לומדים הליכה מחדש

זוהי רשימה שהתפרסמה במקור בבלוג סלואו

אחרי שבפרק הקודם כיבינו את הטלוויזיה והתנתקנו מהכבלים, אנחנו צריכים עכשיו לנסות להבין מה אנחנו עושים עם כל הזמן שהתפנה לנו בחיים (בממוצע שלוש שעות וארבעים וארבע דקות בכל יום) ולפיכך הפרקים הקרובים יעסקו בדרכים בהן ניתן למלא את החלל הרגשי והפער הרוחני שנוצרו כעת משהפסקנו לצפות בשידורים חוזרים של סיינפלד וחברים, והפרק הראשון מוקדש לאחת הפעילויות הפשוטות ביותר והמתגמלות ביותר שגילינו אי שם בגיל תשעה חודשים עד שנה וקצת, ובמהלך החיים איבדה מעט מקסמה – ההליכה.

Continue reading

חלום ליל קיץ

(מתוך גיליון 46, מאי 2003)

אנחנו נוסעים במכונית לחיפה, לבדיקה. נוסעים לאט לאט. אני בשמירת הריון, והבחילות הורגות אותי. אז נוסעים לאט. בכביש החוף אנחנו עוברים על פני כמה זוגות אופניים. אני מתבוננת איך הם נהדפים מהרוח שעושות המכוניות האחרות שעוברות לידם לפנינו. אני חושבת על עשן האגזוזים שהם נושמים. אנחנו עוברים לידם לאט, אפשר לראות את הרוכבים ואת שבריריותם של האופניים בצידי הכביש. אני מתחילה לחשוב איך היה נראה הכביש, איך היתה נראית רכיבה על אופניים בכביש הזה, בלי המכוניות.

נגיד יש משבר עולמי, לא מגיע דלק לישראל בכלל. אין דלק. אי אפשר לנסוע במכוניות. הכבישים ריקים ממכוניות. אנשים צריכים למצוא דרכים אחרות לנוע ממקום למקום בארץ.
והנה מגיע המפגש השנתי של "באופן טבעי" בפארק הירדן. איך נגיע למפגש?

Continue reading

אבל למה אין לך מדיח?

חמותי שואלת אותי את השאלה הזו אחת לכמה חודשים.
בתקופה האחרונה אני עונה: "ככה. כי אני לא רוצה".

פעם הייתי עונה שזה לא אקולוגי, או שאין לי מקום במטבח, אבל נמאס לי לחזור על עצמי, וחוץ מזה, הבנתי שמשהו לא מדוייק בתשובות האלו. לא בגלל זה אין לי מדיח, או אולי – לא רק בגלל זה.

את התשובה המלאה או המדוייקת לשאלה הזו קשה לי לנסח במילים. זה משהו חמקמק, מעודן, שאני מרגישה –יודעת – שיאבד לי, אם יהיה לי מדיח, או מייבש כביסה, או אם תהיה עוזרת בית שתעשה את העבודות האלו במקומי, אם ייעלמו מחיי התנועות האלו, החוזרות על עצמן שוב ושוב – סיבון שפשוף רחיצה, איסוף קיפול סידור טאטוא.

Continue reading

של נעליך מעל רגליך – על הליכה וריצה יחפים

חול הים החם מתחת לרגלינו ביום קיץ. הבוץ שעולה לו מבין האצבעות כשאנו דורכים יחפים בשלולית ביום חורף גשום. התחושה של הליכה על כרי דשא בסתו. יחפים באנו אל העולם, וכך כנראה גם נצא ממנו. באמצע – אנו מעבירים את רוב ימינו עם סדים על הרגליים.

ריצה – הזמנה לפציעה?

