בפתיח לנושא הידע הוזכר ידע שהיה ואבד, ידע קדום, וזה עורר אותי לחשוב על כמה סוגים של ידע כזה…
בספר של גורדייף, "פגישות עם אנשים מיוחדים" הוא מספר על אביו, שהיה אשוך. אשוך היה מספר סיפורים שעברו מדור לדור, מעין שומר הזכרון של הסיפורים הקדומים.
בימים אלה היו נהוגים כמה פעמים בשנה מפגשים בין אשוכים, אשר בהם הם היו מספרים את הסיפורים העתיקים.
מספר גורדייף, שיום אחד הוא התגנב ושמע שיחה בין אבא שלו, למורה שלו, שהיה כומר.
הם דיברו כל הלילה.
היה סיפור קדום שחזר ונשנה בכל השיחה הזאת.
הסיפור נחקק בזכרונו.
לימים, התגלו בתל עמראנה (אם איני טועה) בחפירות ארכיאולוגיות, לוחות חרס, ועליהם חקוק סיפור "עלילות גלגמש".
גורדייף הוכה בתדהמה.
זה היה הסיפור שאביו והמורה שלו דיברו עליו כל אותו הלילה.