כל יום

אדריכלו של היקום לעולם אינו חוזר על עצמו. כל יום הוא בריאה חדשה לגמרי. הפק את מירב התועלת מכל יום חדש.

לכל יום מחשבות, מלים ומעשים המיוחדים אך לו. קשוב להם.

(רבי נחמן מברסלב)

ללמוד דממה

הביטו בעץ, בפרח, בצמח. הניחו למודעות שלכם לשהות עליהם. כמה הם דוממים, כמה עמוק הם נטועים בהוויה. אפשרו לטבע ללמד אתכם דממה.

כאשר אתם מביטים בעץ ורואים את הדממה שבו, אתם נעשים דוממים בעצמכם. אתם יוצרים איתו קשר ברמה עמוקה מאוד. אתם חשים אחדות עם מה שאתם חווים מהדממה ובאמצעותה. תחושת האחדות שלכם עם כל הדברים – היא אהבה.

(אקהרט טול. מתוך: דממה מדברת)

הנקה: המרחב המקודש שבין האם לתינוק

כבר זמן רב עולה בי הרצון לכתוב על הנקה. אבל בכל פעם שאני חושבת על זה, אני מייד מבטלת בתוכי את הרעיון. איכשהו התחום הזה אף פעם לא הצליח לקבל בתוכי את ההכרה בתור תחום שאני "מבינה בו" מספיק בשביל להגיד עליו משהו בעל ערך. ובכל-זאת, לאחרונה עולות בי שוב התובנות. הפעם קולן ברור מספיק בכדי להכתב ולהמסר הלאה.

Continue reading

תשומת לב

תשומת לב – שפע של משמעויות ועושר נרחב של הקשרים שמהדהד בשתי מילים קצרות: שים לב לצלילים ולמראות, שים לב שלא תיפול, שים לב והקשב היטב, שים אלי לב, גם אני כאן, חסרה לי קצת "תשומי".

תשומת לב היא לא רק פעולה, היא גם איכות של הוויה. לחיות מתוך תשומת לב, לפעול בתשומת לב, להקשיב, להתבונן, ולשים את הלב – ביצירה, בנתינה, במערכות היחסים…

הגליון הזה הוא הזדמנות מיוחדת לשים לב לתשומת הלב. אנחנו מבקשות הפעם לתת את כל הבמה לאותה איכות ביישנית ונחבאת אל הכלים, שבכדי להבחין בה עלינו לעצור לרגע, להיות בדממה, להקשיב, לבדוק ולהבין… אתם מוזמנים לכתוב על כל היבט ומכל זויות שתעלה בכם ותבקש את תשומת-לבכם.

דרך חדשה – פרק חמישי ואחרון (לעת עתה)

יום שני 4.10.10

בוקר. מעין חזרה לישון, והילדים כולם הלכו ליומם. זה היום השני ללימודים אחרי שכל החגים הסתיימו. אתמול גם התחיל המפגש השנתי בפארק הירדן (כבר שמונה שנים שהמפגש הזה הוא החופשה השנתית שלנו). איזה סלט.

Continue reading

דרך חדשה – פרק רביעי

יום שני, 2.8.10

הגרון חנוק. אני צריכה להתקשר לטלי – מנהלת ביה"ס בחוקוק ולהודיע לה שאנחנו מבטלים את הרישום של גילעד לשנה הבאה לבית-המעין, ובמקביל להתקשר לתיקי – מנהלת ביה"ס רמת-כורזים, ולהודיע לה שאנחנו מחזירים את גילעד לרמת כורזים – להיות כמו כולם.

Continue reading

דרך חדשה – פרק שלישי

בוקר יום שני, 26.7.10

זה מחלחל בי לאט. ההבנה שעלי לרשום את גילעד בחזרה לבית-הספר הרגיל ברמת-כורזים. החלום של בית-ספר קטן, טבעי ואינטימי, שרואה את הילד כפי שהוא, ומאפשר לו לגדול בדרכו, החלום הזה שכבר ראיתיו מתגשם לנגד עיני בבית-הספר הקסום "בית המעין" שבקיבוץ חוקוק, מתברר כחלום כוזב בשבילי.

Continue reading

דרך חדשה – פרק שני

בוקר יום ראשון, 25.7.10

גילעד. איזה מסע ארוך ומאתגר יש לי איתך. בעוד 36 יום תתחיל שנת הלימודים ויגיע תורך לעלות לכיתה א'. אני שונאת את המילים הללו "לעלות לכיתה א'". שונאת את המשמעות התרבותית שאגורה בתוכן. את עליית המדרגה שמשתמעת מהן. כאילו שעד עכשיו היה משהו ירוד או נחות במסלול חייך, והנה אתה "עולה" על מסלול ראוי או משובח יותר. המחשבות והתחושות שלי אומרות לי בדיוק את ההפך: עד היום היית חופשי להיות מי שאתה, והנה אתה עומד לעלות על מסלול שבו יתיימרו לעצב את אשיותך לפי… לפי מה? לכאורה, לפי איזו אג'נדה חינוכית שהתוותה בידי התרבות, המדינה, המומחים לדבר… בפועל אין שם כלום. רק אטימות וטיפשות. אבל אתה כל-כך רוצה. כל-כך רוצה להיות חלק מה"נורמליות" הרגילה שכולם כביכול משייכים עצמם אליה.

Continue reading