דף_פתיחה‏ leaf מה_חדש‏ leaf מפתח_נושאים‏ leaf הוראות_שימוש‏ leaf חיפוש:
אחד הדברים שקרו באותה שניה בדיוק, ביחד עם המון דברים אחרים, היה שפתאום היה לי ברור כשמש כמה הכוונה של ההורים שלי היתה טובה תמיד... (פלוני_אלמונית‏‏ מתוך עד_שיש_לך_ילדים_אתה_לא_מבין_את_זה‏)

ברוך בואך לאתר באופן_טבעי‏ flower

ביקור ראשון שלך?
מדריכת_הנקה_עם_בעיות_בהנקה  left הפניות_לכאן‏, דפים_דומים‏
אפשר לקרוא קודם את סיפור הלידה ב סיפור_הלידה_של_יובל‏
סיפור ההנקה שלנו (נעמה ויובל וגם קצת רני)

יובל נולד בסוף שבוע 41 (או 40, תלוי את מי שואלים) במשקל היפה 3.910 לאמא שהיא מדריכת הנקה שרק סיימה את הקורס אצל בתיה דייויס. יובל נולד בלידה מקסימה מוקף במיילדת אביבה שהיתה גם הדולה שלנו, באביו ובשתי חברות טובות שלי ובלי נוכחות כמעט של צוות רפואי נוסף, בבית החולים האיטלקי בנצרת. הלידה היתה טבעית לגמרי ועל אף שלב שני ארוך יחסית לא היתה טראומטית לאף אחד מהצדדים. יובל ינק מיד אחרי שסיימו לתפור את החתך הקטן שהיה ולהזריק לי פיטוצין לשריר (בכל זאת בית החולים היה חייב להראות שגם לו יש חלק בלידה הזו).

