דף_פתיחה‏ leaf מה_חדש‏ leaf מפתח_נושאים‏ leaf הוראות_שימוש‏ leafemailleaf חיפוש:
אנחנו פשוט מפחדות שאם נדע מה אנחנו רוצות אז יכול להיות שממש ממש ממש נרצה את זה, ואז... ואז... ואז...
לכי תדעי איפה זה ייגמר happy
<שלא לדבר על מה שיקרה אם בני הזוג שלנו ידעו מה אנחנו באמת רוצות, אוי א-ברוך, נכון? blink> (ציל_צול? מתוך אמהות_וקריירה‏)

ברוך בואך לאתר באופן_טבעי‏ flower

ביקור ראשון שלך?
מידע_ושיתוף_בענייני_צניחת_רצפת_אגן  left הפניות_לכאן‏, דפים_דומים‏
מדור_רצפת_האגן‏

לצערי, אני חולקת כאן את הסיפור שלי ואת הידע שרכשתי בעקבותיו. זה ידע שצריך להיות לכולנו, מבלי שאנחנו מגיעות למצב שבו איברים פנימיים זולגים לנו לתוך הנרתיק או החוצה ממנו. אני בכוונה כותבת את זה ציורי ומגעיל, כי לדעתי רק ככה אפשר לגרום לנשים להבין שהידע הזה חשוב. אני חושבת להעניק קישור לדף הזה לכל אישה בהריון מתנה.. בכל ספר הכנה ללידה יש פרק של אחרי לידה. דיברתי עם הרבה חברות, עוד לא מצאתי אחת שבאמת התייחסה ברצינות לחלק הזה. אולי מתרגלים קצת כיווצים, אבל למי יש זמן וכוח אחרי לידה, נכון?!

הידע הזה לא נגיש לנו מהרבה בחינות. המזעזעת שבהן היא שהמערכת שהמטפלת שמלווה אותנו בהריון ואחריו (גניקולוגים) לא יודעים באמת מה זה צניחת רצפת אגן, וחלק מהם אפילו לא יודעים שיש תחום שנקרא "אורוגניקולוגיה", שבמצב נורמלי כל אישה אחרי לידה היתה מקבלת הפניה לאבחון. טוב, נו, תקראו ותבינו...


פיזרתי הבטחות, רמזים, ספוילרים, ועכשיו לדבר האמיתי -

ילדתי לפני 6 שבועות. לידת בית מהירה מאוד, טובה, שמחה וגם קצת מצחיקה. זו היתה לידה שלישית. במהלך ההריון היתה לי עצירות שתן פעם אחת. אף פעם לא שמעתי על זה קודם, זה היה מאוד משונה. בשבוע 12 פשוט לא הצלחתי לעשות פיפי. אחרי כמה שעות הלכתי למוקד של מכבי, עשו לי קטטר וזה לא חזר על עצמו. במהלך ההריון הפופיק שלי יצא מאוד החוצה. הייתי בטוחה שיש לי הרניה (בקע) בטבור. גם בהריונות הקודמים הפופיק יצא החוצה, אבל הפעם זה היה פנומנלי. האיזור היה כ"כ רגיש שלא יכולתי לסבול מגע בחולצה, ורוב הזמן הייתי עם פלסטר. ידעתי שאחרי הלידה אלך לפיזיותרפיסטית כדי לאבחן עד כמה הבקע חמור. הייתי די בטוחה שזה יהיה רציני ושאולי אזדקק אפילו לניתוח.

השעות והימים שאחרי הלידה

או.קיי. ילדתי. כאמור - מאוד מהר. אני מציינת את זה שוב, כי זה מאוד (!) רלוונטי לנושא הדף. מייד אחרי הלידה המיילדת ובנזוגי סידרו לי פינת רביצה עם התינוקת. הרגשתי מעולה - לא נקרעתי, לא הרגשתי כלום "למטה". הייתי חיונית, חזקה ושיכורה מההרמונים. המיילדת אמרה לי - עכשיו, ביומיים הבאים את לא קמה מהמיטה. שירותים, מקלחת, אוכל, הנקות, וזהו. את נחה מנוחה מלאה. בשבועיים הבאים את נחה המון, את יכולה לקום, אבל את במנוחה. ועד ששה שבועות מהילדה - את במשכב לידה. את במנוחה. הנהנתי. כמה דקות אח"כ שאלה אותי - איפה יש מצעים שאני אחליף? ואני קמה ואומרת לה - בואי אני אראה לך. היא אומרת לי - את לא קמה, תסבירי לי ואני אביא לך. אני חושבת שבסצינה הקטנה הזאת טמון כ"כ הרבה - אני התייחסתי למושג של משכב לידה כאל משהו שהוא סיסמא. סלוגן. לא באמת משהו שמתאים לי. אני הרי חזקה, חיונית, מאוד אוהבת לחזור לעניינים מהר. וככה נראו השבוע וחצי הבאים שאחרי הלידה - בסך הכל נחתי, אבל לא ממש. יום אחרי הלידה דיברתי עם חברה בטלפון. היא שואלת אותי - מה זה הרעש הזה? אה, זה אני מרוקנת מדיח. וארבעה ימים אח"כ אני הולכת עם הבת הגדולה לחוג שחיה ברגל (70 מטר מהבית, לא ביג דיל,עם מנשא ותינוקת טריה). עשרה ימים אחרי הלידה אנחנו מזמינים חברים ליומולדת 6 של הבת הגדולה (הבטחנו לה שנעשה אחרי הלידה). מזל שבנזוגי מחליט שהפעם נבקש מכל אחד להביא משהו לאכול, כדי שלא תהיה לנו הרבה עבודה ושאני אוכל לנוח. בדרך כלל אני מאוד נהנית להכין דברים לבד. מזל. ערב לפני היומולדת אני מרגישה שאני קורסת. הגוף חלש, הרגליים כואבות. ועדיין, מקיימים את היומולדת (היה כיף! קומזיץ, חברים, מלא ילדים). בציר הזמן אנחנו עכשיו עשרה ימים אחרי הלידה.

*צניחה*

שבוע אחרי הלידה אנחנו אוכלים ארוחת ערב במרפסת. אני קמה כדי ללכת להיניק את התינוקת. ומרגישה ש-משהו נופל לי בתוך הגוף. לא מבינה מה קורה. זה לא קרה לי אחרי הלידות הקודמות. למחרת אני מתקשרת למיילדת. היא אומרת לי - זה קורה אחרי לידות, זה אמור להסתדר עם הזמן, אבל מומלץ בכל מקרה בהקדם ללכת לאבחון אצל פיזיותרפיסטית של רצפת אגן. התחום נקרא "אורוגניקולוגיה". מה? תכתיבי לי, אני אומרת לה. בחיים לא שמעתי על זה. היא מכתיבה ואומרת לי שיש לה המלצה על מישהי אבל אין לה כרגע את הטלפון, נדבר מאוחר יותר. אני מתקשרת למוקד של מכבי ומבקשת לקבוע תור לאורוגניקולוגית. מה? שואלת אותי המוקדנית. או-רו-גניקולוגיה. לא שמעתי על זה, היא אומרת לי. היא מבררת עם האחראית - את צריכה הפניה מרופא נשים. או.קיי. אני תקועה - הרי רופא נשים רואים רק אחרי 6 שבועות. בינתיים, בימים הבאים, ולמעשה בשבועיים הבאים אני מרגישה שזה מחמיר. משהו תקוע לי בין הרגליים. חברות אומרת - אה, גם לי היה, זה מסתדר לבד. אבל אני מרגישה שמשהו לא בסדר. בכל פעם שאני מרגישה "את זה" אני נכנסת לדכאון. כאילו אין לי בסיס, אין משהו שאוחז את הגוף שלי, שהכל נוזל. תוך כדי השבועיים האלה - יש לי קשיים בהנקה, מתפתחת לי דלקת חמורה בשד, אני מקבלת אנטיביוטיקה, אני והבת חוטפות שפעת וקודחות מחום. בתוך כל הבלגן הזה, אני עושה תרגילים של כיווץ רצפת אגן. אני יודעת שיש לי שריר חזק. תמיד ידעתי להפריד כיווצים בין הקדימה (נרתיק) ואחורה (פי-טבעת, או רקטום, אני לא יודעת איך קוראים לזה). אני עושה כיווצים. זה לא עוזר.
לקחתי מהמיילדת את המספר של הפיזיו-תרפיטסטית רצפת אגן. אני מתקשרת. ההודעה בטלפון אומרת שהיא עונה לשיחות כל יום בין 4 ל 6. אבל אני מתקשרת בשעות האלה והיא לא עונה. בהודעה היא אומרת שבמקרים דחופים לשלוח סמס. אבל, אני לא מקרה דחוף, אני אפילו לא מטופלת שלה. ככה עוברים הימים. אני לא מצליחה להשיג אותה, ובאיזשהו שלב מתייאשת ומאבדת את הפתק עם המספר.

*התחתית*

סופשבוע , יום שישי. שבועיים וחחצי אחרי הלידה. אני עם דלקת בשד, אנטיביוטיקה (שתתברר כלא מתאימה), אני והבת מעלות חום של שפעת, שיגיע בלילה לממש גבוה. אני בדכאון. אני מרגישה שאני פשוט לא יכולה להכיל את התחושה הפיזית הזאת - משהו מציץ לי מהנרתיק (אני רואה צ'ופצי'ק קטן מבצבץ). אני מנסה להיזכר - יכול להיות שככה זה נראה תמיד? אני הרי לא ממש מכירה את האיזור (לא מסתכלת, מה יש לי לחפש שם tongue). אבל אני יודעת - זה לא נראה ככה, וזה בטח לא מרגיש ככה. אני בוכה, בוכה, בוכה. בשבת, זה מידרדר. אני יושבת על האינטרנט ומגיעה לאתר הישראלי של פיזיותרפיה של רצפת אגן. עיניי חושכות. אני קוראת שיש כמה דרגות של צניחה. שכשהאיברים יוצאים מהנרתיק - זה צניחה דרגה 3 ובמצב כזה תרגילי הכיווץ יכולים להזיק, מכיוון שהשריר מתחזק מעל האיברים. אני לא מאמינה, עולמי חרב - בכוחותיי האחרונים, קודחת מחום אני מבצעת את התרגילים, ועכישו מסתבר שיכול להיות שהזקתי לעצמי! אני בוכה, בוכה, כל הסופשבוע. באמצע הלילה אני מתעוררת להיניק. בגלל הדלקת בשד חבר שלי בא לעזור לי עם התנוחה, והוא רואה שאני עדיין בוכה. הוא מבין שהוא חייב לקחת יוזמה.
בוקר יום ראשון - אנחנו שבועיים וחצי אחרי הלידה - הוא נותן לי לישון עד מאוחר (אחרי שבכיתי המון בלילה). בבוקר הזה הוא מצליח לקבוע לי תור דחוף לרופא נשים. הוא מתקשר למיילדת ולקח שוב את המספר של הפיזיותרפיסטית. הוא מפציץ אותה בשיחות, לא בשעות ש"מותר", שולח סמס-ים. בסוף הוא משיג אותה. יש לה תור רק לעוד שבועיים. הוא מתחנן אליה (בדמעות) שתמצא לנו זמן, מסביר לה שהמצב שלי ממש בקרשים. היא אומרת שברגע שיבטל תור היא תכניס אותנו. שעתיים אחרי זה היא מתקשרת וקובעת לנו תור ליום רביעי.

גניקולוגים לא יודעים לאבחן צניחת רצפת אגן

אני ואמא שלי מגיעות לרופא נשים. לחבר שלי יש פגישה חשובה בתל-אביב. הוא בא איתנו כי הוא חושב שיספיק להיכנס איתי, אבל בגלל שאני תור דחוף, בין תורים קבועים, זה מתארך והוא צריך לנסוע. אמא שלי נשארת עם התינוקת בקבלה. ואני נכנסת לרופא. כאן מגיע קטע עאלק-פמינסטי אבל בעצם שוביניסטי שאספר עליו אח"כ. בכל מקרה הוא בודק אותי ואומר - אני לא מבין על מה את מדברת, את בכלל לא נראית אחרי לידה. אבל יש לי משהו שמציץ מהנרתיק! איפה, הוא שואל. אני מנסה להראות לו, והמשהו הזה לא בדיוק קיים פתאום. אני אומרת לו, תראה יש כאן כלמיני דברים... הוא אומר - ככה זה אחרי לידה, תבואי אחרי 6 שבועות. הוא לא וכן לתת הפניה, לא לפני שעוברים 6 שבועות. וחוצמזה - מבחינתו הכל תקין.

קוראת. מזועזעת. תודה שאת משתפת! מחכה להמשך.
טוב, אנחנו יוצאות מהרופא נשים. אמא שלי צוחקת עלי - ידעתי שהכל בסדר. אני גם שמחה. אני מפסיקה לבכות. יוצאת מהדכאון. בערב יש לאמא שלי יומולדת, ואני מחליטה לאפות עם הילדים עוגות. אני נמרצת, מתרוצצת בבית... נרגעתי, הרי הרופא נשים אמר שהכל בסדר. אבל... אני ממשיכה להרגיש שהכל לא בסדר. אחרי האחה"צ הזה (אפיית עוגות ופעילות-יתר) אני מחליטה שאני ממשיכה לקחת את העניינים רגוע, ולנוח, עד אחרי האבחון של מומחית רצפת אגן (שנקבע לשלושה ימים אח"כ). אני שוקלת אם לבטל איתה את התור, כי הרי הרופא אמר שהכל בסדר, אבל משהו בי מתעקש. אני מקווה שאני לא גונבת תור למקרה יותר דחוף ממני.. אני אחת כזאת שלא נעים לה (הלך_רוח_כנוע‏, באבו-אבוה). לכן גם לא הצלחתי להשיג אותה בטלפון. לא היה לי נעים להציק. הייתי צריכה להגיע למצב שבו אני לא תפקודית, כדי שחבר שלי יקח את העניינים לידים ויצליח להפיק את כל מה שאני לא הצלחתי בגלל ש"לא-נעים-לי".

אורוגניקולוגיה ו פיזיותרפיה של רצפת אגן

אורוגניקולוגיה - תחום שמשלב גניקולוגיה ואורולוגיה. רופאים שהם אורוגניקולוגים - לפי מעט החיפוש שאני עשיתי, הם אלה שמבצעים את הניתוחים שמתקנים את הצניחה. הניתוחים האלה הם אפשרות למי שהפגיעה קשה או למי שאיכות חייה נפגעה מאוד והשיקום לא מצליח (שיקום - פיזיותרפיה של רצפת אגן). פיזיותרפיסטית של רצפת אגן היא מי שמתמחה באורוגניקולוגיה. כלומר, יש הבדל בין ללכת לאורוגניקולוג לבין ללכת לפיזיותרפיסט שמתמחה בתחום. שימו לב לזה כשאתם מבקשים הפניה - בקשו למכון פיזיותרפיה של רצפת אגן (יש בקופות החולים).

הנה, מגיע התור שלי. המטפלת שואלת - לידה ראשונה, כן? אנחנו נראים לה נורא צעירים. לא, זאת לידה שלישית, ואנחנו לא כאלה צעירים... היא מתשאלת אותי. אין לי בריחות שתן וכלמיני כאלה. היא אומרת שהיא מקווה לגלות שהמצב שלי הרבה פחות גרוע ממה שאני חושבת. אני מספרת לה שרופא נשים אמר שהכל בסדר. היא אומרת לי - הם לא יודעים לאבחן צניחות. הוא בדק אותך בעמידה? לא, אני אומרת. i rest my case, היא אומרת. היא בודקת אותי בשכיבה ובעמידה, יש לי צניחה דרגה 2. זה לא הכי גרוע, אבל זה גם לא טוב. היא אומרת שאם לא הייתי מגיעה לשיקום סיכויים טובים שזה היה מסתיים בניתוח. שתינו מתעצבנות ביחד על רופא הנשים! איזו שערוריה. היא אומרת שהוא לא היחיד, הנה היום ביטלה אצלה מישהי תור כי הרופא אמר לה שהכל בסדר. זה קורה הרבה. ואת הנזקים הנשים סופגות... הפאק הוא מערכתי, זה בא מלמעלה. תזכרו שכשאני רציתי לקבוע תור לאבחון במכבי הם לא ידעו במוקד מה זה אורוגניקולוגיה!

אורוגניקולוגיה + אוסתיאופתיה

המטפלת שאני הלכתי אליה היא גם פיזיותרפיסטית של רצפת אגן וגם אוסתיאופתית. הפיזיותרפיסטים עובדים על חיזוק שרירי רצפת אגן, על תרגילים של כיווצים ונעזרים במכשיר שנקרא ביו-פידבק, שמראה למטופלת ולמטפלת עד כמה אפקטיבי הכיווץ ואת ההתקדמות של חיזוק השריר. המטפלת שלי לא משתמשת במכשיר הזה. היא עושה אוסתיאופתיה - שזה ממש טיפול פנימי, מיקום איברים. טיפול ברצועות. זה שיקום של רקמות, רצועות, שחרור עצביםתקועים וכל מני דברים שזזים ונתקעים (וצונחים) אחרי לידה. בהמשך יסתבר שמזל שהגעתי אליה ולא למכון פיזיותררפיה של רצפת אגן - מכיוון שהבעיה שלי היא לא בחיזוק השריר, יש לי שריר חזק מאוד, ופיזיותרפיה רגילה לא היתה יכולה לעזור לי הרבה.

מה למדתי

בפגישות איתה למדתי המון דברים. אני מסייגת את כל המידע שאכתוב כאן - הכל יד שניה, הכל זה איך שאני הבנתי את הדברים. אני מאוד אשמח עם עוד בנות יחלקו את מה שהן למדו... ואם יש כאן מולמדות או נשות מקצוע (או אנשי מקצוע) - מה טוב...

  1. אחוזים גבוהים מאוד (אם אני לא טועה היא דיברה על כ 90 אחוז) מהנשים שילדו סובלות מצניחות בדרגה כזאת או אחרת. סביר להניח שגם אני סבלתי לפני הלידה השלישית, למרות שלא הרגשתי כלום אחרי הלידה השניה. עדות לכך ניתן למצוא בכך שהיתה לי עצירות שתן . וגם -

  2. נזקים לרצפת אגן יכולים לקרות מכלמיני סיבות. לידה מכשירנית (ואקום, כמו שהיה בלידה 2 שלי) מאוד מזיקה לרצפת אגן. שלב ארוך של לחיצות מאוד מזיק. לידה מהירה מאוד !! טראומתית מאוד לרצפת אגן. אני מניחה שיש עוד - ראש גדול, לידה ארוכה, לחיצות לא אפקטיביות תחת אפידורל, לחיצות בכלל - הרי בעצם לא צריך ללחוץ... בנוסף לכל אלה - נטיה לגמישות יתר במפרקים (יש לי), גנטיקה, חולשה בשרירי בטן. זוכרים את הפופיק שיצא בהריון? מסתבר שלא היה בקע, אלא פשוט היפרדות גדולה של שרישרי בטן חלשים. עכשיו הפופיק נכנס למקום, ואני עובדת בהנחייתה גם על חיזוק שרירי בטן.

  3. אם היו שולחים אותי אחרי לידה מס' 2 - לידת ואקום, ראש ענק, לחיצות גרועות תחת אפידורל - אם היו שולחים אותי אחרי לידה 2 לשיקום רצפת אגן, סביר להניח שלא הייתי מגיעה למצב כזה אחרי לידה 3, שגם היא, עד כמה שהיא לידת החלומות שהייתי מאחלת לעצמי, מסתבר מאוד מזיקה לרצפת אגן. לידה 2+3 - הביאו לצניחה.

  4. הבדל בין לידה טבעית ללידה פיזיולוגית - לידה טבעית, אנחנו יודעות מה זה. לידה פיזיולוגית - שהפתיחה מתקדמת בקצב של ס"מ לשעה. (אני מניחה שמהשלב של לידה פעילה, כלומר מפתיחה של 3-4 ס"מ). לידה מהירה כמו שהיתה לי היא אומנם טבעית אבל לא פיזיולוגית. לידות לא פיזיולוגיות - נזק פוטנציאלי לרצפת אגן. לידה ראשונה שלי, לא היתה טבעית, אבל כן היתה פיזיולוגית.

  5. גניקולוגים לא יודעים לאבחן את מצב רצפת האגן. מגיעות אליה נשים עם אבחונים שגויים. או כאלה שמבטלות תורים כי הרופא אמר שהכל בסדר, ואז מגיעות אח"כ כשהמצב מחמיר. רופאי נשים יודעים לאבחן שהרחם חזר לגודל שלו, למיקום שלו (הם בודקים בשכיבה, ולכן לא נראה להם ביג דיל אם הוא קצת למטה, אבל זה לא המצב האמיתי!). פיזיותרפיסט ידע לאבחן צניחה, ידע לאבחן איזה סוג של צניחה (יש של שלפוחית, של רחם, של דפנות הנרתיק וגם משהו שקשור לרקטום).

  6. במהלך הלידה הרצועות שאחוזות את האיברים הפנימיים (רחם, שלפוחית) נמתחות. בכל לידה נוספת קשה להם יותר לחזור למצב הטבעי שלהם. חלק ימתחו מאוד ולא יחזרו למצב הרגיל. חלק עלולות להיקרע. אי אפשר לדעת אם רצועות נמתחו או נקרעו, רק בסיום השיקום, על-פי המצב שאליו הגיעה המטופלת, ניתן לדעת בדיעבד מה האבחון. גם אם רצועות נמתחו מאוד או נקרעו - הגוף יכול לפצות עם שרירים ורקמות. ולכן חשוב מאוד לחזק את שרירי רצפת האגן. שיקום טוב יכול לשפר בחצי דרגה עד דרגה את הצניחה (ואולי גם יותר, אבל זה מה שהיא הצליחה עד היום).

  7. יש משמעות גדולה לשבעות שאחרי הלידה. אחרי הלידה הגוף עדין פועל תחת קוקטייל ההורמונים שמאפשרים ללידה לקרות. הורמונים שמרככים את הכל. לכן - משכב לידה זה לא רק סיסמא!. זה חשוב. זה ממש ממש חשוב. השבועות האלה אקוטיים לבריאות שלנו לכל החיים אח"כ! לא להרים ילדים גדולים, לדעת לקבל עזרה (גם על זה יש לי המון מה לכתוב, ואכתוב אח"כ). לנוח הרבה. לתרגל חיזוק רצפת אגן. ו - ללכת לאבחון. אני (שוב, אין לי ידע, רק קצת ניסיון) הייתי ממליצה לכל אישה אחרי לידה ללכת לאבחון. אפשר דרך קופת חולים (אם מצליחים להשיג הפניה מרופא) או פרטי (שווה כל גרוש!).

  8. כמו שיש משמעות למנוחה שאחרי לידה. גם לשיקום שאחרי לידה יש משמעות מאוד גדולה. אלה השבועות הכי חשובים. אפשר גם אחר-כך. תמיד טוב מאוחר מבכלל לא. אבל השבועות האלה מאוד חשובים. ברגע שהגעתי אליה (שלושה שבועות אחרי הלידה) היא הכניסה אותי למשכב לידה כמו שאף אחת לא מדמיינת ולא מאחלת לעצמה - נכנסתי לשכיבה מאוזנת של שלושה שבועות (עד שיחלפו 6 שבועות מהלידה). גם על זה אספר אח"כ - איך הסתדרנו (לא קל).

  9. משכב לידה - 40 יום, זה לא סתם. זה הזמן שלוקח לרקמות (אני מקווה שאני זוכרת נכון) להחלים. גם אחרי ניתוחים רגילים צריך לנוח 40 יום. לכן היא אמרה לי - את שארית הזמן של ה 40 יום האלה את שוכבת. כל מה שעוזר ללידה (זה כבר פרשנות שלי) - כלומר, כוח כבידה, הורמונים מרככים, תנועה, כל אלה מזיקים עכשיו לרצפת האגן.

  10. חיזוק שרירים. אצלי הסתבר שהשריר של הנרתיק מאוד מאוד חזק. זה אומר שיש לי פוטנציאל שיקומי טוב מאוד. שרירי הבטן שלי לעומת זאת חלשים. כדי להחזיק את האיברים במקום - צריך אחיזה מלמטה ומלמעלה. חשוב לחזק את שניהם. חיזוק שרירי בטן - לא!!! כמו שעושים במכון כושר. יש תרגילים מאוד עדינים שצריכים להיות מותאמים למצב, כדי לא להזיק ולדחות החוצה את האיברים. אל תמציאו לבד, תלכו לקבל הוראות ממי שמבין ויודע. זה יכול להזיק.

  11. השיקום הוא תהליך של עליות. זה יכול לקחת חודשים. את המצב האמיתי ניתן לדעת ולאבחן רק אחרי שמסיימים להיניק. ההנקה משחררת הורמון (רלקסין נדמה לי), ורק כמה חודשים אחרי שמסיימים להיניק, ניתן לדעת מה המצב האמיתי של אחרי השיקום.

  12. גם אחרי השיקום, גם אם לא מרגישים יותר כלום - צריך ללמוד לעבוד אחרת עם הגוף. לכל החיים. לדעת לאסוף רצפת אגן לפני עיטוש, שיעול, צחוק, הקמת ילדים. בכלל, עדיף להימנע מלהרים דברים כבדים, כולל ילדים גדולים. גם כשמרימים תינוק חדש, לאסוף רצפת אגן. גם כשגוררים כסא. לפני כל פעולה. זה כמו ללמוד ללכת מחדש. בהתחלה זה מלאכותי ומגושם. אני עדיין בשלב שבו אני לומדת, אבל יש שיפר מאוד גדול. אני חייבת להיות טובה בזה, כי יש לי בנזוג שמצחיק אותי הרבה, ואני לא מוכנה להפסיק לצחוק tongue

  13. כיווצים. זה לא רק כמות, זה איכות. שריר חזק צריך להיות כזה שיכול להיות מכווץ לאורך זמן. ההוראה שאני קיבלתי היתה - 6 פעמים ביום, 6 כיווצים בכל פעם, להחזיק הכי הרבה שאפשר. אצלי, למרות שהשריר חזק זה לא מספיק - צריך לחזק גם את הטונוס הבסיסי שלו (אני מניחה שאם נדמיין ספורטאי, נשים לב שגם כשהוא לא במאמץ השרירים שלו בטונוס גבוה יותר מאשר של מישהו שאינו בכושר). אצלי, כאמור, שריר חזק זה לא מספיק. היא ממש עובדת לי על הרצועות, על מיקום האיברים, על שחרור עצבים תקועים וכלמיני ניסים ונפלאות שמסתתרים באיזור שלא חשבתי שיעסיק אותי כ"כ הרבה..

  14. תנוחות הפוכות - טובות מאוד. נגד כיוון כוח המשיכה. טוב אחרי פעולות שנדמה שמזיקות לנו. אם מישהי שמה לב שאחרי הליכה (למשל) משהו שם נהיה רגיש וזולג, כדאי לעשות עמידת נר, או לאלתר משהו דומה.

  15. אני מתחילה להיות עייפה, ויש לי עוד המון לספר, לחלוק ולכתוב. אז בינתיים, רק כדי לתת ספוילר חיובי - למרות שהכי פחדתי בעולם לחזור לפעילות, כי המצב שלי בתום 3 השבועות היה ממש ממש לא משהו (כל פעם השתפר עם הטיפולים, אבל זלג בהמשך השבוע), למרות כל זה - ברגע שחזרתי לפעילות המצב השתפר פלאים. חבר שלנו, רקדן, אמר לי כמה ימים לפני זה - אני מבין שהמנוחה חשובה, אבל את חייבת למצוא דרך להכניס תנועה לגוף. אין תהליך ריפוי בלי תנועה, בלי הזרמת דם. אז אומנם לא יכולתי להכניס תנועה תוך כדי (חוץ מגלישה פעילה באינטרנט), אבל ברגע שקמתי - זה ממש השתפר. הליכות עשו לי טוב. פעילות בבית. המצב כ"כ השתפר שאני בקושי מרגישה שמשהו היה שם לא בסדר. אם לא הייתי יודעת, לא בטוחה שהייתי שמה לב. זה אחרי שרק לפני כמה ימים דיברתי על זה שאני פתוחה לאפשרות של ניתוח, כי אני לא יכולה לחיות ככה, כל פעם שאני מרגישה "צניחה" אני צונחת יחד עם כל הדברים, ונכנסת לדכאון. זה לא בשבילי. אז בינתיים, טפו, אני מסיימת לבינתיים עם מסר חיובי.

יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל נראה לי שזו התחלה יפה...
וו'או, אלו ימים עברת.. חיבוקים וברכות, גם על ה_אז? בינתיים, טפו, אני מסיימת לבינתיים עם מסר חיובי_ ושימשיך ככה.
וכמובן תודה על השיתוף בנושא החשוב חשוב הזה.
האם יש מטפלת מסויימת מאוד ידועה ומומלצת? או שמספיק דרך הקופה להגיע למישהי?
עדי_ל‏
תודה על השיתוף בנושא החשוב חשוב הזה.
האם יש מטפלת מסויימת מאוד ידועה ומומלצת? או שמספיק דרך הקופה להגיע למישהי?
במבוק, תודה כפול מליון על הדף הזה! flower flower flower

חברות אומרת - אה, גם לי היה, זה מסתדר לבד.
מוזר... מעניין מה אומרת על זה האורוגניקולוגית oh

אני עם דלקת בשד, אנטיביוטיקה (שתתברר כלא מתאימה), אני והבת מעלות חום של שפעת, שיגיע בלילה לממש גבוה. אני בדכאון. אני מרגישה שאני פשוט לא יכולה להכיל את התחושה הפיזית הזאת
וואו... נשמע זוועה! אמנם זה כבר עבר, אבל שולחת hug בדיעבד...

כאן מגיע קטע עאלק-פמינסטי אבל בעצם שוביניסטי שאספר עליו אח"כ.
מחכה לסיפור...

המטפלת שאני הלכתי אליה היא גם אורוגניקולוגית וגם אוסתיאופתית
את יכולה לתת כאן את הפרטים שלה?

פיזיותרפיסטים עובדים על חיזוק שרירי רצפת אגן, על תרגילים של כיווצים ונעזרים במכשיר שנקרא ביו-פידבק, שמראה למטופלת ולמטפלת עד כמה אפקטיבי הכיווץ ואת ההתקדמות של חיזוק השריר. המטפלת שלי לא משתמשת במכשיר הזה.
איך היא מאבחנת במדויק את מצב השרירים ללא מכשיר הביו פידבק? האם היא עושה בדיקה וגינלית? מה הכלים שלה לאבחון?
אצלי לא הרגשתי צניחה כמו שאת מתארת. פשוט הרחם גלש לי החוצה בסוף הלידה, והמיילדת החזירה אותו למקום.
לא הייתי יודעת כלום אם היא לא היתה מספרת, אין לי ולא היו לי שום תופעות או הרגשה מוזרה.
אני יותר חוששת מחולשת שרירים כללית באיזור מאשר מצניחה שנמדדת בסנטימטרים.
הסיבה שאני רוצה להגיע לפיזיותרפיה של רצפת אגן דווקא דרך קופ"ח ולא מסתפקת בתרגול כמו יוגה נשית או שיטת פאולה, היא שאני רוצה בתור התחלה אבחון מדויק של מצב השרירים באיזור, ומכשור נראה לי עדיף מתשאול או אפילו מישוש. האם לדעתך הגישה שלי מוטעית?
<ברור שבתור טיפול אני סומכת על אוסטאופטיה יותר מאשר על ביו פידבק, זה הרבה יותר הוליסטי ומעמיק. אני תוהה רק לגבי האבחון>

גניקולוגים לא יודעים לאבחן את מצב רצפת האגן
מעצבן כל כך!!! mad

את המצב האמיתי ניתן לדעת ולאבחן רק אחרי שמסיימים להיניק. ההנקה משחררת הורמון (רלקסין נדמה לי), ורק כמה חודשים אחרי שמסיימים להיניק, ניתן לדעת מה המצב האמיתי של אחרי השיקום.
אבל אני עדיין מיניקה! (שלוש שנים אחרי הלידה)
זה אומר שאם אלך לאבחון הוא יהיה לא מדויק, או שלא הבנתי נכון?

יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל נראה לי שזו התחלה יפה...
התחלה יפה בהחלט happy
מחכה להמשך...

הכנסתי את הדף הזה ל מדור_רצפת_האגן‏
שלא תהיה אפילו אישה אחת שמחפשת מידע ומפספסת את זה...
וואו, וואו. דף חשוב.
רק תוספת קטנה: הדיכאון קשור ישירות לצניחה. זה הקשר גופנפש. כל הרגשות שתיארת - אלה הביטוי הרגשי של המצב הפיזי. ממש ככה. זה סימן פיזי בשבילך: דיכאון? אופס, צנח. כשזה מתקדם זה יוצר הרגשה של בעיות לב, כשבעצם איברי האגן הם הבעיה. זה על רגל אחת, יש פה נשים שיודעות להסביר את זה יותר מדוייק ממני.
במבוק, תודה כפול מליון על הדף הזה!
גם אני אשמח לקבל את הפרטים של המטפלת.
האם המילה "אורוגניקולוגית" היא לא רופאה מומחית באורוגניקולוגיה?
חברות אומרת - אה, גם לי היה, זה מסתדר לבד.
מוזר... מעניין מה אומרת על זה האורוגניקולוגית

זה לא סותר. אחרי לידה העניינים זזים, ואמורים לחזור למקום בתוך 6 שבועות. אבל - צניחה כזאת, שמרגישים אותה אחרי הלידה, מהווה אינדיקציה שצריך לבדוק. זה שהאיבר כבר צנח וחזר למקום - אז מעולה שהוא חזר (יכול להיות שהוא חזר למקום לא מרגישים, אבל זה לא אומר שחזר למקום). מצד שני - הוא כבר "יודע את הדרך" tongue ויהיה לו קל יותר להגיע לשם שוב. זה אומר (לדעתי הלא-מלומדת) שצריך אבחון. אני לא הרגשתי *כלום* אחרי לידה מספר 2, והיום אני בטוחה שכבר אז היה נזק. יש הרבה נשים שסובלות מצניחה קלה ולא יודעות מזה (או לא מקשרות בין תופעות לבין זה, למשל כאבים ביחסי מין, גודש ומשיכה למטה בזמן מחזור). זה שלא מרגישים זה לא אומר שלא כדאי לאבחן ואם צריך אז לטפל. אז מה אומרת על זה המטפלת? לא יודעת, כי אני לא היא. אבל אני מנחשת שהיא חושבת שכל אחת שחוותה צניחה מכל סוג שהוא ובכל דרגה שהיא, צריכה ללכת לאבחון. וגם כל אחת שחוותה לידה לא פיזיולוגית וטבעית.

איך היא מאבחנת במדויק את מצב השרירים ללא מכשיר הביו פידבק? האם היא עושה בדיקה וגינלית? מה הכלים שלה לאבחון

הבדיקה והאבחון הם וגינליים בזמן שהיד שלה בנרתיק, היא מבקשת שתכווצי. כמו כל בעל מקצוע טוב - היא פשוט מרגישה (ניסיון של המון נשים מטופלות ושנים) מה חוזק השריר ודרגת הצניחה. גם הטיפול הוא וגינלי. היא מאוד עדינה, וזה לא מציק.

אני יותר חוששת מחולשת שרירים כללית באיזור מאשר מצניחה שנמדדת בסנטימטרים.

חולשת שרירים של היום - צניחה של מחר. כלומר, לא בטוח. אבל אני כותבת את זה בנוסח חריף, כמו שהייתי כותבת לעצמי... כדי למנוע.

האם לדעתך הגישה שלי מוטעית?

הכי חשוב שתלכי לאבחון. אח"כ תוכלי להחליט לגבי הטיפול. לא יודעת מה עדיף, אני מאוד מרוצה שהגעתי אליה ולא למכון רגיל.

אבל אני עדיין מיניקה! (שלוש שנים אחרי הלידה)
זה אומר שאם אלך לאבחון הוא יהיה לא מדויק, או שלא הבנתי נכון?

הוא יהיה מדוייק+ מסר מחזק שכשתפסיקי להיניק יהיה יותר טוב happy. אני מתכוונת - הוא לא יהיה מדוייק לגמרי, אבל ניתן יהיה להסיק מה מצבך וגם להבטיח לך שיפור מסויים אחרי תום ההנקה. בכלל, חשוב לדעת שכל העסק מושפע מאוד מסייקל הורמונלי של האישה. לפני מחזור בדרך כלל תהיה החמרה (לא בטוח, אבל אצל חלק מהנשים), אחרי הפסקת הנקה - שיפור. בגיל המעבר - החמרה. אני בגישה של - עושים הכי טוב שיכולים. מכירים את הגרף הזה, ולומדים לחיות עם זה, לא מתוך כניעה למצב, אלא מתוך היכרות ואז שיפור תמידי (חיזוק ותחזוק כל החיים, מודעות אחרת וכו').

אני אמשיך מאוחר יותר. אני יכולה לתת את הפרטים של המטפלת אני חושבת, במייל או פה.

האם המילה "אורוגניקולוגית" היא לא רופאה מומחית באורוגניקולוגיה?

היא לא רופאה. אבל היא כן מומחית לרצפת אגן. בגלל שהיא אוסתיאופתית מבחינת הביטוח למשל מדובר ברפואה אלטרנטיבית !! זה ממש בורות מעצבנת, לא בטוח שנוכל לקבל החזר מהביטוח, בגלל שזו רפואה משלימה!

(בנושא זה הוספתי למעלה טקסט תחת ראש פרק - אורוגניקולוגיה ופיזיותרפיה של רצפת אגן)

ולא מסתפקת בתרגול כמו יוגה נשית או שיטת פאולה, היא שאני רוצה בתור התחלה אבחון מדויק של מצב השרירים באיזור
אני לגמרי בעד אבחון של מישהו שבודק מה קורה באמת (ורופא טוב צריך להיות מסוגל לעשות את זה גם במישוש), אבל...
אני חושבת שזה קצת דומה לסכרת הריונית, למשל. זאת אומרת, לא שלא חשוב לאתר ולאבחן, אבל "הטיפול" זה משהו שכדאי לעשות בכל מקרה, גם אם האבחון לא מראה שום בעיה.
כנ"ל צניחות באגן: שיטת פאולה ותרגולי יוגה זה דברים שכדאי לעשות בכל מקרה, גם בלי לחכות לאבחון.
קישור | העבר | מחק *אמאעדי* (06.09.2008 10:44):
מישהי סיפרה לי שבצרפת כל אישה נשלחת לטיפול לשיקום רצפת האגן אחרי הלידה, נדמה לי אוסטיאופתיה.

תודה על השיתוף, במבוק.

אחרי הלידה השלישית שאלתי את הרופא בבדיקה שלאחר שישה שבועות מה מצבי והוא אמר - כצפוי לאישה אחרי שלוש לידות. שאלתי אם לגשת לפיזיותרפיה והוא אמר - לא יזיק, זה תמיד טוב.
מאז אני לא מגיעה לזה ועכשיו המוטיבציה עולה שוב.
חשבתי לעשות פאולה כי אני לא מרגישה שיש ממש צניחה, אבל עכשיו אני מבינה שהאבחון חשוב.

מה עם הדף צניחת_רחם_ורצפת_האגן‏ ?
יש שם קצת מידע ושיתוף. לאחד?
יש שם כמה קישורים חשובים
אורוגניקולוגיה זה בתר התמחות של גניקולוג שמתמחה ברצפת האגן ובאברים שמקיפים את הרחם (שלפוחית, שופכנים, שופכה, רקטום, אנוס)
מישהי סיפרה לי שבצרפת כל אישה נשלחת לטיפול לשיקום רצפת האגן אחרי הלידה,
אני שמעתי על 10 פגישות שכוללות טיפול עם איזה מכשיר שכנראה מחזק את רצפת האגן.
הבדיקה והאבחון הם וגינליים בזמן שהיד שלה בנרתיק, היא מבקשת שתכווצי. כמו כל בעל מקצוע טוב - היא פשוט מרגישה (ניסיון של המון נשים מטופלות ושנים) מה חוזק השריר ודרגת הצניחה. גם הטיפול הוא וגינלי. היא מאוד עדינה, וזה לא מציק.

וואו, זה נשמע מעניין... את יכולה לפרט קצת מה זה אומר _הטיפול הוא וגינלי_ ?
מדובר על סשן שלם של מגע בתוך הנרתיק? oh

בכל מקרה, לזה התכוונתי כשדיברתי על אבחון לעומת טיפול.
ביוגה ופאולה (ככל הידוע לי) האבחון הוא על סמך תשאול, אין בדיקה פנימית.
לכן היום אני אשמח לתרגל כי זה בטוח מועיל, אבל מרגישה שצריכה גם אבחון של ממש.
ואבחון כזה כמו שתיארת נשמע לי אפילו יותר מוצלח מאבחון ע"י מחשב (ביו פידבק)

אז יאללה - מה הטלפון שלה? תכתבי כאן פרטים?
גם ככה לוקח מלא זמן לקבוע תור, חבל על כל רגע...
<אם את מעדיפה במייל אז תגידי, אבל נראה לי שזה טוב שיופיע כאן>

במבוק האם את יכולה לציין את שם המטפלת ומספר טלפון שלה?
תודה
אורוגניקולוגיה זה בתר התמחות של גניקולוג כלומר, אורוגניקולוג הוא *כן* רופא? כי מדבריה של במבוק השתמע שהמטפלת שלה אינה רופאה.
כי מדבריה של במבוק השתמע שהמטפלת שלה אינה רופאה
גם אני הבנתי ככה. לדעתי במבוק עשתה קצת סלט.
פה:
אורוגניקולוגיה = פיזיותרפיה של רצפת אגן
אלה *אינם* שני דברים זהים. אני מנחשת שהיה מי שהיה לו נוח שהיא תחשוב ככה ולא תיקן אותה (אם הבחין בטעות)
ישנן פיזיוטרפיסטיות (וכמובן גם גברים) שההתמחות שלהן היא ברצפת האגן. הן מאוד מקצועיות אבל הן לא אורוגניקולוגיות.
תכל'ס מדובר בשילוב של אורולוג עם גניקולוג או בשילוב של שני המקצועות (אורוגניקולוגיה)
באתר הישראלי לרצפת האגן יש המון מידע, כדאי לקרוא.
אלה אינם שני דברים זהים. אני מנחשת שהיה מי שהיה לו נוח שהיא תחשוב ככה ולא תיקן אותה (אם הבחין בטעות)
ישנן פיזיוטרפיסטיות (וכמובן גם גברים) שההתמחות שלהן היא ברצפת האגן. הן מאוד מקצועיות אבל הן לא אורוגניקולוגיות

יכול להיות שהבנתי לא נכון. אני לא מבינה אבל למה את רומזת (מי הבחין ולא תיקן? מה, יש כאם איזו קונספירציה שאני לא מודעת אליה?). אני בפירוש כותבת שמה שאני מביאה כאן הוא מה שאני הבנתי, ואני אשמח מאוד אם מי שמבין יותר ממני - יתקן. אני הסקתי (לגמרי בעצמי) שאורוגניקולוגיה היא פיזיו-תרפיה של רצפת אגן, וזה היה המהלך הלוגי שהוביל אותי להסיק את זה:

  1. המיילדת הפנתה אותי לאורוגניקולוגית ואמרה לי צריכה אבחון של רצפת אגן וכנראה גם פיזיו-תרפיה
  2. על כרטיס הביקור שלה מצויין שהיא אורוגניקולוגית. היא סיפרה לי שעבדה עם ביו-פידבק בעבר והיום מתרכזת בעיקר באוסתיאופתיה
  3. לא מופיע לפני שמה התואר ד"ר
  4. היא אמרה לי שמבחינת הביטוח מדובר ברפואה משלימה אני מניחה שאילו אורוגניקולוגיה היתה מחייבת את התואר ד"ר, היא היתה משתמשת בכובע הזה שלה כדי שאוכל לקבל החזר מהביטוח

מזה הסקתי שמדובר בתחום משלים שאינו מצריך לימודי רפואה מלאים, אלא התמחות בתחום הזה.

