התרכזות בילד

גילה*
הודעות: 870
הצטרפות: 07 יולי 2001, 06:17

התרכזות בילד

שליחה על ידי גילה* »

לענין הילד במרכז - תאומים. זה הפתרון. אני לפעמים כמעט מרגישה אשמה מרוב הזנחה כשאני על המחשב, והילדים אוכלים, משחקים, ואני מצטרפת רק כשהם

בקצה העליון של גרם המדרגות שמוביל לגג.
אנונימי

התרכזות בילד

שליחה על ידי אנונימי »

הדר (בן כ-10 חודשים עתה) מאד לא מתעניין בעבודות הבית. הוא לא אוהב להיות אתי במטבח כשאני מבשלת - למרות שעדיין לא עצרתי בעדו מלגשת לארונות ולפזר את תכולתם על פני כל המטבח... תוך דקותיים הוא מאס בזה וזהו. הוא גם לא מסכים להיות במנשא כשאני מתעסקת במטבח. נראה לי שפשוט משעמם לו כשאני במקום אחד.
כך גם כשאני עושה כביסה, ובטח ובטח כשאני מנסה לגלוש קצת ו"לקשקש" פה באתר.
הוא כן נהנה להיות אתי (ואיתנו) כשאני בחברת אנשים נוספים מחוץ לביתנו, ז"א בחוץ, בבית אחר או בכל מקום חדש בו מתאפשר לו לזחול ולהסתובב בעצמו. אנחנו מפטפטים והוא מטייל, מסתובב ומגלה מקומות חדשים ודברים חדשים (להרוס ;-) )
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23

התרכזות בילד

שליחה על ידי יונת_שרון* »

לגבי המטבח צריך להוסיף פרט קטן: אם את לא מבשלת בגובה הריצפה (כמו בני-דודנו למשל) אז צריך להעלות אותו לגובה של משטח העבודה; למשל לתת לו לשבת על השיש או על כסא אוכל גבוה. אחרת זה באמת יהיה לו משעמם לבלות בחברת הרגליים שלך...
גילה*
הודעות: 870
הצטרפות: 07 יולי 2001, 06:17

התרכזות בילד

שליחה על ידי גילה* »

אני רוצה להזכיר שללוש בצק עם ארבע ידיים קטנות שמפזרות קמח ומורחות בצק זו חוויה מאוד מלכלכת (בעיקר לרצפת המטבח: הילדים מתלכלכים בכל מקום), אבל יוצאת ממנה עוגה, להבדיל משיחה בחוץ.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37

התרכזות בילד

שליחה על ידי בשמת_א* »

יונת, מעניין שהזכרת את בני דודנו.
אני חושבת עליהם המון בהקשר הזה.
הדרך המסורתית הישנה שלהם כל כך "באופן טבעי" שממש מתבקש פשוט להעתיק:
  1. חדר גדול שלאורך קירותיו דרגשים ועליהם מזרונים וכריות, למשך היום, לאירוח. בלילה מורידים את המזרונים לרצפה, וכולם ישנים יחד במיטה משפחתית גדולה (אני כן מוותרת על העיזים והכבשים והתרנגולות, שבאופן מסורתי היו נכללות בסידור הזה...).
לא צריך מיטות, לא צריך עריסת תינוק, מיטת תינוק, מיטת נוער, חדרים מיוחדים למיטות, ציוד כפול גם למיטות וגם לספות, המון רהיטים שצריך גם להחליף כשמתבלים, לשמור על תחזוקתם, ולהזיז כל פעם שרוצים לשטוף את הרצפה בחדר.
בקיץ, אגב, ישנים בכלל על הגג השטוח של הבית, כי מי משוגע להיחנק בבית בלילות הקיץ החמים בפלשתינה-א"י. וזה אגב לכל הפסבדו-אירופים שמוכרחים "גג רעפים אדום", נגד כמויות השלג שיש לנו בחורף, כמובן.
  1. לארוחה פורשים סדין/מפה/יריעת בד כלשהי על הרצפה, שמים עליה את הכלים עם האוכל, מתיישבים על הרצפה ישיבה מזרחית, ואוכלים מהצלחות בעזרת הפיתות והמזלגות. לא צריך שולחן אוכל, לא צריך כסאות, לא צריך כסא תינוק, לא צריך להתאים את הילדים לגובה השולחן של המבוגרים, וגם צריך פחות כלים (בעיקרון אוכלים מהצלחת הכללית, לא נהוגות צלחות אישיות. אגב, במסעדות הערביות שאנחנו אוכלים בהן גם כן מגישים לנו את המנות בצלחות, בלי צלחות אישיות, ואנחנו אוכלים ישירות מהצלחת הכללית. רק כשאנחנו הולכים בהרכב גדול אנחנו לפעמים מבקשים שיביאו צלחות אישיות. ולפעמים לא... בטח חמותי מתעלפת...).
  2. הנשים מבשלות בדרך כלל בחצר הפנימית המשותפת, עם הנשים האחרות. יושבות על הארץ, בוררות עדשים, אורז וכדומה. עושות פיתות, בישיבה על הארץ, בטאבון שליד. מבשלות, על הארץ, ליד. הילדים מסביב. האקשן מעניין אותם. הכל בגובה שלהם. יכולים להשתתף אם רוצים.
  3. מטפלים בבעלי החיים, יוצאים לקטוף צמחי בר או מהגינה בשביל האוכל.
עולם הולך ונעלם.