החיבור היה טוב והוא ינק במרץ כשלושת רבעי השעה. לאחר מכן הוא הלך עם רני לסיבוב בתינוקיה וחזר אלי לביות מלא למשך היומיים הבאים. השהייה בבית החולים היתה נעימה בסה"כ. יובל היה איתי ואפילו ישן איתי במיטה חלק מהזמן וינק יפה. כבר ביום הראשון הוא עשה את המקוניום ומאז המשיך לחרבן יפה וביום הרביעי הגיע לקקי צהוב ונוזלי.
חזרנו הביתה בהתרגשות ועברו עלינו שבועיים של ירח דבש שכולנו היינו בעננים. יובל ינק במרץ ובסה"כ היה רגוע ומרוצה. ההנקות היו ארוכות ממש ולעתים נמשכו כמה שעות ברצף עם הפסקות של כ 20 דקות אבל לאחריהן היתה בד"כ שינה יפה של שעתיים עד ארבע שעות. לא היה לי פצעים וגם לא גודש. הפטמות היו יוצאות לפעמים טיפה מעוכות אבל לא נשארו סימנים. פעמיים נוצרה לנו שלפוחית חלב bleb על הפטמה וכתוצאה מנסיוני בלימודים פשוט פתחתי אותה עם קצה סיכה. בדיעבד אני יודעת שלא הרגשתי מספיק את ההתמלאות של השדיים בין הנקות אבל אז חשבתי שזה קשור להנקות הרבות והארוכות. כל פעם שיובל קצת התלונן חיברתי אותו אל השד והוא נרגע. לפעמים הוא התנתק בעצמו מהשד ולפעמים אחרי הנקה ארוכה כשהיה בשלב לא כל כך פעיל על השד הייתי מנתקת אותו בעצמי והוא היה נשאר רגוע. היה נראה לי שיש די מספיק בליעות, לא המון אבל סביר. לא הרגשתי צמא. היה לי מעט פעמים שטפטפו טיפות מהשד. בעיקר מצד ימין. הברית עברה בשלום כמעט בלי בכי ובלי סימן לכך שהוא סובל ממנה.
ביום שישי, שבוע אחרי הברית היה יום של הנקה אינטנסיבית במיוחד וחשבתי שזאת כנראה כבר קפיצת גדילה. בהדרגה במהלך השבועיים הלך ופחת הקקי והגיע פעם ביום ואז פעם ביומיים ואחרי שבוע וחצי נעלם. אני לא הייתי כל כך מודאגת כי ידעתי שההצמדה טובה והוא נראה לי רגוע ועשה פיפי (להערכתי מספיק פעמים אבל אולי בכל זאת זה היה קצת מעט). בכל זאת הייתי ערנית לסימנים ובדקתי שאכן עושה פיפי והאם יש עוד סימנים לבעיה. בסה"כ הייתי ממש רגועה ושמחה וכך גם רני ויובל.
ביום שישי. בגיל שבועיים בדיוק הלכנו לטיפת חלב והיינו די בשוק לגלות שהוא עדיין לא חזר למשקל לידה. השתחררנו מבית החולים במשקל3.650 שזה בערך ירידה של 6% במשקל- סביר לחלוטין. בשקילה בטיפת החלב היינו רק 3.800. עליה של 150 גרם. כעשרה גרם ביום. בהמשך היום הוא שוב ינק כמעט ברצף ואני התחלתי להיות מודאגת מהשילוב בין חוסר העליה להעדרות היציאות. בשבת התקשרתי לטל מגד (יועצת הנקה) וביקשתי להתייעץ. אני אמרתי שאני חוששת ממיעוט חלב, אולי עקב שחלות פוליציסטיות. האפשרות הזו היא אופציה אבל לא מאוד מובהקת כי חוץ ממחזור בלתי סדיר לא היו לי תופעות נוספות של הסינדרום (שיעור והשמנת יתר, בעיה בכניסה להריון, סוכרת). היא המליצה לי להגביל את ההנקות ל40 דקות, 10 דקות מכל צד בשני סבבים. לדאוג שההנקה תהיה פעילה: לעסות את השד ולעשות לחיצות תוך כדי ההנקה, לעשות נשימות עמוקות מדי פעם לעודד שחרור חלב ולדאוג שיובל יהיה ערני ופעיל ולא ירדם. חוץ מזה היא המליצה לנסות לשאוב או להוציא חלב לכפיות ולתת לו תוספת ובכל מקרה לקבוע שקילה בקרוב.
קבענו שקילה ליום שלישי. ביום ראשון הלכתי לשכור משאבה (ספקטרה) מיד שרה. השתדלתי מאוד עם ההנקות. הערתי אותו כדי לינוק, עשיתי עיסויים וכו'. עם המשאבה הצלחתי להוציא בקושי 10cc ב20 דקות של שאיבה (5,5,5,5). החלטתי להוציא לכפיות שזה היה לי יותר קל והשתדלתי לתת לו אחרי ההנקות. בשקילה הבאה (4 ימים מהשקילה הקודמת) הוא עלה ל 3.880. עליה של 20 גרם ליום שזה כבר לא רע. בסה"כ נרגענו וקבענו שקילה נוספת לשבוע לאחר מכן. טל אמרה שזה יופי אבל שצריך לשאוף ל 30 גרם ליום לשקילה הבאה. ביום רביעי הוא גם עשה שוב קקי (אחרי הפסקה של שבוע) ואח"כ המשיך לעשות קקי די יפה אבל אחרי כארבעה או חמישה ימים שוב הפסיק.
ביום ראשון של אותו השבוע הצטרפה עוד התנסות בבעיות הנקה לרפרטואר שלנו. אני הרגשתי לא טוב. עייפה וחלשה. בשד ימין היה לי גוש שלא הצלחתי לנקז ואחרי יום עם חום של 38.8 מעלות עשיתי 1+1 והבנתי שיש לי כנראה דלקת בשד. עיסיתי וחיממתי והשתדלתי להזיז דברים אבל הגוש לא זז. למחרת החום ירד אבל הגוש לא. חוץ מזה היינו שנינו חולים באיזה וירוס עם שיעולים והיה לא נעים. בסה"כ הרגשתי בשבוע הזה שוב רגועה יחסית והייתי בטוחה שהנה עלינו על דרך המלך. בשקילה הבאה התבדיתי. במקום להשתפר עלינו רק 70 גרם (10 גרם ליום) וזה היה כבר ממש מדאיג.
דיברתי שוב עם טל וקבענו יעוץ אצלה ביום חמישי (יומיים אחר כך).
נסעתי לטל. היא אמרה שהתפיסה וההצמדה שלו אכן טובה אבל שהיא לא רואה מספיק בליעות. יש יותר בליעות כשאני לוחצת בעיקר בצד שמאל ועדיין מעט מאוד. החך היה נראה לה קצת גבוה ושנראה לה שהיניקה שלו לא אפקטיבית כל כך. ניסינו לשאוב וכמו שהיה לי בבית עם הספקטרה יצא בערך 10CC בשאיבה של 20 דקות. ההמלצה היתה לעשות הנקה של 40 דקות עם 4 החלפות צדדים תוך כדי עיסוי ואז לתת לו תוספת בבקבוק של חלב שאוב או פורמולה ולהשתדל לשאוב לפחות 4 פעמים ביום ולשקול אחרי 5 ימים וגם ללכת לבדוק את השיעולים שלו אצל רופא.
ביום חמישי בערב התחלנו לתת תוספות. הוא אכל המון מהתוספת (60CC כל ארוחה בערך) ובהתחלה נראה שזה הולך טוב אבל במהלך יום שישי הוא התחיל לינוק מאוד לא ביעילות. דגדג לי את הפטמה והלך לישון ולי נוצרו גושי גודש בצד ימין. היה לילה מאוד קשה, יובל עדיין סבל מאוד מהשיעולים ואני סבלתי מהגודש ומהמחשבה על זה שכך הולכת להעלם לה ההנקה צ'יק צ'ק.
ביום שבת דיברתי עם טל והחלטנו להשתמש ב s.n.s (בקבוק עם צינורית שמצמידים לפטמה וכך התינוק יונק פורמולה וזה מאפשר להמשיך להניק ומעודד את התינוק לינוק) וללכת לד"ר מירי ליבוביץ להמשך יעוץ.
ביום ראשון הגיע הs.n.s עם אבא שלי ועזר לנו מאוד, החזיר אותנו להנקה והייתי מאוד מרוצה. יובל ינק עוד כ 30-40 ccבהנקה פורמולה.
בצהריים הלכנו לרופאת ילדים שתשמע את השיעולים שלו. הרופאה הקשיבה ומדדה חום. במשקל שלה יובל שקל רק 3.900, פחות ממה ששקל בשקילה האחרונה בטיפת חלב (אם כי צריך לזכור שזה לא אותו המשקל). הרופאה אמרה שזה לא נשמע לה משהו מסוכן אבל בגלל חוסר העליה במשקל המליצה לנו ללכת לצילום ריאות. חוץ מזה היא אמרה שאם יש מחסור בחלב צריך לשתות הרבה תה עם חלב ולאכול הרבה חלבה (ממש מומחית להנקה, מה?). הלכנו בערב לבית החולים הצרפתי בנצרת שיש שם מחלקת תינוקות רצינית, שוב נמדד חום והקשיבו לו ואז הרופא שקל אותו והוא שקל 3.870 והרופא מאוד נבהל – בגיל 4 שבועות וטרם חזר למשקל לידה. מיד הוא לקח לו דם לבדיקות דם ואמר שהוא רוצה לאשפז אותו ללילה. החוויה היתה מאוד לא נעימה ודי מלחיצה ומיד אמרנו "מה פתאום" ולא חשבנו בכלל להתייחס להצהרה שלו. עשינו צילום ריאות וחיכינו לתוצאות. הרופא חזר עם תוצאות הבדיקות ואמר שהכל תקין אבל בכל זאת הוא רוצה לאשפז. ביקשנו הסבר והוא אמר שהוא חייב לבדוק למה לא עולה במשקל ולטפל בזה. ביקשנו שיתן גם לנו זמן להסביר ופרטנו את כל מה שעברנו עד עכשיו ואת זה שהוא מקבל פורמולה והרופא סוף סוף הבין מול מי הוא עומד. חתמנו על טופס שחרור והרופא אמר רק שהוא ממליץ לעשות עוד בדיקה אחת: תרחיף זיעה.
למחרת הלכנו לרופאת ילדים והיה שם מחליף, הוא ניסה לברר מה זה תרחיף זיעה ואיפה עושים את זה וגילה שלא עושים תרחיף זיעה לפני גיל שלושה חודשים. פווו, תחושת הקלה, די עם הבדיקות להיום. הלכנו הביתה.
