שימוש במי גשמים בגינה החורפית

בעלי גינות יודעים בודאי שצריכת המים בקיץ עולה בצורה חדה, כאשר הצמחים הצמאים דורשים את שלהם כדי להמשיך להיות ירוקים ורעננים. כאשר הגינה מאוכלסת בצמחיה טרופית, צריכת המים גבוהה הרבה יותר.

אבל, יש משמעות רבה לשימוש במי הגשמים גם בחורף.

Continue reading

גינת המרפא שלי

לוונדר

לפני כחצי שנה נפצע הארנבון החופשי שלנו, מיץ פטל. צפיתי במיץ מטפל בעצמו. במקום לאכול את הקליפות והגזרים והכרובים שהוגשו לו בבוקר, הוא דילג  אל הלוונדר ולעס ממנו גבעול. אחר-כך דילג אל הפסיפלורה וברר עלים בוגרים ועבים ולעס מהם. עמד שם בוקר שלם וכרסם. כאשר הוטב לו, הגיע לערימת הירקות שלו ואכל ממנה לשובע. שמחתי שגינת המרפא שלי זמינה לו. התפעמתי מהמובן מאליו עבורו. כיצד ידע לאן לגשת וכיצד מצא את נתיב ההקלה על כאביו. כאשר מצבו החמיר ותאבונו לא שב אליו, הוא נתן לי להרים אותו ולטפל בו. אבל זה כבר סיפור אחר, עם סוף טוב שהוא גם התחלה.

כשעברתי לכאן לפני ארבע שנים, מקומה שניה במרכז הכרמל לבית צמוד קרקע במושבה כפר-תבור, השקעתי מחשבה רבה בשאלה – מה אשתול בגינה. הגינה היתה ריקה מצמחים, מחופה עשב גבשושי וכל מיני צעצועים נשכחים. מצאנו אבני רמי, פליימוביל, טרקטורים וטרמפולינה נשכחת תחת עלוות התאנה בפינה הצפונית של החצר.

אחרי שגררנו את המגלשה השבורה והטרמפולינה החלודה אל הפחים, התחלתי לבדוק מהו האזור הנגיש לי ביותר בגינה. שם, במקום הכי נגיש – ארצה את גינת המרפא שלי. רחבת הכניסה לבית, הסמוכה לדלת הכניסה, לפינת האוכל ולמטבח נבחרה כיעד מועדף. המטבח הוא גם המרפאה הנייחת שלי. לכן "ארון התרופות הגינתי" יהיה נגיש למטבח.

ומה אשתול?

עשב לימון (לימונית)

רב שנתיים ששימושיים הן לטעם והן למרפא. והנה הרשימה שהכנתי:

  • מרווה רפואית או מרווה משולשת – להקלה בכאבי ווסת וגלי חום של גיל המעבר.
  • אזוב מצוי או אורגנו – להקלה על הצטננות, כאבי גרון ונזלת מימית.
  • אזוביון (לוונדר) – לטיפול בדלקות שונות.
  • אלת המסטיק – לריפוי פצעים בחלל הפה (אפטות), להקלה על דלקת חניכיים וכאבי שיניים.
  • עשב הלימון – להקלה על שפעת חום, מקרר.
  • רוזמרין – נחשב למלך מלכי המלכים בצמחי המרפא. מיוחסות לו 77 סגולות ורפואות. אני משתמשת בו לכאבי בטן, קלקולי קיבה ונגד כאבי ראש.
  • נפית כפופה או נפית קילקית או נפית החתולים (אם יש לכם נפית החתולים – אשמח לקבל שתיל!) – חליטה משפרת מצב רוח ועוזרת נגד מחלות חום.
  • טימין – תבלין נהדר לפיצות ורטבים ויעיל נגד שיעול.
  • אלוורה – לכוויות ועקיצות
  • גרניום לימוני – מותר לשימוש בכל גיל, טעים כתה קר ומחזק את מערכת החיסון.
  • פסיפלורה – פירותיה טעימים, ענפיה יוצרים סוכת צל ומעליה ניתן להכין חליטה שמקלה על כאבים ומרגיעה עצבים.

