נולדתי עם בעיה במפרק הירך. כל חיי לא ממש ידעתי להפריד ביני לבין הבעיה. על פי רוב הבעיה הייתה אני.
בילדותי הרגשתי רגיל, אבל הסביבה שיקפה לי שיש בעיה, והטמעתי אותה חזק בתוכי. החיים הביאו חרדות רבות והרגשתי כלואה בגופי וחרדה בנפשי. עד ליום בהיר אחד (דווקא היה מאד מעונן!! אך בתוכי הבהירות הייתה צלולה) בו הבנתי שבכוחי לשנות את מצבי, שאם אתחיל תהליך אקבל עזרה מכל כוחות היקום.
רשימות בנושא שינוי
16 בדצמבר, 2010
3 תגובות
3 תגובות
פרק חדש בחיי – חלק ראשון
25 בנובמבר, 2010
7 תגובות
7 תגובות
דרך חדשה – פרק רביעי
יום שני, 2.8.10
הגרון חנוק. אני צריכה להתקשר לטלי – מנהלת ביה"ס בחוקוק ולהודיע לה שאנחנו מבטלים את הרישום של גילעד לשנה הבאה לבית-המעין, ובמקביל להתקשר לתיקי – מנהלת ביה"ס רמת-כורזים, ולהודיע לה שאנחנו מחזירים את גילעד לרמת כורזים – להיות כמו כולם.
18 בנובמבר, 2010
6 תגובות
6 תגובות
דרך חדשה – פרק שלישי
בוקר יום שני, 26.7.10
זה מחלחל בי לאט. ההבנה שעלי לרשום את גילעד בחזרה לבית-הספר הרגיל ברמת-כורזים. החלום של בית-ספר קטן, טבעי ואינטימי, שרואה את הילד כפי שהוא, ומאפשר לו לגדול בדרכו, החלום הזה שכבר ראיתיו מתגשם לנגד עיני בבית-הספר הקסום "בית המעין" שבקיבוץ חוקוק, מתברר כחלום כוזב בשבילי.
11 בנובמבר, 2010
9 תגובות
9 תגובות
דרך חדשה – פרק שני
בוקר יום ראשון, 25.7.10
גילעד. איזה מסע ארוך ומאתגר יש לי איתך. בעוד 36 יום תתחיל שנת הלימודים ויגיע תורך לעלות לכיתה א'. אני שונאת את המילים הללו "לעלות לכיתה א'". שונאת את המשמעות התרבותית שאגורה בתוכן. את עליית המדרגה שמשתמעת מהן. כאילו שעד עכשיו היה משהו ירוד או נחות במסלול חייך, והנה אתה "עולה" על מסלול ראוי או משובח יותר. המחשבות והתחושות שלי אומרות לי בדיוק את ההפך: עד היום היית חופשי להיות מי שאתה, והנה אתה עומד לעלות על מסלול שבו יתיימרו לעצב את אשיותך לפי… לפי מה? לכאורה, לפי איזו אג'נדה חינוכית שהתוותה בידי התרבות, המדינה, המומחים לדבר… בפועל אין שם כלום. רק אטימות וטיפשות. אבל אתה כל-כך רוצה. כל-כך רוצה להיות חלק מה"נורמליות" הרגילה שכולם כביכול משייכים עצמם אליה.
4 בנובמבר, 2010
12 תגובות
12 תגובות
דרך חדשה
ב-1 בספטמבר יצאתי לדרך חדשה. עשר השנים בהן עסקתי בחינוך-ביתי הגיעו לקיצן. אל נעמה, בכורתי (13.5), אשר החלה ללכת לבית-הספר לפני שנה, הצטרפו שני אחיה הצעירים: נטע (11.5), וגילעד (6.5). אני נשארתי בבית עם מעין בת השנה ועם המון זמן פנוי להרהורים וברורים: מה עכשיו? מה אני רוצה – מעצמי ומהחיים? ואיך? ולמה? וכמה? ומתי?