למחרת נסענו בסובארו ישנה ביום גשם מטורף דרך ואדי ערה וכל השלוליות שבו והרגשנו בטיול גונדולות עד למושב אודים למירי ליבוביץ. איזה מזל שהילד רגוע בנסיעות.
מירי בדקה אותנו ותחקרה. היא אמרה שכנראה שיש איזשהי בעיה עם כמות החלב אבל יותר מזה היא חושבת שיש בעיה עם היניקה של יובל, שקלה אותו (4.020 סוף סוף עברנו את משקל הלידה) ובדקה אותו ואמרה שנראה לה שיש לו חך קצת גבוה וגם לשון קצרה או קשורה אחורית. זה אומר שקשה לזהות את זה אבל זה יכול להפריע לעשות תנועה גלית תקינה עם הלשון והמליצה לנו ללכת לד"ר רועי פורר בירושלים שמאבחן בדברים כאלה ומטפל בהם.
חוץ מזה אמרה שהיא ציפתה לראות עליה יותר גדולה במשקל וכנראה לא מצליח לינוק טוב גם עם ה s.n.s ושצריך לתת גם בקבוק. חוץ מזה נתנה לי מרשם לכדורי מוטיליום שאמורים להעלות כמות חלב. המליצה לי להניק רק חצי שעה (רבע מכל צד) ואז לתת למישהו לתת לו תוספת בבקבוק וללכת לשאוב, עדיף אחרי כל הנקה.
כל העניין הפך למבצע עם מליון משימות שצריך לעמוד בכולן ואז, אולי, יהיה יותר חלב.
ביום רביעי הלכנו פעם ראשונה לעשות דיקור כדי להגביר את החלב – הולכים על כל החזיתות בכל הכח.
ביום חמישי הלכנו לשקילה ושמחנו לראות קפיצה גדולה – 4.190 בגיל חודש ויומיים.
המשכנו ככה עם השתדלות לשאוב כל הזמן, מתיש וגם די מייאש, כל פעם בשאיבה של 20 דקות 10-15 cc. השאלנו לקטינה – משאבה מקצועית לשואבות מתמידות. משאבה שאפשר לשאוב בה בשני צדדים במקביל. זה היה עוד יותר מתסכל, גילינו שבלי מסג' בזמן השאיבה פשוט לא יוצא כמעט כלום וזה מוריד את האפשרות לשאוב במקביל – חזרנו ל"סווינג" של מדלה שהגיע במשלוח בדואר.
אחרי עוד חמישה ימים עלינו במשקל כבר ל4.460, משלימים פערים במלוא המרץ.
מטרה מס' 1 הושגה! הילד כבר לא רעב, עולה טוב במשקל ומתפתח יפה ופתאום ראיתי שגם יש הבדל ברמת הרגיעה שלו. לא שהוא לא היה רגוע קודם, אבל יש שינוי שניתן להבחין בו.
מטרה מס' שתיים טרם הושגה, כמות החלב לא נראית כאילו היא מתקדמת בכלל. הוספנו למאמצים גם תה מתערובת של זרעי קימל, אניס, שומר ועלי סרפד פעמיים ביום.
נשארה עוד אופציה אחת לשיפור –ד"ר פורר. קבענו תור ל 29/11 יום חמישי, עשינו התארגנות: רני, בעלי, יסע בבוקר לעבודה בבית השיטה. ב10:30 נצא שנינו באוטובוסים ממקום המצאנו (אני ויובל בנצרת עילית ורני בבית השיטה) לכיוון עפולה. בעפולה עלינו על האוטובוס הישיר לירושלים. נסחבים עם סל קל (באוטובוס אי אפשר להשתמש אבל במונית שהתכוונו לקחת בירושלים יצטרכו אותו, תיק עם דברים שלנו ותיק עם דברים של יובל: מים מטוהרים, קופסת פורמולה, בקבוקים נקיים, s.n.s, חיתולים, מגבונים, בגדים להחלפה, שמיכה, חיתולי טטרה, מנשא, משאבה עם בטריות וכו'. הנסיעה היתה נעימה וזמן איכות משותף, יובל בעיקר ישן. נראה לנו יותר נוח באוטובוס, כך שאפשר להחזיק ולהניק אותו בזמן נסיעה, מאשר בסלקל באוטו וגם הרבה יותר זול. כשהגענו כמעט למחלף הראל הפלאפון מצלצל
הפלאפון:"מדברת המזכירה של ד"ר פורר, אני מאוד מצטערת אבל הוא לא יוכל לקבל טיפולים היום."
אני: "מה?!!!! אנחנו על אוטובוס במחלף הראל, בעלי ביטל יום עבודה, נסענו מנצרת עילית עד כאן בשביל הרופא ועכשיו את מתקשרת להגיד שהוא לא יכול לפגוש אותנו היום??!!!"
הפלאפון: "אני נורא מתנצלת, לא ידעתי שאתם מגיעים מנצרת עילית, אני אברר אולי בכל זאת הוא יכול"
אני חושבת: איזה דפוקה. ראשית, אמרתי לה כשקבענו תור שאני מנצרת עילית. שנית, גם אם היינו מתל אביב כבר היינו מתארגנים ליציאה וכבר היינו מבטלים את יום העבודה.
הפלאפון: "אני מצטערת אבל הוא פשוט לא יכול, הוא נסע לצפון לסוף השבוע"
אני: "טוב, גם אנחנו נוסעים לצפון, הוא יצטרך לראות אותנו שם"
העצבים כבר קצת נרגעו, השתעשעתי מהמחשבה שאנחנו נוסעים עם תינוק בין חודש ושבוע לירושלים רק בשביל לאכול במק'דונלדס באזור מזון מהיר ולחזור הביתה (מזל שיש לי כזה מזג טוב... וגם לרני וליובל).
התקשרנו ישירות לדוקטור והוא ממש התנצל ואמר לנו שביקש מהמזכירה כבר אתמול בערב לבטל את הפגישות והיא משום מה חיכתה עד עכשיו והבטיח לעבור דרכנו בדרך חזרה מהצפון ביום שישי או ביום ראשון.
עשינו בילוי משפחתי מטופש שכלל כשמונה שעות באוטובוסים ובתחנות מרכזיות וחזרנו לנצרת עילית עייפים אבל די מרוצים. חשבנו להפוך את זה למנהג ופעם בחודש לנסוע לתחנה מרכזית אחרת כדי לאכול פלאפל או שווארמה ולחזור הביתה.
ביום ראשון דוקטור פורר בא אלינו, הסביר לנו הסברים מאוד מעניינים על ההשפעות האפשריות של לשון קצרה וקשורה (בעיות דיבור, בעיות נשימה, נחירות, טיפולים אורטודנטיים וכו'), דברים שהוא חוקר עכשיו בעצמו ושעוד אין עליהם מידע מדעי בדוק מספיק. הרופא תחקר אותי קצת והסתכל על יובל, עשה ניתוח בתנאי שטח( לא לדאוג, יותר פשוט מברית מילה). יובל שכב על שמיכה על השולחן, ניב, ידיד, האיר את האזור בפנס משטרתי, הרופא חתך קצת מתחל ללשון וקצת את הפרנולום של השפה העליונה בעזרת מספרי צפורניים ארוכות שקנה במיוחד ונעזר בכפית חד פעמית שחתך בצורת לב כדי להרים את הלשון. הניתוח עבר בהצלחה, דימם קצת, בכה קצת, ינק ונרדם ומאז לא נראה שהוא זוכר שמשהו קרה. איזו שמחה!
אבל מה... שום דבר לא השתנה, לא נראה שזה השפיע בכלל על ההנקה. למען האמת עם הזמן (עוד לפני הטיפול) נראה שיש קצת נסיגה, יש הרבה יותר קולות "קלאקים" בזמן המציצה וזה קצת יותר כואב. עדיין מופיעות מדי פעם שלפוחיות של קצה צינורית סתום על קצה הפטמה, תוצאה כנראה של שפשוף של החלק העליון שלה ושל מציצה לא יעילה. את הסתימות אני פותחת עם סיכה קטנה ומיד מתחיל לטפטף משם חלב שחיכה. הבנתי שעם כמה שהרופא נחמד הוא כנראה מעדיף תמיד לחתוך בעניין של "לא יעיל, לא יזיק" וזה לא בהכרח אומר שממש היה מה לחתוך או שזה באמת הולך לעזור. אם כי אני בטוחה שיש הרבה תינוקות שבאמת יש להם לשון קשורה/קצרה וזה עוזר להם.
כמויות החלב עלו קצת בהדרגה לכיוון ה 20-30 cc לשאיבה, לא המון אבל יותר נחמד מאשר קודם. לשמחתי באו לעזרתי גם שתי חברות טובות עם תינוקות קצת יותר גדולים והן משתדלות לתרום לי מדי פעם קצת חלב שאוב שלהן. מוסיף לו עוד ויטמין, מינרלים חיוניים, חומר חיסוני וכו' וגם עוזר מאוד ביציאות : - )
נכון להיום אני ממשיכה להניק עם הs.n.s, שואבת בין שלוש לארבע פעמים ביום, כמעט לא נותנת בקבוק – כנראה שילוב של השתפרות בכוח היניקה שלו עם זה שעברתי לצינוריות הרחבות יותר של הs.n.s. יובל בשקילה האחרונה (שבועיים אחרי השקילה הקודמת) עלה ל 5.250 ואז הפסקנו לשקול עד לגיל שלושה חודשים (אנחנו עכשיו חודשיים ועשרה ימים).
אני אמשיך להניק כמה שאפשר אבל אני חושבת שאצטרך להוריד בכמות השאיבות כשאתחיל לחזור לעבוד אפילו חלקית (היום אני ציצי במשרה כמעט מלאה אם מחשיבים את זה שגם אני צריכה לישון, לאכול ולהסתרק מדי פעם אם כי זה הולך ומשתפר ובשבוע האחרון הספקתי לעשות עוד כל מיני דברים). אני חוששת שכשאוריד בשאיבות, חוץ מזה שזה יגרום באופן ישיר לכך שהוא יקבל פחות חלב אם, זה יגרום לירידה בכמות החלב בגלל שיהיה פחות ריקון של השד ובשלב מסוים לא ברור אם יהיה טעם להמשיך להניק עם ה s.n.s אם בכל מקרה הוא מקבל רק פורמולה ולא יוצא חלב.
לסיכום:

