דרור צחורי

14 בפברואר, 2012
15 תגובות

ויטמין b12

העיניים של הרופא נעוצות במסך, מחכות שהמידע יעלה. לא משנה מה כבר עברתי בחיים, אני עדיין מגיב למשחק הזה של חולה ורופא. אני מבין שהוא לא זוכר אותי.
"עשיתי בדיקות לפני שבועיים ורציתי שתראה אם יש משהו חריג בתוצאות". הוא מרים את המבט מהמסך – "ה-b12 נמוך, 182. זה מתחת למינימום".
אני מתחיל להסביר. הרי מבחינתי יש עלייה משמחת ואולי הוכחה לכך שבגוף יכול להיווצר הויטמין בצורה עצמית, הרי יש עלייה בלי שלקחתי תוספים. הוא קוטע אותי. "זה אולי קרוב למינימום אבל רחוק מהנורמאלי. לא ייגרם לך שום דבר רע אם תיקח תוספים, אבל הנזק מהמחסור יכול להיות בלתי הפיך". המבט הכועס שלו פוגש את המבט העייף שלי. אני מוותר, רק מוודא שהמדדים שמעידים על תופעות מחסור, כמו גודל כדוריות אדומות, תקינים.
מחוץ לדלת אני נזכר לנשום עמוק, מנסה להיזכר למה בעצם התעקשתי כל השנים לעמוד מול הסמכות הרפואית הזו ולא לקחת תוספות והאם אני רוצה להמשיך להתעקש?
באויר הקר והנקי של צפת, מחוץ למרפאה, אני בוחן שוב את ההחלטה, מתבונן בַּעייפות, נותן לרוח הקרה לראות אם יש משהו חדש שרוצה להתגלות ומוצא שבשביל לענות לשאלה אני צריך להיכנס עמוק פנימה.

המשך »