כנשים אנו נושאות בתוך גופנו מערכת מיוחדת במינה שמאפשרת לנו את המתנה של הריון ולידה וקושרת אותנו למחזוריות קוסמית – למחזור הירח המתמלא והמתחסר, ולמחזור העונות של אמא אדמה. כשגלי האסטרוגן והפרוגסטרון שוטפים את גופנו במהלך המחזור החודשי, ומתרחשים בתוכנו תהליכים פנימיים של הבשלת הביצית, ביוץ, הכנת רירית הרחם, והדימום – אנו מספרות שוב ושוב סיפור עתיק ומתחדש.

המשך »

כואב, פשוט כואב. בכל בוקר המגע הראשון הזה של כפות הרגלים בריצפה, ההזדקפות, רגע לעמוד, להתנדנד. כואב.
פתאום זה לא מובן מאליו לקום בגוף לא כואב. פשוט לצאת מהמיטה ולהתחיל לפעול. הכל לאט יותר.
קודם צד ימין, אחר כך ברכיים, רגלים על הרצפה. שלב ראשון הושלם.

אפשר לנמנם כמה דקות, לתת לגוף להתרגל.
אחר כך להתרומם לישיבה. עוד כמה דקות. הראש כבר מתחיל להתעורר, העיניים עדין לא החליטו לגמרי אם להיפקח או להישאר במצב חצי סגור עד להכרח מלא. הרי את הדרך למקלחת אני זוכרת. לא באמת צריך להטריח את העפעפיים. ו..

אני עומדת. כמו עץ, חורקת, כואב. כל בוקר כואב, כל פעם מפתיע.

יום אחד החלטתי שאני עדין צעירה ואין לי צורך אמיתי לסבול. אני צריכה להזכיר לגוף שלי מה הוא יכול. אני רוצה לקום בלי ששום דבר יכאב לי, כמו שילדים קמים אפילו אחרי לילה שישנו מכורבלים מתחת לספסל עץ ברכבת הודית.

אז הצטרפתי ליוגה.

המשך »

עקרת בית. כשמבקשים למלא את משבצת ה"עיסוק", אני תמיד מהססת. הכי פשוט, הכי הגיוני, הכי מהיר לרשום "עקרת בית".

לא מסוגלת.

היד שלי פשוט מסרבת. מהססת, נתקעת. מה לכתוב? עקרת בית? למה? אני כל כך הרבה יותר מאחת שהבית מעקר מתוכה את כל חדוות החיים, היצירתיות.

למה זה כל כך קשה לי, מרגיז אותי, נראה לי לא הוגן?

המשך »

אתחיל מהסוף ואומר שהכול עבר בהצלחה ובשלום. פעם נוספת ליוו אותי מלאכי שמים ודאגו שאתעורר ואחזור לעמוד על שתי רגליי.
חודש עבר מאז הניתוח השני, ואני עדיין מוצאת את עצמי בהישרדות. מתמודדת מול כאב, מתקשה בתנועה, עייפה מאד ובעיקר מחפשת בתוכי את הסבלנות, האמונה והכוח האופטימי האדיר שליווה אותי בניתוח הראשון.

המשך »

נולדתי עם בעיה במפרק הירך. כל חיי לא ממש ידעתי להפריד ביני לבין הבעיה. על פי רוב הבעיה הייתה אני.
בילדותי הרגשתי רגיל, אבל הסביבה שיקפה לי שיש בעיה, והטמעתי אותה חזק בתוכי. החיים הביאו חרדות רבות והרגשתי כלואה בגופי וחרדה בנפשי. עד ליום בהיר אחד (דווקא היה מאד מעונן!! אך בתוכי הבהירות הייתה צלולה) בו הבנתי שבכוחי לשנות את מצבי, שאם אתחיל תהליך אקבל עזרה מכל כוחות היקום.

יום שני 4.10.10

בוקר. מעין חזרה לישון, והילדים כולם הלכו ליומם. זה היום השני ללימודים אחרי שכל החגים הסתיימו. אתמול גם התחיל המפגש השנתי בפארק הירדן (כבר שמונה שנים שהמפגש הזה הוא החופשה השנתית שלנו). איזה סלט.

המשך »