מרווה

שתילת רב שנתיים ממשפחת השפתניים כדוגמת רוזמרין רפואי, מרווה ואזוב מצוי סביב הבית דוחה חרקים רבים ויוצרת סביבה "סטרילית". כמו כן, תחת צמחים אלו לא ישגשג אף צמח אחר. לכן את השפתניים הריחניים יש להרחיק זה מזה. ערוגה אחת צפופה תשאיר רק את אלו המשתמשים באותם מעכבי צמיחה. את הלוונדר כדאי להרחיק מן המרווה אך לידה ישגשג האזוב המצוי והאורגנו.

בצל הרוזמרין דבר לא יצמח, גם לא מרווה. לכן כדאי להפריד ולהרחיק. מכאן, שרעיון הערוגה בקדמת הבית המכיל את כל צמחי המרפא יחדיו חייב להתפזר. את צמחי המרפא צריך לפזר ברחבי הגינה ובמיוחד לשתול סמוך לפתחי הבית.

שתלתי בקדמת הבית מרווה ואזוב מצוי. רוזמרין לא שתלתי, כי לשכנה ממול היה שיח גדול וקיבלתי אישור לקטוף כמה שאני רוצה. כל צמחי המרפא שרציתי, נמצאים בהישג ידי, אם בגינתי ואם בגינות שכניי הטובים.

עברו ארבע שנים. גינת המרפא משגשגת בזכות עצמה. מיץ פטל הבריא ומקפץ ברחבי הגינה והשכונה ומשמח את כל רואיו.

שושנה גל נור, סבתא שלי זכרונה לברכה, היתה אומרת שגינת צמחי המרפא היא בבחינת "שלא נדע". שיהיה זמין ושלא נצטרך להם.

ואני אומרת. אמן. שכל רפואותינו יהיו נגישות לנו ושלא נדע.

עינבל

דשא או אחו

המדשאה, כפי שהיא מוכרת לנו היום, מוצאה מאנגליה. […] האחו, ששימש מרעה, היה מורכב ממינים רבים של צמחים, בהם פרחים, צמחים ריחניים, דגנים וקטניות, שהגיעו לעתים לגובה 30-50 ס״מ. […] במרכז הכפר האנגלי היה קיים מרעה משותף של אווזים, כבשים ובקר (Village Green). שטח זה שימש גם מקום למפגשים חברתיים, לחגיגות ולתחרויות ספורטיביות. אנגליה היא המולדת של ענפי ספורט הקשורים במדשאה, כגון הגולף האריסטוקרטי, הקריקט והכדורגל העממיים. […] בתקופת האימפריה האנגלית הופצה המדשאה גם למושבות מעבר לים, כולל האזורים החמים, וכך הגיעה גם ארצה. […]

האחו מהווה חברת צומח המתפתחת בתנאי לחות ובתנאי רעיה. בארץ מופיעה חברת צומח זו באופן טבעי רק ליד נחלים ומעיינות, בשקעים בגבול ביצות, ובדולינות בהרים הגבוהים. האחו הזה ירוק כל השנה הודות ללחות ולהרכב הצמחים המיוחד. […] היתרונות בחברת צומח זו הם שהיא מהווה כעין אקוסיסטמה המסוגלת, בתנאי רעיה, להתקיים ולהתחדש באופן תמידי, ללא התערבות האדם.

לדאבוננו, לא השכילו הגננים ללמוד מהטבע על הרכב הדשא, אלא טיפחו, בדומה לנעשה בחקלאות המודרנית, מונוקולטורות של זנים ובני-זנים של דגניים אקזוטיים שולחי שלוחות. […] הנסיון מלמד שהחזקת דשא המורכב ממין אחד, או אפילו מקבוצת דגנים בעלי שלוחות, קשורה בתשומות גדולות של אנרגיה, המתבטאת בהשקיה, קציר, דילול ואוורור, דישון והדברה.

