האינסטינקטים ה"מעולים" שלי גרמו לי אתמול לטעום דווקא מהלופית, מה שגרם לתחושה לא מדהימה במהלך היום כולו. אויש. אני ממש לא יודעת איך להצליח לבחור את הירוקים לרסק ירוק שלי בלי למות פעמיים שלוש בדרך.

לגבי השישי, את בטוחה שזה לא סתם ירבוז צעיר וטעים?
אני מסתכלת על הפרחים והם נראים לי סולניים - חמש פינות לפרח, מרכז צהוב בולט. והעלים גם נראים לי סולניים - תסתכל במיוחד על העלים הצעירים ביותר ועל צורת הצמיחה שלהם.

האינסטינקטים ה"מעולים" שלי גרמו לי אתמול לטעום דווקא מהלופית,
לא הרגשת מיד עקצוצים בפה? זה לפחות מה שמרגישים כשאוכלים לוף לא מבושל.

יש הרבה אי דיוקים בהבנה הכללית של מה רעיל ומה אכיל... כמו כן, מה שטעים ואכיל לי - לאו דווקא טעים ואכיל לאחר.
בטיול לקטים האחרון אורי טעם את החצב - שגם נחשב ל"רעיל" - ואז הזמין את כולנו.. בהחלט היה טעים מאד - כמו אספרגוס.
מי יודע, יכול להיות שדווקא לופית צעירה אפשר לאכול קצת ממנה - אני אטעם בפעם הבאה שאראה.
יעלפו - רק טעמת מהלופית? היה טעים?
בלי למות פעמיים שלוש בדרך
טעימות לא הורגות אף אחד..

טעימות לא הורגות אף אחד..
האם בדקת את זה? האם אתה טוען שאין בארץ אף צמח שאכילת כמות קטנה ממנו יכולה להרג או לגרום לנזק חמור?
אני בכלל לא בטוחה שזה נכון. עולים בדעתי צמחים כמו הרדוף, דטורה, פטריות מסוימות, צמחים שמשפיעים על קצב פעימות הלב ובטח יש עוד צמחים. כמובן שכמות שרק תגרום למבוגר להרגשה כללית רעה, עלולה לגרום לנזק הרבה יותר חמור בילד. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה לילד שיאכל בטעות דטורה, שזה צמח נפוץ מאוד מאוד, גם באמצע תל אביב, והוא נפוץ במיוחד במקומות שבהם יש צמחים אחרים שאתם מלקטים, כמו כף אווז, ירבוז וגדילן, כי כל הצמחים הללו גדלים פחות או יותר באותו סוג של מקומות.
בבסיס ההנחה הזאת (שאין צמח רעיל באמת) חבויה גם ההנחה כי אין צמחי מרפא יעילים (כי אם אין צמחים "מרפאים" אין גם צמחים "רעילים").

בטיול לקטים האחרון אורי טעם את החצב - שגם נחשב ל"רעיל" - ואז הזמין את כולנו.. בהחלט היה טעים מאד - כמו אספרגוס.
מי יודע, יכול להיות שדווקא לופית צעירה אפשר לאכול קצת ממנה - אני אטעם בפעם הבאה שאראה.
מה מטרת צורת האכילה הלקטית? האם המטרה של התזונא היא לא גוף בריא יותר, בלי רעלים של מזון מעובד? מה ההבדל, אם כן, באכילת צמחים שידוע לכם שהם רעילים? למה לאכול אותם? זה שלא חליתם לא אומר שלא נגרם נזק לכבד שלכם. אם אפשר לאכול "קצת" מהלופית, אבל הרבה לא, אז למה לאכול ממנה? גם אם הגוף יכול להתמודד עם קצת מהחומר הרעיל שיש בלוף או בחצב, למה לעשות את זה?

בכל מקרה, אני מקווה שאתם נוקטים באמצעי זהירות, לא נותנים לילדים לאכול צמחים שאין לכם מושג מה הם, וכן שלפחות לאדם אחד בקבוצה יש טלפון סלולרי כשאתם אוכלים במודע צמח שידוע לכם שהוא רעיל ואם נמצאים באמצע שום מקום.
עוד זכור לי שלוטם_מרווני^?‏ כתבה שהיא מכירה צמח שגורם הפלות. לוטם, כמה צריך לאכול מהצמח הזה כדי שתיגרם הפלה? אולי גם נשים בהריון צריכות להיות זהירות במיוחד כשהן אוכלות צמחים שאינן מכירות.
עוד דבר שמפריע לי בגישה הזאת, הוא מין סאבטקסט לקחני שכזה, שמניח שכל מה שבטבע בריא וטוב לאדם, וזה מזכיר לי קצת את הגישה שאומרת שמותר לאדם לצרוך את כל מה שיש על פני כדור הארץ, כי לו הוא נברא, כולל בעלי החיים שנבראו רק על מנת לשמש את בני האדם. ברור שזה לא כך, אבל זה מה שזה מזכיר לי, בין היתר בגלל שאתם אוכלים צמחים בלי בכלל להכיר אותם או לרצות לדעת עליהם יותר (וזיהוי באינטרנט על פי תמונות הוא לא מספיק מדויק, הנה לוטם, שמבינה מאוד בצמחים, טעתה בזיהוי).

