מומין מתעורר לראשונה בחייו לחורף.
הכול מושלג אך הוא מעולם לא ראה שלג יורד.
שום דבר לא כמו שהוא רגיל, שום דבר לא כמו שהוא מכיר.
מומינטרול עצוב ומפוחד ומתגעגע.
הוא מדליק המון נרות, מכוון המון שעונים, ויוצא בזהירות לתור את הסביבה.
הסביבה גם היא כמו עולם אחר. הוא מגשש את צעדיו.
מחליק ונופל.

המשך »

זהירות, ספויילרים כבדים…

ספר ראשון

בלה היא כל-נערה אמריקאית פשוטה, כהת שיער וחומת עין, המחליטה לעזוב את החוף המזרחי המואר והחמים לטובת עיר צפונית גשומה וסגרירית.
הבוחרת להשאיר את אמה לנדוד עם בן זוגה הספורטאי בחייה החדשים, ולנסות לחיות עם אביה, שריף העיירה והרווק המזדקן, שאת ביתו עזבה כתינוקת.

לכאורה, שום דבר לא מיוחד.
אלא שאז היא מתאהבת בערפד.
כמובן, שום דבר כאן לא פשוט.

המשך »

זה התחיל מחגיגות פגאניות. בדיוק ארני קראה את ספר המכשפות של רינה קסם. נפגשנו ביום הכי ארוך בשנה, אם אינני טועה.

ככה המכשפות חוגגות:
המשך »

על מתמטיקה (באיחור אופנתי):

"יש דברים אחדים שאני חושבת עליהם, והם נורא.. נורא."
"מוזרים?"
"ממ.."
"עד כמה מוזרים הדברים האלה?"
"כמו שתיים וחמש הם ארבע."
העולם הופיע הרוס על מרבציו. צדקתי. כן, צדקתי. ידעתי בדיוק על מה היא מדברת.
בשלוה רבה ככל שהצלחתי להפגין גיליתי לה את סודי.
"או עשר?"
משך רגע או שניים היא לא זזה. לבסוף סובבה את פניה אלי ואמרה בקול שקט עד מאוד:
"גם אתה?"
"כן." עניתי, "גם אני. איפה מצאת את שלך?"
"למטה, בתעלה, המספרים על הסירות, בתעלה. ואיפה מצאת את שלך?"
"במראה."
"בראי?" חלחלת ההפתעה שלה נמשכה שנייה אחת. "ראי זה כמו מים. כן."
יכולתי לשמוע כמעט את צלצול הכבלים הנושרים ממני.

המשך »

זרע של צנונית

אודי זרע בחצר זרע של צנונית

פעולה ראשונה. מלאת תקווה. אנחנו שותלים שתיל. נוטעים נטע.
מתחילים לגדל משהו בלי לדעת עליו דבר.
הולכים אל הלא נודע.

המשך »