3 באוגוסט, 2011הַשָּׁנִים פִּרְכְּסוּ אֶת פָּנַי
בְּזִכְרוֹן אֲהָבוֹת
וְעָנְדוּ לְרֹאשִׁי חוּטֵי כֶּסֶף קַלִּים
עַד יָפִיתִי מְאֹד.
בְּעֵינֵי נִשְׁקָפִים
הַנּוֹפִים.
וּדְרָכִים שֶׁעָבַרְתִּי
יִשְּׁרוּ צְעָדַי –
עֲיֵפִים וְיָפִים.
אִם תִּרְאֵנִי עַכְשָׁו
לֹא תַּכִּיר אֶת תְּמוֹלֶיךָ –
אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלַי
בְּפָנִים שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לַשָּׁוְא
כְּשֶׁהָלַכְתִּי אֵלֶיךָ.
היא פונה לצאת מהשירותים וחולפת על פני מראה. היא תופסת בזווית העין את מבטה בבבואה המשתקפת. היא חוזרת ונעמדת מול עצמה ורואה לראשונה מזה זמן רב – יופי.
יופי שנוגע בה. יופי מהסוג שהייתה רוצה לצייר.
27 ביולי, 2011זה התחיל מחגיגות פגאניות. בדיוק ארני קראה את ספר המכשפות של רינה קסם. נפגשנו ביום הכי ארוך בשנה, אם אינני טועה.
ככה המכשפות חוגגות:
המשך »
אשה בבורקינה פאסו
למי אין כאבי גב?
בחברה שלנו – רק למתי מעט. אבל בחברות מסורתיות, כמעט לאף אחד אין כאבי גב. אסתר גוקהלה הסתובבה בין אנשים שלא סובלים מכאבי גב – באפריקה, הודו, ברזיל, פורטוגל, תאילנד – וחקרה את ההבדלים בין היציבה שלהם לבין היציבה המערבית. היא הגיעה למסקנה שאנחנו מכאיבים לעצמנו בעצם הצורה שבה אנחנו מחזיקים את הגוף: במקום שהגוף יוחזק בצורה הטבעית לו, אנחנו מעקמים אותו באופן שגורם לכאב ולנזקים בריאותיים. היא מלמדת אנשים לחזור ליציבה הטבעית – החל ממנח כף הרגל ועד לזווית הקודקוד.