יעלפו - רק טעמת מהלופית? היה טעים?
אכן, רק טעמתי. יצאתי למטע בשש בבוקר והכל עוד היה רטוב מטל ויפה כל כך והצורה של העלים נראתה לי תמימה לגמרי ומזמינה מאוד. אחר שטעמתי (עלה) הרגשתי בתחתית הגרון כאילו משהו תקוע שם. הרגשה שלא עברה עם מים או אוכל, אלא רק אחרי כמה שעות. והטעם? של עלה!

טרה שלום - הסאבטקסט הוא - האדם הוא חלק שווה ובלתי נפרד מהטבע. מכאן אני בוחר לחיות. דווקא הפחד והפירוד מהטבע גורם לנו לקחת מהעולם יותר ממה שהוא יכול לתת - כשאני חלק ממשהו, שזה חלק ממני, אני מודע לכמה אני יכול לקחת מבלי להפר את האיזון. לדעתי האמון הטוטאלי באינטלקט האנליטי - והזנחת האינטואיציה היא בלב המשבר שאנו חווים כתרבות גלובלית אחת בעולם כיום.
כשאני מלקט אני משתמש בכמה עקרונות חשובים, ולא "אוכל הכל". עקרון המשיכה, עקרון הקצב.. זה לא שאני לא משתמש בידע הקיים - גם בו אני משתמש אבל בערבון מוגבל. כל דבר כמעט שאמא-תרבות אומרת לפחד ממנו יש לו השלכות עמוקות יותר שבד"כ כוללות - ניתוק ותלות בהירארכיה.
אני לא אוכל חצב דווקא כי מישהו אמר עליו שהוא רעיל.. אני פשוט בוחר לבדוק בעצמי. הבחירה כאן היא באמון בטבע - האמון יוצר מציאות אחרת. האמון גם מגן עליי.
אם אני אכנס לשכם כחייל ציוני מפוחד במדים, או שאכנס לשם בתור תייר מלקט - אני אחווה מציאות אחרת באותו המקום בדיוק. אם אני עוצר טרמפים מתוך פחד או מתוך אמון אני מושך אליי אנשים שונים.
כך גם אם אצא לטבע מתוך פחד, או מתוך אמון.
במקום לתת לאנשים את התשובות מראש - תשובות שהן אי וודאיות ולאו דווקא נכונות לכל אחד. חשוב לי לאפשר לאנשים להגיע למקום של אמון בטבע ולפעול משם.. עוד לא פגשתי מישהו שטעם הרדוף וחשב שזה טעים. אבל יכול להיות שיש בו חומר מסוים שאנשים באופן נדיר דווקא כן צריכים ולהם זה יהיה טעים בכמויות קטנות. אני לא מתיימר לדעת - ולכן אני גם לא אומר "זה רעיל - אסור".

לוטם, כמה צריך לאכול מהצמח הזה כדי שתיגרם הפלה?
תלוי. אם את בתחילת ההריון מספיק ביס, "טעימה". אם את במצב מתקדם יותר- צריך יותר.
ואחרי מידע כזה חייבים - דף_מוצנע‏
_הרדוף_ או חמור מזה- פרח של הרדוף, די באחד כדי לגרום למוות.
אני מחנכת את ילדיי להמנע מלגעת בצמחים רעילים והכי חשוב - להכיר אותם, לזהות אותם, לדעת להזהר מהם. זוטא עלולה לגרום לדום לב אצל ילד קטן במידותיו. די בטעימה.
בליקוט, נראה שאין סיבה לסכן חיים. הרי המטרה היא שיפור איכות החיים. למרות שמת לא סובל כנראה...

לוטם וטרה,
עד כמה שידוע לי, גורם אקדמי מוסמך אמר לשימי שאין בארץ צמחים שאפשר למות מהם מטעימה.
צמחים רעילים הם לא טעימים. לאנזימים בפה ולנו יש אינטואיציה טובה בקשר לזה.

טרה,

לא הבנתי את ההערה הזאת לגבי לקטות ולקחנות. מה הקשר בכלל? דוקא לקטים, שאוכלים לפי התיאבון וממשיכים הלאה, חסרי רכוש ומותרות, הם רחוק מהזן הלקחני לפי דעתי.
אם לקט ימצא פתאום מקום בטבע שיש בו שפע של תאנים נהדרות, ישים שם גדר ויתחיל למכור את התאנים בכסף - זאת לקחנות (וזה מה שקורה היום בחקלאות, אם כי לא במדויק).

בתמונה השישית של יעלפו ניתן לראות בוודאות כמעט מוחלטת את הירבוז הצעיר. כשהוא צעיר הוא מושך מאוד לפי דעתי, ומאוד לא רעיל. פשוט טעים ומזין.
את בחרת דוקא להסתכל על הצמח שלידו (עם הפרחים הקטנים). לא הסתכלתי עליו אפילו, כי הוא לא מושך אותי למאכל. זה עיקרון המשיכה שאופק הזכיר. נחמד, לא?
אני גם בטוח ב100%, ואפשר לשאול אותה אם זה נכון - שיעלפו התכוונה לירבוז (עם העלים הגדולים) ולא לצמח שלידו עם הפרחים, כשהיא *נמשכה* לצלם שם תמונה.

לגבי אכילת החצב -
אני לא שמעתי בשום מקום שחצב זה רעיל. מצד שני אני לא מבין גדול בצמחים. ולכן, לא הלכתי לטעום ממנו דוקא כי הוא רעיל או משהו כזה. אכלתי ממנו, כי במהלך הטיול נהניתי לאכול פרחים שונים, והפרחים של החצב נראו מושכים ביותר. חוץמזה שהגבעול שלו כאילו דרש שיקטפו אותו לפי חוק האספרגוס, אז ניסיתי ואכן היה מוצלח.