אני מוצאת חיזוקים למסקנה שלי "פה" ‏http://www.hadassah.org.il/Hadassa/Heb_SubNavBar/Departments/Medical+Services/Physiotherapy+Service/EinKarem/Urogyneco/
ובעיקר ‏כאן‏ (זו אינה התעודה של המטפלת שלי, אם כי שמה מופיע בין החתומים על התעודה למטה). הקישור האחרון למעשה מאשש את המסקנה שלי.

מיכל - לדעתי יכול להיות שהבלבול הוא אצלך. את מתייחסת לרופאים שהם אורוגניקולוגים. עכשיו, כשקצת חיפשתי באינטרנט קישורים שיחזקו את המסקנה שלי, הבנתי מי אלה האורוגניקולוגים שהינם רופאים - הם אלה שמציעים לנו לתקן הכל בניתוח. אני לא פוסלת את האופציה הזו, אבל פתחתי את הדף הזה כדי שכמה שיותר נשים יוכלו להימנע ממנה (גם מניעה מוקדמת וגם בשיקום בדיעבד).

אם רמזת לכך שהמטפלת שלי היא בעלת אינטרסיםלא כשרים, אז חבל. אני כותבת כאן על דעת עצמי, ממש מתוך תחושת שליחות. אני כל-כך לא רוצה שעוד נשים יגיעו למצב כזה, אפשר לעשות המון כדי למנוע או כדי לשקם. אני לא אפרסם את שמה כאן, מי שרוצה מוזמן לשלוח לי מייל (בראש דף הבית שלי)

(שוב, הוספתי למעלה טקסט שמסביר טוב יותר לגבי אורוגניקולוגיה ופיזיותרפיה של רצפת אגן)

מדובר על סשן שלם של מגע בתוך הנרתיק?

חלק גדול מהטיפול - כן. חוצמזה, יש גם טיפול בבטן, מין עיסוי כזה. זה במקרה שלי, אולי יש עוד דברים...

לגבי איחוד עם הדף על צניחת רחם - בטח שאפשר. רק שיהיה איחוד לתוך דף זה, כי השם שם מטעה, וגם שהסיפור האישי שלי יפתח, כי מאוד חשוב לי גם אלמנט השיתוף, זה היה מאוד חסר לי כשחיפשתי אינפו. אין הרבה בחורות שכתבו על זה.

נראה לי שיש פה פשוט אי הבנה ולא חלילה כוונות רעות של מי מהכותבות.
עד כמה שאני יודעת הדברים הם בדיוק כפי שכתבה במבוק.
אורוגניקולוגיה לא מעידה על התואר דוקטור כי אם על התמחות בתחום מסויים, במקרה זה, רצפת אגן.
כמו שאחות מיילדת אינה רופאה מיילדת כי אם אחות שמתמחה בתחום המיילדותי.

במבוק תודה על השיתוף החשוב!
נשים יקרות, נראה לי שזה נכתב כבר בהרבה דפים ובכל זאת, טונוס תקין בשרירי קרקעית האגן הוא כל כך חשוב ולא רק למניעת צניחות רחם, שלפוחית וכו', גם ליציבה, לתמיכה בעמוד השדרה, ליחסי מין מהנים (ראו אורגזמה_נשית_פעילה‏ וזוגיות_ומיניות_בראי_הטנטרה‏) לעוצמה הפנימית שלנו.
חשוב שנהיה בקשב לקרקעית האגן: אבחון אם צריך, תרגול שתומך, מחזק ומשפר את הקשב לאזור (אני באופן אישי מחוברת ליוגה נשית אבל גם פאולה או פילאטיס אצל מורה מקצועית יכולים לעשות את העבודה), יציאה_בכריעה‏ חשובה, תכנון_הריון_באופ_טבעי? יכול לחדד את ההכרות של כל אחת עם שרירי קרקעית האגן שלה, בריקון_דם_הוסת? יש מידע רלוונטי.

ואגב, לפי זה שבמבוק ציינה שמדובר באוסטיאופטית אני משערת במי מדובר והיא בהחלט אחת המומחיות המומלצות ביותר בתחום.

על כרטיס הביקור שלה מצויין שהיא אורוגניקולוגית

יכול להיות שכאן הבלבול שלי. יכול להיות למשל שכתוב שם - פיזיותרפיה של רצפת אגן ואורוגניקולוגיה. אין לי כאן את הכרטיס. יכול להיות שאורוגניקולוג הוא רופא, ואילו מי שעוסק באורוגניקולוגיה הוא לאו דווקא רופא. אם כך, ניתן לתקן בטקסט שלי בכל פעם שמופיע "אורוגניקולוגית" לשנות ל"מטפלת" או מה שזה לא יהיה.

טוב, ‏זאת‏ המטפלת שלי. אני ממליצה, וזהו. נשמח (אני מדברת בשם כולן) לשמוע המלצות נוספות...
במבוק, המון תודה על ההמלצה! flower
<מבטיחה לעדכן בדף כשאתקדם עם האבחון והטיפול>
תודה לאמא שלי שלא הרשתה לי לצאת מפתח החדר כמעט חודש. וגם אחר כך עשתה לי צרות happy
במבוק, אפשר קצת פירוט לגבי חיזוק שרירי הבטן 'מבפנים'?
האם האורוגניקולוגית דיברה איתך על שימוש באפי נו לתרגול רצפת האגן אחרי לידה? (אם הוא מומלץ או לא?)

ותודה על השיתוף!

הבנתי מי אלה האורוגניקולוגים שהינם רופאים - הם אלה שמציעים לנו לתקן הכל בניתוח.
צודקת.
אני לא בעד ניתוח, מצטערת אם זה מה שהובן מדברי.

נשמע לי מוזר שמישהו משתמש בתואר אורוגניקולוג לתאר מקצוע פארה-רפואי.

על כרטיס הביקור שלה מצויין שהיא אורוגניקולוגית
יכול להיות שכאן הבלבול שלי.

ולכן אמרתי שהבלבול לא נובע ממך! נתקלתי גם בעוד מקומות ברשת שמציינים על פיזיוטפסטיות שעשות התמחות באורוגניקולוגיה, אני באמת לא יודעת איך להגדיר את התואר שלהן.
מעניין יהיה לשאול איזה אורולוג או גניקולוג מה דעתם... (רופאים הם מאוד רגישים לתואר שלהם)

ותודה על השיתוף!
flower

(אני עדיין חושבת שאפשר להעביר את החלקים החשובים מהדף השני לפה, או להפך - יש ביניהם כפילות מיותרת וזו דרך מצויינת למידע ללכת לאיבוד, ר' מקרה ללדת_בלי_ללחוץ‏)

במבוק - תודה רבה על הדף והמידע!
אני עכשיו באמצע הריון ראשון - מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי למנוע צניחה או לפחות להאיץ את ההחלמה ממנה אם תהייה?
אני עושה יוגה ותרגילים לחיזוק שרירי האגן - האם זה מספיק?
תודה מראש על כל תשובה או עצה!
מיכל, נראה לי יותר חשוב לחשוף את הנושא ולהעלות אותו על פני השטח מאשר לאחד. לאחד אפשר גם אחר כך, זה לא דחוף.
אני גם רואה את הדף הזה כדף שיתוף כמו דף סיפור לידה ואת הדף הקודם כדף כללי, כמו דף על לידות.
מעניין יהיה לשאול איזה אורולוג או גניקולוג מה דעתם...
אותי דווקא לא מעניין, בהתחשב בבורות שלהם בתחום. הרופא שלי אפילו לא ידע שקיים תחום של פיזיותרפיה של רצפת האגן, אז בוודאי שהוא יחשוב שמי שמשתמש במילה הזאת הוא שרלטן.
אפשר קצת פירוט לגבי חיזוק שרירי הבטן 'מבפנים'?

תראי, אני גם לא מוסמכת לכלום, וגם ככה באינטרנט להסביר - נראה לי לא אחראי. אפשר לשאול מורה מוסמכת לפילאטיס. או פיזיותרפיסית.

אני עושה יוגה ותרגילים לחיזוק שרירי האגן - האם זה מספיק?

לדעתי, כן. וגם הכנה ללידה טבעית ופיזולוגית. אבל שוב - אני לא מוסמכת לכלום. לדעתי עצם זה שאת מודעת לעניין הזה, זה כבר מצויין. אם תהיה לך סיבה - לכי אחרי הלידה לאבחון.

האם האורוגניקולוגית דיברה איתך על שימוש באפי נו לתרגול רצפת האגן אחרי לידה? (אם הוא מומלץ או לא?)

אין לי מושג. נדמה שהאפי-נו עם ה"שעון" מתפקד קצת כמו ביו-פידבק, נותן אינדיקציה לאיכות התרגול. אבל אני לא יודעת מעבר לזה.

לגבי איחוד - אפשר לתת הפניה בראש דף זה לדף ההוא, ולהיפך. אפשר גם לשים כאן כמה קישורים. לדעתי, הדף ההוא לא מכיל הרבה אינפו, והוא קצת "אנמי", כלומר - עלי הוא לא היה משפיע לקחת את העניינים לידיים. אני הייתי יוצאת ממנו עם שורה תחתונה של - זה לא רלוונטי עבורי. בדף הזה אני מנסה להעביר את הרעיון שזה רלוונטי לכל אחת, וגם את העובדה שזה תחום מוזנח ע"י הממסד ואפשר בקלות לפספס אבחון נכון וטיפול מתאים בגלל הבורות שבאה מלמעלה.

הרופא שלי אפילו לא ידע שקיים תחום של פיזיותרפיה של רצפת האגן

כל מילה נוספת מיותרת !

הצעתי לאחד כי נשאלו שם שאלות שפה הן קיבלו תשובה.

אז בוודאי שהוא יחשוב שמי שמשתמש במילה הזאת הוא שרלטן
מן הסתם. ופה טמונה הבעיה. כי מי שתבקש הפניה לאורוגניקולוג תקבל הפניה לא נכונה והרופא שהיא תגיע אליו בסופו של דבר ימליץ על ניתוח ובוודאי יהיה עוד פחות פתוח לתת הפניה נכונה.
(מה שאני מצאתי זה שאורוגניקולוג זה רופא שמתמחה בבריחת שתן אצל נשים)

ופה טמונה הבעיה. כי מי שתבקש הפניה לאורוגניקולוג תקבל הפניה לא נכונה והרופא שהיא תגיע אליו בסופו של דבר ימליץ על ניתוח ובוודאי יהיה עוד פחות פתוח לתת הפניה נכונה.

את מאוד צודקת. כשאהיה על המחשב הנוח, אתקן בכל הטקסט. זאת באמת נקודה חשובה. נראה לי שאחליף את כל ה"אורוגניקולוגית" ל"פיזיותרפיה של רצפת אגן" או משהו כזה, בהתאם למיקום בטקסט.

במבוק תודה על הדף הזה. סופר חשוב בעיני. אני בת 32 עוד לא ילדתי, אבל הייתי כבר אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן על מנת לעבוד על חיזוק השרירים שם. בזמנו הלכתי על רקע טיפול אצל סקסולוג שהפנה אותי לטיפול אצלה כדי לעזור לי לחוות אורגאזמות. הייתי אצלה כ4-5 פעמים והיא איבחנה לי שריר חלש יחסית. נשרתי מהטיפול כיוון שהיה לי יקר והייתי בלי בן זוג ומבואסת לעשות את כל המאמצים האלה לבד. הסיפור שלך נותן לי מוטיבציה לחזור אליה גם לשם המטרה המקורית, וגם כדי להכין את הגוף שלי ללידה. תודה!
טוב, הבטחתי לעדכן - אז ככה:

שלשום הייתי אצל יעל <האוסטאופטית שבמבוק המליצה עליה כאן>, בפוקס הצלחתי לקבוע תור "מעכשיו לעכשיו" כשהייתי במרכז...
אני ממש שמחה שהלכתי אליה, כי אני באמת יותר מתחברת לאבחון וטיפול שנעשים במגע ישיר, ופחות לכאלו שנעשים באמצעות מכשירים (ביו פידבק למשל).
אז קודם כל, תודה לך במבוק שסיפרת על הטיפול הזה כאן, כי אף על פי שאני מטפלת במגע בעצמי ומכירה באמת הרבה שיטות, כולל אוסטאופתיה,
לא הייתי מעלה על דעתי שיש מי שעובד על רצפת האגן בצורה כזו. זה היה בהחלט סשן הזוי לכל הדעות... happy <אבל מומלץ!>

שמחתי לגלות שהרחם שלי יושב במקום והכל בסדר, למרות הצניחה שהיתה לי בלידה עצמה.
יעל אומרת שיש קשר ישיר בין הצניחה הזו לעובדה שילדתי בישיבה על כסא לידה.
הכסא הזה לא הכי מומלץ מסתבר, אם ללדת בכריעה אז עדיף להיתלות על משהו, ואז לא כל הלחץ מתנקז לרצפת האגן.
בנוסף לכך הלידה שלי לא היתה פיזיולוגית - מפתיחה של 4 ס"מ עד הלידה עברו שעתיים בלבד.
היא אמרה שלקראת הלידה הבאה אפשר להתאמן על יצירת לידה פיזיולוגית שנכונה יותר לגוף.
אני עוד לא יודעת על זה פרטים, אבל כשאדע אכתוב כאן.
אני רק יכולה לציין שאמנם אני לא מתלוננת על הלידה המהירה והטובה שחוויתי,
אבל כבר אז הרגשתי שזה היה לי מהר מדי ושהיציאה של הראש היתה לוחצת מדי, וכעת אני מבינה את זה יותר לעומק.
בכל אופן אחרי הלידה פרגנתי לעצמי משכב לידה כמו שצריך, ואני מניחה שזה תרם לשיקום מהיר של המצב.

מה שהיא כן מצאה אצלי זו צניחה בדרגה לא גבוהה של שלפוחית השתן. היא אומרת שזו כנראה תוצאה של הלידה.
את זה ניתן לתקן על ידי חיזוק שרירי רצפת האגן בתרגילי כיווץ, ועל ידי סשנים ספורים של טיפול אוסטיאופתי.
אז עכשיו אני צריכה לעשות כמה סטים קצרים של תרגול שרירים מדי יום, ובעוד 6 שבועות נפגש שוב ונבדוק כיצד התקדמתי.
בינתיים היא ממליצה לי לא להכנס להריון, אלא לחכות כמה שבועות עד שהאיזור יתחזק.

דרך אגב על החשבונית שלה מצוין שהיא פיזיותרפיסטית מוסמכת, מומחית לאורו-גניקולוגיה

איזה יופי הולכת! קדימה, לכווץ happy

הלוואי עלי פגיעה מינורית כזאת. היום כשהראיתי לה איך אני יכולה להגיע עם כף רגל ימין, לבית שחי ימין (קיפול החוצה), היא אמרה לי שמפרקים עם גמישות יתר - אחת הסיבות לפגיעה. זה + לידה שלישית + לידת ואקום + לידה מהירה + שרירי בטן חלשים. אני מאוד שמחה שתוכלי להגיע להריון הבא במצב אופטימלי, וש - טפו, טפו - יבטיח שלא תיפגעי בכלל.

יש לי עדיין חובות לדף הזה, מקןווה שמתישהו בקרוב.

אצלי בינתיים העניינים בעליה-ירידה, מאוד לא יציב. הייתי רוצה לכתוב שאני אופטימית, אבל אני חושבת שכרגע ניתן לומר שאני ריאלית, ובתוך זה מנסה ליצוק כמה שיותר אופטימיות.

hug
וגם קוראת בעניין רב. המממ. הגיע הזמן שאקח גם את עצמי לאיבחון כזה tongue
_בהחלט סשן הזוי לכל הדעות_

כן. אני הייתי בהלם, ושיחקתי אותה קולית. חשבתי שבטח כולם יודעים שעושים דברים כאלה, ורק אני לא... tongue.

אני הייתי בהלם, ושיחקתי אותה קולית. חשבתי שבטח כולם יודעים שעושים דברים כאלה, ורק אני לא...

טוב, אני לא הייתי בהלם, אבל זה רק בזכותך! אם לא היית כותבת על זה לא הייתי מאמינה שזה קיים...
בתור מטפלת בשיטת גרינברג אני מבינה לעומק את ההשלכות של עבודה במגע, ולא פעם יצא לי לתהות מה היה קורה אם היינו מעיזים לעשות עבודה ישירה על האיברים המוצנעים. הייתי בטוחה שלעולם לא אגלה את התשובה, כלומר שזה יישאר בגדר מחשבה תיאורטית בלבד...
ובכן, מסתבר שטעיתי happy
וברצינות - מדובר בעבודה שהיא אמנם סופר עדינה ובכלל לא כואבת, אבל גיליתי על בשרי שהיא מאוד חזקה ואכן מעוררת תגובות שקשורות למה שנקרא "אלמנט אדמה", לחוויה של יציבות, קרקוע, ועוד כמה דברים שחלקם בוודאי יתבהרו לי בהמשך.

אצלי בינתיים העניינים בעליה-ירידה, מאוד לא יציב. הייתי רוצה לכתוב שאני אופטימית, אבל אני חושבת שכרגע ניתן לומר שאני ריאלית, ובתוך זה מנסה ליצוק כמה שיותר אופטימיות.

שולחת לך חיזוקים בדרך, ואם תמשיכי לשתף אני כאן מקשיבה hug

שולחת לך חיזוקים בדרך, ואם תמשיכי לשתף אני כאן מקשיבה

תודה happy האמת היא שאני כותבת כאן בעיקר למען אחרות. השיתוף זה משהו שהיה חסר לי כשחיפשתי אינפורמציה. אני חושבת שמידע זה חשוב, ואני חושבת ששיתוף זה לא פחות חשוב. איכשהו בנושא הזה אין, וחשבתי לעצמי שלמרות שזה עאלק מביך - אני פשוט עושה את זה כי זה חשוב בעיניי.

מדובר בעבודה שהיא אמנם סופר עדינה ובכלל לא כואבת, אבל גיליתי על בשרי שהיא מאוד חזקה ...
אכפת לכן לתאר מה עושים בטיפול פרקטית, כלומר איך זה מתבצע.
זה נשמע נכון ומעניין ומצד שני יש לי ממש רתיעה גדולה מכל מה שקשור לבדיקות פנימיות וכאלה, אז אם אפשר קצת לפרט יותר...
שאלה: אתן חושבות שיש טעם לעבור איבחון ולקבל טיפים לקראת הלידה הקרובה מאד (אני חושדת בצניחה כלשהי), או שלבוא כבר לאיבחון/טיפול אחרי?
טיפים לגבי הלידה, בטוח כדאי. יש תנוחות שיותר טובות ופחות מזיקות במקרה של לידה לא פיזיולוגית. למשל, מה שההולכת כתבה על לידה בכריעה. אני יודעת למשל מה ההשפעה של סרעפת למעלה, כי עשיתי אימונים בשירותים (קקי) כשהייתי בהריון. הרמתי ידיים ומתחתי אותן למעלה, כדי להרגיש את האפקט של סרעפת למעלה, תוך כדי שחרור למטה. ההבדל הוא עצום. אבל בסופו של דבר לא ילדתי בכריעה, זה לא הלך לשם מכל מיני סיבות. דבר נוסף שאני יודעת - זה שיש הכנה ללידה פיזיולוגית. נדמה לי שהמטפלת שלי עוסקת בזה ובטח יש עוד. לגבי אבחון אין לי מושג, שווה להתייעץ עם בעלת מקצוע. אולי כדאי לחכות לאחרי. אין לי מושג.

איך זה מתבצע

יד עם כפפה נוגעת לך בעדינות בנרתיק בכל מיני רצועות, רקמות, איברים וכל הניסים והנפלאות שאת שומרת/ אוחזת/ מחזיקה שם. אין שום תחושה של חדירה לפרטיות. זה כל-כך ענייני, שמבחינתי זה כמו לקבל עיסוי עדין בכף רגל או כל איבר אחר פגוע.

תודה במבוק. קבעתי תור.
תודה גם על ההכנה הנפשית. קבעתי תור גם לקוסמטיקאיתblink
במבוק תודה על הדף, גם אני קוראת בעניין.
אתמול הייתי בביקור ראשון אצל קלודין הטב-בלום בירושלים (100 ש"ח ללא צורך בהפניה לחברות מאוחדת עדיף. בטח יש הסדרים גם עם שאר הקופות).
הדף הזה היה הטריגר לפנייה, ואני שמחה שבאתי עם מושג מה הולך לקרות שם, אחרת זו בטח הייתה חוויה מאוד מביכה.

קלודין פתחה ב: "אני חושבת שכל אישה צריכה להגיע אלי, בצרפת היו מפנים אותך כרוטינה כבר בהיריון ראשון, אבל בכל זאת - למה באת?".
היה תשאול מפורט ואחריו בדיקה פנימית על מיטה. מאוד דומה לבדיקת גניקולוג (עם כפפה), אלא שקלודין ביקשה שאבצע תרגילים שונים של כיווץ והרפיה, כדי שהיא תוכל להתרשם מחוזק השריר.
הדיאגנוזה הייתה משהו כמו "השריר חלש אבל לא נורא. מצב טיפוסי לסוף היריון שלישי. יהיה בסדר".
קיבלתי שלושה תרגילים הביתה וזימון חוזר לעוד שבוע-שבועיים. אם הבנתי נכון את ההסבר של קלודין, בפגישות הבאות אני אמורה להתחבר למכשיר ביופידבק ולתרגל באמצעותו, כדי לוודא שאני מתרגלת נכון ולעקוב אחרי השיפור. יש לי עוד חודשיים בערך ללידה, ואני מרגישה שעכשיו זה זמן טוב לעבוד על זה.

אני חושבת שמידע זה חשוב, ואני חושבת ששיתוף זה לא פחות חשוב. איכשהו בנושא הזה אין, וחשבתי לעצמי שלמרות שזה עאלק מביך - אני פשוט עושה את זה כי זה חשוב בעיניי.
yes

ומה עם כאלה שלא מוכנות לבדיקה פנימית? יש מצב לאבחון מצב רצפת האגן וצניחות, או שנסחפתי?
במבוק תודה מקרב לב על הדף החשוב הזה.
למדתי המון ממנו .
אנסה גם להפיץ את הידע בקרב המילדות
זה נשמע נכון ומעניין ומצד שני יש לי ממש רתיעה גדולה מכל מה שקשור לבדיקות פנימיות וכאלה
גם אני ממש לא מתה על בדיקות וגינליות <בדיקה_וגינלית_מה_דעתכן‏>, אבל אני חייבת לציין שההרגשה שלי בבדיקה היתה שונה מאוד מאשר אצל רופא נשים. אני מניחה שזה קשור לכך שהמגע בטיפול כזה באמת קשוב לגוף הפרטי של כל אחת, ומותאם לה באופן אישי.
אחרת לגמרי מאשר המגע הטכני של בדיקה וגינלית רגילה, שלא לומר - סוג של חוויה מתקנת happy.

ומה עם כאלה שלא מוכנות לבדיקה פנימית? יש מצב לאבחון מצב רצפת האגן וצניחות, או שנסחפתי?
אני מניחה שאם זה ממש לא מתאים לך, אז האופציה החלופית היא היעזרות בטכנולוגיה - בדיקה בעזרת ביו פידבק, או מכשירים אחרים שניתן לקנות באופן אישי, ומודדים את חוזק השרירים באיזור. ומי שלא מוכנה לבדיקה פנימית תמיד יכולה פשוט לתרגל כיווצים, בלי קשר לאבחון.
אבל, אני מוצאת את האבחון הפנימי הידני בתור האופציה המדויקת ביותר, ואת הטיפול עצמו כחשוב בנוסף לכל התרגילים.
תכלס, נראה לי שאחת המטפלות עצמה תוכל לענות לך בטלפון האם יש טעם ותועלת לבוא אליה גם ללא בדיקה פנימית.

אנסה גם להפיץ את הידע בקרב המילדות
חשוב ביותר!
המיילדת שלי וגם הדולה אמנם הציעו לי לטפל ברצפת האגן, אבל לא זכור לי ששמעתי ספציפית על טיפול כזה.
הכיוון היה מכון ביו פידבק דרך קופ"ח או תרגול יוגה נשית ופאולה, ובדיעבד אני מבינה שזה פחות דיבר אלי, ולכן לא מיהרתי עם זה <בלשון המעטה tongue>.
אני חושבת שככל שנשים יקבלו מידע מפורט יותר לגבי אופציות הטיפול השונות, כך הן יגיעו לטיפול המתאים להן מהר יותר.

יש עוד דברים שרציתי לכתוב בדף, אבל בינתיים רציתי להמליץ מאוד (!!!) על יוגה נשית (אולי זה שווה דף) - זה בדיוק בדיוק מה שנכון ומתאים, להריון, ללידה ולאחרי לידה. לא רק במצבים אקוטיים של שיקום, אלא בכלל כדרך חיים ומודעות עמוקה יותר של הגוף. העבודה כולה נובעת וצומחת מרצפת אגן ושרירי בטן עמוקים. אני מאוד מצטערת שלא עשיתי (לא ידעתי שקיים) בהריון, הכל היה נראה אחרת. אני מאוד מאוד נהנית, מתרשמת (וזה לא קל בשבילי - אני מאלה שמתייחסים ליוגה כאל ספורט אתגרי, יש לי מפרקים מאוד גמישים ואני יכולה לעשות לא מעט דברים עד-גבול-היכולת), כל המורות שיצא לי לפגוש (5 עד כה) היו מצויינות, כולל כמובן מירה ארצי פדן (או פדן ארצי, לא זוכרת) המרשימה שפיתחה את הגישה המיוחדת הזו. יש המון ידע שניתן לקבל דרך התרגול ועושה רושם שהמורות באות ממקום מאוד מעמיק ורציני. תודה ל אום_שלום‏ על ההמלצה, והנה אני מעבירה אותה הלאה...
תודה במבוק.
גמני התחלתי להתעניין ביוגה נשית, בינתיים ברמת הקריאה בלבד, אבל זה נראה ממש מעניין ונכון, וכבר משפיע על ההבנה שלי ועל האופן בו אני עושה את תרגילי הכיווץ.
מחר יש לי תור נוסף אצל יעל. נראה לאן התקדמנו...
במבוק, אני כל כך שמחה לקרוא שהתחברת.
אצל מי את לומדת כרגע אם אפשר לשאול? (סתם מתוך סקרנות, אפשר למחוק אח"כ).
בהצלחה בהמשך
flower
לא זוכרת את השמות, אולי - מירה, מירב, דנה, סיגל משהו כזה. היו הרבה החלפות, כנראה שזה חודש של חופשות, ככה שעוד לא קלטתי לגמרי מי המורות הקבועות (מלבד מירה)
אולי אפשר להמליץ על מישהי שמלמדת יוגה כזאת בתל אביב?
"זה האתר" ‏http://www.yogaforwomen.co.il/‏ חפשי שם, ובטח אום_שלום‏ תוכל להמליץ
אולי אפשר להמליץ על מישהי שמלמדת יוגה כזאת בתל אביב?
אם אינני טועה בדיאדה מלמדת זוהר קוטלר שהיא נהדרת אבל אמורה לצאת לחופשת לידה בקרוב, נסי ליצור קשר עם נועה גוטפריד אחרי סוכות (היא בחו"ל) ולברר היכן היא מלמדת, היא מורה מדהימה בעלת ידע בתחומים נרחבים.
חוצמזה ישנן עוד כמה שאינני מכירה באופן אישי אבל שווה לנסות, חפשי באתר שבמבוקק נתנה קישור אליו.
ימים טובים לכולנו ורצפת אגן בריאה, שמחה ומאושרת happy flower
מעדכנת:
הייתי היום בפגישה שנייה אצל האוסטאופטית. היא היתה מרוצה מאוד מאיך שחיזקתי את שרירי הרצפה, אבל בצניחה לא חל שינוי עדיין.
את השריר אני מתרגלת בעצמי כבר חודש, לעומת זאת בשביל לשקם רקמות חיבור צריך כמה סשנים אצלה. נשמע לי הגיוני.
לדבריה, מה שאני עוד יכולה לעשות בכדי להאיץ את תהליך השיקום הוא לאכול דברים שמחזקים רקמות חיבור - היא דיברה על חלבונים מהחי,
אבל אבדוק אם יש עוד מקורות צמחיים.
הסשנים שהיא עושה מאוד עדינים, ועם זאת אני מרגישה את האפקט שלהם על כל הגוף במשך יום-יומיים אח"כ.
<בהמשך לכך שדיברנו כאן על צורת העבודה הייחודית שלה - בקישור ‏הזה‏ התחום בו היא עוסקת מכונה _אוונגרדי_ ... אכן!>
<האיש שלי קורא לה "האוסטאופותית" hilarious>
<סיפרתי לה והיא צחקה נורא...>
טוב אני רואה שהדף קפא על שמריו בינתיים... אבל אני נאמנה להבטחתי לעדכן בהתקדמות ולשתף במידע happy

בשבוע שעבר הייתי שוב בטיפול אוסטיאופתי, בהפרש של שבועיים מזה שלפניו.
שמחתי לגלות שמצב הצניחה השתפר בצורה משמעותית בשבועיים האלה! hurray
אחרי הטיפול הקודם היו לי תחושות ממש מוזרות בגוף, בעיקרה בירכיים ובבטן התחתונה.
אני עושה הליכה מדי יום, וביומיים שאחרי הטיפול הרגשתי שאני ממש הולכת עקום, שאני לא מוצאת את הצורה הנכונה לדרוך, משהו לא הסתדר לי.
הבנתי שזו תגובה לטיפול, ולא נלחצתי. אחרי יומיים הצלחתי ללכת "כמו שצריך".
בדיעבד אני מבינה שהתחושות האלו הופיעו בעקבות השינוי ברצפת האגן ובצניחה.
השינוי היה לטובה, אבל הרגיש מוזר. לקח לגוף ולתנועה זמן להסתדר מחדש לאור המיקום החדש של האיברים.

מהטיפול האחרון אין לי שום דיווח דרמטי בינתיים. נחכה ונראה...

שלום ההולכת,
תוכלי בבקשה לפרט עוד על נושא התזונה?
תודה ובהצלחה!
אני הייתי בשתי פגישות של טיפול ביו-פידבק. אחרי הפגישה הראשונה תרגלתי וחל שיפור (אין לי צניחה ממש, אבל בכל זאת). הפגישה השנייה היתה לפני חודש כמעט, ומאז לא עשיתי את התרגילים אפילו פעם אחת! אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות אותם. עצות?
מבקשת את עצתכן -
אני בהיריון שני, שבוע 31.
מתרגלת יוגה נשית (אבל התחלתי רק לפני כחודש).
יודעת שיש נזק כלשהו אחרי הלידה הקודמת כי לפעמים בורח פיפי בעת התעטשות, גם אם אני "מחזיקה" מראש את השריר. יכול להיות שהוא פשוט לא מספיק חזק.
מה דעתכן, כדאי ללכת לייעוץ/אבחון אצל אורוגניקולוגית לפני הלידה?
בררררררררררוווווורררר.
למה לא, בעצם?
קל ליעץ , הרבה יותר קשה לתרגל.
אני מנסה לזכור לתרגל כאשר אני בפקק תנועה, בהמתנה לרמזור שיתחלף, כשאני מקלפת מלפפונים, או תפוחי אדמה במטבח , כשאני יושבת ( כסא ברכיים) וכותבת במחשב.
בעקרון בהמתנה או בפעילות פשוטה שלא מחייבת ריכוז .

לדעתי אין תחליף ליוגה וכדאי לפנות לזה לפחות 20 דקות בבוקר . (שמרתי לי את ההרגל לקום ב6 כשעברנו לשעון חורף)

<האיש שלי קורא לה "האוסטאופותית"
גדול !!!
ואני רק שאלה- מאיפה יוצאת ההסעה לבדיקות? יש גם ביום שישי בלילה?
תוכלי בבקשה לפרט עוד על נושא התזונה?
לצערי עוד לא אספתי מספיק מידע בנושא. חוץ מבשר ודגים שהמטפלת אמרה לי שמחזקים רקמות חיבור לא הצלחתי למצוא מידע על מזונות אחרים. אני בטוחה שיש ויטמינים ומינרלים שטובים לזה. אמשיך לחפש...

אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות אותם. עצות?
נראה לי שכשהמצב לא טוב או כשיש דדליין באופק, זו מוטיבציה גדולה להתמיד בתרגילים.
נשמע שאצלך המצב די בסדר, ואת גם לא לפני הריון או לפני לידה כרגע, כך שאני יכולה להבין למה קשה לך להמשיך...
מתוך כך העצה שעולה לי בראש היא למצוא לעצמך סיבה ממש טובה לתרגל ולהזכיר אותה לעצמך כל הזמן.
וגם - לקבוע זמני תרגול קבועים, שמישהו מתגייס לשמור על הילדים ואז את מחויבת לעשות את התרגילים באותו זמן happy

יודעת שיש נזק כלשהו אחרי הלידה הקודמת כי לפעמים בורח פיפי בעת התעטשות, גם אם אני "מחזיקה" מראש את השריר. יכול להיות שהוא פשוט לא מספיק חזק.
לפעמים השריר חזק אבל רקמות החיבור חלשות.

מה דעתכן, כדאי ללכת לייעוץ/אבחון אצל אורוגניקולוגית לפני הלידה?
אני הייתי הולכת. את יכולה לשפר את המצב עד הלידה, וגם לקבל טיפים איך לעבור את הלידה עצמה עם כמה שפחות נזק לרצפה.

ואני רק שאלה- מאיפה יוצאת ההסעה לבדיקות? יש גם ביום שישי בלילה?
בשבילך נשלח מונית ספיישל על חשבון הבית בכל יום בכל שעה! <כיף לראות אותך כאן flower>

במבוק תודה שפתחת את הדף הזה,
גם אני חיפשתי אחרי הלידה מידע והגעתי לדף צניחת_רחם_ורצפת_האגן‏ וכמו שכתבת
‏הדף ההוא לא מכיל הרבה אינפו, והוא קצת "אנמי", כלומר - עלי הוא לא היה משפיע לקחת את העניינים לידיים. אני הייתי יוצאת ממנו עם שורה תחתונה של - זה לא רלוונטי עבורי.
אז תודה על השיטוף והאינפורמציה
ההולכת בדרכים תודה שגם את משתפת ומעדכנת (ושככה גם הקפצת את הדף ל מה_חדש‏)
אני מקווהתמשכו לעדכן

ושאלה: אתן חושבות שהיא עוסקת גם בצניחת פי הטבעת?

ושאלה: אתן חושבות שהיא עוסקת גם בצניחת פי הטבעת?

כן. היא בודקת גם את זה ומטפלת גם בזה. ואם מה שסיפרנו עד עכשיו היה נשמע לכן וואו-באמת-עושים-דברים-כאלה? אז תדעו שיש גם את הצד הזה של העניינים. אצלי זה לא קרה, אבל זו אחת מהצניחות שהיא בודקת ומטפלת

אני רק שאלה - הייתי ממש במצב שלך לפני חודשיים. ידעתי שיש צניחה, התלבטתי אם ללכת לאיבחון עוד לפני הלידה. בסוף הלכתי. היא אישרה את קיומה של הצניחה (שריר חזק, רקמות חיבור חלשות) - למרןת שבהריון המצב חמור יותר בגלל המשקל ולא בהכרח משקף את המצב האמיתי. בנוסף היא הנחתה אותי איך להתנהג בלידה כדי לא לעשות נזק נוסף מבחינת תנוחות ולחיצות. לי באופן אישי זה עזר ובעיקר הרגיע אותי.
אולי נפתח דף תרגלי_קגל?? כמו שתי_כוס_מים?...
וככה בכל פעם שהנושא יקפוץ, נוכל לתרגל מול המחשב? happy
התרגילים שלי הם לא רק כיווצים שאפשר לעשות בישיבה.
אני מתנדבת לפתוח דף שכזה, הלילה-מחר.
אתן תרגילים שאני מכירה וכל אחת תוכל להוסיף משלה,
אוכל גם לענות על שאלות במסגרת מגבלות הידע שלי.
flower
איזה דף חשוב !
חשוב לי באופן אישי וגם בקטע המקצועי במפגשים שלי עם נשים, זוגות וכו'.
צריך לדבר על הנושא הזה הרבה יותר.

אז שוב תודה לכן במבוק ו ההולכת_חיבוק_לך_בדרכים? happy
< מאז שקראתי פה אני יושבת ברגליים משוכלות. עד שתישמע צפירת ארגעה >

עדיין לא מצאתי כמעט אף מידע שקושר ספציפית בין מזונות מסוימים לחיזוק רצפת האגן.
אני מנסה לבדוק אילו ויטמינים ומינרלים חיוניים לחיזוק רקמות החיבור בגוף, ומתוך כך להסיק שהם כנראה חיוניים גם לחיזוק רצפת האגן.
בינתיים "זה" ‏http://www.miok.co.il/mamarim2.asp?md=3&sm=2&n=1037&tm=313‏ מה שהעליתי בחכתי
אז יאללה בנות, להתחיל לצרוך ויטמין C! happy

אני מתנדבת לפתוח דף שכזה, הלילה-מחר.
אתן תרגילים שאני מכירה וכל אחת תוכל להוסיף משלה,
אוכל גם לענות על שאלות במסגרת מגבלות הידע שלי.

אום_שלום‏ איזה יופי! אני מחכה... flower

וואו, תודה רבה על השיתוף והדף הזה.
אחרי הלידה השניה שלי, לפני שנתיים, ביקשתי מרופא המשפחה הפניה לפיזיוטרפיה של רצפת האגן, הוא אמר שאעשה תרגילי קגל והתעמלות ויהיה בסדר.
מחר אני הולכת להתקשר ולקבוע תור.
אחחח... כמה שאני אוהבת מעגלי נשים happy
ושוב תודה.
אני אשתדל לעדכן.
קישור | העבר | מחק אמאשלטל (30.10.2008 21:51):
אני רוצה לעדכן במצב המחפיר בקופ"ח (מכבי) לגבי פיזיותרפיה לרצפת אגן. יש לי הפנייה מרופאת הנשים שלי (שהיא גם אורוגניקולוגית ומומלצת בחום) ומסתבר שאי אפשר למצוא תור באיזור ת"א לפני פברואר! היום קיבלתי טלפון ממרפאת בלפור שביטלה לי את התור לדצמבר והסבירה לי בסבלנות שאשת המקצוע היחידה שלהם עזבה.

אז אולי אנחנו נרים את הכפפה ונכין מכתב ונשלח בהמונינו לקופ"ח? זה ממש ביזיון שנושא כל כך חשוב שמפיע על איכות החיים של כל הנשים שיולדות נותר כל כך מוזנח

אמאשלטל,
ניסית באיכילוב? אני הייתי שם בכמה פגישות לפני כשנה וחצי-שנתיים. התורים שלהם הרבה יותר קצרים. פניתי אליהם בעקבות המלצתה של אותה אורוגניקולוגית שאת הולכת אליה, אני מניחה. אם את רוצה פרטים על היחידה באיכילוב, את יכולה למסרר לי דרך הקומונה בתפוז.
שירי
ממשיכה לשתף:

השבוע הייתי בעוד טיפול אוסטיאופטי, בהפרש של 3 שבועות מהטיפול הקודם.
למרות שבחצי מהזמן הזה הייתי חולה ודי חיפפתי בתרגילים, המטפלת אמרה שהמצב ממש השתפר, ונכון לעכשיו אין צורך להמשיך בטיפול.
מה שאני צריכה זה להמשיך לשים לב ולאסוף את רצפת האגן לפני כל מאמץ, ולהתמיד בתרגילי הכיווץ.
במה שנוגע לרצפת האגן זה כמו שמירה על כושר - אם מזניחים המצב יכול להדרדר בחזרה.
בנוסף לזה, אני משתדלת להתמיד בהוספת דגים וויטמין C לתזונה. זה מה שעשיתי עד עכשיו וכנראה שהיתה לזה השפעה טובה.

אני מאוד מבסוטית מהטיפול הזה, ובכלל מתשומת הלב החדשה שנהייתה לי לאיזור הזה בגוף.
זו תחושה טובה שהבסיס שלי אסוף ויציב.
עוד תוצאה שאני מייחסת להתחזקות הזו היא הצרת היקפים משמעותית - נראה שממש רזיתי למרות שלא ממש ירדתי במשקל...
כלומר התחזקות השרירים מבפנים היא התעמלות לא פחות מחטבת מחיזוק שרירים חיצוניים happy

מה שאני צריכה זה להמשיך לשים לב ולאסוף את רצפת האגן לפני כל מאמץ

ואלו הן הפעולות שלפניהן יש לאסוף את רצפת האגן:

התעטשות
שיעול
צחוק
צעקה
שירה
הרמת או גרירת חפצים כבדים
הרמת ילדים
במעבר משכיבה לישיבה ולעמידה ולהיפך

צריך לתרגל את זה הרבה ולא להתייאש אם לפעמים שוכחים.
בהדרגה זה הופך לרפלקס מותנה, כלומר נעשה אוטומטית ללא מחשבה תחילה.

תודה ההולכת, הרשימה הזאת מאד מועילה וחשובה!
למרות שבחצי מהזמן הזה הייתי חולה ודי חיפפתי בתרגילים, המטפלת אמרה שהמצב ממש השתפר_
זה רק מוכיח עד כמה חשובה הכוונה עצמה hilarious

_אני מאוד מבסוטית מהטיפול הזה, ובכלל מתשומת הלב החדשה שנהייתה לי לאיזור הזה בגוף.
זו תחושה טובה שהבסיס שלי אסוף ויציב.

בעברית קוראים לאבר מין הנשי "פת" שזה ראשי תיבות של "פה תחתון".
כשהפה העליון אסוף - המוח שלנו בריכוז.
כשהפה התחתון אסוף - האנרגיה הבסיסית שלנו בריכוז.

במזרח הרחוק מאמינים כי האנרגיה המינית, שהיא גם אנרגית החיים,
בורחת דרך פתח הנרתיק.
על כן, מי שאוספת, נהנית מאנרגיה מינית גבוהה, ובכלל יש לה יותר אנרגיות ביום-יום.

מקסים, לא?

יישר כוחך, ההולכת! flower

אני כרגע בהריון שני, שבוע 27, בלידה הראשונה(אצל אילנה) לחצתי שעתיים וחצי...... היא אמרה משהו על חיזוק רצפת האגן- אבל אחרי הלידה שחכתי לגמרי... הכל היה תקין עד עכשיו-

כבר מחודש חמישי נהיה לי כאב היסטרי בחיבור המפשעה עם בטן תחתונה- אני עושה יוגה אבל עדיין לא יכולה לשכב על הצד.

בעיקר- אחרי קיום יחסים- כואב לי כאבי תופת בכל אזור רצפת האגן- לאף רופא,אחות,דולה לא היו הצעות יעילות

מה לעשות????? האם זה נשמע מוכר??? או קשור לרצפת האגן??? במבוק כתבה שלפעמים מזיק לעשות כיווצים-
אוףףףף.... אני לא רוצה בהריון להתחיל לשגע את הגוף- אני גם חולמת שאולי כל הכאב יפתח את האזור והלידה תהיה קלה יותר-(אין מצב,אה???)

זהו- עצות, רעיונות, תובנות יקלו על חיי ועל ישבני בעיקר.....

עזרה...,
קודם כל hug-sad
את יכולה לנסות ולתאר את הכאב?
מתי בדיוק כואב לך, איפה בדיוק?
רק בחיבור עם הבטן?
זה עושה לך תחושה שיש לך פיפי כל הזמן?

כואב לי כאבי תופת בכל אזור רצפת האגן

את יכולה לנסות ולפרט?
האם כשאת לא בהריון גם לפעמים כואב לך בערך ככה?

כבר מחודש חמישי נהיה לי כאב היסטרי בחיבור המפשעה עם בטן תחתונה

זה כאב מוכר. לא חושבת שקשור לרצפת אגן. לא יודעת למה הוא כ"כ חזק אצלך, אבל זה משהו שכיח בהריונות. משהו בהריון לוחץ על עצב שמקרין כאב.

