דף_פתיחה‏ leaf מה_חדש‏ leaf מפתח_נושאים‏ leaf הוראות_שימוש‏ leaf חיפוש:
פעם חשבתי ששעון ביולוגי שמעיר בשעה קבועה הוא יתרון גדול. כיום אני יודע שזה חיסרון. פעם הילדים היו קמים כל בוקר באותה שעה. היום הם קמים כשהם גומרים לישון.
הצלנו את השעון הביולוגי - הרסנו את השעון המעורר, והצלנו את השעון החי והמרגיש. (עומר_ס‏‏ מספר איך זה להיות_בבית‏)

ברוך בואך לאתר באופן_טבעי‏ flower

ביקור ראשון שלך?
יום_עיון_באופן_טבעי_2014  left הפניות_לכאן‏, דפים_דומים‏
יום העיון השנתי של באופן_טבעי‏‏‏‏‏‏‏‏‏ יתקיים השנה ביום חמישי 22/5/14 בפארק הלאומי ברמת גן.
מפה‏ (ללחוץ על הקישור) אנחנו ליד הכניסה לספארי, חניה לפני הכניסה ומשם להיכנס - אי אפשר לפספס.

ניפגש החל מהשעה 10:30, כדי לפגוש חברים חדשים וישנים על הדשא ולאכול ארוחת בוקר/צהריים (שנביא איתנו).
החל מהשעה 12:00 נקיים שלושה סבבים של מעגלים, כשעה וחצי כל מעגל.
לאחר מכן נמשיך להפגש ולקשקש ולדבר ולקשקש (כן, שוב), לרוץ על הדשא או... מה שנרצה עד רדת החושך.
עלות: 50 ש"ח למשפחה. כל ההכנסות מוקדשות להמשך תפעול האתר והקהילה לשנה הקרובה. התשלום בשולחן הקבלה (משמאל מתחת לעצים).

המעגלים מתקיימים בשעות: 12:00 עד 13:30, 14:00 עד 15:30, 16:00 עד 17:30.

מעגלי יום העיון

11:00 - *מעגל היכרות* – רני כשר
לכל מי שזו לו או לה הפעם הראשונה, וכמובן כל מי שכבר טחן את הפארק לגמרי בשנים האחרונות
15:30 - הפסקה פעילה - תרגילי מתיחות ושחרור לגוף
מיד בסוף הסבב השני נפגש בצל ל- 15 דקות של תשומת לב לגוף, למתוח שרירים, לרקוד קצת (ממש בקטנה), לחייך ולהזרים קצת חמצן לדם ולמוח.
דלית בין, אמא ומתעמלת לשעת מצוא.

חינוך ביתי

16:00 - ילדים על הספקטרום בחינוך ביתי – יונת שרון
רב שיח להורים בחינוך ביתי עם ילדים בספקטרום האוטיסטי.
נשתף בחוויות ובתובנות, נקשיב, נראה, נגלה את הדמיון ואת השוני, וניפרד קצת פחות לבד.
14:00 - הגשמה עצמית בחינוך ביתי – עינבל ויסמן
החברה שלנו מתייגת אנשים לפי התעסוקה שלהם. מקום העבודה, הוא בסיס מרכזי בהערכה החברתית. כחלק מהחברה הישראלית, גם בני משפחתנו ואנחנו- לעיתים מעריכים אחרת מקצועות שונים ותפקידים שונים, ובלי משים פוגעים בעצמנו ובהערכה העצמית שלנו.
להיות בבית זו בחירה, וקודם כל בחירה של הגשמת רעיונות, פוטנציאל אישי ופוטנציאל עתידי של המשפחה, הילדים, ההורים. זוהי עבודה ללא רווח כלכלי, אשר בעיני החברה הכללית נחשבת "בזבוז" של הפוטנציאלים שלנו, של המוחות הנפלאים שלנו, של היכולות שלנו.
בכדי שאני בעצמי אעריך את מה שאני עושה, אכבד את עצמי ואת הבחירות שלי ולא אסחף לתוך הביקורת החברתית הקונבנציונלית, אני נעזרת בדרכי חשיבה אחרות. כאלו שאינן מתייגות ומעריכות אחרים על פי המקצוע שלהם, או על פי רמת ההכנסה שלהם. דרכי חשיבה שמתבססות על זכות הבחירה, על שגרה, תקשורת, שפה, יצירתיות וכתיבה.
במעגל זה נדבר על כלים ודרכים בהן אנו יכולים לחזק את ההערכה עצמית שלנו, בין אם אנחנו בוחרים חינוך ביתי נשארים בבית או יוצאים לעבוד.

*עינבל ויסמן*, בחינוך ביתי כהגשמה עצמית מאז 2003, נשואה לגיל, אמא לשני ילדים. בהכשרתי אני ביולוגית, מורה למדעים ורכזת לחינוך חברתי, שמאנית של צמחי מרפא ורפואה טבעית ישראלית. בהווייתי אני יוצרת, חולמת ומגשימה, כותבת את הבלוג "תופרת חלומות".

12:00 - מעגלי למידה – משפחה לומדת – קרן הבר
כהורים, נושאי השיחה שלנו לרוב מגיעים גם לנושא הורות וחינוך. בשיחות עם הורה שאינו מחינוך ביתי נשמעת לרוב ההערה ‏טוב מבחינת לימודים חינוך ביתי זו לא בעיה, השאלה האמיתית היא מה עם חברים?" נושא החיברות ותהליכי חיברות אמנם מעסיק הורים רבים בחינוך ביתי, אבל פעמים רבות שיחה בין הורים שמגדלים בבית מגיעה דווקא לנושא של לימודים או למידה.
אין לשאלות האלה תשובה אחת. למעשה יהיה נכון להגיד שכל אחד מאיתנו מוצא את עצמו איפשהו על המנעד הרחב שבין- homeschooling ובין- un-schooling וזה לגמרי נזיל בהתאם לצרכים משתנים.
למרות שבכורי קרא כבר בגיל צעיר מאוד ולגמרי ביוזמתו, אני בחרתי להתחיל את אימהותי ב- homeschooling מאוד יזום, שהיה במידה רבה דומה יותר ללמידה בית ספרית. לאט לאט הסקרנות של הבן שלי התחילה להתפוגג עד שהוא תפס אותי לשיחה שהבהירה לי שככה זה לא יימשך.
השיחה הזו היתה רגע הבוננות שלי ומשם פתחתי בעצמי חלון מאוד גדול שאיפשר לי להתבונן בילדי ולעמת את עצמי עם השאלה מה הם תהליכי למידה וכיצד אני צריכה להתמודד עם תהליכי למידה ממקום שיהיה נכון לכולנו ואף יפיג מתחים - פנימיים, הוריים, משפחתיים ובין הורים לילדים.
במעגל נלמד מהי למידה, איך מתרחשת למידה, איך משלבים בין כל הרעיונות הסותרים והתחושות של כולם לגבי מה לומדים ואיך?
פוסט רלוונטי שלי שיכול להיות מעניין לקריאה לפני המעגל: "עוד דברים שלא ידעתם על חינוך ביתי

קרן הבר, בת זוג של איתמר, הורים ליונתן (כמעט בן 11), דניאל (בת 8) ובן (בן 4.5), מתגוררים ברחובות ומגדלים ברוב נחת וששון את הילדיםבתוספת חתול ותוכית. לפני ההורות, למדתי לדוקטוראט והייתי שותפה במשרד ייעוץ. היום אני הרבה יותר ורסטילית - משום שהגדרה תצריך רשימה ארוכה הרי שבקיצור אני אמא-בינתחומית שבנוסף גם כותבת בלוג אישי.