בתי, אגב, מתגעגעת עד היום לאותו יום שהכנו יחד שקדי מרק, ומחכה בכליון עיניים לפעם הבאה (אחרי הלידה, אחרי הלידה...). הבאתי לשולחן המטבח את סט הלישה שקניתי לה באיקאה - משטח עץ גדול ללישה (מצויין, השתמשתי בו לא כצעצוע בכלל), מערוך עץ מצויין - נתתי לה גם חתיכות בצק ללישה, וגם אחר כך רצועות בצק עם סכין חד אמיתי (אני עם המערוך הגדול, היא עם המערוך הקטן, אני עם סכין חד יותר גדול, היא עם הסכין החד היותר קטן), לימדתי אותה איך לחתוך מהרצועות פיסות לשקדי המרק שהקפצתי בשמן עמוק - כמו שאחותי ואני למדנו בילדותנו מסבתנו האהובה שתחיה - והיא לא רק חתכה שקדי מרק כמו שצריך, אלא גם עשתה מהבצק כל מיני פסטה בצורות מעניינות, שאותן בישלנו במים והיא אכלה אותן כפסטה טריה באושר גדול (פטנט של סבתי: בצק של כיסונים מקמח, מים וביצה, שאפשר לעשות ממנו גם איטריות, כלומר פסטה בכל צורה, וגם שקדי מרק).
החוויה הזאת כל כך ריגשה אותה (שלא לדבר על שקדי המרק הטעימים, שבקושי טעמו מרק, כי הם מתחסלים עוד לפני שהתקררו... ממש כמו שאנחנו עשינו בילדותנו אצל סבתי...) שהיא מתה לחזור עליה. כמה חבל שבמצבי ההריוני אני לא מסוגלת לסבול את ריח השמן, המטבח גורם לי הקאה, ואסור לי לעמוד. במחשבה שניה (אח, עוררתם בי געגועים), את הבצק וכל העבודה אפשר לעשות בסלון, ומי שעוזרת לי תביא אלי את החומרים והציוד וגם תוכל לעמוד ולהקפיץ אותם בשמן במטבח, אני רק אצטרך לעשות גיחה אחת ראשונה ללמד אותה איך עושים את זה, וזהו... המממ... מפתה....
מונו_נוקי*
הודעות: 2232
הצטרפות: 25 מרץ 2004, 18:12

התרכזות בילד

שליחה על ידי מונו_נוקי* »

קראתי, ועדיין אני מבקשת עזרה להבין צעדים פרקטים באי מרכוז הילד מבלי שאחוש (בעיה אישית שלי) שהוא זנוח ולא אהוב
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

התרכזות בילד

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

צעדים פרקטים באי מרכוז הילד מבלי שאחוש (בעיה אישית שלי) שהוא זנוח ולא אהוב
לשנן לעצמך "ילד זנוח הוא ילד אהוב".
ויותר ברצינות:
כשאני חושבת שאני מזניחה את ילדי, אני הולכת אליהם, ורואה איך הם מרימים את הראש ממה שהם עושים, ומסבירים לי אותו, או מפסיקים לרקוד כדי לחייך אלי,

או מפסיקים לעשות מה שהם עושים כי אני אומרת "יו! איזה בלגן פה!", ואם אני באותו זמן גם רואה את מה שאני רואה, אני קולטתשאני פשוט מפריעה להם.

