אוכל בספרות נוסעים

לאורך שנותיי כהיסטוריון נתקלתי בהרבה ספרי נוסעים, ספרות ענפה של אנשים שהסתובבו באזורנו לאורך ההיסטוריה וכתבו את זיכרונותיהם. המטיילים האלה היו חייבים לאכול, אבל לעיתים הם כל-כך מתרכזים במסע הדתי עד שהמזון נראה להם פחות חשוב והם כותבים רק מעט. עם זאת, כמעט בכל ספר יש כמה אזכורים של ארוחות מיוחדות או עובדות שונות לגבי תזונה או מצרכים מקומיים. נוסע מהמאה העשירית, למשל, סיפר שבחברון קיבל תבשיל עדשים חם עם שמן, וגם לחם ודבלים. נוסע אחר מהמאה ה-14 כתב שהדבש הטוב ביותר מגיע מהכרמל. נוסע מהמאה ה-15 תאר מסע עם נוודים בנגב, וכתב שהם אוכלים בשר מחומם קלות (נא) או מיובש בין אבנים לוהטות, אם אין עצים. עוד הוא פרט שהם אוספים צמחים ושורשים, שותים חלב נאקות ואתונות, מכרסמים ביסקוויטים יבשים ואוכלים דגים מהים האדום, שאותם הם צולים על אבנים לוהטות בשמש.

המידע הזה מאפשר לי לגלוש בדמיון שלי אל מחוזות העבר ולדמיין איך אני יושב ואוכל את אותו האוכל. האוכל הבסיסי של ארץ-ישראל. כי זו העבודה העיקרית של היסטוריון – לשבת, להרהר ולדמיין. לכן הכי טוב להיות היסטוריון של אוכל.

Continue reading

ויטמין b12

העיניים של הרופא נעוצות במסך, מחכות שהמידע יעלה. לא משנה מה כבר עברתי בחיים, אני עדיין מגיב למשחק הזה של חולה ורופא. אני מבין שהוא לא זוכר אותי.
"עשיתי בדיקות לפני שבועיים ורציתי שתראה אם יש משהו חריג בתוצאות". הוא מרים את המבט מהמסך – "ה-b12 נמוך, 182. זה מתחת למינימום".
אני מתחיל להסביר. הרי מבחינתי יש עלייה משמחת ואולי הוכחה לכך שבגוף יכול להיווצר הויטמין בצורה עצמית, הרי יש עלייה בלי שלקחתי תוספים. הוא קוטע אותי. "זה אולי קרוב למינימום אבל רחוק מהנורמאלי. לא ייגרם לך שום דבר רע אם תיקח תוספים, אבל הנזק מהמחסור יכול להיות בלתי הפיך". המבט הכועס שלו פוגש את המבט העייף שלי. אני מוותר, רק מוודא שהמדדים שמעידים על תופעות מחסור, כמו גודל כדוריות אדומות, תקינים.
מחוץ לדלת אני נזכר לנשום עמוק, מנסה להיזכר למה בעצם התעקשתי כל השנים לעמוד מול הסמכות הרפואית הזו ולא לקחת תוספות והאם אני רוצה להמשיך להתעקש?
באויר הקר והנקי של צפת, מחוץ למרפאה, אני בוחן שוב את ההחלטה, מתבונן בַּעייפות, נותן לרוח הקרה לראות אם יש משהו חדש שרוצה להתגלות ומוצא שבשביל לענות לשאלה אני צריך להיכנס עמוק פנימה.

Continue reading

ידע תזונתי

אנחנו חיים בעידן של שפע ידע. הידע כמו נשפך אלינו מכל כיוון. הוא מגיע דרך המדיות השונות, דרך המייל האישי שלנו, בהודעות בטלפונים הניידים שלנו וגם דרך חברים, בני משפחה, שכנים ששמעו…קראו… אמרו להם…
על אחת כמה וכמה הידע בתחום התזונה.
זה כל כך מבלבל!!!

Continue reading

המים שעוברים מאמא לתינוק

כשתינוק יונק
המים שעוברים מאמא לתינוק ומגיעים אליו מכילים כל מה שצריך בשביל לגדול, בשביל לחיות. הם מתאימים בדיוק בשבילו. עוברים בהם הטעמים של המזון שאמא אוכלת, והרכיבים שלו. אני מדמיינת מים מתוקים הנושאים בתוכם ארומה של מנגו או פסיפלורה, מים מלוחים בטעם סלרי או זעתר. מים בטעם לואיזה, קינמון והל, עם ניחוח של חסה או מנגולד, וטעם עשיר של אגוזים. הטעמים שיקבל תינוק תלויים בבחירות של אמא, במגוון המזונות שתאכל, במידת ההקשבה לחשק שלה, שאולי גם הוא משפיע עליהם.

