חרדת הקאות

אנונימי

חרדת הקאות

שליחה על ידי אנונימי »

ל-פחד מהקאות בהריון יש דף משלו.
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

עד כמה זה רע פיזית אנרגטית רוחנית בריאותית
למנוע הקאה.

איך נעשית המניעה? ע"י רצון חזק, דמיון, שכנוע עצמי ומדי פעם כדור פראמין,
האם ישנם מצבים בלבד הרעלת מזון או תרופות, שרצוי דווקא להיפטר .

מה זה מראה על אדם שעושה הכל על מנת שלא להגיע למצבים שיקיא? מבחינה רוחנית
טליה_אלמתן*
הודעות: 3831
הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41

חרדת הקאות

שליחה על ידי טליה_אלמתן* »

מאיפה באת לי פתאום?
בדיוק אני מחפשת ברשת להתמודד עם חרדת ההקאות שלי! אל תשאלי אותי איך, אבל אני מצליחה יופי למנוע הקאה, ולמעשה, הבעיה שלי היא שהייתי רוצה לתת לעצמי להקיא ולהיפטר מה"רעל", כשאני חולה.
האם אצלך זו גם חרדה? או שאת מרגישה שהבעיה נובעת ממקום אחר? אני מרגישה שהחרדה שלי נובעת מהפחד מפני אובדן שליטה - שפעולת ההקאה משתלטת על הגוף. אני "קונטרול פריק" רציני.
לפני יומיים היה לי "הקאות ושלשולים" וישבתי שעה בשירותים ליד האסלה וחיכיתי להקאה. שום דבר לא עזר - הפחד שיתק את היכולת שלי לתת לעצמי להקיא. זה היה כל כך נורא, שהחלטתי לחפש ברשת מידע על חרדת הקאות, ובהמשך, אם לא יעזור, ללכת לטיפול, ממש.
תודה לך שפתחת דף!
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

טליה אלמתן

מאוד שמחה שהגבת ושכתבת, כן אצלי זו ממש חרדה פוביה במלוא מובן המילה. כל חיי הקאתי בערך 5 פעמים, (זוכרת כל פעם בחלחלה) כבר 11 שנים שהצלחתי למנוע מעצמי את זה. לפעמים יש לי וירוס של קילקול קיבה, ואני משכנעת את המזון לעבור קודם במיעיים... כלומר שיהיו לי שילשולים, זה לא נעים אמנם, אבל לא מפחיד אותי עד כדי כך, ובלבד שלא אקיא...

מצאתי שסוכריות מנטה עוזרות להתגבר על בחילה כשיש לי, ובפירוש הפחד המשתק שאאבד שליטה ואקיא גורם לי לאיפוק ולשליטה על כל המנגנון.

האם היתה לך החרדה הזו כל חייך? או שזה התחיל מגיל מסוים או מארוע מסויים?
טליה_אלמתן*
הודעות: 3831
הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41

חרדת הקאות

שליחה על ידי טליה_אלמתן* »

וואו - כנראה שמצבי עדיין טוב משלך... (())
אני זוכרת שנים שלמות שלא הייתי חולה, עד כדי כך שאני זוכרת מאוד בברור שבגיל 19 היה לי קלקול קיבה, והקאתי 4 פעמים באותו היום, והייתי בטוחה שאני בטח גוססת ממחלה נוראה ומסוכנת... זוכרת במעורפל הקאות כילדה, ושפחדתי, אבל לא זוכרת ארוע מסויים, ולא יודעת אם יותר או פחות מילד "רגיל". כיום אני בטוחה שזה לא נורמלי, בגלל חוסר ההצלחה להקיא וכו'.
"ההצלחה" במניעת הקאות הגיעה עם הילדים - עד שהגיעו הילדים אני לא חושבת שהיה לי ווירוס יותר מפעם-פעמיים אחרי הפעם ההיא, ומאז הילדים אני נדבקת מהם כל הזמן, והגוף שלי למד לשלוט בדחף להקיא, לצערי.
בינתיים לא מצאתי כלום בעברית ברשת על הנושא, אבל בעלי מצא דיון בפורום בוואינט שבו פסיכולוג אכן קושר בין פחד מהקאות ופחד מאובדן שליטה... גם את היית מגדירה את עצמך "קונטרול פריק"?
באנגלית (Emetophobia), כמובן, יש הרבה יותר חומר, אבל עוד לא התחלתי אפילו להסתכל... אני אעדכן כשאני אמצא משהו מעניין, ואשמח לשמוע עוד ממך, כמובן. זה קטע-קטע שמתאים ל-סיפורים קוסמיים שבדיוק כשהגיעו אצלי מים עד נפש והחלטתי לעשות משהו, פתחת כאן את הדף הזה! ממש אין שום דבר על זה בעברית ברשת!
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

וואו - כנראה שמצבי עדיין טוב משלך... למה? מצבי די טוב, או שלא הבנתי למה התכוונת.

קראתי את הקישור בynet והדבר הכי מדהים הוא שלא אני כתבתי את זה, למרות שיכולתי לכתוב את ההודעה הזאת (החלק הראשון על ההקאות).
אני לא יודעת אם אני קונטרול פריק (לא ממש נראה לי), אבל לגבי הקאות זה נראה משהו כמו אובדן שליטה, למרות שפסיכולוגית ששאלתי אותה על זה אמרה שלא נראה לה שזה נובע רק מזה אח"כ לא המשכתי לשאול אותה על זה.