כתבתי שמזיק (אולי) חעשות כיווצים אם יש צניחה שבה האיברים בחוץ. את ממש לא נשמעת במצב הזה (ואל תשכחי שאני לא אשת מקצוע, אבל לדעתי בהריון זה פשוט לא הגיוני - כי הרחם נמשך למעלה וגם כי היית יודעת אם היו לך איברים בחוץ..). תכווצי. תאספי לפני זה רצפת אגן . הכי קל להרגיש איך לעשות אם משלבים גם שרירי בטן עמוקים - דמייני שאת זוגרת ג'ינס שקטן עלייך, זה אוסף את שרירי הבטן העמוקים זה אל זה ומרים למעלה, ולזה תוסיפי כיווץ של הנרתיק כלפי מעלה. אם תעשי בשכיבה זה בכל מקרה לא מזיק, כי ממילא האיברים נכנסים פנימה בשכיבה.

עוד תוצאה שאני מייחסת להתחזקות הזו היא הצרת היקפים משמעותית - נראה שממש רזיתי למרות שלא ממש ירדתי במשקל...

זה מאוד נכון. הארגון של האיברים בחחל הבטן משתנה, וככה גם משתנה הצורה החיצונית. כששכבתי (משלושה שבועות אחרי הלידה עד ששה שבועות אחרי הלידה) ירדה לי הבטן לגמרי. לא נשארה לי בכלל בטן. גם כשקמתי לשירותים או לאכול - לא היתה לי בטן. כשחזרתי לפעילות - הבטן יצאה החוצה מחדש, ממש לשלב ביניים כזה של אחרי לידה, ולקח לה זמן להיכנס בחזרה (בטח משהו כמו שבועיים-שלושה), כי לאיברי הבטן לקח זמן להתמקם ולהתארגן במצב החדש. יש לי עוד חברה שדיווחה על זה שהבטן ירדה לה באופן מפתיע אחרי מעט תרגילים. זה באמת משפיע.

לגבי הכאבים אחרי יחסי מין - אולי זה קשור. נסי לפנות לפורום של פיזיותרפיה של רצפת אגן באתר של אמנות הלידה.

שמחה לשתף במה שקרה לי היום:
הייתי אצל הגניקולוג במעקב היריון (שבוע 34), רופא קונבנציונלי לחלוטין.
אמרתי לו שאני מרגישה כאילו הרקמות שלי בכל האזור (פות ופי הטבעת) "יצאו" החוצה והן בולטות. הוא בדק אותי ואמר שגם יש לי ורידים (דליות) בשפתי הפות, אבל גם יש לי התחלה של צניחה ומה שאני מרגישה שם זה רקמה של דופן הנרתיק שבולטת החוצה.
הוא הסביר לי באריכות מה ומי וגם איך כדאי לקיים יחסי מין כרגע...
(עצתו: כדאי לעבור לתנוחות שבהן הדרך של הבנזוג לנרתיק תהיה כמה שיותר ארוכה, אחרת אני מרגישה לחץ בדיוק על האזור הזה, וזה אכן נכון).
ומעבר לגישה הסבלנית והמכבדת (שאינה מובנת מאליה כלל אצל רופאים) הוא גם הפגין התמצאות וידע, רצה לוודא שאני יודעת שיש מקרים של צניחה אחרי לידות ושכדאי לעשות פיזיותרפיה.
כשאמרתי לו שיש גניקולוגים שבכלל לא מודעים לעניין הוא תמה על כך.
אחר כך אמר לי "אני לא חושב שטוב לעשות גימנסטיקה בהיריון" (נא לקרוא במבטא רוסי כבד ומקסים) אבל כשאמרתי שאני עושה יוגה להיריון הוא אמר "אה, זה בטח, זה מצוין" ואפילו הפגין התמצאות בתנוחות!
הוא עשה לי כזה מצב רוח טוב, כמעט החזיר את האמון במערכת (טוב, רק כמעט).
ורציתי להוסיף תודה על הרשימה הבאה,
שאני מנסה מאוד מאוד להקפיד עליה ומצליחה יותר ויותר!

התעטשות
שיעול
צחוק
צעקה
שירה
הרמת או גרירת חפצים כבדים
הרמת ילדים
במעבר משכיבה לישיבה ולעמידה ולהיפך
צריך לתרגל את זה הרבה ולא להתייאש אם לפעמים שוכחים.

כבר אין כמעט מקרה שאני שוכחת לעשות זאת לפני שאני מרימה את הילדה, למשל
(14 ק"ג וכזאת חמודה שרק בא להרים אותה על הידיים כל היום).
מה שכן, לפני התעטשות, לפעמים גם אם אני זוכרת זה לא עוזר לי phased

תודה לכל המגיבות flower

אני מוסיפה עוד שני פריטים לרשימה:
קינוח אף
פיהוק

כל פעולה שמגבירה את הלחץ התוך בטני מתאימה לרשימה. אם אחשוב על עוד אוסיף בהמשך...
חשוב לאסוף את רצפת האגן היטב *לפני* הפעולה, ולא תוך כדי.
<קצת מבלבל לעצור לרגע ולחשוב לפני שצוחקים, צועקים או מתעטשים... אבל זה מה שצריך לעשות בהתחלה happy>

כשמתרגלים כיווץ, חשוב לאורך הזמן לתרגל במגוון תנוחות - שכיבה, ישיבה, עמידה, וגם בתנוחות לא סימטריות.
הרעיון הוא לאפשר לשרירים להתחזק מכל זווית אפשרית, ולא להתקבע רק על זווית אחת.

כשכתבתי ש חיפפתי בתרגילים, אני מתכוונת שבמקום 3-4 פעמים ביום עשיתי רק פעם-פעמיים, כן? happy
אני חושבת שמשלב כלשהו שבו השריר כבר מתחזק באופן בסיסי, יש יותר משמעות לשמירה על הרצף בתרגול מאשר לכמות התרגילים המדויקת.

עוד מידע מעניין על תרגילים - ‏באתר הישראלי לרצפת האגן

הארגון של האיברים בחלל הבטן משתנה, וככה גם משתנה הצורה החיצונית.
בדיוק. וזה משפיע גם על היציבה של הגב. כשהבסיס מתחזק אז כל עמוד השדרה יותר זקוף ופחות "קורס", ואז הבטן פחות בולטת החוצה.


כואב לי כאבי תופת בכל אזור רצפת האגן - לאף רופא, אחות, דולה לא היו הצעות יעילות
מה לעשות????? האם זה נשמע מוכר??? או קשור לרצפת האגן??? במבוק כתבה שלפעמים מזיק לעשות כיווצים -
אוףףףף.... אני לא רוצה בהריון להתחיל לשגע את הגוף - אני גם חולמת שאולי כל הכאב יפתח את האזור והלידה תהיה קלה יותר - (אין מצב, אה???)
זהו - עצות, רעיונות, תובנות יקלו על חיי ועל ישבני בעיקר.....

למה שלא תפני לפיזיותרפיסטית מומחית לרצפת האגן? בנושא הזה הן יודעות יותר מרוב הרופאים, האחיות והדולות.
הריון הוא זמן מאוד מתאים לטפל ברצפת האגן, זו גם הכנה טובה ללידה.
אני לא הייתי מהססת. במצב שלך הייתי פונה לאבחון באופן מיידי.


כשאמרתי לו שיש גניקולוגים שבכלל לא מודעים לעניין הוא תמה על כך.
אני חושבת שגיניקולוגים כן מודעים לנושא רצפת האגן, אבל הם לא יודעים לאבחן כמו שצריך (כמו ש במבוק הסבירה במעלה הדף).
עניין אחר הוא שכנראה היחס של הרופא תלוי גם במדיניות של קופת החולים.
לא כל הקופות מעונייינות להשקיע משאבים בתחום הזה, ויש הבדלים בין הקופות (כפי שקורה גם בנושא התמיכה בהנקה).

אני עושה פאולה - אצל מטפלת מעולה באבן יהודה.
מרגישה שיצאתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה - יצאתי לשקם את רצפת האגן שלי ובאותו מחיר קיבלתי שיקום גופני-נפשי כולל...
ממש ככה זו עבודה הוליסטית מקיפה שאין כדוגמתה, שמתחילה ויוצאת מהגוף, שזה מבחינתי הכי טוב, כי ככה אי אפשר לתמרן ולברוח כמו אצל פסיכולוגים, נגיד.
אז השלפוחית שלי משתפרת, עוד לא ממש במקום אבל יש שיפור ניכר, יקח עוד זמן, אני מניחה. אבל אני בהחלט מתחזקת.
ממליצה בחום על השיטה לכולן, ועל המטפלת שלי בפרט.
יש לי עוד מה לומר בנידון, אמשיך כשאוכל.
כל כך שמחה שמצאתי את הדף הזה! חבל שלא ראיתי אותו לפני שנה...
חזרתי כדי לספר את הסיפור שלי, לשתף.
ילדתי את בני הבכור במרץ - ילד קטן (פחות משלושה קילו), בלידה טבעית, קצרה וקלה, ובכל זאת וכנגד כל הסיכויים - שלפוחית השתן שלי צנחה צניחה חופשית אל תוך התחתונים שלי. כולם אומרים לי שזה לא היה צריך לקרות! כמה מעצבן... שיספרו את זה לשלפוחית שלי. האמת היא שתמיד הייתה לי רגישות באזור הזה. אחרי שגיליתי את זה אמא שלי פתאום אמרה לי: "טוב, תמיד הייתה לך שלפוחית חלשה, לכן עשית פיפי במיטה עד גיל 12"... וזה לא רק זה. כל האזור שם למטה תמיד דרש את תשומת ליבי. הרי לכל אחד ואחת יש את האזור הרגיש אצלו בגוף, ואצלי זה אחד מאותם אזורים אסטרטגיים. אני מאמינה שהגוף שלנו מדבר אלינו כל הזמן, ואנחנו בדרך כלל לא ממש מקשיבים לו, או שומעים אבל מתעלמים ממה שהוא אומר לנו, ואז הוא צריך לדבר יותר ויותר חזק, עד שזה מגיע בסוף לרמות שמהן כבר אי אפשר להתעלם. אז לי תמיד היו שם "עניינים" - אם זה הרטבת לילה, או תכיפות במתן שתן בשנים שלפני הלידה, או פטריות חוזרות ונשנות, כאבים ביחסי מין וכו' וכו'. אבל העדפתי להדחיק. אז כנראה שבסוף זה התפרץ בעקבות הלידה, ואולי מזל שזה קרה כי עכשיו אני צריכה להתייחס לאזור הזה סוף סוף, לתת לו את הכבוד המגיע לו ולא לנפנף אותו יותר...
אבל אחזור לסיפור עצמו, קצת סטיתי. בקיצור, אחרי הלידה המשכתי כל הזמן להרגיש משהו לא נעים בין הרגליים שלי. הייתי בטוחה שזה משהו שקשור לתפרים, אבל בבדיקה אצל הרופא נשים הסתבר שאני פשוט מרגישה את השלפוחית בין הרגליים! הייתי בשוק. הרופא נתן לי הפנייה לפיזיותרפיה, אבל הביו-פידבק לא היה ממש יעיל. האמת היא שגם לא ממש תירגלתי בבית במרץ (אחרי לידה ראשונה? למי יש ראש לזה? הייתי עסוקה מדיי בלהיות בלחץ...) אבל הרגשתי שאני צריכה משהו יותר מזה. וכך הגעתי למירב ולשיטת פאולה. אני מתרגלת כבר חודשיים ומה אני אומר לכן? זה זה! (ראו את ההערה הקודמת שלי)
מה שאני לא מבינה, זה למה אין מודעות לזה? למה כולם דיברו איתי השכם וערב לפני הלידה על הפירנאום המהולל, שמתאחה לו בלי שום קושי מעצמו. לפעמים אולי לוקח לו קצת זמן וכרוך באי נעימות, כמו אצלי, אבל יש לו יכולת איחוי וריפוי שאין כדוגמתה. בעוד שעל הגנה על רצפת האגן כמעט לא מדברים. כיווצנו קצת ביוגה שעשיתי בהריון, אבל ממש בקטנה. גם בקורס הכנה דיברו על זה שכדאי לעשות כמה תרגילים אבל אף אחד לא הזכיר את הלידה עצמה!!! לא לימדו מה אפשר לעשות - למשל, כולם דיברו על לידה טבעית ופעילה - את כבר יודעת ללדת, זה היה המוטו - לא צריך ללמד אותך לנשום, תנשמי חופשי. אז נשמתי לי חופשי היישר לפנים שלי, במקום לאן שצריך. ורק עכשיו אני קוראת במאמר המאיר עיניים של יעל האוסטיאופטית שהיא מלמדת איך לנשום נכון בלידה, מהסרעפת ולא מהפנים... איפה, איפה היית לפני 9 חודשים איפה?!
ובכלל, למה לעזאזל ללחוץ בלידה? רק עכשיו אני מבינה מהנסיון שלי (ופתאום עכשיו רואה שגם כולן מדברות על זה... לפני כן לא ראיתי שום איזכור לעניין) שבכלל לא צריך ללחוץ! במקרה שלי לחצתי משלב מוקדם מדיי, להערכתי. פשוט המיילדת שלי, שהייתה משכמה ומעלה, אין לי שום תלונות אליה, שאלה אותי כמה פעמים אם אני כבר מרגישה לחץ, אז ברגע שהרגשתי משהו קל מייד אמרתי שכן, ואז היא השכיבה אותי על הצד (למרות שרציתי כריעה) ואז לחצתי פעם אחת. ואז היא אמרה: "את רוצה ללחוץ? טוב, אז תלחצי". אז לחצתי... לחצתי ולחצתי ולא הפסקתי. וילדתי את השלפוחית שתן שלי... נדמה לי שזה לא היה צורך בלתי נשלט ללחוץ, אלא יותר תגובה לציפיות של הסביבה ושל עצמי - ככה ראיתי בכל הסרטים, שצריך ללחוץ. וכל הזמן תהיתי אחר כך איפה היה הרפלקס המדובר של פליטת התינוק? אני הייתי צריכה כל הזמן מאד להתאמץ כדי להוציא אותו החוצה.
בקיצור, הלקחים לקראת הלידה הבאה כבר הופקו, אני רק מקווה שרצפת האגן שלי תתתחזק ותעמוד בעוד לידה. בינתיים אני ממורמרת כי אני לא יכולה לקחת את הבן שלי על הידיים - גוועלד!!! אין לי ברירה, רק לתרגל את שייצא עשן.
בנות יקרות, חזקו ואמצו - ותרגלו ללא הרף! שוב תודה על הדף הזה. לקחתי על עצמי שליחות קטלנית, להפיץ את הנושא בין כל בנות המין הנשי. זה חשוב מאין כמוהו! שידעו כולן.
מיכל כל הכבוד לך!!!
תודה רבה על השיתוף והמון בהצלחה במלאכת השיקום.
את יכולה אולי לחלוק כמה מהתרגילים שאת מתרגלת - כאלה שאולי יועילו לתחזוקה וחיזוק שותפים?
וכמובן בבקשה תעדכני בסיום המסע!
קישור | העבר | מחק *פלונית* (25.11.2008 10:11):
רציתי לשתף אתכן שבעקבות הדף הזה הלכתי גם לאבחון (למטפלת שבמבוק הזכירה).
לשמחתי היא אמרה שיש לי צניחה זניחה ביותר שלא דורשת התייחסות ולכן אני לא צריכה לבוא אליה בכלל לטיפולים נוספים
(היא גם אמרה שפתחה לי כמה הדבקויות קלות שהיו לי מהקיסרי),
אבל לצערי כמעט כל השרירים שלי חלשים נורא נורא ואני צריכה לתרגל כיווצים וגם תרגילים "מהאתר שלה" ‏http://myosteo.co.il/‏ (בחלק של מאמרים->טופס תרגילים)
(שזה החלק הכי קשה כי הוא באחריותי הבלעדית...)
היא גם המליצה לי לנסות יוגה נשית (שעוד לא עשיתי כלום בשביל זה).

אז תודה לכולן על השיתוף כאן, אני ממש שמחה שהלכתי ובדקתי.
ודרך אגב, אני שונאת בדיקות פנימיות וזה היה פשוט קל ועדין מאד מאד, לא הרגשתי אי נוחות לרגע אפילו.

מיכל - תודה על השיתוף! נהד לקרוא שגם פאולה עוזר. לי לא היה חיבור לפאולה, לצערי. זה נורא משעמם אותי. אבל אולי אלך לקחת כמה תרגילים בעניין זה ואתרגל בבית בזמן הרדמות וכאלה.

איך את מסתדרת בלי להרים את התינוק? אני יושבת רוב הזמן איתה עלי, אבל לפעמים אין לי ברירה (אחים גדולים צריכים דברים, או קצת ענייני בית). במנשא זה בסדר יחסית. אבל כל התכופפות איתה על הידיים או התרוממות משכיבה או ישיבה - אני מרגישה שזה מזיק. מנה להכניס מודעות ואיסוף, וזה קשה. חייבת לקצר אמשיך אח"כ

היא גם המליצה לי לנסות יוגה נשית (שעוד לא עשיתי כלום בשביל זה).

תתחילי ‏כאן‏ תבדקי מה יש באיזור שלך וזה כבר יתן לך הרגשה שעשית משהו happy

ומחר - תרשמי לך על פתק את הטלפון של המורה באיזור שלך

ומחרתיים - תתקשרי אליה...

היי במבוק
רציתי גם כן להודות לך על הדף הזה.
אני כבר שנתיים מתכננת ללכת ללמוד פאולה ודוחה ודוחה...
לפני כמה זמן שפתחת את הדף הזה בדיוק נכנסתי להריון (הרביעי), קראתי את הדף והבנתי שאני לא יכולה לדחות יותר.
אמנם לא היתה לי צניחה אבל המצב שם למטה לא מזהיר בכלל.
ועם כל הריון נהיה יותר ויותר בעייתי.
רק לפני שלושה שבועות התחלתי את העבודה של פאולה עם מטפלת.
מאז ההריון הזה הייתי קמה לעשות פיפי (בריצה מטורפת לשירותים לפני שיצא הכל כמו בלון מלא מים שפוצצו אותו) בין 4-5 פעמים בלילה!
כבר 6 שנים אני לא יכולה לקפוץ, לרקוד, להשתעל ולהתעטש מבלי שיברח לי sad
עכשיו אחרי רק שלושה שבועות שאני מתרגלת, אני לא קמה יותר מפעם אחת בלילה.
מבחינתי זה נס!
אני מאילו שגם כן מאז ומתמיד מבלה יותר זמן בשירותים עם פיפי מכל אחד אחר שאני מכירה tongue
תמיד חשבתי שזה המצב הנתון שלי אבל מסתבר שיש מזור...!!
ממליצה בחם גדול גדול על פאולה.
(עוזר לי גם עם עוד כמה דברים שאני לא רוצה לפרט כאן)
נהיה פה מעניין מיום ליום...
אולי כדאי לעשות למעלה ראשי פרקים בקצרה,
מהן הסיבות לצניחה, דרכי אבחנה - עצמית או אצל מטפלים (ומי המטפלים),
שיטות טיפול מומלצות וראיתי שיש גם קישורים לתרגילים של ממש.
אולי יש טעם לסדר לפני שנטבע בים של מידע (ושיתוף)?
אני מרגישה שחצי טבעתי blink
במבוק* (25.11.2008 14:37):
לגמרי. נדרש גם דף של מתרגלים_חיזוק_רצפת_אגן_ביחד? (כומ שתי_מים?). בסך הכל כמה דקות ספורות ביום, אנחנו חייבות לחזק אחת את השניה בזה!
}
שם יש הסברים וטכניקה. אני מדברת על דף שקופץ למה חדש ואני כוצבת בו (למשל:)

הולכת לתרגל רצפת אגן, מי מצטרפת?

ואחרי כמה דקות עדכון - תרגלתי, סיימתי, תודה למי שתרגלה איתי

happy

אני שלוש שנים אחרי לידה ( שניה)
יכול להיות שפתאום עכשיו אני חווה מין רפיון כזה שקשור לרצפת האגן? במהלך סופהשבוע הרגשתי לחץ בבטן התחתונה ומין חוסר קשר לאיזור.
יעל שוראקי בחו"ל ואני חייבת מטפלת בדחיפות באזור השרון או ת"א. מי מומלצת?
פיהוק

כל פעולה שמגבירה את הלחץ התוך בטני

את בטוחה? אני לא מרגישה שפיהוק מגביר לי את הלחץ התוך בטני.

שלום פלו
יש מטפלת טובה ברמת גן, 03-5289717
יכול להיות שפתאום עכשיו אני חווה מין רפיון כזה שקשור לרצפת האגן? בהחלט כן

אני לא מרגישה שפיהוק מגביר לי את הלחץ התוך בטני. העלאת הלחץ התוך בטני היא לא בהכרח מורגשת.

דף חשוב מאין כמוהו,
אני אחרי טיפול + איבחון אצלה, היה מלמד ומדהים כאחד. חזרתי מפוקסת ומעודדת .

עכשיו, אני תוהה האם יש משהיא, אבל בצפון, עם אותה התמחות שאמא שלי תוכל ללכת אליה, ולקבל איבחון מקיף על מצבה והאם יש בכלל אפשרות להמנע מניתוח.

והאם למשהו יש מידע או יכול להפנות אותי לשם
תודה.

וואו,במבוק -ממש מעניין וחשוב!
קראתי רק את ההתחלה של הדף(יש ערמה של כלים מחכה לי...)אבל אני מבינה שאני חייבת טיפול...
יש המלצה על מישהי מירושלים שמטפלת בעניינים האלו?(התבלבלתי קצת מכל שמות בעלי המקצוע שהזכרת...)
פלונית-צירפת קישור לאתר של המטפלת הזו...שנראת ממש מקצועית. היא מקבלת בת"א?
(התכוונתי ליעל שוראקי)
תמר, טלי, יש אתר ישראלי של רצפת אגן משהו. אני כבר לא כ"כ זוכרת, בטח יש כאן לינק באיזה מקום. נוסעת_סמויה‏ המליצה על מישהי מירושלים אם אני לא טועה. יש גם פורום באתר "אמנות הלידה". יעל מקבלת ברמת גן.
קישור | העבר | מחק *פלונית* (11.01.2009 08:43):
פלונית-צירפת קישור לאתר של המטפלת הזו...שנראת ממש מקצועית. היא מקבלת בת"א?
מקבלת ברמת גן
קלודין הטב מקבלת בירושלים, בשכונת קטמון- לפרטים ניתן לפנות ללאה המזכירה שלה: 02-5639678
ויש גם את טלי רוזנבאום בתלפיות: 050-5689572
קראתי בגוגל על שיעורים ותרגול של רצפת אגן בשיטת פלדנקרייז, אשמח לקבל פרטים אם משהי שמעה על מטפלת מהסביבה של רחובות.(או המרכז).
או כל מיידע שיש בנושא רצפת אגן ופלדנקרייז.
משהו מציץ לי מהנרתיק (אני רואה צ'ופצי'ק קטן מבצבץ).
אחרי הלידה המשכתי כל הזמן להרגיש משהו לא נעים בין הרגליים שלי. הייתי בטוחה שזה משהו שקשור לתפרים, אבל בבדיקה אצל הרופא נשים הסתבר שאני פשוט מרגישה את השלפוחית בין הרגליים! הייתי בשוק.
אמא שלי אמרה לי שזה טחורים שלא מדממים! וזה ההסבר שהיא קיבלה בזמנו אחרי לידה.
לא תארתי לעצמי שזו הצניחה. אם כך, אני מכירה הרבה נשים שסובלות מזה.
לי יש עדכונים (חיוביים) ואכתוב בימים הקרובים
לא קראתי את כל הדף, רק רציתי לומר המון המון המון תודה ל במבוק על פתיחתו, ובמיוחד על ההמלצה על המטפלת (יעל).
הייתי אצלה, והיא נפלאה. היה ממש תענוג - נעים ומחכים ורגיש. במיוחד שיצאתי עם אבחנה שאין לי צניחה, אז בכלל.....
בקיצור - מצטרפת מכל הלב להמלצה של במבוק!
במבוק, תודה על הדף happy
לי היתה לידה טבעית, אבל עם שלב לחיצות א ר ו ך ומייגע, ולחיצות חזקות ומאומצות.
אחרי הלידה נחתי כמו שצריך (שלוש קריאות הידד לבעל שלי, שאשכרה לקח ברצינות את מושג ה- 40 יום)
וגם עשיתי תרגילי בטן ורצפת אגן.
ובכל זאת, כמעט שנה אחרי הלידה, פתאום יצא לי קצת החוצה מהרקטום.
(דרך אגב, זה היה בדיוק אחרי שהתחלתי ליישם יציאה_בכריעה‏. מסקנה שלי: יציאה בכריעה זה טוב *אם* מצב האיברים טוב ואם יודעים לאסוף את רצפת האגן לפני ואחרי, ולא לדחוף תוך כדי. אם לא יודעים איך - יציאה בכריעה עלולה לגרום נזק! למרות שהיא חיובית ביסודה. לדעתי אני לחצתי באופן בלתי מודע, והכריעה עודדה את ההישפכות של האיברים למטה).
והגעתי למסקנה שזה בגלל שילוב של הרבה מאוד הרמות של התינוק (10 קילו) + שכחתי להחזיק את רצפת האגן לפני ותוך כדי, וגם לא התמדתי בתרגילים.
מה שאומר, שלא לעולם חוסן.
צריך להיות במודעות מתמשכת לנושא, ולא רק "אחרי הלידה" או "לפני הלידה". זה רלוונטי מגיל 16 ועד בכלל.

עכשיו שאלה: איך קוראים לזה בלועזית? איך אני מוצאת אבחון והפנייה באוסטרליה? מה דעתכן?

רקטוצלה
לועזית: rectocele, proctocele
בליטה של החלחולת, בדרך-כלל קדימה אל תוך הדופן האחורי של הנרתיק
_בליטה של החלחולת, בדרך-כלל קדימה אל תוך הדופן האחורי של הנרתיק_
זה בדיוק מה שיש לי!
שלוש קריאות הידד לבעל שלי, שאשכרה לקח ברצינות את מושג ה- 40 יום

לדעתי לא רק שלוש, אלא שלוש-מאות!

דרך אגב, זה היה בדיוק אחרי שהתחלתי ליישם יציאה_בכריעה‏‏. מסקנה שלי: יציאה בכריעה זה טוב אם מצב האיברים טוב ואם יודעים לאסוף את רצפת האגן לפני ואחרי, ולא לדחוף תוך כדי. אם לא יודעים איך - יציאה בכריעה עלולה לגרום נזק!

גם אני הבנתי את זה, שאלתי את יעל והיא אמרה שנורא תלוי איך עושים את זה. אני לא רוצה לתת טיפים מיד שניה, אבל נדמה לי שהיא דיברה על רכינה קדימה לכיוון הברכיים או משהו כזה. בכל מקרה - תחשבו על זה שתנוחה שמעודדת פתיחה חזקה למטה בלידה, מעודדת את אותו הדבר גם אחר-כך ובכלל. אולי למי שיודע איך לאסוף כדיפולט (רובנו לא יודעים) זה מתאים. לגבי השאר - צריך באמת לבחון כל מקרה לגופו על-ידי ניסיון והקשבה לגוף.

צריך להיות במודעות מתמשכת לנושא, ולא רק "אחרי הלידה" או "לפני הלידה". זה רלוונטי מגיל 16 ועד בכלל.

סיפרה לי יעל שבתאילנד זה מגיל 0, וככה הן עושות את כל הטריקים שמביאים גברים ישראלים לטוס לשם לכלמיני הרפתקאות מין.

חפשי אוסתיאופתיה גניקולוגית באנגלית באוסטרליה.

עוברת אורח - איזה כיף!

ואני עדין רוצה לכתוב כמה עדכונים מעניינים (חיוביים). אבל רוצה שיהיה לי זמן פנוי, אז אולי בערב או משהו
שלוש קריאות הידד לבעל שלי, שאשכרה לקח ברצינות את מושג ה- 40 יום
לדעתי לא רק שלוש, אלא שלוש-מאות!

כן happy. הבנאדם פשוט היה רץ אחרי ברחבי הבית עם צלחות מזון ובקבוקי מים, וכל פעם שהייתי מתיישבת הייתי מנחיתה עליו שרשרת של "תביא לי". אחרי שבועיים כאלה הוא בנימוס רב ביקש ממני לשרשר את בקשות "תביא לי" זו לזו, שיהיו באופן מרוכז, ולבקש אותן *לפני* שהוא מתיישב בעצמו.
וכל התקופה הזאת כל כך הופנמה, שלפני שבועיים (שנה אחרי הלידה) הוא אמר לי שלדעתו הוא כבר ברפלקס "לעשות למעני", גם כשזה בעצם לא נכון ולא טוב לנו, ואני אוטומטית מבקשת ממנו דברים שאני אשכרה יכולה לעשות לבד. חשבתי שהוא עשוי להיות צודק, וקצת אחר כך, נעמדתי במטבח וביקשתי ממנו שיביא לי וינעיל לי את הסנדלים שלי, סתם בצחוק, כירידה-עצמית ידידותית. והוא אשכרה התחיל לעשות זאת!!!!

במבוק תודה על כל מאינפורמציה המעמיקה והרלונטית.
אפשר (אם זה חוקי כאן) לקבל את הטלפון של המאבחנת שהיית אצלה.
מאחלת לך רפואה שלמה ומהירה
תודה
לגבי רצפת האגן : כן מיד לאחר הלידה כדאי:

1.להתחיל לתרגל "קיגלים" ואסנות לשיקום מחדש של השרירים שעבדו שעות נוספות בהריון ובלידה.

  1. לא לסחוב משאות מעל משקל התינוק ולהצמיד אותו אליך בזמן הנשיאה .
  2. להרים חפצים כמו מתאבק סומו. עם רגליים מפוסקות ברכיים כפופות וגב ישר.זו תנוחה טובה גם לשטיפת הרצפה.
  3. בשירותים לשחרר תוך כדי נשיפה ולא ללחוץ.
    1. ולפני שצוחקים, מתעטשים או קופצים להדק את הבטן התחתונה , כאילו שאת סוגרת את הרוכסן של מכנסי הג'ינס.

זו בעצם כל התורה על רגל אחת , שיהיה לך בהצלחה

זהו המסר שהשאירה לי טאו_להורות‏ בדף בית שלי.
תודה לך טאו.

במבוק תודה על כל מאינפורמציה המעמיקה והרלונטית.
אפשר (אם זה חוקי כאן) לקבל את הטלפון של המאבחנת שהיית אצלה.
מאחלת לך רפואה שלמה ומהירה
תודה

אני לא במבוק אבל ניתן כאן קישור לאתר שלה למשל כאן-
פלונית (25.11.2008 10:11):
ממש קשה לי לספר ולשתף אתכן בצרות שלי, אבל אני מרגישה צורך לכתוב כנציגת הדור הקודם שגילתה את רצפת האגן שלה כ4 שנים אחרי הלידה האחרונה.
מדהים שכמה שלמדתי ועסקתי וטפלתי לא הפנמתי את זה על עצמי.

מגיל 21 למדתי על רצפת האגן , אז היא הייתה אוסף של שרירים עם שמות לטיניים ארוכים שלמדנו כמו תוכים.
למדנו את האנטומיה , למדנו את הפיזיולגיה של תעלת הלידה, אבל להבין ולהפוך את זה לידע מיושם לקח לי בערך 15 שנה.
אני זוכרת את עצמי סוחבת את ההריון הראשון עם סימפיזיוליזיס, צולעת ומפנימה את מסר הרופא" אין מה לעשות... לאחר הלידה זה יעבור"
ההריון השני היה צפוף מאוד והשרירים לא הספיקו להתאושש ואז כבר החלה דליפת השתן . אחרי הלידה השניה הילדים כבר ידעו שאמא לא רצה ואמא לא קופצת.
כשהייתי מצוננת נשארתי בבית כי כל התעטשות הובילה להחלפת התחתונים.
עברו כמה שנים וחברות ההגיינה המציאו את התחתוניות שכמובן פירנסתי אותן בכבוד.
המצב החמיר במשך השנים ואחרי הלידה הרביעית החלה בעיית השליטה על הגזים .
ממש לא נעים להפליץ בלי שליטה ולהחשב לגסת רוח ולא מתחשבת.
אז נשבר לי והתחלתי לבדוק את מה עושים רופאינו בתחום. כולם המליצו על ניתוחים עם אחוזי הצלחה 60-70% .
ביופידבק נראה לי אפשרות סבירה אבל מאוד מעייפת (אני גרה בפריפריה)פרושו לנסוע למרכז .
אז החלטתי ללמוד יוגה ולתרגל כמעט יום יום ולתרגל "קיגלים". תוך חודשיים הפסקתי להשתמש בתחתוניות ומאז אני בכל יום מתרגלת .
אם לא ,הנסיגה מייד מופיעה וההדרדרות בעקבות גיל והפסקת המחזור היא מואצת.
בינתיים הרפואה יוצאת עם פתרונות נתוחיים הרבה יותר מוצלחים , אבל אני מקווה לדחות כמה שיותר.

המסר שלי : אם מישהיא מפליצה לידכן אנא, חמלו עליה ואל תצחקו.

המסר שלי : אם מישהיא מפליצה לידכן אנא, חמלו עליה ואל תצחקו.
המסר שלי: בשם רצפת האגן שלכן (אבל בהחלט לא רק בשמה) לכו לתרגל יוגה. happy
אחות_ביישנית? , הסיפור שלך ממש מעניק השראה flower
_אפשר (אם זה חוקי כאן) לקבל את הטלפון של המאבחנת שהיית אצלה_
חוקי או לא, אם את צריכה זה הטלפון: 052-2754272 יעל שוראקי דנן
בהצלחה flower
קיבלתי היום המלצה לתרגל מחשבת הגוף, האם יד למישהי ניסיון בשיטנ זו לשיפור בעיות ברצפת האגן?
אז הנה השיתוף שלי:

אני שלושה שבועות אחרי לידה.
הלידה הית בבית ועברה נהדר, חוץ מקרע קטן שהיה צריך לתפור ותינוק מקסים אבל שהיה לו קצת קשה להתרגל לעולם בימים הראשונים הכל היה טוב.
אחרי הלידה המיילדת אמרה לי שבמשך שלושת הימים הבאים לנוח ולא לצאת מהמיטה חוץ מלשרותים וכך אכן היה.
אך מייד אחרי הימים הללו הרגשתי כל כך מרוממת מהלידה ועם הרבה כוחות וחשבתי שאני יכולה לחזור לתפקוד נורמלי, למרות שבן הזוג היה בבית ועזר מאוד וגם הסבתות באו לעזור מדיי פעם מצאתי את עצמי שבוע אחרי הלידה מנקה את הרצפה בשרותים, מבשלת ורוחצת כלים.
גם נחתי אבל גם משום מה חשבתי שאני מסוגלת גם לשמור על בית מתפקד.
אחרי שבוע מהלידה בן הזוג חזר לעבוד ואני כמו בכל יום חזרתי להסיע את הבת הגדולה לגן ובחזרה גם בבוקר וגם בצהריים.
ואז כמה בערך 10 ימים אחרי הלידה אני מרגישה במישוש בזמן ניגוב השתן אחרי שעשיתי פיפי שיש שם משהו שלא היה קודם.
מתוך הכרות עם האזור בעקבות סדנת מודעות לפריון היה נדמה לי שאני מרגישה את צוואר הרחם ממש נמוך, ואז שמתי לב שכשאני הולכת אני גם כן מרגישה את המשהו הזה בין הרגליים.
באותו היום באה המיילדת לבדיקה שלי ושל התינוק ואמרתי לה שנדמה לי שיש צניחה כלשהי היא בדקה ואישרה ואמרה שאני צריכה לנוח. (אבל אני נחה אמרתי לה) ואז הבנתי שאני בעצם לא ממש הבנתי מה זה אומר לנוח.
באותו היום גם פגשתי חברה שהמליצה לי על יעל שוראקי ואמרה שלמרות שהיא גרה רחוק וזה ייקר שלא אחשוב אפילו לא לפגוש אותה.
ואז יום אחרי מצאתי את הדף הזה עם השיתוף של במבוק, והנה שוב המלצה על אותה מטפלת.
אז ניסיתי לתפוס אותה במשך יומיים והתור הראשון שהיה היה לעוד חודש.
בינתיים הבנתי שאני צריכה לנוח יותר ובן הזוג שלי התחיל לקחת יותר פיקוד על הבית - כלים, כביסה בישול, קניות.
אני נשארתי רק עם ההסעות לגן ובחזרה. אבל אחרי יומיים בערך הבנו שאי אפשר ככה כי הוא גם הפסיק לתפקד אז החלטנו לחפש עוזרת בשכר שתבוא כל יום או יומיים ותעזור בדברים הללו (ואישה יופי שמצאתי כל כך בקלות ואפילו מישהי שאני מכירה ושמחתי מאוד לפגוש שוב אחרי שלא ראיתי אותה המון זמן).
ובינתיים אין לי מושג כמה אני צריכה לנוח, כמה המצב חמור, האם אני יכולה לעשות תרגילים לרצפת האגן או שאם אעשה יהיה בזה יותר נזק מתועלת?.
לשמחתי אתמול יעל הודיעה לי שהתפנה אלייה תור.
היום נסעתי מכרכור עד אלייה גמורה מעייפות עם ילד בן 3 שבועות באוטו. שם פגשתי את אמא שלי ששמרה עליו בזמן שאני באבחון עם יעל.
הצעתי לאמא שלי שתיכנס גם לחדר כי בטוח יהיה לה מה ללמוד גם.

יעל שאלה אותי כמה שאלות ואז בדקה כמה דברים: בטן, אגן, גמישות של מפרקיי הירכיים ונתנה כמה תרגילים לחיזוק כל האזור

ואז עשתה בדיקה פנימית של האגן ושל הרקטום ואבחנה שיש צניחה של שלפוחית השתן ושל הרקטום אבל זה ממש לא נורא ועם תרגול נכון זה יסתדר.
היא אמרה כמה פעמים שהמצב ממש בסדר וסתם הלחצתי אותה כשאמרתי שאני חושבת שיש צניחה של הרחם.
היא בדקה את התפר ואמרה שהוא ממש בסדר אם כי הרגישה שיש שם מקום שהעור לא התאחה טוב ועשתה עיסויי במקום כדי לסדר את זה.
היא המליצה לבוא עוד חודשיים לבדיקה כדי לבדוק שיש שיפור ולבדוק אם יש צורך בטיפול נוסף מעבר לתרגילים שנתנה לי לעשות בבית.

אני שמחה מאוד שנסעתי עד אלייה, גם כי נרגעתי וגם כי עכשיו אני יודעת מה מותר ואסור לי לעשות וגם הבנתי שלא נורא אם קצת אעמוד ואזוז אבל עדיף לנוח כי זה מה שהגוף צריך עכשיו אחרי הלידה.
אני שמחה מאוד שהבאתי את אמא שלי כי מסתבר שיש לה כמה בעיות שאמא שלי חשבה שהיא תחייה איתן כבר כל חייה ויעל הסבירה לה שניתן לעזור לה. אז אם אמא שלי בעקבות הפגישה הזו גם כן תפרגן לעצמה ותשפר את איכות חייה יצא מזה רק טוב.

וואו, מיכלול_ה‏, איזה שיתוף! באמת נראה לי שרוב הנשים לא מבינות מה זה אומר לנוח אחרי לידה... ואיזה יופי שגם אמא שלך היתה flower
טוב, אני מלא זמן רוצה לעדכן. יכולתי לכתוב - הייתי אצל יעל שוראקי חצי שנה אחרי הלידה ובבדיקה התברר שיש שיפור משמעותי שאומר למעשה שהרצועות לא נקרעו אלא רק נמתחו, ושיש שיקום! והנה אני כותבת את זה - כי זה נכון. ולא רק זה, אני מרגישה הרבה יותר טוב (כלומר, לא מרגישה את "זה" כמעט בכלל בחיי היומיום, חוץ ממספר ימים בחודש בעיקר סביב הביוץ, וגם אז בקטנה)

אבל - לא כתבתי כי העדכון המלא הרבה יותר מעניין והיה לי חשוב להביא את כולו. אז נתחיל ונראה לאן נגיע -

אחרי הלידה, והמנוחה הכפויה המוחלטת, והטיפול אצל יעל, והיוגה הנשית - הרגשתי שהעניינים משתפרים מאוד. אבל 3 וחצי חודשים אחרי הלידה היה שינוי מאוד גדול, שהתבטא בכמה תחומים:

  1. לדניאלה היו קשיים לינוק בשעות אחה"צ. אני הרגשתי בפירוש שאין לי חלב כמה שעות ביום. זה עבר בסדר כי איכשהו היא פיצתה על זה בלילה, ואכן מתינוקת שישנה כמעט לילה שלם (ולפעמים אפילו לילה שלם) היא הפכה לתינוקת שקמה המון המון לינוק בלילה. עד היום (היא בת 8 חודשים).

  2. כל ענייני רצפת האגן שלי הידרדרו בצורה קיצונית. הרגשתי כמעט כמו אחרי הלידה. זה היה נוראי ומדכא. לא הבנתי מה קרה. משהו בגוף שלי הורה לי להפסיק לעשות תרגילים מקומיים ישירים (כיווצים, יוגה נשית) ולכן מה שהתחלתי לעשות זה איזה סוג של פאולה + דימיון מודרך מסוגו. עשיתי את זה בהנקה כדי לא להרגיש שאני לא עושה כלום.

  3. התחיל לי כאב בבטן העליונה, בצד ימין למעלה. מתחת לסרעפת, באיזה איבר פנימי. לא ריאות. הרופא שלח אותי לאולטרא-סאונד שלא ראו בו כלום. חשבתי על אבנים בכיס מרה, אבל לא היו לכך אינדיקציות. הכאב הזה הגיע כאילו בהתקפים - אבל לא היה קושר לאוכל, מה שהחליש את הסברה של אבנים בכיס מרה. הוא הגיע כמה פעמים ביום. הוא לא היה נוראי, אבל היה מטריד (בעיקר אנשים פחדנים כמוני...).

שבועיים אח"כ קיבלתי מחזור. מה שמוכיח לי (בתיאום עם הנסיון מההילדים הקודמים) שהביוץ הראשון שלי אחרי לידה הוא מאוד מאוד עוצמתי בשביל הגוף שלי. עוד מעט אסביר יותר לעומק.

טרה_רוסה‏ הציעה לי לפנות ליעל בעניין הכאב. אבל יעל לא היתה בארץ וחוצמזה אמרתי - מה הקשר? זה בדיוק בצד השני של הבטן... הזמן עבר, עשיתי עוד אולטרסאונד כי הכאב המשיך. ושוב לא מצאו כלום. בסוף, התקשרתי ליעל, שחזרה בינתיים, וקבעתי אצלה תור. בינתיים נכנסתי לסרטים לגבי הכאב (הוא נמשך אז כבר חודשיים) והרופא אמר שאולי נעשה סי.טי, אבל שלא מומלץ, אבל שאם לא יעבור אז...

הגעתי ליעל. היא לחצה בעדינות ואיתרה את הכאב בכיס המרה. אמרה לי - כן, הוא באמת תקוע. הזיזה קצת לפה, וקצת לשם, שמענו פצצחחחפפעעצצ והיא אמרה - למיצים היה קשה להשתחרר כי הוא תקוע. וזהו. זהו. הכאב בן החודשיים שלי עבר.

אח"כ היא בדקה אותי וגינלית ובישרה לי שהצניחה בנסיגה, ושזה מוכיח שהרצועות לא נקרעו אלא רק נמתחו, ושאלה חדשות טובות ונהדרות! וככה הרגשתי!

אז מה בעצם היה? הביוץ הראשון שלי היה מאוד חזק בשביל הגוף שלי. כנראה שההורמונים השתוללו וגרמו לצניחה של רצפת האגן, בתגובה של רפלקס כיס המרה פשוט כמו "התכווץ" ונתקע (לכל איבר יש פעימה של תנועתיות, שכשהיא נחסמת האיבר "תקוע"). כיס המרה פשוט הגיב לצניחה בסוג של טראומה משלו. ההורמונים התעללו לי גם בהנקה. ההנקה חזרה למוטב כשהגיע המחזור. אז גם השתפר המצב של רצפת האגן. הכאבים בכיס מרה גם השתפרו, אבל לא עברו ולמעשה סחבתי אותם חודשיים.

