גיליתי כי מדי ערב אני משתוקקת לרחצה. להיטהרות. להתנקות מן היום על שמחותיו ועצבונותיו, על התרגשויותיו וכעסיו, על מעשיו ומחשבותיו.
להסיר מעליי את כל זה ולהתחיל מחדש.
גיליתי כי מדי ערב אני משתוקקת לרחצה. להיטהרות. להתנקות מן היום על שמחותיו ועצבונותיו, על התרגשויותיו וכעסיו, על מעשיו ומחשבותיו.
להסיר מעליי את כל זה ולהתחיל מחדש.
אני חושב שכל אמא צריכה לשיר שירי ערש לילד שלה. חשוב לבטא את העצמי בשירה גם אם מזייפים. בזמן השירה נרקם הקשר הרוחני והמוזיקה היא אמצעי ריפוי.
שלמה בר, סולן להקת הברירה הטבעית
מאת: מיכל גפן
למרות היותי די ג'י 12 שנה, מעולם לא ממש הצלחתי להתחבר לצרוף האותיות האלו :"D.J"
משהו בהם תמיד הרגיש לי קצת קר ומעולם אחר, כשחיפשתי שם למה שאני עושה בעבודתי, המילה מחברת עלתה די מהר. הרי זה כל העניין – את קטעי המוסיקה לא אני כתבתי , הם נמצאים אי שם ואני תפקידי לחבר ביניהם, ובעיקר ביניהם ובין האנשים. אין דבר שמרתק אותי יותר מחיבורים, בכל מקום, בכל תחום, באמנות ובמוסיקה בפרט.
המפגש בין שונים יוצר מתח ועניין שמרגשים אותי עד עמקי נשמתי.
אני תמיד נשאלת לשאלה איזו מוסיקה אני אוהבת, ואני לא חושבת שאי פעם אוכל לענות לשאלה הזו באופן גורף, אופנות וז'אנרים כאלו ואחרים מעולם לא היו גורם שקיבע את נטיותיי המוסיקליות.
כי מוסיקה מדברת או לא מדברת אליי, וזה לא משנה באיזו שפה, באיזו מקצב או מאיזו שנה.
(הכותרת היא ציטוט מפי חסן אלהיב, טובה זנגריה.)
אני אוהבת את הגינה שלי. אהבה כזו שהיא מן לחישה נעימה בלב. הרומן שלנו נמשך כבר יותר משמונה שנים וכל פעם אני אוהבת אותה מחדש.
אתם בטח מתארים לעצמכם גינה מפוארת, עצי פרי עמוסים קלמנטינות מבשילות או משירים עלים צהבהבים בסתיו, שאם ירחם עלינו ה' תכף הוא כבר חורף גשום, אמן אמן אמן.
טוב, זו לא הגינה שלי.
בשבילי הגינון הוא חיבור.
קודם כל – חיבור לאדמה. ולא רק במובן הרעיוני, אלא ממש חיבור לאדמה הספציפית שנמצאת בגינה שלי. אני מכיר את האדמה שלי טוב. אני יודע איזה סוג אדמה יש בכל מקום, איפה היא טובה יותר ואיפה פחות, איפה יש הרבה חומר אורגני ואיפה מעט, איפה יש יותר סחף ואיפה פחות. אני אפילו יודע מאיפה הבאתי חלק מהאדמה, לאותם חלקים בגינה שבהם היתה אדמה גרועה במיוחד.
אני עוסק גם בטיוב ובטיפוח האדמה, ולא רק בגידול צמחים ואוכל. המשך »
שני ספרים שעוסקים במערכות יחסים בין אנשים, בין ילדים, בין חברים ובתוך המשפחה, ומשרטטים את הקו הדק והמתעתע בין להיות ביחד או לחוד, בין הצורך שלנו בחברים, משפחה ואהבה, לבין הצורך להיות אנחנו עצמנו, ועם עצמנו. קו ששרטוטו הוא מלאכת חיים.