עבודת חוץ

לפני כמה שנים חזרתי לעבוד. אחרי יותר מעשר שנים שבהן עבודתי העיקרית היתה אמהות, יצאתי לשוק העבודה. עבדתי עבודה חלקית והשתכרתי שכר זעום. אבל תחושת הערך העצמי שלי ניקתה את עצמה מאבק השנים ותפרה לה חליפה חדשה.

Continue reading

עבודה אוי עבודה

מחפש את העבודה המושלמת.
חזרתי עכשיו מחו"ל, אני עומד במקום ובידי הזכות הנפלאה לעצור, להסתכל לסביב ובחור את מה שאני רוצה.
ואני לא מצליח.
מין איזה קושי שעולה ומופיע לי בין הגבות כל פעם בזה עולה ומתקרב.
צעיר ומוכשר מלא באמונה ובטחון ובעיקר ברצון טוב, פשוט לא יודע מה אני רוצה.

Continue reading

שוטפת כלים

אני עומדת לצידה
היא שוטפת כלים
בעיני עוקבת אחר כל תנועה שלה
מביטה
רק מביטה
עוקבת אחר תנועת הידיים על הכלים
על בועות הסבון נערמות כהר קשתות נוצץ
ומתפצפצות ברגע
עם זרם המים השוטפים…
מוקסמת
מכמה יופי בשטיפת כלים
ומביטה
רק מביטה
Continue reading

להיפטר מהעול

רגע לפני יומולדת ארבעים, הלא הוא "גיל התבונה המפורסם," אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות שנשאלו תמיד ועדיין לא נענו, ושאלות חדשות שצצו פתאום עקב מצבים חדשים ומפתיעים.

הצומת "הכפויה" אליה הגעתי מורכבת מכמה רחובות, חלקם סואנים יותר, חלקן ממש סמטאות. די חשוכות.

רחוב סואן אחד הוא "הפיטורין" – המחלקה האוניברסיטאית בה אני מרצה מן המניין כבר כמה שנים צומצמה כמעט לחלוטין. אך האמת תיאמר שבשנתיים האחרונות מאסתי בתהליך הקורפורטיזציה שהאקדמיה עוברת בין כה. הפחד הפולני מנע ממני להתפטר, אך לבי ייחל בעוצמות כה גדולות למשהו חדש ושונה, שזה קרה.

וזה ממש לא מפחיד, להיפך.

Continue reading

יומן כתיבה: עבודה

אפשר לספר את זה ככה: יום אחד, לפני כארבע שנים, החלטתי שאני מפסיקה לעבוד תמורת התשלום הנמוך שקיבלתי כל חודש ומתחילה לעבוד בלי תשלום בכלל.

אבל זה לא מדויק. בעצם, זאת לא היתה החלטה של ממש. זה היה מרד. חלק אחד בי התמרד נגד חלקים אחרים, צייתניים יותר, חששניים יותר, מוסריים יותר. עבדתי אז כעורכת לשון בחצי משרה בהוצאת ספרים. עבודת ניכוש, ככה קוראת לעריכת לשון חברה למקצוע. ואני כבר לא יכולתי לנכש בשדות זרים. רציתי – גם אם עוד לא הודיתי בזה אפילו בפני עצמי – לזרוע ערוגה משלי.

Continue reading

הזכות לעבודה מועילה

ילדים רוצים וזקוקים וראויים וזכאים לקבל, ברגע שהם רוצים בכך, הזדמנות לעשות עבודה מועילה. זהו פשע למנוע מילד שרוצה לעשות עבודה מועילה, או מאדם בכל גיל, את ההזדמנות לעשות אותה. ההבחנה, או אפילו הסתירה, שאנחנו מכניסים בין לימודים לעבודה היא שרירותית, לא מציאותית, ולא בריאה.

— ג'ון הולט, The Underachieving School

אבל למה אין לך מדיח?

חמותי שואלת אותי את השאלה הזו אחת לכמה חודשים.
בתקופה האחרונה אני עונה: "ככה. כי אני לא רוצה".

פעם הייתי עונה שזה לא אקולוגי, או שאין לי מקום במטבח, אבל נמאס לי לחזור על עצמי, וחוץ מזה, הבנתי שמשהו לא מדוייק בתשובות האלו. לא בגלל זה אין לי מדיח, או אולי – לא רק בגלל זה.

את התשובה המלאה או המדוייקת לשאלה הזו קשה לי לנסח במילים. זה משהו חמקמק, מעודן, שאני מרגישה –יודעת – שיאבד לי, אם יהיה לי מדיח, או מייבש כביסה, או אם תהיה עוזרת בית שתעשה את העבודות האלו במקומי, אם ייעלמו מחיי התנועות האלו, החוזרות על עצמן שוב ושוב – סיבון שפשוף רחיצה, איסוף קיפול סידור טאטוא.

Continue reading