והולכת לדרכי.
מונו_נוקי*
הודעות: 2232
הצטרפות: 25 מרץ 2004, 18:12

התרכזות בילד

שליחה על ידי מונו_נוקי* »

אצלי זה יהיה תהליך. שנתיים זה היה אחרת..........איך מתחילים? הוא התרגל להיות במרכז העניינים
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

התרכזות בילד

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

שלב ראשון:
את יושבת אתו? קחי ספר, עתון, סריגה וקרושה, טלפון.
אתם יחד בבית? טפלי בבית, הציעי לו להצטרף, אם הוא רוצה.

יהיה לך קל יותר אם תפגשי עם חברות וילדים - הם יעסקו בשלהם, ואתן בשלכן.

> בקושי בקושי מתאפקת מלהציע אח נוסף <
חגית_ל*
הודעות: 2051
הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35

התרכזות בילד

שליחה על ידי חגית_ל* »

לא יאומן כמה אח נוסף זאת תשובה טובה למי שיכול. הקטנה דבוקה לגדולה לכל מקום! אז היא מתלוננת כמובן 'אמא, תקחי אותה!!!!'
מונו_נוקי*
הודעות: 2232
הצטרפות: 25 מרץ 2004, 18:12

התרכזות בילד

שליחה על ידי מונו_נוקי* »

אח קטן - אין כרגע ;-)
הבעיה העיקרית כמובן ששנינו בבית
נאוה*
הודעות: 141
הצטרפות: 15 פברואר 2002, 23:31

התרכזות בילד

שליחה על ידי נאוה* »

הבת שלי בת 5.5 חודשים ויש לה אח בן 4. במשך רוב הזמן שהיא ערה, היא דורשת צומי - כלומר, אם לא מסתכלים ומחייכים אליה, היא נוטה לצעוק בקול רם, ואם גם זה לא עושה רושם - היא בוכה. בקיצור - רוצה שישחקו איתה רוב הזמן שהיא ערה. אנחנו משתדלים לעסוק בעניינינו, אבל ללא הועיל. הגדול לפעמים משעשע אותה או מקריא לה סיפורים מהראש או משהו דומה, אבל לא תמיד הוא מעוניין בחברתה. איך נמנעים מלמרכז?
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23

התרכזות בילד

שליחה על ידי יונת_שרון* »

לוקחים אותה במנשא וכך היא יכולה להנות מהפעילויות שאת עושה כשהיא עליך.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

התרכזות בילד

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

נאוה, כשאומרים "לא למרכז", אין הכוונה לא לתת את תשומת הלב שהילד מבקש. במקרה של תינוקת כזאת - אם את ממילא עם הגדול "על השטיח" - היא יכולה להזדחלל לידך. אם היא סטאטית יחסית - מנשא (או להיות על הידיים) יספק אותה במצבים כאלה.
כשאת עסוקה בדברים שהם יותר "שלך" - שימי אותה במנשא, והיא תהיה משועשעת דיה.
(מחשב לא נכלל בפעילויות שאפשר לעשות עם ילד במנשא והוא יהיה מרוצה. מחשב זה לזמני הנקה או כשהילדים עסוקים בשלהם).
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37

התרכזות בילד

שליחה על ידי בשמת_א* »

אכן, אדגיש את העיקר בדבריה של גילה:
"לא למרכז" פירושו שהחיים לא מתמקדים בילדה, וכל היום רק מחכים למוצא פיה: מה את רוצה לאכול? מה את רוצה לעשות עכשיו? שהיא תכתיב איך יתנהל היום

וכן הלאה. על זה כדאי לקרוא בהרחבה אצל לידלוף בספר ובאתר של עקרון הרצף (אני בטוחה שיש קישור למעלה).
אבל כשהילדה מבקשת במפורש תשומת לב, יחס, השתתפות, משחק - ברור שאין להתעלם ממנה! זה לא מנומס, חסר כבוד.