16:00 - חינוך ביתי ועבודה מהבית – גיל מלמוד
כשהייתי ילד, אמא שלי היתה מעירה אותי כל יום קצת לפני שבע, והיינו הולכים יחד, אני לגן או לבית ספר, והיא לעבודה שלה. את אבא שלי לא ראיתי כי הוא יצא בשלוש וחצי לחלוב את הפרות.
הילדים שלי קמים יחד איתי ואחרי שעת התאוששות קלה שלי ושלהם הם רואים אותי מתיישב בפיג'מה מול המחשב...
אז...
איך עובדים מהבית כשהילדים נמצאים בו? איך מחלקים את הזמן? איך מתמודדים עם בן / בת הזוג שאמונים על טיפול בילדים, בזמן שאת/ה תקועים מול מסך המחשב??
איך מנהלים שיחות טלפון, כשברקע צעקות של ילדים, בכי, או סתם משחק ער של שני זאטוטים?
איך, אם בכלל, משלבים את הילדים בעבודה? מה הילדים רואים ומקבלים מסט אפ לא שגרתי כזה, שבו בבוקר אחד ההורים מתיישב עם פיג'מה מול המחשב??
יודעים את התשובות?? מצוין. כי אני לא.
אם השאלות האלה מעניינות אתכם, או אם התשובות מעניינות אתכם, אני מזמין אתכם לשבת ולשוחח על זה. לתת רעיונות. להמציא פתרונות ולהפרות זה את זה ברעיונות מעולים לשאלה: "איך הופכים את העבודה מהבית לייתרון בחינוך הביתי".

גיל מלמוד, נשוי לעירית, אבא של ליה (4.5) ואביב (1.5) שלשמחת שני ההורים שלהם לא נמצאים במסגרת חינוכית פורמלית. בעליה הגאה של חנות וירטואלית לכלי נגינה, ועושה את רוב העבודה מהבית.

משפחה

12:00 - *תנו לילדים לרצות* – סוניה זרחי
ילדנו רוצה משהו ואנחנו לא יכולים לתת לו, או לאפשר לו -
איך לא נשלול את הבקשה שלו, ואותו, ביחד עם הידיעה (והאמירה) שלא נוכל למלא את הבקשה שלו?
איך נחגוג ביחד איתו את הרצון שלו, את הלגיטימציה לרצות, לבקש, להרגיש, להיות?
איך לא נפחד שאם נביע הסכמה ואמפטיה לרצון, לבקשה, להיותו, נרגיש שאנו חייבים למלא את הבקשה, את הרצון?

שלושה דברים יכולים לקרות לטובה, אם נביע אמפטיה, הבנה והסכמה לבקשה:

  1. אנחנו פחות נכעס או נרגיש מתוסכלים על כך שהילד מבקש מאיתנו משהו שאנחנו לא יכולים להיענות לו.
  2. הילד ירגיש שיש הד לנפשו, לרצונו, ויש הסכמה ואישור להיותו, למרות שהוא עדיין ירצה ויצטער שלא יכול לקבל.
  3. הילד כבר לא ממש ירגיש צורך לקבל את מה שביקש, שהרי קיבל רצון יותר עמוק שלו: ניראות, קבלה ואישור לרצונו ועצם קיומו!

*סוניה זרחי*, מקשיבה באופן טבעי להורים אנשים וילדים. לומדת מכל אדם ומכל מפגש. מחפשת את הדרך המתאימה לי, ומלווה הורים בהקשבה לדרך שמתאימה להם. מתרגשת בכל פעם כשבמפגש, בהקשבה, בשיחה ובפתיחת הלב, מופיעה הבנה, מתגלה דרך, משהו נירגע ולפעמים גם מתחולל שינוי.
12:00 פשוט לדבר, שפה זוגית – חני בונה
פשוט לדבר- משמעו בעיני לדבר עם כמה שפחות מאמץ. באין מאמץ מתאפשרת תקשורת זורמת בין בני הזוג.
במעגל נזהה בעזרת דוגמאות מהו מאמץ בשיחה הזוגית, ובהמשך אציג את הכלי שפיתחתי שמביא אנרגיה של פשטות והרמוניה לשיח הזוגי.

כשצרפתי את ארבעת המרכיבים ק'-קלילות, ל'- לא אישי, ק'-קצב ו ל' - להתחיל מחדש קיבלתי את "קל קל"

במעגל "פשוט לדבר- שפה זוגית" נסביר כל אחד ממרכיבי "קל קל", נספר ונשתף בדוגמאות כדי להראות איך כלי זה מקל על בני הזוג ומאפשר ביניהם תקשורת ייחודית ואינטימית.


חני בונה בת 59, נשואה 35 שנים ואם לשלוש בנות. יועצת זוגית ומאמנת אישית. מתמחה בפיתוח כלים שעוזרים לבני הזוג לדבר בשפה אחת לה אני קוראת שפה זוגית.




16:00 - מחשבות על הורות מכבדת – מירי
אם הייתי חייבת לבחור בערך אחד שהייתי רוצה להנחיל לילדינו, הייתי בוחרת בכבוד. כבוד לכל - לסביבה, לאחר, לעצמם. ואם אני מאמינה קצת במשקלו של החיקוי בילדות המוקדמת ובכלל, ההיקש יהיה טבעי וישיר.
הדרך היחידה שבה אוכל להגדיל את הסיכויים של המשאלה שלי להתגשם, תהיה אם אני עצמי אתייחס לילדינו בכבוד בכל התחומים באשר הם.
התייחסות בכבוד היא כמו זרקור המאיר על ההתנהגות שלנו. אם מכבדים אנחנו, את הילדים, כמו את המבוגרים, לא יכולה להיות הצדקה לשימוש באלימות. בין אם פיזית, בין אם מילולית, בין אם בבחירות באוכל או בגמילות למיניהן. אם מכבדים אנחנו, לעולם יהיה מקום לטעות, ול"סליחה" יהיה משקל נכבד. אם מכבדים אנחנו, לא נוכל שלא להתרכז במהות שמעבר לקליפה; כנראה נבין שאין אנחנו בעלי תשובה, ובכל מקרה, השאלה תמיד עדיפה; ה"אסור" ייסוג לטובת השפה החיובית, ההדברות וההקשבה; "אני מרשה" יפנה את הבמה ל"אני מסכים"; ו"אולי" יהפוך למילת מפתח. וכל אלה לא יוכלו להתקיים אחד בלעדי השני.
אז איך עושים זאת באמת? ומדוע חשוב להתחיל מוקדם ככל הניתן?