אז העדכון שלי הוא קודם כל שהמצב שלי טוב יותר. יש שיקום והוא טוב. הדבר השני והמעניין הוא איך הכל קשור להכל. וזה מה שאני כל-כך מתלהבת מאוסתיאופתיה - שזו ראיה הולסיטית מכנית של הגוף. זה היה מדהים להרגיש את זה קורה (טוב, זה היה עוד יותר מדהים כשזה עבר. אבל איך זה עבר ? בלחיצה ושחרור של איבר תקוע שעשה פצצחחעפפצצ)...

יופי של שיתוף במבוק flower
גמני התלהבתי מהאוסטאופתיה וכמובן מהטיפול הייחודי של יעל.
אפילו הצלחתי להביא אותה לשאקטי hurray
אני רוצה לעדכן שהתחלתי טיפול ב שיטת_פאולה‏ וחלה הטבה משמעותית מאוד בתחום רצפת האגן. ממליצה!
ואני רוצה לעדכן שאצלי יש נסיגה. הייתי השבוע מצוננת מאוד והשתעלתי המון, לא הקפדתי לעשות את התרגילים ואחרי כל כך הרבה שיעולים כבר לא הצלחתי לכווץ. והיום שוב הרגשתי את השלפוחית קרובה לפות. מה שאומר שכל הזמן צריך להקפיד ולתרגל וגם לפי דעתי מה שהרגשתי השבוע מסביר איך הגעתי למצב של הצניחה אחרי הלידה כי התקררות כזו מלווה בהמון שיעולים חוזרת אצלי בכל כמה חודשים.
ואחרי כל כך הרבה שיעולים כבר
בזמנו עברתי קורס "פיתוח קול למורים" באוניברסיטה, ושם הסבירו לנו שהשיעול גורם נזק גדול מאוד לגוף כולו וכמובן למיתרי הקול. לכן, הם אמרו שחשוב לעשות כל דבר כדי לעצור שיעול. למשל: לשתות מים בלגימות קטנות קטנות, לשתות חליטה כלשהי עם מעט דבש - הדבש "מרכך" ומונע שיעול, להתגבר על הגירוי והדחף להשתעל בכל צורה, לאכול משהו שעוזר, לא זוכרת מה עוד.

ואני עושה עכשיו תרגיל פאולה שבו מחזיקים עיפרון בין השפה העליונה לאף - המורה שלי לפלדנקרייז הסביר שהתרגיל הזה מונע צניחת איברים.

תודה רבה על השיתוף והמידע! אני עשרה ימים אחרי לידה מקסימה אבל שהסתיימה בשלוש שעות של לחיצות (היא נולדה עם הראש פונה הצידה) ועדיין קשה לי לשבת ולהשתעל. כמה זמן אחרי הלידה כדאי להתחיל לטפל?
וד"א:
שהשיעול גורם נזק גדול מאוד לגוף כולו
לי שיעול בחודש התשיעי סדק צלע!
כמה זמן אחרי הלידה כדאי להתחיל לטפל?
נראה לי הכי טוב שתתייעצי עם אשת מקצוע בעניין זה.
גם אני אחרי הלידה עשיתי מעט תרגילי שיטת-פאולה וזה פשוט "הרים" הכל בחזרה למקום. את רצפת האגן כמובן...וזה נהדר. תגילים כ"כ לים. 10 דק' ביום, אפילו פחות וזה עובד.
יש לציין שככל שהגוף עובר יותר לידות רצפת האגן וכל השרירים נחלשים יותר וכדאי לתרגל אחרי הלידה במיוחד אחרי לידות חוזרות.
אפשר לשאול איך לומדים את התרגילים של פאולה?
האם צריך ללכת לשעורר או טיפול או שאפר ללמוד לבד מספר או מאתר אינטרנט?
טוב, השתכנעתי, אני אקבע תור אצל השוראקי הזאת (לא רוצה לחלוק אתכן יותר מדי מידע_ושיתוף_בענייני_צניחת_רצפת_האגן? שלי, אבל בואו נאמר שיש לי הרגשה שהיא הולכת ומתקרבת לרצפה לאחרונה). אני חייבת להודות שהמחיר קצת... קשה לי כרגע, ובשנים הקרובות. למה אף אחד לא מסבסד את הדברים שבאמת עוזרים?!
אפשר לשאול איך לומדים את התרגילים של פאולה?
האם צריך ללכת לשעורר או טיפול או שאפר ללמוד לבד מספר או מאתר אינטרנט?

התחלתי ללכת למטפלת, זה טיפול-שיעור פרטי. הייתי בשלושה טיפולים, ואני מנסה לתרגל 10-20 דקות כל יום, בבוקר ובערב.
המחיר מאוד סביר. כאן כתוב על השיטה ויש גם רישמת מטפלים:
http://paula.org.il/
לא כל כך מצאתי מקום לשאול את השאלה ולא נראה לי מתאים בככר השוק... מראש אני מתנצלת אם שאלתי פוגעת במישהו.
אני אוהבת סקס אנאלי, מאוד, במיוחד בהריון (ואני עכשיו בהריון מתקדם). רציתי לדעת אם יש בכך פגיעה ברצפת האגן.

גילוי נאות: אני מכאן, כבר מספר שנים, מניקה, יולדת בבית, נושאת, לא מלה, מפשפשת ועוד ועוד ועוד. בקיצור, משלכן.. השאלה הזו פשוט מעניינת אותי באופן אישי.
תודה מראש לעונות ולמבינות.

מראש אני מתנצלת אם שאלתי פוגעת במישהו.

לצערי אין לי איך לעזור אבל היה לי חשוב שתדעי שהשאלה שלך לא פוגעת. להפך, תעשי חיים ואני מקווה בשבילך שכאשר תגלי מידע מועיל יתברר שאת יכולה לעשות ככל העולה על רוחך. הריון קל ולידה עוד יותר...

לדעתי אם את מצליחה להרפות את פי הטבעת בזמן החדירה לא אמורה להיות פגיעה ברצפת האגן.
אם את חשה איזה שהם כאבים בזמן או אחרי, או חולשה של האיזור, או סובלת מטחורים או כל פגיעה אחרת במקום אז יתכן וזה בגלל זה ואז שווה להבדק, את לא חייבת לומר שבגלל זה את מגיעה (לפיזיוטרפיסטית) אבל גם אם תגידי לא נראה לי שתהיה בהלה, מטפלים, בעיקר בתחומים האלה, נתקלים בכל מיני דברים שלנו נדמה שהם הכי מביכים, אינטימיים ונדירים.
יש ל ynet פורום רצפת אגן בניהולה של פיזיוטרפיסטית מומחית ואת יכולה לשאול שם בעילום שם.
flower
אפשר לשאול איך לומדים את התרגילים של פאולה?
בזמנו, בהיריון, הלכתי דרך קופת חולים למטפלת ממש טובה, במחיר סמלי ביותר אבל נדמה לי שצריך ביטוח משלים. זה היה במאוחדת בת"א, אבל בטח יש בעוד מקומות וקופות.
בקיצור שווה לברר.
קרן_קיימת‏
פלונית, נהפוך הוא.
אורגזמות מומלצות לשיקום וחיזוק רצפת האגן. בזמן אורגזמה מתכווצים השרירים הטבעתיים וכמו כל שריר - הכיווץ מחזק אותם.
אני מניחה שזה תקף לחדירה אנאלית כמו וגינלית. שניהם ספינקטרים (סוגרים) וצניחה מתבטאת בשניהם.
תנוחה של "דוגי" מומלצת להחזרת אברי האגן למקומם.
אפילו מומלץ להשתמש בסקס כדי להתאמן על כיווצים של שרירים אלה, כשבן הזוג יכול להיות לך לפידבק - כמה את מכווצת חזק.
<בחיי שהפיזיותרפיסטית המומחית לשיקום אורוגניקולוגי שלי המליצה לי על ריבוי אורגזמות בשלל תנוחות לשיקום האזור>
<פשי מה שצריך לסבול למען הבריאות happy >
לגבי המחיר הגבוהה: אכן מבאס.
אבל זה גם עניין של סדר עדיפויות - לפעמים יש דברים ששווה מאוד להשקיע בהם על חשבון דברים אחרים.
ממה שהבנתי לא מדובר על הרבה מפגשים, לפעמים מפגש אחד או מפגשים חוזרים כל כמה חודשים מספיקים.
אם יש ביטוח בריאות פרטי כל שהוא שווה לבדוק אם אפשר לקבל החזר על פיזיוטרפיה או על ביו פידבק או אוסטיאופטיה. שווה לבדוק.
שווה לבדוק אולי גם מהביטוח המשלים של הביטוח הבריאות הרגיל אפשר לקבל החזר.
תודה על השיתוף מאד מאד.
קבעתי גם תור...
שכחתי לשאול אותה מה המחיר? מישהי יודעת?
שאני יכין את עצמי ואת זהובי..
במבוק, תודה גדולה על הדף הזה.
קשה לי להאמין שרק עכשו נכנסתי אליו.

<בחיי שהפיזיותרפיסטית המומחית לשיקום אורוגניקולוגי שלי המליצה לי על ריבוי אורגזמות בשלל תנוחות לשיקום האזור>
<פשי מה שצריך לסבול למען הבריאות >

hilarious
מישהו מוכן לגריין את זה בבקשה?

דבר ראשון גריינתי את המשפט שביקשת ירח_לבן‏..

דבר שני רציתי לשאול אולי מישהי יודעת אם הטיפולים האלה עוזרים גם לטחורים ופיסורה?

אני חושבת שזה אמור גם לעזור לטחורים ופיסורה. בכל מקרה שווה לשאול את המטפלים בעניין.
אני גם מאד מאד ממליצה על יעל שוראקי. היא אשה מקסימה ונעימה ומרגישים שאכפת לה.
ובהזדמנות זו ממש תודה לפותחת הדף שבזכותה החלטתי לקחת את עצמי ולטפל בעניינים לקראת הלידה השניה הממשמשת ובאה.
כשיודעים מה המצב זה עוזר להתמודד ולתרגל ומקטין את החרדות והפחדים
היתה כתבה אצל אודטה על סיוען לחיזוק השרירים.
מכירות?זה באמת עוזר?
http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/906/337.html?hp=0&loc=142&tmp=1516
מישהי כאן עברה בדיקת אצל יעל של צניחת הרקטום?
האם הבדיקה היא פנימית כלומר בתוך פי הטבעת או רק מבחוץ?
אני עברתי אצלה בדיקה כללית שכוללת גם בדיקה "בתוך" פי הטבעת
בהתחלה קצת חששתי מזה וחשבתי לוותר על החלק הזה אבל במהלך הבדיקה היא היתה כ"כ עדינה שממש הרגשתי שאני סומכת עליה לגמרי ובאמת זה לא כאב בכלל בכלל.

אולי היה קצת מוזר.
באופן כללי אני שונאת בדיקות פנימיות ובדיקה פנימית של פי הטבעת בכלל נראה לי משהו הזוי לגמרי אבל ממש לא הרגשתי שום דבר מאלה כשהייתי אצלה.
מזל שהדף הזה הגיע למה_חדש?. למדתי המון!!! והבנתי שגם אני צריכה ללכת לאבחון ד-ח-ו-ף!!! (בניגוד לרופא הנשים שלי שאומר שכל מה שאני מרגישה יעבור אחרי ההריון).
תודה תודה תודה
גם אני עברתי את זה,
זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע..
לפני שנתיים סבלתי גם מפיסורה והיה לי שם גם קריש דם נפוח כזה. ממש ממש לא נעים!! כאבי טופת.
הלכתי לפרקטולוג שדבר ראשון דאג שאני יתן לו את ה22 ש"ח שמגיעים לו ואז בברוטליות רבה הוא בדק שם והכאיב לי כ"כ, נתן לי כמה מרשמים של תרופות כימיות זוועתיות שאפילו לא קניתי ושלח אותי משם.
פשוט זוועה!!!
המזל שהגעתי אח"כ להומהופתית חמודה שעזרה לי.
פשוט אסור ללכת לרופאים גברים בתחומים האלה. לפחות אני לא נתקלתי ברופא אחד נורמלי. (חוץ מאחד שהוא מיילד בית והוא פשוט מאמין בזה שהוא לא אמור לעשות כלום..)
אני הלכתי גם ליעל בגלל צניחה של שלפוחית השתן ואני ממש ממליצה לכולם!!
מישהי יכולה להמליץ כאן על אורוגניקולוגית באיזור הצפון, גליל תחתון,עמק הירדן,עמק בית שאן? אני לקראת לידה שניה והתחושה בכל שרירי רצפת האגן לא טובה בכלל.
וגם-מה זה בדיוק הרניה? ואיך מאבחנים?
מישהי יכולה להמליץ
לא אורוגניקולוגית אלא מטפלת בשיטת פאולה. יעזור?
אולי, אבל היא תדע לאבחן אם משהו באמת נפרם או צנח שם?
בל היא תדע לאבחן אם משהו באמת נפרם או צנח שם?
לא יודעת. נראה לי שאת תדעי לאבחן. לעצמך.
בריחת שתן, בשיעול או עיטוש או ריצה או קפיצה או צחוק?
עצירויות?
כאבי בטן?
תחושה?
שיטת פאולה היא נהדרת אבל לדעתי בכל זאת כדאי ללכת לאבחון מדוקדק אצל פיזיוטרפיסטית אורוגניקולוגית. לצערי אני לא מכירה מישהי באיזורים המדוברים אבל אם תכירי מישהי כזו תספרי לי גם.
גם הרניה היא תדע לאבחן.
בלי קשר לאבחון יכולה להמליץ לך גם על מורה מעולה לשיטת פאולה וגם על יוגה להריון שעובדת בדיוק על חיזוק שרירי רצפת האגן והכנתם ללידה (ובמקרה אני מלמדת פחות או יותר באיזור הזה... blink)
קישור | העבר | מחק *פלונית* (05.08.2009 14:26):
שאלתי בזמנו את יעל והיא אמרה שהיא היחידה בארץ.
היא היחידה בארץ שמתמחה גם בפיזיוטרפיה וגם באוסטאופטיה, היא לא הפיזיוטרפיסטית האורוגניקולוגית היחידה בארץ, איפה שהוא במעלה הדף או באחד הדפים האחרים במדור יש קישור לרשימה שלהן בכל הארץ.
מישהי יכולה להמליץ כאן על אורוגניקולוגית באיזור הצפון
כבר המלצתי, ועדיין ממליצה - רוני זלצמן מטבעון 04-9931168
רופאות ורופאי נשים יודעים לאבחן צניחה. מטפלות ב-שיטת_פאולה‏ יודעות לעזור לתקן את המצב.
רופאות ורופאי נשים יודעים לאבחן צניחה.
לא בהכרח, מי שיודע לאבחן כמו שצריך הן רק פיזיוטרפיסטיות של רצפת אגן. רופא נשים למשל לא יודעים לאבחן צניחת שלפוחית או פי טבעת, הרחם ושאר איברי הרבייה הם המומחיות שלהם.
מתחילה בשיטת פאולה, אשמח להגיע אליכן/ם אם באזור טבעון, נצרת צומת המוביל,
מחירים של התחלה.
כתובתי: mikapeleg אי שם ב- gmail
אצלצל למי שיפנה ואספר פרטים גם על מורתי.
אם תמחקו בתואנה של פרסומת, אבין, נדמה לי שלמורות (הרב מורות יש מורים בודדים), ישנה איזשהי הרגשת שליחות, והעזרה במקרים רבים משמעותית.
מילה נוספת, השיטה דורשת עבודה לא מעטה של המטופל.
שבת שלום.
פפ.. אני צריכה לעדכן כאן. שנה מאז שפתחתי את הדף.

המצב שלי ממש ממש טוב. הייתי אצל שוראקי השבוע אמרה שהשיקום שלי מדהים ו (אוף, עכשיו אני כבר נבוכה לדבר על כל האיזור הזה, אני כבר בקושי מתעסקת בזה. כשזה היה טרי - היה לי חשוב כ"כ לשתף ולהעביר אינפורמציה שלא היה אכפת לי מהפאדיחות... עכשיו... אני כבר לא שם...).

טוב, נו, בכל זאת -

אמרה לי:

מה זה הנרתיק הזה כמו של בתולה? מה הקשר בין מה שהיה כאן לפני חצי שנה למה שיש כאן עכשיו?! והתלוננה ש"אין כאן מקום לעבוד" tongue

טוב, זהו, עכשיו שחזרתי להיות בתולה חסודה, אז באמת זה מביך אותי לדבר על זה.

בכל מקרה - עדיין, יש עליות ומורדות. אבל יש חודשים שלמים שאני לא מרגישה כלום. ויש ימים (בעיקר סביב ביוץ) שאני מרגישה חולשה. כשהגעתי ליעל הפעם הגעתי דווקא במצב פחות טוב. היא אמרה שהשיפור הוא של למעלה ממספר אחד בדרגה. וכשאמרתי לה שהיום זה מצב קצת חלש ולא-משהו, אמרה שאם זה המצב כשזה לא-משהו, סימן שהמצב באופן כללי מצוין. אני גם עדיין מיניקה, כך שצפוי עוד שיפור אחרי שאפסיק מתישהו.

כרגע, האיזור שעדיין חלש אצלי זה הבטן, וזה משפיע גם על רצפת האגן. אז אני מקווה להתחיל לעשות יוגה (למעשה התחלתי היום) ולהתמיד עם זה. קצת קשה בתוך כל האקשן של החיים, אבל זה חשוב.

מה שעוד עזר לי - וזה מאוד לא באופני לומר - זה שהתחלתי לעבוד כשדניאלה היתה בת 10 חודשים, 4 ימים בשבוע. זה נתן לגוף שלי הרבה מנוחה מלהרים-להוריד-לסחוב... הרגשתי שיפור מיידי בתוך כמה ימים.

.
במבוק,
רק לחזק, אני מבינה את הקושי והמבוכה בחשיפה כשאת כבר לא במקום הזה, אבל
הדף הזה כל כך חשוב. לי הוא ממש האיר את העיניים. אני חושבת שהמידע ששיתפת אותנו בו הוא חומר קריאה חובה לכל אשה.
תודה.
flower
תודה שכתבת... בדיוק בשביל זה פתחתי את הדף...
תודה ששיתפת
קרה לי עכשיו משהו מפחיד בגוף, מאוד לא צפוי. ישנתי (מן הסתם, תראו מה השעה) ופתאום השתנתי במיטה.
קמתי כמו מתוך חלום והרגשתי שאני עושה פיפי. בעצם הרגשתי שיורדים לי המים, זה היה בדיוק אותו דבר. אבל אני לא בהיריון! אני שלושה וחצי חודשים אחרי לידה! זה הרגיש בדיוק אותו דבר כמו בתחילת הלידה האחרונה שלי.
קמתי מיד מהמיטה תוך כדי שהפיפי ממשיך לנזול, בכמות גדולה מאוד. נעמדתי. כבר הייתי ערה, בהלם. והוא המשיך לרדת sad. הרגשתי אותו באצבעות והרחתי - נראה לי שזה פיפי. מה זה כבר יכול להיות?)
זה המשיך לטפטף עוד קצת ואז התחלתי לנגב והלכתי לשירותים. שם ישבתי על האסלה ועשיתי עוד פיפי (ניסיתי לעצור באמצע ולא הצלחתי, פעם ראשונה שזה קורה...).
כשהתעוררתי לא הרגשתי לחץ בשלפוחית, פשוט נזילה אינסופית.

עכשיו נלך אחורה.
אחרי הלידה הרגשתי שמשהו ברצפת האגן לא במקום. הלכתי ליעל. אמרה שיחסית מצבי בסדר (שלוש לידות, תינוקות גדולים, מרווחים צפופים). אבחנה צניחת שלפוחית השתן, לא משהו היסטרי.
נתנה לי כמה תרגילים. אני מודה שאינטנסיביות החיים לא נתנה לי מקום להם. לא עשיתי כלום. זה היה לפני חודשיים.
אבל מה זה?!? יכול להיות שמצבי החמיר מאז שהייתי אצלה? יכול להיות שרק עכשיו הצניחה כל כך נוראית עד שאני משתינה באמצע הלילה במיטה?
אני ממש מיואשת ובעיקר מפוחדת.

עוד קצת פרטים (קצת מביכים): בחודשיים האחרונים הייתי מודעת לבעייתיות במקום ההוא ושמתי לב לכמה דברים. בזמן סקס קיימת אי נוחות באזור. בזמן פלוצים, האוויר עובר דרך הפות, כמעט תמיד.
תמיד הייתי מפליצנית לא קטנה... והיום, כמעט כל פלוץ יוצא מקדימה כשאני בזמן ישיבה או שכיבה. מוזר והרגיש לי קשור.

אשמח מאוד לתובנות ואולי רק לתמיכה sad

מנסה לחזור לישון.

יקירה, כפי שאני מבינה ממה שאת כותבת מדובר באמת בחולשה גדולה של שרירי רצפת האגן האראיים על הסוגרים.
אם עברו שלושה חודשים מהלידה ולא תרגלת את התרגילים שיעל נתנה לך יתכן מאוד שהמצב החמיר.
מה שקרה באמת נשמע מאוד לא נעים, אבל את בהחלט יכולה לשפר את מצבך על ידי תרגול.
א. אולי כדאי ללכת שוב להתייעצות עם יעל.
ב. לחפש מורה טובה ליוגה נשית שמכירה היטב את העבודה עם קרקעית האגן וללכת לכמה שיעורים פרטיים ו/או שיטת פאולה.
flower
מה ש אום_שלום‏ כתבה...
לכי שוב לאבחון כי יכול להיות שהמצב החמיר וכדאי להיות עם יד על הדופק.
וגם תתחילי לעשות תרגילים, אין ברירה...
ואם קשה לך להתמיד לבד (מסיבות מובנות), באמת שווה להצטרף לקבוצת יוגה נשית או פאולה שתתן לך מסגרת מתאימה לעניין.
לבמבוק תודה רבה על פתיחת הדף, כמו כן תודה לכל מי שמשתפת.flower

גם לי יש בעיה ועדיין לא ברור לי מה קורה...

ילדתי פעמיים בקיסרי. בראשונה הכל עבר חלק הבטן חזרה להיות שטוחה והיה קל.
אחרי הלידה השניה שהייתה לפני שלוש וחצי שנים, חמישה חודשים הרגשתי כאילו משאית עברה עלי happy. התקשיתי מאוד בשירותים.
היו לי כאבים וקושי לעשות גם קקי וגם פיפי.
איזור הניתוח שנחתך פעמיים לא חזר לעצמו. נשאר לי שם מעין כיס כזה של רפיון. רופא כירורג אמר לי שזה רפיון של השרירים שם.

והנה בראש השנה חזרתי מכמה ימים שלא הייתי בבית והייתה לי עצירות אימתנית. כזאת שקרתה לי לפני כן אולי עוד פעמיים בחיים.
מכיוון שיש לי רגישות בפי הטבעת ופחדתי שזה יעורר טחורים, נורא רציתי שכבר יצא, כי פי הטבעת היה תחת לחץ..בקיצור לחצתי מאוד.
אחרי זה היו כאבים בבטן תחתונה וחשבתי שאלה כאבי מחזור.
בינתיים נגמר המחזור והמשיכו כאבים. זה מעין שורף כזה באיזור הניתוח מבפנים.
חוץ מזה ככל הנראה יש הפרשה מימית.

הייתי אצל גינוקולג תורן ברפואה דחופה (רופאת הנשים שלי בחופשה), הוא אמר שמבחינתו הכל תקין אצלי מבחינה גניקולוגית. אם יימשכו הכאבים
שאלך גם לגינקולוגית שלי כשתשוב מחופשתה.

הכאבים קצת פחתו והם הופיעו בעיקר במאמץ.
האם מישהו מכיר את התופעה? האם יש לזה קשר לדעתכם עם צניחה כלשהי?

הי לכן פלונית , ונקודות_ורודות_אגדיות?‏,
אני בדיוק מחפשת תלמידות לסטג' שאני עושה בשיטת פאולה. אשמח לדבר אתכן.
פלונית יקרה, לא נעים אבל אל תבהלי. באמת זה נשמע כמו חולשה מאד גדולה בשרירי רצפת האגן ואולי החמרה בצניחה. לשיטת פאולה יש הצלחה רבה בעזרה במצבים כאלו. ואת, מנוקדת ורדרדה, אולי הכאבים הם פשוט מהמאמץ ובכל מקרה כדאי ללכת לגניקולוגית. אין לי מספיק פרטים כדי לדעת אם יש צניחה אבל על פניו נראה שיש גם קצת החזקת יתר . כמו כן, כשיש עצירות הדבר הכי גרוע לעשות זה ללחוץ, הלחץ שאת מפעילה יכול לגרום לטחורים יותר מכל לחץ של העצירות. אולי את צריכה יותר את תרגילי פאולה להרפיה. לפחות בשלב הראשון, ובמקביל חיזוק שרירים.
בהצלחה לשתיכן.
אפרת - 054-4610922
הי ניקודית, לדעתי קודם כל אבחון אצל פיזיוטרפיסטית של רצפת אגן. גיניקולוגים לא יודעים לאבחן דברים כאלה
תודה לכן אפרת ואום שלום flower
אני בדיוק מחפשת תלמידות לסטג' שאני עושה בשיטת פאולה. אשמח לדבר אתכן.
אפרת,
היכן את ממוקמת?
*אפרת, היכן את ממוקמת? *
עד אמצע נובמבר בתלמי אלעזר ליד פרדס חנה ואחר כך בזכרון בנוה שרת - גם ליד פרדס חנה:)
מישהי מכירה שימוש במשקולת וגינלית לחיזוק רצפת האגן?
מכירה, לא התנסיתי בזה באופן אישי.
הי במבוק, תודה על השיתוף החשוב. הייתי שמחה אם תכתבי פה את שם המטפלת שלך והאשור בו היא מטפלת.
אני מתמודדת כבר כמה שנים עם חולשה ברצפת האגן, אף שהייתי אצל פיזיותרפיסטית ואשמח על ניסיון לעזרה לא רפואית קודם.
השאלה היא האם מומלץ להשתמש בזה בכלל?
ומה עם כאלה שלא מוכנות לבדיקה פנימית? יש מצב לאבחון מצב רצפת האגן וצניחות, או שנסחפתי?
אבחון מדוייק מצריך בדיקה פנימית.
אבל לעבוד על חיזוק וייצוב השרירים אפשר בכל מקרה. תמיד עדיף אבחון אם יש חשד לצניחה.
ממש לא נעים להפליץ בלי שליטה ולהחשב לגסת רוח ולא מתחשבת.
וואו לא ידעתי שזה קשור?!
זה אומר שיש לי צניחה?
אום שלום, תודה!
קראתי את הדף כולו והחלטתי לקבוע תור ומייד.
את יודעת כמה משלמים על מפגש כזה? להכין את הכיס ואת הלב...
לביישנית-
עד כמה שידוע לי, נכון ללפני כחצי שנה, יעל שוראקי הייתה לוקחת 350 ש"ח לפגישה. (ושווה כל שקל happy)
סכום לא גדול בהתייחס למקצוענות שלה - בטח אם תשווי את זה לביקור אצל פרופסור מומחה למשהו אחר.
בהצלחהflower
עד כמה שידוע לי, נכון ללפני כחצי שנה, יעל שוראקי הייתה לוקחת 350 ש"ח לפגישה. (ושווה כל שקל happy)
וגם חשוב לציין שהרבה פעמים לא צריך תהליך ארוך של הרבה פגישות כדי לשפר מצב באופן משמעותי, כך שזה בוודאי משתלם.
אפילו רק אבחון חד פעמי יותר טוב מלא כלום.
קישור | העבר | מחק *פלונית* (09.02.2010 20:04):
תודה על התגובות.
משהי יודעת אם יש החזרים מכללית מושלם? התקשרתי לקו המידע שלהם ולא הבנתי כלום ממה שבלבלו שם במוח...
אפשר ללכת אליה גם בהריון? או שכדאי להמתין וללכת אחרי הלידה? תודה
אפשר ללכת אליה גם בהריון? לדעתי אפשר ורצוי אבל אולי תתקשרי ותבדקי.
_אפשר ורצוי_
לגמרי!
כחיזוק האיזור לקראת הלידה והכנה ללידה פיזיולוגית
הנה עוד דף שאני מרגישה שכתבתי בעצמי.
גם אני מטופלת של יעל שוראקי. כבר מתחילת ההריון האחרון, ובעוד שבועיים, היא פוגשת אותי עם הקטנטנה שלנו....
היא מצוינת, ומדריכה הריוניות לקראת לידה פיזיולוגית. לוקחת 400 ש"ח.
אין לה זמן, יש לזמן תורים לכמה חודשים מראש. אני קבעתי תורים לכל ההריון מראש.
והיא אחת ויחידה בארץ, אין עוד מישהי שעושה אוסתיאופטיה עם פיזיותרפיה של רצפת אגן.
וחבל.
יש לה המון ידע שילך לעזאזל כשהיא תפסיק לעבוד ולא קרוב היום.

אני חייבת להודות, שלאחר לידה שלישית משכב לידה זה בלתי אפשרי. יש לי גם צניחה קלה של השלפוחית+בריחת שתן וגם היפרדות שריר רצינית, ויעל לבד לא תוכל לעזור לי, כיוון שצריך לעבור שיקום יום יום.

קישור | העבר | מחק *פלונית* (11.02.2010 15:17):
למי עלי לפנות לאבחון של המצב לאחר לידה? ממי מתחילים?
איפה את גרה ?
קבעתי לי תור ואני רוצה להגיע הכי מוכנה שיש כדי לנצל כל דקה אצל יעל שוראקי.
בתחילת הריון.
מה יש להתכונן?
ועןד שאלה, כל פגישה אצלה עולה 400 ש'? או שרק הראשונה/אבחון?
שלום, זאת אני שפתחתי את הדף.

החלטתי שמתאים לי בשלב הזה להיות אנונימית (מעבר לכל אלה שליוו כאן וקראו וכו'...). לדף יש חיים משלו, כשפתחתי היה נראה היה לי חשוב לכתוב בניק שלי, כחלק מהמסר שצריך לדבר על זה. אבל עכשיו, כבר לא בא לי. ועם זאת - הדף קיים ונראה לי שיש לו תפקיד...

אני בעצמי דווקא עכשיו בתקופה לא כ"כ טובה מבחינת הרצפת אגן. התינוקת (בת שנה + 8) כבר כבדה, וזה בהחלט משפיע. לפני שבועיים הפסקתי להיניק, כי פתאום נזכרתי שזה יכול לעזור (היה לי קשה נפשית להפסיק, אבל זאת לא היתה הסיבה הבלעדית). עכשיו, כשערכתי, ראיתי שכתבתי שצפויה הקלה כמה חודשים אחרי ההפסקה, כך שיש למה לצפות happy זה נורא מדכא להיות במצב לא-משהו, בעיקר אחרי שמתרגלים לחיות ממש בלי השפעה של העניין הזה. אז זה מבאס. מצד שני, כשהפעוטה תגדל ותזדקק פחות לטיפול ונשיאה וכאלה, אני בטוחה שישתפר שוב. וגם אולי לפני... ? אני מקווה...

בעקבות הדף החשוב הזה, הגעתי לקלודין הטב. אני מתרגלת אצלה מול מכשיר הביופידבק.
אני משתדלת לתרגל בבית, אך עדיין לא הטמעתי את הכיווץ של האברים והעלאתם בזמן הרמה או מאמץ. אני מניחה שזו כבר עבודת מודעות.
מה שכן, חייבת להגיד שהצניחה גורמת לי לאי נעימות בנרתיק. בימים שזה צונח יותר, אני ממש יכולה להרגיש את זה 'בין הרגליים'.
וביחסי מין, עולה בי בושה כשיש מגע בנרתיק עם האצבע או אוראלי. מה שמציץ לי החוצה לנרתיק זה החלחולת (רקטום), וזה מבאס אותי.

רציתי לדעת האם יש נשים שזה נעלם להם לגמרי בעקבות התרגול? (כלומר הצליח לעלות למעלה חזרה)
ותודה על הדף החשוב הזה

אני מתרגלת פאולה. ופילאטיס. פילאטיס 2 פעמים בשבוע ופאולה רוב הזמן.
הכל במקומו מונח.
הוספתי לתרגילים גם כדור/ביצה סינית. אפשר לתרגל פעם ביום, לפני השינה / יחסי המין. זה גם נעים מאוד וגם מחזק מאוד. אבל לא כשאת מיד אחרי צניחה, אלא כשהכל במקום ואת רוצה לחזק עוד.
עוד דבר שמאוד שיפר לי את השליטה על השרירים של רצפת האגן זה השימוש במונקאפ. בווסת כמובן. בעזרת שרירים בלבד אני יכולה למקם אותו במקום או להוציא אותו החוצה. גזרתי את הצו'פצ'יק עד הקצה ורק שרירי הואגינה ממקמים אותו החוצה. וגם זה מאוד נעיםhappy
מנסיוני, גם כמטפלת ברפואה סינית וגם כמורה לטנטרה וגם כעוסקת במיניות באופן כללי, הביצה הסינית מאד מאד יעילה, גם כטיפול בצניחה כשהיא כבר קיימת וגם כמניעה.
מזמינה אתכן להכיר את "מיאה" ‏http://lotus-way.co.il/499/%d7%9e%d7%99%d7%90%d7%94-%e2%80%93-%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa/‏ הטבעית והמופלאה.
בברכת בריאות רצפתית מצויינת,
מיה flower
מזמינה אתכן להכיר את ‏מיאה‏ הטבעית והמופלאה.
האמת שכבר הסתכלתי. אבל התייעצתי עם קלודין שלא המליצה בשלב זה.
אולי בגלל ש זה גם נעים מאוד וגם מחזק מאוד. אבל לא כשאת מיד אחרי צניחה, אלא כשהכל במקום ואת רוצה לחזק עוד.
כשהייתי בצניחה, התרגול הזה לא התאים. הוא היה חודרני מידי. מה שעזר לי היה ללמוד ולתרגל בשיטת פאולה. למדתי אצל עדה קורן במושב היוגב. לקחתי סדרה של 8 מפגשים, והכל חזר למקומו. בכלל פאולה זה עניין מרגש. כמה פשוט ככה יפה.
לא מצליחה להשיג את קלודין להטב. אולי למישהי יש מספר מעודכן שלה?
וגם - האם זה נכון שהיא מקבלת בהסדר עם קופות החולים? ואם כן, אז אילו קופות?
תודה מראש. אפשר לענות לי גם בדף בית.
בכלל פאולה זה עניין מרגש. כמה פשוט ככה יפה.
נכון נכוןhappy
אשמח לשמוע המלצות למניעת צניחות
עכשיו בשבוע 23 הריון ראשון
קראתי את הדף ומאוד מעניין אותי אם יש למישהי המלצות מה כדאי לעשות במהלך ההריון כדי לחזק את השרירים או אולי משהו אחר כדי למנוע צניחות
הבנתי שביצה סינית לא מתאים לתקופת ההריון
הריונית_חדשה‏, פילאטיס. והכי חשוב- לא ללחוץ בשירותים. ללמוד ולהכיר את תנועות הפנים שעוזרות לך לשחרר בלי ללחוץ. מצמוצים, פתיחת פה, שירה, חיוך, וכו'. נסי ותהני. בלידה- לא ללחוץ! להיפך, לשחרר.
מעניין אותי אם יש למישהי המלצות מה כדאי לעשות במהלך ההריון כדי לחזק את השרירים
יוגה להריון כמובן!
ולנוח ממש ממש אחרי הלידה, לא לתת להורמונים לשקר (הם שקרנים!), להיות בהיי בערסל, בספה, במיטה, על הדשא - מה שעושה לך את זה.
הריונית
אני באמת חושבת ששיטת פאולה חשובה גם לקראת הלידה וגם לאחריה
עניין המניעה הוא קצת טריקי כי יכול להיות למשל שהכל יהיה נהדר ואפילו הלידה מהירה, ובכל זאת יכולה להופיעה צניחה מכל מיני סיבות , גנטיקה(מבנה), לידה מהירה מידי" תינוק גדול מאוד" ג'דאיות יתר,(כלומד תחושת הכל עלי ואני יכולה במקום משכב לידה) לידה מתארכת, ועוד
תרגול מקדים מפחית את הסיכוי לצניחה, זה לא פותר אף אחת מתרגול אחרי הלידה וממנוחה מכוונת והעלאת האנרגיה הרגשית במכוון ,
מאחלת לך כל טוב
.........
האמת שכבר הסתכלתי. אבל התייעצתי עם קלודין שלא המליצה בשלב זה.
אולי בגלל ש זה גם נעים מאוד וגם מחזק מאוד. אבל לא כשאת מיד אחרי צניחה, אלא כשהכל במקום ואת רוצה לחזק עוד.

יש לי כמה וכמה מטופלות שהתחילו להשתמש במיאה, ולתרגל בעזרתה, ממש בזמן צניחה, והשיפור היה עצום.
אני מניחה שהתחושה של כן או לא מיד אחרי צניחה היא מאד סובייקטיבית.

מה כדאי לעשות במהלך ההריון כדי לחזק את השרירים או אולי משהו אחר כדי למנוע צניחות
ללכת לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן ולשאול אותה בדיוק את זה happy
היא תראה לך הכי טוב איך ומה.
ואז: ללכת אליה שובפעם אחרי הלידה, כמה שיותר מוקדם.
נראה לי הכי טוב, הכי בטוח, ו... הכי זול.
גרם של מניעה שווה קילוגרם של תרופה.
הייתי היום אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן. שנתיים וחצי לאחר הלידה.
למה, למה לא הלכתי אליה עוד הרבה קודם, אני לא יודעת. שוין. עדיף עכשיו מאשר אחרי ההריון הבא.

כמה פנינים שליקטתי ממנה:

  • משכב לידה, משכב לידה, משכב לידה. 40 יום של מנוחה מקסימלית (במבוק כבר אמרה happy, אבל זה כזה חשוב שלא מזיק להגיד חמש פעמים)

  • לבקר פיזיו-ריצפת-אגן, פק"ל אחרי הלידה, ובטווח של ארבעים יום מהלידה. צריך או לא צריך (תמיד צריך). ב- 40 יום הראשונים לאחר לידה יש הפרשה מוגברת של הורמוני גדילה, שמאפשרים החלמה מיטבית - אם מנצלים אותם נכון.

  • הנקה בשכיבה!!! בישיבה כמעט כל משקל הגוף (מינוס הרגליים, אבל פלוס התינוק) יושב על רצפת האגן ומעמיס עליה. הנקה בשכיבה היא MUST, וצריך ללמד וללמוד אותה כמה שיותר מוקדם.

עוד פנינה (אני משתדלת לתרגם מאנגלית):
הבעיה שלנו היא שאנחנו מעבירים תפקודי גוף בסיסיים לרהיטים, נותנים להם לעשות בשבילנו את העבודה. אנחנו יושבים יותר מדי, ומחלישים בכך את השרירים שלנו. הבן שלך כורע באופן יפהפה, נכון? עד גיל שמונה כבר תהיה לו בעיה רצינית לעשות את זה - בגלל הכסאות.
(כבר הרבה זמן שאני מתעבת כסאות, מרגישה שהם רעים-רעים, אבל עוד לא מצאתי איש מקצוע שיתמוך בתחושה הזאת. אולי מצאתי אותה סופסוף?)
אוי, כמה שאני למדתי.

אז ככה:

פיפי ורצפת האגן

מאוד אופייני לתרבות שלנו ללמד בנות בייחוד ללכת לשירותים עוד לפני שהן צריכות. כי אחר כך נוסעים / נכנסים לשיעור / עסוקים / משהו אחר.
או ללכת לשירותים עם תחושת המלאות הראשונה.
*וזו טעות*.
נכון שלא טוב להתאפק יותר מדי. אבל גם להתאפק פחות מדי זה לא טוב.
למה? מפני שאז שרירי הרצפה לא לומדים ולא מתרגלים נשיאת משקל (=את משקל השלפוחית)
צריך להניח לשלפוחית להתמלא במידה מסוימת, ורק אז לרוקן אותה.
ועוד: בשעת ריקון שלפוחית מלאה, השרירים עובדים נכון יותר מאשר כשהם צריכים ללחוץ ולרוקן שלפוחית ריקה מדי.

הפיזיותרפיסטית שלי הסבירה לי, שהשתנה טובה צריכה להכיל בין 250-500 מ"ל.
פחות מזה - פחות מדי.

(אמשיך אחר כך)

צריך להניח לשלפוחית להתמלא במידה מסוימת, ורק אז לרוקן אותה.
מפני שאז שרירי הרצפה לא לומדים ולא מתרגלים נשיאת משקל_
נכון מאוד, וגם המוח מקבל מסר מוטעה של: השלפוחית מלאה, כשהיא בעצם לא ואז הקשר העצבי בין המוח לשלפוחית משתבש ואנחנו בעצם מתחילות להרגיש את הלחץ של שלפוחית מלאה הרבה לפני שהיא מתמלאה וחוזר חלילה.
אני מייעצת לנשים שמרגישות שהן צריכות להתרוקן לעיתים תכופות (בין היתר גם בהריון) לדחות קצת את ההליכה להשתין, כל פעם בכמה דקות ואז לאט לאט המצב משתפר ותהיה פחות תחושת לחץ.
ובהחלט לא ללכת סתם כי _אחר כך נוסעים / נכנסים לשיעור / עסוקים / משהו אחר.

זה הרבה בראש, אם לא נלחצים מהצורך להשתין לומדים להתאפק בקלות לאורך זמן (לא להגזים כמובן). אני אפילו עכשיו בשבוע 40 להריון יכולה להתאפק די הרבה זמן.
הפיזיותרפיסטית שלי הסבירה לי, שהשתנה טובה צריכה להכיל בין 250-500 מ"ל.
פחות מ- 250 - פחות מדי.
יותר מ- 500 זה יותר מדי! ולא טוב להתאפק בשלב הזה.
שלפוחית בוגרת בריאה צריכה להתרוקן בין 5-6 פעמים ביום. לא הרבה פחות, ולא הרבה יותר.

כשהגעתי לפיזיו שלי, דבר ראשון היא שלחה אותי לעשות מעקב שתיה ושלפוחית. לרשום את הזמנים ואת הכמויות.
התברר שאני הולכת לשירותים אולי 13 פעמים ביום. והרבה פעמים יוצא לי 150-70 מ"ל. בערבים אפילו פחות.
הנקודה החיובית היתה שפעם ביום, בערך, כן יוצא לי פיפי "בריא", של 300-350 מ"ל. סימן שהשלפוחית יכולה לעמוד במשימה.
עכשיו הייתי צריכה לשנות את ההרגל. כי זה היה בעיקר הרגל ובעיקר בראש.

הטיפים שעזרו לי היו:

  • האם אני באמת צריכה ללכת לשירותים? מתי הלכתי בפעם האחרונה? מה שתיתי מאז?
  • בעבודה: כשאת צריכה לעשות הפסקה - צאי להפסקה. צאי החוצה, תאכלי, תשתי, דברי עם חברות. אל תלכי לשירותים כדי לנוח.
  • להעסיק את עצמך במשהו אחר ולא לחשוב על פיפי.
  • כשעולה הצורך אבל מוקדם מדי: לתמוך ברצפת האגן עם היד. לחץ עדין.
  • להפסיק ללכת לשירותים עם הבן שלי. זה הרגל שטיפחתי איכשהו (לפעמים הוא היה מסכים ללכת רק אם אני עשיתי את זה קודם...) ולא הועיל לרצפתגן שלי בכלל.

גיליתי, שהשלפוחית מאותתת "יש פה משהו" בערך כשהיא שליש מלאה. אם אני לא מתייחסת לזה, התחושה נעלמת, ומופיעה שוב כשהיא 2/3 מלאה או מלאה. ואז זה הזמן ללכת.

