(הכותרת היא ציטוט מפי חסן אלהיב, טובה זנגריה.)
אני אוהבת את הגינה שלי. אהבה כזו שהיא מן לחישה נעימה בלב. הרומן שלנו נמשך כבר יותר משמונה שנים וכל פעם אני אוהבת אותה מחדש.
אתם בטח מתארים לעצמכם גינה מפוארת, עצי פרי עמוסים קלמנטינות מבשילות או משירים עלים צהבהבים בסתיו, שאם ירחם עלינו ה' תכף הוא כבר חורף גשום, אמן אמן אמן.
טוב, זו לא הגינה שלי.
20 בדצמבר, 2010על שני ספרים לנוער מאת גדי טאוב
הבן שלי (בן 9.5) אוהב לקרוא. הוא גומר כמה ספרים בשבוע. הספרים הם חלק גדול מעולמו.
מדי פעם אני אוהב לקרוא ספר שהוא קורא, כדי להתחבר לעולם שלו.
לפני כמה ימים קראתי בעקבותיו את הספר "דברים שאני לא מגלה ליעל" מאת גדי טאוב, שהוא המשך לספר "דברים שאני לא מגלה". זהו סיפור שמספר ילד כבן 10, ובו הוא מספר על אירועים שונים, וחושף פרטים אינטימיים מעולמו הפנימי.
הדבר שהכי אהבתי היה שלאורך כל הספר הרגשתי שאני באמת קורא משהו שכתב ילד בן 10, ולא סופר מבוגר. היכולת של הסופר לשים את עצמו בנעליו של ילד (או להיזכר בילדותו שלו בפירוט כה רב) נותנת לספר אמינות ורגישות, וגורמת לקריאה להיות שוטפת ומהנה.
יום שני 4.10.10
בוקר. מעין חזרה לישון, והילדים כולם הלכו ליומם. זה היום השני ללימודים אחרי שכל החגים הסתיימו. אתמול גם התחיל המפגש השנתי בפארק הירדן (כבר שמונה שנים שהמפגש הזה הוא החופשה השנתית שלנו). איזה סלט.
הספר "הנסיך הקטן" השפיע רבות על חיי, ושנים רבות, היה הנסיך הקטן אחת מדמויות המופת שלי. סמל לאחד המבין את סוד החיים, ושכדאי להדמות לו. אבל… עוד בעודי ילדה גם בגוף (אני מקווה שבנפשי עדיין נשארתי, במידה זו או אחרת, ילדה, גם היום), אהבתי חשבון, מתימטיקה. בגלל הספר, התקשיתי להודות בכך – אפילו לעצמי. כן, אהבתי, ועודני אוהבת, גם מילים, מנגינות, פרחים ועוד… אבל, לבושתי, גם מספרים.
לקח לי שנים רבות לנסח לעצמי את ההבדל, כדי שאוכל לחיות איתו בשלום.
המשך »
1 במרץ, 2010האהבה לא סתם נשארת במקום כמו אבן; היא צריכה להיווצר, כמו לחם, להאפות שוב ושוב, להתחדש.