  1. כרגיל, הסנדלר (במקרה הזה מדריכת ההנקה) הולך יחף.
  2. למדנו המון על בשרנו על בעיות בייצור חלב, בעיות ביניקה, לשון קצרה, milk bleb (שלפוחיות חלב), דלקות וצינורות סתומים.
  3. הכרנו הרבה אנשי מקצוע חשובים בתחום ההנקה באופן אישי.
  4. למדנו שבפעם הבאה חשוב לשקול את התינוק מיד כשיוצאים מבית החולים גם אם הכל נראה בסדר. היינו חוסכים לו תקופה של רעב וחוסר גדילה, היינו יכולים אולי להעלות את כמות החלב על ידי הוספת גירוי בשבועיים הראשונים הקריטיים שאותם פספסנו.
  5. אנחנו מקווים שהתינוק/ת הבאים ידעו לינוק יותר טוב.
  6. אומרים שרקמת השד ממשיכה להתפתח עם כל מחזור ובמיוחד בכל הריון נוסף ויש סיכוי שתהיה יותר רקמת שד בפעם הבאה.
בהצלחה לכם,
שבקרוב יובל יהיה תינוק שמנמן ואתם לא תדאגו, שפע של חלב לתינוקות הבאים.

עברת תהליך חשוב שיעזור לך להיות מדריכת הנקה טובה יותר, ומסר חשוב מאוד: תראי כמה השקעת: ידע, כסף, מאמץ, בעלי מקצוע ובעיקר רצון אדיר להצליח, ותחשבי על כל הנשים שאנחנו שופטים מהר מדי וההתנשאות שלנו על המשפט: לא היה לי חלב.

שתהיו בריאים.
ותודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור החשוב הזה
ממדריכת הנקה בדרך לIBCLC.

נשמע מתיש...
בהצלחה בהמשך happy
hug
אגב, האם המוטיליום עזר? עברתי סיפור דומה בהנקה של הבכורה (בגלל פצעים ועצה אחת לא טובה) וטופלתי בדום-פרידון וזה היה נפלא.

ולאכול הרבה חלבה hilarious את זה עוד לא שמעתי. (וכשכן אכלתי חלבה, כנראה שהסוכר עשה כאלה גזים ליונקת שלא התקרבתי לזה מאז).

למדנו שבפעם הבאה חשוב לשקול את התינוק מיד כשיוצאים מבית החולים גם אם הכל נראה בסדר. היינו חוסכים לו תקופה של רעב וחוסר גדילה, היינו יכולים אולי להעלות את כמות החלב על ידי הוספת גירוי בשבועיים הראשונים הקריטיים שאותם פספסנו.

גם אנחנו נפלנו עם זה. שקילה ראשונה רק חודש אחרי הלידה ורק אז התחלנו לטפל (אצלנו חיתוך הלשון פתר את הבעיה ויונקת נוספת הצילה אותי - את זה הבנו בדיעבד - מ"התיבשות").