זה קטע-קטע שמתאים ל-סיפורים קוסמיים שבדיוק כשהגיעו אצלי מים עד נפש והחלטתי לעשות משהו, פתחת כאן את הדף הזה! ממש אין שום דבר על זה בעברית ברשת! את לא יכולה לתאר לעצמך את מה שהרגשתי כשכתבת את הדברים שלך, עד עכשיו חשבתי שאני היחידה בעולם, והתבישתי לספר או לדבר על זה... (אפילו לרופא שלא מבין למה עשיתי מזה פעם עניין כזה גדול , שאולי הצילו זה יגרום לי להקיא)

כשאני צריכה לקחת תרופה, אני שעה קוראת את העלון לבדוק האם זה עלול לגרום להקאות או לבחילות, ואני מתחקרת את הרופא על הנושא.

שמחה מאוד שכתבת, ואשמח אם תכתבי על זה עוד כשתגלי עוד חומר.

דרך אגב מה הכוונה שבדיוק כשהגיעו אצלי מים עד נפש והחלטתי לעשות משהו ??? את רוצה להתמודד עם הפחד הזה? להתגבר עליו?

בהצלחה{@
טליה_אלמתן*
הודעות: 3831
הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41

חרדת הקאות

שליחה על ידי טליה_אלמתן* »

קראתי קצת באנגלית על הנושא והחלטתי שבאמת מצבי עדיין טוב משלך - אני עדיין מקיאה, פעם אחת לפחות, בכל "הקאות ושלשולים". אני זוכרת תקופה איומה, לפני כשנה, שכולנו חטפנו פעם בשבועיים, במשך 3 חודשים בערך (שהיו בתחילת ההריון שלי, כשממילא סבלתי מבחילות!). את אמרת שאת כמעט ולא מקיאה, וזה המצב אצל החרדים ה"כבדים".

גם מה שאת מתארת על הבחינה של העלונים של התרופות, מזכיר לי משהו שכתוב שם ואני לא עושה: הקפדה על טריות של מזון (לקיחה של מוצרים מעמוק בתוך המקרר בסופרמרקט (איפה שקריר יותר, והמזון כביכול נשמר טוב יותר), המנעות מאכילה של מזונות שחשודים כגורמים לבחילה, הקפדה גבוהה על הגיינה בבישול, אי אכילה בבתים זרים, וכדומה, מפחד של הידבקות בהרעלות מזון וקלקולי קיבה.

העמוד הזה שקראתי נחמד מאוד, כי הוא גם מכיל הרבה עובדות מעניינות, ולדוגמא: כמעט כל האמהות שסובלות מחרדת הקאות עברו את כל ההריונות בלי להקיא אף פעם, לעומת 23% מכלל האמהות.

מצאתי גם שהפטנט שלך עם המנטה הוא כנראה נפוץ מאוד בקרב החרדים מהקאות! אני לא עליתי על זה, עדיין. תודה על הטיפ ;-) בקיצור - את ממש חרדת הקאות לתפארת, ואני רק ב"חובבים", אבל מסתבר שהחרדה רק נבנית ומתבססת עם הזמן, אם לא מטפלים בה.

יש בעמוד הזה כמה הצעות לפתרון: כדורים שניתנים נגד הפרעות של חרדה - שאין מצב שאני לוקחת, וטיפול בהצפה (לצאת להפלגה, לדוגמא...), שנראה לי שאני ממילא עוברת עם הילדים...

עד עכשיו חשבתי שאני היחידה בעולם הסירי חשש מלבבך - אנחנו בחברה טובה! מסתבר שזוהי החרדה החמישית הכי נפוצה ;-)

מה הכוונה - החלטתי שאני מחפשת חומר באינטרנט, ואם אני לא מוצאת משהו שיעזור לי, אני הולכת לפסיכולוג, או טיפול אלטרנטיבי, אם יציעו לי משהו שמומלץ עם החרדה הזו. אני עדיין שוקלת את צעדיי.
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

הקפדה על טריות של מזון (לקיחה של מוצרים מעמוק בתוך המקרר בסופרמרקט (איפה שקריר יותר, והמזון כביכול נשמר טוב יותר), המנעות מאכילה של מזונות שחשודים כגורמים לבחילה, הקפדה גבוהה על הגיינה בבישול, אי אכילה בבתים זרים, וכדומה, מפחד של הידבקות בהרעלות מזון וקלקולי קיבה. האמת שפעם בעבר היתה לי תקופה כזאת, אבל זה סיפור ארוך שמתקשר לצהבת שהיתה לי וכנראה נגיעה של אנורקסיה שהתלבשה עלי "בזכות" החרדה הזו. אני כבר לא שם, ופחות חושבת על זה (פעם חשבתי על זה בכל ארוחה שאכלתי).


אבל מסתבר שהחרדה רק נבנית ומתבססת עם הזמן, אם לא מטפלים בה כנראה שקשה להכליל כמו שכתבתי היתה תקופה הרבה יותר גרועה וכבר 9 שנים, שזה פחות מעסיק אותי (ללא טיפול אבל הרבה עבודה עצמית), עם זאת "לימדתי" את עצמי לא להגיע למצב של להקיא.(וזה מה שמדאיג אותי, מה קורה לגוף כשלא מאפשרים לפסולת להתנקות?)

יש לי למשל חששות לפני טיסה, אבל זה לא ימנע ממני לטוס, ולמה לקחת כדורים לטיפול בחרדות כשאפשר פשוט לקחת כדורים נגד בחילות(-;

הולכת לקרוא מה שצירפת, מאוד מעניין תודה.

<צללית מוצאת שהנושא מבחיל מעט(-;>
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

D-:D-:D-: צחוק הגורל.
גמרתי לכתוב אתמול את ההודעה הזאת, הלכתי לחדר שלי להתארגן לישון, והחתול שלי התחיל מיילל.
חשוב לדעת, שדווקא לי מכל האנשים שבעולם יש חתול שמודיע לי מתי הוא צריך להקיא (מוזר הא?!)
יש לו מיאו אופייני שמזהיר אותי שהוא הולך להקיא.
תוך 2 דקות הוא הקיא על שולחן הכתיבה שלי (עבודה סמנריונית שרק בבוקר אתמול הדפסתי וערכתי מוכנה לכריכה)

הייתי צריכה להתגבר על הגועל ולנקות את זה איכשהו.

