גבולות גוף

יוני הגיע אלי לטיפול בהיותו בן 4.8 שנים. ילד גבוה ורזה. מתנוחת גופו עלה בי זיכרון של גבעול מתכופף ברוח.

הוא לא הישיר מבט, אלא עמד מולי שחוח ראש, כשאצבעות ידיו הארוכות מתעסקות בשרוך מכנסיו הרטוב שהכניס והוציא כל העת מפיו, שבזוויתו הצטבר רוק.

הוא הגיע, מובל על ידי אימו, אישה גדולה ומלאת גוף ונוכחות, שעייפות רבה ניכרה בעיניה למרות גילה הצעיר, ושלאחר מילות 'שלום' ו'נעים מאוד' של היכרות ראשונה, סנטה ביוני 'תעמוד ישר', 'תענה מדברים אליך', ותוך כדי כך הוציאה מידו בחטף את שרוך המכנסיים וניגבה בגב ידה את פיו.

היא סיפרה לי בהמשך שיוני נמנע מכל פעילות בגן. הוא לא שיחק עם ילדים, לא הקשיב, לא ענה כשנשאל, ולא דיבר עם ילדים או מבוגרים.

אך מה שבעיקר הדאיג את אימו – ולכן אף פנתה לטיפול בתחנה הפסיכולוגית, ואלי – שלא נגע מעולם בעפרון, צבע, טוש, או מכחול.

'הוא לא מצייר' אמרה. 'והוא צריך ללכת בשנה הבאה לבית הספר. את מטפלת באמנות, קחי ותלמדי אותו לצייר כדי שיוכל אחר כך גם לכתוב.'

Continue reading

תינוקות נקיים

מאת: רותי פולדן
(מתוך גיליון 28, מאי 2000)

הטבע בנה אותנו בצורה נפלאה וחכמה.
כנשים גופנו נמצא בשיא היצירתיות במהלך ההריון. תינוקינו גדלים מוגנים היטב בחיבוק האוהב של הרחם, בליטוף מי השפיר החמימים שבהם הם צפים, כשגופם מכוסה בחומר לבן ושמנוני בשם "ורניקס".
איזה דבר מדהים! יש רק להתפעל כל פעם מחדש.

אך התרבות שלנו החליטה שיש להתבייש מחלק מפלאי הטבע. שנוזלי הגוף וההפרשות הטבעיות שלנו מלוכלכים ולא אסתטיים, ושיש לשטוף אותם בכל הזדמנות, ולכסות את ריחם בריחות אחרים.

Continue reading

חינוך לעצמאות

הקדמה

בשבועות האחרונים חיינו השתנו לבלי הכר. אני הרבה פחות עייפה מכפי שהייתי, הילדים הרבה יותר שבעי-רצון כמגמה כללית, וכל הבית שלנו נסחף בגל של למידה משפחתית, איש, אשה, וטף. כולנו לומדים להיות הרבה יותר עצמאיים ואחראים למעשינו. בראש ובראשונה ילדינו הקטנים, אבל גם אנחנו המבוגרים. יש לנו יותר פנאי להנות מהמסעות האלה שלהם להיות בוגרים שמטפלים בעצמם. מסעות שכוללים גילויים גדולים, וגם כשלונות, מיעוטם צורבים, רובם מתוקים. בהמשך אני אדגיש בעיקר את ההיבט של סדר וניקיון, אבל מבקשת לזכור שזוהי רק הדוגמה המרכזית כרגע אצלנו בבית, העקרונות מוחלים ותופסים בכל היבטי החיים.

Continue reading

חסכמים – חשוב או לא?

כולנו רוצים להיות בריאים… ומאושרים… וירוקים…
לא תמיד אנחנו יודעים איך. לא תמיד אנחנו מודעים לאפשרויות העומדות לרשותנו. לא תמיד זה קל. אבל כאשר אנו רואים את השכן קוטף משהו בצידי השביל, ממולל עלה ומריח כשפניו מאירות, אנחנו מתים לדעת מה זה, ולמה זה משמש. כך גם לגבי החביות הכחולות המשונות שמחוברות לצינורות אפורים המשתלשלים מהגג של הבית בקצה הרחוב. מישהו מכין שם וודקה?

Continue reading

פסח – הרהורים על חופש, עבדות וחירות

ט"ו בשבט חלף עבר לו וכבר מתחילה הספירה לאחור.

עוד חודשיים פסח, וכל יום שחולף סף הלחץ בגרון ובגוף הולך ומתגבר הולך ומתעצם… ואני שומעת את אמא שלי מדווחת כמה כבר עשתה ומה ניקתה ומתחילה להתעורר בי התנגדות גדולה.

נזכרת בדברי הרב המודרני ההוא שפסק רק לאחרונה "אבק אינו חמץ" ומחליטה לעצור.

עוצרת, נושמת ומזהה – ככה אני לא מוכנה. אני לא רוצה להיות קורבן פסח. אני לא רוצה להקריב את ילדיי על מזבח הפסח ובטח שלא את הזוגיות והבריאות הנפשית שלי. מה עושים?

Continue reading