הסתיו בעיצומו וזה הזמן להכין את גינת החורף. ירקות, צמחי תבלין, ופרחי נוי. העבודה בגינה, מעבר להיותה עמל שנושא פירות (וירקות), היא גם הזדמנות ליצירת קשר בלתי-אמצעי עם אמא אדמה. יש המוצאים בקשר הזה הזדמנות להתרגעות הנפש בצד הפעלת הגוף, ויש הרואים בעבודת הגינון גם פתח ליצירת קשר בין אנשים וקהילות, כדוגמת הגינות הקהילתיות שצצות בעת האחרונה בערים. אלה גם אלה מוזמנים לכתוב לנו ולשתף אותנו בנסיונם ובהגיגיהם. מוזמנים לכתוב גם אלה שלא בהכרח עוסקים במעשה הגינון באופן ישיר, אך אוהבים להנות מפירותיו. אם דרך הצלחת, ואם גם דרך הלב.

אנחנו מזמינות אתכם אף להרחיב את היריעה ולהתייחס אל הגינון בהקשרים מגוונים: בוטניקה (עובדות מדעיות מרתקות), היסטוריה (גננות בימי קדם), אנתרופולוגיה (מסורות עבר והווה), אמנות לסוגיה (גננות במוזיקה, בספרות, ובאומנות הפלסטית), פילוסופיה והגות (גננות כאלגוריה לחיים), ועוד כהנה וכהנה ככל העולה על הדעת ועל הרוח…

מהגיליון הקודם, שעסק בגוף הגשמי, נעבור לגיליון שעוסק בתחום מופשט: מתמטיקה.

מהי המתמטיקה? מלכת המדעים או חרדת ההמונים? בשביל מה צריך בכלל מתמטיקה? האם המספרים השתלטו על תרבותנו? האם המתמטיקה היא סטיה פרטית של התרבות המערבית? איך אפשר ללמוד מתמטיקה באופן טבעי? האם ילד יוכל להסתדר בחיים בלי לדעת לפתור משוואה ריבועית? למה אנשים מסוימים אוהבים מתמטיקה? למה אנשים אחרים לא? ומה הקשר למוזיקה?

מוזמנים לשתף אותנו במחשבותיכם, נסיונכם, הגיגיכם וחוכמתכם בכל מה שקשור למתמטיקה, וגם בכל שאר הנושאים הקשורים ל"באופן טבעי" – הריון, לידה, הנקה, חינוך ביתי, אקולוגיה, הורות, חינוך, משפחה וכו'

חדוה, יונת, חגית ואורנה

הנושא הבא של העלון, למשך החודשיים הבאים יהיה – "הגוף".
הגוף שלנו, עם כל הריחות והגירודים והעונג והכאב והיופי והכיעור.
מהו גוף בריא ואיך שומרים עליו? איך מטפחים את הכושר הגופני ואת כשרונות הגוף?
האם אנחנו מרגישים בתוך הגוף שלנו? האם אפשר שלא להיות בתוכו?
מה אנחנו חושבים על הגוף שלנו? איזה דימוי נוצר לו בתודעה שלנו?
מה אנחנו מלמדים את ילדינו על הגוף, על הטיפול בו ועל היחס אליו?
מוזמנים לשתף ולהשתתף בשיחה מעל דפי העלון – לשלוח אלינו רשימות מפרי מקלדותיכם.

חדוה יונת חגית ואורנה

התגעגענו. שלוש שנים חלפו מאז פסק העלון "באופן טבעי" להציץ אלינו מתיבת הדואר מידי חודשיים, ואינספור פעמים מאז הרגשנו בממשות חסרונו. שלוש שנים הן זמן מספיק בהחלט בכדי להבין שמשהו משמעותי ובעל ערך, היה ונעלם.

המשך »