רחל ברמן

אני רחל, חיה בפיג'י עם אישי וביתי, מנסה לחיות לאט. אוהבת להתבונן בילדה שלי גדלה ופורחת, לומדת על התרבויות היחודיות שכאן, עסוקה באוכל טוב ובקשרים האנושיים סביבו. מחפשת בניחותא לאן יוביל אותי העתיד.

16 באוגוסט, 2012
6 תגובות

הגבול הנעלם

אנחנו מסתכלים בעולם, ורואים גבולות בכל מקום. העור שלנו, חוף ים, פני המים או קצה הצוק, שריון חיצוני של חרק או פרווה של חתול, קליפת כדור הארץ או קליפת תפוז. האבולוציה שלנו התאימה את התפיסה שלנו לסביבה שלנו היטב, ואנחנו משתמשים בגבולות ככלי בסיסי כדי לסווג ולהבין את העולם. ומכיוון שאנחנו חיות משונות שמדברות וחושבות במונחים מופשטים, יבאנו את תפיסת הגבולות שלנו מהעולם החומרי אל העולמות המופשטים שאנחנו בונים.

אלא שכאן אנחנו בבעיה.

המשך »

1 ביולי, 2012
6 תגובות

לגור במסע

אני יושבת כאן על מחצלת עלי הדקל, מול המחשב, כותבת בעברית. האויר חמים ונעים. לידי הבת שלי רואה סדרת ילדים מתוקה של הבי-בי-סי ברשת. אני שותה תה ג'ינג'ר (עוד כואב הגרון מהשפעת של שבוע שעבר) והיא אוכלת בננה. יום ראשון בבוקר, סופ"ש, והאיש עדיין ישן. בתוכניות היום ללכת למסיבת פרידה לחברים שעוברים למדינה אחרת.

אין הרבה רמזים הבוקר לזה שעברתי לצד השני של העולם, לאי קטן באמצע האוקיינוס השקט, ברפובליקת בננות בת פחות ממליון תושבים. מוזר.

המשך »

27 באוקטובר, 2011
9 תגובות

לשיר זה פשוט להפסיק לפחד

אני לא יודעת לשיר.

כשהייתי בכיתה ג', הצטרפתי למקהלה של בית הספר. אני מניחה שזייפתי בערך כמו האחרים, אבל יום אחד כשהלכתי לחזרה יחד עם ילדה "מקובלת" מהכתה היא אמרה לי שבחזרה הקודמת, אליה לא יכלתי להגיע, אמרה המנצחת שטוב שלא באתי כי אני מזייפת והורסת את השירה של כולם. אפילו אז היה ברור לי שהיא ממציאה את הסיפור מתוך רשעות, ובכל זאת לא יכלתי לעמוד בבושה והפסקתי לבוא. מאז אני לא שרה.

באמת?

המשך »

1 באוקטובר, 2010
3 תגובות

שיעור ראשון במתמטיקה

שלושתינו יושבים על המזרן בסלון, אבא, אמא, ויוג'י בת השנתיים וחצי, ואוכלים סברסים שאבא קלף. על הצלחת נשארים שלושה סברסים.
אבא: יוג'י, כמה סברסים יש פה?
יוג'י: ביחד!
הם סופרים ביחד: אחד, שניים, שלושה.

המשך »