לא בזיליקום, או: מה לשתול עכשיו

את ראשית דרכי הגננית ניתן לאפיין באמצעות משל זרעי הבזיליקום, הטומן בחובו את כל שיש לדעת על איך לא לגדל בזיליקום בפרט וצמחים בכלל.

היה זה חודש נובמבר אפרורי, לפני חמש עשרה שנים. אנוכי, סטודנטית צעירה בירושלים הבנויה, חפצתי להשקיע במרפסת חדרי השכור ורכשתי, לאחר לבטים בוטניים ופיננסים מרובים, חבילת זרעי בזיליקום. זרעתי את כל חבילת הזרעים באדנית קטנה וחבוטה ולאחר זמן לא רב נבטו בה עשרות, אם לא מאות בזיליקומים קטנים שהופקרו לקיום אכזר וצפוי במרפסת הקומה הרביעית, רגע לפני בוא החורף הירושלמי.

ואכן החורף הגיע ועמו שנת הלמודים, המלצרות ולבטים הרי גורל (איך השער שלי נראה מאחור? קפה הפוך עכשיו או בהפסקה? והכי חשוב – לאן נעלמו כל הבחורים השווים?). פרט למזיגת מים אקראית מפעם לפעם, הבזיליקום נשכח לו.

היה חורף קר במיוחד, ובדצמבר כבר ירד שלג. יוסי השותף ואני בנינו איש שלג במרפסת עם פרוסות מלפפונים ומלחייה בתור פרצוף. לקח לנו זמן לקלוט שהגבשושיות למרגלות מתקן הכביסה המושלג הן נבטי הבזיליקום הלומי הכפור.

בטפיחות קלות ניערנו וחשפנו את הבזיליקום. כל בזיליקום אחר כבר היה מתייאש מזמן, אבל לא הבזיליקום הזה. הוא המשיך, חבוט ואומלל. קשה לומר שגדל או לבלב, אבל גם נבילה חד משמעית לא נצפתה. אכן, היה זה נס הבזיליקום בעיר הקודש.

סופו העגום בא עליו מידיי ודווקא בראשית האביב. בבדיקה אקראית חשפתי חיות בבסיס העלים (חיות שכאלה. לא התעמקתי, מיד נלחצתי) ובהתקף פאניקה של ראשית שנות ה-20 לחיי לקחתי את התרסיס הקרוב ביותר (k-500 מתחת לכיור המטבח) והוצאתי לבזיליקום את המיץ באופן סופי.

ולסיכום: לא ככה.


לגנן המתחיל, המתלבט כיצד להפיק בעונה זו את המרב מן הנתונים האקלימיים העומדים לרשותו, אמליץ על מספר פריטים. בזיליקום אינו נמנה עליהם, על אף שכבר נתקלתי באוהדי בזיליקום שנשבעו בכלל שושלת היוחסין שלהם בעמידותו הפאן-חורפית של השתיל שברשותם.

יש כמה דברים פשוטים ונחמדים מאד שאפשר לעשות בחודש וחצי הקרובים:

אפשר לזרוע כובע הנזיר, תרגול מצוין לילדים ולמתחילים. קונים שקית זרעים או לוקחים ממשהו שליקט בשנה שעברה (אני! אני!), דוחפים בעדינות עם האצבע לתוך האדמה ומחכים. לא מוכרחים להשקות, הם ינבטו עם הגשמים. אם הם כבר נבטו ואין גשם בכלל (עצוב אבל אפשרי) כדאי לעודד אותם עם לגימה חד או דו-שבועית של מים, תלוי במידת היובש. הנביטה קלה לזיהוי – שני עלים שמזכירים קצת רגלי ברווז. העלים בהמשך עגולים, חריפים וטעימים. גם הפרחים טעימים מאד.

מה עוד? פשוט ונוח לקנות שקית של בצל ירוק (המון בצלצלים בתוך רשת), לעדור עבורם ערוגה ולטמון אותם בתוכה. התוצאות מידיות, השמחה רבה ואספקת הבצל הירוק לחורף הקרוב – מובטחת. אל תוציאו את הבצל מהאדמה כמו שקונים בחנות, אלא גזרו במספריים את הכמות הדרושה לכם. בסוף האביב הבצלים פורחים – הגבעולים מפסיקים להיות שטוחים ודקים והופכים נפוחים וחלולים. הפרחים נראים כמו פונפונים גדולים ולבנים.