לפני שנה התפרסם ה"אייטם" על ילדה שמתה כביכול מנשיקה עם חבר שלה שאכל חמאת בוטנים לפני... (הדעות חלוקות מאז) - מה שכן יש אנשים שמאד רגישים לחמאת בוטנים ובוטנים בכלל עד סכנת מוות.. עם זאת אנחנו נותנים במבה לילדים שלנו, אפילו אם רק בימי הולדת.. יש עוד כל מיני מזונות שגורים במדפי הסופר אבל מאד מסוכנים לאחרים.
אלרגיות קשות כל כך קשורות בדרך כלל בחוסר איזון בגוף שבדרך כלל נובע מטוקסימיה.

לא נראה לי שיש מחקר כזה, אבל אותי מעניין כמה אנשים שמשתמשים בעקרון המשיכה באמת נפגעו מטעימה של הרדוף.

מה שמדהים זה הקשר החזק שאמא-תרבות נטעה בנו בין "ליקוט" ל-"צמחים רעילים".. כמו שבין "ג'ונגל" ו"טבע" ל"השרדות". כמה אנחנו נזהרים מהטבע... ובאיזה זרועות פתוחות אנחנו מחבקים אלינו פנימה את הבמבה והפלאפונים הרעילים כל כך.

מה שבטוח זה שהבמבה גם לאלו שלא מתים ממנה - היא אינה צמח מרפא... ודווקא ההרדוף הוא צמח מרפא (או במילים פשוטות - אוכל שנאכל לפי עקרון המשיכה באופן נדיר - וכנראה מאד נדיר במקרה זה) בתרבויות חכמות ממני מתימן ובאפריקה.. ולאחרונה אפילו רואים בו פוטנציאל לריפוי סרטן (הוא מונע חלוקה תאית).

"להקשיב לגוף" "להקשיב לטבע"... מכירים את המשפטים האלו? האם יתכן שאם יבוא היום ויהיה לי סרטן או דבר אחר - דווקא אז ההרדוף יהיה לי טעים בכמות מסוימת (כרגע הוא לא טעים לי)? אבל בספרים כתוב שזה רעיל... אז למי אני מקשיב?

וכאן הנקודה - אמירות נחרצות על צמחים כרעילים הן מורד חלקלק לחוסר אמון בטבע, וחוסר ספקות ב"תרבות הבמבה" - זו שמוכרת לנו תוספים תזונתיים מלאכותיים וטיפולי קרינה.

זה לא שאין סיכונים בליקוט חופשי.. אבל מבחינת סדר עדיפויות זה מדהים באיזה קלות אנחנו מכניסים את הילדים שלנו למכונית - אחת המכונות הקטלניות ביותר שיש... וכמה זהירות אנו נוקטים שמדובר לצאת לטבע ולעשות חיים.

את בחרת דוקא להסתכל על הצמח שלידו (עם הפרחים הקטנים). לא הסתכלתי עליו אפילו, כי הוא לא מושך אותי למאכל. זה עיקרון המשיכה שאופק הזכיר. נחמד, לא?
אורי, מאלף מה שכתבת!!!
גם אני לא הבחנתי בכלל בפרחים, אלא בעלים הירוקים, הרעננים והמזמינים.

כמה אנחנו נזהרים מהטבע... ובאיזה זרועות פתוחות אנחנו מחבקים אלינו פנימה את הבמבה והפלאפונים הרעילים כל כך.
כמה שאתה צודק... וכמה שזה עצוב!!!

תלוי. אם את בתחילת ההריון מספיק ביס, "טעימה". אם את במצב מתקדם יותר- צריך יותר.
לא הבנתי בסופו של דבר מהו הצמח הרעיל המדובר.

את בחרת דוקא להסתכל על הצמח שלידו (עם הפרחים הקטנים). לא הסתכלתי עליו אפילו, כי הוא לא מושך אותי למאכל. זה עיקרון המשיכה שאופק הזכיר. נחמד, לא?
לדעתי מצולם שם רק צמח אחד.

לפני שנה התפרסם ה"אייטם" על ילדה שמתה כביכול מנשיקה עם חבר שלה שאכל חמאת בוטנים לפני... (הדעות חלוקות מאז) - מה שכן יש אנשים שמאד רגישים לחמאת בוטנים ובוטנים בכלל עד סכנת מוות.. עם זאת אנחנו נותנים במבה לילדים שלנו, אפילו אם רק בימי הולדת..
דווקא זו דוגמה מצוינת (חוץ מזה שלא הייתי מאמינה לכל דבר שכתוב בעיתון). בוטנים זה לא במבה. בוטנים זה צמח, ואפילו יש שדות של בוטנים בהם עלולים להיתקל גם לקטים.

