הנה מתחילה עוד שנה.
כל הילדים מהאיזור ישובו לפקוד את בתי הספר. ורק אנחנו לא.
החברויות שיווצרו ימשכו גם בשעות אחרי הצהריים והבידוד החברתי מהילדים בכפר הוא כבר ידוע מראש.
קשה להיות שונה למרות הכל.
חיזוקים בבקשה....

...גם אני מתרגשת לקראת ה1 בספטמבר, אבל לילדים שלי התאריך והתכונה אינם אומרים דבר. אולי כדאי לארגן באותו יום מפגש קבוצתי, זה עשוי להקל?

מצד שני, כל אתרי הבילויים היומיים (ים, בריכה, מוזיאונים), פנויים ועומדים רק לרשות אלו שלא הולכים בגיל ושמחה ליום הלימודים הראשון בשנה.
גם החוגים מתחילים ב 1.9 (וגם מלחמת העולם השניה החלה ביום זה), ואם הולכים לחוגים אז המעגל החברתי בכל זאת מתרחב.

מיכל,
בשנים עברו, היינו מארגנים ביום הזה מפגש מיוחד לכבוד "תחילת שנת הלימודים". אחרי כמה שנים התאריך הזה פשוט אבד את המשמעות שלו, אבל בשנים הראשונות הרגשנו שחשוב לנו לציין את היום המיוחד הזה. ואז גם לילדים שלנו היה טקס תחילת שנת הלימודים ולא רק לברי המזל שהולכים לבית הספר.

...ראיתם את הקריקטורה של בידרמן היום ב"הארץ"?...

ליאת,
מי קורא עיתונים?!?
לסרוק ולהכניס כאן

בכל זאת, יש תחושה מוזרה....כולם הולכים לגן ורק אנחנו לא. אני מזדעזעת מסיפורי הפרידה שמספרות לי חברותיי, לא מבינה בכלל איך אפשר לעמוד במצב כזה, מול ילד בוכה שמבקש לא ללכת ובכל זאת...ההורה הולך..."רק לשעה" במסגרת הפרידה ההדרגתית, אבל לילד בן שנתיים אין תחושה של זמן. שעה יכולה להימשך נצח.
אין לי ספק שהדבר הטוב ביותר לרועי ולי זה להישאר ביחד בבית, אבל בכל זאת, מכרסמת בי תחושה של בדידות.

לא רק אתם לא (-:

גם לי עצוב לשמוע ספורי פרידה קורעי לב אם וילד.

אל תהיי בודדה. תצטרפי לאחת מהקבוצות ותרגישי הרבה יותר טוב (-:

נכון שהכי טוב עם אמא- אבל הילדים שלי כבר חיכו לזה ואפילו הקטן בן פחות משלוש רץ בשמחה בלי להזיל אפילו דמעה אחת קטנה- לא צריך לעשות מכל העסק טרגדיה -ולא שיש לי משהו נגד חינוך ביתי!
(בבקשה לא לרגום!)

הנה לינק לקריקטורה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0
ואפשר יהיה לראות את זה עד יום שבת.

מצטרפת למה שכתבה חגית . קשה להיות לבד מול העליזות התמוהה הזאת . "...מממ..ורק אנחנו לא....)-: ..וכולי"
קבוצות חינוך ביתי.

ואני מרגישה ...אוי השנה התחילה ואני בכאב לב צריכה להפרד מהגוזלים שלי.....
נשאר לי חודש להיות איתם. אני עם דמעות בגרון.
רוצה "לאכול " את כל העולם בחודש הזה... לנשק אותם בלי סוף, לחבק, ללטף, להריח....
כל כך קשה....

מיץ פטל למה את מתכוונת: נשאר לי חודש להיות איתם ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תיכף מתחילה עוד שנה. והאמת, אני מותשת. רוצה לשלוח את הגדולים למסגרות ורק להתרפק עם התינוקת שלי בבית. רוצה להשקיע בה וליהנות ממנה ולא לתקוע אותה על הגב כל היום ולפגוש אותה רק בהנקות. הבכור קשה לי מאוד (והעולם קשה לו), האמצעית מפלסת את דרכה בין שתי פרוסות הלחם ואני חוששת מקריסה. רוצה להשקיע באוכל, בבית, בבעלי, בעצמי....

אני בדיוק הפוך... שוקלת לרשום את הקטנה לגן כדי שלא אצטרך להמשיך לג׳נגל בין הצרכים של כולם. בטח לא אעשה את זה בסוף.
אני חושבת שאוגוסט קשה לכולם. ממש לכולם. זה חודש מעיק ומתיש, תמיד. אז אני מחכה לספטמבר בתקווה להתבהרות המחשבה. סליחה שאין לי עצות יותר טובות....

קטעים,
כשראיתי את שם הדף ב{{}}מה חדש, חשבתי שהוא בא לחזק את השולחים למסגרות באי רצון, שבכל זאת זה לא נורא או משהו כזה...

אוי השנה התחילה ואני בכאב לב צריכה להפרד מהגוזלים שלי.....
כמו בכל שנה, קשה לי מאוד לקראת האחד בספטמבר... וכולם מסביב שמחים ומצפים בקוצר רוח שהילדים ילכו כבר למסגרות.