אורנה שפרון

רשימות ישנות מהעלון המודפס: http://shifron.blogspot.com

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 17 בנובמבר, 2011
5 תגובות

גיטרה רכה

(מתוך גיליון 63, יולי 2006)

בימים האחרונים מנגנים אצלנו על גיטרה. בזמן האוכל אמר אחד הילדים: "אחרי האוכל אני בגיטרה", כאילו שזה המחשב. יש שתי גיטרות. אחת בגודל רגיל – ובה שלושה מיתרים פעילים. השנייה קטנה יותר, מצוידת בשישה מיתרים מכוונים. ויש ילדים. בכל מיני גדלים. חלק כבר יודעים קצת לנגן. חלק בכלל לא. חלק ממש מנגנים.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 10 בנובמבר, 2011
תגובה אחת

אהבה וזמן

(מתוך גיליון 53, נובמבר 2004)
מוקדש באהבה רבה לקלאילן.

זה קרה לי לפני חודשים ספורים. וכן…. צפריר יודע. התאהבתי.
איזו הרגשה נפלאה. כבר שכחתי כמה זה נעים, מרומם. הציפייה לפגישה, ההתרגשות המחודשת בכל פעם מהרגע המופלא של המפגש; השקיעה אל תוך עולם שכולו טוב המקרין את יופיו על רגעי היומיום הקטנים; המלאות ששורה על כל מעשי לאור האהבה הזאת הרעננה; הפנים הזורחות בלי שום סיבה נראית לעין; ההתלהבות שגואה בלב; ההתמסרות. מסתבר שזה קורה. גם לבאה בימים כמוני. כבר לא האמנתי שאי פעם אחווה זאת שוב בעוצמה כזאת. ככה זה עם אהבה – היא נוחתת עליך כך סתם ללא כל התראה מוקדמת.

המשך »

3 בנובמבר, 2011
9 תגובות

אורה שרה

אורה גרה ב"בית סביון", הבית הסיעודי בישוב בו אני גרה. פעם בשבועיים אנחנו נפגשות כשאני באה ביחד עם כמה מבני משפחתי לערוך בבית קבלת שבת. אורה יושבת בעיניים מזוגגות, לא מדברת, לא מגיבה. התמונות של בני משפחתה מוצגות לפניה על מסך משוכלל, הבעת פניה אינה משתנה.

המשך »

מאמרי מערכת לסיכום נושא 29 בספטמבר, 2011
8 תגובות

חיים במעבר

ביושבי על גדת הירדן באחד הימים של המפגש המסורתי בפארק, עלתה בראשי תמונת חיי הנוודים שבכל פעם מחדש בונים את אוהליהם, ועושים את המקום הארעי לביתם, כשהם יודעים שבעוד שבועות או חודשים ספורים, שוב יקפלו הכל ויצאו לדרכם, ושוב יבנו את האוהלים וכך עד סוף הימים. הימים יעברו המקומות יתחלפו והאנשים ימשיכו ללכת ביניהם מלידה לינקות, מילדות לבגרות, מבגרות לזקנה ולמוות.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 18 בספטמבר, 2011
3 תגובות

מסע לגילוי מחודש – ראיון עם ישראל רותם

(מתוך גיליון 46, ספטמבר 2003)

יש בחיים עוד שלב. שלב ב'. לא מתכננים אותו, לא ממש מתכוננים אליו. יום אחד זה קורה. יום אחד אנחנו מתעוררים ומגלים שאנחנו צריכים לטפל באבא ואמא, אבא ואמא שעד לאותו יום היו אנשים עצמאיים ומתפקדים ותמיד היו הם אלה שטפלו בנו. בימים שקדמו לכך היו הם אלה שקבעו את אופי הקשר שבנינו וביניהם, הם היו מרוחקים או קרובים – על פי בחירתם; הם היו סמכותיים או משתפים, הם הרבו לגעת ולחבק או נמנעו מכך. והנה יום אחד אנחנו מרגישים שהמושכות עברו לידינו. אנחנו צריכים לטפל בהורים באופן פיזי, לעיתים עלינו לקבל בעבורם החלטות משמעותיות, אנחנו יכולים לקבוע את מידת הקרבה, השיתוף, את אופי היחסים.

למען האמת לא כך היה תמיד.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 11 בספטמבר, 2011
7 תגובות

בר-מצווה

(מתוך גיליון 38, מאי 2002)

לפני פתיחה: מזה זמן אני רוצה לכתוב ולספר גם על אלה מהילדים שגדלו. בין אם בצדק או שלא בצדק, קשה יותר לחשוף ספורי חיים של ילדים בוגרים יותר. הפרטיות חשובה להם יותר, הארועים שלהם, כמו אלה שלנו המבוגרים, נחווים על ידם כעניין פרטי ולא תמיד ברצונם לחשוף את עצמם בפני הציבור.