תגידי, קשה לך כשהילדים מקיאים? כלומר זה גורם לך לרצות להקיא? לי היה נורא קשה לראות/לשמוע אנשים אחרים מקיאים ולנקות אחריהם.
טליה_אלמתן*
הודעות: 3831
הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41

חרדת הקאות

שליחה על ידי טליה_אלמתן* »

אכן, נושא מבחיל.
עוד קראתי שאין וודאות מה גורם לחרדה הזו. בחלק מהמקרים, מאורע טראומתי בילדות, ולפעמים ייתכן שהגורם הוא מיעוט הקאות בגיל הילדות, כך שהאדם לא לומד שההקאה היא חלק טבעי מהחיים.
נזכרתי בכל זאת במאורע טראומתי שקשור בהקאה. כשהייתי בת 9-10, הייתי חולה (אבל לא הקאות, אם אני לא טועה), ושכבתי על הספה, תוך כדי שאני מוצצת סוכריית וורטרס אורגינל.
לפתע הסוכריה החמאתית החליקה אל תוך הלוע, והתיישבה בפתח קנה הנשימה, ואני התחלתי להחנק. רצתי אל אמא שלי במטבח, אבל היא היתה טרודה בבישולים, ואני לא הצלחתי לדבר (מן הסתם...), והיא גרשה אותי בכעס. אני רצתי חסרת אונים לשום מקום, ואחריי אחיותי הצעירות (שכנראה הבינו שמשהו רע קורה), ואז ניסיתי, והצלחתי להקיא, וכנראה בזכות תנועת הסרעפת, גם הסוכריה נחלצה מקנה הנשימה.
מצד אחד, ברור שההקאה הצילה את חיי. מצד שני, ייתכן שתחושת המחנק ו"פחד המוות", במלוא מובן המילה, התערבבו עם זכרון ההקאה, ומכאן צמחה חרדת ההקאות. אולי אם אני אתעסק עם הזכרון הזה, ואחשוב שוב ושוב על איך שההקאה הצילה את חיי, אני אצליח להפחית את חרדת ההקאות שלי.

ברור לי לחלוטין שנזכרתי בכך, ושהגעתי לתובנה הזו, רק בזכות הדף הזה והדיון! אני כל כך מודה לך...

מה קורה לגוף כשלא מאפשרים לפסולת להתנקות? גם אותי זה מדאיג, ואני חוששת שאני מרעילה את עצמי בכך שאני לא מקיאה. כנראה שאנחנו לא לבד גם בחח הזה, כי בדף אחד שנכנסתי אליו, השאלה עלתה, אבל מי שענתה עליה היתה "סתם" חרדה אחרת, שאמרה שנראה לה האם זה היה כך, כולנו כבר היינו לא בין החיים. כמובן שהתשובה הזו אינה מספקת אותי - קודם כל, יש הרבה מרווח בין "מוות" ל"לא גורם שום נזק בכלל", ושנית, הייתי רוצה לקבל תשובה מגורם מוסמך יותר... אני אמשיך לחפש.
טליה_אלמתן*
הודעות: 3831
הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41

חרדת הקאות

שליחה על ידי טליה_אלמתן* »

קשה לך כשהילדים מקיאים? דווקא לא. ודווקא הגדול הכי נוטה להקיא עלי, משום מה, ויצא לי כבר להתמלא בקיא עד החזיה, כבר כמה פעמים. איכס.
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

אני עוד באמצע לקרוא את המאמר, לוקח לי זמן, אבל יש לי כבר מה להגיד (מתי אין לי?)
זה יבוא בהמשך.

הסיפור שלך מדהים. לא זכרת את זה עד לעכשיו?
טליה_אלמתן*
הודעות: 3831
הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41

חרדת הקאות

שליחה על ידי טליה_אלמתן* »

זכרתי, אבל זה בכלל לא היה מתוייק אצלי כ"סיפור של הקאה", אלא כסיפור של חנק.
חשבתי לשנות את שם הדף ל"חרדת הקאות" - נשמע לך? (לא שאני יודעת איך עושים את זה...)
ג'ינ_ג'ית*
הודעות: 1594
הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23

חרדת הקאות

שליחה על ידי ג'ינ_ג'ית* »

