גילה חורש

30 באוקטובר, 2012
5 תגובות

טעות בלי משמעות

זאת מבואת הכניסה לבית שלנו, מצולמת מבפנים.
רואים את הדלת, את הארון של הכניסה ובו הבלגן הרגיל – תיקים, מעילים, נעליים ושלל חפצים שצריכים להוחזר לבעליהם.
מימין אפשר לראות ספסל ומדרגות.

הפינה הזאת, בה מתחברים הארון, הקיר, הספסל והמדרגות, הטרידה מאוד את מנוחתי בעת תכנון הבית.

המשך »

23 בנובמבר, 2010
4 תגובות

חיים של קשב

בשנה-שנתיים האחרונות, נתקלתי בשימוש במילה "קשב” לתיאור "קשב לתינוק ותקשורת אתו בנושא ההפרשות שלו” כשהכוונה לתינוקות/פעוטות שאינם מחותלים. אין לי שום ספק שקשב הוא מרכיב מרכזי בגישה, אבל מצד אחד, קשב היא מילה כללית מדי: קשב הוא חלק בכל פן של של גידול ילדים וקשר עם אנשים, ומצד שני, קשב הוא רק פן אחד של גידול ילדים בלי חיתולים. יוצא מזה שהמילה לחלוטין לא מגלמת בתוכה תיאור כלשהו של הנושא אותו היא מתימרת לתאר: גידול ילדים/תינוקות בלי חיתולים. חשתי חוסר נוחות בשל אי הדיוק, ובחרתי להמשיך לומר "בלי חיתולים”. גם במונח זה יש פשרות – הוא שלילי: מתאר מה לא (חיתולים) ולא מתאר מה כן (קשב ותקשורת), והוא מתבסס על הנחת מוצא תרבותית שכולם עם חיתולים, ולכן יש צורך לציין באופן מיוחד אם לא משתמשים בהם. עם זאת, אני מעדיפה את ההשענות של המונח "בלי חיתולים” על התרבות בה אנחנו חיים על פני הכלליות וחוסר הדיוק של המונח "קשב”.

המשך »

28 באוקטובר, 2010
8 תגובות

חשבון שלמדתי מהילדים

אצלנו בבית לא לומדים חשבון.

אצלנו בבית כל הזמן עושים חשבון.

אני לא יכולה להצביע על משהו שאנחנו עושים וגורם לילדים שלנו להסתכל על דברים דרך פריזמה מתמטית. אני רואה אותם משתמשים בפריזמה זו לפעמים, ויכולה רק לשער שהיא לקוחה מארגז הפריזמות שלנו. או שלא. אין לי שום בטחון שפריזמה זו חסומה בפני ילדים אחרים. את רובם אני לא מכירה מקרוב.

אם לעזוב לרגע את המטאפורה הססגונית (אתם מדמינים איתי את הקשת שנראית דרך הפריזמה המתמטית שיש לנו בארגז?) אני לא יכולה להציע להורים ערמה של עצות/כללים/כלים שיגרמו למישהו לשחק עם מספרים. אני כן יכולה להראות שלל מצבים בהם הילדים שלי התבוננו במשהו, ומה שיצא להם מהפה והופנה אלי היה מספרים.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 24 באוקטובר, 2010
תגובה אחת

חשבון להורים

ספר למבוגרים על מתמטיקה לילדים
מאת רון אהרוני
הוצאת שוקן, 2004

רון אהרוני הוא פרופסור למתמטיקה, שיצא להרפתקה במחוזת לימודי החשבון בבית הספר היסודי. הוא נלחם בפחדים, הביס אי הבנות, נפל לפחים, נחבל, אך נחלץ מהם בפעם הבאה שפגש אותם  – בקור רוח, תעוזה, יצירתיות, ולעיתים אף בעזרת המורות המחנכות של הכתות אותן פגש. לסיכום ההרפתקה, בנוסף להמלצות גורפות למורים על שיטת הלימוד הנהוגה בסינגפור, כתב אהרוני ספר בו הוא מתאר להורים את המשעולים בהם צעד.

הוא מזמין את ההורים ללכת לצד ילדיהם, ומראה להם את הפחים, ואת הפרחים.

המשך »