בלילה ילדתי מקשיבה לאדמה

בלילה ילדתי מקשיבה לאדמה.
גופה נח, בהיר, קו מפריד בין שחור הלילה הקריר ושחור האפלה הדחוסה שתחתיה. היא שותה אור ירח ומניחה את ידיה, חמות, על הגוף המלא שמתחת. חום אל חום. מתוך רפיון אוהב, היא מתחבקת אל חמוקיה של האדמה. מצמידה את לחיה. מקשיבה.
והאדמה משמיעה לה את שירה.

Continue reading

שני סיפורים על הבראה

"סוד הגן הנעלם" מאת פרנסס הדג'סון ברנט
"הגנן הנאמן" מאת קלאריסה פינקולה אסטס

שני סיפורים קטנים ופשוטים על הריפוי שבגנים וביער, בזרע החדש ובאדמה.

Continue reading

הגינון שלי

בשבילי הגינון הוא חיבור.

קודם כל – חיבור לאדמה. ולא רק במובן הרעיוני, אלא ממש חיבור לאדמה הספציפית שנמצאת בגינה שלי. אני מכיר את האדמה שלי טוב. אני יודע איזה סוג אדמה יש בכל מקום, איפה היא טובה יותר ואיפה פחות, איפה יש הרבה חומר אורגני ואיפה מעט, איפה יש יותר סחף ואיפה פחות. אני אפילו יודע מאיפה הבאתי חלק מהאדמה, לאותם חלקים בגינה שבהם היתה אדמה גרועה במיוחד.

אני עוסק גם בטיוב ובטיפוח האדמה, ולא רק בגידול צמחים ואוכל. Continue reading