— שלמה אילן, "הגן הפורה"

אם יש גן עדן

"אם גן עדן בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחו" (בבלי, עירובין יט), אני חושבת שריש לקיש אמר, וכך יצא שאנחנו חיים לפתחו של גן העדן הישראלי. האמת היא שאם הייתי יודעת בדיוק איפה הפתח אז הייתי מנסה להיכנס בשעריו, כי שם – בגן העדן – בטח יותר קריר מאשר בגיהנום החם הזה שהוא פתחו.

לפעמים אני מרימה את ראשי, מביטה סביב ושואלת את עצמי – איך חיו כאן?

Continue reading

לא בזיליקום, או: מה לשתול עכשיו

את ראשית דרכי הגננית ניתן לאפיין באמצעות משל זרעי הבזיליקום, הטומן בחובו את כל שיש לדעת על איך לא לגדל בזיליקום בפרט וצמחים בכלל.

היה זה חודש נובמבר אפרורי, לפני חמש עשרה שנים. אנוכי, סטודנטית צעירה בירושלים הבנויה, חפצתי להשקיע במרפסת חדרי השכור ורכשתי, לאחר לבטים בוטניים ופיננסים מרובים, חבילת זרעי בזיליקום. זרעתי את כל חבילת הזרעים באדנית קטנה וחבוטה ולאחר זמן לא רב נבטו בה עשרות, אם לא מאות בזיליקומים קטנים שהופקרו לקיום אכזר וצפוי במרפסת הקומה הרביעית, רגע לפני בוא החורף הירושלמי.

ואכן החורף הגיע ועמו שנת הלמודים, המלצרות ולבטים הרי גורל (איך השער שלי נראה מאחור? קפה הפוך עכשיו או בהפסקה? והכי חשוב – לאן נעלמו כל הבחורים השווים?). פרט למזיגת מים אקראית מפעם לפעם, הבזיליקום נשכח לו.

היה חורף קר במיוחד, ובדצמבר כבר ירד שלג. יוסי השותף ואני בנינו איש שלג במרפסת עם פרוסות מלפפונים ומלחייה בתור פרצוף. לקח לנו זמן לקלוט שהגבשושיות למרגלות מתקן הכביסה המושלג הן נבטי הבזיליקום הלומי הכפור.

בטפיחות קלות ניערנו וחשפנו את הבזיליקום. כל בזיליקום אחר כבר היה מתייאש מזמן, אבל לא הבזיליקום הזה. הוא המשיך, חבוט ואומלל. קשה לומר שגדל או לבלב, אבל גם נבילה חד משמעית לא נצפתה. אכן, היה זה נס הבזיליקום בעיר הקודש.

סופו העגום בא עליו מידיי ודווקא בראשית האביב. בבדיקה אקראית חשפתי חיות בבסיס העלים (חיות שכאלה. לא התעמקתי, מיד נלחצתי) ובהתקף פאניקה של ראשית שנות ה-20 לחיי לקחתי את התרסיס הקרוב ביותר (k-500 מתחת לכיור המטבח) והוצאתי לבזיליקום את המיץ באופן סופי.

ולסיכום: לא ככה.


לגנן המתחיל, המתלבט כיצד להפיק בעונה זו את המרב מן הנתונים האקלימיים העומדים לרשותו, אמליץ על מספר פריטים. בזיליקום אינו נמנה עליהם, על אף שכבר נתקלתי באוהדי בזיליקום שנשבעו בכלל שושלת היוחסין שלהם בעמידותו הפאן-חורפית של השתיל שברשותם.

