דני לסרי

6 בנובמבר, 2012
8 תגובות

האומץ להאמין

  1. אחרי שנים של עבודה עם ילדים, מה שנותר לי בעיקר במפגשים איתם זה האומץ לא לדעת. לא לדעת יותר מדי. שזה בו זמנית גם האומץ להאמין וגם לצאת למפגש בידיים פתוחות. המשך »
רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 29 במאי, 2012
4 תגובות

בשבח העבודה

נקודת המבט של הבודהיזם על העבודה לוקחת בחשבון את תפקודם של לפחות שלושה היבטים: לתת לאדם את ההזדמנות להשתמש ולפתח את יכולותיו. לאפשר לו להתגבר על המרכוז העצמי על ידי הצטרפות לאחרים במטלה משותפת. ולקדם את יצירת המצרכים והשירותים לקיום. יש אינספור השלכות הנובעות מתפיסה זו. לארגן את העבודה כך שהיא הופכת להיות חסרת משמעות, משעממת, מאבנת או שוחקת עבור העובד כמוהו כפשע. פירושו שמצרכים חשובים יותר מבני אדם – הדבר מבטא חוסר אהבת אנוש ותלות הורסת נשמה בצדדים הפרימיטיביים ביותר של חיי העולם. באותה מידה, המאבק לפנאי כאלטרנטיבה לעבודה יחשב כחוסר הבנה מוחלט של אחת מהאמיתות הבסיסיות של הקיום האנושי, דהיינו, העבודה והפנאי הם חלקים משלימים של אותו תהליך חיים ואי אפשר להפריד ביניהם ללא הריסת השמחה שבעבודה והברכה של הפנאי.

— מדברי הכלכלן שומכר בתרגום חופשי שלי

אפשר לראות את העבודה כחלק מתרבות ההוויה,
לא תרבות ההתכוננות, ולא תרבות ההישרדות,
אלא תרבות ההוויה,
הרי היא הדרך של האדם ליצור בעולם, להגשים את עצמו במרחב חוץ עצמי.
אין הוא עובד כדי שיהיה לו כסף לנוח ולא נח כדי שיהיה לו כוח לעבוד.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 22 במאי, 2012
6 תגובות

בשבח הבטלה

בהשראתו של מאמר של ברטראנד ראסל "בשבח הבטלה" אני מבקש לכתוב את הדברים הבאים שנעשו אף רלוונטים יותר בימנו.

אלה הטיעונים העיקריים:

  1. קימת בתרבות נטייה להטיף לעבודה עד כי כל אדם "מוסרי" רואה פגם בבטלה. זו התניה עמוקה הפועלת עלינו ברמה בלתי מודעת ומקשה עלינו לבחון את הדברים בתבונה.
  2. המשך »

19 בפברואר, 2012
2 תגובות

ידע, מידות ולמידה

שוב אכל יותר מדי מתוק.

והרי הוא יודע שמתוק לא עושה לו טוב! איך זה שכל פעם מחדש הוא לא מצליח לזכור את זה? הוא היה רוצה לעשות לעצמו סימנים. לכתוב את זה ברור בתודעתו, שלא ישכח. לא רק את זה. יש עוד הרבה ידיעות כאלה שהוא שוכח. כאלה שכבר למד פעמים רבות על בשרו, אחרות שמתגלות לו חדשות, וכאלה שהוא עוד לא יודע, אבל הוא משער שאם היו נחלתו חייו היו הרבה יותר קלים.

לכן הוא ממשיך לרדוף בתאווה רבה אחר אותן ידיעות יקרות, מלקט אותן במהלך חייו, רוצה לרשום אותן על לוח לבו, מקווה ליום שרכושו הרב יניב את חוכמתו. כי בינתיים, למען האמת, הוא די מיואש מעצמו. מרוב עומס הידיעות שהיה רוצה לזכור, הכול קורס, ושוב אינו יודע מימינו ומשמאלו, מה נכון, מה לא, כיצד ראוי. הוא תוהה אם יש איזו טכניקה שיכולה לעזור לו לחזק את זכרונו.

המשך »

16 ביוני, 2011
תגובה אחת

בין פעילות לעיסוק בעשיה

(מתוך הספר "שאלת העוצמה – מחשבות בביצת הפתעה")

הדבר מבלבל. אפשר לנגן בצ'לו ואפשר לנגן בצ'לו. לכאורה זה אותו דבר עצמו אבל למעשה אלה שני דברים שונים לחלוטין.

במקרה הראשון "אני מנגן" הרי זה תאור של עובדה מכנית. בליל העשרים באוקטובר ישב אדם לצד הצ'לו שלו, העביר את הקשת על המיתרים והפיק צלילים.

במקרה השני "אני מנגן" הרי זה ביטוי למעשה יצירה. פלירט עם הזמן. "אני מנגן", כלומר – מתחוללת כאן תנועה של הבעה, נפתח כאן חלון של משמעויות, נחשפת הממשות.