מאז ומתמיד אהבתי להסתובב יחף. כאשר לא היתה ברירה עברתי לסנדלים ונעליים לבשתי מעט ככל האפשר. כאשר הלכתי את שביל ישראל עם בני, מעין, בשנת הבר מצווה שלו, עברתי את כל השביל עם סנדלים ונהניתי מאד. הבעיות התחילו מהריצה. רצתי כמובן עם נעלייים – הכי טובות שיכולתי לקנות. התאמנתי למרתון ורצתי מרחקים הולכים וגדלים, עד 36 ק"מ. ואז הופיעו, ללא התראה מוקדמת, כאבים עזים בברכיים, שכפו עלי חצי שנה הפסקה. התחלתי לחקור בנושא ולהתעניין, והתברר לי שלמרות השיפור הגדול לכאורה בנעלי הריצה – בולמי זעזועים, רפידות, סוליות – הרי שיותר ויותר רצים נפצעים מתחביב זה.

Continue reading

הנקה אינסטינקטיבית

קשיים
האדם הוא חלק ממשפחת היונקים. לכאורה הנקה אמורה להיות המשך ישיר וטבעי של הלידה. בפועל נשים רבות מתקשות להיניק את תינוקותיהן מיד אחרי הלידה וגם מאוחר יותר.

מתוך ההבנה של חשיבות ההנקה נשים ואנשי מקצוע מנסים למצוא פתרונות לקשיים שמלווים את ההנקה. קיימות היום הרבה הוראות והצעות כיצד להיניק: איך לשבת, איך להחזיק את התינוק, איך לחבר את התינוק לפיטמה וכו' הגישה הזאת מעמיסה על האישה הוראות ומטלות וגורמת לכך שהאשה מרגישה שעול ההנקה מוטל עליה, היא זאת שצריכה לתפעל את כל התהליך הזה, ובהרבה מקרים זה לא מצליח. התינוק לא מצליח לתפוס את הפיטמה כמו שצריך וזה יוצר פצעים וכאבים בפטמות, האשה לא מצליחה לשבת בתנוחות שמוצעות לה במשך דקות ארוכות. הגב שלה מתחיל לכאוב, לעיתים גם הזרועות ומפרקי הידים. האם וגם התינוק חווים תסכול – התינוק בשל כך שלא מצליח לאכול ביעילות והאם מרגישה כשלון על כך שלא מצליחה להזין את תינוקה.

הנקה אינסטינקטיבית
למעשה, הנקה הינה תהליך משותף לאם ולתינוק. התינוק מצויד בכל מה שנחוץ לו כדי למצוא את השד ולהתחבר לפטמה ביעילות. ד"ר סוזן קולסון מצאה אצל התינוק שבעה-עשרה רפלקסים השותפים לתהליך היניקה (בתוכם רפלקסים שנמצאים גם אצל יונקים אחרים). כאשר האם נשענת לאחור והתינוק מונח עליה, התינוק יוכל לעשות את העבודה בעצמו. הוא לא אמור להיות פסיבי בתהליך זה. היניקה מתחילה אצלו עוד לפני שהפה תופס את הפיטמה. כל השלבים הקודמים ליניקה עצמה מובילים לתפיסה טובה של הפיטמה ויניקה יעילה.

תפקיד האם
בעצם ההנקה מתחילה באינטראקציה בין האמא והתינוק. התינוק שוכב על החזה שלה, בין השדיים, עורו נוגע בעורה. האם מדברת אליו, מלטפת אותו, מרגיעה אותו, יוצרת איתו קשר. כשהתינוק רגוע וחש את הגוף של האם הוא יכול להתחיל לחפש את השד. תפקידה של האם להרגיע את התינוק. כשהתינוק נרגע התנועה שלו יותר מאורגנת והוא יכול למצוא את השד בעזרת הרפלקסים שניחן בהם.

התינוק
נתייחס כאן לשניים מהרפלקסים המאפשרים לתינוק למצוא את השד:

  1. rooting (חיפוש) – כשהוא חש מגע בלחי ובסנטר הוא מתחיל לחפש. התינוק לא מוצא את השד באמצעות חוש הראיה, אלא באמצעות חוש המישוש והריח.
  2. bobbing (ניקור) – תנועות גישוש שהתינוק עושה כדי למצוא את השד. הוא מניע את ראשו בתנועות ניקור ונע על גופה של האם עד שמוצא את הפיטמה.