*מירי*, אמא. בת זוג. חברה. אשה. תלמידה לכל מה שיעשיר אותי. יוצרת. תופרת. סורגת. כותבת. בסדר זה והפוך. עונה ובעיקר שואלת…

14:00 - *יחסים בין הורים לילדיהם לעת בגרות וזקנה* – חגית נובק
מערכת היחסים בין הורים לילדיהם היא משמעותית ומורכבת החל מראשיתה.
תילי תילים של מילים כבר נאמרו ונכתבו אודות אותו קשר מופלא וייחודי בין הורה לילדו, אבל אף אחד עוד לא כתב את הסיפור שלי... או שלך...
עם חלוף השנים הסיפור האישי, הייחודי של מערכת היחסים הפרטית עם הורינו – יחד ולחוד, הולך ונרקם, מתפתל וגדל, צובר נסיון, הסטוריה ומשקעים... ככל שאנו מתבגרים, וככל שהורינו מזדקנים, נכתבים בספר חיינו הפרטי פרקים חדשים של יחסים. בין אם אלה יחסים קרובים או רחוקים, מרגשים, או קשים, הם לעולם אינם אדישים...
מה בדיוק קורה שם בינינו לבינם בשלב המיוחד הזה של התבגרות וזיקנה?
מה מתחדש ומתאפשר?
מה אנחנו לומדים ומגלים – עליהם? על עצמנו? על היחסים?
איך נוכל לקחת אחריות אישית ליחסים הארוכים והמורכבים הללו? איך נוכל לגלות את ההזדמנות הגדולה הגלומה בהם עבורנו?
ואיך פותרים? משחררים? סולחים? ולבסוף גם נפרדים?...
מזמינה אתכם למעגל של שיתוף והקשבה שבו נחלוק סיפורים, ניסיון חיים ותובנות...

חגית נובק, אמא לארבעה. מאמנת אישית וזוגית, ומאמנת לביטוי בכתיבה.

14:00 - *חינוך מיני לילדים ומתבגרים* – סיגל ניצן
מין ומיניות. זהו נושא שלא משאיר אף אחד או אחת מאיתנו אדישים.
חלקנו נרתעים, חלקנו מסתקרנים, חלקנו מבולבלים, ובעיקר, כהורים לילדים... מה אומרים? מה מלמדים? מה אסור ומה מותר? איך אנחנו כהורים, יוצרים משהו חדש עבור ילדינו, משהו שאינו מבוסס על המטענים שלנו מילדותנו והתבגרותנו?
במעגל נאפשר לעצמנו להתבונן באומץ בנושא הכל-כך טעון הזה, ונראה האם ניתן לראות אותו כמשהו פשוט? האם ניתן לחוות אותו באופן טבעי (תרתיי משמעhappy? האם ניתן להשיל מעלינו את הקליפות התרבותיות והחינוכיות שבהן עטפנו את עצמנו בתרבות שבה גדלנו ולהסתכל על הנושא הזה במבט סקרן וראשוני... כמו של ילד.

סיגל ניצן, כאמא לשלושה ילדים בחינוך ביתי וכאשת חינוך אני למדתי ולומדת עדיין, לאין קץ, מחוויית ההורות. אני רואה את ההורות כהזדמנות לסדנא אישית להתפתחות ומודעות עצמית. כל הורה והסדנא הפרטית שלו המותאמת בדיוק לפי מידותיו וללא תשלום נוסף.

ראשית החיים

14:00 - לידה עם ילדים – שרהלה שפס וחדוה כשר
מה עושים הילדים הגדולים בזמן הלידה של האח או האחות הקטנים?
מי קובע היכן הם יהיו?
האם זו בחירה שלהם או של ההורים?
האם הם זקוקים להשגחה מיוחדת?
ואם מחליטים שהם נשארים בבית, האם הם מוזמנים להיות מחוץ לברכה וללוות את הלידה, או שהם מוצאים את מקומם בחדר אחר?

שרהלה שפס*, פקידת קבלה ואמא
*חדוה כשר,
אמא לשישה

12:00 - בלי חיתולים – תמר נאמן גולן
תינוקות נולדים עם יכולת שליטה על הסוגרים. כשם שהם מסמנים לנו שהם רעבים, עייפים, כאובים, זקוקים למגע ככה הם מודיעים לנו כשהם זקוקים לעזרתנו כדי להתפנות מצרכיהם.
בתחילת דרכי ההורית, לפני שמונה שנים, לא יכולתי שלא להבחין בכך שביתי מסמנת לי כשהיא צריכה להתרוקן, אבל לא ידעתי שאפשרות לעזור לה להתפנות קיימת בכלל.
במהלך שנת חייה הראשונה התודעתי לאפשרות של גידול ילדים ללא חיתולים. כשעזרתי אומץ וקפצתי למים, נפתחה לי דרך שתיגמלה אותי כל כך. אבל חסרו לי אנשים חיים לשאול אותם לעצה ותובנה וחסרה לי חברה נותנת השראה.
במעגל נחלוק ונשתף בהנאות ובאתגרים שבגידול ילדים בעלי טוסיקים חופשיים.
ננסה לשפוך אור על דילמות ואתגרים שעולים ולחזק נקודות טובות וחשובות אחת אצל השניה, אחד אצל השני. נרגיש חלק מרקמה אנושית ולא וירטואלית שבוחרת בדרך זו.
המעגל מיועד להורים לעתיד שמתעניינים בדרך גידול זו, להורים שמעוניינים להתחיל ליישם את דרך הגידול הזו באופן חלקי או מלא לתינוקות צעירים וגם לתינוקות גדולים יותר, ולהורים מפשפשים ותיקים שמעוניינים לשתף בחוויה ובנסיון שלהם.

תמר נאמן גולן, אמא לשלושה ילדים, שניים מהם גדלו ללא חיתולים מגיל לידה. עם בכורתי התחלתי את התהליך המרתק בגיל עשרה חודשים, מה שזכה לכינוי "התחלה מאוחרת".

16:00 - אם כל כך טוב להיניק, למה זה כל כך קשה? – עדי יותם
לפחות 90% מן הנשים בישראל רוצות להניק. בפועל, רק כרבע מניקות על פי המלצות משרד הבריאות הישראלי.
מהם הכוחות הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שמציבים מכשולים בפני אמהות ותינוקות, ומה אפשר לעשות כדי להתמודד מולם?

עדי יותם, IBCLC, יועצת הנקה מוסמכת, מחברת שותפה של המדריך "לחזור לעבודה, להמשיך להנקה" ובעלת הבלוג "קפה על חלב".
www.facebook.com/hanaka.yotam
www.adi.yotam.wordpress.com

*מודעות*

12:00 - שומרי הגן – זאב בין
במעגל נשתף חוויות מהפעילויות בארגון שומרי הגן ונשלב כמה תרגילים קצרים כדי להעביר במקצת את הלך הרוח (הגדולה...)
מוזמנים למעגל - הורים וילדים שמשתתפים בחוגים ובפעילויות השונות של שומרי הגן ומתעניינים שרוצים להכיר יותר, לשאול ולדבר.

מתוך אתר האינטרנט של הארגון- ‏www.shomreihagan.org‏ : אנו עוסקים בחינוך ובהדרכה של מבוגרים וילדים בדרך ייחודית שפיתחנו על בסיס ידע ומיומנויות חיים של תרבויות ציידים לקטים. תרבויות שחיו באיזון ארוך טווח עם סביבתן (בני האדם, בעלי החיים, הצומח והדומם).
את הידע והמיומנויות שלהם אנו מיישמים באופן שיתאים למציאות העכשווית ולחיים המודרניים.

