קראתי את הרהורי הפתיחה שכתבה יונת לגיליון בנושא “ידע" ונעצרתי על השאלה "האם מידע הופך לידע?"
אני אוהב להיתקע על משפט אחד כשאני קורא טקסט ולקרוא אותו שוב ושוב. אני אוהב שאלות. למילה מידע אני אדיש והמילה ידע מעניינת אותי. בידע יש יישום של המידע, בידע יש משהו עתיק. ידע מועבר ממורה לתלמיד; מידע פשוט קיים ובדורנו מאד זמין; ידע הוא ברשות האדם. לפי ויקיפדיה: ידע הוא מידע אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה. אולי זאת תשובה לשאלה: האם מידע הופך לידע? מידע הופך לידע לאחר שעבר לרשות האדם.
19 במרץ, 2012גם אם ידע עלול ליצור בעיות, הדרך לפתור אותן אינה באמצעות בוּרוּת.
— אייזק אסימוב
מאז ומתמיד רציתי להיות דולה. ככל שגבר בי הרצון להיכנס להריון, כך הנושא נגע לי יותר. האמנתי שהידע שאצבור יסייע לי ללדת בצורה הטובה ביותר.
שני עקרונות השאובים מ"דמיון מודרך" ו-NLP הנחו אותי:
כלי מרכזי להתוויית המפה המוחשית הוא ידע. הידע עוזר לנו לצאת מהתבנית האישית המצומצמת אל התמונה הגדולה ועל ידי כך לבנות מפה דמיונית שתוביל אותנו, לא רק אל המקום שאנו רוצים להגיע אליו כי אם גם לדרך שנבחר. ממש כמו להסתכל על מפת דרכים ולבחור את הדרך המועדפת עלינו.
14 במרץ, 2012רכישת ידע היא לא התפתחות; ההתפתחות מתרחשת רק כשהידע משפיע על האופן שאנו חיים.
(מתוך הספר A Pattern Language מאת כריסטופר אלכסנדר, דפוס 43)
אוניברסיטאות תחומות ונבדלות, עם תנאי קבלה מחמירים ונהלים נוקשים המכתיבים מי יכול ללמד, מחסלות את ההזדמנויות ללמידה.
האוניברסיטאות המקוריות בימי הביניים היו למעשה חבורות של מורים, אשר משכו אליהם תלמידים מכיוון שהיה להם מה להציע. האוניברסיטה תפקדה כמו ככר שוק של רעיונות, הממוקמת בתוך העיר, ומציעה לאנשים לרכוש ידע ומיומנויות לפי צרכיהם. כניגוד לכך, האוניברסיטה המבודדת של ימינו, עם עודף הנהלים ששולטים בה, מחסלת את המגוון והעוצמה של הרעיונות השונים ובנוסף מגבילה את אפשרות הסטודנט ללקט ולרכוש רעיונות.
אני לא יודעת, למשל, על מה הרשימה הזאת. היא אמורה לעסוק בידע, אבל אני לא יודעת אם היא עוסקת בידע. אולי המלה המדויקת היא ידיעה. ואי ידיעה. ובעצם, גם בידע, הידע הרב שנמצא בעולם ולא עוזר לי כלל עכשיו, כשאני תקועה בכתיבת הסיפור שלי.
בשלב שאני נמצאת בו בכתיבה רב הידוע על הבלתי ידוע: הסיפור כבר מתקרב לסופו ורוב התעלומות כבר נפתרו. ובכל זאת, מה שאני לא יודעת עוצר אותי, מאיים עלי.
5 במרץ, 2012זה המחפש ללמוד, יודע יותר ויותר,
זה המחפש טאו, יודע פחות ופחות.
פחות ופחות, עד
שדברים הם
רק מה
שהם.
על-ידי פשוט להיות,
כל דבר נעשה.
הנח לדברים להיעשות,
על-ידי שתאפשר להם לקרות.
מאבק בלתי פוסק
אינו מביא אותך לשום מקום.
— מתוך "טאו טה צ'ינג" בתרגום אילה יפתח
שמי תמי.
בין היתר, אני אמא לילד אוטיסט.
אבל במשך תקופה ארוכה, לא היה “בין היתר”. אוטיסט זה כל מה שהוא היה, אמא לאוטיסט זה כל מה שאני הייתי. ההגדרה הזו שאבה אותי אליה, וזה היה חדר אפל ומפחיד, נטול דלתות. כל מה שרציתי היה למצוא את הדרך למפסק, להדליק את האור ולגלות שאני במקום אחר.
אני זוכרת את התקופה לפני שבני אובחן. הרגשתי פחד גובר והולך מול ההתפתחות הלא אופיינית שלו. ניסיתי שוב ושוב למצוא אותו בתוך ספרי הדרכה על התפתחות נורמלית של ילדים. לא מצאתי. אבל גם בהגדרה של אוטיזם שבאותם ספרים, לא מצאתי אותו. ההגדרה התפרקה שם להרבה חתיכות קטנות שלא כולן התאימו לו. נאחזתי באותן חתיכות כמוצאת שלל רב: הנה, הוא לא אוטיסט, כי אוטיסטים הם לא שמחים, והילד שלי כל כך שמח.
פעולת הציור היא, בראש ובראשונה, המבט.
דמיינו אותנו יושבים בסלון ומתבוננים בקוביית עץ גדולה המונחת על השטיח.
מה אנחנו רואים? בודאי תאמרו: קובייה. ולה שש פאות. כל פאה בצורת ריבוע. אלא שמהיכן שאנו נמצאים, איננו רואים קובייה. אם נשב בדיוק מולה, נראה פאה אחת, כלומר ריבוע. אם נביט קצת מהצד נראה את הפאה שמולנו בצורת ריבוע, ועוד פאה מהצד ופאה מלמעלה שנראות, בגלל נקודת המבט שלנו, כמו מקביליות. מה שאנחנו בעצם רואים זו צורה המורכבת מריבוע ושתי מקביליות. אם נצייר אותם, כפי שהם נראים לנו, נקבל את הקובייה בה אנו מתבוננים.
29 בפברואר, 2012הכלב חולם חלומות? ואיך מרגישה לטאה?
לא מצאתי תשובות בַּספרים, גם לא של שנה הבאה.
לאן נופל הכוכב? והשמש טובעת בים?
איך בחיבוק של אמא, כל העצב פתאום נעלם?
אלוהים, איך הוא נראה? מה היה כאן לפני הכל?
מה יש יותר בעולם, כוכבים או גרגרים של חול?
איך מוצאים דבר שאבד? ולאן כדאי להסתכל?
השאלות החשובות בשבילי, הן אלו שאני שואל.