כל דבר כמעט שאמא-תרבות אומרת לפחד ממנו יש לו השלכות עמוקות יותר שבד"כ כוללות - ניתוק ותלות בהירארכיה.
אני לא אוכל חצב דווקא כי מישהו אמר עליו שהוא רעיל.. אני פשוט בוחר לבדוק בעצמי.
תרבות כוללת גם את הידע העתיק על צמחים ומה רעיל ומה לא רעיל. מי שמחליט להתחיל לטעום צמחים שאינו יודע מהם, מוותר על מקור מידע חשוב. שגם אתה מודע שהן "חכמות ממך, אך בוחר לוותר על הידע שלהן.
ודווקא ההרדוף הוא צמח מרפא (או במילים פשוטות - אוכל שנאכל לפי עקרון המשיכה באופן נדיר - וכנראה מאד נדיר במקרה זה) בתרבויות חכמות ממני מתימן ובאפריקה..

גם בעלי חיים לומדים מה לאכול ומה לא לאכול מתוך הסתכלות על אמם, בני מינם ומסורת של הקבוצה. הם לא פועלים לחלוטין לפי עיקרון המשיכה.

במקום לתת לאנשים את התשובות מראש - תשובות שהן אי וודאיות ולאו דווקא נכונות לכל אחד. חשוב לי לאפשר לאנשים להגיע למקום של אמון בטבע ולפעול משם.. עוד לא פגשתי מישהו שטעם הרדוף וחשב שזה טעים. אבל יכול להיות שיש בו חומר מסוים שאנשים באופן נדיר דווקא כן צריכים ולהם זה יהיה טעים בכמויות קטנות. אני לא מתיימר לדעת - ולכן אני גם לא אומר "זה רעיל - אסור".
מה שאתה קורא לו "אמון בטבע" הוא בעצם שני דברים:
אמון בכך שבני אדם יודעים *תמיד* באופן אינטואיטיבי מה טוב להם ומה הם צריכים - גם אנשים שלא מבדילים בין גרניום לפטרוזיליה וגדלו בעיר מנותקים לחלוטין מהטבע ומצמחים.
מה שלא טוב לגוף בזמן מסוים ובמצב מסוים, לא יהיה טעים. במצב אחר ובזמן אחר, אותו צמח כן יהיה טעים.

אני אישית לא מאמינה בעקרונות אלה ולא חושבת שהן מבטאות דווקא אמון בטבע, אלה אמון במשהו מיסטי אחר. אני חושבת שכשאתה כותב דברים כמו טעימות לא הורגות אף אחד.. אתה כן מתיימר לדעת. הבעיה היא שכשאתה כותב באינטרנט דברים ו לא אומר "זה רעיל - אסור". , בלי לדעת מי קורא את הדברים הללו ומי עומד מולך (בין אם קוראים סמויים כרגע ובין אם קוראים שיקראו את הדברים הללו עוד שלוש שנים), יש בכך סכנה מסוימת, וראוי (בעיני) לסייג אמירות נחרצות כאלה. קח בחשבון שאתה משתמש לפי שיקול דעתך בידע קודם ויודע מה זה הרדוף, ויודע מה זה חצב, ואז מחליט אם לנסות גם בעצמך, אבל לא כל האנשים שקוראים את דבריך מכירים את הצמחים הללו, ואתה מעודד אותם לאכול בלי חשש.

לדעתי מצולם שם רק צמח אחד.
אני רואה שם, חוץ מהדשא, לפחות עוד שני צמחים

אני חושבת שכשאתה כותב דברים כמו "טעימות לא הורגות אף אחד".. אתה כן מתיימר לדעת.
בהחלט. אבל זאת אכן ידיעה. אם גורם אקדמי בכיר בתחום בישראל אומר את זה, אז זה כנראה נכון.

ואתה מעודד אותם לאכול בלי חשש
לא. הוא מעודד אותם לטעום בלי חשש, טעימה קטנה על קצה הלשון, ואז להחליט.

יותר ויותר גישות בתזונה שאני קורא עליהן ומאמץ, מסתבר לפעמים באופן ישיר ולפעמים באופן קצת יותר עקיף שהן בעד אכילה אינטואיטיבית, ושמות ללעג דברים כמו ערכים תזונתיים.

אני חושב שבויכוח הזה לא נצליח לשכנע זה את זו, אבל אני מאמין שחלק מדעותיך בנושא נובעות מפחד, שהוא מאוד פופולארי בימינו, במיוחד אצל הורים.

כשדודה שלי היתה ילדה היא אכלה קצת בצל של חצב
בצל של חצב זה לחלוטין לא הפרח של החצב.
זה כמו ההבדל בין לאכול את פרי העץ או את השורש שלו. קחי לדוגמא את תות העץ (mulberry) - הפרי נהדר. הגבעול שמחובר לפרי נחמד, בהחלט בר-עיכול, אפילו די טעים לפעמים. העלה לעומת זאת ממש לא טעים וכנראה רעיל, וגזע העץ כנראה בכלל לא נועד למאכל אדם (אין לנו יכולת לעכלו).

פרח החצב טעים. כשתטעמי (אם ייצא לך ותרצי,) תספרי לי איך הרגשת

הערה קטנה וחשובה:

_אני מאמין שחלק מדעותיך בנושא נובעות מפחד_
לא התכוונתי חס וחלילה לפגוע או להעליב, אלא פשוט לציין שלדעתי מדובר בפחדים

בצל של חצב זה לחלוטין לא הפרח של החצב.
נכון, אבל היא אכלה ממנו בהחלטה עצמאית שלה בתור ילדה - כלומר נמשכה אליו. אף אחד לא הציע לה ולא הדגים לה שאוכלים את זה - פשוט לא היה שם מי שימנע ממנה.
אני מבינה מזה שהאינסטיקט שלנו לא מספיק מדויק כיום כדי לשמור עלינו, גם כילדים. בדברים האלה דרושה הדרכה אחראית של מי שיודע מנסיונו.
ו _גורם אקדמי בכיר בתחום בישראל_ שאנחנו לא יודעים מי הוא ומה שמו - נו... גורמים אקדמיים בכירים אומרים הרבה שטויות בכל התחומים.