זאב בין, אב לאבשלום ונשוי לדלית, מתגורר בטבעון , מדריך בשומרי הגן, אוהב לעזור ולהקשיב

14:00 - 'ביד רכה' – חמלה עצמית כדרך חיים – עירית לוי
התרבות שלנו מעודדת משמעת עצמית, ואנחנו חיים בתפיסה שכדי לשנות משהו שקשה לנו לשנות וכדי לנוע קדימה - צריך להפעיל כוח. אבל כשרוצים ליצור שינוי זה לא באמת עובד. התנגדות לעצמנו מחלישה, חוסמת וסוגרת אותנו, ומחזקת את מה שגרם מלכתחילה לתקיעות.

איך יוצרים שינוי ביד רכה? איך מפסיקים את ההלקאה העצמית ומבססים עם עצמנו יחסים שיש בהם אהבה וקבלה? איך משלבים בין הרצון לקבל את עצמנו כפי שאנחנו לבין הרצון לנוע קדימה ולהתפתח?

ראשית - עוצרים. מפסיקים לדחוף חזק. מבינים שאי אפשר להניע משהו בכוח אם הוא לא הבשיל לכך ומסכימים להמתין. ואז, אחרי שעצרנו, אפשר להתפנות לזהות את הגורם להימנעות ולטפל בו בנחת. זה יכול להיות פחד כלשהו, חוסר ביטחון, חרדה משתקת, דאגה עמוקה, מטען ישן, וכן הלאה.

לומדים שפה פנימית חדשה שיש בה חמלה עצמית וקבלה, שנותנת לגיטימציה לכל קושי שכזה. לומדים לקבל בהבנה אמיתית כל חלק וחלק בנו, גם את אלה שמעוררים בנו רגשות של סלידה או בושה.
מדיניות היד הרכה מעודדת הסכמה פנימית לפעול למרות הפחד, הסכמה להיפרד מכל מיני מנגנוני הגנה, והסכמה להשתנות. יש לה כוח שכזה, כוח רך ורב עוצמה.

עירית לוי, מאמנת אישית, מלווה תהליכים של שינוי מתוך גישה שמשלבת נחישות ורכות.

16:00 - ללא גלוטן – רני כשר
לפני 35 שנה התגייסתי לצבא. לפני קורס קצינים חליתי בצהבת, שבעקבותיה גילו שיש לי "צליאק". פרופיל 21 סיים את הקריירה הצבאית שלי שהמשיכה בהתנדבות בחיל המחשבים.
כשאבי (רופא במקצועו) הסביר לי מה אומרות תוצאות הביופסייה שעברתי, ואשר העידו ללא ספק שהאנמיה שהיתה לי היא בגלל הגלוטן, הבנתי שלא אוכל לאכול יותר פיתות עם חומוס ללא הגבלה. וגם לא בורקס. וגם לא פיצה!
בהתחלה לא הסכמתי. אבל מהר מאד התרגלתי, ומאז אני לא נוגע בגלוטן ב-כ-ל-ל!

הספר "בטן של חיטה", שהפך לרב-מכר בשנה האחרונה בארה"ב, מספר את מה שאני יודע כבר יותר משלושים שנה, אבל הרבה יותר. הוא מגלה שהחיטה (והשעורה, והשיפון) שאנו אוכלים היא אסון תזונתי לא רק לרגישי הגלוטן.

במסגרת המעגל אסקור את הסיבות והתוצאות של הרגישות לחיטה בכלל ולגלוטן בפרט. אספר על התועלת שיש בהמנעות ממוצרי חיטה. ועל הדרך בה אפשר להפטר מהרבה סימפטומים בריאותיים מטרידים.

אבל לא אסתפק רק במה ש"לא".
אספר גם מה אפשר לעשות בכל-זאת, איך אפשר להמשיך לאכול טוב, גם ללא הפסטה-בייגלה-טוסט-בורקס-פיצה, איך ממשיכים לאכול מידי פעם גם עוגות/פיצות/מאפים.

וכל זאת בהתאם להמלצה החד-משמעית של מחבר הספר "בטן של חיטה":
אם אינך יכול לאכול מזונות עם גלוטן, לעולם אל תוכל "מוצרים ללא גלוטן".

*רני כשר*, מגדל ביחד עם חדוה 6 ילדים, בבית עם גלוטן ובלי צבעי מאכל.


סדר המעגלים

12:00
leaf למידה בחינוך ביתי – קרן הבר
leaf תנו לילדים לרצות* – סוניה זרחי
leaf *פשוט לדבר – שפה זוגית
– חני בונה
leaf בלי חיתולים – תמר נאמן גולן
leaf שומרי הגן – זאב בין

14:00
leaf הגשמה עצמית בחינוך ביתי - ענבל וייסמן
leaf חינוך מיני לילדים ומתבגרים* – סיגל ניצן
leaf *יחסים בין הורים לילדיהם לעת בגרות וזקנה* – חגית נובק
leaf *לידה עם ילדים – שרהלה שפס וחדוה כשר

leaf 'ביד רכה' – חמלה עצמית כדרך חיים – עירית לוי
leaf משחקי חיבור להורים וילדים – זאב בין

16:00
leaf ילדים על הספקטרום האוטיסטי בחינוך ביתי– יונת שרון
leaf חינוך ביתי ועבודה מהבית – גיל מלמוד
leaf מחשבות על הורות מכבדת – מירי
leaf אם כל כך טוב להיניק, למה זה כל כך קשה? - עדי יותם
leaf בלי גלוטן - רני כשר

יתכנו שינויים בתכנית

להתראות,
חדוה ורני כשר, אורנה וצפריר שפרון

רני, שלחתי לך הודעה בפייסבוק לגבי מעגלים (והצעות למעגלים). ספר לי אם ההודעה התקבלה?
כמה מתסכל להבין זאת :- הנה מגיע מפגש, שאת מצפה לו כה רבות. מפגש שאת מרגישה כי הנה, סוף סוף יצא לך לפגוש משפחה שאת חלק ממנה בערך מאז הולדת בכורך, כמה השתוקקת לפגוש את משפחתך הקרובה. אבל רגע, בעצם כמעט אף אחד לא מכיר אותך, ואת לא מכירה כמעט אף אחד. המשפחתיות עבורך היא ווירטואלית. tilted
מכירה אותנו :)
ונראה שגם השנה ניגרר, למרות שאת היומיון שעבר ביליתי בגן השעשועים הקרוב :/

ואם כבר- מזמינה מעגל הורות לילדים שלא משחררים. שיתקיים בגן השעשועים :)

אבל רגע, בעצם כמעט אף אחד לא מכיר אותך, ואת לא מכירה כמעט אף אחד. המשפחתיות עבורך היא ווירטואלית.
מה את מדברת. תבואי ותציגי את עצמך. נורא כיף לעבור מהכירות וירטואלית להיכרות אמיתית. ככה כולנו התחלנו happy