לכן ההתיחסות שלי לנושאים הקשורים בילדים בוגרים תהיה לכאורה לא אישית, התיחסות לגיל המסוים ולא ליחידים בני גיל זה, למרות שכל מה שאספר נובע מתוך נסיוני האישי ומתוך התבוננות בקורותיהם של ארבעת ילדי הנמצאים בשלב הזה של החיים.

המשך »

6 בספטמבר, 2011
4 תגובות

הורים מלמדים? חדר משלה (חלק ב)

הרשימה הקודמת עסקה בהגדרת המושג "חדר" בתור אחד התנאים ההכרחיים ללמידה.
כאן אתמקד במושג החדר בהקשר של החינוך הביתי החופשי.

מרחב
מכורח ההרגל הבית ספרי נהוג לשים לילד סייגים רבים ולמלא בתוכן את כל מרחב הזמן שלו כדי שיעסוק בלמידה בשנות הילדות. החינוך הבית ספרי מתמקד ב"קירות". חינוך ביתי חופשי לעומתו מתמקד ביצירת מרחב מתוך האמונה שהקירות ממילא מתגלמים בכורח המציאות.

המשך »

9 באוגוסט, 2011
תגובה אחת

הורים מלמדים? חדר משלה (חלק א)

חדר משלה

"אשה הכרח שיהיו לה כסף וחדר משלה אם רצונה לכתוב ספרות", טוענת וולף בהרצאה שנתבקשה לשאת על הנשים ועל הספרות. ככל שאני מתעמקת בדבריה אני לומדת שכל אחד ואחד מאיתנו, כולל ילדינו, זקוק ל"חדר" כדי ללמוד, ליצור ולהתפתח.

מהו חדר? חדר הוא מרחב תחום. יש בו מקום ויש לו גבולות. אפשר להיות בו, לפעול בו, לנוע בו, לנוח בו. אפשר להיות בו חופשיים מפני שהוא מרחב מוגן – קירותיו שומרים עלינו מפני פולשים חיצוניים, וגם מפני הזליגה שלנו אל המרחב שמחוץ לנו.

המשך »

רעיונות לפתיחת נושא חדש לדיון 1 באוגוסט, 2011
תגובה אחת

תקופות מעבר

, , , ו

יש תקופות בחיינו שברגל אחת אנחנו ניצבים בעבר, אולם הרגל השניה כבר נשלחת אל העתיד. כך קורה לפעוט בין השנתיים במעבר מתינוק לפעוט, כך קורה לנערה בת השלוש-עשרה שעוד רגע קט הופכת לאישה צעירה אבל ברגע אחד עוד קופצת על חבל כילדה.

יש מעברים הקשורים לגילו של האדם, ויש מעברים הקשורים לשינוי מעמדו – מרווקה לאישה נשואה, מאב לסב.

יש מעברים הנחגגים בטקסים מסורתיים קבל עם ועדה – חתונה, וישנן תקופות מעבר שאדם חווה אותן בינו לבינו – משבר גיל הארבעים.

יש מעברים שאנחנו גאים להכריז עליהם ברבים – הפכתי לאם, ויש כאלה שאנחנו מעדיפים להסתיר – נגמרה לי הווסת.

יש תקופות בהן אנחנו צועדים בשמחה מעבר לעתיד – הופ גדלתי בשנה, ויש שמעברים שמביאים עמם כאב שלא נגמר – הלכה לעולמה.

יש תקופות מעבר שאחריהן לא נחזור להיות מי שהיינו – השתנה קולו של הנער, ויש מעברים הנסתרים אפילו מעינינו – מה, אני זקנה? אני בכלל לא מרגישה כך! רק פסי הכסף בשער יסגירו את גילי למי שעומד מולי.

מוזמנים למסע חקירה וגילוי של תקופות מעבר נגלות ונסתרות, משמחות וכואבות, אוניברסליות ואישיות במיוחד.

9 ביוני, 2011
20 תגובות

לאין חופש תלדו

רגע הלידה הוא רגע מכונן. המסרים שעוברים לאם ולילוד ברגעים הקריטיים הללו יטביעו את חותמם על עמדותיהם במהלך כל חייהם. מבלי דעת חשים בזה אלו המאיישים את התפקידים ברשויות המדינה, והם מוכנים להלחם על כך בכל האמצעים העומדים לרשותם. הם מוכנים לבזבז על המלחמה הזאת זמן יקר, כסף ומשאבים, ובלבד שלא יאבדו את שליטתם על הנשים.

המשך »