Continue reading

מתחזק בתזונתי

כבר כמעט 50 שנה שאני אוכל.
יום-יום, ולרוב כמה פעמים ביום.
אבל רק בשנה האחרונה אני מרגיש שאני אוכל טוב. עדיין לא לגמרי (מתחזק…), אבל הרוב המכריע של התזונה שלי היא גם בריאה באופן כללי, וגם בריאה לי, באופן אישי.

Continue reading

תשומת הלב סביב שולחן האוכל

לפני שהאוכל מוגש לשולחן, אנו מפנים תשומת לב לא מבוטלת להכנתו. עלינו להקצות תקציב מתאים, לתכנן את המנות, לבחור את המצרכים ולהכין את האוכל. בזמן הכנתו תשומת הלב עוזרת לנו לבטא את הכוונות שלנו כלפי האוכלים. כוונות אלו מתבטאות דרך הטעם, הריח, המראה וההתאמה של האוכל לצרכים הגופניים והנפשיים של בני המשפחה. כאשר האוכל מוגש, תשומת הלב שלנו עוברת יחד אתו לשולחן ומרגע זה אין לנו שליטה על האופן בו האוכל יתקבל ומה יעשה אתו.

Continue reading

סוכר

בסרט המונגולי "דמעות של גמל" ממליטה הנאקה בכר – גור גמל, ומתנכרת אליו. שני ילדים נשלחים להזמין מוסיקאי שינגן לנאקה כדי שתתחיל לטפל בגור שלה. הם גרים במקום מרוחק ויוצאים למסע אל "מעבר להרי החושך". שני ילדים קטנים. נשלחים לבד לערבות הקור של מונגוליה. ההורים שלהם יודעים שהם יכולים לעמוד במשימה. כל חייהם הקצרים עדיין, אך העשירים בנסיון, מכינים אותם לקראת התמודדות עם מה שמזמן להם מסע כזה. מול עניין אחד שהם פוגשים בדרך, הם לא מוכנים להתמודדות: מול תרבות המערב. הילדים פוגשים סוכר, הם פוגשים טלוויזיה, ונשבים בקסם.

Continue reading

גינון לתיקון עולם – ראיון עם שרון אסטיק

בין האנשים שכותבים על הבעיות הגדולות החשובות של העולם – ההתחממות הגלובאלית, שיא תפוקת הנפט, התדרדרות החברה הערבית – גיליתי אחת שיכולה לספר באותו משפט על התרנגולות שלה, מלחמת עירק, ועתודות הפחם של סין, ושהכל יהיה באמת קשור ורלוונטי.
אני עוקבת מרותקת אחרי הבלוג שלה כבר כמה שנים, ורואה כל פעם מחדש איך ההתבוננות בבעיות הגדולות האלה מביאה אותה להבנה שהפתרונות מתחילים דווקא קרוב: בבית ובגינה.


שרון, למה גינון חשוב?

ממספר סיבות. ראשית, במשך רוב ההיסטוריה האנושית אחד הדברים הבסיסיים לבני אדם היה היכולת לספק לעצמם מזון. להאכיל את עצמנו זה חלק משמעותי מהפעילות האנושית, ואחת הדרכים הבסיסיות ביותר להתחיל בכך היא באמצעות גינון.

שנית, גינון חשוב לבטחון אספקת המזון (food security). בכל רחבי העולם, אנשים מצליחים לגדל מזונות שאינם יכולים לקנות בגלל שהם יקרים מדי או לא זמינים, או מזונות טריים יותר וטעימים יותר ובריאים יותר ממה שהם יכולים לקנות. תזונה בריאה, גישה למזון, ובטחון – כל אלה מתחילים בגינה הביתית.

ושלישית, גינון מאפשר לנו להשיג מזון שלא עבר דרך המערכת התעשייתית, לדעת בדיוק כמה עבודה, מים, כימיקלים ומשאבים אחרים הוא דרש (או חסך). לרובנו אין כמעט מושג מה נכנס למערכת אספקת המזון שלנו ברמות השונות שלה.

Continue reading

דיאלוג עם גופי – מהדורת 2010

אני רוצה לספר על הדיאלוג אותו אני מנהל עם גופי…

אני רוצה לטעון כאן כי גופנו משדר לנו את צרכיו בכל שעות היום, וככל שנהיה בדיאלוג עם בקשות הגוף שלנו ונמלא את רצונו, הרגשת אושר ושלמות תמלא אותנו. השידורים של הגוף הן ההרגשות שלנו בבטן, בראש, בגב ובשאר אברי הגוף.

זה מתחיל בתזונה. בשנים האחרונות, שיניתי את התזונה שלי מספר פעמים, ובכל פעם, בחנתי את הרגשת הגוף שלי, ולפי תגובתו, התאמתי את התזונה שלי.

Continue reading