_מעגל הורות לילדים שלא משחררים_
העניין פשוט מאוד:
אבולוציונית, ביולוגית, הילדים אמורים להתעניין בחברת הילדים. הם אמורים לגדול בשבט, שבו הם מכירים את שאר הילדים סביבם מגיל אפס, וכולם מסביב מוכרים להם. כמו בחמולה שגרה ביחד, כמו בקיבוץ של פעם.
אם התנאים הביולוגיים מתקיימים, הילד שלך פשוט לא רואה אותך יותר ממטר... הוא רוצה להיות עם הילדים. כל הזמן.
אבל...
מה קורה ביום העיון?
הוא לא מכיר את כל הילדים והמבוגרים שמסביב. גם אם פגש אותם מתישהו, זה לא נמצא בכלל בטווח הרלבנטי לגילאים הצעירים.
ולכן, איך "ישחרר"?
הוא נצמד למי שהוא מכיר ומרגיש בטוח איתו.
(אני חושבת שהבן שלי כבר הסתובב בלעדי ביומיון מגיל 4 או 5, מפני שהיו שם כל החבר'ה מהסיורים הלימודיים, שאותם פגש על בסיס דו-שבועי באותה תקופה, והיתה כמובן אחותו הגדולה, שהסתובבה עם החברים שלה מאותה קבוצה).
הפיתרון: ליצור היכרויות וקשרים... להגיע עם עוד ילדים שהוא מכיר ואוהב... להכיר ילדים ולהתחיל לפגוש אותם כדי שעם השנים הם יהפכו להיות "אלה שאני מכיר" והוא ירצה לבלות איתם.

אויש, אני כזו ביישנית שלבוא ולהציג את עצמי זה בדיוק הדבר שקשה לי... איכשהו הרבה יותר קל לי לשיר לפני קהל של 500 אנשים. hilarious
שני_צו‏, השנה אין לך מה לדאוג. אנחנו נהיה והילדים יוכלו לריב יופי ביחד.

ואם כבר בקשות מעגלים, יש סיכוי שיהיה מעגל "התמודדות עם ילדים ג'ינג'ים"?
יש סיכוי שיהיה מעגל "התמודדות עם ילדים ג'ינג'ים"
הרסת אותי מצחוק!
תצטרכי להתאמץ טיפה יותר בשמת happy

הילד שלי היה בגן השעשועים עם בני דודיו האהובים ביותר, איתם הוא מבלה ימים ולילות על בסיס שבועי..

מה שכן, למקום הוא מגיע רק פעם בשנה מידי שנה.

בעצם כמעט אף אחד לא מכיר אותך, ואת לא מכירה כמעט אף אחד
הנה אז גם אותי את מכירה.
ואם יהיה איזה עניין עם הילדים, תמיד אפשר ללחוש את המילים "זומבים" או "מנהיג הרעים" ולתת לזה להתגלגל לבד.
אבל רגע, בעצם כמעט אף אחד לא מכיר אותך, ואת לא מכירה כמעט אף אחד. המשפחתיות עבורך היא ווירטואלית.
גם המשפחה הממשית שלך, גם כל המציאות, כל היש והאין - הכל וירטואלי, דמיון מוחלט.

ראי איזה חסד זה לפגוש דמויות וירטואליות ולנסות לסנן מהן את המציאות שלהן ואיך היא מתארגנת עם המציאות שלך
בעוד במציאות חייך את מוקפת בדמויות ממשיות ומחויבת לנסות להבין את המציאות הוירטואלית שלהן ולהתחבר אליה.

ולגבי הג'ינג'ים.
ככה זה כשסוער. המזג.

תודות

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

ראי איזה חסד זה לפגוש דמויות וירטואליות ולנסות לסנן מהן את המציאות שלהן ואיך היא מתארגנת עם המציאות שלך
בעוד במציאות חייך את מוקפת בדמויות ממשיות ומחויבת לנסות להבין את המציאות הוירטואלית שלהן ולהתחבר אליה.

מקבלת באהבה

ולגבי הג'ינג'ים.
ככה זה כשסוער. המזג.

טוב, אולי לנסח זאת כך: מעגל "התמודדות עם ילדים ג'ינג'ים להורים שהם בדיוק ההיפך הגמור"

דולב, אצלי הם לא מכירים בזה שהם הרעים. חמור מכך, כתום-זהוב השיער טוען שהוא שוטר טוב. בביתי. עד אנא אני באה????

אופס, והפלוני_אלמוני? מלמעלה - זו אני ממחשב אחר.
כמה מתסכל להבין זאת :- הנה מגיע מפגש, שאת מצפה לו כה רבות. מפגש שאת מרגישה כי הנה, סוף סוף יצא לך לפגוש משפחה שאת חלק ממנה בערך מאז הולדת בכורך, כמה השתוקקת לפגוש את משפחתך הקרובה. אבל רגע, בעצם כמעט אף אחד לא מכיר אותך, ואת לא מכירה כמעט אף אחד. המשפחתיות עבורך היא ווירטואלית.

טדליק, מזדהה עמוקות.
ודווקא לא חשבתי על זה מראש אלא בדיעבד לאחר שהגעתי ליומיון בשנה שעברה ויצאתי מאוכזבת במקצת, כי גם אני כזו ביישנית שלבוא ולהציג את עצמי זה בדיוק הדבר שקשה לי... , וחוץ מזה - או שבגלל זה - בפעם היחידה שניסיתי לפנות למישהי, הייתה לי תחושה שכולם מכירים את כולם ומעדיפים להיפגש ולשוחח עם מי שמכירים, ולא אתי שבכלל לא בחינוך ביתי, סתם עוף מוזר מזן ה-wannabe.

<נכתב מתוך מצברוח כזה שיש לי הערב. אולי כשיתקרב יום העיון אחוש אחרת.>

_הייתה לי תחושה שכולם מכירים את כולם ומעדיפים להיפגש ולשוחח עם מי שמכירים_
אני אגלה לך סוד:

אלה שמכירים מישהו, והם גם מהזן הביישני והסגור-במקצת, מרגישים כזאת הקלה שראו מישהו מוכר, שהם נצמדים למוכר וקשה להם לגייס כוחות להוציא איזו בוהן ולהעז לגעת במים הקרים של "יש פה מישהי שאני לא מכירה, אולי אני אתחיל לדבר איתה?"

וזה בדיוק מתלבש על
_תצטרכי להתאמץ טיפה יותר בשמת
הילד שלי היה בגן השעשועים עם בני דודיו האהובים ביותר, איתם הוא מבלה ימים ולילות על בסיס שבועי..
מה שכן, למקום הוא מגיע רק פעם בשנה מידי שנה_
זהו -
אני יכולה להרחיב את מה שאמרתי לכלל יותר "רחב" וכללי: אם הילד מרגיש שהוא בסיטואציה מלאה דברים לא מוכרים ולא בטוחים, הוא ייטה להיצמד לאמא.
מכאן:
אם הוא נצמד לאמא - הניחי שהוא מרגיש כמו דג מחוץ למים, מסיבה כלשהי.
אם זה מפריע לך - תחשבי על רעיונות יצירתיים להפוך את הסיטואציה למוכרת יותר (נגיד, אם אתם גרים קרוב, תקפצו לפארק כמה פעמים לפני היומיון כדי שהמקום יהיה מוכר לו. אם לא, תראי תמונות מיומיון קודם ותזכירי לו ותספרי לו מה היה ומה יהיה ואיך יהיה.
והדבר הכי חשוב - "מיצוב פנימי". אם את מתעצבנת מהצורך שלו להיצמד כשאת רוצה להיות במעגלים, זה מתכון בדוק להיצמדות כפולה... כי הוא מרגיש אותך ונלחץ מזה... tongue .