אני לא מקבלת את זה שבהכרח כל מי שסובל מפביית הקאות סבל בעברו מארועי חנק. וגם להיפך. יש המון אנשים וילדים שסבלו מארוע חנק ועדיין הם מקיאים בלי להקדיש לכך מחשבה. אני גם לא סמכימה שבהכרח יש לזה קשר לפחד מאובדן שליטה. הרי יש כל כך הרבה קונטרולק פריק שמקיאים בלי להניד עפעף, ולעומת זאת יש כל כך הרבה אפשרויות ופוביות לפתח שקשורות לפחד מאיבוד שליטה, שאני ואחרות שסובלות/סבלו מהפוביה הזו לא סבלנו מהן ורק מהפוביה הספציפית הזו. אני כן חושבת שיש כמה גורמים שיחד או לחוד גורמים לפוביה הזו להיות חלק ממך, הצלחתי לאתר את הגורמים האלה אחרי שיחות עם כמה סובלות מפוביות הקאה (וסובל אחד, מעניין היחס הזה בין נשיים לגברים...) ובעיקר בעיקר מקשב לעצמי, מניסיון להבין מה גורם למה ואיך להתמודד עם זה:
  1. מתח שרירים גדול, מה שנקרא נדמה לי טונוס שרירים. אני אישית יודעת שאחת הסיבות שאני חוששת מהקאות זה העובדה שזה לא הולך לי קל פיזית להקיא. גם כשניסיתי כילדה "להכניס אצבע" זה היה רק מקפיץ את הקיבה גורם להתכווצות אבל לא להקאה. למה? בעיקר בגלל הלחץ שהקשה על השרירים לאפשר את ההקאה, אבל בעיקר גם בגלל מתח שרירים גבוה שלא נובע רק מלחץ אלא פיזיולוגית קיים בהם. בדיוק כמו ההבדל בין נשים שלא מצליחות או נתקלות בקשיים רצינים מאוד להחדיר טמפון לבין כאלה שמגיל 12 הן עם טמפון כאילו זה הכי טבעי בעולם. כלומר, יש רגישות בשרירים הפנימיים הללו והטבעתיים (נדמה לי ששניהם טבעתיים גם... ) רגישות שיותר דומיננטית אצל אנשים מסויימים מאחרים. אצל הסובלים מפוביית הקאה בדר"כ זה מתחבר גם לרגישויות נוספות.
  1. עוד בעניין הפיזיולוגי. בגלל כל הרגישות שלי במערכת העיכול עשיתי כמה בדיקות והתברר שיש לי בקע סרעפתי שזה סוג של שוני במיקום של הקיבה ביחס לסרעפת, בקיצור זה ועוד כמה צרות שהתגלו הוסיפו לעובדה שטכנית ההקאה אצלי אינה פעולה חלקה כל כך, היא שונה בגלל המבנה, מאומצת יותר.הבקע הזה שקיים אצלי מאוד שכיח גם אצל רבים ובכלל, צורות שונות של מיקום הקיבה, וצורתה היא, מאוד שכיחות באוכלוסייה.
אז לא פלא שזה מפחיד, שמשהו פתאום משתלט עליך והוא לא עובר חלק תוך כמה שניות, אלא ממש מאבק מצד אחד בין השרירים שלך, המבנה הפיזיולוגי לבין מצד שני הרפלקס הזה של ההקאה שגם הוא חזק. המאבק הוא לא סתמי, הוא נותן תחושה של מחנק עד פחד מוות. ממש מלחמה על חיים ומוות בתוך הגוף!
נו וזה לא יפחיד?!

עכשיו להוסיף לזה את האפקט נפשי של מישהי שכבר חוותה הקאה או שתיים ויודעת שזה לא הולך להיות קל, דבר שמגביר את הלחץ על השרירים ועל כל ההתכוונות המודעת, ונוסיף לזה אולי לפי מה שהפסיכולוגיה טוענת איזו חוויה טראומטית של חנק וזהו. הנה לנו פוביה רעה לתפארת.

אממה מניסיוני:
ראשית זה הרבה יותר שכיח ממה שנדמה (הפוביה, לא ההקאות ;-) ׂהמון אנשים סובלים מזה, פשוט באמת לא תמיד יודעים שזה שכיח ונפוץ וגם לא תמיד מדברים על זה. אני יכולה לומר שמחצית מחברותיי חוששות מהקאה, לחוצות, בוכות, מנסות לעשות הכל על מנת למנוע.
אני מניסיוני הייתי בטוחה שלפחד להקיא זה הדבר הכי ילדותי עלי אדמות כי זה אמור להיות טבעי ויש ילדים ממש קטנים שיודעים לאפשר לעצמם להקיא בלי יותר מדי דרמות.
לצערי, אני סובלת ותמיד סבלתי מרגישות מטורפת בקיבה. בלי קילקולי קיבה או שאר צרות היו לי תחושות מאוד תדירות של הקאה. מספיק שאכלתי יותר מדי או אכלתי משהו קצת כבד, הבחילה היתה מטפסת...
יותר מכך אני זוכרת שבועות (!) שאני סובלת מהרעלת קיבה או קלקול קיבה (שגם יש להם נטייה להיתפס קשה יותר אצל אנשים רגישים במער' העיכול) והסכמים עם אלוהים שבהם אני מבטיחה המון רק תמורת זה שאני לא אקיא... :-( היו לי יציאותממש מצחיקות כילדה בעניין הזה. נאמנה לנטייה הפילוסופית שלי הייתי שואלת את אחי ואחיותיי הגדולים שאלות תאורטיות כמו :" אם היית מקבל שתי אופציות, האחת לחיות 25 שנים בלי הקאות או לחיות 50 שנה עם הקאה אחת לחצי שעה,במה היית בוחר? רובם ענו שכמובן לחיות יותר עם הקאות ואני הייתי מזועזעת מעצם המחשבה.
בשלב אחר אני זוכרת שמאוד חששתי מה יהיה כשאהיה בהריון (בכיתה ד' :-0 ). איך אני אביא ילדים, אם לא אוכל לחשוב אפילו על לעבור את החודשים הראשונים של ההריון (אגב, שאלה דומה שאלתי פה באחד הדפים על הבחילות...) רוב הילדות בגילי דיברו על הפחד מפני הלידה עצמה, ואני חשבתי לעצמי שלידה זה כלום, כמה שעות של כאבים חתכים ואופס זה נגמר.... אבל שלושה חודשים של פחד מוות מפני הקאות ובחילות... ברררר...
בקיצור באמת סבלתי מהפוביה הזו.
ואיך התמודדתי עם זה מלבד פילוסופיות?
עושה לעצמי מגיל קטן (6) דמיון מודרך (עוד לפני שידעתי שיש לזה שם) .
הדמיון המודרך שעבד היום ועובד גם היום, זה פשוט לנשום עמוק, רצוי מאוד מאוד ליד חלון פתוח או מיזוג אויר קריר מאוד, לדמיין שאני רגועה, לדמיין שאני יושבת עם חברה, או ליד הים משהו רגוע מאוד, כי הלחץ לא תורם לעסק. פשוט לדמיין שאני שלווה, ורגועה, לדמיין איזה ארוע משמח שעומד לקרות כמו מסיבה קרובה (כילדה זה היה שוס) או בגיל מאורח יותר כנערה, לדמיין את מושא האהבה החדשה מבלה איתי... בקיצור כל מה שקל יחסית לברוח אליו, ולדמיין אותו. עד היום אני לא מנסה לחקות טיפים של אחרים לדמיות מודרך, כלומר לא בכח לדמיין ים אם ים זה לא מקום שהיית בו לאחרונה או שאת סופר דופר מתחברת אליו. יותר קל אפילו לדמיין סיטואציה אהובה מאתמול או סיטואציה מיוחלת לעוד כמה ימים( שוב, מסיבה, טיול לילי בפארק ליד וכו').
כשגדלתי כבר ממש התחלתי לדמיין את מערכת העיכול, איך "התכולה" ממשיכה מכח האינרציה לכיוון המעיים כשאני גם מלטפת את הבטן בעדינות. זה מאוד עוזר כל הנ"ל בייחוד לבחילות שתקועות בנשמה ולמניעה של הרגע לפני...