יש כמה דברים פשוטים ונחמדים מאד שאפשר לעשות בחודש וחצי הקרובים:

אפשר לזרוע כובע הנזיר, תרגול מצוין לילדים ולמתחילים. קונים שקית זרעים או לוקחים ממשהו שליקט בשנה שעברה (אני! אני!), דוחפים בעדינות עם האצבע לתוך האדמה ומחכים. לא מוכרחים להשקות, הם ינבטו עם הגשמים. אם הם כבר נבטו ואין גשם בכלל (עצוב אבל אפשרי) כדאי לעודד אותם עם לגימה חד או דו-שבועית של מים, תלוי במידת היובש. הנביטה קלה לזיהוי – שני עלים שמזכירים קצת רגלי ברווז. העלים בהמשך עגולים, חריפים וטעימים. גם הפרחים טעימים מאד.

מה עוד? פשוט ונוח לקנות שקית של בצל ירוק (המון בצלצלים בתוך רשת), לעדור עבורם ערוגה ולטמון אותם בתוכה. התוצאות מידיות, השמחה רבה ואספקת הבצל הירוק לחורף הקרוב – מובטחת. אל תוציאו את הבצל מהאדמה כמו שקונים בחנות, אלא גזרו במספריים את הכמות הדרושה לכם. בסוף האביב הבצלים פורחים – הגבעולים מפסיקים להיות שטוחים ודקים והופכים נפוחים וחלולים. הפרחים נראים כמו פונפונים גדולים ולבנים.

בשלב הזה אפשר לאסוף זרעים ולהתקדם לשלב ב' (זורעי הירקות), אבל לא מוכרחים.

ועוד ברשימת הפריטים הנחשקים לגנן המתחיל – פקעות.

בראש טבלת "הפקעות שהכי פשוט לטמון ונותנות המון פרחים" ניצבות הרקפת, הנורית והכלנית. יש פקעות נהדרות, אבל מכיוון שרובן דורשות זמן המתנה ממושך, או פורחות פעם אחת וזהו, נתמקד בשלישיה הזאת, שבה היחס בין כמות הפקעות למספר הפרחים מעודד ביותר.

נתחיל מהרקפת. קונים פקעת במשתלה, שואלים בלי להתבייש איזה צד למעלה וככה טומנים. אפשר לשים בשמש וגם בצל אבל לא בתוך הבית, כי הן אוהבות קור. אם טוב וקריר להן – יפרחו זמן ממושך.

הנוריות נראות כמו תמנונים מכווצים. משרים אותן שלוש-ארבע שעות במים וטומנים באדמה עם הרגליים למטה. לא צריך להשרות 12 שעות כמו שכתוב על השקית. הן עלולות להינזק. הכלניות נראות כמו מצנפות גמדים לא מגוהצות. הכלל הוא – לטמון את המצנפת עם החוד למטה. גם אותן משרים שלוש ארבע שעות במים. וזהו.

הכלניות פורחות בינואר-פברואר, הנוריות בסביבות מרס-אפריל. בשאלת המרווחים בין הפקעות – אני מאסכולת המצופפים. זה נראה טוב. אם מרווחים כדאי לזרוע משהו בין הפקעות (כמו כובע הנזיר למשל!) כדי שכל העסק לא יראה מדולדל מדי.

לרשימה הבסיסית הזאת אפשר להוסיף אפונה ריחנית, ציפורני חתול, תורמוסים, פרגים, אשולציה (פרג קליפורני) – כולם צמחים העושים מלאכתם נאמנה ואף יודעים לנבוט בכוחות עצמם בשנים שלאחר מכן.

ברבע השעה האחרונה אני מוצאת את עצמי יושבת מול המסך, מקלידה ומוחקת לסירוגין פסקה מסכמת וממלמלת התנצלויות לכל מי ששורשיו נדחקו מן הרשימה. קשה לוותר.

רגע לפני סיום, זה המקום להזכיר: עם העמל והחדווה צפוי מפח נפש בלתי נמנע אל מול היקפו ויופיו הבלתי ניתנים לחיקוי של הטבע בחודשים אלה. תשימו רקפת, הוא ימלא יער אורנים שלם. תארגנו ערוגה, הוא ישחק אותה במרבד. אז לנשום עמוק, להתאזר בענווה וקדימה – כך הולכים השותלים.