בשלב הזה אפשר לאסוף זרעים ולהתקדם לשלב ב' (זורעי הירקות), אבל לא מוכרחים.

ועוד ברשימת הפריטים הנחשקים לגנן המתחיל – פקעות.

בראש טבלת "הפקעות שהכי פשוט לטמון ונותנות המון פרחים" ניצבות הרקפת, הנורית והכלנית. יש פקעות נהדרות, אבל מכיוון שרובן דורשות זמן המתנה ממושך, או פורחות פעם אחת וזהו, נתמקד בשלישיה הזאת, שבה היחס בין כמות הפקעות למספר הפרחים מעודד ביותר.

נתחיל מהרקפת. קונים פקעת במשתלה, שואלים בלי להתבייש איזה צד למעלה וככה טומנים. אפשר לשים בשמש וגם בצל אבל לא בתוך הבית, כי הן אוהבות קור. אם טוב וקריר להן – יפרחו זמן ממושך.

הנוריות נראות כמו תמנונים מכווצים. משרים אותן שלוש-ארבע שעות במים וטומנים באדמה עם הרגליים למטה. לא צריך להשרות 12 שעות כמו שכתוב על השקית. הן עלולות להינזק. הכלניות נראות כמו מצנפות גמדים לא מגוהצות. הכלל הוא – לטמון את המצנפת עם החוד למטה. גם אותן משרים שלוש ארבע שעות במים. וזהו.

הכלניות פורחות בינואר-פברואר, הנוריות בסביבות מרס-אפריל. בשאלת המרווחים בין הפקעות – אני מאסכולת המצופפים. זה נראה טוב. אם מרווחים כדאי לזרוע משהו בין הפקעות (כמו כובע הנזיר למשל!) כדי שכל העסק לא יראה מדולדל מדי.

לרשימה הבסיסית הזאת אפשר להוסיף אפונה ריחנית, ציפורני חתול, תורמוסים, פרגים, אשולציה (פרג קליפורני) – כולם צמחים העושים מלאכתם נאמנה ואף יודעים לנבוט בכוחות עצמם בשנים שלאחר מכן.

ברבע השעה האחרונה אני מוצאת את עצמי יושבת מול המסך, מקלידה ומוחקת לסירוגין פסקה מסכמת וממלמלת התנצלויות לכל מי ששורשיו נדחקו מן הרשימה. קשה לוותר.

רגע לפני סיום, זה המקום להזכיר: עם העמל והחדווה צפוי מפח נפש בלתי נמנע אל מול היקפו ויופיו הבלתי ניתנים לחיקוי של הטבע בחודשים אלה. תשימו רקפת, הוא ימלא יער אורנים שלם. תארגנו ערוגה, הוא ישחק אותה במרבד. אז לנשום עמוק, להתאזר בענווה וקדימה – כך הולכים השותלים.

גינון

הסתיו בעיצומו וזה הזמן להכין את גינת החורף. ירקות, צמחי תבלין, ופרחי נוי. העבודה בגינה, מעבר להיותה עמל שנושא פירות (וירקות), היא גם הזדמנות ליצירת קשר בלתי-אמצעי עם אמא אדמה. יש המוצאים בקשר הזה הזדמנות להתרגעות הנפש בצד הפעלת הגוף, ויש הרואים בעבודת הגינון גם פתח ליצירת קשר בין אנשים וקהילות, כדוגמת הגינות הקהילתיות שצצות בעת האחרונה בערים. אלה גם אלה מוזמנים לכתוב לנו ולשתף אותנו בנסיונם ובהגיגיהם. מוזמנים לכתוב גם אלה שלא בהכרח עוסקים במעשה הגינון באופן ישיר, אך אוהבים להנות מפירותיו. אם דרך הצלחת, ואם גם דרך הלב.

אנחנו מזמינות אתכם אף להרחיב את היריעה ולהתייחס אל הגינון בהקשרים מגוונים: בוטניקה (עובדות מדעיות מרתקות), היסטוריה (גננות בימי קדם), אנתרופולוגיה (מסורות עבר והווה), אמנות לסוגיה (גננות במוזיקה, בספרות, ובאומנות הפלסטית), פילוסופיה והגות (גננות כאלגוריה לחיים), ועוד כהנה וכהנה ככל העולה על הדעת ועל הרוח…