מצד שלישי, את כותבת שהיא בת חמישה וחצי חודשים ודורשת ש"ישחקו" איתה. מה היא עושה כשהיא דורשת? איפה היא באותו הזמן? ואיך את יודעת שהיא רוצה

ש"ישחקו" ומה זה בדיוק "משחק"?
פה אני מצטרפת לעניין של לעשות איתה כל דבר אפשרי במנשא. אני השתמשתי בשני מנשאים בבית: אחד על הגב, אחד סלינג. לבשל, לרחוץ כלים, לתלות

כביסה על החבלים מחוץ לחלון - מנשא גב. לקפל כביסה ועוד דברים בתוך הבית - סלינג. הוא כל הזמן היה עלי. יש דף עם עצות מנשאים שבו פירטתי איך ומה.

יוצא שהוא היה חשוף לגירויים בבית ומחוץ לבית, ומרוצה. גם שרתי לו וגם רקדתי איתו תוך כדי, והיה לו כיף. ככה הוא היה שותף לחיים שלנו, צופה בהם, וגם קיבל

את הגירויים ותשומת הלב שהוא היה זקוק להם.
נאוה*
הודעות: 141
הצטרפות: 15 פברואר 2002, 23:31

התרכזות בילד

שליחה על ידי נאוה* »

אני מכירה היטב את "עיקרון הרצף" ויש לנו שני מנשאים שמתאימים גם לנשיאה על הגב וגם שבטי אלכסוני. יש לי שתי בעיות עיקריות בשימוש במנשא בבית:

האחת היא שאני עובדת חלק גדול מהיום, ועל המחשב, מה שכמובן לא מקובל עליה, ובצדק. כרגע המצב הכלכלי מחייב אותי לעבוד הרבה.
הבעיה השנייה היא שבתוך הבית חם לשתינו עם המנשא, בימים חמים אלה. בחוץ אין לי בעיה - חם, אבל מרחבי.
בשמת, אני יודעת שהיא "רוצה לשחק", כלומר אני מודעת לצורך שלה בנשיאה. אני פשוט לא יכולה להציע לה נשיאה במשך רוב היום - כפי שאמרתי, בגלל העבודה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37

התרכזות בילד

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני פשוט לא יכולה להציע לה נשיאה במשך רוב היום - כפי שאמרתי, בגלל העבודה.
טוב, זה כבר עניין אחר. עכשיו הסברת, וסוף סוף הבנתי.
פה מדובר בכלל בכלל בכלל לא בשאלה של "התרכזות בילד".

את מדברת על הבעיה הפשוטה שבתך זקוקה לך ואת דווקא נאלצת (או בוחרת) לעבוד.
אז הגישה שלנו בבאופן היא משהו כזה:
  1. לבתך יש צרכים, לגיטימיים וחשובים. באופן טבעי , היא מצפה מאמא שלה שתמלא אותם.
  2. מישהו צריך למלא את הצרכים האלה.
  3. אמא שלה לא יכולה, כי היא עובדת.
מסקנה:
לדאוג לעזרה בתשלום איתך בבית, כך שצרכיה של בתך יסופקו, את תהיי נוכחת לצורך הנקה וכדומה, ותהיה לך עזרה.
או:
להפסיק לעבוד. בתך זקוקה לך, הילדים לא יישארו בגיל הזה לנצח.
או:
להוריד שעות עבודה, לעבוד אך ורק בשעות השינה של הילדה או בשעות שאבא/סבא/סבתא וכדומה יכולים להקדיש תשומת לב משפחתית אוהבת לילדה.