בהצלחה hug

ולאכול הרבה חלבה

אני קיבלתי המלצה לאכול חילבה- אולי היא פשוט הגתה לא נכון.

בכל מקרה... flower

תודה לכולן על התגובות והחיבוקים.
מוטיליום זה שם המוצר שעשוי מדום פרידון. באיזה מינון ולכמה זמן לקחת?
המוטיליום עזר כנראה מעט - עלינו מ10-15 CC ל20-30 CC וברגעי חסד אפילו 45
תראי כמה השקעת: ידע, כסף, מאמץ, בעלי מקצוע ובעיקר רצון אדיר להצליח, ותחשבי על כל הנשים שאנחנו שופטים מהר מדי וההתנשאות שלנו על המשפט: לא היה לי חלב. כן, הא? לא לזלזל אם כי אני עדיין יודעת שזה מאוד יוצא דופן (אולי משהו מיוחד שנשמר בגורל למדריכות הנקה?) ובד"כ בד"כ נובע מטעות בניהול הנקה כמו הדוגמא בסיפור של סלט_פירות‏.
חילבה - ידוע כעוזר להרבה אמהות, כל השאר מבוסס כנראה רק על דמיון סמנטי.
מקווה שזוכרת נכון... לקחתי 3 כדורים 3 פעמים ביום (9 סה"כ), ואחרי שחזרנו להנקה מלאה (אחרי 3 שבועות בערך על הכדורים), הורדתי בהדרגה עד שהפסקתי לגמרי והגוף המשיך לייצר לבד. ממש לפי הספר.
אני יודעת לגבי המוטיליום. אני לא בארץ אז לא משתמשים בכדור הזה פה, לכן אני גם לא יודעת אם כדור מוטיליום = כדור דוםפרידון. את הטיפול קיבלתי מדר' ניומן (איזה מזל יש לי שאני גרה איפה שהוא עובד!) בנוסף למשחה המופלאה שלו, וההרגעה הכללית שהגיעה מכיוונו (תינוקת שלא עולה במשקל עדיין מקבלת 60-70% מהתזונה שאמורה לקבל והעובדה שלא ירדה זה כבר סימן טוב. זו רק דוגמא אחת).

מחזקת את ידייך (ואת שדייך, מרחוק), ומקווה שהכל יסתדר ואכן ההנקה תהיה מלאה. hug

כתבתי הרבה דברים ומחקתי אולי כדאי שפשוט נדבר בנתיים flower שתדעי שקראתי (וגם שמעתי) ושאני מעריצה את הדבקות במטרה עד כדי נסיעה בָּסובארו לאודים blink
אה, ושכחתי לתייג לך (בתיוג שאני בעצמי ערכתי) דף_סיפור_הנקה‏
המוטיליום עזר כנראה מעט - עלינו מ10-15 CC ל20-30 CC וברגעי חסד אפילו 45 - זה לא מעט. שימי לב שזה הכפיל וכמעט שילש את הכמות. כל הכבוד!

אני גם לא יודעת אם כדור מוטיליום = כדור דוםפרידון
מוטיליום הוא דומפרידון. לפי התנ"כ של התרופות, טומס הייל, מותר לקחת מקסימום 80 mg ביממה שזה בד"כ 4 פעמים 2 כדורים (של 10mg). בקנדה נותנים הרבה יותר - אפילו 12 ויותר וגם לאורך זמן.

אפילו 12 ויותר וגם לאורך זמן.
לא יודעת בדיוק כמה נותנים, זה אינדיבידואלי, אבל אמהות מאמצות לוקחות את זה לתקופה ארוכה ומניקות. בכל מקרה ההשפעה של זה משתנה מאשה לאשה. אי אפשר לצפות מה תהיה התגובה וכמה מינון צריך לתת כשעולה הצורך.

נעמה, זה באמת לא מעט. כל הכבוד! yes
מה המצב עכשיו?

התחלתי להוריד את מינון המוטיליום ואני עוד לא סגורה אם זה גורם לי לירידה בכמות החלב. יש לי תחושה שכן אבל לפעמים אני שואבת 15 CC ולפעמים 35cc ככה שאין לי מושג.
אני מניקה עם הsns וכמעט לא נותנת בקבוקים. כנראה שילוב של השתפרות שלו ושל זה שעברתי להשתמש בצינוריות העבות יותר והחלב זורם יותר בקלות. נראה לי שהוא מקבל ממני בין רבע לשליש מהכמות.
עוד מעט צריכה לחשוב על להתחיל לעבוד ואשתדל לדחות כמה שיותר את הדברים שדורשים ממש להפרד ממנו לאורך זמן שאומר לדלג על הנקה כי כל פעם כזאת זה פחות חלב במיידי וגם השפעה על כמות החלב שאני מייצרת.

הגיג: זה לא שהסנדלר הולך יחף - הוא פשוט פיסח.

_אבל אמהות מאמצות לוקחות את זה לתקופה ארוכה ומניקות_
אימהות מאמצות לוקחות את זה חודשים לפני הולדת התינוק ואז יורדות למינון הרגיל.
יורדות למינון הרגיל נכון. ולא סותר. וממשיכות לקחת כל עוד הן מניקות... לזו היתה הכוונה (טווח ארוך).
שמחה לקרוא ולהתעדכן.
באמת נשמעת התמודדות לא פשוטה בכלל.
הסיפור על הנסיעה לירושלים הזוי ביותר, אם כי זוכרת באיזה יום גשום בטירוף הגעתם לאודים...
מקווה שזה רק ילך וישתפר flower
קישור | העבר | מחק *שיבולת* (19.01.2008 16:53):

