כשהגוף נפגע, אנו נוטים לחשוב שהכל פגוע אצלנו. אבל לי חשוב מאוד להוכיח לעצמי שגופי הוא רק חלק ממני. אנחנו גדולים בהרבה מסך כל האיברים שלנו…אף אחד לא שווה פחות בגלל מצבו הגופני הירוד. למען האמת, אני מרגיש עכשיו שלם עם עצמי אפילו יותר משהייתי קודם, משום שהצלחתי להתעלות מעבר לרבות מהמגבלות הפסיכולוגיות והרגשיות שסבלתי מהן לפני שהמחלה התפתחה בגופי.

מתוך: מחשבות על החיים – מורי שוורץ.
(פרופ' מורי שוורץ התפרסם בזכות התמודדותו יוצאת הדופן עם מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא שבה לקה בגיל מתקדם).

כשאנחנו מקבלים את המגבלות שלנו, אנחנו יכולים להתקדם מעבר להן.

— אלברט איינשטיין

כדור הארץ הוא סופי. צמיחה של כל דבר פיזי, כולל האוכלוסיה האנושית עם כלי הרכב שלה, הבניינים וארובות המפעלים, לא יכולה להימשך לעד. אבל הגבולות העיקריים לצמיחה אינם הגבולות למספר האנשים, המכוניות, הבניינים או הארובות, לפחות לא באופן ישיר. אלה הם הגבולות לתפוקות – לזרם האנרגיה והמשאבים הנדרש כדי לקיים את האנשים, המכונית, הבניינים והמפעלים. האוכלוסיה והכלכלה תלויות בזרם קבוע של אוויר, מים, מזון, מחצבים ודלק מהעולם. והן פולטות חזרה פסולת וזיהום לאדמה, לאוויר ולמים. הגבולות לצמיחה הם הגבולות ליכולת של כדור הארץ לעמוד בקצב אספקת המשאבים והאנרגיה, ובקצב ספיגת הזיהום והפסולת.

… גם אם מצליחים להתגבר על גבול כזה, המשך הצמיחה יביא במהרה להתקלות בגבול אחר, במיוחד אם קצב הצמיחה הולך וגובר.

… ככל שהחברה מצליחה להתגבר על יותר גבולות באמצעות התאמות ארגוניות וטכנולוגיות, כך עולה הסבירות שבעתיד היא תתקל בכמה גבולות בו-זמנית. ברוב התסריטים שבדקנו, זה לא שנגמר כל השטח החקלאי, או כל האוכל או המשאבים או הקיבולת האטמוספרית לזיהום; מה שנגמר זה היכולת להתמודד עם בעיות. … כאשר הבעיות מתרבות בקצב הולך וגובר, אפילו אם אפשר היה להתמודד עם כל בעיה בנפרד, הכמות המצטברת של הבעיות מגדישה את היכולת של החברה להתמודד איתן.

— מעבר לגבולות הצמיחה מאת דונלה מדואוז, דניס מדואוז, ויורגן רנדרס

יצרנו חוקים, נורמות של התנהגות, בנינו חומות סביב עצמנו, ואנחנו לא יכולים לראות אותן, כי הן בתוך התודעה שלנו.

–אורסולה לה גווין, "המנושל"

לעתים קרובות אנשים חושבים שחופש מוגדר על ידי גודל הכלוב בו אתם נמצאים, שאם יש לכם כלוב גדול יותר אז אתם יותר חופשיים. אבל חופש לא קשור לגודל הכלוב, אלא ליד המחזיקה במפתח – המפתח לחייכם!

— שרה לורנס, הילד העצמאי

"בין האנשים בתרבותך, מי רוצה להרוס את העולם?"
"מי רוצה להרוס את העולם? עד כמה שידוע לי, אף אחד לא רוצה להרוס את העולם."
"אבל אתם הורסים אותו, כולכם. כל אחד מכם תורם מדי יום להרס העולם."
"כן, זה נכון."
"למה אינכם מפסיקים?"
משכתי בכתפי. "למען האמת איננו יודעים איך."
"אתם כלואים במערכת תרבותית שפחות או יותר מאלצת אתכם להמשיך להרוס את העולם כדי להתקיים."
"כן, כך זה נראה."
"כלומר, אתם כלואים – והפכתם את העולם עצמו לשבוי בידיכם. (…) אתה עצמך כלוא באופן אישי, לא?"
"איך?"
"(…) בשנות ה-60 אנשים צעירים רבים חשו כלואים. הם ניסו להיחלץ מהכלא באופן תמים ובלתי מאורגן, אך נכשלו בסופו של דבר, כיוון שלא היו מסוגלים למצוא את סורגי הכלא. אם אינך יכול לגלות מה מחזיק אותך בפנים, הרצון לצאת מתמסמס ומאבד את תכליתו."
(…)
"איך זה קשור להצלת העולם?"
"העולם לא ישרוד זמן רב כשבוי בידי האנושות. זה מצריך הסבר?"
"לא. לפחות לא לי."
"אני חושב שרבים מביניכם היו שמחים לשחרר את העולם מכלאו."
"אני מסכים."
"מה מונע מהם לעשות זאת?"
"אני לא יודע."
"זה מה שמונע מהם: הם אינם מסוגלים למצוא את סורגי הכלא."

— דניאל קווין, "ישמעאל"

הגבולות בין אזורים הם המקומות שבהם מתרחשים הדברים הכי מעניינים. בדרך כלל הגבולות הם החלקים הכי שופעים, מגוונים ויצרניים במערכת.

— דייוויד הולמגרן, פרמקלצ׳ר: עקרונות ונתיבים מעבר לקיימות