מסע לגילוי מחודש – ראיון עם ישראל רותם

(מתוך גיליון 46, ספטמבר 2003)

יש בחיים עוד שלב. שלב ב'. לא מתכננים אותו, לא ממש מתכוננים אליו. יום אחד זה קורה. יום אחד אנחנו מתעוררים ומגלים שאנחנו צריכים לטפל באבא ואמא, אבא ואמא שעד לאותו יום היו אנשים עצמאיים ומתפקדים ותמיד היו הם אלה שטפלו בנו. בימים שקדמו לכך היו הם אלה שקבעו את אופי הקשר שבנינו וביניהם, הם היו מרוחקים או קרובים – על פי בחירתם; הם היו סמכותיים או משתפים, הם הרבו לגעת ולחבק או נמנעו מכך. והנה יום אחד אנחנו מרגישים שהמושכות עברו לידינו. אנחנו צריכים לטפל בהורים באופן פיזי, לעיתים עלינו לקבל בעבורם החלטות משמעותיות, אנחנו יכולים לקבוע את מידת הקרבה, השיתוף, את אופי היחסים.

למען האמת לא כך היה תמיד.

Continue reading

יוצרת ביד החומר

ראיון עם ליאת בן אדיבה, קדרית ותומכת לידה.

ליאת בן-אדיבה, בת 42, מתגוררת בהרחבה בקיבוץ להבות הבשן, בבית מחבילות קש ואדמה שבנתה בעצמה. קדרית מזה כ-17 שנים, מורה לקדרות, תומכת לידה ומדריכת הנקה.

איך הגעת להיות תומכת לידה?

גדלתי בבית שבו דיברו הרבה על הסבתא מהרי האטלס שהיתה מיילדת. כל סיפורי הלידה ששמעתי היו על לידות פשוטות, טובות, טבעיות. לא ידעתי שיש סיבוכים, מחלות וקשיים. במהלך ההריון הראשון והיחיד שלי, לפני 13 שנים, למדתי איך הגוף פועל בלידה ונדהמתי מהיכולות המושלמות של המערכת. הגוף יודע להתחיל את התהליך בזמן הנכון, להגביר את התהליך בהדרגה, לתת עזרה כשזה כואב, ובעיקר – לסיים את תהליך הלידה בשטף אהבה אמהית הנחוצה כל כך להישרדות התינוק ולשגשוג שלו. נפעמתי ממה שקראתי וחיכיתי להכיר את התינוק שלי. נשים בעבודה שחלקתי איתן את המחשבות שלי, צחקו עליי וסיפרו לי סיפורי זוועה – כל אחת והקרב שלה בחדר לידה. זה נשמע כמו מורשת קרב – תל פאחר, תל עזיזיאת, הקרב על הבופור…

Continue reading

צרכים לא מיוחדים – ראיון עם בתי על סכרת

חגית התקשרה וביקשה ממני לכתוב משהו על ספר שקשור לצרכים מיוחדים. יש לי מן מדור על ספרי ילדים בעלון. היא שאלה אם ראיתי את הגיליון החדש, ואם זה לוקח אותי לאנשהו. זה לוקח אותי לאנשהו, אמרתי, אבל לא לשום ספר. "אה! כמובן! בכלל שכחתי מזה. אדוה נראית לי ילדה רגילה לגמרי." אז אדוה לא רגילה לגמרי. חוץ מזה שהיא הבת המיוחדת במינה שלי, יש לה סוכרת נעורים. אדוה תכף בת 12, ויש לה סוכרת מגיל שנתיים בערך. היא כותבת, אני כותבת, אבל סיכמנו שנדבר. הנה השיחה שלנו.