אממה, לצערי שלוש שנים אני (דווקא אני... )סבלתי מדלקת קיבה שהסימפטום הכי היסטרי שלה היה בחילות יומיומיות 24 שעות, זה היה כל כך נורא שרוב הרופאים שהגעתי אליהם היו שואלים :"את בטוחה שאת לא בהריון? " - כן, בוא נחשוב, הריון שנמשך 3 שנים... :-/

כאמור לא הקאתי מה גם שבדלקת קיבה ההקאה אינה "פינוי פסולת" אלא סתם אינסטינקט של קיבה מגורה להוציא מתוכה את מה שמכביד עליה (וזה יכול להיות גם מים...).
מה כן יצא לי טוב מהתקופה הזו?
הדמיון המודרך התפתח עד מאוד ולרוב עזר אם כי יש פעמים שרק כדור הרגיע הכל (אבל מי שלחוצה מהקאות/בחילות יודעת שגם פרק הזמן עד לתחילת השפעת הכדור, 20 דקות נדמה כנצח, גם אז כדאי לשכב בחצי שכיבה חצי ישיבה ולנסות דמיון מודרך).
דבר נוסף שעזר לי זו העובדה שחשבתי לפעמים שעדיף להקיא מאשר לסבול כל כך, זה לא הניע אותי לדחוף אצבע, אבל בכל זאת, הגעתי להשלמה פנימית שאם הקאה תגיע, אני "אקבל" אותה בברכה :-) ואעודד את הגוף שלי לקראתה.
קרה והקאתי כמה פעמים בשנתיים האחרונות ולאו דווקא בגלל זה , בעיקר בגלל טיפול שיניים אגרסיביו עוד כל מיני, אני חייבת לציין שכשאת עוברת תהליך עמוק של קבלת האקט של ההקאה( גם אם מתוך פחד עדיין) זה אחרת לגגמרי מאשר כשאת מנסה לשכנע את עצמך שזה הדבר הנכון, ושזו פסולת ושזה עדיף מאשר להישאר עם בחילה. רק הבנה עמוקה שזה באמת באמת חיובי עוזרת להרפות את השרירים המעורבים בסיפור. אצלי ההבנה העמוקה הגיעה באמת מתהומי הייאוש וההכרה שאולי מתוך כל כך הרבה שעות של בחילה מתישהו תהיה הקאה.... זה לא קרה, לא הקאתי מהדלקת! אבל ההכרה בכך השתנתה. זה הפך למשהו שהוא בלתי נמנע. קצת כמו הריונית שחושבת כל ההריון על הלידה אבל רק ברגעים שלפני או ממש בלידה היא מבינה שזהו, זה רגע האמת והכוחות שעולים בה גדולים מהחיים.
השלב הבא אחרי ההכרה, היתה הקאה חיובית ספונטנית אחת וקלילה שעברה כל כך מהר ובקלות שהייתי כל כך גאה של אהערתי את השותפה שלי ולא רעדתי באקט... פשוט כל כך גאה ונינוחה לקראת ההקאה הבאה. מה שנקרא ניסיון חיובי בונה.

וואו, זה היה ארוך, כנראה שהיה לי הרבה להוציא מהבטן :-)
שרון_ג*
הודעות: 3304
הצטרפות: 30 אפריל 2004, 16:29

חרדת הקאות

שליחה על ידי שרון_ג* »

גם לי יש סיפור עם הקאות ובחילות.
גם אני כמעט ולא הקאתי עד לפני כשנתיים וחצי.
ואז התחלתי להקיא הקאות קשות, בלתי נשלטות, מכאיבות.
כל גופי טולטל מהן.
גם אני פריקית של שליטה.
חוויתי אובדן שליטה מוחלט. חיי לא היו חיים.
בשנה האחרונה אני מתחילה לארגן את חיי מחדש. לא רוצה לחזור להקאות והבחילות הללו עם חזרת השליטה על חיי.
ג'ינ_ג'ית*
הודעות: 1594
הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23

חרדת הקאות

שליחה על ידי ג'ינ_ג'ית* »

שרון (()) נדמה לי שאכן מהגוף אפשר ללמוד ה- מון!
כנראה שיעור על שליטה מאוזנת דווקא ממקום של איבוד שליטה טוטאלי. אצלי כשניסיתי לקבל מזה "שיעור" (מעבר לזה שהרפואה היא בהרבה פעמים פיקציה ומזה שהגנים שלי רעועים מבחינתה עיכולית) זה בעיקר לא לאגור דברים בבטן ולחשוב טוב לפני שאני מכניסה לעצמי דברים לגוף
כמובן שזה במיקרו, במקרו- זה לסנן דברים שאני מאפשרת להם מקום בנשמה, לסנן מתחים, אחרת הם נתפסים בכל מיני מקומות (כמו שרירים)
וכמובן לתת לרוב הדברים פתחון פה, כמה שפחות להכניס פנימה ולתת לזה לתסוס.