גינון

הסתיו בעיצומו וזה הזמן להכין את גינת החורף. ירקות, צמחי תבלין, ופרחי נוי. העבודה בגינה, מעבר להיותה עמל שנושא פירות (וירקות), היא גם הזדמנות ליצירת קשר בלתי-אמצעי עם אמא אדמה. יש המוצאים בקשר הזה הזדמנות להתרגעות הנפש בצד הפעלת הגוף, ויש הרואים בעבודת הגינון גם פתח ליצירת קשר בין אנשים וקהילות, כדוגמת הגינות הקהילתיות שצצות בעת האחרונה בערים. אלה גם אלה מוזמנים לכתוב לנו ולשתף אותנו בנסיונם ובהגיגיהם. מוזמנים לכתוב גם אלה שלא בהכרח עוסקים במעשה הגינון באופן ישיר, אך אוהבים להנות מפירותיו. אם דרך הצלחת, ואם גם דרך הלב.

אנחנו מזמינות אתכם אף להרחיב את היריעה ולהתייחס אל הגינון בהקשרים מגוונים: בוטניקה (עובדות מדעיות מרתקות), היסטוריה (גננות בימי קדם), אנתרופולוגיה (מסורות עבר והווה), אמנות לסוגיה (גננות במוזיקה, בספרות, ובאומנות הפלסטית), פילוסופיה והגות (גננות כאלגוריה לחיים), ועוד כהנה וכהנה ככל העולה על הדעת ועל הרוח…

שימוש במי-כביסה לא מטופלים להשקיית הגינה

מכונת הכביסה הביתית פועלת כיום בכל בית, ועלולה, אם לא משתמשים בה בחוכמה, להוות כ-12% מצריכת המים הכללית בבית.

בדרך כלל צורכת מכונת הכביסה הביתית בין 50 ל-100 ליטר לפעולה. מכונות כביסה עם פתח צידי חסכוניות יותר ממכונות כביסה עם פתח עליון (אם כי פעולתן קצרה יותר ולכן גם צורת פחות חשמל, בהנחה שלא מתחשבים בעלות חימום המים).

המים שיוצאים ממכונת הכביסה לאחר השימוש נחשבים כ"מים אפורים" (וצבעם בדרך-כלל אפור, בשל סיבי הבד אשר נמצאים בתוכם), והם מכילים, בנוסף לסיבים, גם דטרגנטים ושומנים. כל זה בנוסף לכך שחלק לפחות מהמים יוצאים בטמפרטורה גבוהה (בהתאם לטמפרטורה בה נעשית הכביסה).

אז מה לעשות?

מחקרים שנערכו בחו"ל הגיעו למסקנה שאפשר לנצל את מי הכביסה ישירות לגינה, וזאת ע"פ הכללים הבאים:

  • שימוש באבקה/נוזל כביסה ללא פוספט (כך כמות המלחים בחומר הכביסה פחותה).
  • עדיף להשתמש בנוזל כביסה ולא באבקת כביסה, כי יש בנוזל פחות מלחים ופחות בורון.
  • עדיף להשתמש בחומר כביסה המוגדר כ"אקולוגי", בו החומרים המוספים יכולים להתפרק.
  • עדיף להשתמש בתחליפים כגון אגוזי כביסה או כדורי כביסה, בהם אין חומרים מזיקים כלל.
  • טיפול במים הרותחים לפני הגיעם לגינה, כדי לא להזיק לצמחים (עדיף להפעיל תוכנית כביסה של 40 מעלות ולא יותר).
  • סינון המים מהסיבים הנוצרים בכביסה, כדי שלא יסתמו את הצינורות לגינה.
  • ההשקיה במי כביסה משומשים מיועדת לעצים ושיחים, ולא ירקות ועלים למאכל.
  • השקיית הצמחים במי כביסה תהיה רק חלק מההשקיה לאותם צמחים, ויש להקפיד שהם יקבלו גם מי רגילים ללא חומרים נוספים.

לקריאה נוספת

מערכת מיחזור מי-כביסה AWWS – G-Flow (מתוך NECO)