או בקיצור:
כולנו, בכל גיל, רוצים "להיצמד לאמא" במקום סואן ומלא דברים לא מוכרים... ככל שאנחנו יותר מלאים בבטחון בעולם, כך יהיה לנו יותר אומץ ורצון להעז ולבדוק טריטוריות לא מוכרות בלי להיצמד למישהו happy
אלה שמכירים מישהו, והם גם מהזן הביישני והסגור-במקצת, מרגישים כזאת הקלה שראו מישהו מוכר,
זה מה שחוויתי כשנתקלתי ב עולם_חדש_מופלא‏...
לאחר שהגעתי ליומיון בשנה שעברה

ויש סיכוי שתגיעי גם השנה?

אני קצת מתלבטת אם להוציא איזו בוהן ולבוא. אני עם בן שנתיים - לא קטן מספיק בשביל שישמח לשבת לידי במעגלים ולשעשע את עצמו ולא גדול מספיק כדי להסתובב לבד.

ויש סיכוי שתגיעי גם השנה?
בואי נדבר כשיתקרב...
אני מניחה שאם אראה שיש כמה חברות ש"דיברתי" אתן כאן, שמתכננות להגיע, זה ייצור אצלי יותר חשק. ואולי גם לפי המעגלים. וגם לפי מה שיהיה עם הילדים הגדולים באותו היום.
בואי נדבר כשיתקרב...
סגור flower
מלאת התרגשות!
לא הייתי בשום מפגש עד כה, וכותבת יותר ויותר לאחרונה אבל כל פעם בשם אחר, כך ש(עדיין) לא התגבשתי לכדי אישיות וירטואלית מסויימת.
אני כל הזמן הולכת ברחוב ומסתכלת על אנשים ושואלת את עצמי מי מהם קורא בבאופן.
אז עכשיו זו ההזדמנות שלי לראות אתכם! ואו!

*מעניין אם המפגש יגרום לי להשתבלל עוד יותר מאחורי שמות משתנים או להפך, יגרום לי לרצות סופכלסוף להיות "מישהי" אמיתית, שניתן להכיר...

לא קטן מספיק בשביל שישמח לשבת לידי במעגלים ולשעשע את עצמו ולא גדול מספיק כדי להסתובב לבד.
תבואי..
זה בדיוק הגיל שהוא יעמוד לידך ויבהה בהתפעמות בכל הילדים שרצים סביבו
דנדי, את חושבת לבוא?
כן... חושבת. מקווה שייצא.
תבואי..
זה בדיוק הגיל שהוא יעמוד לידך ויבהה בהתפעמות בכל הילדים שרצים סביבו

הממ... נסכת בי תקווה hilarious

כולנו, בכל גיל, רוצים "להיצמד לאמא" במקום סואן ומלא דברים לא מוכרים... ככל שאנחנו יותר מלאים בבטחון בעולם, כך יהיה לנו יותר אומץ ורצון להעז ולבדוק טריטוריות לא מוכרות בלי להיצמד למישהו happy

טוב, בשמת, אם אני אבוא (יש שמץ של סיכוי), אז אני נצמדת/יושבת לידך...אמא לחיים happy

הייתי בשנה שעברה בפעם הראשונה ועם הינוקא
אבל הייתי כל כך לבד...
בכל זאת אאזור אומץ ואשתדל לבוא גם הפעם.
טוב, בשמת, אם אני אבוא (יש שמץ של סיכוי
איזה כיף! בואי, בואי!
הייתי בשנה שעברה בפעם הראשונה ועם הינוקא
אבל הייתי כל כך לבד...

אולי אם אצליח להגיע אעמוד עם שלט גדול "פינת הלבדים", כך שכל הבודדים יוכלו להכיר זה את זה...
גם אני פחות מוכרת פה, ולא מכירה אף אחד בעולם האמיתי.

טוב, בשמת, אם אני אבוא (יש שמץ של סיכוי),
יופי! אמא_נמרה? ליד אמא_לחיים?. אני אהיה מחובקת משני הכיוונים!
אני אהיה מחובקת משני הכיוונים!
את באה! וואו! לא פיללתי! heart
גם השנה קרוב לוודאי שזה מה שיקרה
אני כזו ביישנית שלבוא ולהציג את עצמי זה בדיוק הדבר שקשה לי
וזו במדויק ההרגשה שלי כשאני מביטה בדשא מסביבי
_הייתה לי תחושה שכולם מכירים את כולם ומעדיפים להיפגש ולשוחח עם מי שמכירים_
והאמת שבקושי העזתי לכתוב את זה כאן
אבל הבטחתי לחברה שאקנה עבורה חולצות, ואני חייבת אחת גם לעצמי, אז יש איזשהו צפי?
מתי יהיה פרסום של המעגלים?
חולצות!
נותרו מס' חולצות "חינוך ביתי" משנה שעברה:
8 - 1, 10 - 3, 12 - 2, 14 - 3, 16 - 1, 18 - 1, סמול - 1, לארג' - 1, אקטרה - 6, אקסטרה-אקסטרה - 2.
מחיר חולצה קטנה עד 18 - 25.
מחיר חולצה גדולה - 30.
אפשר להזמין במייל rani.kasher בג'ימייל.
תכנית מפורטת תפורסם ברגע שתהייה לנו כזו.
להתראות,
רני
מתי יהיה פרסום של המעגלים?
ממש לא יודעת אם זה מתאים, אבל חשבתי להציע מעגל של הקראת ספרי ילדים. אפילו בלי להתחייב מראש: אפשר לתלות על עץ דף, וכל מי שמעוניין יכתוב שם של ספר שהוא רוצה להקריא, ונקריא לפי רשימה.
מה דעתכם?
אפשרי להגיע כדי לשכנע את הבעלול שחינוך ביתי זה דבר נפלא?
את האמת גם אני מתלבטת כי נמצאת בסביבה הלא נכונה...ורוצה לחזק את טענותיי לחיוב.
נ.ב..לא קשור לנושא אך האם ישנן משפחות חינוך ביתי בבית על קומות? אשמח לשיתוף.
תודה.
מה זאת אומרת בבית על קומות? אנחנו בחינוך ביתי וגרים בבנין בן 9 קומות. יש בהרבה ערים קבוצה של חינוך ביתי ואפשר גם לבד...
פשוט חשבתי שמי שיש לו בית קרקע עם חצר מקבל יותר סיכויים לקבלת היתר חינוך ביתי ודי חששתי מזה.
האם לך שני_מ‏ יש ילדים בגילאים אחרי גיל 5 ? מן הסתם הצורך ביציאה למרחבים גדל.
סורי על שאני פונה כך אלייך, ואם זה מפריע אני מתנצלת מראש. תודה
אנחנו עמוק בתוך החינוך הפורמלי... בת 6 בן 4 אשמח למעגל איך לעבור לחינוך ביתי...
עוד לפני הבירוקרטיה...
פשוט חשבתי שמי שיש לו בית קרקע עם חצר מקבל יותר סיכויים לקבלת היתר חינוך ביתי ודי חששתי מזה.
ממש, אבל ממש לא רלבנטי happy
(מוסיפה לסטטיסטיקה: גרה בבניין רכבת, קומה 3 מתוך 4).
לא, אנחנו עוד לא בגיל של אישור (וגם כשנהיה אני בספק אם אבקש) מזעזע אותי שכדי לחתוך תינוקות לא צריך אישור אבל כדי ללמד ילדים בסביבה ביתית כן. אבל גם אם כן אני לא חושבת שתהיה בעיה. אני מכירה כמה שמחנכים בבית בדירה. עד כמה שהבנתי זה לא הקריטריון. הם מסתכלים בעיקר על היכולת שלכם ללמד את הילד ועל הילד עצמו
אוסיף גם שחלק גדול מילדותי גרתי בבית קרקע. וה"מרחבים" בגודל 250 מטרים מינוס הבית, השבילים והחניה לא בדיוק ענו על כל צרכי חופש התנועה שלי. אני מרגישה שכרגע בדירה של 150 מטרים יש לילד שלי יותר מרחבים מאשר היו לי אז. ובכל מקרה כדי לספק את צרכיו של ילד בגילאי יסודי יש צורך בחברים ובטיולים למקומות מעניינים על בסיס קבוע. ואת זה שום בית לא יכול לספק
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תודה על השיתוף! אני ממש רוצה לשתף על עצמי אבל מאוד חוששת פה באתר.
אני גם גרה בקומות, וחשבתי כבר לעבור מקום מגורים בגלל זה אך בפועל זה לא מתאים עכשיו.
אני קצת בין העוברים על החוק אבל די "נתפסתי" ואני ממש לחוצה כי עלי לפעול מהר ולהחליט (אין תמיכה קרובה)
אז אני קצת הולכת בשוליים. כבר החלטתי שזה מה שאני רוצה אך אינני מחליטה לבד וזה מעיק כ"כ. להחליט שלא להחליט
החשש הזה שהולך איתי ולא נותן מנוח נובע מאי הידיעה אם יאשרו לי או לא(אין סיבה שלא יאשרו אך בגלל אי הסכמה זוגית בעניין החשש....ואפילו לא התחלתי לכתוב מכתב.
טוב, אני גולשת לנושא אחר מנושא הדף נכון?
אולי אפשר להקים קבוצת תמיכה לאנשים כמוני?((:

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

סליחה זו הייתי אני

מוזמנת לכתוב לי דואל אל yonat at ootips dot org ונחליף טלפונים כדי לדבר על התהליך של האישור.
או לתפוס לשיחה אותי ביום העיון...
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תודה יונת! אצור קשר.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

הקישור של המפה לא עובד

תכנית מעגלים?
ממש לא יודעת אם זה מתאים, אבל חשבתי להציע מעגל של הקראת ספרי ילדים. אפילו בלי להתחייב מראש: אפשר לתלות על עץ דף, וכל מי שמעוניין יכתוב שם של ספר שהוא רוצה להקריא, ונקריא לפי רשימה.
מה דעתכם?
הקישור של המפה לא עובד
מה הבעייה עם המפה?

תכנית מעגלים?
מקווה שהיום תפורסם.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

אני מגיעה. אני מגיעה עם בנזוגי שהוא אבא של הבת הצעירה שלנו (3 וחצי) ובתקווה גם עם שני בניי הבוגרים (14, 16) שאבא שלהם הוא הגרוש שלי ולא מודע עדיין לתכניות שלנו עבור לחנ״ב. כרגע הבוגרים ״לומדים״ בבית קשת דמוקרטי בזכרון, שבצער אני מגלה שהוא מעבר ליכולותינו הכלכליות, ובית ספר קונבנציונאלי לא בא בחשבון. מכיוון שיש לי שני אוטודדקטיים מדהימים ומחוייבים בבית, אני לא חוששת מהקטע הלימודי, אבל כן מהקטע החברתי. לא שלהם, הם ידידותיים ומלאי חברים, אני דואגת מהתגובה של האבא שלהם ושל המשפחה. ומזה שאם אבא יביע התנגדות- משרד החנוך לא יאשר לנו. טוב, בקיצור אני מגיעה מלאה דאגות ומלאה תקוות. לא פעילה ב״באופן״ , אז אני לא מוכרת כאן, אבל מכירה וירטואלית די הרבה אנשים שהולכים להנחות את המעגלים ואת חלקם אפילו לא רק וירטואלית ! טוב.. נו, נתראה. אני חייבת לעשות לעצמי סדר. תודה על ההזדמנות להגיע, ניבה

ללא מעגל 1 של אורנה?
מה קורה פה...?
הי יש שעות למעגלים?
אם אני מבינה נכון בכל נושא לפי הסדר שכתוב- הראשון ב12 השני ב14 וכו?
מישהו מפרדס חנה? שמגיע ליומעיון? ויכול לתת טרמפ לבת שלי בת ה-16?
תודה
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

איך זה שבדף הראשי של האתר ובטור_צד‏ אין שום אזכור ליום עיון??
וגם באימיילים לכל חברי הקהילה?
ואולי גם בפייסבוק בקבוצות רלבנטיות?
זה סודי היום עיון הזה?

איזה כיף למי שבאה!
יאמי... איך בוחרים? הרי אי אפשר לזפזפ. מעניין מידי.
"מזל" שלא אצליח להגיע...
חברות יקרות, התכוונתי להגיע, באמת,
הכל כבר היה מסודר (עם הילשים והרכב), ואז הגיעה אלי הצעה ש..
בקיצור, אני לא אגיע.

תהנו מאד, תכירו, ואני אמשיך להתגעגע (בשמת, לוטם, תפילה ועוד).

נמרה

אוי באסה נמרה sad
שנים שלא הייתי כאן...
אבל נכנסתי לראות כי שמעתי שיש יום עיון השבוע.
אין שום דבר על הנקה?...
שלום לכולם,
שעות המעגלים עדיין לא פורסמו. אני מקווה שהיום נסגור את כל השעות.

חושף שחיתויות, תודה על הערנות. לגבי הפרסום, נשמח לקישור בפייסבוק בקבוצות הרלוונטיות. אנחנו לא כל כל טובים בזה.
מייל יהיה הערב אצל חברי הקהילה, וכן פרסום בדף הראשי ובטור הצד.

עדי היי,
איזה יופי לפגוש אותך כאן.
אכן אין לנו שום מעגל על הנקה. מתנדבת? את מוזמנת להתקשר. 050-6946990
חדוה

רציתי לשאול, ליד איזה רחוב ראשי המפגש נמצא? אני פשוט מבררת על אוטובוס שיגיע לשם. אני גרה באלעד אולי יש מישהו מהסביבה שאפשר להצטרף אליו לטרמפ?
ממש לא יודעת אם זה מתאים, אבל חשבתי להציע מעגל של הקראת ספרי ילדים. אפילו בלי להתחייב מראש: אפשר לתלות על עץ דף, וכל מי שמעוניין יכתוב שם של ספר שהוא רוצה להקריא, ונקריא לפי רשימה.
מה דעתכם?