מה שכן גם לא נפלתי למלכודות של זה הכל מהראש ובלה בלה בלה. יש המון פיזיולוגיה, רגישות במערכת העיכול, בעיות רציניות ושונות (כמו אצלי) במערכת שהם הבסיס לפוביה ולאו דווקא נפשי כולל פוביות, אז שלא יבלבלו לכן את המוח.

<טובי לא תשכח רופא גסטרו שאמר לה "את עושה מזבוב פיל" תירגעי והכל יעבור, כשיום למחרת ביצעו לה כמה בדיקות והתגלה שאין דבר אחד תקין במערכת העיכול והיו בשוק שהיא בכלל עוד מסוגלת להכניס משהו לפה, ורצוי עם קצפת :-0 >
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

מבחינתי אפשר לשנות את שם הדף לחרדת הקאות
ואני אפילו חושבת שאני יודעת איך.

הדף התחיל כרצון לדעת אם המניעה היא שלילית, לא העליתי על דעתי להודות בחרדה
ופתאום למדתי, שאני לא היחידה בעולם, ושיש לדבר הזה שם.

ולקרוא שוב את ג'ינ ג'ית מודה שזה היה ארוך וריפרפתי עכשיו צריכה להבין
שרון ג לא הבנתי האם גם לך יש חרדה מהקאות?
ורוצה לשאול אותך כרופאה האם את מודעת או היית מודעת לחרדה הזאת אצל מטופלייך?
השאלה הזו חשובה לי, כי היה לי סיפור ארוך שרק רמזתי עליו פה, עם רופא שכנראה לא עלה על הבעיה...ולכן תויגתי כבעייתית.
<אספר בהמשך>
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

ג'ינ ג'ית זה מעניין מאוד מאוד מה שאת אומרת, כי אני יודעת בוודאות שיש לי בקע סרעפתי, ואין לי מושג עד כמה זה קשור לבחילות ולקושי בהקאה שהרגשתי.

אני חושבת שאני צריכה לפרט הרבה כמו שאחרות פירטו, רק חוששת שיהיה ארוך מדי, ומגעיל מדי.

לא היה לי חווית חנק (לפחות לא שאני זוכרת) עם זאת ברוב הפעמים שנאלצתי להקיא, כן הרגשתי מחנק, וקושי בנשימה
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

אז ככה קראתי את המסמך הארוך בווינאט, גם אני יחסית במצב טוב.
אכן זה התחיל כשהייתי בת 8 (בין גיל 6 ל 10 בדיוק) ואני אכן זוכרת שזה קרה ביום ששי, הפעם האחרונה שהקאתי היתה ביום ששי, אבל אני יודעת שאין קשר, גם נולדתי ביום ששי(-;

הייתי בהלם ומזועזעת ממה שקרה, לא היה לי מושג שזה מה שהגוף שלי עומד לעשות.
אמא שלי ניסתה להרגיע ולעזור - בניגוד למה שכתוב שההורים לא היו אמפטיים, שלי דווקא מאוד היתה -

במשך שנה או שנתיים הפסקתי לאכול בננות, כי זה מה שהקאתי, אבל זה עבר, עד היום אני אוכלת בננות (ונזכרת, במאורע הטראומתי מגיל 8).

לעומת זאת, אני הולכת לאכול בבתים של אחרים, אוכלת במסעדות, לא חושבת על הקאות בזמן שאני אוכלת (בדר"כ), לא מפחדת לראות סרטים או להיות במקומות שמישהו עלול להקיא (אבל אפנה את המבט אם כן)

אני עובדת בביה"ח ובקופ"ח במקצועי אני רנטגנאית, נפגשת עם אנשים חולים ומקיאים, ומסתדרת. בדר"כ לא הקיאו לידי, אם זה יקרה אני יודעת שאתגבר, פשוט כי חיבים.

<אמשיך בהמשך>
שרון_ג*
הודעות: 3304
הצטרפות: 30 אפריל 2004, 16:29

חרדת הקאות

שליחה על ידי שרון_ג* »

האם גם לך יש חרדה מהקאות?
תמיד היתה לי.
הייתי מוכנה לסבול הרבה - רק לא להקיא.
מאד קשה לי גם להתמודד עם הקאות של אחרים.

(בהריון של הקטנה, הקיאה לי נערה, אחרי נסיון אובדני עם כדורים, את כל תכולת ארוחת ערב-שבת שלה על הכתף ויד שמאל שלי. יאאאק!!! אבל לא הקאתי, למרות ששקלתי לעשות זאת עליה כפעולת תגמול)

האם את מודעת או היית מודעת לחרדה הזאת אצל מטופלייך?
גם אצלי לא הייתי מודעת עד שנפתח הדף הזה. ז"א - ידעתי שאני שונאת להקיא, אבל לא חשבתי שיש עוד הרבה כמוני :-)

המאורע הטראומתי של בין הצללים הזכיר לי מאורע טראומתי שלי. לא זוכרת בת כמה הייתי. גיל חד ספרתי זה בטוח. הלכתי לחנות המכולת השכונתית וקניתי קרמבו ללא ידיעתה של אמא. אולי רשמתי בהקפה, אולי פילחתי כסף להוריי. לא זוכרת. מה שאני כן זוכרת הוא שבבית הרגשתי ממש רע, ואח"כ הקאתי את נשמתי. חשבתי שזה עונש משמים על זה ש"גנבתי".
מה שכן - לא תוכלו לפתות אותי בקרמבו. אני יכולה לאכול אם נורא בא לי, אבל בד"כ זה לא מושך אותי בכלל.

