לא להרעיש!

הילדים מוציאים רק חלק מן המרץ שיש להם בגרון, בריאות, בנפש, רק חלק מהצעקה האצורה בשריריהם. בצייתנות הם מחניקים אותה.

שקט – זוהי הסיסמה של חדר הלימודים.
אסור להקים רעש בשעת הארוחה.
לא לרעוש בחדר השינה.

הילדים רועשים בשקט עד כדי התרגשות, רצים בזהירות, עד דמעות. כדי לא להזיז את השולחן, מפנים את הדרך איש לרעהו מבלי לנגוע זה בזה, מוותרים ובלבד שלא לגרום לתגרה, ובלבד שלא יקרה משהו, מפני שישמעו שוב את הפקודה השנואה עליהם: "רק ללא רעש!"

אסור גם לרעוש בחצר, מפני שמפריעים את השכנים – ואשמתם היחידה היא, שכל מטר אדמה בכרך עולה ביוקר.
אינכם נמצאים ביער – הערה צינית, התעללות גסה בילד, שאי אפשר לו להיות שם, במקום שהוא צריך להיות.
הרשו להם להתרוצץ באחו, משחקם לא יקים רעש, אלא יהיה ציוץ נעים של ציפורי אנוש.
אם לא הכל, הרי רוב ניכר של הילדים אוהבים תנועה והמולה, בחופש תנועתם והמולתם תלויה בריאותם הפיסית והמוסרית.

אתה יודע זאת ואף על פי כן נאלץ אתה להזכיר: שבו במנוחה ובשקט.

בין פעילות לעיסוק בעשיה

(מתוך הספר "שאלת העוצמה – מחשבות בביצת הפתעה")

הדבר מבלבל. אפשר לנגן בצ'לו ואפשר לנגן בצ'לו. לכאורה זה אותו דבר עצמו אבל למעשה אלה שני דברים שונים לחלוטין.

במקרה הראשון "אני מנגן" הרי זה תאור של עובדה מכנית. בליל העשרים באוקטובר ישב אדם לצד הצ'לו שלו, העביר את הקשת על המיתרים והפיק צלילים.

במקרה השני "אני מנגן" הרי זה ביטוי למעשה יצירה. פלירט עם הזמן. "אני מנגן", כלומר – מתחוללת כאן תנועה של הבעה, נפתח כאן חלון של משמעויות, נחשפת הממשות.

Continue reading

תפוח, כדור, ספינה

אני שוכב במיטה, על הגב, בוהה בתקרה, רואה עכביש קטן בפינה.
מתהפך, שוב מתהפך, מתגלגל עד לקיר, נצמד לקיר עם כל הגוף.
חם לי – אמא לא מרשה לי לישון בלי חולצה – אוף, מעצבנת.

Continue reading

להקריא סיפור

זאת השעה האהובה עלי ביום. חשוך ושקט וחמים ויש אינטימיות נעימה בינינו. היום הגיע לסופו ושיחות קטנות צפות ועולות להן על אירועי היום או מחר. והתלבטות קצרה איזה סיפור לבחור. ויש כמה שיקולים שלוקחים בחשבון: בראש ובראשונה סיפור שהילד בוחר אבל גם סיפור שאמא תאהב להקריא, ועוד יותר מזה, סיפור שלא נמאס כבר לאמא להקריא. כי הילד, אם הוא אוהב, הוא רוצה שוב ושוב. ושוב.

Continue reading

חיים של קשב

בשנה-שנתיים האחרונות, נתקלתי בשימוש במילה "קשב” לתיאור "קשב לתינוק ותקשורת אתו בנושא ההפרשות שלו” כשהכוונה לתינוקות/פעוטות שאינם מחותלים. אין לי שום ספק שקשב הוא מרכיב מרכזי בגישה, אבל מצד אחד, קשב היא מילה כללית מדי: קשב הוא חלק בכל פן של של גידול ילדים וקשר עם אנשים, ומצד שני, קשב הוא רק פן אחד של גידול ילדים בלי חיתולים. יוצא מזה שהמילה לחלוטין לא מגלמת בתוכה תיאור כלשהו של הנושא אותו היא מתימרת לתאר: גידול ילדים/תינוקות בלי חיתולים. חשתי חוסר נוחות בשל אי הדיוק, ובחרתי להמשיך לומר "בלי חיתולים”. גם במונח זה יש פשרות – הוא שלילי: מתאר מה לא (חיתולים) ולא מתאר מה כן (קשב ותקשורת), והוא מתבסס על הנחת מוצא תרבותית שכולם עם חיתולים, ולכן יש צורך לציין באופן מיוחד אם לא משתמשים בהם. עם זאת, אני מעדיפה את ההשענות של המונח "בלי חיתולים” על התרבות בה אנחנו חיים על פני הכלליות וחוסר הדיוק של המונח "קשב”.

Continue reading

יציבה בגידול ילדים – ראיון עם אסתר גוקהלה (חלק ב)

בחלק הראשון של הראיון (יציבה טבעית), אסתר גוקהלה סיפרה על היציבה הטבעית שהיא ראתה בחברות מסורתיות לעומת היציבה הלא בריאה שאפשר לראות אצלנו, ועל החשיבות הגדולה של היציבה לבריאותנו וחיינו. כהורים, אנחנו משפיעים על היציבה של ילדינו וכך על בריאותם בהמשך חייהם. את החלק השני של הראיון הקדשנו לשיחה על ההשפעה הזאת.


עיצוב התינוק

הזכרת את המונח "מסורת קינסתטית". מה זה אומר?

Continue reading