אום שלום, תודה על ההערה הזאת:
אני מייעצת לנשים שמרגישות שהן צריכות להתרוקן לעיתים תכופות (בין היתר גם בהריון) לדחות קצת את ההליכה להשתין, כל פעם בכמה דקות ואז לאט לאט המצב משתפר*
באמת תהיתי מה אפשר לייעץ לנשים שבאמת לא מסוגלות להחזיק יותר מאשר, נניח, 200 מ"ל. מה שכתבת ממלא את זה בדיוק.

תוך שבועיים כבר הרגשתי הבדל.
ההרגל עדיין קיים, אבל כבר לא כל כך אוטומטי.
ופתאום יש לי חופש! אני לא צריכה ללכת כל כך הרבה!
זה כיף.

המעניין הוא, שהפיזיו שלי ישר התחילה עם אופטימיזציה של השתנות, לפני שהיא בכלל *הסתכלה בעצמה על שרירי רצפת האגן שלי.

עוד משהו שאהבתי: היא עדיין לא אמרה לי מילה אחת על תרגילים.
המסקנה שלי: אופטימיזציה של הרגלי השתנה אפקטיבית יותר מכל תרגיל, בעיקר מכיוון שהיא משולבת באופן מאוד מוצלח ביומיום ובשגרה שלנו.
לא צריך לעצור במיוחד בשביל זה.
מאוד משתלב עם מה שאני יודעת מהמקצוע שלי: לתת לבנאדם "תרגילים" שישתלבו עם השגרות והעיסוקים הטבעיים שלו, בלי הצורך לעצור ולעשות משהו במיוחד.
וכמובן, האלמנט של נשיאת משקל (השלפוחית) על ידי השרירים. מהווה תרגול מאסיבי יותר מאשר סתם כיווץ "על ריק".

ניצן הזכירה לי שכדאי להבהיר:
יש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום כמות ענקית מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים.
להתאפק זה לא ערך בפני עצמו. רק ביחס להשתנה תכופה.

אני גיליתי שכלל האצבע של "פיפי כל שלוש שעות" (עם, כמובן, יוצאים מן הכלל לפה ולשם) מאוד פישט לי את החיים והחישובים.
ואם שעות הערות שלכן הן בערך כמו שלי, אז הוא מתאים גם לרצות וגם למתאפקות.

אחרי שעשינו אופטימיזציה של ההשתנה, היא פנתה להתעמק באופטימיזציה של היציאות.
למרבה החסד, לא הייתי צריכה לעשות רישום מדויק של זה* happy
המיקוד היה בתנוחה.

אז ככה:

  • *יציאה_בכריעה‏ - יש על זה דף שלם, למה להכביר מילים. חשוב, חשוב, חשוב.
  • גם פיפי כדאי לעשות בכריעה ולא בישיבה! (לנשים, בכל אופן)

אם אי אפשר לכרוע בזמן היציאה, וחייבים לשבת, מומלץ לשמור על האלמנטים הבאים:
  • גב זקוף. לחשוב "למעלה". כשהגב כפוף ומעוגל, או כשרוכנים קדימה, אין אפשרות לשרירי הבטן והרצפה לעבוד נכון.
  • בטן מתרחבת. הפיזיו שלי רצתה שאני אדגים לה. אמרתי לה שאני מרמה וממלאת את הבטן אויר. היא אמרה לי: אל תדאגי בקשר לזה, פשוט תחשבי " בטן לרוחב" ומה שצריך לקרות יקרה.
  • זנב החוצה! זה הכי חשוב בעצם. שעצם הזנב תבלוט החוצה ולא תתקפל פנימה. תחשבו על בעלי חיים עם זנב (סוסים, למשל) - הם תמיד מרימים את הזנב בשביל לחרבן. "הרמת" עצם הזנב החוצה-אחורה מביאה את שרירי הרצפה לתנוחה הנכונה.
  • ברכיים גבוהות מאגן. אם כריעה בלתי אפשרית - השתמשו בשרפרף. אם שרפרף לא קיים - "עמדו" על קצות האצבעות.
  • כדי להמריץ את התנוחה הנכונה, מאוד עוזר לחבוק את הברכיים עם כפות הידיים ולמשוך אותן טיפה אל הגוף. רק טיפה טיפונת, לא משהו אגרסיבי. נסו ותיווכחו: זה ממש עוזר להביא את הגוף לתנוחה של גב זקוף יותר, יותר מקום לבטן ועצם זנב לאחור.
  • בזמן החראה: לתמוך את רצפת האגן עם היד. להניח את היד בפתח הפות, ולתמוך. (לגברים: אני מניחה שהתמיכה תתבצע בסביבות בסיס הפין או מתחת לאשכים). להשתמש בנייר טואלט אם צריך (או בפיסת בד, אם את ניצן_אמ‏ happy). כמובן לא לשים שם את היד אם את משתינה תוך כדי, אין צורך להירטב לחינם. זה מאוד מוריד לחץ מהאיזור. עשיתי את זה פעמיים וזה כבר מרגיש טוב. מזכיר קצת את התיאורים על המיילדות ש"תומכות" את הפרינאום שלא ייקרע בזמן הלידה, לא?
  • בסוף ההחראה או ההשתנה: לכווץ את שרירי הרצפה, כדי לסמן לה שהיציאה נגמרה, חוזרים למצב "החזק". היא אמרה לי להסתכל על תינוקות בזמן החלפת חיתול - הם עושים את זה באופן אינסטינקטיבי, בייחוד כשמנגבים להם.
# זנב החוצה! זה הכי חשוב בעצם. שעצם הזנב תבלוט החוצה ולא תתקפל פנימה. תחשבו על בעלי חיים עם זנב (סוסים, למשל) - הם תמיד מרימים את הזנב בשביל לחרבן. "הרמת" עצם הזנב החוצה-אחורה מביאה את שרירי הרצפה לתנוחה הנכונה.
זה דגש חשוב באופן כללי. גם כדי לשמור על יציבה של ילדים, ללמד אותם איפה עצמות המושב ואיפה עצם הזנב ולהנחות אותם לשבת על עצמות על המושב ולא על עצם הזנב.

או בפיסת בד, אם את ניצן_אמ‏
הגזמת. אני לא משתמשת בפיסת בד. אצלי פשוט שום דבר לא צונח. tongue
האמת היא שבאמת לא צונח לי. אבל אני ממש לא כזו "בדיסטית" happy הגיע הזמן להתוודות על שימוש מסיבי במגבונים אצלנו בבית. זה החטא האקולוגי הכי גדול שלנו, ואנחנו לא עושים קולות של להגמל. phased
אגב, הדגשים שלך סופר חשובים, כי יש איזו אמונה שתנוחות כריעה מזיקות או מחריפות בעיות בקרקעית האגן, בעוד שאם הדגשים הם נכונים, אז הן לא.

אה, ולעניין בקרת השתנה, אני רק כדי להגיד שיש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום איזה ליטר וחצי tongue (טוב לא יודעת כמה, אבל *מ-לא*.) מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים. פעם בשעתיים שלוש מקסימום.
זהו. סייג קטן. להתאפק זה לא ערך בפני עצמו. רק ביחס להשתנה תכופה.
עוד קצת על כסאות:

כסאות, מבחינת רצפת האגן, הם אם כל רע, כי הם מרגילים את הגוף להשען על הכסא ולהפסיק להחזיק את עצמו בעצמו.
והכוונה גם לכסאות בלי משענת!! המושב הוא שמנוון את רצפת האגן. כמובן, המשענת מוסיפה נופך משלה ומנוונת גם את הגב.
אז מה עושים?
הפתרון הרדיקלי: להעיף את הכסאות מהבית ולעבור לכריעה או ישיבה יפנית ליד שולחנות נמוכים.
כן, גם ישיבה יפנית (על השוקיים שמקופלות מתחת לירכיים) היא יותר טובה מישיבה על הישבן, כי היא יותר אקטיבית ומעודדת יותר שינויי תנוחה.
ימות המשיח. אצלי ואצל אנשים רבים שאני מכירה. לא ישים כרגע. הלאה.

הפתרונות הזמינים:

  • להמשיך לעבוד ליד מחשב / שולחן על כסא משרדי, אבל בתנוחות כריעה וישיבה יפנית על הכסא. להחליף תנוחות בתדירות גבוהה זה מצוין. אני עשיתי את זה יום שלם, עברתי מישיבה רגילה לכריעה (נתמכת במשענת בגב, בסדר) ולישיבה על השוקיים, ובסוף היום הרגשתי הרבה פחות רפויה ופלוחצית מהרגיל! כאילו לא ישבתי יום שלם ליד מחשב, וכאילו זזתי הרבה יותר.
  • להרשות לעצמנו לאכול יותר פעמים בישיבה על הרצפה ליד שולחן הסלון, במקום במטבח (בבית שלנו זה עובד טוב, והשולחן סלון בדיוק בגובה המתאים)
  • לכרוע ולהישען על כסא במטבח, באוטובוס (כדאי לקחת פיסת עתון לשים מתחת לנעליים, למען הנימוס והסדר הטוב) ובכל מקום שמזדמן.
  • אחרי שמתרגלים לכל זה ורואים כי טוב - אפשר להעיף את הכסאות happy. ולהשאיר כמה רק לאורחים.

לגננות ואמהות בגיל הרך:
להוציא את הכסאות של הילדים מהגן! הם מסתדרים מצוין בלעדיהם!!! לתת להם לאכול בכריעה או ישיבה על רצפה מרופדת ליד שולחנות נמוכים. לתת להם לשחק בכל תנוחה אחרת. כמובן שאפשר להשאיר כסאות לגננות. הן כבר איחרו את המועד, בסדר. שישבו על כסאות. אבל למה לקלקל בכוונה את הדור הצעיר?

בבית: להימנע מלקנות כסאות כאלה מלכתחילה. לעודד את הפעוטות לאכול ליד השולחן על הכסאות של הגדולים, בלי הגבהה, בישיבה או בעמידה על הברכיים. לתת להם לכרוע/לעמוד/לשבת על הרצפה ליד שולחנות נמוכים במיוחד.
תזכורת: ילדים שחיים בסביבה עם כסאות, כורעים בקלות כפעוטות, אבל כבר בגיל 8 הם מתקשים בכריעה = מראים התנוונות של יכולת יציבה בסיסית! וזה בעיקר בגלל נוכחות הכסאות.

תמרוש_רוש‏ תודה על הפירוט, אלה דברים מאוד חשובים.
אם כריעה בלתי אפשרית - השתמשו בשרפרף כאן חשוב בעיני להדגיש שכדאי להעביר קצת משקל לרגליים במידה ומשתמשים בשרפרף אחרת יש לחץ לא נכון על רצפת האגן ובעיקר על פי הטבעת. אצלי באופן אישי נגרם לדעתי נזק מכמה חודשים של שימוש בשרפרף שמדמה כריעה רק מבחינת קירוב הברכיים אבל לא מבחינת הרפיית רצפת האגן.

זה דגש חשוב באופן כללי. גם כדי לשמור על יציבה של ילדים, ללמד אותם איפה עצמות המושב ואיפה עצם הזנב ולהנחות אותם לשבת על עצמות על המושב ולא על עצם הזנב. חשוב מאוד!! הכסאות די מקלקלים את זה, בעיקר אם אומרים לילד לא לשבת בקצה הכסא (מה שאני זוכרת מהגן נגיד) אלא לקחת את הישבן אחורה, דווקא הישיבה בקצה מאפשרת יותר בקלות לשבת על עצמות הישיבה ולא על עצם הזנב.

באמת תהיתי מה אפשר לייעץ לנשים שבאמת לא מסוגלות להחזיק יותר
ושוב, בעניין השתנה תכופה, זה הרבה בראש, בעיקר אצל בנות שתמיד אמרו לנו לא להתאפק ושיש לנו שלפוחית קטנה. הרבה פעמים מספיק שמישהו "מקצועי" אומר להן שזה בסדר להתאפק וכבר יש סוויצ' בראש ושינוי בגוף בעקבותיו.

אני אמרתי לחברה צעירה שמעולם לא היתה בהריון ולא ילדה עד כה שזה לא תקין לקום להשתין בלילה שלוש פעמים (גם לא פעם אחת אגב אם את לא בהריון או סובלת מבעיה כלשהי), מרגע שאמרתי לה את זה היא מספרת שהיא קמה הרבה פחות.
להריוניות שאני מלמדת אני עושה שיחה כל פעם שמתחילה טיילת לשירותים באמצע שיעור ומסבירה להן שהשלפוחית שלהן יכולה בדרך כלל לשאת את ההתמלאות שלה במשך שעה וחצי שאורך שיעור ושחשוב להתאמן על זה.

גיליתי, שהשלפוחית מאותתת "יש פה משהו" בערך כשהיא שליש מלאה. אם אני לא מתייחסת לזה, התחושה נעלמת, ומופיעה שוב כשהיא 2/3 מלאה או מלאה. ואז זה הזמן ללכת. נכון מאוד!!

ולעניין בקרת השתנה, אני רק כדי להגיד שיש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום איזה ליטר וחצי tongue (טוב לא יודעת כמה, אבל מ-לא.) מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים. פעם בשעתיים שלוש מקסימום.

נכון מאוד! שכחתי, גם הפיזיותרפיסטית שלי אמרה לי שיש אנשים עם הבעיה ההפוכה, שמתאפקים יותר מדי.

אני גיליתי שכלל האצבע של "פיפי כל שלוש שעות" (עם, כמובן, יוצאים מן הכלל פה ושם) מאוד פישט לי את החיים והחישובים.

יש איזו אמונה שתנוחות כריעה מזיקות או מחריפות בעיות בקרקעית האגן, בעוד שאם הדגשים הם נכונים, אז הן לא.
אני עצמי חוויתי דבר דומה. התחלתי להכריע ששה חודשים אחרי הלידה, וזה גרם לי להרגיש רע שם למטה. לא לעניין. אז הפסקתי לזמן מה, חיכיתי קצת, ואז התחלתי שוב, ואז זה כבר היה בסדר.
כשאני מנסה לנתח מה ההבדל בין אז לעכשיו אני לא לגמרי בטוחה. אבל נראה לי שהתמיכה עם היד תוך כדי והכיווץ ואיסוף השרירים שלאחרי היו עושים לי את ההבדל.

תמרוש_רוש‏, יש לך לינקים באנגלית לכל המידע החשוב הזה?
מאד מעניין. תודה.
הייתי מאוד רוצה להעתיק את כל זה גם ל שמירה_וחיזוק_של_קרקעית_האגן‏‏, כי למה לחכות עד שהאגן צונח? מה דעתכן? נכון שזה טכנית במסגרת הדברים שלא מקובל לעשות באתר (לכתוב את אותה הודעה בשני דפים שונים), אבל... המטרה מקדשת את האמצעים?
יש לך לינקים באנגלית לכל המידע החשוב הזה?
קיבלתי אותו בעל פה ובכתב מהפיזיותרפיסטית שלי (את רובו בעל פה), והדפים הספציפיים שהיא נתנה לי מוגנים על ידי זכויות יוצרים, כך שאני לא יכולה להעלות אותם לפה.
בטוח יש לינקים כאלה ברשת. חפשי ותמצאי.
באמת תהיתי מה אפשר לייעץ לנשים שבאמת לא מסוגלות להחזיק יותר מאשר, נניח, 200 מ"ל. מה שכתבת ממלא את זה בדיוק
מצטרפת כאן
אני ממליצה ומלמדת להרפות שרירים סביב לשלפוחית, בבטן פנימית תחתונה
ללמוד לחוש את המשקל של השלפוחית ולהכיל אותה
וגם ללמוד שיש בנו קולות( של אמא בדרך כלל) שמעודדים להתרוקן בכל מצב, ולא טוב שכך
ולמחוק למחוק
וגם לא לנהל משטר שתיה בשום אופן
לשתות לפני השינה אם רוצים וגם לפני קונצרט או נסיעה ארוכה
השלפוחית אמורה להיות גמישה מספיק ולהשתנות ביכולת הקיבול שלה
בלילה היא בטח אמורה להכיל הרבה יותר, ולא להעיר אותנו,
ובאשר לתירגול
בפאולה יש שני סוגי תרגול אחד בהתמסרות וריכוז רק בתרגילים
והשני אנחנו קוראות לו תוך כדי, שזה נוגע כבר בהרגלים ומפגש עם אוטומטים מיותרים,בתוך החיים
הייתי מאוד רוצה להעתיק את כל זה גם ל שמירה_וחיזוק_של_קרקעית_האגן‏‏‏, כי למה לחכות עד שהאגן צונח? מה דעתכן?
אולי אפשר להכניס את המידע עצמו, ערוך ומסודר (לא כל ההתכתבות וההסכמות) בתחילת הדף של השמירה? אפילו בתור טקסט נפרש אפשר. זה מידע מתאים מאד לדף השמירה.
כך או כך, זו לא תהיה ממש הפעם הראשונה שיש חזרה על אותו מידע פעמיים blink
הייתי מאוד רוצה להעתיק את כל זה גם ל שמירה_וחיזוק_של_קרקעית_האגן‏‏‏‏, כי למה לחכות עד שהאגן צונח? מה דעתכן?

ברור.

נורא מעניין כל מה שאת כותבת. אני שמה לב שהדיפולט אצלי הוא בערך כמו שאת מתארת כאן כרצוי.

המממ... לא יודעת אם זה קשור לכאן, אבל בזמן האחרון כשאני מקיימת יחסי מין אני לא גומרת בכל מיני תנוחות, יכול להיות שזה מעיד על בעיה ברצפת האגן?
יש אפשרות לראות תמונה או לקבל הסבר ממש מדוייק עם דגשים לתנוחת כריעה?
יש לי הרגשה שאני לא עושה את זה נכון...
קישור | העבר | מחק *פלונית* (14.12.2010 22:47):
מתעניינת לדעת: מאז הלידה החלה אצלי תופעה של שפיכה נשית. היה קצת גם בהריון, אך מאז הלידה- מדובר בסילונים של נוזל כלשהו. רק באוננות ללא בן זוג בסביבה. אין ריח של פיפי.
יש לי, כנראה, התרופפות קלה של רצפת האגן (כך נכון לתאר זאת?), שמתבטאת בבריחת שתן לעיתים רחוקות במאמץ (עיטוש), ואני מטופלת ע"י פיזיותרפיסטית בקופה. אני גם נזכרת שבמהלך ההריון בהקאות, שהיו, בלי עין הרע, הייתי מרטיבה את עצמי לגמרי. גם אז לא היה לזה ריח של שתן. אבל הפיזיותרפיסטית חושבת שזה כבר היה סימן לצניחה. מצד שני לדעתה השפיכה בזמן אורגזמה, כיוון שאין ריח שתן, איננה בריחת שתן.
אז יש קשר בין הדברים? עוד מישהי מכירה את זה? תודה, בנות יקרות. לקח לי שבועות לאזור אומץ ולכתוב כאן בפלוניותי.
יש תופעה של שפיכה נשית. את שואלת אם יש קשר בין זה לבין חולשה של רצפת האגן?
קישור | העבר | מחק *פלונית* (16.12.2010 21:59):
כן, אמא_נמרה?. זה מה שאני שואלת, לאור הסמיכות בין האירועים, שהחלו מאז הלידה (לא מיד, כבר עברו כמה שנים...). אציין רק שהצניחה היא קלה, לפי הפיזיותרפיסטית (האורוגניקולוגית המומחית של הקופה טענה שאין בכלל לפי בדיקתה, למרות סיפורי על הרטבת התחתונים בהתעטשות).
קיבלתי אותו בעל פה ובכתב מהפיזיותרפיסטית שלי (את רובו בעל פה), והדפים הספציפיים שהיא נתנה לי מוגנים על ידי זכויות יוצרים, כך שאני לא יכולה להעלות אותם לפה.
בטוח יש לינקים כאלה ברשת. חפשי ותמצאי.

תמרוש_רוש‏, חיפשתי, והרבה, ולא מצאתי שומדבר שמדבר על ההמלצות הספציפיות האלה לשמירה על רצפת האגן אחרי הלידה ובעיקר בהנקה.
אם יש לך משהו בשבילי, אשמח מאוד. אפשר גם באישי (בתפוז למשל. את מכירה את הניק שלי שם, כן?)

אבל למה את רוצה עוד מקור? חשוב לך דווקא באנגלית? מה את מחפשת? מה המטרה?
אכתוב לך בפרטי.
אויייייי, שכחתי לשאול אותה!!!! אני לא מאמינה!
האם יש דבר כזה יותר מדי יחסי מין כלומר לרמה שזה עלול לפגוע בנרתיק/רצפת האגן?
תודה רבה רבה לבמבוק (אם עודך מסתובבת פה) על הדף החשוב חשוב הזה.על השיתוף האמיתי,גם אם בהמשך נראה לך חושפני.זה באמת "עשה את העבודה" והגיע למקומות הנכונים.
אני אמנם שנים אחרי לידה,אבל כנראה הגיע הזמן שלי לטפל אצל יעל.
תודה גם לתמרוש_רוש? על המידע הרב.
אשמח להבין יותר לגבי ישיבה על הרצפה/ליד שולחנות נמוכים.זה לא נחשב לישיבה רעה? מה ההבדל בין זה לבין כסא?
ושוב תודה מקרב לב לכל הכותבות והמשתפות.יחוזקו ויתוחזקו הרצפות!!!
האם יש דבר כזה יותר מדי יחסי מין כלומר לרמה שזה עלול לפגוע בנרתיק/רצפת האגן?
לא יודעת לענות על זה באופן כללי, אבל בזמנו יעל אמרה לי שיחסי מין מאד יכולים לעזור להחזיר את האיברים למקומם הרצוי, עם חשיבות יתרה לחדירה, ולאורגזמה (שלך כמובן, בגלל ההורמונים) happy
שאלה- בהריון האחרון 3 במספר הייתה לי צניחה קלה של הרחם ושלפוחית השתן. עשיתי תרגלים (לא מספיק) - אבל עשיתי.
עכשיו בהריון רביעי (הבת הקטנה בת שנה) ומרגישה את רצפת האגן צונחת לה ... האם לעשות את התרגילים שקיבלתי אחרי הלידה האחרונה או שיש תרגילים אחרים שיהיו אפקטיביים יותר.
תודה
קישור | העבר | מחק *פלונית* (05.07.2011 11:38):
אני כמה ימים אחרי לידה, ומרגישה צניחה של רצפת האגן. אני יכולה לראות את דפנות הנרתיק הפנימיים דרך פתח הנרתיק (הם בולטים מעט החוצה). מישהי מכירה? האם מותר לתרגל כיווצים במקרה הזה? כי הבנתי שיש מצבים שזה יכול לדחוף עוד יותר החוצה את מה שצנח.
קישור | העבר | מחק *פלונית* (05.07.2011 11:41):
ואם אני מתעטשת, גם כשאני מקפידה לכווץ לפני, אני מרגישה את כל האיברים נדחפים למטה וכואב...
כמה ימים אחרי לידה את צריכה לשכב במיטה כמה שיותר (כאילו את חולה בשפעת עם 40 חום). דברי עם יעל שוראקי ותקבעי תור - לאבחון ולשיקום. כמה שיותר מהר יותר טוב.
פילה ופלונית - אני הייתי הולכת לפיזיותרפסיטית שתתאים את התרגילים הנכונים למצב הקיים.
מי ידע להגיד לך דרך האינטרנט?

וגם, אחרי הלידה תרגלתי לפי כל מה שהיה כתוב בספרים, וגם לפי מה שאמרה לי פיזיותרפיסטית בבית החולים (שעכשיו אני לא בטוחה שהיתה לה התמחות ברצפת אגן).
וזה היה שונה שמיים וארץ ממה שלמדתי מהפיזיותרפיסטית המומחית, כשהלכתי אליה.
כלומר, הכוונה היתה אותה כוונה. אבל היא נתנה לי את הטכניקה האמיתית, הטובה.

<בקצרה, זה הולך ככה: קודם כל להרגיש את עצם הזנב באה קדימה, לכיוון עצם הערווה. אחר כך הנרתיק מתכווץ מהצדדים אל האמצע, ואז הכיווץ גם מושך את כל הרצפה כלפי מעלה (לכיוון הראש)>


אשמח להבין יותר לגבי ישיבה על הרצפה/ליד שולחנות נמוכים.זה לא נחשב לישיבה רעה? מה ההבדל בין זה לבין כסא?
זה הולך בערך ככה:
כסאות, ב-90 אחוז מהמקרים, באים בגובה הברכיים ומעלה, עם מושב (לפעמים מרופד) ועם משענת.
בגלל המבנה שלהם, הם מעודדים אותך להישאר באותה תנוחה לאורך זמן.
על הרצפה, יש הרבה יותר סיכוי שתשני תנוחה.
זה דבר אחד, ששומר על הרצפה אקטיבית יותר. יותר שכיחות של תזוזות ושינויי תנוחה.
דבר שני זה המשענת, שגורמת לכל הגו שלך מלמטה עד למעלה להיות רפוי ולא אקטיבי.
ודבר שלישי זה שעל הרצפה יש יותר הזדמנויות לכרוע. והכריעה היא "ישיבה" אקטיבית, שבה הגוף מחזיק את עצמו, אבל עדיין נינוח (אם רגילים לזה blink) ולא רפוי כמו צמר גפן.
דבר רביעי זה העניין שבדרך כלל כסאות גבוהים מדי. לפעמים כפות הרגליים שלנו לא מגיעות לגמרי לרצפה, ולא יכולות לתמוך את הגוף. וגם כשהן מגיעות ונחות במלואן על הרצפה - אם הברכיים עדיין ב-90 מעלות, אז כפות הרגליים לא נושאות עליהן הרבה משקל. אם הן לא נושאות הרבה משקל הן נהיות רפויות יותר, והרפיון הזה "זוחל" למעלה ומשפיע על כל הגו.
בישיבה מלאה על הרצפה (ברגליים ישרות, או כפופות משהו) חלק ממשקל הגוף זורם אל הרגליים. בישיבה על הכסא, המשקל הזה זורם ישר אל הכס, הרגליים איכשהו מנוטרלות ע"י הכסא. אז מצד אחד כל המשקל הולך אל הגב בתחתון, שלא ממש בנוי לשאת אותו לבד (בלי עזרת הרגליים שמקבלות חלק ממנו) ואז הוא מתעייף יותר ומתרפה ומנסה להישען על מה שיש בסביבה כדי לא להתאמץ, ומצד שני, העובדה שהרגליים לא מעורבות מעודדת רפיון גם כלפי מעלה, בחלקים אחרים של הגוף.

גם בישיבה על הברכיים, לעניות דעתי, יש יותר אקטיביות מאשר בישיבה על התוסיק. בוודאי של הגב, ולדעתי גם (במידה מועטה יותר) של הרצפתגן. וזה בגלל שהשוקיים שעליהן את נשענת, אקטיביות בנשיאת המשקל, והאקטיביות הזאת "משודרת" כלפי מעלה. וגם בגלל שהשוקיים הן לא משטח ישר, הן גם די צרות, וזה אומר שלגוף יש יותר תגובות שיווי משקל לעשות באופן מתמיד, תוך כדי ישיבה. אז הכל יותר אקטיבי. מלמטה עד למעלה.

לא קראתי את כל העמוד, אבל הנושא מדבר אלי. האם יש אפשרות לקבל את הפרטים של פיזיוטרפיסטית טובה (כמו זו שהוזכרה בתחילת העמוד) - שם, או טלפון? אני חושבת שאני זקוקה לאבחון והמלצות.
תודה!
"יעל שוראקי" ‏http://osteoforlife.com/‏ - פרטי ההתקשרות בפנים, יש טופס יצירת קשר והיא חוזרת אליך.
קישור | העבר | מחק *פלונית* (07.07.2011 20:26):
פילה ופלונית - אני הייתי הולכת לפיזיותרפסיטית שתתאים את התרגילים הנכונים למצב הקיים.
מי ידע להגיד לך דרך האינטרנט?

מי יכול ללכת לאנשהו, שלא לדבר על לנסוע לפיזיותרפיסטית? sad אני לא יוצאת עדיין מהבית. (קומה שניה בלי מעלית, אין שום סיכוי שאני עושה את זה)
קישור | העבר | מחק פלוניתה (08.07.2011 18:03):
לפלונית - אני הזמנתי פיזו' של רצפת האגן הביתה, וזה אפילו לא היה יקר
באתר הישראלי לרצפת האגן ‏http://www.pelvicfloor.co.il/statics.asp?id=6
יש רשימת מטפלים בכל הארץ תנסי להרים טלפון למטפלת באזור מגורייך.
וחוץ מזה יש באתר המון המון מידע שיכול לסייע
מי יכול ללכת לאנשהו, שלא לדבר על לנסוע לפיזיותרפיסטית? אני לא יוצאת עדיין מהבית
אוי sad
מאחלת לך שתמצאי פיזיו שתבוא לביקור בית.
ובינתיים - לנוח....
חיפשתי וחיפשתי בדפים כאן ולא מצאתי.
מה קורה לגבי סקס, אחרי שיש צניחה?
או אחרי שיש לידה קשה?
האם אפשר? האם מרגישים אותו דבר, או שיש פגיעה בתחושה?
מה קורה לגבי סקס, אחרי שיש צניחה?
או אחרי שיש לידה קשה?
האם אפשר? האם מרגישים אותו דבר, או שיש פגיעה בתחושה?

אי אפשר סקס. לא הולך. צריך לתת למקום את הזמן להתארגן מחדש.
פגיעה בתחושה היתה הפיכה, אחרי תרגול של שיטת פאולה, לא זו בלבד שהסקס חזר להיות נעים, האורגזמות נהיו אדירות וארוכות ומפליאות.
אני כמה ימים אחרי לידה, ומרגישה צניחה של רצפת האגן. אני יכולה לראות את דפנות הנרתיק הפנימיים דרך פתח הנרתיק (הם בולטים מעט החוצה). מישהי מכירה? האם מותר לתרגל כיווצים במקרה הזה? כי הבנתי שיש מצבים שזה יכול לדחוף עוד יותר החוצה את מה שצנח.
אוי, יקרה, אני מכירה את זה היטב מאחרי הלידה השניה שלי hug-sad

לא לתרגל כיווצים של המקום, זה באמת לא מה שיעזור. זה באמת עלול לדחוף עוד יותר החוצה. לתרגל פאולה. מצאי את מטפלת הפאולה הקרובה ביותר לאזור מגורייך.
אבל הכי חשוב כמו שאמרה במבוק, שכיבה, כמה שיותר שכיבה. אם את ממש רוצה לעשות משהו, אז חגורת בטן לאחרי לידה ועבודה עם העיניים (דברי עם מורת פאולה מוסמכת, טלפונית SOS ותמשיכי אח"כ עם טיפול).

האם מישהי יכולה להסביר איך כמה ולמה ניתוח קיסרי משפיע על רצפת האגן? כמה זמן "משכב לידה" אחרי ניתוח? (לידה ראשונה)...
האם מישהי יכולה להסביר איך כמה ולמה ניתוח קיסרי משפיע על רצפת האגן?
פיזיוטרפיסטיות של רצפת האגן טוענות שעיקר ההשפעה היא של ההריון ולאו דווקא של הלידה לכן גם נשים שלא עברו לידה וגינלית עשויות לחוות חולשה ברצפת האגן.

_ כמה זמן "משכב לידה" אחרי ניתוח? (לידה ראשונה)..._ המהדרין אומרים שלושה חודשים אבל זה כמעט לא אפשרי אז כמובן כמה שיותר וגם עם החזרה לפעילות להיות עם הרבה תשומת לב לגוף, לרצפת האגן, לצלקת של הניתוח וכו'. אם את חוזרת לפעילות גופנית שימי לב לא לעבוד על שרירי הבטן בשלושת החודשים שאחרי הלידה, רק רצפת אגן, צריך לתת לשרירי הבטן ושאר רקמות החיבור להתאחות לפני שמחזירים להם כח וגמישות.
flower

לגבי עדיפות ישיבה על הרצפה לעומת ישיבה על כסא- כל מילה של תמרוש_רוש‏
למי שלא מורגל, זה דבר שבהחלט כדאי להתאמן עליו.
קישור | העבר | מחק *פלונית* (01.01.2012 00:07):
קרה לי דבר מוזר:
עשיתי לעצמי בדיקת הפסק (תרגום ללא-דתיות שבינינו: בדיקה עצמית וגינלית בעזרת בד כדי לוודא שדימום הווסת נגמר), ופתאום האצבע שלי נרטבה. נוזל שקוף כלשהו דלף ממני.
מה זה היה?

קיימת האפשרות המבאסת של דליפת שתן, אבל זה לא נשמע לי כל-כך סביר.
(א) אם זיכרוני אינו מטעני האצבע עוד הייתה בנרתיק, ולא נראה לי שבמיקום הזה היא יכולה להירטב משתן.
(ב) קורה לי (לעתים נדירות) שבורח לי כשאני מתעטשת, והתחושה לא הייתה דומה. לא הרגשתי שבטעות שחררתי, הרגשתי שפשוט נוזל ממני.

אז מה? שפיכה נשית? גם האפשרות הזאת זרה ומוזרה לי.
(א) לא הייתי מגורה בכלל.
(ב) מעולם לא הייתה לי שפיכה, ואני גם לא חווה אורגזמות (כן, בזוגיות טובה ומספקת, אוהבת מאוד לשכב עם בעלי, אבל אורגזמה אין לי).

למישהי יש תובנה?
תודה flower

כן, יש הצטברות טבעית של נוזלים בנרתיק וסביב צוואר הרחם. זה קשור בכל מיני דברים, ומופרש בלי קשר לגירוי מיני.
אם הנוזל הופך להצטברות לבנבנה על התחתון, ואיזשהי רמה של רגישות או גרד, זו פטריה. אם לא אלו הפרשות הורמונליות טבעיות שאינן קשורות לאורגזמה.
וחוץ מזה, לגבי האורגמה. האם את לומדת שיטת פאולה?
ופתאום האצבע שלי נרטבה. נוזל שקוף כלשהו דלף ממני.
מה היה המרקם והריח שלו?
בימים שלקראת הביוץ יש הפרשה שקופה בריח ובמרקם של חלבון. לפעמים היא בכמות גדולה - עד כדי כך שמטפטפת על הירך.
קישור | העבר | מחק *פלונית* (25.01.2012 22:09):
תודה לעונות, חזרתי באיחור happy
נראה לי שכבר לא אפענח מה זה היה - עבר יותר מדי זמן. בכולופן התשובות שלכן נשמעות הגיוניות.

(ולא, לא למדתי פאולה. אולי פעם.)

רוצה להמליץ על מטפלת ביוגה נשית (מבינה מצויין בפיזיולוגיה וצניחות) . פשוט נהדרת. איילה גרוסמן 054-4504590
וחוץ מזה, לגבי האורגמה. האם את לומדת שיטת פאולה?

אפשר הסבר מה הקשר בין שני הדברים? שיטת פאולה עוזרת להגיע לאורגזמה? גם לנשים שמעולם לא חוו אורגזמה?

שלום פלונית,

בשיטת פאולה עובדים עם הגוף, מכירים אותו מרחיבים ומגמישים את רפרטואר היכולות שלו. הרבה מטופלות מדווחות על שיפור בתפקוד המיני, גם אם זו לא היתה המטרה שלשמה הגיעו.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

שאל חשובה שאשמח אם אקבל פה תשובה: האם שיטתפאולה או יוגה נשית וכל בר אחר טבעי יכול לעזור גם לבקע טבורי???
אובחן אצלי בקע טבוי ואני מאוד מאודמפחדת מיתוח. אנא עזרו י מי שיודעת.
תודה

לדעתי פאולה יכול לעזור לבקע טבורי אבל כל אחת והגוף שלה. שווהלנסות.
http://www.nopain.co.il/‏ תשאלי את דפנה וולף.
הגיע הזמן להקפיץ שוב ל מה_חדש‏.

אני בהריון שני (מזל טוב!) וכמובן שהלכתי לפיזיו שלי, שלימדה אותי עוד דברים חדשים:

משכב לידה

משכב לידה הוא לא סתם הגדרה לששת השבועות שלאחר הלידה. הוא גם לא מסורת עתיקה שהיתה פעם אבל נכחדה היום. "משכב לידה" הוא פרקטיקה עדכנית (גם עתיקה אבל גם מודרנית ומבוססת מחקרים) לשמירה ושיקום של רצפת האגן ושל הגופנפש בכללותם.

מה יש לעשות בזמן משכב הלידה:

  • לקנות, ללוות, לשאול, לבקש או לגנוב כמה שיותר עזרה מעשית. המטרה היא: שהאם תזכה למנוחה מוחלטת, ושהאב והילדים יוכלו לפרגן לה את זה בכיף.

  • מה זה מנוחה מוחלטת?
"מנוחה מוחלטת" משמעו שהאם הטרייה לא צריכה להרים שום דבר פרט לתינוק. היא לא צריכה לארגן לעצמה ארוחות. היא לא צריכה לקום וללכת למטבח ולשבת זקופה על הכסא. מישהו אחר מזין אותה, מגיש לה את הצלחת לכל מקום שהיא נמצאת בו, ומפנה אותה אחר כך. עבודות בית? הס מלהזכיר. כל זה כמרשם רופא. לית דיוק: מרשם של פיזיותרפיסטית שמתמחה בבריאות נשים ורצפת אגן, ומצויה במחקרים העדכניים ביותר.

  • לנוח כמה שיותר בשכיבה.
  • ללכת [לפני הלידה] לפיזיותרפיסטית של רצפת אגן, ולשנן את ההנחיות שלה, כך שבזמן משכב הלידה היישום יהיה קל וטבעי יותר.
  • להימנע מישיבה זקופה לפרקי זמן ארוכים - גם ישיבה מעמיסה על רצפת האגן!
  • להעדיף ישיבה על פני עמידה ושכיבה על פני ישיבה.
  • לצחצח שיניים בישיבה. להסתרק בישיבה. להעדיף אמבטיה על מקלחת, בגלל השכיבה. אם אי אפשר - להכניס שרפרף למקלחת ולהתרחץ בישיבה. גם להתנגב בישיבה!
  • לאכול בהסבה, בישיבה שעונה כך שפלג הגוף העליון נתמך כהלכה, או בחצי שכיבה. ראי תנוחות של הנקה_אינסטינקטיבית‏. אפשר ורצוי לאכול במיטה, בשכיבה על הצד, אם נוח לך.

  • הנקה בשכיבה!!! לא לכל הנשים קל ללמוד את זה, ויש נשים שסובלות מכאבי גב כשהן מנסות להניק בשכיבה. להשתדל לפתור את הבעיות, להזמין יועצת או מדריכת הנקה הביתה רק בשביל זה (שווה כל גרוש), לגבות את הגב בכריות כששוכבים על הצד עד שמתרגלים לכל העסק - הכל, רק לאפשר הנקה בשכיבה.
  • הנקה_אינסטינקטיבית‏ - טובה גם לרצפת האגן!

  • להגביל עמידה מתמשכת. ההנחיות שקיבלתי הן כדלהלן:
בשבוע הראשון - לא יותר מעשר דקות ביום.
בשבוע השני - עד 20 דקות רצוף.
בשבוע השלישי - עד שלושים דקות רצוף
בשבוע הרביעי - עד ארבעים דקות.
בשבוע החמישי - עד חמישים דקות.

  • כשאת כשירה להיכנס למטבח - להניח שם שרפרף גבוה, שיישאר לחודשים הראשונים, ולשבת או להישען עליו בזמן בישול ורחיצת כלים.

  • להימנע ככל האפשר מעיטוש ושיעול - שתי פעולות שפוגעות ביותר ברצפה.
אם את עושה את זה - לתמוך את המפשעה ביד תוך כדי. זו לא תנוחה מנומסת במיוחד, אבל זה מה שצריך. גם כן על פי מרשם רופא. אם את בחברה ולא נעים, אפשר לגלגל מגבת לגליל ולשבת עליה, כך שהיא תתמוך את הרצפה.

  • לתמוך את רצפת האגן ביד בזמן עשיית קקי. להשתמש בנייר ולא להתבייש! זה משמעותי.

  • ללבוש בגדים שתומכים מלמטה: תחתונים חזקים עם פד עבד כפול עליהם, מכנסיים של רוכבי אופניים מקצועיים (עם עיבוי במפשעה)

  • להמשיך לשמור על אופטימיזציה של השתנה (בממוצע כל שלוש שעות), ולשתות כמויות קטנות פעמים רבות לאורך היום.
תמרוש, מזל טוב ובשעה טובה!!
שלום! תודה על המידע הרב שחלקתן כאן! בזכותכן נכנסתי לחפש לי מטפלת מתוך הרשימה של האתר הישראלי לצניחת אגן- אך מצאתי באזור מגוריי 4 מטפלות! אני מבינה שחשוב מאד ללכת למישהי טובה ומקצועית- אולי מישהי מכירה מטפלת מאזור עפולה והסביבה? אשמח מאד לקבל המלצה, לא רוצה לקבוע סתם.
הי תמרוש, בשעה טובה.

כתבת נהדר. ממש גזור ושמור. , כמורה לפאולה, אני מזסבירה את מה שכתבת בכל הזדמנות שאני רואה הריונית מתקדמת או אשה אחרי לידה, וצר לי לומר עד כמה נשים לא מוכנות לקבל עצמן את המנוחה הזו.
עכשיו, ארבעה חודשים אחרי לידה רביעית, ואחרי שיישמתי את כל מה שצריך לאחר כל הלידות (חות מאחרי השניה שהיתה בחו"ל, ואז היתה לי פחות עזרה*, ואני חייבת לכתוב לכל מי שקוראת שזה בדיוק מה שצריך וכדאי לעשות.

"מנוחה מוחלטת" משמעו שהאם הטרייה לא צריכה להרים שום דבר פרט לתינוק
משפט שצריך להיכנס לכל ספר הכנה ללידה.

אמא-נמרה, ומה אם זה בלתי אפשרי?
יודעת מעכשיו שבן הזוג יהיה איתי גג בשבוע הראשון, אולי לסרוגין עם אמא, ואח"כ במשך עוד שבוע אקבל ארוחות מחברות. זהו.
אפאחד לא יהיה כאן לעשות כביסות, לחלק את הקטנים לגנים, לשטוף כלים, לקלח את בת השנתיים.
אנחנו לא ממש חיים בקומונה, ולא לכולן אפשרי להשיג עזרה לכ"כ הרבה זמןsad
הריונית, אני חושבת שקודם כל צריך להגדיר מחדש את הדברים.
על מה בצעם אנחנו מדברים פה?
מה עומד על הפרק?

נניח לרגע שהיית שוברת רגל ובמשך ששה שבועות אסור היה לך לעמוד ולדרוך עליה.
מה היה קורה אז?

נניח שהיית חולה עכשיו בצהבת, ובמשך ששה שבועות היית במיטה, עם חום, חלשה כמו זבוב.
האם עדיין אנשים היו מצפים ממך לעשות את כל הכלים? האם עדיין היו מניחים ששבוע-שבועיים של עזרה זה מספיק?
ואם אף אחד לא היה יכול לקחת את זה על עצמו, האם לא היית שוכרת סייעת או מטפלת אישית לתקופה הזאת?
האם בעלך לא היה מערים כמה שקים של בגדים מלוכלכים ופשוט הולך אתם למכבסה?

במה שאת כותבת טמונה הנחת היסוד ש"זה בסדר" להישאר לבד, ואין לך זכות או יכולת להקים שערוריה, לתקוע את הרגליים בקרקע ולהגיד לכל מכרייך ומודעייך "עד כאן".
זוהי חרפה, שמעידה לא חס וחלילה על טיפשות שלך, אלא על הזנחה חברתית פושעת.

זה בדיוק כמו שנמרה אמרה: צר לי לומר עד כמה נשים לא מוכנות לקבל על עצמן את המנוחה הזו.
מכחישות את הצורך, מוותרות, מניחות מראש שאי אפשר, שלא מגיע להן, שזה לא כזה חשוב...
הלך_רוח_כנוע‏.