לעומת זאת, אני הולכת לאכול בבתים של אחרים, אוכלת במסעדות, לא חושבת על הקאות בזמן שאני אוכלת (בדר"כ), לא מפחדת לראות סרטים או להיות במקומות שמישהו עלול להקיא (אבל אפנה את המבט אם כן)
ג'ינ_ג'ית*
הודעות: 1594
הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23

חרדת הקאות

שליחה על ידי ג'ינ_ג'ית* »

הממ
דווקא הקאות של אחרים מעולם לא הטרידו אותי, יותר מזה כשהייתי חובשת בצבא היו המון מקיאים וגם בהתאמה מקרים של פוביות הקאה ואני הייתי על תקן המעודדת והמחזקת לפני ובזמן התהליך. כשזה קורה לאחר תמיד הרגשתי שזה בשליטה מוחלטת שלי, מה גם שאם הוא נחנק, אני פה לידו לתת את מה שצריך. כשאתה עובר על עצמך זה אחרת...
היום כמובן אני מעבר לפחד. לא יוזמת את האקט אבל כבר לא מפחדת. אם הקאה תגיע, אני אעודד אותה (אגב גם לכאן הדמיון המודרך מאוד יעיל ואני לא אפרט מטעמים מובנים) .
לעומת זאת הפוביה השנייה שלי שאולי היא קשורה.. היא חנק של ילדים.
עד לפני מספר שנים לא יכולתי לראות תינוק אוכל מזון מוצק. הייתי בלחץ אטומי. ככל שהתחככתי יותר ויותר עם תינוקות זה עבר.
כמו שנאמר, רק אם מתמודדים איתו - מנצחים.
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

שיניתי את שם הדף, שיתאים אולי יותר.

לכל הדברים האחרים אתייחס בשעה יותר נורמלית, ובינתיים תודה על השיתוף.
זה נותן לי כח
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

חשבתי שזה עונש משמים על זה ש"גנבתי". כן גם אני מרגישה "נענשת" על כל מיני "חטאים" שעשיתי או "הרהורי חטא"
(לא מדובר בחטאים "ישירים" כמו שלך, אלא כל מה שעשיתי לא בסדר בשבוע הקודם)

וגם בהתאמה מקרים של פוביות הקאה ואני הייתי על תקן המעודדת והמחזקת לפני ובזמן התהליך.

א. זכית לדעת, שזו פוביה של רבים, עד לפתיחת דף זה לא היה לי מושג.
ב. כל הכבוד על העידוד, אני ניסיתי. כולם הרגישו שזה מעושה, ושקשה לי והעדיפו שארשה לעצמי להיעלם מהשטח, כיון שתוך כדי הם הרגישו צורך להרגיע אותי. בזמן האחרון נראה לי שהיה יכול להיות לי יותר קל , אבל לא ניתנה לי ההזדמנות. (שימשיך כך)
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

ממשיכה קצת אחורה קצת קדימה.
  • גיל 4 הקאתי (כנראה פעם ראשונה) נסענו לירושלים באוטו, ובדרך כנראה שהקאתי, אין לי שום זיכרון מהאקט עצמו, רק את הרגשת הקלה כשאמא שלי שטפה לי את הפנים, וקטפה לי פרחים בצד הדרך להריח.
  • גיל 8 סופר למעלה, עם הבננה, את זה אני זוכרת עד היום, זה המקור לטראומה.
שנה-שנתיים סירבתי לאכול בננות, אח"כ חזרתי לזה, והייתי צופה ברתיעה באחותי מקיאה בכל פעם שעלה לה חום הגוף. מרחמת עליה, מעריצה אותה על הקלות שבה היא צלחה את הסיטואציה, ומתרחקת מעט כדי לא לחטוף את החידקים.
  • גיל 12 (שימו לב לקפיצות של 4 שנים, זה ימשיך גם בהמשך בדר"כ) .
מבקשים ממני לבלוע כדורי ברזל (אין צורך אמיתי, אבל התלוננתי על עייפות, וסירבתי לעשות בדיקת דם. היום אני יודעת ש"העייפות" היה צורך בתשומת לב) באותו היום לקחתי כנראה 2 בטעות. זוכרת ששאלתי את עצמי האם כבר לקחתי? ואז אמרתי אולי אבל עוד אחד לא יזיק.
לילה ההורים שלי יושבים בסלון, לי עולה החום, ואני קצת קווצ'ית, מודה ביני לבין עצמי שאני כנראה רוצה תשומת לב, בטוחה שכל העניין עם החום והקיטורים מיותרים לגמרי, ובכל זאת אני מתלוננת על כל מיני מיחושים. בקיצור בעיניי עשיתי הר מעכבר, עד שפתאום זה בא, התחלתי להקיא.
שוב זה תפס אותי לחלוטין לא מוכנה, מובסת בשדה הקרב של שליטה על גופי והיכרות עמו. איך הוא לא "אמר" לי שזה מה שמתרחש? איך לא ניחשתי? התחושות הפיזיות הן מחנק, מחנק, מחנק,
אני מקיאה על השמיכה האהובה של אמא שלי, לחלוטין לא מוכנה ובלית ברירה מושיטה את ידי כדי לקלוט את התוכן. ההורים שלי מגיעים לראות מה קרה, אני לא מסוגלת לנשום. קופצת תוך כדי הקאה על הספה, כדי להביע את המצוקה, הם לא מבינים. בינתיים זה משתחרר.
כנראה שזה קרה בגלל הכדור הכפול.
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

אתמול, אחרי הרבה זמן של רגיעה, יחסית, היה לי התקף בחילות, שילשולים, סחרחורות חזקות
שכבתי רוב היום, וזה עבר לבד.