גם בעלי חיים לומדים מה לאכול ומה לא לאכול מתוך הסתכלות על אמם, בני מינם ומסורת של הקבוצה. הם לא פועלים לחלוטין לפי עיקרון המשיכה.
חוזרת ומזמינה את המבינים לליקוט במטע האבוקדו שבו אני מתגוררת, כדי להסתכל על בני מיני בפעולה

זהירות מחוביזות ענק
שמעתי סיפור מ תמר_אופיר‏ על חוביזות ענק שגדלו בקרבת הבית שלהם, בדיעבד זה כנראה היה על ערימת "פסולת דיר". מה שגרם להן להיות ענקיות זה הקרקע העשירה בחנקן וכתוצאה מכך גם החוביזות עצמן היו... עשירות בחנקן?
בכל מקרה, אאל"ט 3 סוסות מתו מהחוביזות האלה.
אני לא יודעת מה ההשפעה של חוביזות כאלה על אנשים אבל המסקנה שלי היא שצמחים בעלי מימדים חריגים - צריך להיזהר מהם...

נראה לי שאם זה היה עשיר במיוחד בחנקות הייתי מרגיש את זה בטעם, לא?

מה, והסוסות לא הרגישו?

בכל מקרה, עניתי רק לצורך הויכוח
אבל שתדעי שהסיבה ששם החוביזות כל כך גדולות (איפה שליקטתי), זה פשוט כי יש שם כמות מופרזת של השקיה. הקרקע שם ממש בוצית

ה_עוגיה‏ שלום - אחותי חזרה אתמול מרופא שיניים, עשו לה סתימה.. הרופא הציע לה סתימת קומפוזיט (לבנה), אבל היא ביקשה דווקא כספית.. למה? כי היא הסיקה מסקנות מהר מדי.. (הייתה לה סתימה לבנה פעם שנפלה אחרי שנה ולכן הסיקה שסתימות כספית יותר טובות..)

יכול להיות שתמר ראתה רק את החלון בו הם אכלו את החוביזות ולכן הסיקה שזו הסיבה אבל האם יכול להיות שהסוסות גם אכלו משהו אחר.. לפני או אחרי או אולי קצת מהפסולת דיר או פסולת אחרת.. אין לסוסים ידיים ואצבעות וקשה להם יותר מאיתנו לדייק במה אוכלים ומה לא.. לכן לנו בני האדם יותר קל ללקט במקומות עם פסולת.. אבל סוס די בקלות יכול לאכול שקית ניילון ולמות ביסורים.

כמו כן, חיות שבי רבות, כמו בני אדם, "מאבדות את הדעת", "מאבדות קשר עם האינטואיציה".. הכרתי כלבה שלא נתנו לה תשומת לב, הייתה קשורה כל הזמן.. לבסוף השתגעה והתחילה לאכול חתולים.. יכול להיות שזה אפילו מנגנון הרס עצמי.. אם אני רואה ערימה של פסולת לול מסריחה.. עקרון המשיכה ימנע ממני לאכול משם או מהצומחים עליה.. אלא אם אני רעב מאד וזה כל מה שיש - וגם אז אוכל רק קצת מזה.

אופק, אני רוצה להוסיף עוד שני דברים לדף אבל קצת קשה לי לנסח.
העניין הראשון הוא בעניין קטיף נכון של ירוקים. חוק האספרגוס הוא לא הדבר היחיד שכדאי לדעת. יש למשל את הרעיון של לקטוף מהצמח את מה שעומד לנבול, כדי שהוא יפסיק להזרים לשם אנרגיית חיים, וגם את העניין של לקטוף מהצדדים כדי לתת לצמח לצמוח (נכון לגבי הרבה משפחות של צמחים, כמו המצליבים/הכרוביים/החסות/וכו'). יש גם את העניין שאם אתה ממשיך לקטוף ולקטוף אז הצמח ימשיך להצמיח ולא ילך לזריעה ופריחה, שזה טוב מבחינתנו.

העניין השני הוא לא לקטוף כל יום מאותו מקום. לעשות סבב מסויים, יום פה יום שם - כדי לתת לצמחים לגדול ולהתאושש בזמן שאתה לא שם.

בתמצית: להתיחס לליקוט כמערכת יחסים עם הצמח, לא להיות מניאקים ולא להיות גרידי.

דרך אגב, נראה לי שהגרידיות בלקטות נובעת מפסיכולוגיית חסר ("שלא יגמר לנו האוכל"), ושככל שממשיכים ומגלים שתמיד יהיה מה ללקט עוד, ושהאוכל לא נגמר - נרגעים, ולומדים לקחת כל פעם רק כמה שצריך באמת.

(המרגיעון אומר לי: אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך. אז קודם כל אני בת, ובאמת אני לומדת את זה בעצמי בימים אלה ממש).

