אני חיה בקיבוץ צפוני וירוק. טיפוח הנוף פה נושק לטבעי, על פי צוואתו של איתמר בן ברק ז"ל (כן, דוד של מאיר שלו. מי שקרא את "הדבר היה ככה" יודע).
למהלכים בשבילי חניתה צפויה מדי פעם התחושה המרגשת שהם מצויים בעיצומו של טיול רגלי מרוחק בלב החורש הים תיכוני.
סלעים, שיחים ובני שיחים ואפילו גיאופיטים – כולם נאספו ע"י איתמר ובתו בכדי להשתלב בתוך הקיבוץ, משל היה הקיבוץ חלק מהטבע שלו מאז ומעולם.
ובין לבין נמצאים צמחי תרבות, עצי פרי ומטפסים שהוסיפו אנשים אחרים ואחראים אחרים על הנוי. כך הפסיפלורה, שהיא הגדר החיה הנפוצה ביותר בישראל.