את חייבת לעמוד על שלך ולשמור על האינטרס הבריאותי שלך

ואת חייבת (כי כרגע אין מישהו אחר שיעשה למענך את זה) לתקשר את המסר בבהירות ובחדות עם אנשים אחרים. לפחות עם איש אחד אחר, בתור התחלה, ואז שניכם ביחד, בעבודת צוות, תוכלו להעביר את המסר לכל השאר.

רבאק! יש לך צניחה משוערת של רצפת אגן, וגם הריון.
זהו מצב חירום!!
לא, אני לא מגזימה. אם זה לא מצב חירום בריאותי, אני באמת לא יודעת מה כן.
את בתרופה קריטית עכשיו. תקופה שבה דברים יכולים להיות מוכרעים לכאן או לכאן.

את יכולה להמשיך להגיד "אי אפשר" ו"צריך להסתדר עם מה שיש", ואז, אני חותמת לך שתגמרי עם הרעה מאסיבית של הצניחה. אולי זה גם יגיע לניתוח.

את רוצה *למנוע* הידרדרות של המצב, שיתוק של היכולות שלך למשך שבועות, חולשה פיזית ונפשית, תחושת קריסה, וכל הדברים שבמביק תיארה בפירוט בתחילת הדף?
<לכי שוב לתחילת הדף ותקראי את החווייה שלה לאט ובעיון, ותנסי לדמיין את עצמך במקומה>
אז תתחילי, כבר מעכשיו, *לשאול, ללוות, לקנות או לגנוב* אנשים ומשאבים שיאפשרו לך לנוח ולטפל בעצמך ולשקם את עצמך החל מחודש תשיעי ובחודשיים הראשונים שלאחר הלידה.
כן, חודשיים, כי כמו שאמרנו, את במצב מיוחד, גם צניחה וגם הריון, ולכן צרכייך מרובים מאלו של הריונית רגילה.
אפשר לבקש פתק מהפיזיותרפיסטית.
או יותר טוב, מכתב רשמי ממנה, שמסביר בלשון פשוטה שאינה משתמעת, את כל הסיכונים והסיבוכים שעלולים לקרות אם לא תקבלי את הטיפול הדרוש.
ואת המכתב הזה כדאי לשכפל בחמישה או עשרה עותקים, להחזיק תמיד בארנק אחד ספייר, וללכת אתו לבעלך, לאמא שלך, ולכל החברות שכן מוכנות לבשל לך בשבוע השני.
ואחר כך, לכמה אנשים שעוד לא פנית אליהם.

אפשר לדבר עם כל אחד לחוד, ואפשר גם להזמין אותם ל"מועצת מלחמה", שבה תעזרי להם להבין את הצרכים שלך, בפירוט ובמילים ברורות, ותחשבו איך אפשר לחלק את העול.
ומה אנשים יכולים לתרום: זמן, אוכל, נוכחות אישית, מטלות ספציפיות, כסף לקניית שירותים נחוצים, או ציוד שיפנה לך כסף אותו תוכלי להשקיע בעזרה בתשלום.
ועל מה, כמובן, אפשר לוותר, כדי שיישארו לך יותר משאבים למה שהכרחי עכשיו.

את אשה יקרה וחשובה, ומגיע לך טיפול ואופק להחלמה

בהצלחה! hug flower
שוב- גזור ושמור והעתק והדבק והפץ happy בלשון נקבה ובלשון זכר happy

תודה תמרוש שכתבת כל כך ברור.

תמרוש, תודה ותודה על התזכורת flower בזכותך החלטתי עכשיו שזו המתנה שאבקש מאמא שלי ללידה - שתשלח לי עזרה בתשלום לחודש הראשון.
רק הערה בקטנה, ובאהבה, ומתוך הערכה עצומה לכל המידע והתמיכה שאת מפזרת פה באתר כמו פיה טובה, ובהנחה שתרצי לקבל ביקורת כזאת:
הקטע הזה - רוצה ללכת בכיוון הזה? אז תמשיכי להגיד "אבל אנחנו לא חיים בקומונה". חופשי. אני כבר מזמינה לך תור לניתוח. אין בעיה. רופאים אוהבים לנתח, תהיה להם עבודה. הוא מחליש, הוא אנרגיה שלילית, את לא צריכה אותו בשביל להעביר את המסר שלך. הוא פוגע בהעצמה הנפלאה של את אשה יקרה וחשובה, ומגיע לך טיפול ואופק להחלמה.
לשיקולך flower
זו רק אני, או שכל פעם שהדף הזה קופץ ל מה_חדש‏ יש איזה צורך בלתי נשלט לבצע כמה לחיצות קגל, ככה בלי לשים לב?

אני עשיתי את זה כמו שצריך רק אחרי הלידה השלישית, מה שכמובן היה מאוחר מדי ובעצם ייצג ניסיון נואש לצמצם נזקים במקום למנוע אותם מלכתחילה. אח, איזו טעות... התירוץ היחיד שלי הוא שהגעתי לבמביק ולדף הזה אחרי שתי לידות. מי שכבר קוראת כאן אין לה תירוצים. זה באמת באמת ככה. שום תיאור כאן לא מוגזם והסבירות שזה יקרה איננה קטנה.

רפואה שלמה לגוף ועידוד מאסיבי לנקיטת כל פעולה שהיא (תמרוש, הרגת אותי מצחוק עם ה"לגנוב" שלך) לצורך העניין flower

קישור | העבר | מחק אמא נמרה (31.10.2012 11:07):

תיקנתי, התכוונתי גם זכר וגם נקבה happy

<אח, התת-מודע>

מעולה. מחקתי את עצמי.
בישיבה שעונה כך שפלג הגוף העליון נתמך כהלכה, או בחצי שכיבה.
ולפני לידה, ובכלל בחיים - התנוחה הזאת מומלצת?
נראה לי שקראתי באחד הדפים שבהריון מתקדם זו תנוחה שמעודדת מצג עכוז.
שאלה לחכמות המבינות שכאן:

אמרה לי הפיזיו' (הלכתי אליה אחרי הלידה רק ליתר ביטחון, מצב הרצפה שלי פנטסטי ב"ה ואפילו שרירי הבטן בסדר בגדול) שבשום אופן אסור לקום משכיבה שלא דרך הצד.
הבעיה שעם תינוק מצד אחד ואבא שלו מצד שני, אין לי הרבה מקום או על מה להיתמך בצד בשביל לקום. כך שרוב הזמן אני קמה איך שאסור - בעזרת שרירי הבטן.
היא הסבירה לי למה זה כ"כ גרוע, אבל שכחתי (טוב שאפשר להאשים את ההנקה)
תוכלו להסביר לי מה הנזק? כדי שתהיה לי מוטיבציה מחודשת למצוא פתרון?
ו/או, מה שעוד יותר טוב:
איך קמים משכיבה במיטה משפחתית צפופה דרך הצד??

תודה flower

תמרוש_רוש‏ את כ"כ צודקת.
אבל יחד עם זאת כשקוראת אותך מרגישה גם שותפה להרגשה שהועלתה קודם- הבחירות שעשיתי בחיים (לגור רחוק מההורים והחמים, לשאת בעול עם בעל שמשרת את המדינה ולא יכול לקחת יותר מכמה ימי חופשה, באמת לא יכול, לגור ב"חור" בלי מכבסה או שירותי הסעדה זמינים גם תמורת תשלום וכד') הם הבחירות שלי ושל בנזוגי, ואפאחד אחר ממכריי ומודעיי אינו אמור לשאת בנטל הזה במקומי. הם מסייעים בשמחה ככל שבאפשרותם, אך הם מוגבלים.
לצערי כשבחרתי את הבחירות הנ"ל לא הכרתי את הדף הזה ולא הבנתי את כל המשמעויותtongue אך כרגע זו המציאות שאני חיה בה.
בהחלט נעזרתי אחרי לידות בעוזרת בית (וגם זה היה מאד! קשה להשיג כאן) בהחלט הזנחתי יותר את הבית, אבל להזניח את הילדים אי אפשר, ומנוחה מוחלטת כמו שאת מתארת למשך תקופה כ"כ ארוכה- אני לא מצליחה אפילו לדמיין.
אגב יצא לי לחשוב מה היה קורה אם חו"ח הייתי נכנסת לשמירת הריון, ובאמת לא היו לי תשובות.
תשובה לאמא של נושקי וטלהצו'ק-
הסיבה שבעטיה כדאי מאד לא לקום כך היא קודם כל כי קימה כזו יוצרת לחץ מאד גדול על רצפת האגן (ואני לא מפרטת למה לא כדאי...זו מהות הדף). הסיבה הנוספת היא שהלחץ הזה פועל גם על חוליות עמוד השדרה, ולאורך זמן עלול לגרום לבלט או פריצת דיסק (במקרים היותר חמורים) או "סתם" כאבי גב במקרים הפחות חמורים.
פיתרון לאיך לקום בין 2 הגברים אין לי, תהיי יצירתית :)
(ובכל זאת, לשים את התינוק בגובה אחר כם שכן יתאפשר לך לקום עם תמיכה?לשלוח יד מעליו? להחליק את עצמך לפני שאת קמה כדי שיהיה לך מקום להיתמך ממנו?)
הדיון כאן מאוד חשוב, ואכן יש כאן בעיה תפיסתית וחברתית. יש מצבים שתמרוש_רוש? הזכירה שאם יקרו חס וחלילה אז אנשים יתגייסו לסייע, אבל אחרי לידה יגידו שאת מפונקת, או סתם לא יעזרו מספיק.
רוצה לשתף שאחרי לידת בכורתי סבלתי מקרע נוראי ( דרגה 4 למי שמתמצאת). נותחתי ובאמת באמת שלא יכולתי לזוז. לקח לי שבועיים לקום מהמיטה להתקלח וגם אח"כ שכבתי עוד חודשיים שלושה. וכולם התגייסו כי מצבי היה באמת חמור ובעיקר כי לא היתה ברירה, והייתי חייבת לבקש עזרה.
השיקום שלי מדהים. יש לי חברות שלא סבלו מכלום אחרי הלידה והיו גיבורות על ותיכף קמו ותזזו ומצבי הרבה הרבה יותר טוב משלהן היום.
אני חושבת שזה בגלל שלי לא היתה ברירה אז שכבתי, וגם שקמתי אחר כך. אז הטראומה היתה גדולה, אבל נתתי לאיזור מקסימום סיכוי החלמה, ואולי זה עדיף על טראומה קטנה, אבל בלי התאוששות (הכי עדיף טראומה קטנה ומקסימום התאוששות כמובן). היום אין זכר לשום בעיה באיזור, אני רק מקפידה על תרגול פעמיים בשבוע, וגם ילדתי שוב לידה מעולה בלי שום קרע. ואחריה נחתי הרבה הרבה (שלמתי על זה הרבה כסף, על העזרה, אבל היה שווה כל שקל. אפילו דחיתי את ההריון כדי שיהיה לי כסף בשביל זה).
להחליק את עצמך לפני שאת קמה כדי שיהיה לך מקום להיתמך ממנו?)
הממ, יכול לעבוד. אני אנסה. תודה happy
גריינתי 2 משפטים של כותבות שונות בדף, ושמתי לב שיש ביניהם מכנה משותף: שניהם פועלים לשבירת המוסכמה ש"ככה זה" אחרי לידה, שליולדת אין מצב לקבל מה שהגוף שלה צריך כדי להתאושש.
אני מוצאת שהשיחה הזו בדף מאד מעצימה, למרות שהיא לא הנושא שלו.
_הסיבה שבעטיה כדאי מאד לא לקום כך_
זה נכון בכלל, או רק אחרי לידה? או רק אם יש בעיות ברצפת אגן?
אני קיבלתי הנחיה כזאת בגיל 17, מהמורה שלי לדרמה.
_אחרי לידה יגידו שאת מפונקת_
סבתא של בן זוגי באה לבקר אותנו שבוע אחרי הלידה

סבתא: למה את במיטה?? את צריכה לקום! ללכת! זה לא בריא!
אני: הרופא אמר לי שאני צריכה להיות במיטה
(איזה רופא? לא ברור.. זו הייתה לידת בית...)

זה נכון תמיד, לכל אחת, והאמת שגם לכל אחד.
כדאי לקום דרך הצד ולא ישירות קדימה (ורק תחשבו על כפיפות הבטן שמכריחים אותנו לעשות בשיעורי ההתעמלות בבית הספר, כמה הן גרועות לנו. כבר שנים שפיזיו' של רצפת אגן מתריעות על כך אבל מי שאחראי על התוכנית בוחר לא לשמוע. לא בטוחה מה אעשה עם המידע הזה כשהבת שלי תגיע לגיל שיעורי התעמלות בבית הספר :( ).
בחזרה לעניין, ההמלצה הזו חזקה במיוחד עבור יולדות, עבור נשים שסובלות מחולשה ברצפת האגן, צניחות וכו', וגם עבור מי שסובל/ת מכאבי גב, פריצות דיסק או בלטים. בקיצור...לכולם.
הבעיה שעם תינוק מצד אחד ואבא שלו מצד שני, אין לי הרבה מקום או על מה להיתמך בצד בשביל לקום. כך שרוב הזמן אני קמה איך שאסור - בעזרת שרירי הבטן.
מאז שמורת האלכסנדר הסבירה לי איך לקום דרך הצד זה כל כך טוב לי שאני לא מבינה איך לא עשיתי את זה תמיד. אני לא מבינה למה את מתכוונת שיש צורך במקום או על מה להיתמך. אני פשוט נשכבת על הצד ואז נשענת על היד התחתונה כדי להתרומם, כך שעמוד השדרה ישר כל הדרך. אחרי שהגעת לסוג של ישיבה תוכלי להזחיל את עצמך אל קצה המיטה בין הישנים.
"גריינתי 2 משפטים של כותבות שונות בדף, ושמתי לב שיש ביניהם מכנה משותף: שניהם פועלים לשבירת המוסכמה ש"ככה זה" אחרי לידה, שליולדת אין מצב לקבל מה שהגוף שלה צריך כדי להתאושש.
אני מוצאת שהשיחה הזו בדף מאד מעצימה, למרות שהיא לא הנושא שלו."
למה זה מעצים?
אותי זה בעיקר מדכא, המחשבה הזו שכבר הבנתי מה אני צריכה, אבל יודעת שכרגעבסביבה בה אני חיה אין לי אפשרות טכנית לקבל את זה.
מאד מדכא.
הקטע הזה - הוא מחליש, הוא אנרגיה שלילית, את לא צריכה אותו בשביל להעביר את המסר שלך. הוא פוגע בהעצמה
מעוברת, תודה על הפידבק.
הרגשתי שהגזמתי קצת אבל לא הייתי בטוחה איפה ואיך לשנות flower
תיכף הולכת למחוק כמה מילים.

בישיבה שעונה כך שפלג הגוף העליון נתמך כהלכה, או בחצי שכיבה.
ולפני לידה, ובכלל בחיים - התנוחה הזאת מומלצת?
נראה לי שקראתי באחד הדפים שבהריון מתקדם זו תנוחה שמעודדת מצג עכוז.

ללו, שאלה מצוינת!
בזמנים רגילים, התנוחה הזאת מאוד לא מומלצת, כי היא מעמיסה על הגב, ולא בטווח של מה שקרא "יציבה נכונה"
(אם כי אולי המומחיות ל יציבה_טבעית‏ יגידו אחרת? שווה לבדוק בדף...)

בזמן ההריון - כמו שאמרת, כלול לעודד מצג עכוז.

אבל בתקופה הקצרה של משכב לידה רצפת האגן כל כך פגיעה, שעדיף להימנע מעמידה ואפילו מישיבה זקופה.

למה זה מעצים?
כי זה פותח מחשבתית את טווח החשיבה, מפנה קצת מרחב בתוך הצפיפות של "ככה זה ואין מה לעשות".

להגיד מה נכון שיהיה זה מעצים בעיני, גם אם מה שצריך לא מתאפשר עדיין. ומחשבות הופכות לשינויים אמיתיים, עם הזמן (חבל שכל כך לאט, ובכל זאת).
אבל אני מסכימה שזה יכול גם לדכא אם צריך את העזרה כרגע, ואין אותה. אני מצטערת באמת באמת שזה כך עבורך (ועבור כל כך הרבה יולדות).

בזמנים רגילים, התנוחה הזאת מאוד לא מומלצת, כי היא מעמיסה על הגב, ולא בטווח של מה שקרא "יציבה נכונה"
תודה על המידע!
אני מחפשת לי תנוחה אידיאלית עם הלפטופ. מאסתי בכיסא-שולחן, ועכשיו אזנח גם את ההתנוחה השעוּנה שאלתרתי לי על הספה.
יש לי תחושה שהכי נכון יהיה להניח את הלפטוופ על משטח קשיח על הספה, ולרבוץ על הרצפה לידו - קצת ישיבה מזרחית, קצת על הברכיים, קצת רגליים קדימה... זה לא הכי נוח לי ככה ולכן אני משנה צורת ישיבה כל דקה, אבל מן הסתם זה בדיוק מה שעושה את זה יותר בריא - שאני לא מקובעת לזווית אחת במשך שעות.
יש לי תחושה שהכי נכון יהיה להניח את הלפטוופ על משטח קשיח על הספה, ולרבוץ על הרצפה לידו - קצת ישיבה מזרחית, קצת על הברכיים, קצת רגליים קדימה... זה לא הכי נוח לי ככה ולכן אני משנה צורת ישיבה כל דקה, אבל מן הסתם זה בדיוק מה שעושה את זה יותר בריא - שאני לא מקובעת לזווית אחת במשך שעות.
נשמע טוב happy

רוב שולחנות הסלון הנמוכים הם בדיוק בגובה המתאים לצורך העניין. כיום זו תנוחה חביבה עלי במיוחד.
אבל מה שאני שואפת אליו זה לארגן לי פינת מחשב עם שולחן נמוך (בגובה הנ"ל, בערך אולי 50 ס"מ וגובה), ועליו לשים גם מסך נורמלי, לחבר אליו את הנייד, כי בכל זאת מסך גדול עדיף, וגם עדיף שיהיה גבוה יותר מהמסך של הנייד, כדי למנוע כיפוף בצוואר

אני מוצאת שהשיחה הזו בדף מאד מעצימה, למרות שהיא לא הנושא שלו.
אבל מצ'רה, זה *בדיוק* נושא הדף!
מידע_ושיתוף_בענייני_מניחת_רצפת_אגן?, חייב להכיל גם את המידע והדיון (הכאוב, ואני מזדהה עם פלונית_אלמונית‏ על הצד המדכדך) על הצורך הפיזיולוגי, האלמנטרי, במנוחה אחרי הלידה. וההגדרה המדויקת של "מנוחה".
כמו שדף על קוצר נשימה ושיעול צריך לכלול התייחסויות לעישון וזיהום אויר.
שאלה נוספת: מה עם קפיצות?
לפעמים ממש מתחשק לי להרביץ איזה מאה קפיצות במקום + מחיאות כפיים. זה מין ספורט שחביב עליי (ואין המון כאלה, למשל לרוץ אני לא סובלת). אבל בחודשים האחרונים נמנעתי מזה, כי אני חוששת שעל כל קפיצה רצפת האגן שלי חוטפת חבטה. האם החשש מוצדק?
פלונית,
אם יש לך בעיה או חולשה או חשד למשהו ברצפה, זו שאלה שכדאי לשאול פיזיותרפיסטית.
אם את בחודשיים הראשונים אחרי לידה, מן הסתם כדאי להימנע - אלא אם כן את מסוגלת לקפוץ ולכווץ בעת ובעונה אחת.
(כשאני התחלתי את התרגילים שלי, הייתי לפעמים מתרגלת אותם תוך כדי קפיצה בטרמפולינה. היה כיף blush)

בכללי, הפיזיו שלי אמרה לי שהפעילויות שהכי מזיקות לרצפה הן עיטוש ושיעול. גם קינוח אף לא משהו. בזמן הפיעילויות האלה מומלץ בחום להחזיק את הרצפה מלמטה, כדי לשמור עליה.
הפעילות השלישית-הכי-מזיקה (או מעמיסה) היא הרמת דברים כבדים ללא הפעלת השרירים.
בהקשר של פוסט-פרטום, היא דיברה הרבה על עמידה ואף ישיבה זקופה.
אבל בשום מקום היא לא הזכירה קפיצות...

אם את אוהבת לקפוץ, ורוצה לקפוץ ואין בעיה ידועה, ובכל זאת את חוששת, אני הייתי אומרת שהכי כדאי זה לעשות קצת תרגילי רצפה ממש לפני הקפיצות, ואז לנסות ולהחזיק את האגן "אסוף" כמה שאפשר תוך כדי. אם את מרגישה שאת מאבדת את זה, אז לעצור ולכווץ מחדש.
עוד אופציה היא לקפוץ ולתמוך את עצמך מלמטה.

שוב שלום, זו אני מלמעלה, סליחה שבתחפושת.
תודה רבה על התשובה המפורטת! תבורכי.
אני לא אחרי לידה - אני בהריון.
האמת היא שבפעם האחרונה שקפצתי (אז עוד לא הייתי בהריון) הייתה לי דליפת שתן קטנה... נבהלתי והפסקתי, ומאז אני לא קופצת.
בפעולות אחרות שהזכרת אין לי דליפת שתן - אבל בעיטוש זה היה קורה לי אם לא הייתי מונעת את זה במודע (אני לא יודעת אם אני בדיוק "אוספת", "נועלת רגליים" או משהו אחר, אבל איכשהו אני מצליחה לעצור את הדליפה).
הבוקר ניסיתי לראשונה לתמוך ברצפה בקינוח אף. האם אני אמורה רק להניח יד, או ממש להפעיל לחץ?
ולגבי פיזיו' - סיפור מעצבן. אחרי חודשים של דחיות, אולי התור שלי סוף סוף יגיע.
לא הייתי קופצת בהריון.
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

האם אתן יודעות על פיזיותרפיסטית רצפת אגן מומלצת ברחובות?
תודה!

בפעם האחרונה שקפצתי (אז עוד לא הייתי בהריון) הייתה לי דליפת שתן קטנה... נבהלתי והפסקתי, ומאז אני לא קופצת.
לדעתי האישית, דליפת שתן קטנה היא סיבה מצוינת ללכת לפיזיותרפיסטית, אבל לא בהכרח להפסיק לקפוץ.
אבל אם את גם בהריון, אז באמת עדיף לחכות וללכת על בטוח.
קראתי חלק מהדף והאמת שדי התעודדתי...
אני שבועיים וחצי אחרי לידה שלישית, שהייתה יחסית מהירה.
שמתי לב שבנרתיק דברים לא מרגישים "כרגיל", לא שממש יצאו איברים החוצה, אבל תחושה שאולי הרחם קצת נמוך. קצת נכנסתי ללחץ, האמת, ולכן קראתי פה הרבה.
יש לי כמה שאלות: א. האם אחרי לידה יכול להיות מצב של רחם נמוך, שחוזר למקומו במהלך ששת השבועות של משכב הלידה?

ב. האם במצב כזה יש בעיה עם נשיאת התינוקת במנשא? המנשא די חיוני פה- יש לה עוד שתי אחיות גדולות ורק במנשא היא נרגעת ונרדמת.
ג. כדאי לקבוע תור לרופאת נשים עוד לפני הבדיקה השגרתית של 6 שבועות?
תודה מראש לעונות
תודה יעל, תודה תמר.
דיברתי אתמול עם הפיזיו', ונראה שהבעיה הבירוקרטית הוסדרה, ואוכל להגיע אליה בקרוב happy
היי סיהארא,
א. לא יודעת... זו שאלה למומחיות.
ב. לשאת את התינוקת (על הידיים או במנשא - אין הרבה הבדל מבחינת הרצפה) זה בסדר, אבל תזכרי שאת ממש בתחילת משכב לידה, והגוף שלך זקוק למנוחה רבה. לשאת את התינוקת וגם לעמוד הרבה לצורכי תחזוקת ילדים ותחזוקת בית זה משהו שעדיף להימנע ממנו.
ג. לא יודעת אם רופאת נשים תעזור לך (מן הסתם היא תגיד "חכי לששת השבועות תאז נראה מה קורה"), אבל בטוח שפיזיו של רצפת אגן תעזור מאוד מאוד. זה בדיוק הזמן ללכת אליה, כי בחודש בקרוב עוד יש גדילה והחלמה אינטנסיבית של העצבים ושאר רקמות, וכל פעילות שיקומית שתעשי עכשיו, תהיה בעלת אפקט יותר גדול מאשר אחר כך.
לגבי מנשא,
הנה מאמר על "נשיאת תינוקות ופעוטות תוך שמירה על רצפת האגן והרחם" ‏http://minsa.co.il/agan
מאמר תמציתי ומצוין, תודה רבה!!
תודה גם לתמרוש_רוש?
אז הרופאה נתנה לי הפניה לפיזיותרפיסטית, אבל באמת ציינה שאת התור אוכל לקבוע רק לעוד 3 שבועות, כי עד סוף משכב הלידה ממילא לא עושים שום דבר חוץ מלתת למקום להחלים, וקצת תרגילים כלליים.
ברור שאני לא חייבת לציית לה, אבל זה קצת בלבל אותי...
מה לגבי עמידות ידיים ותנוחות הפוכות? עוזר במשהו? צריך לשים למשהו?
עד סוף משכב הלידה ממילא לא עושים שום דבר חוץ מלתת למקום להחלים, וקצת תרגילים כלליים.
???
אני הייתי מרימה טלפון לפיזיותרפסיטית ושואלת *אותה*
("וקצת תרגילים כלליים" - זהו בדיוק העניין, לתת לאשת מקצוע להנחות אותך באיך בדיוק לעשות אותם, שיהיה נכון ואפקטיבי. כנ"ל "לתת למקום להחלים" - להעביר לך את המסר מה בדיוק זה אומר, למשל אני מתערבת אתך שרוב הנשים לא מודעות בכלל לבעייתיות של עמידה מתמשכת וישיבה זקופה מתמשכת)

דלית,
כמעט התחלתי לענות לך, אבל התשובה הכי כנה שלי היא "אין לי מושג"...
hug

יעל שוראקי קובעת פגישות 6 שבועות אחרי לידה. והפער בין זה לבין מה שאומרת הפיזיו' של תמרוש_רוש‏ שזה דווקא חלון הזדמנויות חשוב מעניין.
גישות מקצועיות שונות, אני מניחה...
האם למשהו יש המלצה על פזיותרפיסטית רצפת-אגן באזור שוהם-מודעין?
שלום לכולן flower
כבר כמה זמן שאני דוחה קביעת תור לפיזיו'-רצפת-אגן (כבר יש לי הפניה והתחייבות והכול), ונפל לי עכשיו האסימון שמה שמעכב אותי זו הביישנות, ואי הנעימות בהתערטלות. אבל בעצם אין לי מושג איך נראה ביקור אצל פיזיו', ועד כמה אני נחשפת - אם בכלל. מישהי יכולה להאיר את עיניי?
תודה.
קישור | העבר | מחק *פלונית* (17.02.2013 16:39):
הדס, ני הייתי אחרי הלידות והבדיקה הראשונה היתה כמו בדיקה אצל רופאת נשים כלומר חלק גוף תחתון מעורטל אבל מכוסה.
היתה לי פיזיוטרפיסתית אישה כך שלא מאוד הפריע לי. היא הרגישה (אצבע + סנסור שנראה כמו טמפון) ולא הייתי צריכה להוריד את הכיסוי.
מקווה שעוזר.
אם יש בעיה בשרירי רצפת האגן ממליצה להתגבר על כל המחסומים ולטפל. זה באמת חשוב ובאמת ניתן לטיפול!
בהצלחה!!
קישור | העבר | מחק *ציפורה* (09.04.2013 09:22):
אז לא אמורים לקחת את התינוק במנשא בשבועות הראשונים?
משהו כאן לא מסתדר לי:
א) למדתי שתינוק זקוק, להתפתחותו התקינה, להרבה מגע ותנועה. אם מגע לבד היה מספיק - יופי, שיהיה בשכיבה. אבל אם צריך גם תנועה, אז הפתרון הוא נשיאה תוך כדי הליכה, לא? במיוחד שרוב התינוקות קראו את הספר, ויודעים לבכות יפה מאוד כשלא נושאים אותם.
ב) ברור לי שתינוק בן שבוע זקוק לאמא הרבה הרבה יותר מאשר לאבא ולשאר השבט, ואין מה להשוות בין מה שהמגע שלה עושה לו (קצב פעימות הלב המוכר וכל זה) לבין מה שהמגע של כל אדם אחר עושה לו. בגיל חודש-חודשיים יש אולי מקום ליותר איזון, אבל בהתחלה-בהתחלה - אמא זה הדבר היחיד בעולם, לא?
ג) רצפת האגן שלנו זקוקה להתאוששות אחרי הלידה.

איך שלושת הנתונים האלה מסתדרים ביחד?

בבקשה, לא פתרון טכני. אני מנסה להבין מה אמא אבולוציה התכוונה שנעשה.

אבא, סבתא, אחים, דודים. אנחנו לא אמורות לעשות הכל לבד, בטח לא בתקופת משכב לידה.
קישור | העבר | מחק *ציפורה* (09.04.2013 15:38):
חוזרת ושואלת:
בגיל חודש-חודשיים יש אולי מקום ליותר איזון, אבל בהתחלה-בהתחלה - אמא זה הדבר היחיד בעולם, לא?
מה, רק אני מרגישה שבגיל חודש השבט כבר יכול להיות מעורב יותר בטיפול, אבל בגיל שבוע לתינוק יש ממש צורך עז להרגיש מבחוץ את אותו גוף שהרגיש מבפנים - לפחות רוב שעות היממה?
אני מנסה להבין מה אמא אבולוציה התכוונה שנעשה
לא מבינה גדולה באבולוציה, אבל
בשבוע הראשון התינוק בעיקר ישן. אז הכי טוב שאמא תישן לידו ולא תתרוצץ עם מנשא.

אני בשבוע אחרי הלידה ישנה, אוכלת, ישנה, קוראת, אוכלת, מדברת בטלפון, אוכלת, גולשת באינטנט, ישנה, והמון המון מניקה. פעם ביום יוצאת לטייל עם התינוקי, אני שמה בעגלה ולא במנשא, כי ככה נוח לי. אבל גם ללכת רצת עם מנשא ולשבת בשמש בחוץ עם מנשא זה לא נראה לי כזה נורא.
הילדים האחרים באים לזמן אמא לשמוע סיפור, לדבר.
מי שצריך אותי בא אלי, בשעות הקבלה happy . רצוי עם אוכל או פינוק.

והאמת?
האמת היא שאני עושה את זה בחודש הראשון ולא רק בשבוע הראשון.

ציפורה - נראה לי שאמא_נמרה? פיצחה את זה.
בשבועות הראשונים אמורים לנוח. כלומר לשכב. כלומר בלי גרוויטציה שמושכת איברים מסויימים לכיוונים לא רצויים.

וללא כל קשר, גם אז צניחת האגן אולי לא מחמירה אבל היא כבר יכולה "להיות שם" מיד אחרי הלידה. כלומר, רצוי אחרי כל לידה לבקש הפניה לאורוגניקולוגה / פיזיו/ של רצפת אגן.
יש את זה בקופת החולים. הרופאה לא צריכה לדעת או לבדוק אם יש בעיה בשביל להפנות. ניתן לבקש את זה כי האחריות על הגוף שלנו היא שלנו ולא של הרופאה. יש בכל קופות החולים פיזיו של רצפת אגן וכדאי די מהר לקבוע תור כי זה יכול לקחת בדיוק את ה-6 שבועות של משכב הלידה...

בהצלחה!

א)תינוק זקוק, להתפתחותו התקינה, להרבה מגע ותנועה.
ב)תינוק בן שבוע זקוק לאמא הרבה הרבה יותר מאשר לאבא ולשאר השבט
ג) רצפת האגן שלנו זקוקה להתאוששות אחרי הלידה.
איך שלושת הנתונים האלה מסתדרים ביחד?

מסתדרים נהדר ביחד. הנה:
א. תינוק בשנה הראשונה זקוק להרבה מגע ותנועה, אבל המגע הוא ראשון בחשיבותו, והתנועה יכולה לחכות קצת. לאחרי משכב הלידה, למשל.
ב. תינוק בן שבוע זקוק קודם כל לאמא. אם הוא *גם* זקוק לתנועה, אז זה בדיוק הזמן לשאר השבט להיכנס פנימה, אחרי או לפני הנקה, ולתת לו את התנועה המתבקשת, *בעוד האם שוכבת ונחה*.
ג. רצפת האגן שלנו זקוקה *ל- 6 שבועות* של התאוששות ומנוחה לאחר הלידה. בשבועות האלה רצוי לשכב ולנוח כמה שיותר, להימנע מישיבה זקופה (גם היא מעמיסה על רצפת האגן), להניק בשכיבה כמה שרק אפשר, לצמצם עמידה כמה שרק אפשר. ניתן ללכת למרחקים קצרים - כמה שהגוף מרגיש עם זה בנוח. בכל מקרה, ששת השבועות האלה עוברים במהירות, הם אמורים לעבור כאשר יש סביב האם והתינוק הרבה תמיכה כדי לספק לשניהם את כל צרכיהם (כמו ש ניצן_אמ‏ אמרה פעם: "אשה אחרי לידה לא אמורה לשמור על הפתח של המערה") ואחר כך האם הרבה יותר כשירה לתת לתינוק את התנועה שהוא זקוק לה.

אני בשבוע אחרי הלידה ישנה, אוכלת, ישנה, קוראת, אוכלת, מדברת בטלפון, אוכלת, גולשת באינטנט, ישנה, והמון המון מניקה. פעם ביום יוצאת לטייל עם התינוקי
אמא_נמרה?, דוגמה ומופת.
אני רק הייתי מחליפה את ה"שבוע" (אחרי לידה) לארבעה-חמישה שבועות, ומוסיפה מחוויותי האישיות שהליכות-פעם ביום האלה התבצעו עם הבעל, והוא זה שנשא את התינוק במנשא. זה מאוד תרם להתפתחות החיבור הראשוני ביניהם.
(וכל פעם שהתינוק היה צריך לינוק - עצרנו, התיישבנו, והנקתי. ואז החזרתי אותו לאבא והמשכנו ללכת)
קישור | העבר | מחק *ציפורה* (10.04.2013 11:55):
תודה חברות.
אני רק הייתי מחליפה את ה"שבוע" (אחרי לידה) לארבעה-חמישה שבועות, ומוסיפה מחוויותי האישיות שהליכות-פעם ביום האלה התבצעו עם הבעל, והוא זה שנשא את התינוק במנשא. זה מאוד תרם להתפתחות החיבור הראשוני ביניהם.
(וכל פעם שהתינוק היה צריך לינוק - עצרנו, התיישבנו, והנקתי. ואז החזרתי אותו לאבא והמשכנו ללכת)

צודקת, וזה אכן מה שעשינו בפועל, אבל התחלתי ב"קטן".

אשמח לדעת אם יש כאן מישהי שילדה פעם נוספת אחרי צניחה של רצפת האגן?
שלום חברות יקרות לצרה. רוצה לשתף בפתרון נוסף אפשרי, למי שהתרגילים לא מצליחים להושיע אותה וניתוח לא בא בחשבון, גם לא ניתוח תיקון, בטח לא ניתוח כריתה. אני אחרי שלוש לידות, הריון מחוץ לרחם שהתפוצץ, שתי הפלות ווחיים מאד מאד אינטנסיביים. בדיעבד- 0 מנוחה אחרי הלידות (ובכלל) ועוד כל מיני גורמי סיכון לצניחה, אבל זה כבר סיפור אחר. כולל גניקולוג ישראלי בהכחשה מוחלטת וכל שאר הירקות שמוזכרים פה בדף. אחרי שנה של תרגילי פיזיוטרפיה שלא ממש עזרו התוודעתי פה בניכר לאביזר שנקרא פסרי. (pessary). תגגלו. זה פשוט עובד. לי זה החזיר חזרה את החיים. שווה בדיקה.
מנסיוני הרב. בפיזיוטרפיה פנימית כפי שמוזכרת לעיל ע"י במבוק יש גם סיכון. רופאי נשים אורוגניקולוגיים מקצועיים מאוד ויש מקום להתייעצות עימם ולא רק עם פיזיוטרפיסטית של ריצפת אגן.
כמה זמן אחרי לידה כדאי לחזור לפעילות מינית?
מקפיצה... תודה מראש לעונות.
הרופאים מדברים על שלושה-ארבעה שבועות, אבל נראה שרופאים באופן כללי לא ממש מודעים לחשיבות של משכב לידה = שישה שבועות. השאלה שלי אם גם יחסי מין קשורים לזה.
לפי דעתי הלא מלומדת - כשאת מרגישה מוכנה.
תודה. ובכל זאת מקשה: תמרוש_רוש‏ כתבה איפשהו (לא מצאתי עכשיו בחיפוש) שלסמוך רק על התחושה זה בעייתי. אולי משהו על העצבים הלא מפותחים באזור..? לגבי כל מיני פעולות כמו עמידה, הליכה, נשיאה היא המליצה על גבול מינימלי של זמן מהלידה גם אם מרגישים מוכנים לפני כן. השאלה האם זה תקף גם ליחסי מין?
על פי הפיזיותרפסיטית שלי, אחרי תום ששת השבועות של משכב לידה, ואפילו קצת לפניהם, אפשר להסתמך על תחושת הגוף וללכת לפי מה שמרגיש לך טוב.
flower
אצלנו ב Judaism יש נוהג לחכות שבעה ימים ללא דימום. וזה סימן לא רע שהכל בסדר... blink
מניסיוני (2 לידות ללא קרעים) זה בדרך כלל חופף +- וגם: להיות עדינים. ההתכוצויות עצמן (אורגזמה) עלולות להכאיב לאחר מכן
ושאלה: חודשיים וחצי אחרי וכל ההריון ישבה לי בתוך האגן (נמוך). כואב לשבת מעל 5 דק רצוף. ממש בעצם. לא כואב במאמץ וכו. דוקא מרגישה חסונה. יש מה לעשות? שחיה? פאולה? לעמוד?
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תודה רבה תמרוש_רוש‏!
רק לוודא: לפי זה לא כדאי לסמוך על ה'היתר' של הרופאים לחזור לפעילות כבר אחרי שלושה-ארבעה שבועות, נכון?

לפי זה, כדאי להבין שזה שהרופא מרשה לך משהו, עוד לא אומר שהגוף שלך נותן לך אור ירוק.
אולי כן, אבל אולי לא.
והגוף, בשורה התחתונה, קובע.
תודה יקרה, וסליחה אם השאלות שלי כבר מנדנדות - פשוט כתבת שמשהו כמו שישה שבועות מהלידה לא כדאי לקחת כמובן מאליו כשנדמה לנו שהגוף נותן אור ירוק (לעניין הליכה, נשיאה וכו'), אז מה שאני מנסה להבין זה אם זה תקף גם לעניין יחסי מין (ואם הם בכלל משפיעים על רצפת האגן). בוא נניח שחודש אחרי הלידה ארגיש סבבה עם הרמת משקולות ועם יחסי מין - אז עם הרמת משקולות כדאי בכל זאת לחכות, נכון? ועם יחסי מין מה?

רק_מה‏, כתבנו ביחד קודם, אז לא ראיתי בכלל שהגבת לי flower אכן, אני מהשומרות happy

או קיי, את מערבבת פה שני דברים שונים.
זה הולך ככה:

עמידה והליכה מאמצות את שרירי רצפת האגן, שצריכים להתכווץ ולשאת את משקל הגוף שלך לאורך זמן כנגד כוח הכובד.
השרירים האלה לא מאוד מעוצבבים (מחוברים לסיבי עצב תחושתיים), כך שכשהם מתעייפים ומתאמצים מעבר לראוי, את לא תרגישי בזה בזמן.
ולכן ההמלצה היא להגביל מראש עמידה והליכה בשבועות הקריטיים.

יחסי מין *לא* מאמצים באותו אופן את שרירי רצפת האגן, אלא אם כן את עושה את זה בעמידה blink
לאורגזמה (כל אורגזמה, שהגעת אליה בכל דרך שהיא) יש השפעה חיובית על רצפת האגן, שכן היא מפעילה את השרירים האלה באופן מיטבי, ובלי מאמץ-יתר (הם מתכווצים בחוזקה, אבל לא צריכים לשאת משקל חיצוני).
כך שאורגזמה היא תרגיל מצוין לחיזוק השרירים האלה.
כמו שהפיזיותרפיסטית שלי אמרה לי: An orgasm a day keeps the surgeon away

מה שכן, יחסי מין מפעילים לחץ מכאני (לחיצה, שפשוף) על העור והרקמות הרכות של הפות והנרתיק. הרקמות האלה עברו הרבה מתיחה ולחץ בזמן הלידה, ולכן בשבועות שאחריה הן פגיעות יחסית.
אבל, הרקמות האלה מטבען כן מעוצבבות היטב - יש שם הרבה סיבי עצב שגורמים לך להרגיש היטב שינויים קטנים במיקום, בעוצמה, במהירות ובעסיסיות של הדברים שזזים אצלך בפנים blink
ולכן, כשמדובר ביחסי מין וחדירה לנרתיק, אפשר ורצוי להסתמך על איתותי הגוף.

יש?

בהחלט יש! עשית לי סדר! את ממש נהדרת, וגם --- טוב, רגע, אעבור לדפבית happy
רציתי להתייעץ- אחרי הלידה היתה לי צניחה כנראה של החלחולת. פגשתי אותה.
אומרת כנראה כי הלכתי לרופאה אורוגניקולוגית נוראית שלא בדקה אותי בכלל.
שנתיים אחרי, אני בתחילת הריון. מתרגלת או יותר מדויק נושמת את שיטת פאולה המופלאה.
מרגישה שהכל חזר למקומו.
חשבתי ללכת ליעל שוראקי אחרי הלידה.
לדעתכן רצוי שאיבדק אצלה כבר עכשיו??
אין לי שום ידע מקצועי, אז עד שהמומחיות תגענה, רק אומרת:
אומרת כנראה כי הלכתי לרופאה אורוגניקולוגית נוראית שלא בדקה אותי בכלל.
גם אני! כלומר, היא כן בדקה, אבל הודיעה לי שאין לי שום בעיה. אמירה שתחתוני הרטובים לא הסכימו עימה בעת שהתעטשתי...
אז הלכתי לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן, כי סליחה, כן? אבל נדמה לי שאני מרגישה טוב יותר את הגוף שלי.

חשבתי ללכת ליעל שוראקי אחרי הלידה.
לדעתכן רצוי שאיבדק אצלה כבר עכשיו??

אני לא הלכתי אליה, אבל שמעתי ניסים ונפלאות (ב- to do listשלי), והמלצה ללכת כבר בהריון. יש המון שאפשר לעשות כבר בהריון.
עכשיו אני נזכרת שגם הפיזיותרפיסטית הלגמרי רגילה מהקופ"ח אמרה לי שחשוב לבוא כבר בהריון, ושפעמים רבות גניקולוגים לא מפנים, כי הם חושבים שעובדים עם אלקטרודות (??),וזה באמת לא מומלץ. אני, גם בלי הריון, לא פגשתי אף אלקטרודה בטיפול...