יש לי קצת (קופסה או שתיים של 200 מ"מ) חלב קפוא בפריזר. אשמח לתרום.
צרי קשר ב asafvar$012.net.il
כמדריכת הנקה את ודאי מודעת לסכנה של העברת נגיפים, באמצעות חלב אם, בדיוק כמו במקרים של הדבקות בחשיפה לדם נגוע.
נראה לי מעט מסוכן לפנות פניה כללית לתרומות של חלב. אע'פ שכולם פועלים מתוך אהבה וכוונות טובות,
יכול להיות מצב של אי ידיעה לנשאות של מחלות שונות [ לשם דוגמא צהבת נגיפית מסוגC ] המסכנת מאד את התינוק.
עדכונים במצבנו.
היום יובל בן 5 חודשים ויומיים ועדיין יונק בעזרת הs.n.s . אני שואבת פעמיים ביום (לפני השינה ובאמצע הלילה) ומצליחה לאסוף ביחד בערך 50 cc . כמעט ולא נותנת בקבוקים אבל רוב מה שהוא מקבל זה פורמולה. יש לי כל מיני מחשבות והתלבטויות לגבי ההמשך. כיום, בשביל לא להפסיד הנקות, גם ביומיים בשבוע שיש לו מטפלת אני עובדת כמעט רק מהבית וזה נורא מגביל אותי ואני לא מצליחה לקדם את העסק שלי (בתור מדריכת הנקה) ואני די מתבאסת מזה.
יובל מתחיל להיות עצבני מכל העניין הזה עם ה s.n.s כי לפעמים נגמר החלב באמצע הארוחה שלו וזה קוטע את הרצף ואז הוא עדיין קצת רעב אבל כועס ולא רוצה להמשיך לינוק, או שהוא כבר לא כל כך רעב אבל אני יודעת שיהיה שוב בקרוב ואני מציעה לו שוב והוא מסרב. בקיצור, הוא עושה לפעמים שביתות הנקה קטנות ואני ממש מתבאסת מזה. בעיקר זה מסורבל כשיש לי חלב שמישהי תרמה לי ואז אני לא רוצה שהחלב יעמוד בבקבוק הרבה זמן ומצד שני אני לא רוצה לזרוק חלב שאוב ואז יש דילמה - האם להשאיר את הבקבוק חצי מלא כדי שהוא יסיים את הכל ואפשר יהיה לשטוף את הבקבוק ולשים חלב חדש או למלא בעוד חלב - מה שאומר שהחלב הישן יתערבב עם החדש וישאר בבקבוק לאורך יותר זמן או יצטרך להזרק.
חוסר הספונטניות שבהנקה הזו וכל החסרונות של הנקה עם s.n.s הופכים את ההנקה ללא כל כך נעימה ומספקת ואני מתבאסת מזה.
אני חושבת שבגיל חצי שנה אני אתחיל לדלג על הנקות כשהוא עם מטפלת ונראה האם יהיה טעם להמשיך גם להניק. בעקרון - כשמניקים יש טעם להמשיך להניק אפילו אם זה פעם ביום אבל אצלי גם ככה בכל היום ביחד זה יוצא שהוא מקבל ממני בערך כמות של הנקה אחת אז יכול להיות שאם יוצא שאני מניקה רק שני שליש הנקות כמות החלב שהוא מקבל ממני כל כך קטנה שזה כבר באמת לא שווה את הטרחה והבאסה שבמצב ביניים שאני נמצאת בו.
הי נעמה
ראשית כל הכבוד לך שהגעת עד הלום! גם אצלי ההנקה התחילה קצת צולע.. יועצת ראשונה כי נראה שחסר חלב ואז בלי סוף שאיבות ואז יועצת שנייה כי עכשיו יש עודף חלב.. ומיליון שאלות בפורום של ד"ר ליבוביץ'...
אני יודעת כמה שזה מתיש ואת פשוט ראוייה לטונות של הערכה על המאמץ! וגם בעלך כמובן! מאחלת לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי.
נעמה

אצלי יש מצב הפוך של המווווווון חלב. הייתי תורמת לך אבל אני בחו"ל.

אני חושבת שהענין קשור לשחלות פוךיציסטיות שלי פלוס חוסר איזון מסוים בבלוטת התריס. מה שתמיד עזר מאד לאזן את כל זה היה אקופונקטורה.
אולי זה יכול לעזור גם לך?
ויש גם שיטת אייפק.
אני רוצה לעודד אותך למרות שקשה לי לכתוב את המשפט הזה, לאור הקשיים שלכם. שכל יום שהוא נמצא קרוב לשד שלך, אפילו שרוב מה שהוא מקבל זה פורמולה, הוא לפחות מקבל את שאר הדברים שהם הנקה... הקרבה, המגע, הריח שלך...
קורה לפעמים שהוא יונק בלי אס אנ אס? כלומר כביכול רק בתור "מוצץ"? או שזה יותר מדי מעצבן אותו?
יש מצב שאנשים יביאו לך תינוקות שלהם להניק על מנת להעלות את כמות החלב שלך?

חזקי ואמצי, נשמע שאת מתמודדת ביצירתיות רבה עם מצב לא פשוט.

מאוד מעניינת אותי ההשפעה של השחלות הפוליציסטיות, נראה שזה שונה אצל כל אחת.
הייתי בדיקור 6 מפגשים בערך אצל מישהי שהמליצה לי עליה יועצת ההנקה - לא נראה שום שינוי.
בסה"כ אני מאוד שמחה גם עם מה שיש ונהנית כשהוא יונק. בסופו של דבר, כל פעם אני אומרת לעצמי - בגיל ... אני אפסיק, כש... אני אפסיק ובינתיים אני תמיד ממשיכה ושמחה שהוא ממשיך לינוק.
הוא מוכן למצוץ על ריק רק ממש כשהוא כמעט נרדם, אחרת הוא לרוב מתעצבן מהר. כשהוא יונק ונגמר החלב בבקבוק אז הוא מיד מתנתק.
לא נראה לי שיעזור לי להניק יותר, אני חושבת שיובל יונק בסדר וגם כשהנקתי אותו המון שעות זה לא שינה. עשינו ניסוי עם חברה שלי שיש לה תינוקת כמעט בגילו והיא נתנה לו לינוק ממנה ואמרה שהיא מרגישה על השד שהוא יונק בסדר גמור וראו בליעות והכל. נראה שהבעיה היא בסיסית יותר - בתשתית של בלוטות החלב בשד ולכן לא ניתן להשפיע על זה בהנקה מרובה או בעזרת מזונות מסוימים או תרופות. בהתחלה הנקתי המון שעות וגם שאבתי וזה לא הצליח להעלות את הכמות.
אני מרגישה כאילו הכל תקין אבל קטן. כלומר, השד יכול להיות בתחושת מלאות והתרוקנות, אבל הוא מתמלא כשיש 50 cc ולכן גם מתרוקן מהר, יכול לטפטף לי חלב בגלל שעבר זמן מההנקה הקודמת למשל. המערכת תקינה, מייצרת חלב אבל הכל בכמויות קטנות.

תודה רבה על כל התמיכה, העצות והאהדה.