סליחה על התעלמות.
בטח!!!
וגם, לכל הפוחדות החדשות. אני מציע להנחות מעגל היכרות [אנסה לנצל את כישורי כתרבותניק של קיבוצי].
נראה לי ששתיים זה מתאים כך שמי שבא/ה מוקדם מוזמן/נת לנסות קודם מעגל ב-12 ואם עדיין לא י/תרגיש בבית זה יהיה מתאים אנחנו עד שבע בפארק].
וגם, אשלח היום מייל תזכורת. אשמח לתגובות [קראתי/לא אוכל להגיע/תזובתי'...] וכן להעברת המייל הלאה למתעניינים פוטנציאלים.--
רציתי לשאול, ליד איזה רחוב ראשי המפגש נמצא?
כפר המכביה, הספארי, הירדן/אלוף שדה [קצת הליכה], סן מרטין, הפארק הלאומי...
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

אפשר גם להצטרף לרשימת התפוצה? nivakeren at walla dot com tnx

אנחנו נוסעים מטבעון עם רכב ויש לנו שני מקומות, אפשר להשאיר לי הודעה בדף הבית דלית_ב‏
המעגל איתי יהיה ב14 או ב12.
המעגל איתי יהיה ב14 או ב12.
ב-16:00
להתראות מחר flower
המרגיעון תמיד צודק: "כולנו משפחה אחת".
יכולה להישאר רק עד 14-1430...
לא רוצה לחזור בפקקים עם הקטנה.... טוב כנראה שאבוא. לקצת. אבל איכותי
המעגל איתי יהיה ב14 או ב12.
תיקון. ב-14:00.

יתכנו שינויים בתכנית

וואו, ממש מתחשק לי שהמעגל נטול הגלוטן יהיה ב-14:00... יש סיכוי?

אולי פעם בחודש?
לא מספיק לי...
והמרגיעון: קחו זמן להפנמה
מה דעתכם לרשום קצת איך היה? מי שהיה במעגל מסויים שיפרט מה שמע שם?
לטובת אלו שהיו באותו רגע במעגל אחר, או לחילופין לא הצליחו להגיע.
תודה רבה על היום הזה. flower
לראות ולשמוע אנשים ונשים נעימים, ילדים רצים מסביב...תענוג. להרגיש חלק מ- הורות מתבוננת בעצמה, הורות ומשפחה כצמיחה והקשבה לעצמי. ובמקביל להרגיש ולחוות את השוני והמגוון של כל אחד ואחת.
ישבתי בתחילה במעגל של סוניה (רצון). כמו שלוטן אמרה שם: הרצון להרגיש ״בסדר״ כפי שאני - התממש ביום הזה.
ואח״כ ישבתי במעגל עם עירית (יד רכה).
אני עוד לא מסכמת, אבל לדעתי שני המעגלים השלימו לי תמונה ותזכורת לדרך של חמלה ורוך לעצמי ולמשפחה.
במעגל הראשון עלו הרבה דוגמאות מהמשתתפים על איך עוצרים ומפנים מקום למתח שנוצר מול הרצון של הילד (רוצה משהו ממני, מה התפקיד שלי בתוך זה). דיברנו על שלילת הרצון כמבטלת את מי שאני ואיך מחד מאשרים את הילד/ הרצון ומאידך מביעים עמדה כנגד (במקרה ולא ניתן להיעתר). ״אתה-כן״ במקום ה״לא״. להתמקד באישור או לגיטימיות רצונו של הילד ברגע הזה- לאשר את קיום/ חוויית ה״רצייה״ (?)
  • תזכורת מרעננת עבורי לפחות...

עלו גם קצת ״איך עושים״ ואיך זה נוגע לנו. אפרט אם יתפתח דיון? או בדף מתאים?
המעגל השני -
אתמול יישמתי כלים ממנו (שוחחתי עם עצמי ומצאתי דרך שאלת ״האם את מסכימה ש...״ נקודה בה עולה בי התנגדות לאחריות שלי למה שיוצא לי מהפה). אז תודה עירית!
המעגל הזה חידד את העניין ששינוי לא יכול לבוא בכוח. רכות שמתבטאת בבירור עדין ואיטי עם עצמי האם ואיפה אני מסכימה לתהליך כלשהו, וכך חושף את מה שמתנגד בתוכי, ומוכן לקבל אותו ולא לבטל אותו (כוח) וכך להעצים אותו ולקבע אותו כאותה התנגדות.
זה מה-זה בתמצות ותוך כדי הנקה.
אני אכתוב את הדוגמה שלי בדף הבית/ בדף שיימצא לנכון בזמן פחות צפוף
השתתפתי במעגל של עירית, לא התכוונתי להשתתף באופן פעיל ובסוף יצא שקצת שיתפתי, הבנתי שדברים שאני מבינה בראש חייבים לעבור עיבוד נוסף ולרדת מהמחשבה אל הרגש, כנראה שיקח לי עוד קצת זמן.
המרגיעון אומר לי "כולנו זקוקים לחיבוק", אני לומדת להרשות לעצמי לקבל כאלו.

במעגל של יונת שקעו אצלי ההבנות, שאני יכולה להפסיק לנוע על הציר הזה של ספק כן ספק לא.
לא ממש נותר מקום לספק.
אני יכולה רק להצטער, על הפעם ההיא שהבן שלי חטף התקף מטורף של "משהו" בפעם השמונים סתם כך באמצע ארוחת הצהריים כי ראה משהו בצלחת שלו, כשהיה אולי בן שלוש ואני הגבתי בצורה נוראית. נוראית. אבל אני גם משחררת את זה וסולחת לעצמי. סלחתי כבר על כל היתר ואני משחררת גם את המיקרה הספציפי ההוא (שהבן שלי זוכר בו כל פרט ופרט happy )
תודה לכל מי שהשתתף ושיתף.

תודה לכל מי שהשתתפו במעגל happy

אני אכתוב את הדוגמה שלי בדף הבית/ בדף שיימצא לנכון בזמן פחות צפוף
אשמח לקרוא.
ואם יש עוד כאלה שרוצים/ות להמשיך את הדיון על 'ביד רכה', אשמח להשתתף בו, לשתף בעצמי וגם להציע ולכוון. תגידו אם כן, ונפתח דף כזה.

תודה ל יוליקו שהרימה את הכפפה. פתחתי דף שנקרא ביד_רכה‏.
דמעות של התרגשות מהמעגלים..
אולי הארוז את האומץ ואבוא...
חי..חי..
נעזרתי באומץ כדי להתבלבל
אעזור את האומץ לקראת
יומעיון בשנה הבאה..

תודה

יש לך מה להוסיף? עריכת כל הדף
אפשר לפתוח דף_חדש, או לכתוב כאן בדף יום_עיון_באופן_טבעי_2014:
ההסכמה כוללת בתוכה, את אי ההסכמה - לפרטיה

מאת:

כדאי לקרוא שוב את מה שכתבת לפני ההוספה.