ממליצה ללכת לאורוגניקולוגית רגילה בקופ"ח. פחות פוטנציאל נזק
יעל גרמה לנזקים? זו כוונתך?
לאורוגניקולוגית שההקופה הפנתה אותי אני לא אחזור...
לדעתי שווה ללכת לפיזיתרפיסטית טובה של רצפת האגן. לא מכירה את יעל (או כל פיזיו ישראלית אחרת- אני גרה בחו"ל), אבל בשבילי זה היה מאוד משמעותי לראות את הפיזיו שלי בזמן ההריון, כדי לעבוד נכון עם מה שיש ולהתכונן היטב ללידה ולשבועות שאחריה. בעיקר לשבועות שאחריה...
הרבה ממה שהרווחתי מהפיזיו שלי זה חינוך - מידע, ידע והבנה של איך להתנהג בשבועות האלה.
תודה רבה על תשובותיכן!
נראה לי שאשתדל להגיע ליעל.
אני גם ממש ממליצה להגיע ליעל עוד בהריון.
היא לימדה אותי המון! ועשתה לי הכנה מעולה ללידה.
קישור | העבר | מחק *שולמית* (08.07.2014 04:27):
גיליתי דרך מעולה להכין ירקות מוקפצים. זה עובד ככה: עשרה כיווצי-רצפת-אגן - ניעור מחבת - עשרה כיווצים - ניעור. ככה כמה פעמים - הירקות יצאו סוף הדרך! הייתי חייבת לשתף.
hilarious
אפשר שאני אכווץ ומיהו אחר יקפיץ?
(ויקלף, ויחתוך, ויתבל...)
ממליצה על יוגה נשית עם איילה גרוסמן הנהדרת
מי יכולה להמליץ על אורוגניקולוג(ית) טובה, עדינה, שיודעת את המקצוע שלה, בירושלים, קופ"ח כללית או פרטית.
אני אחרי טיפול אצל פיזיוטרפיסטית ופאולה.
מיואשת ממצבי הצנוח לגמרי.
לקראת ניתוח?
לצערי יכולה לתת רק אי המלצה- רויטל ארבל. היתה אצלה חויה קשה מאוד.
תנסי בדף המלצות_רופאי_נשים‏
פלונית- כמה לידות היו לך?
שלוש בשלוש שנים.
סביב גיל 40.
שני הרופאים שראו אותי אמרו שאני נראית מהזוית הזו כמו בת 70. או 80....
דר מני אלקלעי מומלץ. צריך לראות איפה מקבל. אני פגשתי אותו בתא אבל יש לו עוד מרפאה
תיזהרי מכל מיני פיזיוטרפיסטיות שמכניסות אצבעות..
לצערי יכולה לתת רק אי המלצה- רויטל ארבל. היתה אצלה חויה קשה מאוד.
גם לי!!! זה היה לפני שבועיים, אני עדיין בטראומה. שושנה, אשמח לדבר איתך בטלפון. אני כותבת לך בדף הבית.
הלכתי לפי המלצות של נשים מכאן לקלודין הטב.
כל הפיזיוטרפיסטיות של רצפת האגן בודקות מבפנים את היכולת ללחוץ. שתי אלו שאני מכירה היו אדיבות ועדינות.
משהו אחד חשוב למדתי היום: יש נסיון של הפיזיוטרפיסטיות לקבל הסמכה להתאים טבעות פסרי לנשים, במקום שרופאים יעשו זאת. זה טוב כי רופאים מעדיפים לנתח ולא אוהבים את הפסרי. להפתעתי הרבה, רק מישהי אחת בכל הדף הזה המליצה על פסרי. והיא לא גרה בארץ.
רק מישהי אחת בכל הדף הזה המליצה על פסרי
מה זה? פעם ראשונה שאני שומעת את המונח...
פסארי זו טבעת שמכניסים לגוף והיא מחזיקה את הרחם במקום.
שני רופאים שאיתם דיברתי אמרו לי שאני ממש לא רוצה אותה כי היא יוצרת כל מני הפרשות לא נעימות, ורק זקנות שלא יכולות לעבור את הניתוח משתמשות בזה.
אחד הרופאים אמר לי שאם אני רוצה לנסות את זה כדי לדעת שעשיתי הכל לפני החלטה על ניתוח אמר שאני צריכה לקנות מידה כך וכך. אתמול התברר לי שיש לא רק מידות שונות אלא כל מני סוגים, צורות, וכו'. התאמה של הפיסארי זה לא רק עניין של גודל, אלא התאמה ונוחות.
כנראה שזה עדיין מאוד לא אהוד ולא נפוץ בארץ. אני עדיין מחפשת את הרופא שמבין בזה וגם ממליץ על זה.... אם מישהי מכירה - אשמח לשמוע.
ממליצה על ד"ר בני פיינר הוא התאים לי אחת כזאת
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

מומלצת סדנה לשיקום רצפת אגן , מורה בכירה ומנוסה ליוגה נשית עינת מלכה

מחקו את אי ההמלצה שלי.
רויטל ארבל.
נהגה כלפי בגסות ובפוגענות.
רויטל ארבל - ממליצה להתרחק!! עברתי אצלה בדיקה אלימה ויחס משפיל. מיכל_ע‏
קיבלתי המלצה לעשות עמידות נר כדי למתן את הוורידים במפשעה.
ניסיתי, אחרי איזה עשרים שנה שלא עשיתי דבר כזה, ואני בכלל לא בטוחה שאני עושה נכון.
אבל הרגשתי שאולי אני דוחסת את שרירי רצפת האגן, והחלטתי לעצור ולבוא לשאול אם זה אמנם כך, והאם עדיף להימנע מעמידת נר, או שאולי יש הדרכה איך לעשות נכון, או אולי רק נדמה לי ובעצם אין שום בעיה באיך שאני עושה... ממש אודה למי שתוכל לעשות לי סדר.
ועוד - בתנוחה ההפוכה הזאת הייתה לי משיכה לעשות תרגילי קגל. מומלץ?
ואחרון - מה חשוב בעמידת נר? התדירות? המשך? במה להתמקד?
אלפי תודות flower
בוקר טוב
מציעה לך להסתכל באתר היוגה הנשית של מירה ארצי פדן- תומכת ומיטיבה מאוד עם רצפת האגן. יש שם גם כתבות ומאמרים ורשימת מורות
שמלמדות בקבוצה או פרטני- יכול להיות ששניים שלושה תרגולים פרטניים יועילו.
בהצלחה...
תודה לך.

היי כולן, אז גם לי יש צניחה. אחרי לידה 1 בגיל 34 דרגה 2-1.5.
פיזיותרףיה משפרת מעט. לאחרונה התאמתי טבעת פסרי אצל ףרופסור אוסנת גרץ שעובדת באיכילוב. מומלצת ביותר למתעניינות.
אם יש כאלה עם צניחה ומשתמשות בפסרי אשמח אם תספרו על החוויות כי בינתיים יש הקלה אבל לא לגמרי..
החלמה מהירה לכולנו;)
דלום..בת 39.ילדתי רק פעם אחת לפני שלוש שנים ובניסיונות להריון נוסף.צריכה להתייעץ...
האם צניחת אגן יכולה להוביל לחולשה או תחושת הרדמות של הגפיים? בחודש האחרון חווה מיחושים מותניים .הם משתנים ובימים האחרונים נדדו גם לאזור השלפוחית. נשלחתי לאולטרסאונד כליות ויצא תקין ובקרוב יש אולטרסאונד בטן. לכיוון של צניחת אגן אפשרית הגעתי כשהבחנתי בניראות שונה של הנרתיק כלמיני "דברים חדשים מבצבים."רופא הנשים והמשפחה אמרו שאלו לא אותם המכאובים שאני אמורה לחוש בצניחת אגן. אבל אני לא שוללת...מה שמדאיג אותי זה ש לא מצאתי נשים המתלוננות על השפעה שיש לזה לרגלים או לידיים ..לא הגיוני שזה לוחץ על משו עצבי? אני מרגישה שכל הפנים שלי בוער. תור לפיזיוטרפיסטית של הקופה יש רק בעוד חודש וחצי ושוקלצ לפנות למישהי שהמלצתן כאן בפרטי.
נואשת יקרה,
אם יש לך כל מני דברים חדשים מבצבצים מתוך הנרתיק, כנראה שיש לך צניחה של אברי האגן - זה יכול להיות הרחם, קירות הנרתיק, שלפוחית השתן (האגן לא צונח).
ובזה צריך לטפל.
אפשר בפיזיותרפיה או בשיטת פאולה או להשתמש בטבעת פסרי.
עד כמה שאני יודעת צניחה לא גורמת לתחושת הרדמות של הגפיים. יתכן, כמו שהרופאים אומרים, שיש לך משהו נוסף, אותו הם מחפשים.
בהצלחה
לידה שקטה, שבוע 17. האם צריך משכב לידה?
תודה.
אוי, כל כך מצטערת בשבילך, דפנה.
בשבוע 17 זה סוג של לידה לא מאוד מאומצת, כלומר מבחינת הלחיצות, והראש לא גדול ולא מרחיב את הנרתיק, ולכן המנוחה לא קשורה לדעתי לרצפת האגן.
עם כי מבחינה רפואית את זקוקה למשכב לידה בוודאי. לתת לגוף לנוח ולמערכת החיסונית לחזור לעצמה.
בהצלחה ופעם הבאה בידיים מלאות.
אני דווקא חושבת שכן צריך, אולי חצי משכב, כי בכל זאת היה פה הריון, היתה סחיבה של נשקל על הרצפה ושינוי בשרירי הבטן, אם כי לא כזה גדול כמו בהריון של 40 שבועות.

ממליצה לשאול את השאלה בפורום של פיזיו של רצפת אגן, ולהקשיב לגוף ולנפש hug-sad

תודה לשתיכן.
תודה לשתיכן.
שלום,
קראתי את הדף הזה בעיון, מתחילה ועד תום
ולאט לאט התמונה מתבהרת.
*ברור* שיש לי איזושהי צניחה, ברור, עכשיו צריך ללכת לאבחון כדי להבין עד כמה המצב גרוע.
אני בירושלים
פניתי לפזיותרפיה של רצפת האגם דרך קופ"ח, הם קבעו לי תור בשמחה, לספטמבר. תודה רבה
רופאת נשים בקופה אמרה לאחותי שאפשר לטפל בהדסה, אך צריך הפנייה והתחייבות מקופ"ח.
התורים אצלם זמינים יותר, ויאפשרו לי להבין מה קורה שם בפנים מוקדם יותר.
השאלה היא האם מישהי מכירה את הפורצדורה שם, ואת הגישה שלהם. האן היא נעימה? פולשנית?
אני חוששת שאם לא אצליח לקבל המלצות על הצוות בהדסה אוותר על התענוג כי זה ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית בלי להבין מה הגישה של הצוות, ואם הם יריצו אותי לניתוח?

יש גם את האפשרות של פניה פרטית לקלודין הטב בלום שהומלצה פה מעל.
הבעיה - היא רחוקה ממני מאוד, מה שיקשה על התמדה ברמה הטכנית, ואינה ממומנת ע"י קופ"ח - כך שזה קשה גם כלכלית.
אולי שווה ללכת אליה לאבחון ולהמשיך משם.

תובנות? נקודות לבדיקה? הצעות? המלצות?

ותודה רבה לכל מי שפתחה פה את ליבה, ושיתפה בעיניה האישיים. שיתוף זה הינו יקר ערך בעבוריף ואני מודה לכולכן, על הכל.

קרן שמש, בהצלחה!

כמה רעיונות לא מחייבים:

אני חוששת שאם לא אצליח לקבל המלצות על הצוות בהדסה אוותר על התענוג כי זה ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית בלי להבין מה הגישה של הצוות
כאן, את מדברת על אבדן שליטה מול צוות רפואי.
(זה נושא רגיש אצלי בימים אלה... כמשתמע מהבלוג שלי tongue אז אני ישר מגיבה לו)
ואני אומרת לך: את יכולחה להיות בשליטה בסצנריו הזה.
למשל:
א. את לוקחת הפנייה וקובלת אצלם תור.
ב. את מגיעה לתור הזה מתוך כוונה לקבל ייעוץ ראשוני. זה מה שאת רוצה מהם: לשבת ולדבר עם מישהו, לפרט את הבעיה שלך, לשאול אותם שאלות, לקבל התרשמות על האנשים, היחס שלהם, הגישה המקצועית שלהם, האני-מאמין בהקשר שלך, ולעכל את זה*.
שום בדיקה פנימית בשלב זה. את זו שבודקת אותם.
ג. *אחרי
שאת עוברת את השלב הזה, יכול להיות שתמצאי אותם אומרים "בואי נראה מה קורה שם" ואת עצמך אומרת "יאללה".
ויכול להיות שתגידי "לא, אני לא בטוחה שהגישה שלכם מתאימה לי. אני הולכת הביתה לישון על זה". ואז את קמה והולכת.

תזכרי שאת המטפלת הראשית של עצמך והאפיטרופוס של עצמך, ואת יודעת מה טוב לך בכל רגע נתון.

עוד מחשבה:

יש גם את האפשרות של פניה פרטית לקלודין הטב בלום שהומלצה פה מעל.
הבעיה - היא רחוקה ממני מאוד, מה שיקשה על התמדה ברמה הטכנית, ואינה ממומנת ע"י קופ"ח - כך שזה קשה גם כלכלית.

אם את מוכנה לשקול אופציה פרטית, אז אני בטוחה שקלודין היא לא אשת המקצוע המשובחת היחידה בארץ. שווה לחפש עוד המלצות, בשאיפה שאחת מהן תהיה נגישה יותר, ולשקול. אפשר גם לטלפן אליה לקליניקה ולבקש המלצה *ממנה*. אנשי מקצוע מוכנים בשמחה להפנות זה אל זה.

תודה, תמרוש_רוש‏ על המילים שלך,
נתת לי חיזוק שאני כל כך צריכה.

תזכרי שאת המטפלת הראשית של עצמך והאפיטרופוס של עצמך, ואת יודעת מה טוב לך בכל רגע נתון.
תודה על המשפט הזה, גריינתי

בינתיים אמא שלי החמודה נחלצה לעזרתי והבטיחה לדאוג להפניה+התחייבות מקופ"ח.

אני חושבת שנסה ללכת בכיוון של לקבל ייעוץ ראשוני....

כל כך שמחה hug
השורה שלך ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית בלי להבין מה הגישה של הצוות נתקעה לי בגרון.
כל כך הזדהיתי.
כל כך הזדהיתי.
תודה,
נעים להרגיש שלא רק אצלי ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית...
נעים להרגיש שלא רק אצלי ממש מלחיץ להגיע לבדיקה פנימית...
אוי, הרסת אותי hilarious
מה את חושבת, שכל השאר האנשים בעולם נהנים מזה?
אנחנו לא מוכרות את עצמנו בזול. מי שרוצה לחדור ככה למרחב האישי שלי צריך להרוויח את זה ביושר.
ולא מספיק שיש לו תעודה על הקיר...
קרן,
אני כרגע בבית חולים הדסה עין כרם, אחרי ניתוח של הרמת צניחת רחם. אני משערת שאספר כאן את הסיפור שלי עוד כמה ימים.
רק אגיד לך משהו מאוד חשוב שאמר לי הרופא המקסים ד"ר דוד שויקי: טיפול בצניחה זה עניין של איכות חיים. זו לא בעיה רפואית שחייבים לטפל בה בדחיפות!
רוצה_לעוף‏,
אני משערת שאספר כאן את הסיפור שלי עוד כמה ימים - אני ממש מחכה בסבלנות
אני שמחה לשמוע ש טיפול בצניחה זה עניין של איכות חיים. זו לא בעיה רפואית שחייבים לטפל בה בדחיפות!
כי אני בדיוק בתקופה לחוצה מאוד מבחינת העבודה ושאלתי את עצמי מה יקרה אם נידחה את הבירור הזה לאחרי פסח, נניח.
לא מדברת על דחיה ארטילאית אלא על קביעת תורים מסודרים בצרוה שתאפשר לי לבצע את הבירור בצורה נוחה יותר.
למה אני בכל אופן בהולה? כי כואב לי בחדירה, ופתאום כשאני חוזרת אחורנית אני קולטת כמה זמן לא נפגשנו...
הריון בסיכון - נמנענו, אחרי הלידה - חיכינו, ועכשיו - בפעם או פעמיים שניסינו זה כאאאאב, ולקח לי זמן לברר ולבדוק מה זה יכול להיות.
מרגישה כבר לא בנוח לדחות, לפחות בשבילו. שירגיש שאכפת לי וזה חשוב לי, ולא רק העבודה במקום ראשון...

תמרוש_רוש‏,
מי שרוצה לחדור ככה למרחב האישי שלי צריך להרוויח את זה ביושר
צריכה להגיד את זה לעצמי קצת יותר, במיוחד להפנים ש לא מספיק שיש לו תעודה על הקיר...


טיפול בצניחה זה עניין של איכות חיים. זו לא בעיה רפואית שחייבים לטפל בה בדחיפות!
טוב, הדבר האחרון שבא לי עכשיו זה לערער על רופא מקסים (בדיוק חזרתי עכשיו מפגישה עם אחד כזה), אבל אני שואלת את עצמי, האם זה באמת ככה?
כי מהזוית והנסיון שלי עם חולשת רצפת אגן, בגלל שהרצפה היא כל כך... רצפתית, נו, מסד שרירי-מבני שעליו מושתת כל שאר הגו והגוף, אני הייתי אומרת שחולשה שם צריכה כן לקבל עדיפות גבוהה.
לא דחוף-חירום, כמובן, אבל עדיפות וחשיבות.
סליחה אם הכנסתי ספקות מיותרים hug
אז ביקרתי אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן בעין כרם
היא היתה ממש נחמדה.
אני חושבת שבזכות הדברים שכתבת לי פה, תמרוש_רוש‏ היתה לי חוויה הרבה יותר טובה.
הגעתי, נכנסתי, היא חייכה עלי בנעימות תוך כדי שהיא מסדרת את המיטה...
אני מיד הרגשתי משהו כמו "יאללה, בואי לבסטה" ונחרדתי
אז גייסתי את הטון הכי נעים שמצאתי ואמרתי "אני רוצה שקודם נדבר"
היא מיהרה להציע לי כיסא והתיישבה בעצמה,
הציגה את עצמה בשם ובתפקיד, וגם אני הצגתי את עצמי
ואז, רגע לפני שהיא עברה לשאלה המסורתית של "למה באת"
נזכרתי שאני פה השואלת ושאלתי אותה קצת על הניסיון שלה ומה היא עושה בשנים האחרונות בנושאים של רצפת האגן ובכלל
היא סיפרה קצת ובינתיים חזר לי הביטחון בעצמי וההרגשה הטובה
אז סיפרתי לה
סיפרתי שכואב ושקשה לי להתאפק ובורחים לי גזים
והיא הקשיבה ושאלה שאלות ענייניות כמו איזה סוג כאב, כמה קשה ועוד.
אחרי איזה רבע שעה טובה של פטפוט היא הסבירה מה נישמע לה אבל הדגישה שהיא צריכה גם לראות בשביל לקבוע.

אז לקחתי לי נשימה עמוקה ושאלתי את עצמי "רוצה?"
הרגשתי את ההתנגדות הזו בגוף. להתפשט. לא בא לי. ונתתי לה רגע מקום
ואז עלתה הסקרנות לדעת מה באמת קורה לי שם, והרצון להבין, ואולי אפילו לפתור את התסמינים שמציקים לי שם
התלבטתי עוד שניה, ו... לבדיקה

היא היתה סבלנית ועדינה
חוץ ממשפט אחד אומלל שהיא זרקה לעברי ברגע שהיה ניראה לי ממש מיותר.
כשסיימנו, היא התחילה לדבר, ואז אמרתי באסרטיביות: אני רגע אתארגן ואז נמשיך לדבר
כאילו, את לא קולטת שזה לא הכי נוח כך???

אולי בהזדמנות (אם זה יעניין) אמשיך לתאר מה בדיוק הרגשתי, אבל בינתיים אני ממש רוצה להודות לתמרוש_רוש?

המסקנות:
ישנה חולשה, בעיקר באזור פי הטבעת. יכול להיות שהקרע בלידה היה קצת יותר גדול ממש שחשבו והוא כן פגע ברקטום
היא מפנה אותי לאולטראסאונד לבדיקה.
הציעה לי תרגילים לבינתיים, עכשיו אני צריכה למצוא את הכוחות או את המקום שהם ייכנסו בלוז באופן טבעי,
ולהתמיד

אחר כך אבוא לביקור נוסף (אחרי שאסתדר גם עם קופת החולים) ונמשיך...

לא דחוף-חירום, כמובן, אבל עדיפות וחשיבות.
התכוונתי לומר, שניתוח להרמת הצניחה הוא לא ניתוח חירום. חיזוק ותרגילים - עדיף להתחיל אתמול ולא מחר!!
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

שלום, רוצה_לעוף‏
אשמח לקרא איך עבר הניתוח, ההתאוששות וכו׳

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

שלום,
לאחר קריאה ממושכת משתפת את סיפורי.
אני בת 49, אמא לארבעה ילדים, הקטנה בת שמונה.
לפני כשלוש שנים הרגשתי משהו שצנח לי למטה. נלחצתי ביותר, רצתי לרופאת הנשים הכי זמינה והיא איבחנה צניחה, והמליצה על ניתוח. ככה פשוט...
כשהבנתי שזה לא משהו מסוכן- נרגעתי, עשיתי ביטוח משלים בדרגה הכי גבוהה בקופת חולים והמשכתי להסתובב ככה...
אבל זה לא עבר לבד (כמובן...) ובגלל שזה היה לי לא נעים ולא נח קראתי על הנושא (גם פה) והלכתי דרך קופת חולים מאוחדת לפיזיותרפיה של רצפת האגן.
בחורה מקסימה ועדינה בסניף בני ברק.
הצלחתי להתמיד שלוש פעמים...
הנסיעות באמצע יום עבודה שברו אותי.
לתרגל הצלחתי קצת יותר אבל לצערי לא התמדתי.
וכך המשכתי להסתובב באי נעימות.
גם רופאת הנשים האישית שלי המליצה על ניתוח בגלל שהצמיחה מאד חזקה (שלב 3) השלפוחית מטיילת לה בין הרגליים, ולדבריה - לא תעזור פיזיוטרפיה היות ומדובר ב*רצועות חלשות* שלא מצליחות לאחוז את כל העניינים שם בפנים.
מפה לשם הגעתי לד״ר שרית ברק, אורוגניקולוגית בבית חולים מעייני הישועה בבני ברק שהייתה מאד נחמדה ועדינה, וזרמה איתי בדיעה שלי שלא בא לי ניתוח בשלב זה של חיי.
הלכנו על פסרי (לבקשתי). היא התאימה. אני קניתי.
היה נחמד בדיוק חמש דקות ואז זה פשוט זז, ובזמן יציאות החליק החוצה, והתייאשתי.
אחרי כחודש ניסיתי שוב, הפעם החזיק לי טוב, אבל התחלתי להסריח !!!
כל ההפרשות נשארו בפנים (למרות החורים שיש בפסרי) והריח היה איום ונורא !
אז ויתרתי גם על זה.
לאחרונה דודה שלי, אשה בת 70 פלוס עברה ניתוח כריתת רחם והרמת שלפוחית ואמרה לי: אל תפחדי! חבל על כל יום שעובר ! לכי על זה !

החלטתי שככל הנראה אלך על האופציה הזו. אוציא ככל הנראה את הרחם בהמלצת הרופאים אבל אשאיר את השחלות (אני עדיין מקבלת מחזור)
החלטתי להתחשב קצת בעצמי ולשפר את איכות חיי !!!
אמשיך לעדכן.
תודה לכולן על השיתופים.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

מציעה לך לא להוציא את הרחם. יש הבדל ענק בין ניתוח הרמת השלפוחית להוצאת הרחם מבחינת ההשלכות. הוצאת הרחם בגילך תגרום למנופאוז מואץ.
לדודה שלך בגיל 70, שהיא מזמן אחרי המנופאוז זה לא הפריע, אבל לך זה יכול לעשות נזק איום ונורא. אני מציעה לך לקרוא הרבה בפורומים דיווחים של נשים בגמילך שהוציאו להן את הרחם, ולהבין מה זה אומר. זה יכול לדרדר את איכות החיים שלך באופן שאת לא משערת (יובש בנרתיק ברמה שמשגעת אותך כל הזנן, נדודי שינה כרוניים, השמנה, דיכאון ועוד). ולשאול כמה שיותר רופאים כמה שיותר שאלות. אם כי ממה שאני רואה מהמטופלות שלי - רופאים לא תמיד יודעים, ולא תמיד משתפים במידע, כי במבחינתם הניתוח הצליח - אין בעיה בשלפוחית, ולא אכפת להם שלך אין יותר יחסי מין.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תודה לך אחת_מהג?׳ונגל
ומה אם משאירים את השחלות ?
הבנתי שהן אחראיות על הפרשת ההורמונים.

משתפת עוד קצת מנסיוני:
לא אובחנה אצלי כל צניחה
רק חולשה של השרירים בפי הטבעת שגוררת בריחה של גזים
וכן רגישות גבוה בפתח הנרתיק, באזור הצלקת, ובנתריק בכלל.

בשביל הגזים - קיבלתי המלצה להשמש באלקטרודה, עלי לשכור מכשיר ל-3 חדשים ולתרגל 3 פעמים בשבוע
טרם הזנתי את המכשיר מאוד קשה לי עם הריעון של אימון בדרך הזו.
ניסיתי לבדוק עם פיזיותרפיסטית האם יש סיכוי תוצאה ברמה דומה בלי הפולשנות,
לדבריה לא כי המכשיר מסייע בבנית מסת שריר.

בשביל הנרתי - רכשתי מאמני נרתיק שנקראים 'סט ברמן' ועלי לתרגל מידי יום כרבע שעה
הרעיון של המאמנים הינו שהגודל שלהם הינו הדרגתי כך שמוסיפים כל פעם ''כובע'' גדול יותר, כדי להרגיל את האזור.

כמובן שקיבלתי גם הנחיות לתרגילים, טלפון זמין לשאלות, והזמנה לקבוע תור עוד כחדשיים כדי לבצע הערכה להתקדמות

הבשורות הטובות:

  • זו הרגשה טובה לדעת שאני משקיעה בשיפור איכות חיי
  • הפיזיותרפיסטית היתה נחמדה מאוד, ובהשראת דברים שלמדתי פה אני לא הייתי רק נחמדה אלא גם אסרטיבית, שואלת לא מעט, מבקשת להבין עד הסוף וגם להיות מובנת. זה חיזק בי את תחושת הביטחון

הבשורות הרעות:
זה ממש קשה לי, ריגשית וטכנית, להתאמן עם האביזרים הפולשניים הללו
את התרגילים הלא-פולשניים דווקא הכנסתי לרוטינה ואני זורמת איתם
מחפשת דרך להכניס את כל התרגול לרוטינה נעימה של תדרוש יותר מידי מאמץ...
במדור_רצפת_האגן‏ מפורטות כל מיני שיטות. יש תרגילים אחרים, לא פולשניים, ושיטות אחרות. שיטת_פאולה‏ מומלצת למקרים כאלו, למיטב זכרוני. לדעתי אם לא מתאים לך תרגילים פולשניים, אז חפשי תרגילים אחרים.

לי אישית מה שאומרת הפיזיותרפיסטית <שאי אפשר בלי מכשירים> נשמע שטויות. נתקלתי לא מעט בנושא בבאופן. שמעתי על המכשירים פעם ראשונה, ועל מסת שריר פעם ראשונה. אה, ומהידע שיש לי על מסת שריר במשמעות המקובלת של המונח - מתחום הכושר הגופני - אני יכולה להגיד לך שאפשר לבנות מסת שריר גם בלי מכשירים. לא שברור לי למה צריך אותה ברצפת האגן - את לא מתכוונת להרים איתה משקולות tongue

אז המלצה שלי - חפשי חוות דעת שניה. ממליצים פה לעיתים קרובות על יעל שורוקי, יש גישות רבות ושונות, ולא כדאי להתחיל במשהו שלא מוצא חן בעינייך, לפני שבדקת אפשרויות אחרות.

לי אישית מה שאומרת הפיזיותרפיסטית <שאי אפשר בלי מכשירים> נשמע שטויות.
לדעתי:
זה לא שטויות, אבל זו כן אמירה גורפת שאפשר לפרק.

קיבלתי המלצה להשמש באלקטרודה, עלי לשכור מכשיר ל-3 חדשים ולתרגל 3 פעמים בשבוע
טרם הזנתי את המכשיר מאוד קשה לי עם הרעיון של אימון בדרך הזו.
ניסיתי לבדוק עם פיזיותרפיסטית האם יש סיכוי תוצאה ברמה דומה בלי הפולשנות,
לדבריה לא כי המכשיר מסייע בבנית מסת שריר.

אני כן קניתי אלקטרודה שמיועדת לנרתיק, והתאמנתי אתה במשך תקופה מסוימת.
ההבנה שלי בנושא היא כזאת:
האלקטרודה יעילה יותר מאשר שיטות אחרות, כי היא מגרה ישירות את השרירים הנכונים, וכך מוודאת שאת באמת מפעילה אותם, ולא רק את השריר ליד, או את שרירי הבטן או הרגליים.
האלקטרודה יעילה גם כי היא בעצמה עושה חלק מהעבודה - מכווצת את השריר - ואת עושה את השאר. כך שכל כיווץ הוא יותר אפקטיבי (לפחות בתיאוריה) מכיווץ שאת עושה בלי האלקטרודה. הפיזיו שלי אמרה לי שזה משמעותי במיוחד אם השרירים פגועים - לא רק חלשים - ולא כל כך מצליחים להתכווץ רצונית.

אז זה לא שאי אפשר בלעדיה - אבל יש לה כמה יתרונות.

לגבי אלטרנטיבות: הפיזיותרפיסטית שלי אמרה לי שיש מין אביזר לא-חשמלי, עם ידית מעוקלת, שאת מכניסה לנרתיק ואז הידית שלו בולטת החוצה בזוית מסוימת, וכשאת מכווצת את השרירים הנכונים, הידית עולה (קצת כמו בזיקפה של גבר), וכך את יודעת שאת עושה את הפעולה הנכונה. זה נשמע לי מצחיק, פרקטי, ובסופו של דבר בחרתי באלקטרודה.

מה היה קורה אם הייתי צריכה אלקטרודה אחורית...? tilted לא יודעת. מזדהה לגמרי עם הרתיעה מהעניין.

_אבל זו כן אמירה גורפת_
במילון שלי, אמירה גורפת כזו זה שטויות. היא לא הייתה שטות אילולא היה בה "תמיד" מובנה ולולא הייתה תשובה לשאלה אם חייבים. זה לא שהיא בדקה אם אפשר אחרת בכלל, או משהו.

אני נוטה להעדיף דברים שעובדים על כאלו שלא. יש כל מיני דברים שהצלחתי להכניס לשגרה רררררררררררררררררררררררררררק אחרי שמצאתי גרסא שלהם שתהיה נחמדה לי. לא חייב להיות כייף, אפשר נייטרלי. אבל אם היחס שלי שלילי, זה לא עובד. אז עדיף משהו פחות יייייייייייייייייייייייעיל שאני אעשה, על משהו יותר יעיל שאני פשוט לא אתמיד בו.

אולי אפרט יוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווותררררררררר מחר. המקלדת שלי החליטה להתחרפן מסיבה לא ברורה. או שזה הדפדפן, או המחשב. אכתוב את השאר כשאצליח לללללללללללללללללגגרום להםםםםםםםםםםםם ללעבוד נורמלית. וללללאאאאאא לשכפל לי אותיות.

אוי, המקלדת שלך הצחיקה אותי! בהתחלה חשבתי שעשית את זה בכוונה...

לעניין:
אבל אישה, שימי לב למקור האמירה הזאת:
ניסיתי לבדוק עם פיזיותרפיסטית האם יש סיכוי לתוצאה ברמה דומה בלי הפולשנות,
לדבריה לא, כי המכשיר מסייע בבנית מסת שריר.

השאלה היתה ספציפית, האם אפשר להשיג תוצאות דומות באופן אחר.
לא ברמה של "האם חייבים, האם אין אלטרנטיבה".
אז בהקשר הזה, לדעתי זה לא "שטויות".
למרות שמבינה את העמדה שלך.

אני גם מסכימה שתרגול עם מכשור כזה קשה יותר להכניס לשגרה. צריך לעצור, להתארגן, לפנות זמן ומרחב... זה לא טריוויאלי. ובהקשר הזה, ברור שעדיף משהו נגיש (גם אם הוא עובד פחות טוב), על משהו שאמור להיות אופטימלי יותר מבחינת התוצאות, אבל לא מגיעים לליישם אותו.

השאלה למה הכוונה ב"רמה דומה". אם הפיזיותרפיסטית התכוונה ללהגיע לאותן תוצאות באותו פרק זמן, אז זה פשוט ניסוח גרוע, וכישורי תקשורת גרועים. כי לי אישית ברור שב"רמה דומה" הכוונה לרמה אליה מגיעים השרירים בסוף. ובשיטות עדינות יותר יקח יותר זמן. ומה שיש לי להגיד על זה זה - נו אז מה? כשהמצב רע וצריך לעשות הכל דחוף, אז אולי יש היגיון (אבל רק אולי. כי היעילות של השיטה שלא מיישמים היא תמיד אפס) להשתמש בשיטה ההתערבותית יותר.

אני לא רואה לאן קרן שמש צריכה למהר, ונראה לי הגיוני בהרבה במצבה קודם לבדוק שיטות עדינות יותר, וגם כמה. לאן למה?

לי אישית נשמע שהשאלה של קרן שמש נשמע כמו "אני חייבת לעשות את זה? יש אפשרויות אחרות?". לא בניסוח <בלאו הכי רוב הסיכויים שזה לא הניסוח המילולי של השאלה. מי זוכרת ניסוחים מדוייקים? לא אני>, אלא במהות. ובמהות התשובה של הפיזיותרפיסטית היא תשובה סוגרת ולא יעילה. ומי יודעת כמה נשים יצאו ממנה, ואחר כך לא תרגלו את התרגול הפולשני, אבל גם לא ניסו למצוא משהו שמתאים לחיים שלהן - כי אמרו להן שאין! - ולכן הוסיפו את תרגול רצפת האגן לאותה קטוגריה כמו להכנס לכושר" - דברים שתמיד דוחים למחר".

העניין מבחינתי הוא לא החלק הפרקטי, אלא החלק הנפשי. אני חושבת שסיפרתי את זה בדף כוח_פיזי_באופן_טבעי‏ - הצלחתי להכניס מתיחות לשגרה, רק אחרי שקניתי בלוק יוגה. כי לעשות תנוחות לא מושלמות היה לי לא כייף. ומתיחות באופן כללי זה לא כייף. וחוסר הכייפיות מנע מהן להכנס לשגרה. ברגע שהעלמתי את אלמנט אי השלמות והחלקיות (שמנע ממני להתרכז במתיחה כמו שצריך), המתיחות הפכו ללא כייף ולא לא כייף. ולכן אני עושה אותן. כבר כמה חודשים - לא זוכרת כמה.

קודם כל - לעשות מה שעובד. היעילות היא בעדיפות אחרונה. כי בטווח הארוך, מה שאני אעשה עדיף על מה שאני לא אעשה. וזה כולל גם את הגורמים הרגשיים, וגם לחפש אפשרויות שנעימות לי. גם אם הסיבות שלא נעים לי לא הגיוניות ו"לא לגיטמיות" ואפשר להתגבר עליהן. אחרי שכבר יש שגרה ותחושת נעימות, אפשר לבדוק אם יש אפשרויות אחרות, שמתאימות יותר. אבל השגרה הזו, היא חשובה. וכל מה שתורם לה, הוא בעדיפות גבוהה.

כי אני חושבת קדימה לשנים, לעשרות שנים. וברור שלי שתרגול קבוע כל יום במשך שנים יותר יעיל מתרגול שלושה חודשים שנטשתי (במקרה הטוב. במקרה הרע, תרגול של שלושה ימים( במכשיר הכי יעיל בעולם. וזה גם כי אני לא חושבת במונחים של "לפתור את הבעיה" בשלושה חודשים ולהפסיק, אלא במציאת שגרה מוצלחת.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

ממשיכה לעדכן עם עניין הצניחה שלי.
ביקרתי אצל דר׳ לוי גילי, אורוגניקולוג ממאוחדת.
לאחר זיהוי הצניחה של השלפוחית וצניחה חלקית של הרחם, גם הוא הציע ניתוח.
אבל !!!!
למרבה ההפתעה !!!
הוא היחיד מתוך 4 רופאים אצלם ביקרתי שאמר שאין צורך לכרות את הרחם אם הוא לא בעייתי !
ובמידה וכן - הוא אמר שכל עוד לא מוציאים את השחלות - אין הפרעות הורמונליות !
הופתעתי לטובה !
סוף סוף רופא שהתמקד בפתרון הבעייה הספציפית ולא בקצירת איברים מסביב.
מלבד זאת הוא היה מאד נעים, סבלני, מסביר, ענה על כל השאלות הרבות שלי בענייניות ונתן הרגשה שהבחירה ביידים שלי !
מבחינת התאוששות - כשבוע עד 10 ימים לאחר הניתוח, וכשישה עד שמונה שבועות עד שהתפרים נספגים.
בתקופה זו אין להתאמץ ולהרים משקל מעל חמש קילו.
אחרי שהכל נרפה - אפשר לחזור לכל פעילות, אפילו רכיבה על סוסים...

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

מתרפא (ולא נרפה...)

לפני 4 חודשים הבטחתי שבעוד כמה ימים אכתוב את הסיפור שלי.... אז עברו כמה ימים ואני שוב כאן.
סליחה שמפריעה באמצע דיון, אבל מרגישה שהסיפור שלי מוכן כבר לצאת, אז הנה:
אני בת 46, ילדתי 3 ילדים ב 3 שנים סביב גיל 40. הרופא הזהיר אותי שזה לא בריא. אז מה? שאוותר על בתי השלישית בגלל זה? סוג של אזהרה שאין לה שום משמעות.
מיד אחרי הלידה הראשונה הלכתי לפיזיותרפיסטית בזכות 'באופן', וגם התחלתי לכרוע ועשיתי עוד כל מני שינויים מוזרים וחשובים בחיים שלי בזכות המקום הזה. אבל לא התמדתי, כיוון שהפיזיותרפיסטית אמרה שהכל בסדר.
אחרי הלידה השניה היתה לי צניחה בדרגה 2. אחרי הלידה השלישית כבר בדרגה 3. כלומר, משהו יותר גדול מכדור פינג-פונג בלט לי החוצה בין הרגלים והציק מאוד. לשמחתי זה לא הפריע בשום דבר, אבל הציק. קצת כמו ללכת עם אבן קטנטונת בתוך הנעל. כל הזמן. מציק ומעצבן. אבל אפשר לחיות איתו.
אז המשכתי כאילו כלום.
מתי שהוא תרגלתי פאולה. וזה קצת בעייתי, כי אם יש איברים בחוץ אסור לתרגל. וגם כשהצניחה כ"כ רצינית צריך משהו יותר קיצוני מפאולה (אולי פאולה + דמיון מודרך + המון אמונה בהצלחה?). תכל'ס, באתי כל שבוע לתרגול, ולכאורה נהנתי גם מהתרגול וגם מהשעה וחצי חופש מהמשפחה (אנחנו בחנ"ב, ובזכות פאולה הייתי לבד שעה וחצי! זה המון!) אבל הייתי בדיכאון קל... ולקח לי זמן לקשר בינו לבין פאולה. ככל שהתמדתי עם התרגילים של פאולה ככה הייתי יותר עסוקה בצניחה ולכן יותר מדוכאת. כך שדי סבלתי בתקופה הזו.
המטרה שלי היתה לדחות כמה שאפשר את הניתוח שהיה ברור שאני צריכה, כדי שבתי הקטנה תגדל ולא תסבול יותר מדי מאמא שלא מרימה אותה על הידיים בתקופת ההחלמה.
ואז, בשלב מסויים הרגשתי שה"אבן בנעל" מציקה לי יותר מדי והגיע הזמן לטפל בעניין.
כבר הייתי בעבר אצל שני רופאים שאמרו לי שאני צריכה ניתוח להרמת הרחם ולא חשבתי שיגידו לי משהו אחר, אז הגעתי לקדם ניתוח בשערי צדק בהנחה שאני יודעת בדיוק לקראת מה אני הולכת.
אבל בשערי צדק בדקה אותי רופאה צעירה שלא ידעה כלום. כלום. כלום. ואחרי שבדקה אותי בדיקה פנימית, לא ידעה מה השלב הבא... אז היא התקשרה לרופאה ותיקה שביקשה לראות אותי. אז נבדקתי שוב. הפעם ע"י רופאה שהוגדרה כאן (עי" מישהי אחרת) כמכשפה. ואכן היא מכשפה. היא אמרה שאני חייבת לעבור כריתת רחם והרמה של שלפוחית השתן. לשאלתי למה לא להרים את שני האיברים, הרי הרחם שלי בריאה לגמרי. אמרה שאין לה אוסף של רחמים על החלון במטבח שלה, וזה לא שסתם בא לה לכרות, אלא שזו דעתה הרפואית וזה מה שצריך לעשות. והכי טוב אם אני אעשה את הניתוח באופן פרטי אצלה. כי היא לא מפשלת, אבל לא יכולה להבטיח את איכות הניתוח של רופאים אחרים. וצריך למהר כי מצבי לא טוב.
ברוב טפשותי ביקשתי חוות דעת נוספת.
אז ראיתי רופא שלישי, שבדק אותי בדיקה פנימית נוספת, פעם שלישית באותו יום! ולא היתה שום משמעות לבדיקה שלו, כי הוא ראה את מה שכתבה הרופאה הנ"ל, ולא היתה לו שום דעה אישית. תוך כדי הבדיקה שלו הבנתי שאין שום משמעות לחוות דעת נוספת בתוך אותו בית חולים, כי כולם מכירים את כולם ויש היררכיה ברורה שאם רופאה בכירה כבר כתבה את דעתה אין סיכוי שרופא אחר יביע דעה אחרת.
יצאתי מבית החולים בוכה ומיואשת.
לשמחתי פגשתי ביציאה מבית החולים את דודתי הנפלאה שהבינה ללבי והזכירה לי שהכל בידיים שלי. ואם אני לא רוצה כריתה - לא תהיה כריתה.
אחרי כמה חודשים הלכתי לבדיקה פרטית אצל ד"ר שוויקי בהדסה עין כרם. הפגישה התחילה באמירה שלי שאני לא רוצה כריתה. ותשובתו, עוד לפני הבדיקה - אם זה מה שאני רוצה, זה מה שיהיה.
דבר נוסף שהוא אמר, שמבחינה קלינית אין לאן למהר, זה לא יותר בריא או פחות בריא לנתח עכשיו או בעוד שנה או שנתיים.
אז חיכיתי עוד שנה עד הניתוח.
וכשהרגשתי ממש מוכנה הגעתי.
לניתוח קצר וקל.
דובר על אשפוז של יומיים שלושה, עשרה ימים של הבראה הדרגתית בבית, וחודשיים שאסור להרים כלום ואז בריאים לגמרי.
לא תמיד הכל הולך לפי התכניות.
הניתוח עבר מצויין. רק לילה אחד בבית חולים וחזרתי הביתה. בבית כל יום הרגשתי יותר טוב, אבל אחרי 5 ימים התרסקתי. החום עלה. הרופא אמר להגיע מהר לבית חולים. תכנן לתת לי אנטיביוטיקה בכדורים ולשלוח אותי הביתה, אבל כשראה אותי מקופלת וסובלת הבין שמצבי רע יותר ממה שחשב בהתחלה. ואושפזתי שוב. קיבלתי אנטיביוטיקה מ 3 סוגים 5 פעמים ביום לווריד. כשהחום לא ירד החליפו את הסוגים שוב ושוב עד שמצאו את הסוג הנכון. בכל מקרה המשיכו עם 3 סוגים במטרה להפציץ את כל החיידקים שלי, בהנחה שאם יש זיהום הוא לא מסוג אחד ויחיד אלא מגוון. אחרי 10 ימי אישפוז חזרתי הביתה שבר כלי. כולם אמרו לי שתוך יום יומיים הגוף יתנקה ואחזור לעצמי. אבל זה לא קרה. הייתי חלשה בטירוף. שכבתי 22 שעות ביום ולא הצלחתי להחזיק את עצמי. אחרי שבוע הרופא חשש שלא התגברתי על הזיהום, אבל הבדיקות הראו שהכל בסדר. הייתי מותשת והרופא חשב שהבעיה בתזונה שלי. אז התחלתי לאכול בשר (בד"כ אני טבעונית-לייט). וגם זה לא עזר. הייתי מיואשת וחלשה המון המון זמן. לקח לי חודש להבריא מהאנטיביוטיקה או אולי מהניתוח. קשה לדעת.

