להקריא סיפור

זאת השעה האהובה עלי ביום. חשוך ושקט וחמים ויש אינטימיות נעימה בינינו. היום הגיע לסופו ושיחות קטנות צפות ועולות להן על אירועי היום או מחר. והתלבטות קצרה איזה סיפור לבחור. ויש כמה שיקולים שלוקחים בחשבון: בראש ובראשונה סיפור שהילד בוחר אבל גם סיפור שאמא תאהב להקריא, ועוד יותר מזה, סיפור שלא נמאס כבר לאמא להקריא. כי הילד, אם הוא אוהב, הוא רוצה שוב ושוב. ושוב.

Continue reading

מקורבן לבן חורין

דברים אלה נכתבים לשני המינים, רלוונטיים לשני המינים, למרות שנכתבים בלשון זכר.

בזהירות, מבקש הכותב לגעת בקורבן, ולהציע לו, לקורבן, דרך אחרת להתבונן על חייו.

דרך בה הוא עצמו, אינו מקבל את גזירת היותו הקורבן.

למרות שאפשר שאינו יכול להרים את ראשו עדיין.

למרות שעדיין אמונותיו שאינו יכול להרים את ראשו מהדהדות אמת.

בכל זאת, להתבונן מחדש על מציאות חייו; לגלות היכן הוא משתף פעולה עם המציאות האכזרית; היכן שיתוף הפעולה הזה הוא מתוך חוסר ברירה באמת.

הילד, שללא כל ברירה בתקופת גדילתו וצמיחתו, עשוי היה לחוש קורבן של מציאות אכזרית, הכוללת חינוך נוקשה, בלתי מתפשר, בעל ציפיות מרקיעות שחקים, ומניפולציות הוריות רבות הוד ואמונה בצדקת הדרך, יכול למצוא את דרכו החוצה מהמשפחה הזו כשאינו תלוי בהוריו לקורת גג, כסות ומזון. עם זאת, עצם תפישתו את עצמו כקורבן של נסיבות החיים, לא בהכרח תשתנה, שכן עדיין ימצא את עצמו ירא את הוריו, עדיין יחוש כקורבן בביתו. הוא עשוי לחוש קורבן של חסך רגשי; התעללות פיזית; דחיקה ודחיפה; שתלטנות; שתקנות; התערבות; אדישות ועוד.

***

זה הופך לטבע שני. זה מלמד אותך הקורבן, עד מהרה, עד כמה הוריך חינכו אותך על פי עולמם הוא, בו היו הם קורבנות, ומאמינים שעל ידי חישולך, בהעמדת סטנדרטים שאינך יכול למלא (שגם זה סוג של התעללות נפוצה בילדים), הם נותנים לך את החינוך הנכון.

למראה הרעיון הזה, הנך נבעת.

באמת? באמת זה רק כי הם האמינו שהטרור שחוויתי הוא לטובתי?

כן. כך הוא.

ואתה מכאן יכול להתבונן מחדש על כל זה, ולשחרר את הקורבנות הלאה, ומרגע שאינך הקורבן עוד, אין כל עלבון בבוז המופגן כלפיך, שכן אתה יודע שזו דרך להביע הערכה.

אז, כבר אינך הקורבן. אתה כבר לא במשחק.

***

הקורבן האולטימטיבי, הילד, זה הגדל אל עולם שלא מאפשר לו את החופש לגדול ספונטנית, עד מהרה, ביוצאו אל החיים העצמאיים, עשוי למצוא את עצמו בעמדת הקורבן או בעמדת המקרבן.

לכל פעולת מקרבן יש את תירוץ היותו קורבן.

דרך ארוכה בפני הקורבן להכיר בעמדתו, לשחרר את קורבנותו.

ראשית נדרשת הסכמה הבסיסית להתבונן מחדש על פני הדברים, שאם לא כך עשוי הקורבן לא רק לא להשתחרר מקורבנותו, אלא למצוא את עצמו, מקצין את קורבנותו עד כדי כך,  שיהפוך לסוג של רודן.

רודנות הקורבנות.

כאשר אותו ילד צעיר, שלא שבע נחת רוח במסגרת משפחתו הגרעינית, פותח את שער החירות,  הוא מגלה שכך הם פני הדברים גם לגבי תנאי חייו הוא: א.שום דבר לא נגדו אלא הכל בעדו. ב. זוהי האמונה שדוחפת את האדם לנהוג באופן הטוב ביותר לילדיו, גם אם בעיניהם נראה הדבר איום ונורא.

***

אז אתה מגלה את התודה, שהשכלת לברוא לך משפחה, שעיקרה נחת רוח,

מתוך ילדותך.

אז אתה מגלה שכעסי מיטיביך היו דאגה אמיתית לשלומך.

אז אתה מגלה שתמיד היית בן חורין. ובחרת להאמין בכך שהמקור לתחושת הקורבנות שלך – הוא הבית.

אז אתה מגלה שגם הוריך היו בני חורין ובחרו להיות הקורבנות או המקרבנים, בביתם, אז ועכשיו.

אז אתה מגלה שאתה יכול לחזור להיות בן חורין.

לא כי צריך –

כי אפשר.