בר (שנה ושלושה חודשים) נגש לבקבוקי חומרי הניקוי שעומדים ליד מכונת הכביסה.
"אוי, הבקבוקים הללו לא מתאימים למשחק." אומרת אמו, נגשת אליו ונעמדת לידו. ביחד הם מסתכלים על הבקבוקים. בר נוגע באחד הבקבוקים, מרים. "לא, הבקבוק הזה הוא לא משחק. אתה מריח את הריח של הבקבוק?" אמו שואפת אויר כמריחה פרח, "הבקבוק לא מתאים למשחק. בוא בר, נלך למצוא משהו מעניין אחר" אמו לוקחת את הבקבוק ומניחה על הרצפה, אוספת את בר אליה ולוקחת אותו מהמקום. בר לא מתנגד. הוא נענה להצעה חדשה של אימו.

המשך »

הקדמה: במאמר זה מדובר על תקופת האימהות הראשונית, התובענית והאינטנסיבית כול כך. הוא רק שני מתוך סדרת מאמרים העוסקים בשלבים שונים בהתפתחות נשית (כשהמאמר הבא למשל כבר עוסק בתהליך האינדיבידואציה והגשמה עצמית). כמו כן, אף על פי שישנו שימוש במושגים אלטרנטיביים לעולם הרוח, לכול מושג יש בסיס גם בפסיכולוגיה הקלאסית הפרוידיאנית וממשיכיה, כמו וויניקוט למשל, המדבר רבות על יחסי אם ותינוק ועל החשיבות העצומה של נוכחות האם ופניותה הרגשית בתקופה זו.

אימהות בריאה תלויה לא רק בנוכחות הפיזית שלך. זה באמת נפלא שהחלטת להתמסר לטיפול בתינוק שלך, אך אם את רוצה לחוות את האימהות כמסע צמיחה ולא לטבוע בגל התובענות האדירה שהיא מביאה איתה – עלייך באמת להיות שם. לכן כול כך חשוב, דווקא בתקופת האימהות הראשונית (וכמובן תמיד) לאפשר לעצמך דברים המעניקים לך כוח ומטעינים אותך, אפילו  גם מספר דקות ביום להתכווננות, כמו האזנה לשיר אהוב, או כמה דקות לעצמך נטו -לכתוב, לנשום עמוק, או כול דבר אחר שיכול להזין את הנשמה, כי בעבודת האימהות המודעת את צריכה להתעורר באמת, לבחור בכול בוקר מחדש להיות בנוכחות ואף להתבטל – לבטל את הצרכים שלך אל מול הצרכים הראשוניים והתובעניים של יצור קטן התלוי רק בך, כשם שאדם דתי ומאמין מתבטל אל מול מצוותיו וממלא אותן באמונה שלמה גם אם לא קל. זו עבודה ובחירה יומיומית. כן, גם להיות אימא נדרשת אמונה.

המשך »

על ההתעמתות-התיידדות עם גבולות אי היכולת

הבוקר אורי (בן שנתיים) שיחק עם הטרקטור הגדול שלו ופתאום נשמעה זעקה: "יש לי בעיה!".
אני מתוך הקפה: "מה הבעייה?"
אביגיל נחלצת לראות. "הטרקטור נשבר לך?". רוכנת, חוקרת וחוקרת. אורי צופה בחרדת קודש.
לאחר פרק זמן, באה ומבשרת בגאווה: "ראיתי שהגלגלים מקולקלים. זאת אומרת, הם לא מקולקלים אבל לא מחוברים. אחד מחובר כן אבל השני לא מחובר להגה".
אני מתוך העיתון – "אהה".
אביגיל:"בוא אורי, אני אתקן לך את הטרקטור!"

עכשיו, תבינו, הטרקטור צעצוע הזה ענק, מיושן, עשוי ברזל, מולחם, כבד ומסורבל. אבל לאביגיל היה ברור שהיא תתקן אותו.

אקצר את ההתרחשויות הבאות שלקחו כשעתיים:

המשך »

החינוך הביתי שלי משתנה. הוא אינו מה שהוא היה.
החינוך הביתי שלי היה טוטאלי, מאז שהבכורה נולדה, ואחיה הצטרף אחרי שנתיים ורבע.
החינוך הביתי שלי היה הקיום שלי, ההגדרה העצמית שלי, המהות שלי.
כל אלו משתנים, ואני צריכה להגדיר את עצמי מחדש.

המשך »

מעברים – עשר, עשרים שלושים ומשהו – עד לאן?
מעברים מקיץ לסתו מחורף לאביב
לנצח, כל הזמן.

(מיכה שטרית ומזי כהן)

יובל, בן שנה וחודשיים, פוסע פסיעות ראשונות על השטיח. אני מתבוננת עליו, מתמוגג ומאושר מהיכולת המתפתחת שלו, צועד ומוחא לעצמו כפיים והפה שלו מתוח בחיוך אינסופי. בפעם השישית בחיי אני זוכה ללוות את אחד מילדיי במעבר הכל-כך מרגש הזה, מתינוק חסר אונים, לזוחל ומשם, בשביל אל-חזור אל הפעוט הצועד.

המשך »

עלמה בת שלוש.

בעיני האוהבות, הילדה המתרוצצת מולי מרמזת למעמקים, שאני, כאמה, חשה בה. לעיתים קרובות אני מביטה בה ורואה את האדם המבוגר שנדמה לי שהיא עתידה להיות. לעיתים, במהלך שיחתה עם אחרים, אני מביטה בה מבעד לעיניהם ורואה אותה כמות שהיא – ילדה בת שלוש. בתחושתי כלפיה, תחושת היכרות עמוקה, יומיומית, המתפרשת על פני למעלה מאלף יממות, היא כבר נערה, אשה בוגרת ולעיתים, באופן מפתיע, אפילו קשישה.

המשך »