כמה מחשבות בכיוונים שונים:

  1. משהו אחד חיובי מההחלמה האיטית שלי: תרגלתי המון פאולה מיד אחרי הניתוח. המון. רוב היום....
  2. פעם אחרונה שקיבלתי אנטיביוטיקה היה בגיל 10, לפני 35 שנה!! זה אומר שאצלי בגוף חייו להם בשלום מושבות רבות של חיידקים באיזון מושלם. מה הסיכוי שהליך פולשני כמו ניתוח לא ישבש את האיזון הזה? למה לא שואלים את החולה לגבי ההרגלים של נטילת אנטיביוטיקה? אולי זה עשוי להשפיע על ההחלטה לגבי כמות וסוג תרופה שנותנים??
  3. כתוב כאן איפה שהוא שהחלמה נפשית מניתוח של כריתה עלולה לקחת תקופה ארוכה מאוד. יתכן שגם החלמה מניתוח של הרמה לוקח זמן? ככה אמרה לי רופאת המשפחה שעודדה אותי להפסיק לדאוג ולא לחפש מה הבעיה.
  4. מה שהכי עזר לי להבריא: מגע עדין של חברה ששמה את ידה על הכתף שלי ושאלה מה שלומי.... בתשובה בכיתי וסיפרתי לה על החולשה והייאוש. למחרת הייתי אדם חדש. מגע הקסם של האמפתיה וההקשבה....
  5. בתי הקטנה עקבה באופן מושלם אחרי לוח השנה ובדיוק חודשיים אחרי הניתוח חגגה את החג הפרטי שלה "עכשיו אמא יכולה שוב להרים אותי".
  6. איזה כיף זה לדלג, לקפוץ, לרוץ. בלי שום דבר שמפריע בין הרגלים.
  7. קניתי מון קאפ. פעם ראשונה בחיים. אחרי שכבר 7 שנים אני משתמשת בתחבושות כי לא יכולה להשתמש בטמפונים. פעם ראשונה בחיים שאני מצפה בקוצר רוח למחזור שיבוא כבר!
  8. יצא ארוך. מתנצלת. אבל כנראה שהיה צריך להכתב. זה נשפך ממני.
סליחה שמפריעה באמצע דיון
את לא מפריעה. את רצויה מאוד flower והסיפור שלך מאוד מעניין, ומעלה הרהורים רבים.

יש לי כל מיני דברים לרשום עליו, ארשום את הכי קצרצר. מעניין לראות איך נשים שונות הן שונות... יש לי גביעונית, אבל היא בעיקר למקרים בהם תחבושת לא נוחה. גביעונית מרגישה לי כמו חסימה, מונעת ממני לרוקן בנוחות את דם הווסת ובכלל להרגיש את הצורך הזה כמו שצריך, ובכלל - מבאסת. כך שבמובן הזה אני הפוכה ממך. ולא כי אני לא יכוהל להשתמש בגביעונית. מעניין לראות איך מישהי יכולה להסתכל על אותו הדבר הפוך לחלוטין...

אני גם לא חושבת שזה הי הטיפשי לבקש חוות דעת שנייה. מאיפה לך לדעת מראש שהמערת שם כל כך מלאה בהעדפת מקורבים וכל כך לא מקצועית? למען האמת, אם היית מראש חושדת בזה, כנראה שהייתי אומרת שאת חושבת על אנשים דברים רעים בלי הצדקה, ושזו גישה לא בריאה לחיים. אל תגידי ברוב טיפשותי על זה שלא חזית מראש שחיתות של אחרים. זה רק אומר שהקפת את עצמך אנשים טובים, ולא בכאלו שמוכנים להזיק לבריאות של אחרים בשביל בצע כסף, ולכן את לא מצפה להתנהגות כזו מסובבייך...


אני רוצה להמליץ לך ללכת ליעל שוראקי. היא אוסתיאופתית שמתמחה ברצפת אגן, מה שאומר שהיא לפעמים יכולה להחזיר חלק מהאיברים למקום. שמעתי על הרבה נשים שהיא עזרה להן כך.
מצטרפת להמלצה על יעל שורקי, ועל שיטת פאולה.

אצלי, אחרי לידת בית שלישית, היתה צניחה בדרגה כמעט 3, וטיפול אצל יעל וטיפול עצמי בשיטת פאולה, הביא את המצב לכמעט רגיל (דרגה 1 ופחות).

היום אני עושה סטאז' בשיטת פאולה, אם מישהי רוצה להתנסות במחיר סמלי ברחובות.

לגבי הטיפול באלקטרודות, יכולה לספר שפוגשת נשים שהתנסו בזה בלי שעזר. והטיפול בשיטת פאולה עזר להן מאוד.
בשיטה אנחנו מלמדות, להפעיל את הסוגר הקדמי בנפרד, הנרתיק בנפרד והסוגר האחורי.
זה תהליך, אבל כל אחת יכולה ללמוד את זה.

ממש לא חייבים שימוש במכשור פולשני.

מאוד מאוד מסכימה לגבי ההבדל בין מה שמוחדר או חודר אלי על ידי אחרים לבין מה שאני עושה בעצמי.
אני קניתי עכשיו מכשיר שנקרא Elvie. הוא יוצרר תרגול יומי של חמש דקות בעזרת אפליקציה.
חלק אחד שלו מוחדר לנרתיק (הוא רך ונעים ומאוד קטן) ומשדר לנייד את העוצמה והמהירות של הלחיצות האוספות שלי. על המסך מופיעים התרגילים בייצוג ויזואלי מאוד של מה שאני עושה.
הוא כמובן שולח תזכורת לתרגל ונותן פידבק מעודד וכו' וכו'.
זה יקר אבל יש לזה סיכוי יותר גבוה לשרוד אצלי happy

כל המשקולות למיניהן לא שרדו יותר מכמה ימים, לצערי.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תודה לך, רוצה_לעוף‏ יקרה !
תוך כמה זמן לאחר הניתוח הצלחת לחזור לעצמך ? לפעילות שגרתית (כולל הרמה של סירים/ סל כביסה וכדומה).

ההוראות שקיבלתי היו להמנע מהרמה של 3 ק"ג במשך חודש ו- 5 ק"ג במשך חודש נוסף. תכל'ס אין הבדל בין שניהם, נמנעתי מהכל חודשיים. העניין הכי משמעותי היה העגלות בסופר, כי הדחיפה שלהן דורשת הרבה מאמץ של שרירי בטן, ובחודש השני, כשכבר הרגשתי טוב, היה קשה להמנע. במרחק של זמן (יחסי), העובדה שהרגשתי כ"כ חלשה במשך חודש, עזרה לי להמנע מהרמה ולהתמקד בתרגילי פאולה, אין רע בלי טוב...
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

שני איך יוצרים איתך קשר לגבי טיפול בהיפרדות ביטנית אחרי לידה?

שני_צו‏‏ (02.06.2017 19:56):
מצטרפת להמלצה על יעל שורקי, ועל שיטת פאולה.
אצלי, אחרי לידת בית שלישית, היתה צניחה בדרגה כמעט 3, וטיפול אצל יעל וטיפול עצמי בשיטת פאולה, הביא את המצב לכמעט רגיל (דרגה 1 ופחות).

היום אני עושה סטאז' בשיטת פאולה, אם מישהי רוצה להתנסות במחיר סמלי ברחובות.

לגבי הטיפול באלקטרודות, יכולה לספר שפוגשת נשים שהתנסו בזה בלי שעזר. והטיפול בשיטת פאולה עזר להן מאוד.
בשיטה אנחנו מלמדות, להפעיל את הסוגר הקדמי בנפרד, הנרתיק בנפרד והסוגר האחורי.
זה תהליך, אבל כל אחת יכולה ללמוד את זה.

ממש לא חייבים שימוש במכשור פולשני.

פלונית,

מוזמנת לפנות אלי בטלפון 0508313532,

שני

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

מעדכנת:
מתעתדת בעוד שבוע לעבור ניתוח הרמת איברי אגן, ללא הוצאת רחם (היא בריאה, ואין סיבה לגעת בה, אמר הרופא!) לקראת הניתוח עושים את הדברים באים:
אולטראסאונד אגן,
בדיקות דם
בדיקת שתן כללית ותרבית,
א.ק.ג
ופגישה עם רופא מרדים.
יש להיות בצום ביום הניתוח
ו...
המשך יבוא.
Wish me luck !

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

אוסיף כי הניתוח ייעשה ע״י רופא קופת החולים (מאוחדת) המתמחה באורוגניקולוגיה.
בהזדמנות זו יבוצע גם טיפול למניעת דליפת שתן.
הניתוח יבוצע בבית חולים אסותא.
עלותו 1560 שקלים (בסבסוד הביטוח המשלים/מושלם ״שיא״ של הקופה)
אשפוז צפוי: לילה אחד לפחות.
המשך יבוא ...

תמי, בהצלחה רבה!
|פרח|
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

הבטחתי ולכן אקיים ...
עברתי השבוע ניתוח להרמת השלפוחית באמצעות רשת ותיקון דלף שתן.
משך הניתוח כשלושת רבעי שעה (משוער)
הרדמה מלאה.
הכנה לניתוח: מה שכתבתי מעלה + צום.
חוקן וגילוח לא נדרשו.
אבל - ממליצה מאד על חוקן כדי להקל על התרוקנות וסיכויי עצירות גבוהה אחר כך !
(אני לא עשיתי וסבלתי מהנושא לאחר הניתוח)
לאחר ההתאוששות הועברתי למחלקה מחוברת לאינפוזיה, קטטר, וכשטמפון פולידין הוכנס לנרתיק.
בדיעבד התברר לי שהטמפון הזה הוא למעשה תחבושת של כמטר שדחוסה שם.
לי אישית הייתה בחילה כמה שעות טובות אחרי הניתוח כך שלא יכולתי לאכול ולשתות כלום.
כאבים: בדרגה חמש עד שמונה מתוך עשר
סוג הכאב: כמו בצירים -כאבי גב תחתון חזקים ובטן תחתונה עם לחץ לכיוון הרקטום.
כמה זמן ? : עד שהוציאו את הטמפון והקטטר. (אצלי כ-18 שעות לאחר הניתוח).
מתן שתן : לקח זמן. אולי חמשה נסיונות לא יצא ולבסוף, כשכמעט החזירו לי את הקטטר - יצא.
אחרי כל מתן שתן נבדקה התרוקנות השלפוחית באולטראסאונד חיצוני ( לא כואב).
לאחר כשלוש התרוקנויונת - השלפוחית תפקדה מצויין.
המלצה : במידת האפשר (אם אין סחרחורת וחולשה) להסתובב טיפה (בהשגחה !) בחדר או במחלקה. זה מעודד את הגוף לחזור לתפקוד תקין.
המלצה: לשתות הרבה, להביא שתייה שאוהבים. לשתות מיץ שזיפים, וכדומה כדי לעזור ביציאה קלה.
אני סבלתי מעצירות קשה, והתרוקנות הראשונה של המעיים הייתה סבל נוראי שהוקל רק לאחר חוקן (2) והחלפת מים חמימים על הגב התחתון.
אני חושבת שמלבד הפעולה הניתוחית -עצם דחיסת הטמפון - גרם לפקק במעי. ולכן המלצתי על חוקן לפני הניתוח.
אינטואיציה שלי לגמרי.
כאבים לאחר השחרור: בעיקר של לחץ למטה.
קיבלתי הסבר שיש בצקת, תפרים ומתח של הרשת שהושתלה שגורם זאת.
הפתרון: משככי כאב, מנוחה ופעילות מתונה מאד, ו...סבלנות !!!
כמובן לא להתאמץ.
ביקורת אצל הרופא : בעוד שבועיים.

זהו בינתיים. היום יום שישי, והניתוח היה ביום ראשון, כך שהמשך ודאי יבוא.
מוזמנות לשאול, אשתדל לעקוב כאן.
(אינני יודעת אם ואיך אפשר לקבל התראות למייל)

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תיקון: היום יום שלישי.. יומיים אחרי

מעדכנת אחרי שבועיים:
השבוע-שבוע וחצי ראשונים לא נעימים כלל מבחינת החלמה, ואף קשים לעיתים מבחינת כאבים.
אך מיום ליום מורגש שיפור קל.

אצלי התחילו לכאוב הוורידים ברגלים מהם אני סובלת.
בסופו של דבר - אחרי ניתוח צריך לנוח הרבה ולהתאזר בהמון סבלנות !
התאוששות לוקחת זמן.

קראתי את כל הדף וקצת נחרדתי מהנזקים הפוטנציאליים... ממש לשכב רוב היום? 4 שבועות? גם כל הלינקים שניסיתי לפתוח (האתר הישראלי של רצפת האגן, יעל שוראקי, מנשאים ותינוקות ושמירה על רצפת האגן) לא פעילים. אני מודה שאחרי הלידה הקודמת בקיסרי זה כנראה היה רעיון גרוע לגרור עגלה במעלה המדרגות 3 קומות, אבל עד כדי כך?
אבל עד כדי כך?
לדעתי, כן. ואני לא אומרת את זה על סמך הניסיון האישי שאין לי, או הידע הרפואי שעוד יותר אין לי. אני אומרת את זה על סמך קצת ידע באנתרפולוגיה והיסטוריה, ועל סמך סטטיסטיקות פשוטות. בעיות ברצפת האגן הן הנורמה כרגע, וזה ממש לא סביר. לדעתי זה מעיד כאלף עדים שמה שנחשב נורמיל בהקשר הזה בחברה שלנו, פשוט שגוי פיזיולוגית. הגוף האנושי לא מתוכנן לעמוד בזה.
אבל מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז? לעזור לחילוף חומרים, להזרים את הדם? מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה? לכולן היה רחם צנוח?
אבל מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז?
אה... למה בדיוק החלטת שלאישה אחרי לידה יש גוף בריא? כל העניין של משכב לידה זה לתת לגוף אפשרות להחלים.

מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה?
לא יודעת. תכלס? יש כל כך הרבה הבדלים ביניהן לבינינו. לדעתי יש כל מיני גורמים שמחזקים או מחלישים רצפת אגן, וברובם החברה המודרנית לא נמצאת במקום טוב. נניח, מבחינת כושר גופני וכח פיזי, אני בטוחה שהן היו במקום יותר טוב ממך. גם בכמות הזמן ביום שבה הן כורעות. גם מבחינת יציבה נכונה.

לדעתי נקודת המוצא של נשים בימינו היא בלאו הכי לא מוצלחת. והמספרים מראים שמצבנו לא טוב. ולא חייבים להגיע לרחם צנוח - דליפת שתן למשל, היא גם לא משהו מוצלח במיוחד לדעתי. ובאופן כללי, אני בעד להשאר בריאה.

קראתי את כל הדף וקצת נחרדתי מהנזקים הפוטנציאליים... ממש לשכב רוב היום? 4 שבועות? גם כל הלינקים שניסיתי לפתוח (האתר הישראלי של רצפת האגן, יעל שוראקי, מנשאים ותינוקות ושמירה על רצפת האגן) לא פעילים. אני מודה שאחרי הלידה הקודמת בקיסרי זה כנראה היה רעיון גרוע לגרור עגלה במעלה המדרגות 3 קומות, אבל עד כדי כך?
כשילדתי אי אז המליצו על שבועיים לנוח ממש ועוד ארבעה שבועות להיות פעילה אבל בעיקר לטפל בתינוק. באמת אחרי שישה שבועות יש ממש הקלה, פתאום םהרגשתי שאני מתחילה לחזור לעצמי.
אני חושבת שכדאי לנוח את השבועיים ואז ארבעה לא רק בגלל רצפת האגן, אלא כי תינוק זה מאד אינטנסיבי, וצריך את הבונדינג השקט הזה, ולא ישר לחזור למחוייבויות של לשטוף רצפה וכאלה.
ועוד דבר: בשישה שבועות הראשונים התינוק יונק באינטנסיביות, כל היום וכל הלילה. אם את גם "צריכה" לעשות דברים, זה מכניס לחץ ואז זו נקודה שאמהות נלחצות מכמה זמן ההנקה גוזלת, כי זה לא מאפשר להן לעשות את שאר הדברים שהן צריכות.
אם ברור לך שאת נחה, כלומר, אין לך מחוייבויות אחרות, אז ההנקה יכולה להיות כל הזמן, והכל בסדר.
אבל מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז? לעזור לחילוף חומרים, להזרים את הדם? מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה? לכולן היה רחם צנוח?
אפשר להמשיך לזוז, אבל שוב, שאין לך מחוייבויות, את יכולה לזוז כמה שנכון לך, ולא כמה שצריך. זה יכול להיות ללכת לטיול איטי ברחוב, אבל אולי לא מתאים לך להרים את העגלה שלוש קומות. אולי אם את סרינה וויליאמס, תוכלי להרים את העגלה והתינוק ולטפס על ההר הסמוך לביתך והכל יהיה בסדר happy
אבל רובנו לא בכושר כזה... אז ממש חשוב להקשיב לגוף.
קראתי את כל הדף וקצת נחרדתי מהנזקים הפוטנציאליים... ממש לשכב רוב היום? 4 שבועות? גם כל הלינקים שניסיתי לפתוח (האתר הישראלי של רצפת האגן, יעל שוראקי, מנשאים ותינוקות ושמירה על רצפת האגן) לא פעילים. אני מודה שאחרי הלידה הקודמת בקיסרי זה כנראה היה רעיון גרוע לגרור עגלה במעלה המדרגות 3 קומות, אבל עד כדי כך?
הולכת, אם זה הרושם שנוצר אצלך אז כנראה פספסת משהו בקריאה.
אני, לכל הפחות, לא אמרתי שום דבר על "לשכב כל היום".
בפוסט הזה: מידע_ושיתוף_בענייני_צניחת_רצפת_אגן (30.10.2012 13:23)‏ דיברתי על מנוחה מוחלטת, אבל ממש לא התכוונתי לשכיבה מוחלטת. יש הבדל.
כן דיברתי, ובתוקף רב, על להגביל עמידה רציפה. (כולל הליכה)
ולא לסחוב או להרים שום דבר חוץ מהתינוק.
ולראות את עצמך פטורה מכל עול שאיננו הנקה ותחזוקה עצמית בסיסית.
יש הבדל ענק בין זה לבין שכיבה בלי לזוז.

מה עם העובדה שגוף בריא צריך לזוז? לעזור לחילוף חומרים, להזרים את הדם?
בדיוק. שכיבה מוחלטת של ארבעה שבועות תחליש אותך עוד יותר. זה רעיון גרוע. צריך לזוז וטוב לזוז, לקום, ללכת, לצאת מהבית אם את רוצה, לנשום אויר צח, לנוע בפרקי זמן קצרים שאחריהן את מפרגנת לעצמך מנוחה בשכיבה. כל אלה טובים בסיסית. אבל עמידה ממשוכת והליכה ממושכת והרמת משאות והתחושה שאת צריכה לדאוג בעצמך לעצמך ולבית ולתינוק פוגעים בתהליך ההחלמה, וזו עובדה פיזיולוגית חדמשמעית.

מה עם כל הקוזאקיות שילדו בשדה והמשיכו לקצור חיטה? לכולן היה רחם צנוח?
או, זה פותח המון שאלות.
א. באמת היו קוזאקיות כאלה? איפה העדויות לפרקטיקות ההריון, הלידה ואחרי-הלידה שלהן? אני לא יודעת שום דבר על שום קוזאקיות, אז אין לי יכולת להגיב בכלל לטענה כזאת.
ב. ברוב התרבויות המסורתיות כן יש מנהגים של משכב לידה. הם משתנים ממקום למקום, אבל יש הרבה מן המשותף בבסיסן: האם זכאית למנוחה, האכלה וטיפול כולל. בחלק מהתרבויות היא מוגבלת יותר בכל מיני דברים, חלקם נראים לנו תמוהים (למשל, חפיפת ראש), ובאחרות פחות.
ג. לא יפתיע אותי לשמוע שהיו (ויש) תרבויות, ישנות יותר וישנות פחות, שבהן לא היו מנהגי משכב לידה. יש כל מיני תרבויות מסורתיות בעולם, ולא כולן "צודקות". ואולי באמת היו לכך השלכות חמורות על הנשים. ואולי היו מנגנוני פיצוי מסוימים שאפשרו את זה וצמצמו את הנזק. לכי תדעי... צריך לבחון את הסיטואציה הזאת בעין מאוד מעמיקה וזהירה. לכי תדעי מה בחינה כזאת תגלה לנו.

_אולי אם את סרינה וויליאמס, תוכלי להרים את העגלה והתינוק ולטפס על ההר הסמוך לביתך והכל יהיה בסדר_
לא, לא, לא.
גם אם את בכושר נפלא, ההריון והלידה מעמיסים על רצפת האגן, שרירי הבטן מורחבים עד כדי גיחוך ולא תפקודיים כל כך עד שהם חוזרים למקום, והמצב הזה מחייב החלמה כלשהי.
אולי, כמו שאשה במסע אמרה, בקונטקס תרבותי אחר המצב של נשים הוא בסיסית אחר. אבל ב"תרבות המערבית", על שלל גבווניה, לא הייתי סומכת על רק "להיות בכושר".

אבל ב"תרבות המערבית", על שלל גבווניה, לא הייתי סומכת על רק "להיות בכושר".
האמת היא שחלק משמעותי של ה"כושר" המערבי הוא ממש לא מסורתי ופוגע בגוף במגוון דרכים. ספורט מקצועי, בטח ובטח. כך שלא הייתי מניחה שלסרינה יש פחות סיוכיים לבריחת שתן. אם כבר, בדיוק ההפך.

<לא שזה איכשהו קשור לדף. פשוט נתקלתי בכמה התנהלויות... תמוהות בלשון המעטה בהקשר הזה בספורט מקצועי>

מסכימה שספורט "מערבי" אינו ערובה לתקינותם של האיברים הפנימיים. יש לי מטופלות שרצות קבוע, שמרימות משקולות, יש להן סיבולת לב-ריאה מצוינת, ובריחת שתן.
קראתי איפשהו לאחרונה שלמעלה משישים אחוז של הספורטאיות המקצועיות סובלות מבריחת שתן.
נכתב שזה קשור לפעילות שלהן.
נכתב שזה קשור לפעילות שלהן.
לזה התכוונתי. ספורט מקצועי, כמו שהוא כיום, פוגע בגוף הוא דוחק בגוף מעבר לקצה גבול היכולת שלו, וגורם למגוון פציעות. זו אחת התוצאות, אבל רק אחת. למשל, שחקני פוטבול נוטים למות צעירים ולסבול מאלצהיימר. כל פגיעות הראש שלהם לא עוברות ללא השלכות שליליות...

כמו שהרמת משקולות לא עוזרת לסיבול לב ריאה, והפוך, כך גם ריצה לא עוזרת לשרירי רצפת האגן. זה פשוט לא קשור, ויכול אפילו להחמיר בעיות.

בעיני, בעיות ברצפת האגן זה בסך הכל תת קטגוריה של להתעלם מצרכי הגוף שיש בכל התרבות שלנו. במיוחד, הנטייה לדחוף את הגוף לעשות דברים שעוד לא מתאים לו לעשות בתור הדרך "להתקדם" לאנשהו או כי צריך. או כי הוא אמור להיות מסוגל לעשות אותם.

זה נשמע לי יותר הגיוני. וגם נעים לי לרבוץ בינתיים. היות וכל רצפת האגן שלי אחרי מסע כומתה הפעם, להבדיל מאחרי הקיסרי ( ניסיתי לכווץ, והבנתי ש...אין משם שום פידבק) אנימאקח את זה בזהירות. חוץ מניסיונות יצירת קשר חוזר עם האיזור על ידי כיווצים לכמה שניות, יש עוד מה לעשות בשלב הזה?
כן. להמשיך עם הכיווצים, בעיקר בשכיבה, לנוח הרבה לפי הספר, וללכת לפיזיו של רצפת אגן.
היי, ומזל טוב! flower
שלום לכן, לפני שנה וחצי עברתי ניתוח הרמה, ולפני שנה וחודשיים כתבתי כאן סיכום ארוך על הניתוח וההבראה ממנו.
עכשיו אני רוצה לספר כמה דברים שנשארו לי מאז, ויכולים לעזור לנשים נוספות:
  1. עניין הכריעה בשירותים הוא ממש ממש חשוב, אבל קשה למי שלובשת ג'ינס ביום-יום. אז אני אישית מתחילה כל יום בכריעה כשאני במקלחת, לשתן של הבוקר. וזו התחלה מצויינת של היום. אין ספק שכל הערוצים נפתחים ככה הרבה יותר טוב מאשר בשירותים.
  2. בשאר היום, יש לי שרפרף ואני מניחה עליו את הרגלים בקביעות כשאני בשירותים.
  3. בתי התיישבה על השירותים בכריעה בפעם הראשונה שעברה מסיר לשירותים. אני מעודדת אותה להמשיך ככה. כדי שלה זה יהיה טבעי, לא כמו אצלי.
  4. יום אחד, בזמן הישיבה בשירותים, הפניתי את הגוף שלי ימינה בתנועה סיבובית, וגיליתי שהשתן יוצא בזרם חזק שמעולם לא היה לי. יתכן שהצניחה (ואולי גם כשאין צניחה) יוצרת כל מני "קשרים" לא טבעיים של המערכות, וסיבוב הגוף עוזר להם להשתחרר.
מהבדיקות שעברתי לפני הניתוח, הבנתי שלעתים יש דליפה של שתן לא מורגשת כי הוא נשאר ב"כיס" חבוי בתוך הגוף, משיחות עם נשים הבנתי שלעתים יש שאריות של שתן שנשאר ב"כיס" כזה ואז הן יוצאות בכל מני מצבים, ויש תחושה של דליפה כשבעצם מבחינה רפואית אין דליפה. לכן כדאי לכל אחת לנסות כל מני תנוחות ולגלות מה התנוחה שעוזרת לגוף שלה להיות במצב הכי פתוח וזורם.
  1. במרחק של זמן אני יכולה לומר בבירור: כשהיתה לי צניחה רצינית, הייתי בדיכאון. מאז שהבראתי מהניתוח והכל חזר למקומו, גם מצב הרוח חזר לאיתנו.

מקווה ומאמינה שזה עשוי להועיל למישהי במצב דומה.
עניין הכריעה בשירותים הוא ממש ממש חשוב, אבל קשה למי שלובשת ג'ינס ביום-יום
אני לובשת ג'ינס כמעט כל הזמן וכורעת כל הזמן. מניסיון - אלה פרטים טכניים שאפשר ללמוד להתגבר עליהם. אולי ג'ינס טיפה פחות הדוק או יותר סטרצ'י יפתור את הבעיה... או לנסות להפשיל אותו יותר או פחות.
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תמיד אני מקווה שהדף הזה לא יעלה למה_חדש?
ויאלץ אותי להודות
קודם כל מול עצמי
שהשתפרתי ממש ממש רק במעט
יותר משנה מאז שכתבתי פה
ולא התקדמתי

בכל ישותי אני מתנגדת לעזרים שהוצעו לי, אז איך אכריח את עצמי?\
זה פשוט לא קורה

ברור לי שזה חבל
לא בטוחה על מה...
אין לי שמץ איך להניע את עצמי
אז אני לא זזה
ומחשבות על הריון חדש מטלטלות אותי בהקשר הזה
היה הרבה יותר חכם לשקם קודם
למה אני לא פשוט עושה את זה

במרחק של זמן אני יכולה לומר בבירור: כשהיתה לי צניחה רצינית, הייתי בדיכאון. מאז שהבראתי מהניתוח והכל חזר למקומו, גם מצב הרוח חזר לאיתנו.
רוצה_לעוף‏ תודה שאמרת את זה
נותן לי בוסט רציני לתנועה
קדימה

זה ממש ברור לי שלפעמים אני מתפנה אבל ממש לא מתרוקנת\לפני חצי שעה הייתי בשירותים ועכשיו השלפוחית מרגישה מלאה
לא שתיתי כמעט כלום בינתיים
איך יכול להיות? בימים מחוץ לבית זה ממש סיוט...

_בתי התיישבה על השירותים בכריעה בפעם הראשונה שעברה מסיר לשירותים. אני מעודדת אותה להמשיך ככה. כדי שלה זה יהיה טבעי, לא כמו אצלי_
אשמח שתפרטי יותר, אם נוח לך
הבת שלי מתפנה בסיר, היא בת שנתיים
לאחרונה התארחנו בשבת, ובהיעדר הסיר, הצעתי לה לעמוד עם כפות הרגליים על האסלה, וכך לכרוע ולהתפנות
כמובן שתמכתי בה בשביל היציבות
זה הצליח יופי

אחרי כמה ימים היא ניסתה לשבת בסיר והתלוננה שזה 'אי' ו'קשה'
היא ביקשה לנסות בשירותים והתפנתה בקלות יחסית, בכריעה, תוך כמה דקות
אחרי שה'פקק' הקשה השתחרר היא המשיכה בסיר בחדווה...

(מקווה שאני לא מפרטת יותר מידי)
אז בגלל שאין לי כל כך מושג איך ניראית כריעה אצל אחרים אשמח ממש להסבר

ו...אולי אני צריכה גם להוסיף שרפרף בשירותים, בשבילי.
הענין הוא שהחדר כך כך צפוף גם ככה.
אז נוסף הסיר ועכשיו גם שרפרף, לא יהיה מקום לזוז...

יציאה_בכריעה‏
יש שם גם תמונות.
מאז שקראתי אותו לרוב אני כורעת (לפעמים מתעצלת לטפס על האסלה, אבל ברור לי שכמעט תמיד זה עדיף לי).
מחוץ לבית לצערי כמעט ולא כי מסתבכת בגלל הנעליים והמכנסיים (כמעט שברתי מושב אסלה ככה פעם...בבית הוא מחזיק אותי סבבה).
בבקשה, כשכורעים על בית שימוש – להרים קודם את המושב. תודה.
כשכורעים על בית שימוש – להרים קודם את המושב
כשאני עם נעליים אני מרימה את המושב, כשאני יחפה - אני כורעת עליו.
או להיפך: כשאני בחוץ בשירותים ציבוריים ולא נעים לי לכרוע על המושב (אם מטעמים של ללכלך אותו או ללכלך את עצמי), אז אני נשארת עם נעליים.
בבית, במקומות שנעים לי אתם, כשיש לי זמן ו"כוח" לכריעה עמוקה (ככה שלא ישפריץ) - אני מורידה נעליים וכורעת על המושב.
ותמיד, עם נעליים, מנגבת מטביעות רגל במקרה הצורך.

מחוץ לבית לצערי כמעט ולא כי מסתבכת בגלל הנעליים והמכנסיים
אני, בתקופת הלמידה (איזה חצי שנה ככה) לקחתי לי את החירות להתפשט נעליים-מכנסיים בכל השתנה, אלא אם כן הייתי צריכה ממש למהר או היה שם ממש מגעיל.
למה לא לפרגן לעצמי למידה בתנאים נוחים? blink

גם אני בבית יחפה ולכן עולה על המושב, על האסלה עצמה לא נוח לי בלי נעליים. הוא יציב אז אני סומכת על היכולת שלו להחזיק אותי, וגם יש לי אופציה להחזיק במשהו ליד אם אני אאבד יציבות.

או היה שם ממש מגעיל.
זאת הבעיה שלי, הכי הייתי רוצה לכרוע בעבודה, כי זה המקום שאני הולכת בו לשירותים הכי הרבה חוץ מהבית. אבל השירותים שם דוחים אז אין מצב שאני מתחילה להתפשט באופן קבוע.
ולצערי, בחלק מהאסלות שם ניסיתי לעלות עם נעליים בלי המושב, והאסלה עצמה לא יציבה (לא מחוברת מספיק טוב לריצפה אז היא קצת זזה כשעולים...), אז מאז אני קצת מפחדת, שלא אפול פתאום עם האסלה...

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

במבוק תודה על השיתוף. אומנם לא אחרי לידה או בזמן לידה. נכנסתי לפה כי אני כרגע עושה פיזיותרפיה לרצפת אגן, ורציתי לשמוע גם נשים אחרות שעוברות את התהליך. כשכתבת על הכיווץ, ישר עלתה לי נורה אדומה של ״אסור לכווץ״ כי בדיוק על זה עובדים איתי כרגע, האיזור מכווץ יתר על המידה (ולא בגלל צניחה)... כמו שהזכרת הטיפול כולל נגיעה של הפיזיותרפיסטית באיזור ובדיקה של הכיווץ, של גמישות השרירים, ובכלל היכולת להחדיר את האצבע (אמרתי כיווץ יתר) לאחר מכן התרגילים הם נשימות להרפיה ולאחר מכן כיווץ, ואז עבודה עם מאמן (שנעשת באופן אישי עם הנחיות מהפזיותרפיסטית) הכל רגוע ויש תחושה נעימה, לפעמים הפגישות הן רק בשביל לדבר ולתת הנחיות לתיקון פעולות מושרשות מה שנותן תחושה מאוד פתוחה עם הפזיותרפיסטית. אז רק שתדעו שלא הולכים רק בשביל צניחת אגן. שוב, במבוק, תודה על השיתוף, זה תחום שנשאר בגדר ה״לא מדברים עליו״ ומצד שני יותר מ1 מעשר נשים מופנית אליו (ל 1 מ 10 נשים יש אנדומטריוזיס, מתוכן יותר מ80% עושות טיפולי פיזיותרפיה לרצפת אגן... פעם לא היתה מודעות, עכשיו שולחים אותן, אותנו, גם לי יש...)
במבוק את יכולה לספר על עיסוי הבטן? האם מדובר בבטן התחתונה? כמה לחץ מופעל על האיזור?

ואוו איזה דף חשוב. אני שלושה שבועות אחרי לידה שלישית(ראשונה ואקום שניה טבעית אבל מהירה שלישית טבעית וארוכה מאוד) עם תחושה של משהו לא במקום בנרתיק ובימים האחרונים קראתי את השירשור כולו וקיבלתי המון.לאורך ההריון האחרון היו את כל הסימנים תחילתה של צניחה חשוב ושוב הרופאה ביטלה את החדשות שלי באמירה שככה זה בהריון. לי כמובן לא היה מושג על צניחה הבנתי את זה רק בדיעבד
מבאס חוסר המודעות של רופאים ובעיקר מתבאסת על עצמי ועל כך שזה יכל להימנע.
בקיצור יצרתי קשר עם פיזיותרפיסטית שאמרה לי לקבוע תור רק אחרי 6 שבועות. לבנתיים חוששת שיש תרגילים שמומלץ לעשות בזמן הזה כדי לא להחמיר ואני לא מודעת אליהם..
יעל שכ'"כ מומלצת פה כרגע בחו"ל ובכללי לא מקבלת עכשיו מטופלות חדשות בגלל העומס שיש לה:(
מישהי כבר שאלה ולא ענו ומעונינת לדעת גם ,אם יש מישהי שהיתה לה צניחה (רחם,שלפוחית וכדו') ועברה אח"כ עוד הריון ולידה תקינים ובריאים..
תודה לכולכן על השיתופים והעצות.כ"כ משמעותי וחשוב.
דבר ראשון מנוחה, תמיד חשוב אחרי לידה, על אחת כמה וכמה כשיש צניחה, בנוסף ממליצה לך על שיטת פאולה, שיטה מאוד עדינה, אך עושה נפלאות, שאפשר לתרגל מיד אחרי הלידה.
חוץ מזה, נסי לקבוע שוב תור ליעל, או לאוסטאופטית אחרת זה ממש חשוב, ויכול להועיל מאוד.
קוראת את הדף שלושה חודשים אחרי לידה שניה עם צניחה דרגה 2, לא מורגשת במהלך היום רק מורגשת במישוש (צוואר נמוך ורחם ) בנות שעברו זאת הייתה החמרה אחרי לידה נוספת? מתבאסת שאם כן אצטרך אולי ניתוח למרות שעושה פיזיותרפיה גם אצל יעל, וגם אצל סיוון נבות מאז השבוע הרביעי אחרי הלידה, מפחדת נורא!!!
קשיים ביציאות ??? למישהי יש??
כן.
לי.
מה את רוצה לשמוע/לשאול/לשתף?
לפלונית,

אם הטיפול הפיזיותרפי לא נותן לך את התוצאות שאת רוצה, אני ממליצה לך מאוד לנסות גם את שיטת פאולה.
אני מורה בשיטה ורואה תוצאות ממש טובות.
אפשר ולפעמים ממש כדאי לשלב את הטיפולים.

בשיטה תוכלי לשפר באופן משמעותי את הצניחה, וגם אם היא תחזור אחרי הלידה הבאה, תוכלי לשקם שוב בעצמך.

מוזמנת להתקשר אלי להתייעץ,
שני 0508313532

שני, איפה את מקבלת?
אמא לומדת, מכיוון שגם אני אחרי לידה(3 חודשים) עם אותן תופעות מעניין אותי לדעת מה קורה איתך והאם יש שיפוק במצבך?
האם בכלל יש כאן נשים אחרי לידה שהייתה צניחה והיא השתפרה במהלך הזמן?
אני ברחובות,

אבל יש מורות לשיטת פאולה ברחבי הארץ.
ולמי שאין מורה בסביבתה, אני נותנת שיעורים גם דרך שיחת וידאו.

למישהי כאן יש אניזמוס ?????
אנונימית,
אני מורה לשיטת פאולה, מטפלים גם באניזמוס בשיטה.
מה תרצי לדעת?
מה המצב? מי סובל? ילד או מבוגר?

מוזמנת להתקשר להתייעץ 0508313532

היי חברות אני מבררת בשביל קרובת משפחה שלי.. זו אישה מבוגרת בת 76 עם צניחה של כל הקונסטרוקציה כבר זמן ממושך..
הציעו לה ניתוח אבל יש מחשבה כם על בלי כדי לא להחליש / להחמיר לה מצבים אחרים בגוף בעקבות ניתוח.
האם למישהי פה יש המלצה לאוסתיאופטית שהיא גם מתמחה באורוגניקולוגיה באסור השרון -מרכז?
תודה על עזרתכן
ברמת גן, יעל שוראקי.
http://www.osteoforlife.com/‏ (מקווה שהקישור הזה רלבנטי, אבל תכתבי יעל שוראקי רצפת האגן ותקבלי מידע)
כמו שאמרה בשמת את יעל שורקי,

ויש תלמידות שלה, שהיא מטפחת. למשל אני מכירה ומעריכה את ליבת מגרם שגרה לדעתי בכפר סבא.

וכמובן שאני אמליץ גם על שיטת פאולה, יש בשרון שתי מורות טובות, מיכל אמזלג בכפר סבא, שמלמדת גם קבוצות.

ומיכל ינוב מהוד השרון, שהיא גם פיזיותרפיסטית

אני קצת חוששת מהחיטוט של יעל שוראקי בפנים
תודה לכן יקרות ..&#128591;&#127995;&#10083;אפנה אותה .

שיטת פאולה היא מכירה אבל לא נראה לי שהיא ממש תירגלה..יש לה ספר
הי (גם אני מורה בשיטת פאולה happy ).

אני ממליצה על יוליה רושה שמטפלת בשיטת פאולה יחד עם אוסתאופטיה ויסראלית. המגע הוא חיצוני ולא פנימי.
https://www.yulia-roche.com/

הודעה שהועברה מדף חדש שנפתח:
הנושא הרגיש הזה של רצפת האגן..הלא כל כך מדובר בגילאי ה20,30,40 שגם אז אנחנו פוגשים את ה"משו תקוע לי שם שלא היה קודם" זה תוקף אותנו ככה פתאום יום בהיר אחד את האחת בזמן ההריון, את השניה דקה אחרי הלידה ואת האחרת זמן כזה או אחר במהלך החיים של שנותיה הפוריות שעוד בכלל לא הבנת מזה רצפת אגן.
את מוצאת את עצמך בפיזיו רצפת אגן..בדיכאון לא ברור כי אף אחד לא יודע להביר מה תקוע לך שם
אני כותבת ופותחת את הדף מתוך תסכול אישי בזמן הריון ולידה שניה
_בדיכאון לא ברור כי אף אחד לא יודע להסביר מה תקוע לך שם_

זה ממש עצוב.
כל גינקולוג או מומחית לרצפת אגן או מדריכות בשיטת פאולה יודעים להסביר בדיוק "מה תקוע לך שם", זה כל כך שכיח וברור.
מה זה הפיזיו רצפת אגן שאת מדברת עליו?
אין שם אף אחד שמבין מה קורה? או שיודע להדריך איך לשפר את המצב?

רוצה להוסיף המלצה חמה מאוד על פיזיותרפיסטית רצפת אגן מדהימה, סבלנית ורגישה, שהביקור אצלה היה חוויה מתקנת לכל הבדיקות הפנימיות שאי פעם עברתי.. שירה ברונשטיין - מקבלת בירושלים. אני הלכתי פרטי, לא יודעת אם עובדת עם הקופות.
מישהי ניסתה שיטת ארויגו לחיזוק הרצועות?
לי נהייתה רצפת אגן ספסטית אחרי הלידה ה2
פשוט השרירים בטוסיק מכווצים ואי אפשר לצאת נורמלי.
זה נקרא אניזמוס

וזה מדכא

אז איך אתן מתכוונות כשאתם לא מצליחות ?
מתרוקנות*
רצפת אגן ספסטית

ולא הלכת לטיפול?

איזה דף חשוב. מרגישה "ברת מזל" שהגעתי לדף הזה. אמנם השנה כבר 2020 (כמעט עשור מ-2008...) אבל אם מישהי עדיין כאן, אשמח לשמוע על התוצאות של הניתוח.
+ במבוק_במבוק? - האם יש עדוכנים במצבך נכון לעכשיו?

תודה לכולן!

נעזרתי בדף הזה בתחילת הדרך, אז חוזרת לשתף בסיפור שלי ובמה שעזר לי:
היתה לי לידה ראשונה מהירה (4 וחצי שעות מתחילת הצירים) וטבעית.

בערך שבוע אחרי הלידה התחלתי להרגיש שמשהו שם למטה לא בסדר... תחושת מלאות ולחץ בהליכה, ובבדיקה עצמית חשדתי בצניחת שלפוחית.

אחרי חודשיים כשהתחושות לא עברו וכאבים חזקים בעצם הזנב החמירו, האורוגניקולוגית אבחנה צניחת רחם, שלפוחית, וקרע של אחד השרירים ברצפת האגן.

קיבלתי מעין טמפון גדול שמחזיק את איברי האגן במקום כדי שלא יצנחו עוד יותר נמוך. השתמשתי בו עם קרם אסטרוגן שמחזק את הרקמה (אני מניקה אז ההורמונים עדיין גורמים להכל להיות רך וגמיש).

הפיזיותרפיסטית אבחנה רצפת אגן ספסטית והתחילה לטפל בעיסויים (לא נעימים בכלל, חוצפה לקרוא לזה ככה בעצם..) שמאד היטיבו עם הכאבים בעצם הזנב. מסתבר שהשרירים פשוט משכו את העצם והסיטו אותה הצידה. אחרי שבועיים של תרגילי הרפיה בלבד התחלתי גם לחזק את השרירים. עשיתי תרגילים כל יום, כ6 פעמים של כיווץ והרפיה עם הנשימה. מעבר לזה גם פילאטיס ויוגה מותאמים לאחרי לידה (עם יוטיוב).

היום, ארבעה וחצי חודשים אחרי הלידה, המצב הרבה יותר טוב: החלפתי את הטמפון למידה קטנה יותר כי השרירים כבר מחזיקים יותר בעצמם. אני כבר לא משתמשת בקרם אלא בשמן קוקוס. אני יכולה לעשות ספורט בלי הטמפון אלא אם אני מרימה משקלים מעבר לתינוקת שלי, ואני לא.

אני אופטימית! אולי בקרוב אפילו אוכל לעשות שוב סקס...

יש לך מה להוסיף? עריכת כל הדף
אפשר לפתוח דף_חדש, או לכתוב כאן בדף מידע_ושיתוף_בענייני_צניחת_רצפת_אגן:
הנתינה הגדולה ביותר האפשרית, היא ההסכמה לקבל.

מאת:

כדאי לקרוא שוב את מה שכתבת לפני ההוספה.