טעויות הן הגשר בין בורות לתבונה.

— פיליס תרו

אם זה משהו ששווה לעשות אותו, אז שווה לעשות אותו עם טעויות בהתחלה. בשביל ללמוד ללכת צריך להיות מוכנים גם ליפול.

— ג'ואל סאלאטין

(מתוך הספר בלמידה מתמדת מאת ג'ון הולט)

כשילדים מתחילים ללמוד לדבר, הם משתמשים לעתים קרובות בשם-עצם אחד כדי לציין משפחה שלמה של עצמים. בספר "כיצד לומדים ילדים" סיפרתי על ילד שקרא לכל חיות-השדה "פרות", אפילו לסוסים ולכבשים. מספר סיבות חשובות שכנעו אותי כי ראוי להימנע מתיקון שגיאות מסוג זה:

1. נימוס: אם היינו מארחים איש חשוב מארץ זרה, לא היינו מתקנים כל טעות שלו באנגלית, גם אם הוא היה מעוניין מאוד ללמוד את השפה, כי זו גסות-רוח. אנחנו לא רגילים לבחון את התנהגותנו לילדים במושגים של נימוס וגסוּת אבל מן הראוי לעשות זאת.

המשך »

(מתוך "טהנו", טנר מספרת על בתה המאומצת:)

"היא מצייתת לי, אבל רק בגלל שהיא רוצה."
"זו ההצדקה היחידה לציות," הבחין גד.

— אורסולה לה גווין

מתוך "טהנו", הספר הרביעי בסדרת ארץ-ים מאת אורסולה לה גווין:

״למה הגברים הם כאלה?״ תהתה טנר בזהירות.

בזהירות לא פחותה, כשהיא מנמיכה את קולה, ענתה מוס, ״לא יודעת, מאמי. חשבתי על זה. הרבה פעמים חשבתי על זה. הכי טוב שאני יכולה להגיד זה ככה. גבר הוא בתוך העור שלו, את רואה, כמו אגוז בקליפה.״ היא הרימה את אצבעותיה הארוכות, הכפופות, הרטובות, כאילו היא מחזיקה אגוז. ״קשה וחזק, בחוץ, ולגמרי מלא בעצמו. מלא בבשר גבר כביר, בגבריות שלו. וזה הכל. זה כל מה שיש שם. זה הכל הוא ושום דבר אחר, בפנים."

טנר הרהרה לרגע ולבסוף שאלה, ״אבל אם הוא קוסם –״

״אז זה הכל הכוח שלו, בפנים. הכוח שלו זה הוא, את רואה. ככה זה איתו. וזה הכל. כשהכוח שלו נגמר, הוא גמור. ריק.״ היא שברה את האגוז הדמיוני וזרקה את הקליפות הצידה. ״כלום.״

״ואשה, אם ככה?״

המשך »

זהו חוק טבע בסיסי שבשביל להתפתח אנחנו חייבים להרחיב את הגבולות של עצמנו, ושזה כואב, אבל הכרחי כדי להתחזק – בין אם מדובר בהרמת משקולות, התמודדות עם בעיות, או כל סוג אחר של כוח. הטבע העניק לנו את הכאב כאמצעי לסמן שאנחנו מתקרבים לגבולות שלנו או שעברנו אותם. ויחד עם זאת, הטבע של תהליך ההתחזקות דורש מאיתנו להרחיב את הגבולות שלנו. התחזקות היא ההסתגלות של הגוף והנפש למפגש עם הגבולות האישיים, מפגש הכרוך בכאב. במלים אחרות, גם כאב וגם חוזק הם תוצאה של המפגש עם הגבולות האישיים.

— ריי דליו (דרך אהרון שוורץ)

כאשר שני תחומים נמצאים זה לצד זה, כדי לשמור על השלמות של כל אחד מהם, לא מספיק להפריד אותם בגבול חד. בהרבה מקרים, ובמיוחד במערכות חיות, נדרשים יחסי גומלין, חליפין, מעברים, סינון עדין, מקומות מפגש לפרטים המגיעים משני הצדדים.

— כריסטופר אלכסנדר, טבע הסדר

כשאנחנו מקבלים את המגבלות שלנו, אנחנו יכולים להתקדם מעבר להן.

— אלברט איינשטיין

כדור הארץ הוא סופי. צמיחה של כל דבר פיזי, כולל האוכלוסיה האנושית עם כלי הרכב שלה, הבניינים וארובות המפעלים, לא יכולה להימשך לעד. אבל הגבולות העיקריים לצמיחה אינם הגבולות למספר האנשים, המכוניות, הבניינים או הארובות, לפחות לא באופן ישיר. אלה הם הגבולות לתפוקות – לזרם האנרגיה והמשאבים הנדרש כדי לקיים את האנשים, המכונית, הבניינים והמפעלים. האוכלוסיה והכלכלה תלויות בזרם קבוע של אוויר, מים, מזון, מחצבים ודלק מהעולם. והן פולטות חזרה פסולת וזיהום לאדמה, לאוויר ולמים. הגבולות לצמיחה הם הגבולות ליכולת של כדור הארץ לעמוד בקצב אספקת המשאבים והאנרגיה, ובקצב ספיגת הזיהום והפסולת.

… גם אם מצליחים להתגבר על גבול כזה, המשך הצמיחה יביא במהרה להתקלות בגבול אחר, במיוחד אם קצב הצמיחה הולך וגובר.

… ככל שהחברה מצליחה להתגבר על יותר גבולות באמצעות התאמות ארגוניות וטכנולוגיות, כך עולה הסבירות שבעתיד היא תתקל בכמה גבולות בו-זמנית. ברוב התסריטים שבדקנו, זה לא שנגמר כל השטח החקלאי, או כל האוכל או המשאבים או הקיבולת האטמוספרית לזיהום; מה שנגמר זה היכולת להתמודד עם בעיות. … כאשר הבעיות מתרבות בקצב הולך וגובר, אפילו אם אפשר היה להתמודד עם כל בעיה בנפרד, הכמות המצטברת של הבעיות מגדישה את היכולת של החברה להתמודד איתן.

— מעבר לגבולות הצמיחה מאת דונלה מדואוז, דניס מדואוז, ויורגן רנדרס