אלה דוגמאות לשלוש אפשרויות שאמהות רבות אחרות ניסו בעזרתן לספק את הצרכים של ילדיהן, וגם לא להיקרע יותר מדי.
ואם יונת שרון או תבשיל קדרה או מתנדבים אחרים יבואו לעזרתי, אז הם יזכרו איפה הנושאים האלה כבר נדונו, כי אני ממש לא מצליחה להיזכר בשמות הדפים, רק יודעת בוודאות שהנושא נדון בהרחבה.
נאוה*
הודעות: 141
הצטרפות: 15 פברואר 2002, 23:31

התרכזות בילד

שליחה על ידי נאוה* »

בשמת וגילה - תודה. אני מניחה שאני באמת אצטרך להתפשר, ולעבוד כשהיא ישנה. היא פשוט כל כך לא ישנה במשך היום... אבל שתיכן באמת מדהימות אותי.
איזו אכפתיות. איזו השקעה לקרוא ולענות להרבה אנשים.
אחת הבעיות שלי (יש לי הרבה, הא?) זה שאני אף פעם לא מרוצה מאיך שמטפלים במיקה כשזו לא אני.
אם זה הבנזוג, אז מפריע לי שהוא נותן מוצץ ולא תמיד ערני מספיק אליה.
אם ההורים: למה הם מתרכזים בה כל הזמן, נותנים מוצץ, מדברים שטויות לפעמים.
ניסיתי להחליט שבזמן שמישהו אחר איתה - וזה חייב להיות קרוב אלי, כי היא יונקת - אני כאילו מחוץ לבית. לא רואה. לא שומעת. אבל חוץ מלהחליט בעניין הזה, זה לא הלך. כל פעם שמתנהגים אליה בדרך שלא נראית לי, אני לא מסוגלת לשתוק. לא מצליחה "לבזר סמכויות" כשמדובר בה.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

התרכזות בילד

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

לא מצליחה "לבזר סמכויות" כשמדובר בה.
אז תבזרי סמכויות בקשר לעבודה שלך :-)

וברצינות - פתרון אפשרי אחד הוא לשלוח אותם אתה החוצה לטיול. יש לזה שני יתרונות: אחד - את באמת לא לידם. שני - סביר שהיא תישן, וכמה טעויות חינוכיות כבר אפשר לעשות עם תינוקת ישנה?
אמא_ל_5*
הודעות: 871
הצטרפות: 09 יוני 2003, 09:39

התרכזות בילד

שליחה על ידי אמא_ל_5* »

אני מרגישה שאני לא מספיק מתרכזת בבת שלי בת הארבע. כלומר - אני מאד שמחה שהיא איתי, יושבת עלי, נמצאת איתי במטבח, "עוזרת" לי בעבודות הבית וכד'. אבל אני ממעטת לשחק איתה, ולמעשה מיעטתי לשחק גם עם הגדולים. משום מה אני לא טובה בלשחק איתם. אצלנו מקריאים המון סיפורים, וזה הדרך שלנו להקדיש להם זמן אישי, אבל שנינו (בעלי ואני) לא טובים בלשחק - לא משחקי דמיון (משפחה, גן ילדים וכד) ולא משחקי קופסא - פזלים, לוטו וכד'. הבעיה היא שבגיל ארבע הבת שלי כבר לא מסתפקת בלעזור לי לפזר את הכביסה במקום או להטעין כלים למדיח. היא רוצה שאחשק איתה, אשב איתה בחדר שלה, וממש ממש אתרכז רק בה, אשחק איתה בבובות, וכד'.

ניסיתי כמה פעמים למלות את בקשתה, תוך מחשבה שאם הצורך ימולא היא תפסיק לבקש כל הזמן, אך זה לא קרה. גם לאחר שישבתי ושיחקתי איתה זמן רב (או לפחות מה שהרגיש לי זמן רב), היא עדיין המשיכה לבקש שאמשיך לשחק איתה, ואשאר רק בחדר שלה. מצאתי את עצמי ממציאה כל מיני תרוצים רק כדי לצאת משם, כי ממש לא נהניתי.