Continue reading

מוזיקה היא אומנות של תשומת-לב – ראיון זוגי עם אורלי נחמן-נתנאל ועודד נתנאל

אורלי ועודד הם אנשים של מוזיקה. מוזיקה היא עבורם הרבה יותר מעיסוק, תחביב וכישרון גם יחד. מוזיקה עבורם היא מהות פנימית ויעוד בעולם. את אורלי ועודד הכרתי לפני כשש שנים במפגש בפארק הירדן. הם שבו בדיוק לארץ משהות של 5 שנים בניו-יורק, והצטרפו לקהילת באופן-טבעי. מאז זרמו אינספור צלילים משפע כלי הנגינה שהם מביאים איתם בכל שנה אל הפארק ובכלל. באופן רשמי אורלי היא פסנתרנית ומורה למוזיקה, ובעבר הלא רחוק היא הופיעה בלהקת נשים מופלאה שנקראה "בלה דונה". עודד הוא כנר מחונן ומורה לכינור, ושניהם מפליאים גם לנגן בגיטרה, לשיר, להלחין, לעבד, ולחיות מוזיקה. יחד הם מגדלים את שלושת ילדיהם (9, 7, 4) בחינוך-ביתי.

Continue reading

גינון לתיקון עולם – ראיון עם שרון אסטיק

בין האנשים שכותבים על הבעיות הגדולות החשובות של העולם – ההתחממות הגלובאלית, שיא תפוקת הנפט, התדרדרות החברה הערבית – גיליתי אחת שיכולה לספר באותו משפט על התרנגולות שלה, מלחמת עירק, ועתודות הפחם של סין, ושהכל יהיה באמת קשור ורלוונטי.
אני עוקבת מרותקת אחרי הבלוג שלה כבר כמה שנים, ורואה כל פעם מחדש איך ההתבוננות בבעיות הגדולות האלה מביאה אותה להבנה שהפתרונות מתחילים דווקא קרוב: בבית ובגינה.


שרון, למה גינון חשוב?

ממספר סיבות. ראשית, במשך רוב ההיסטוריה האנושית אחד הדברים הבסיסיים לבני אדם היה היכולת לספק לעצמם מזון. להאכיל את עצמנו זה חלק משמעותי מהפעילות האנושית, ואחת הדרכים הבסיסיות ביותר להתחיל בכך היא באמצעות גינון.

שנית, גינון חשוב לבטחון אספקת המזון (food security). בכל רחבי העולם, אנשים מצליחים לגדל מזונות שאינם יכולים לקנות בגלל שהם יקרים מדי או לא זמינים, או מזונות טריים יותר וטעימים יותר ובריאים יותר ממה שהם יכולים לקנות. תזונה בריאה, גישה למזון, ובטחון – כל אלה מתחילים בגינה הביתית.

ושלישית, גינון מאפשר לנו להשיג מזון שלא עבר דרך המערכת התעשייתית, לדעת בדיוק כמה עבודה, מים, כימיקלים ומשאבים אחרים הוא דרש (או חסך). לרובנו אין כמעט מושג מה נכנס למערכת אספקת המזון שלנו ברמות השונות שלה.

Continue reading

יציבה בגידול ילדים – ראיון עם אסתר גוקהלה (חלק ב)

בחלק הראשון של הראיון (יציבה טבעית), אסתר גוקהלה סיפרה על היציבה הטבעית שהיא ראתה בחברות מסורתיות לעומת היציבה הלא בריאה שאפשר לראות אצלנו, ועל החשיבות הגדולה של היציבה לבריאותנו וחיינו. כהורים, אנחנו משפיעים על היציבה של ילדינו וכך על בריאותם בהמשך חייהם. את החלק השני של הראיון הקדשנו לשיחה על ההשפעה הזאת.


עיצוב התינוק

הזכרת את המונח "מסורת קינסתטית". מה זה אומר?

Continue reading

יציבה טבעית – ראיון עם אסתר גוקהלה (חלק א)

אשה בבורקינה פאסו

למי אין כאבי גב?

בחברה שלנו – רק למתי מעט. אבל בחברות מסורתיות, כמעט לאף אחד אין כאבי גב. אסתר גוקהלה הסתובבה בין אנשים שלא סובלים מכאבי גב – באפריקה, הודו, ברזיל, פורטוגל, תאילנד – וחקרה את ההבדלים בין היציבה שלהם לבין היציבה המערבית. היא הגיעה למסקנה שאנחנו מכאיבים לעצמנו בעצם הצורה שבה אנחנו מחזיקים את הגוף: במקום שהגוף יוחזק בצורה הטבעית לו, אנחנו מעקמים אותו באופן שגורם לכאב ולנזקים בריאותיים. היא מלמדת אנשים לחזור ליציבה הטבעית – החל ממנח כף הרגל ועד לזווית הקודקוד.

Continue reading