אורי שני העקרונות (שהולכים יד ביד) שעוד לא הרחבנו לגביהם (כי יכול להיות שהם יותר מתאימים תחת מדור_גינון_וחקלאות‏, או תחת מדור עתידי שמדבר על השילוב שבין גינון לליקוט בגינה, יש כרגע את העמוד על פוקואוקה) שנראה לי כוללים בתוכם את מה שאמרת:
*עקרון ההזנחה* - לתת לדברים לצמוח, לתת לעשבים לצמוח, ללקט בסביבה גדולה מספיק כך שלא תהיה האפשרות לשלוט בכל "הגינה". (ה"גינה" היא כל מקום בו אנו מלקטים).
*עקרון הטיפוח* - איך ללקט בצורה שמחזקת אותנו ואת הצמח בטווח הארוך. החקלאות הטוטליטארית החלישה צמחים.. הליקוט מחזק אותנו ואת הצמחים על ידי כך שאנחנו משתתפים בהתפתחות האבולוציונית של כלל קהילת החיים ולא מפרידים את עצמינו ממנה.

ומורינגה אולי תרחיבי קצת ובעיטור מילולי תוסיפי את *עקרון השפע* עליו דיברת.

ולא להיות גרידי
רגע של עברית : גרידי = חמדן.

כל המדור הזה פשוט עושה לי טוב.
תודה.

אם גורם אקדמי בכיר בתחום בישראל אומר את זה, אז זה כנראה נכון.
זה קצת סותר את רוח הדברים, לא?
גורם אקדמי בכיר מוסמך יותר מידע מסורתי?
יש הרבה ידע מסורתי (מעט מידי פרסומים שלו), לפיו יש ויש צמחים רעילים בארץ. אני לא בדקתי את עקרון המשיכה על צמחים רעילים, כיוון שלימדו אותי כילדה לא לאכול מהם. פסיכולוגית לא נמשכתי אליהם יותר.
טרה הזכירה למעלה כמה מהצמחים שדי בנגיסה בודדת כדי להרוג ילד (הרדוף, למשל). בצל חצב, לעומת זאת, דווקא ניסיתי בעצמי במינונים נמוכים מאוד לצרכים רפואיים ואני יכולה לספר שהוא גורם להאצה של קצב פעימות הלב. נסיון פחות מבוקר של אדם עם לחץ דם גבוה יכול היה לעלות לו בחייו.

כשהייתי ילדה קראתי את אי-הילדים של מירה לובה. אני לא זוכרת הרבה מהספר, אבל יש שם תיאור שנחרט - נער שמתבונן בארנבת ומלקט בעקבותיה רק את המזונות שהיא בחרה ומזניח את אלו שהיא הזניחה. באין מבוגר להדריכו, הוא מצא בארנבת מדריכה.
התבוננות בבעלי חיים אחרים ובבני אדם מנוסים מפתחת כישורי הבחנה בין מה שטוב לנו לבין מה שרעיל/לא בריא לנו. כמובן שהתבוננות בבעלי חיים אחרים היא מוגבלת, כיוון שלא כל מה שטוב לעז, טוב גם לי. אני הייתי מתחילה את ההכשרה שלי בלקטות בצורה כזאת, עד שהייתי מבססת ידע ומפתחת את האינסטינקטים הקהים מחוסר שימוש.

עוד מחשבה -
א/נשים שסובלים מבעיות של עודף קרישיות בדם, צריכים לשים לב לא לאכול עודף ירוקים, בגלל שהם יכולים לצרוך עודף ויטמין K. מי שלוקח תרופות מדללות דם, על אחת כמה וכמה.
גם עודף ברזל יכול להיות בעייתי לכבד. מעניין אם אפשר להגיע לעודף ברזל משייק ירוק יומיומי.

מעניין אם אפשר להגיע לעודף ברזל משייק ירוק יומיומי.
אני לא יודעת, אבל בהחלט הולכת לנסות... נדבר אחרי תרומת הדם הבאה שלי, בעוד חודש וחצי

לשים לב לא לאכול עודף ירוקים, בגלל שהם יכולים לצרוך עודף ויטמין K. מי שלוקח תרופות מדללות דם, על אחת כמה וכמה.
גם עודף ברזל יכול להיות בעייתי לכבד. מעניין אם אפשר להגיע לעודף ברזל משייק ירוק יומיומי.
איכשהו, קשה לי להאמין שמגיעים לאיזשהו עודף ביסודות תזונתיים מאכילת עלים. סיכויים שהגוף משתמש רק במה שהוא צריך.
אם כבר, יכולות להיות בעיות ספיגה - כי הגוף שלנו לא רגיל לעכל עלים טריים - לא?

כתבתי על הנושא בדפים שונים. בתזונא המבוססת על פירות עשירים בברזל כמו תאנים וענבים ועלים ירוקים כהים יש הרבה ברזל - אולם כשאוכלים את המזון ללא בישול המולקלות של הברזל נשארות קשורות לפיגמנטים בצמח ולכן הוא לא יכול להזיק.. זוהי התאוריה לפי מחקר שעשו על ‏ציפורי מיינה‏ וגם על ציפורים אחרות עם תזונא דומה, בו כל בטבע הציפורים לא מפתחות הרעלת ברזל, ובשבי, בו הן מקבלות מזון תערובת מעובד ומבושל, הן מתות..

