לא להרעיש!

הילדים מוציאים רק חלק מן המרץ שיש להם בגרון, בריאות, בנפש, רק חלק מהצעקה האצורה בשריריהם. בצייתנות הם מחניקים אותה.

שקט – זוהי הסיסמה של חדר הלימודים.
אסור להקים רעש בשעת הארוחה.
לא לרעוש בחדר השינה.

הילדים רועשים בשקט עד כדי התרגשות, רצים בזהירות, עד דמעות. כדי לא להזיז את השולחן, מפנים את הדרך איש לרעהו מבלי לנגוע זה בזה, מוותרים ובלבד שלא לגרום לתגרה, ובלבד שלא יקרה משהו, מפני שישמעו שוב את הפקודה השנואה עליהם: "רק ללא רעש!"

אסור גם לרעוש בחצר, מפני שמפריעים את השכנים – ואשמתם היחידה היא, שכל מטר אדמה בכרך עולה ביוקר.
אינכם נמצאים ביער – הערה צינית, התעללות גסה בילד, שאי אפשר לו להיות שם, במקום שהוא צריך להיות.
הרשו להם להתרוצץ באחו, משחקם לא יקים רעש, אלא יהיה ציוץ נעים של ציפורי אנוש.
אם לא הכל, הרי רוב ניכר של הילדים אוהבים תנועה והמולה, בחופש תנועתם והמולתם תלויה בריאותם הפיסית והמוסרית.

אתה יודע זאת ואף על פי כן נאלץ אתה להזכיר: שבו במנוחה ובשקט.

השיר המופלא של השתיקה

הילד מביא אל חיי האם את השיר המופלא של השתיקה. תוכנו, רעיונותיו, כוחו, היצירה שבו תלויים במספר השעות אשר האם מבלה ליד הילד, כאשר אינו תובע זאת אלא חי, במחשבות אשר בהן היא אופפת אותו בשקידה. מכוחו של הילד מבשילה האם, תוך ריכוז-נפש חרישי, אל ההשראות, אשר עבודת החינוך תובעת אותן.

לא מהספר, אלא מתוך עצמך. או-אז יהפוך להיות כל ספר ערך מועט כלשהו. ואילו ספרי ישלים את משימתו, אם ישכנע בכך.

בבדידות נבונה היי ערה…

מתי חייב הילד להלך ולדבר? כשהוא מהלך ומדבר. מתי צריכות לצמוח השיניים? בדיוק בשעה שהן צומחות. המרפס הגדול בגולגולת צריך להתגרם בדיוק בשעה שהוא צריך להתגרם. והתינוק צריך לישון מספר שעות לפי צורכו, כדי שינוח יפה.

Continue reading

רשימה מהגטו

בשנת 1988, בנסיבות מסתוריות שטרם התבררו די צורכן, נמסר לאגודת קורצ'אק בישראל באמצעות מתווך אוסף מקיף ולא מסודר של חומר ארכיוני מתקופת חייו האחרונה של "הדוקטור הזקן". מקור החומר בארכיון של "בית היתומים". הקטע הבא לקוח מתוך המסמכים הללו.

קולו של משה – קול הארץ המובטחת

האם היא קיימת? האם היא ישנה באמת? – קיימת אי שם בעולם?

יֶשנה או איננה?

אני רוצה לדעת מה חירות ומה זה עבדות.

האם הרצון שלי קיים באמת, ובאמת יש לי רצון חופשי? – האם אני אדם חופשי או עבד?

Continue reading