נשואה לדרור, אמא לארבעה ילדים שגדלים בעיקר בבית ובחצר, קדרית, חיה בבולגריה וממשיכה ללמוד לזהות את המציאות, לקבל אותה ולהנות ממנה.
תודה
מאז שהוכרז הנושא החדש של תשומת לב אני מרגישה בתוכי את שאלת תשומת הלב. וזו מתנה בפני עצמה. ובכלל העלון הזה שאני מנויה עליו כ"עקרת האתר", משרה עלי נחת ורוגע. מכיוון שאני חיה רחוק, פיזית, מכל הכותבים, ובסביבה המתנהלת באופן שונה ביותר, ועדיין חיה את התכנים, אני מקבלת הרבה תמיכה ממה שאני קוראת. הזמינות והצורך מעודדים אותי לתרגל מדיה חדשה זו, האינטרנט. וזו עוד מתנה. אז תודה לכולכם.
לפני כשנה וחצי עברנו לחיות בבולגריה. מחצר של 250 מ"ר בצפת, עברנו לשטח של 1200 מ"ר בכפר קטן כשבחצר בית אחד גדול ועוד הרבה מבנים ישנים שבעבר שימשו לגידול חיות וניהול משק בית מקומי.
כשהגענו לגור כאן אחד הדברים הראשונים שעשינו היה להפוך חלק גדול מהמבנים שבחצר לחדרי משחקים, סטודיו, מדיטציה ועוד שימושים מודרניים כאלו המעסיקים אותנו. היום, לאחר שעברתי פה קיץ, שהוא התקופה הכי פעילה מבחינת גידולים ועבודה בחצר, אני מבינה שפיספסתי איזשהו שלב בצמיחה שלי לתוך חיי הכפר. ההתלהבות משפע של מרחבים מקורים, שהיו חסרים לי בישראל, גרמה לי לשייך נכסים למטרות שבעתיד יתגלו כפחות נכספות (לא משום שאינני זקוקה להן, אלא מפני שהמרחב שבחוץ נותן מענה לחלק נכבד מהצרכים הפנימיים האלו, וגם משום שיש צורך במחסן ובמרחבים מקורים כדי לתפעל את כל החוץ הזה). היום לאט לאט אנו מוצאים פתרונות לאיחסון מאות הצנצנות שאנו ממלאים בקיץ ואוכלים בחורף כמו גם לכלי העבודה ולעצי ההסקה לחורף.