כאשר התינוק מונח על חזה האם, בין השדים, הרפלקסים שלו מכוונים אותו אל השד, והידיים שלו עוזרות לו להגיע לשם. ד"ר טינה סמיילי קוראת לזה "ריקוד האם והתינוק", אשר בסופו התינוק מוצא את הפיטמה, נצמד אליה בצורה טובה ומוצא עצמו באופן טבעי בתנוחה אלכסונית על בטן האם. מה שמכוון את "הריקוד" הזה הוא ראשו של התינוק. הראש משמש לו כמעין הגה, ולכן חשוב לא לגעת לו בראש בזמן שהוא מגשש את דרכו אל השד.

כשהתינוק מפסיק לינוק האם יכולה להחזיר אותו לתנוחה ההתחלתית – על החזה בין השדיים. תנוחה זו מאפשרת לאוויר שנכנס לתוך מערכת העיכול של התינוק לצאת בנוחות (גרעפס). תנוחה זו מהווה גם הזמנה להמשך היניקה. אם התינוק רוצה להמשיך לינוק הוא יתחיל את הריקוד מחדש וברוב המקרים יפנה לשד השני. האם נמצאת כאן בעמדת הצעה. אם התינוק יונח אחרי ההנקה בעריסה הוא לא יכול לבחור בעצמו האם להמשיך ביניקה או לא.

ריקוד האם והתינוק
בריקוד המשותף הזה התינוק הוא המוביל ואילו האם היא התומכת. היא יכולה לתמוך בשכמות התינוק כשהוא מונח עליה, לכוון קלות את השד לעברו, או לעזור לו בעדינות רבה להגיע אל השד כשהיא נסמכת על ההובלה שלו. אם הוא לא רגוע ומתקשה למצוא את השד, האם יכולה להרגיע אותו בעזרת דיבור נעים ומקרב. הוא מכיר את קולה של האם ונרגע כשהיא מדברת אליו ברכות. כאמור – תינוק רגוע ימצא את השד יותר בקלות.

כאב
סמיילי אומרת שכאב הוא הזמנה של הגוף לחפש נוחות. כל אחד מהשותפים לריקוד, האם או התינוק, יכול לבחור לחפש תנוחה נוחה יותר ומתאימה יותר כאשר הוא חש כאב או אי נוחות. אם האם מרגישה כאב בפיטמות או אי נוחות כלשהי היא יכולה לנתק את התינוק מהשד ולהתחיל את התהליך מחדש כדי למצוא התארגנות נוחה יותר. קורה גם שהתינוק מפסיק לינוק ומחפש תנוחה נוחה יותר או תפיסה טובה יותר של הפיטמה.
צריך לזכור שאין דרך אחת מתאימה לכל האמהות והתינוקות. כל צמד אם-תינוק צריך למצוא את האפשרויות המתאימות לו.

מדוע התנוחות המקובלות לא עובדות
כאשר מניחים את התינוק בתנוחה אופקית לפי ה"חוקים", שמים אותו מול הפיטמה ומגישים לו את השד לתוך הפה, הרפלקסים של החיפוש והניקור מתחילים לפעול ומרחיקים אותו מהשד. כוח המשיכה אף הוא תורם להתרחקות של התינוק מהשד – התינוק מוצא את עצמו מתחת לשד. בתנוחה הזו, הידיים שלו מפריעות לו להצמד, והאם צריכה להרחיקם. בשלב הזה התינוק מתוסכל ומתחיל לבכות. האם מתקשה להחזיק אותו בתנוחה המתאימה ומתחילה לחפש כריות, כורסת הנקה, ועוד כל מיני אביזרים שאמורים להקל לה על ההנקה.