המשך »

13 באפריל, 2011
8 תגובות

הרהורים על הנורמאליות

הניסויים השונים שנעשו על לחץ קבוצתי חזרו והדגימו שאדם מוכן לשקר לאחרים ולעצמו רק כדי לא להיות יוצא דופן. הוא מוכן להגיד על קו ארוך מבין שלושה שהוא קצר יותר רק מכיוון שעשרה אנשים אחרים (נבדקים שתולים) אומרים שזה כך. למעשה המלה "לשקר" אולי אינה במקומה. חלקם ממש מדמים שהם רואים זאת.

מה קורה לאנשים אלה שגורם להם לעוות באופן כה עמוק את מחשבתם ואפילו את תפיסתם?

המשך »
6 בפברואר, 2011
7 תגובות

התנועה לגאולת חפצים

מאז שאני מכיר את נעמי אני תוהה על היצר הזה שלה לקחת חפצים ישנים, לחדש אותם ולתת בהם טעם אישי. היא לוקחת צעצועי פלסטיק ישנים, עוטפת אותם בעיסת ניר וצובעת, אוספת שקיות ניילון ותופרת מהן בובות ומחדשת בגדי ילדים ישנים. אפילו כשהיא קונה משהו חדש מן החנות היא טורחת להסיר ממנו חלקים ולהוסיף אחרים. ההיגיון הצרכני שלי פוטר את מעשיה כסוג של מוזרות אומנותית. הבגד שהיא משקיעה בו שעות של עבודה בתפירה ותיקון, עלה שלושה-עשר שקלים. בזמן הזה אפשר היה לקנות עשרות כמוהו. אין שום הגיון מסחרי שיצדיק השקעה כה מרובה.

אתמול, בשעה שהקשבתי לרחשי מכונת התפירה (נעמי מתקנת בגדי תינוקות לקראת הלידה) עלה בי הרהור חדש, ובו אני מבקש לשתף אתכם.

המשך »

25 באוקטובר, 2010
7 תגובות

תרגיל בשברים

בדרך כלל הפולמוס סביב החינוך האלטרנטיבי מייצר שני קטבים המעמידים את תומכי החינוך הרגיל בצד ה"לימודים" וה"הישגים", ומותירים את תומכי החינוך האלטרנטיבי לדשדש בערכים מעורפלים של חופש, הרגשה, והומאניות. אין רואים שגם מן הצד הזה – הלימודי כביכול – בתי הספר הרגילים כושלים. ולא רק בכותרות ה"הישגיות" המופיעות מעל דפי העיתונים, אלא באופן עמוק יותר, פרטני יותר, כואב יותר.

הרשו לי, אם כן, להחזיר אתכם למתמטיקה של בית הספר היסודי, להדגים במקום שנחשב ל"מעוז" של החינוך המסורתי את עומק המצוקה. אנא הישארו עמי לאורך הדוגמאות, דווקא בפרטיהן הן חשובות.

המשך »

14 באוקטובר, 2010
תגובה אחת

ים המשמעות האישי

כשלוחם קרטה מבקש לשבור ערמת לבנים במכת יד אחת, הוא רק ישבור את ידו אם לא יגייס את כמות האנרגיה המתאימה. גם כאן ההבדל בין בעיות פתירות ללא פתירות יכול להיות טמון בעיקר בכמות המשאבים שהילד מגייס לעניין. ככל שהבעיה קשה יותר הוא צריך להישען על מאגרי אנרגיה גדולים יותר, מה שאני קורא "ים המשמעות".

הים הזה כולל ללא ספק ידע קודם, אבל הרבה יותר מכך הוא כולל בטחון, מודעות עצמית, אתגריות, תחושת שמחה ויצירתיות, עצמאות, אקלים בוגר, פניות נפשית ועוד. למשל הוא לא יכול לגייס את מלוא משאביו אם הוא יודע שהתרגיל הזה הוא רק אחד מני שלושים שהוא חייב לגמור מהר. כל פעם מחדש צריך להיות רק תרגיל אחד שהוא כל העולם. וייתכן שבשביל לפתור את התרגיל הזה הוא יטייל יום שלם – זה נפלא, אגב כך הוא ירחיב ויעמיק את ים המשמעות שמתוכה יוכל לצמוח הפתרון כדבר משמעותי ועמוק שורשים.

המשך »

22 בספטמבר, 2010
6 תגובות

מלאות תשובת הילד

נניח ששואלים ילד צעיר כמה זה חצי של שמונה עשרה, והוא עונה שמונה.

אם מודיעים לו שהתשובה לא נכונה ועוברים הלאה (נותנים את התשובה הנכונה, שואלים מישהו אחר, עוברים לשאלה הבאה, או אפילו חוזרים ושואלים את הילד את אותה השאלה) זה עשוי להצביע על-כך שיותר משאנו מבקשים להקנות לו דעת, אנו מבקשים להקנות לו יתרון (או חסרון). משמע, שהדגש הוא על התחרותיות, על ההצלחה או הכישלון בבחינת כן/לא, ולא על הלימוד שהוא תמיד רבגוני, שהוא לא רק  קליפת הכן/לא, אלא התוכן עצמו שהוא מלא ובלתי נמדד.

המשך »