אני תוהה איפה הטעות שלי? מדוע אני לא נהנית לשחק איתה? והאם אני חייבת לשחק איתה גם אם אני לא נהנית מזה? ואולי זה לא הוגן מצידי למנוע את זה ממנה?
הבת שלי לא צופה בטלויזיה בכלל, ואני יכולה להבין איך הורים מגיעים למצב שהילדים בוהים שעות מול הטלויזיה. זה כנראה מספק לילדים תעסוקה ופוטר את ההורים מהצורך להתעסק איתם. אבל אני ממש מתנגדת לטלויזיה, ולא מוכנה אפילו להציע לה לצפות בטלויזיה במקום לשחק איתי. לכל היותר בפעמיים שלוש שהיא צפתה בטלויזיה ישבתי איתה וראינו יחד קלטת שהיא בחרה. לרוב זה משעמם אותה תוך זמן קצר, ואני מרוצה מהמצב.

אבל למעשה אני תוהה אם זה בסדר שרוב הזמן היא מבלה בלהיות איתי בעיסוקים שאני עושה בין כה וכה. היא באה איתי להסיע את הילדים הגדולים, יוצאת איתי לחצר לסדר כל מיני דברים, יושבת עלי כשאני במחשב, משחקת בסיכות המשרדיות ליד השולחן כתיבה וכו'. אבל אין הרבה הזדמנויות שאני ממש יושבת ומשחקת איתה. ולאחרונה היא שוב ושוב מבקשת שאשחק איתה.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

התרכזות בילד

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

בקצרה - מה שאת עושה נראה לי מצוין.
(אבל מי אני בכלל, הצעירה, לידך עם הנסיון הרב. מה עשית עם הגדולים?)
טרה_רוסה*
הודעות: 5845
הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33

התרכזות בילד

שליחה על ידי טרה_רוסה* »

במה את אהבת לשחק כשהיית בגילה ?
אמא_ל_5*
הודעות: 871
הצטרפות: 09 יוני 2003, 09:39

התרכזות בילד

שליחה על ידי אמא_ל_5* »

מה עשית עם הגדולים?
אז זהו - שאני לא זוכרת... איכשהו היה בסדר. אולי כי הם תמיד היו כמה יחד. הרווחים בינהם לא יותר משנתיים- שלוש. הקטנה ברווח של שש שנים מאחותה הבוגרת יותר, כך שהיא הרבה יותר לבד, בלי אחים, ויותר רק איתי. אני הרבה פעמים מרגישה שהיה לי הרבה יותר קל עם שלושה ילדים יחד מאשר עם ילדה אחת לבד. לצערי לא הצלחתי "לעשות" לה אח או אחות קרובים אליה.
או אולי כי גרנו שנים רבות בקיבוץ, שם היו להם תמיד חברים, או שהיינו הולכים יחד לחברים. היו, למיטב זכרוני, הרבה פחות מצבים של אחד על אחד ביני לבין אחד הילדים. לא בטוחה שזה טוב - אבל זה מה שהיה.
אמא_ל_5*
הודעות: 871
הצטרפות: 09 יוני 2003, 09:39

התרכזות בילד

שליחה על ידי אמא_ל_5* »

במה את אהבת לשחק כשהיית בגילה ?
זה כבר היה לפני 40 שנה...
ככל שאני זוכרת מאד אהבתי לשחק עם בובות, כי תמיד רציתי תינוקות. אבל עכשיו אני לא מצליחה להתלהב מהמשחק הזה...
עדי_יותם*
הודעות: 2996
הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47

התרכזות בילד

שליחה על ידי עדי_יותם* »

אמא ל 5, אני חושבת שמעולם לא שיחקתי עם מי מילדיי במשחקי דמיון שבובות מעורבות בהן, פאזלים ולוטו אני עושה פעם בשנה בערך.
בשביל זה יש חברים. במשפחה שלי, ז"א. אם מישהו נהנה מזה, סחתיין ומוזמן לבוא לשחק גם עם ילדיי. יש לנו אפילו בראציות). אני לא יודעת אם בתך מוכנה להישאר בלעדייך אצל חברות - אצלנו הבת לא רצתה בגיל הזה, והבן רצה עוד קודם. וכמובן שאני מזמינה אלינו הרבה.
אני מקריאה בשמחה, והרבה. הולכת בשמחה לספרייה. מנהלת שיחות ומוכנה אפילו לקיים משחקי דמיון בשיחות. אבל אין לי כבר סבלנות למשחקי ילדים.
אגב, לפני שנולדו הילדים אהבנו לשחק טאקי, למשל, עם חברים. היום אין סיכוי שאסכים. כנראה שזה קשור, לא ברור לי איך.
טרה_רוסה*
הודעות: 5845
הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33