כל הכבוד על כל המאמצים. עשית המון ולדעתי חשוב גם שתהני מהקרבה ורק את יכולה לדעת עד כמה ההתעסקות עם ה-SNS גורעת. אולי לצמצם את מספר ההנקות? אולי לשים אותו על השד רק אחרי שהוא כמעט שבע ויש לו סבלנות?
מכיוון שאתם כבעט יכולים להתחיל מוצקים, אולי לנסות 'לסחוב' עוד קצת ולהמיר חלק מהארוחות במוצקים (ייקח קצת זמן אבל אולי יובל מהסוג המתלהב). כאשר יהיו פחות ארוחות מהשד, זה יהיה פחות מעיק וייתן לך כוח להמשיך.
אם יורשה לי - אני בעד למצוא שביל ביניים שיאפשר לך הורדת הילוך במאמצים בלי לוותר על הכל.
בהצלחה
כל הכבוד על כל המאמצים_ גם אני מורידה את הכובע.
חשבתי עלייך ועל המקרה המיוחד שלך, ובעיקר לפעם הבאה. אני לא יודעת אם יש משהו לעשות לפני הלידה הבאה, בזמן ההריון או אפילו לפניו, כדי לגרום לגוף לייצר יותר חלב אבסולוטית, אבל אולי כדאי לך ליצור קשר עם דר' ג'ק ניומן (דרך האתר שלו ‏http://www.drjacknewman.com‏) ולהתייעץ איתו.
עברתי על המאמרים שלו, וכמובן שלא מצאתי משהו שמתאים לך, כי הוא יוצא מנקודת הנחה שתהליך היצור תקין, ורק צריך לעודד/לתקן/לגרום ליותר חלב בדרכים אחרות (כמו הדומפרידון). לכן נראה לי שמייל ישירות אליו, או לשותפתו אדית קרנרמן - אם תרצי את המייל הישיר שלה, יש לי אותו - יוכל אולי לעזור לפעם הבאה.

כתבת _בגיל ... אני אפסיק, כש... אני אפסיק ובינתיים אני תמיד ממשיכה ושמחה שהוא ממשיך לינוק. שימחתותי גם happy

אני אשמח לתרום לך חלב אם רוצה???
הגוף מיצר אבל בכמויות קטנות?

אז מה קורה אם מניקים אותו את החמישים הזה כל שעה? הגוף מייצר עוד חמישים?

מענין אותי כמובן גם מנקודת ראות מקצועית - כי אני דולה ובקרוב ב"ה אהיה גם יועצת הנקה. עובדת בקבוצה עם שתי יועצות הנקה.
האם ניסית את הענין של להוריד כל פעם קצת בכמות שנותנים עם האס אנ אס? כנראה שניסית, ואת אומרת שהוא מתעצבן כשנגמר? אני מבינה נכון?

טוב לשמוע שאת לא מתייאשת. הסיפור שלך הוא עבורי עוד דוגמא לאיך כשרוצים מאד, מוצאים דרך לעשות גם את הבלתי אפשרי.

השחלות הפוליציסטיות הן בעצמן רק סימפטום. זה סימפטום של חוסר איזון במערכת האנדוקרינית. גם השדיים הם חלק במערכת הזאת, כמו שאת בטח יודעת. ציסטות נוצרות בשחלה בזמן שהיא מנסה ומנסה לבייץ. במקום לבייץ, הרבה זקיקים מתפתחים, אבל לא מספיק כדי לבייץ, ונוצרת ציסטה שבהרבה מקרים גם מונעת ביוץ (פיזית עוצרת את הביצית מלצאת גם אם יש זקיק שנפתח).
זה קשור בעיקר לרמות אסטרוגנים לא נאותות, ולרמת אל אייץ' לא תקינה. לפעמים האל אייץ' גבוה מדי אבל לא מסוגל לעשות את הקפיצה הזו שהוא אמור לעשות על מנת לבייץ. בנרתיק יש רטיבות כמעט כל הזמן, והביוץ לא מתרחש.
כמובן זה משפיע גם על השדיים ומי יודע, אולי זה אפילו השפיע אצלך על ההתפתחות של השדיים.

אצלי היו שדיים קטנים מאד שנראו ממש לא מפותחים וגם כמעט לא היה ווסת. אחר כך הצלחתי להכנס להריון ולדעתי היונק הראשון שלי ממש סידר את העיניינים מבחינת הציצי. הוא היה היונק היחיד שלי שינק ממש מעולה מן ההתחלה, והשדיים ממש צמחו כתוצאה מהיניקה האפקטיווית שלו. אחר כך קיבלתי שני יונקים שובבים. בכל אופן היום אני מוכרחה לתת לבן שלי מוצץ בין ההנקות, אחרת אני מיד בתוך כמה שעות מקבלת גודש בלתי נתפס. הוא כבר בן עשרה חודשים.

שיהיה בהצלחה. כל יום שווה זהב.

עדכונים:
חגגנו 8 ח' ואני עדיין מניקה, זה כבר לא בעיה, נראה לי כמעט טבעי. מניקה בשכיבה וכמעט בלי סרבול ויובל אוהב לינוק ואוהב להרדם עם ציצי גם בלי חלב אם הוא שבע.
לא מתלהב ממוצקים, אפילו לא מחול ואבנים yummy אז בכל מקרה הוא ימשיך כנראה לקבל עוד כמויות של פורמולה אבל אני לא נבהלת מזה. הוא ילד בריא ואין לי רגשות אשם. באופן כללי פיטרתי אותם ובד"כ אני מסתדרת מעולה בלעדיהם.
אני מקווה עוד להספיק לברר את עניין הסיבה בצורה יותר יסודית לפני שההנקה תהיה מאחורינו (בקצב הזה אולי יש לי עוד 8 חודשים לפני, מי יודע, אולי אהיה שיאנית העולם בהנקת צינוריות tongue אבל אני לא מתחייבת לכלום ומאוד מרוצה עם מה שעשינו עד עכשיו).

נוצר כל הזמן חלב, אם הייתי מניקה כל היום רצוף הוא היה מקבל יותר חלב אם ממני ושנינו היינו מאבדים את השפיות.
בהתחלה, לפני שהתחלנו לתת תוספות, הוא היה יונק כמעט ברצף במשך די הרבה שעות - זה לא הספיק בשביל שיחזור למשקל הלידה שלו.
לא ניסינו להוריד בכמויות ובאופן כללי אני לא חושבת שזו הדרך. הירידה בכמויות אמורה להיות בגללו - כשכמות החלב בשד עולה כמות התוספת שהוא יונק פוחתת כי הוא נהיה שבע יותר מהר. ניסיתי תקופה מסוימת להניק עם הצינורית הדקה יותר אבל ההנקות הפכו ארוכות הרבה יותר ותכופות יותר וגם ככה הוא עדיין יונק במהלך היום כל שלוש שעות וגם בלילה בד"כ אלו הפערים.