עוד פרמטר כאן זה חומצה פיטיקית שעוזרת באיבוד ברזל (לנשים פוריות בד"כ אין בעייה לאבד ברזל דרך ווסת מוגברת - ראו תזונה_חיה_ווסת‏)

אנחנו נכנסים כאן ל"פיקסלים" של התזונא וזה מבלבל ומנתק לאנשים רבים.. הנקודה שלי היא שיש שפע של מקורות עשירים לברזל מהצומח, וישנם גם דרכים טבעיות להפטר מברזל כשצריך. לפי עקרון המשיכה, כשאנחנו בעודף ברזל, מזונות עשירים מדי בברזל יהפכו לפחות טעימים, ויתכן מאד שמזונות עשירים בחומצה פיטיקית יהפכו לטעימים יותר.

כשהמזון מבושל ומתובלן האינסטינקטים שלנו לא מגיבים באותו האופן ואפקט ה"די" לא פועל ברמה של הפה... אלא ברמה של הכאב בטן.

ההבנה שלי לגבי ברזל זה שחשוב שלקבל אותו בתזונא וחשוב לגם להפטר ממנו שלא יצטבר. לפי המנייה, מזון נא עשיר בברזל לא מצטבר. הרעלת ברזל מהצטברות זה דבר מאד מסוכן - וזוהי רק עוד סיבה אחת להמנע לחלוטין מבשר מבושל ותוספי מזון של ברזל (אחד נפוצים בהרעלת ילדים בארה"ב כל שנה ד"א) - כי אין שום סיכוי שהאינסטינקטים שלנו יוכלו לתפקד ולהגיד לנו "עוד עוד" או "אוקיי מספיק".

כשאוכלים את המזון ללא בישול המולקלות של הברזל נשארות קשורות לפיגמנטים בצמח ולכן הוא לא יכול להזיק..
לא בטוח שזה נכון לגבי רסק_ירוק‏. ייתכן שהריסוק המכאני של העלים מנתק את מולקולות של הברזל מהפיגמנטים.

_התאוריה לפי מחקר שעשו על ‏ציפורי מיינה‏ וגם על ציפורים אחרות עם תזונא דומה, בו כל בטבע הציפורים לא מפתחות הרעלת ברזל_
יש הבדל משמעותי בין מערכת עיכול של ציפור לזו של אדם. בנוסף, המיינה אוכלת מזון שהוא *טבעי לה*. האם אכילת כמות גבוהה של עלים ירוקים בצורה של רסק ירוק היא טבעית לאדם? בלנדר נראה לי המצאה די חדשה. לי דיי ברור שאם הייתם צריכים ללעוס את כל העלים הירוקים לפני שאתם אוכלים אותם, לא הייתם מגיעים לכמויות העלים הירוקים/ברזל שאתם צורכים. ולכן לא בטוח ש

אופק, בדקת את רמת הברזל שלך בבדיקת דם? (או שאתה מכיר מישהו אחר שאוכל המרבה רסק ירוק שבדק?)

גם עודף ברזל יכול להיות בעייתי לכבד. מעניין אם אפשר להגיע לעודף ברזל משייק ירוק יומיומי.
לדעתי לא. העלים מכיל הרבה סיבים, שקושרים עודפי מינרלים ומוציאים אותם עם הצואה. חוצמזה, ברזל צמחי נספג לאט יחסית. מסיבה זו יש יותר סיכוי להגיע לעודף ברזל מאכילת בשר יומיומית מאשר מאכילת עלים ירוקים.

טרה שלום - רק עכשיו אחרי שענבל כתבה - שמתי לב שיש כאן שאלות אליי.. נראה לי שזה יותר רלוונטי לעמוד רסק_ירוק‏ או עלים_ירוקים‏

ייתכן שהריסוק המכאני של העלים מנתק את מולקולות של הברזל מהפיגמנטים
הבלנדר לועס לנו את המזון - ובהחלט יש לזה הרבה חסרונות. אנשים בוחרים להשתמש בו בגלל היתרונות. אני מאד נהנה לצאת לטיולים ולאפשר לי את כל הזמן שבעולם ללעוס את מגוון הירוקים לרסק ירוק בפה... אני לא חושב שריסוק ולעיסה יכולים לעשות את השינוי הכימי שבישול גורם למזון.

האם אכילת כמות גבוהה של עלים ירוקים בצורה של רסק ירוק היא טבעית לאדם?
תצאי לטבע עכשיו.. יש הרבה עלים ירוקים בכל חור... הרבה מאד.. והם טעימים וזמינים (יש אנשים שצריכים לעבור תהליך כל שהוא על מנת להעריך אותם). לחיות כחלק מהטבע עבורי, זה להסתדר ולשגשג על המזון שהטבע מספק לי.. לכן זה לדעתי טבעי לאכול הרבה עלים (ועוד דברים). לגבי איזה כמות.. גם כאן אני נותן לטבע להכתיב - בחורף יש יותר עלים.. בקיץ יש פחות.. אבל מה שברור הוא שרובינו לא אוכלים מספיק מגוון וכמות של ירוקים.

עכשיו לגבי הרסק -
הבלנדר הוא אינו אידיאלי בטווח הארוך - הבלנדר הוא טכניקת מעבר לתזונא ירוקה יותר - רוב האנשים מסיבות שונות לא רגילים לאכול ירוקים - ומי שמעוניין - על ידי שילוב עם פירות בבלנדר - אפשר די בקלות לאכול כמויות גדולות יותר ועדיין לשמור על מקום העבודה והאוטו... אחרי כמה שבועות הם מגלים שהם יכולים לאכול הרבה יותר ירוקים - ולא רק ברסק. באופן כללי ההתרשמות שלי שאנשים מתחילים עם מדור_מתכוני_אוכל_חי‏ מסובכים יותר.. ועם הזמן מחפשים את הפשוט - פירות, עלים, וקצת זרעים ואגוזים..