התרכזות בילד

שליחה על ידי טרה_רוסה* »

הממ...
אני חושבת שצריך להיענות לצורך שלה ל"זמן איכות" איתך. נראה לי שלא ישנה לה במה תשחקי איתה, העיקר שתשחקי איתה בחדר שלה. השאלה מה לא ישעמם אותך.
אני יכולה להציע הצעות, אולי אצליח לקלוע: שהיא תציג הצגה או שיר, לשחק ברופא וחולה, להתחפש, לעשות פאזל ביחד (כזה עם הרבה חלקים - אני אישית אוהבת), לצייר ביחד (מנדלות?), לתפור בגדים לבובות, לסרוג, לנגן (לשים מוסיקה ולתופף), לקלוע צמות קטנות בשיער, להכין צמידים מחרוזים או חוטים, אני בכיוון בכלל?!?
אולי היא צריכה חיית מחמד? יש לכם כלב או חתול?
טרה_רוסה*
הודעות: 5845
הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33

התרכזות בילד

שליחה על ידי טרה_רוסה* »

אולי זה קשה לך כי את חושבת מה יכולת לעשות בזמן הזה בינתיים?
עדי_יותם*
הודעות: 2996
הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47

התרכזות בילד

שליחה על ידי עדי_יותם* »

ועוד: מאחר שיש לי רק שניים, וביניהם רק 3 שנים, אני כנראה קצת יותר גמישה.
בדרך כלל פעם בשבוע לפחות אנחנו בגינה ציבורית אחה"צ, פעם בשבוע באים אלינו חברים, פעם בשבוע אנחנו אצל חברים, ויש חוג פעם בשבוע. אני משתדלת שיהיה יום אחד בשבוע שנהיה בבית אחה"צ ובלי חברים - יש לפעמים שבועות שזה לא יוצא.
אמא_ל_5*
הודעות: 871
הצטרפות: 09 יוני 2003, 09:39

התרכזות בילד

שליחה על ידי אמא_ל_5* »

איזה יופי של רעיונות!
האמת שביתי מאד מאד אוהבת חברות, והיא הולכת הרבה לחברות מהגן, או שבאים אלינו. חברה אחת אפילו כבר ישנה אצלינו, וביתי מבקשת ללכת לישון אצלה, למרות שהיא בכלל נוהגת לישון איתנו במיטה, ועדיין יונקת. כששאלתי אותה מה יהיה עם החלבי שלה - היא אמרה - מה יש? אז יום אחד לא אתשה חלבי...
זה לא שכל הימים אנחנו משתעממות ביחד. בכלל לא. רוב הזמן אנחנו די עסוקים. הבעיה היא יותר ספציפית של הזמנים בהם היא מבקשת שאבוא לשחק איתה ולא מתחשק לי. חלק בגלל שאני באמת רוצה לעשות דברים אחרים, וחלק כי אני לא נהנית מהמשחקים שהיא היתה רוצה.
אני מאד נרגעת לשמוע שאני לא יחידה שלא אוהבת לשחק עם הילדים במשחקי ילדים. משום מה חשבתי שזה רק אני, ודי התביישתי. הנה אני אוהבת ילדים, ולראיה יש לי יחסית הרבה, אך בעצם אני לא אוהבת לשחק איתם. אז יש גם אחרים שהם כך.
אני באמת אנסה ליישם רעיונות של טרה רוסה - לעשות יחד דברים שלא כל כך משעממים אותי. אני משערת שעיקר הצורך הוא באמת לזמן שאני רק שלה. ועושה דברים רק איתה. רוב הזמן היא באמת מבלה איתי בדרך אגב, כלומר אין עיסוק ממוקד רק בה, ויתכן שזה מפריע לה.
שליחת תגובה

חזור אל “הילדים משתלבים בחיינו”