לפעמים התינוק בכל זאת מצליח לתפוס את הפיטמה אבל נמצא בתנוחה שלא מאפשרת לו לפתוח את הפה ובנוסף לכך יתכן שהאם לוחצת לו על הראש. מצב כזה לא מאפשר לתינוק להצמד בצורה טובה לשד וזה יוצר לחץ על הפיטמות, כאבים ופצעים ולא מאפשר זרימה טובה של החלב.

מתי הנקה אינסטינקטיבית לא מתאימה
לעיתים, אחרי ניתוחים קיסריים, המיקום של התפרים לא מאפשר לתינוק להיות בתנוחה מאונכת – שהיא תנוחת המוצא של "הריקוד".
מבנה מאתגר של השד לעיתים לא מאפשר לתינוק למצוא בעצמו את הפיטמה.
במקרים כאלה אפשר לחזור להתשמש בתנוחות ההנקה השונות.

תינוקות בוגרים
הרפלקסים האלה ממשיכים להתקיים אצל התינוק במשך חודשים רבים. אפשר להניח תינוק בן כמה חודשים בתנוחת המוצא – כשהאם נשענת לאחור והתינוק מונח על חזה, בין שדיה והוא ימצא בעצמו את דרכו לשד. אחרי כמה "תירגולים" לומד תינוק בוגר יותר להצמד לשד בצורה יותר יעילה בכל מצב, גם כשהאם כבר לא מתחילה מתנוחת המוצא.

עור לעור
עור לעור אינו תנאי הכרחי להנקה אינסטינקטיבית על פי קולסון. ברוב המקרים מספיק לבוש קל לתינוק שיאפשר לו תנועה חופשית.

זחילה אל השד
אין לבלבל את הגישה הזאת עם הגישה שאומרת שמיד אחרי הלידה התינוק יכול לזחול בעצמו אל השד. הנקה אינסטינקטיבית אפשר להתחיל בכל שלב של ההנקה, גם אם לא נהגו על פיה מיד אחרי הלידה. אולם, אם מתחילים להיניק כך מיד אחרי הלידה, נראה שנמנעים קשיים רבים בהנקה.

סיכום
ההבנה שהנקה היא ריקוד משותף של אם ותינוק יכולה להפיג הרבה מהמתחים של האם הקשורים בהנקה. האם לא מרגישה לבד מול משימת ההזנה של תינוקה, יש לה שותף והיא יכולה לכוון לשיתוף פעולה ביניהם. תוך כדי כך עובר לתינוק מסר שהוא בעל יכולת למלא את חלקו במשימה החשובה בחייו – היניקה. הוא לומד מראשית חייו שאמו תומכת בו ומשתפת פעולה עם מאמציו וסומכת עליו שידע לקחת אחריות על חלקו במשימה. הנקה אינסטינקטיבית תומכת גם בהזנה טובה ויעילה של התינוק וגם בתקשורת הדדית בין האם לתינוק.

מידע נוסף

עץ השדה

עוד יומיים ט"ו בשבט.
אז הלכתי ורכשתי שישה עצים, אפילו ששלומית אמרה כי התקבלו הוראות לטעת עץ אחד בשל החיסכון במים.
אז מה, אני משקה במים מושבים, הרשיתי לעצמי להתפרע.
לט"ו בשבט מגיע הכבוד הראוי.
אני אוהבת עצים. תמיד הייתי פרקטית. ומה יותר פרקטי מעץ פרי?
רציתי עץ גויאבה. אבל לא היה במשתלה. השכנים ניצלו מהריח.
את מקום עץ הגויאבה תפסו שני עצי זית, שני עצי תאנה ותפוח אחד.
שיעלו ויצליחו ושלא נרעב.
ט"ו בשבט מזכיר לנו את הדברים החשובים בחיים.
פשטות ועבודת האדמה.
כבוד לטבע.
שיעור בענוה, היכן היינו ללא שורשים ופירות?
לכו לטעת, לטפס על עצים, לחבק,
ותשמרו עליהם, כי בדיוק כמונו, הם הולכים ומתכלים.
חג נטיעות שמח.