אבל בעיקר חזרתי לכאן להגיד שטוב ולהגיד תודה לכל הבנות היקרות מאוד שתרמו לנו חלב אם בשפע עם המון אכפתיות.

קראתי והתרגשתי. איזו השקעה ונכונות! יש לו מזל שאת אמא שלו happy
מאוד שמחתי למצוא את הדף הזה, כי מצבי די דומה. ילדתי לפני שבועיים בניתוח קיסרי (תינוקת במשקל 5 קילו!! ולא אין סכרת). שעתיים אחרי הניתוח היא כבר ינקה וההנקות נמשכו שעות ארוכות. יום וחצי לאחר הלידה שקלו אותה והיא ירדה חצי קילו (10% ממשקלה) ובעיקר היו מודאגים כיוון שהיא לא נתנה שתן, למרות שהיו לה יציאות כל הזמן (מקוניום). הבהילו אותי בבית החולים שהיא מתייבשת וחייבים לתת לה תוספת. מדריכת ההנקה שזימנתי לבית חולים הצליחה לשאוב מספר טיפות של קולוסטרום והתחושה הייתה שהשדיים ריקים. בכיתי מאוד כשנאמר לי לתת לה תוספות, השלמתי עם העובדה שלא ילדתי טבעי כמו שרציתי אבל העובדה שאני לא יכולה להניק בשילוב עם ההורמונים של אחרי הלידה היו די טראומטיים. בכל מקרה נשארתי אופטימית כיוון שנאמר לי שאחרי קיסרי החלב מתעכב. השתחררנו אחרי יומיים וחצי הביתה אחרי שנפסקה הירידה במשקל (אבל לא חלה עלייה) וכעבור יומיים שקלנו את המתוקה שלנו וראינו שיש עלייה. בזמן הזה החלפתי מדריכת הנקה והתחלתי להניק עם הצינורית (ותודה לורד לב שהצילה אותי!!) ולתת תוספת בכל הנקה. במשאבת ספקטרה לא הצלחתי לשאוב כלום, אבל בשאיבה ידנית יוצא חלב גם אחרי שהיא מסיימת לינוק 20 דקות ויותר עדיין יש חלב, אבל אין שפריץ ולא מטפטף לי חלב בין ההנקות. בימים הראשונים חיכיתי כל הזמן שיגיע החלב אבל עכשיו אני מבינה שכנראה שזה לא קשור לקיסרי אלא יש בעיה אחרת. עשיתי דיקור פעמיים ואני מקפידה לשתות שומר ושאר ירקות ובעיקר להשאר אופטימית למרות שזה קשה. ההנקה עם ה-S.N.S מסורבלת ואני כל-כך רוצה שיהיה חלב ובשפע. התינוקת המשיכה לעלות במשקל והיא ישנה טוב ורגועה ומאוד אוהבת לינוק. ההנקות התקצרו לחצי שעה (עם צינורית) ופעם ביום אני מנסה להניק בלי תוספת ואז זה אורך שעה וחצי-שעתיים ונגמר בתוספת.. ביומיים האחרונים נראה לי שיש שיפור (היא לא מסיימת את התוספת ובשאיבה ידנית יוצא יותר) אבל איפה השפריצים? מתי יבוא החלב? אשמח לעצות, עידוד ועזרה וסליחה שיצא קצת ארוך...
אני יכולה רק לעודד, ולהחזיק לך אצבעות. אל תתיאשי!!
(ניסית כדורי חילבה? הם אמורים לעזור)
מזל טוב!
מאחלת לך הצלחה בניווט בין העצות והמטלות שתצליחי להקשיב לעצמך ולבתך ולבחור מה שמתאים לכן.
אחרי העצה הזו שהימא לדעתי הכי חשובה העצה השניה שעזרה לי מאוד בכל הקשיים היתה לדאוג הכי טוב שאני יכולה לעצמי: לישון, לאכול טוב, להתקלח, להתלבש, לחייך...
להגברת חלב עזר לי לשתות הרבה פעמים כמויות קטנות (תכיני הרבה בקבוקי ספורט מפוזרים בכל מקום) ותה זרעי שומר.
המון תודה. אני אופטימית ומקווה לטוב ובנתיים ממשיכה להניק במרץ למרות הצינורית. שמעתי שלא לכולן "דולף" חלב. אשמח לשמוע על מקרים של חלב שהגיע באיחור ובעיקר אני שואבת עידוד מהסיפור של נעמה על כך שגם הנקה חלקית יכולה להיות מתגמלת.
קישור | העבר | מחק *אמאעדי* (06.07.2008 12:24):
ל אמא_של_דנדי‏: אמנם לא היו לי בעיות בהגעת חלב אבל חשוב לי שתדעי שלא לכולן דולף ולא לכולן יש שפריצים. אני מיניקה עכשיו את בני השלישי ולא השתמשתי בפד אפילו פעם אחת מאז שנולד (הוא יונק במרץ כבר 8 חודשים).
עם בני הגדול היו לי מעט מאוד דליפות, אולי 3 ימים השתמשתי בפדים ולא הצלחתי לשאוב. עם השני גם כן לא השתמשתי בפדים מחוסר דליפה ופעם אחת השפריץ לי בטרוף והרטבתי את כל הבית כשרצתי להיניק אותו happy
ובכל זאת, עם הגדול גם היתה לי זרימת יתר שגרמה לו להשתנק ועדיין לא הצלחתי לשאוב כמעט כלום.

עם השלישי, כאמור, שום דליפות והפעם גם לא ניסיתי לשאוב, סתם מתסכל אותי. שוחחתי בעניין הזה עם שתי יועצות הנקה שהסכימו איתי שרפלקס שחרור החלב שלי פועל כנראה רק עם פה של יונק על הפטמה. כי עובדה היא שבניי יונקים ועולים מצויין במשקל אבל לשאוב איני יכולה ואיני דולפת.

מאחלת לך הצלחה בהמשך הדרך.

עדי

יש לך מה להוסיף? עריכת כל הדף
אפשר לפתוח דף_חדש, או לכתוב כאן בדף מדריכת_הנקה_עם_בעיות_בהנקה:
אמירת הודיה על הקיים, על מה שיש, על המובן מאליו, מעולם לא גרעה מאף אדם שום דבר.

מאת:

כדאי לקרוא שוב את מה שכתבת לפני ההוספה.