לגבי בדיקת הדם ושאר דברים - אני אשמח להשאיל לך את הספר green for life - שנכנס לעומק הירוקים והרסק כולל ניסוי אישי שערכה ויקטוריה על 30 איש.

לקטים יקרים, שאלה תיאורטית אליכם (ככה זה מתרגמים, יש לנו המון שאלות תיאורטיות....)
האם יש דבר כזה "חסת בר"? הבנתי שיש "חסת המצפן" ואולי הכוונה לזה - אבל האם אוכלים את זה?
(צרפתית כתוב salades sauvages , דרך אגב )
אודה לכל המשיבים

לפי אמוץ דפני, אפשר לאכול חסת המצפן אחרי בישול.

טוב, באתי לשתף במידע שהתוודעתי אליו, אני מתארת לעצמי שלא יעניין את מי ש-נותן_אמון_במים_מהטבע^?‏ ...
בספר שאני קוראת על צמחי מאכל היה כתוב לא לאסוף גרגיר הנחלים מהבר, כיוון שיכול להיות נשא של טפיל בשם liver fluke (עלקת הכבד). זה עניין אותי כי רציתי לאסוף שתיל לגינה שלי, אז המשכתי לקרוא. מסתבר שלטפיל יש מחזור חיים מורכב הכולל בקר, חלזונות מיים וצמחי מים. ממה שקראתי "בויקיפדיה" ‏http://en.wikipedia.org/wiki/Fascioliasis‏ הבנתי שהטפיל קיים בכל העולם והידבקות של בני אדם נפוצה יותר במדינות בהן נהוג ללקט צמחי מים למאכל, כמו צרפת וספרד.
מרכיב חשוב בהפצה של המחלה הוא החילזון, ומעיון באנציקלופדיה של החי והצומח אני רואה שיש בארץ חילזון השיך למשפחה, אגמית תפוחה. כתוב עליה שנמצאת במספר גופי מים באזור, חיה במערכת המוביל הארצי ונמצאת גם מעט מאוד בגופי מים הסמוכים לאגם (?). בקיצור, כנראה שהחילזון הזה ממש לא נפוץ בארץ, אז אולי אין את הבעיה הזאת.
אני לא יודעת מה המצב בארץ, ומעולם לא שמעתי שלא כדאי לאכול צמחי מים בנחלים, אבל אולי יש מישהו שמכיר וטרינר של פרות ויכול לשאול אותו?

טרה, מה הטפיל הזה גורם?

הורס את הכבד ועוד איברים . אבל לא נראה לי שיש את הטפיל הזה בארץ, כי החילזון שהוא אחד הפונדקאים שלו, לא נפוץ.

שלום.
הגעתי לדף בעקבות ההפנייה מלקטים_מטיילים^?‏. שוקלת להצטרף לאחד הטיולים.
עלתה בי שאלה לגבי עקרונות_וחוקים_בשירות_לקטים‏, לגבי עניין הליקוט משדות, בוסתנים, פרדסים או מטעים, חצרות של אנשים וכו'.
אני תוהה האם בטיולי הליקוט אתם מלקטים ממקומות כאלה והם זה נעשה ברשות בעלי המקום?

טעמתי אלת המסטיק וזה די עשיר בטעם אבל גם מר מאוד ברוב העלים. השאלה האם זה בריא.
גם טעמתי סירה קיצונית ואין לזה טעם.
הצמח השלישי שטעמתי הוא עירית, ואני מדבר על העלים בצורת ה-V. אין לזה טעם צורב אבל מוזר כי העיזים לא אוכלות את זה כל כך..
אשמח לשמוע חוו"ד על הצמחים הנ"ל.
תודה.

שלום לכם
המידע והשיחות כאן ממש מעניינות ומעשירות
צומח לי בגינת הירק ירבוז וכף אווז ועד עכשיו הייתי מעשבת אותם, היום קראתי שירבוז מעשיר את הקרקע בחנקן
כבר מזמן שמעתי שהוא אכיל אבל לי משום מה הוא מרגיש רעיל וכשטעמתי אותו וגם את כף האווז הטעם היה לי ממש מגעיל
האם זה אומר שלי אישית זה לא בריא? או שצריך להתרגל לטעם?
רוב העלים הירוקים לא ממש טעימים לי אלא רק בתוך רסק ירוק בכמות סבירה

ללקטים הנכבדים ,ילדתי היקרה בחרה ללמוד מכם, אז פשוט ולעניין ,אני לא מסכים שהיא תתעם מצמח כל שהוא שידוע כבעל פוטנציאל לרעילות ונחרדתי לקרא שאתם (אומנם יש לכם ניסוחים חכמים) טועמים צמחים רעילים ,צמח רעיל גם אם לא מזיק מידית עלול לעשות נזקים לטווח ארוך, עברתי את הגיל שהייתי מסדיר עניינים בעזרת אלת בייסבול ,כיום יש לי עורך דין המקבל תשלום חודשי ,ראו ,אני מבקש הימנעו מניסיונות עם חומרים רעילים ,בשיחת ייעוץ עורך דיני טוען שביכולתו להפוך את חייכם לסיוט