המחשבות היו היסטריות.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

חרדת הקאות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

תגידו לי -
האם יתכן שאם לא הייתן כל כך מפחדות להקיא, לא הייתן צריכות (כל כך, או כל כך הרבה פעמים) להקיא?

הסבר אפשרי -
מי שיש לו בעיה להקיא, יש לו גם בעיה כללית של הפטרות מאיכסות. (הרעיון הזה הופיע באחד מעלוני "באופן" לפני 3-4 שנים).
אם למישהו אין בעיה להקיא, אין לו בכלל בעיה להפטר מדברים, ואז המערכת שלו לא עמוסה כל כך. אחד כזה מסתדר גם בלי הקאות, כי לגוף יש יותר מדרך אחת להתפטר מג'יפה.
שרון_ג*
הודעות: 3304
הצטרפות: 30 אפריל 2004, 16:29

חרדת הקאות

שליחה על ידי שרון_ג* »

בין הצללים, האם את סובלת ממיגרנות?
שרון_ג*
הודעות: 3304
הצטרפות: 30 אפריל 2004, 16:29

חרדת הקאות

שליחה על ידי שרון_ג* »

האם בסחרחורות "כל החדר הסתובב לך", או שהיתה זו בעיקר חולשה קשה?
סיון_טורונטו*
הודעות: 15
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 05:26

חרדת הקאות

שליחה על ידי סיון_טורונטו* »

טוב אז אני רואה שאני לא היחידה.
רק מלקרוא חלקים מהדף הזה נהיה לי רע ותסלחו לי שלא קראתי את כל החויות המבחילות, ושאשפוך את ליבי (ולא את קרבי) ואת פחדי כאן.

נדמה לי שהמקרה לי נובע מהעובדה שאני לא יכולה לסבול שום מגע על הצואר. לא חולצות גולף ולא חולצות טיפה צמודות, לא שרשראות קולר ואפילו לא מגע של אדם באיזור הצואר. עושה לי רע.
וזה ממש מינקות. לא יכולה לבדוק את הגרון עם מקל, אין סיכוי למשטח גרון. בחיים.
אני כמובן זוכרת כל הקאה שהיתה לי, אבל כשזה מגיע (ללא שליטה) - זה כבר יוצא. תמיד במהלך ואחרי אני בוכה. לא יכולה להתמודד עם זה. אפילו דקה לפני שלב הלחיצות בלידה של בובתי... אבל אז זה דווקא הקל עלי כ"כ שאני לא זוכרת את זה בתור כזאת טראומה.

אני לא בטוחה אם זה קשור (כי אני זוכרת את הרגישות מגיל מאוד צעיר, גם בתור תינוקת אמא שלי מספרת...), בגיל 8 חליתי בשעלת. בעצם הגדירו את המחלה כ"סימני שעלת". כל כמה דקות הקאתי. שיעולים שגורמים לנימי הדם בעיניים להתפוצץ וממש נראיתי כמו איזה חייזר.
הייתי חולה כ-3 שבועות. ודווקא ההקאות האלה לא היו טראומתיות. התגברתי על זה כי ידעתי שאני חולה וזה יעבור. ואכן זה עבר.
אמא שלי תמיד היתה תומכת (כשהייתי ילדה), מחזיקה לי את המצח ומטפלת בי בפעמים הבודדות שזה קרה.

והחלומות. אוי החלומות. המון חלומות. על עצמי, על אחרים (לעתים אנשים מוכרים לי ולעתים דמויות מפוברקות). מתעוררת עם הרגשת איכסה ונותנת לזה לעבור. אבל תמיד תמיד בחרדה. בעיקר כשאני חולה ויש לי בחילה.

תבשיל קדרה - מה שכתבת על הפטרות מאיכסות. בהחלט. יש לך קצת מידע על זה?
אם יש לי ליחה, אני טכנית לא יודעת לתת לזה לצאת (וקשה לקחת כדורים במצב כזה אם צריך). גם קינוח אף מעולם לא היה סופר יעיל אצלי (למרות שמאז שהיה לי סינוסיטיס בילדותי, אני מודעת לחשיבות של זה, אבל אין לי את האנרגיה הפיזית או הידע להוציא הכל ביעילות). אשמח לקרוא ולנסות ליישם במקרה הצורך.

נהיה לי רע, אמרתי כבר? הולכת לשתות כוס מים...
בין_הצללים*
הודעות: 44
הצטרפות: 17 ינואר 2005, 16:18

חרדת הקאות

שליחה על ידי בין_הצללים* »

נדמה לי שהמקרה לי נובע מהעובדה שאני לא יכולה לסבול שום מגע על הצואר. לא חולצות גולף ולא חולצות טיפה צמודות, לא שרשראות קולר ואפילו לא מגע של אדם באיזור הצואר. עושה לי רע.

תוך כדי שקראתי את זה חשבתי לי, האם את יודעת משהו על תהליך לידתך?
האם יתכן שהיה סיבוך כלשהו? עכוז? חבל הטבור סביב הצוואר? כליאת כתפיים?
שמעתי שזה יכול לגרום לתחושה כזאת אולי אפילו קראתי את זה פה אצל צפריר, אבל אני לא בטוחה בזה.
שליחת תגובה

חזור אל “מחלות מין”