קריאה היא מסע

ווייד דייוויס מספר איך נסע עם יליד אוסטרלי ושמע ממנו את הסיפורים המסורתיים של שבטו. הסיפורים היו מעניינים, אבל היליד סיפר אותם מוזר: הוא דיבר במהירות וקטע תיאורים רק כדי לעבור להמשך הסיפור, שגם הוא נקטע בתורו כדי לעבור לחלק הבא. עד שמתישהו דייוויס הבין מה קורה: בן לווייתו לא סיפר סיפור שידע בעל פה, אלא קרא את הסיפור בנוף שעברו — היו סלעים שסימנו דמויות, פיתולי דרך שהביאו לפיתולים בעלילה, צמחים שארגו יחד כמה קווי סיפור שונים. הסיפור היה כתוב בקצב הליכה, והנסיעה בג׳יפ אילצה את היליד להתאים את קצב הסיפור לקצב ההתקדמות בנוף – כמו הקראה מטלפרומפטר מקולקל.

Continue reading

להקריא סיפור

זאת השעה האהובה עלי ביום. חשוך ושקט וחמים ויש אינטימיות נעימה בינינו. היום הגיע לסופו ושיחות קטנות צפות ועולות להן על אירועי היום או מחר. והתלבטות קצרה איזה סיפור לבחור. ויש כמה שיקולים שלוקחים בחשבון: בראש ובראשונה סיפור שהילד בוחר אבל גם סיפור שאמא תאהב להקריא, ועוד יותר מזה, סיפור שלא נמאס כבר לאמא להקריא. כי הילד, אם הוא אוהב, הוא רוצה שוב ושוב. ושוב.

Continue reading

דברים שאני לא מגלה ליעל

על שני ספרים לנוער מאת גדי טאוב

הבן שלי (בן 9.5) אוהב לקרוא. הוא גומר כמה ספרים בשבוע. הספרים הם חלק גדול מעולמו.

מדי פעם אני אוהב לקרוא ספר שהוא קורא, כדי להתחבר לעולם שלו.

לפני כמה ימים קראתי בעקבותיו את הספר "דברים שאני לא מגלה ליעל" מאת גדי טאוב, שהוא המשך לספר "דברים שאני לא מגלה". זהו סיפור שמספר ילד כבן 10, ובו הוא מספר על אירועים שונים, וחושף פרטים אינטימיים מעולמו הפנימי.

הדבר שהכי אהבתי היה שלאורך כל הספר הרגשתי שאני באמת קורא משהו שכתב ילד בן 10, ולא סופר מבוגר. היכולת של הסופר לשים את עצמו בנעליו של ילד (או להיזכר בילדותו שלו בפירוט כה רב) נותנת לספר אמינות ורגישות, וגורמת לקריאה להיות שוטפת ומהנה.

Continue reading

ללמוד לקרוא לפני שיודעים לדבר

בעיני רבים, מי שיודע לקרוא תוים, יודע מוסיקה. עבור אלה שאינם יודעים לקרוא תוים, זה נראה כמו אוסף קוים ונקודות חסרי משמעות, "שפה סודית" למביני דבר בלבד, כתב סתרים מיוחד שבלתי אפשרי לפענח אותו.

מורים רבים למוסיקה, מלמדים קריאת תוים באופן מסודר כבר בראשית לימודי הנגינה והורים רבים של תלמידי מוסיקה, מצפים שהילד ילמד לקרוא תוים כבר בשלב מוקדם. בשבילם, אם הילד יודע לקרוא תוים, זה הסימן הטוב ביותר לכך שהוא אכן לומד ומתקדם. אם הוא לא לומד לקרוא תוים, הם עלולים להרגיש שהלימוד "לא רציני", ללא קשר להתקדמות בנגינה. לקריאת התוים ולתוים עצמם יש איזו הילת-קדושה שמבחינה בין "היודעים" לאלה "שאינם יודעים".

Continue reading