דף_פתיחה‏ leaf מה_חדש‏ leaf מפתח_נושאים‏ leaf הוראות_שימוש‏ leaf חיפוש:
בגיל שנתיים וחצי הוא החטיף מכה לאחותי. סבתא שלו אומרת לו 'תבקש סליחה', אז הוא אומר לה 'מה זה שייך?' (בילבילה בציטוט של ילד עם זוית ראייה שונה על נימוסים מתוך חוכמות_של_ילדים‏)

ברוך בואך לאתר באופן_טבעי‏ flower

ביקור ראשון שלך?
ראו גם: רמת_חיים‏
יחס_של_ילדים_לפשטות_מרצון‏
האם_מזון_אורגני_סותר_פשטות_מרצון‏
צריכת_תרבות_ופשטות_מרצון‏
מדור_צריכה_נבונה‏ | מדור_כסף_עבודה‏
פשטות מרצון היא כלי מרכזי בהגנה על הסביבה. מה זה פשטות מרצון?

הרבה אנשים רוצים להיות ירוקים ובדרך כלל הם עושים את זה על ידי קניה של מוצרים ירוקים ובנסיון למחזר. למחזר בקבוקי פלסטיק, למחזר עיתונים וכו'. אבל מחזור אינו מטרה כי אם אמצעי. כדי להקטין את כמות הזיהום, ואת העומס על המערכת האקולגית ישנם 4 שלבים - צמצום, שימוש חוזר, מחזור והטמנה. השלב החשוב ביותר אינו מחזור - אם כי זה הפך לפופלרי ביותר -כי אם דווקא הצמצום.

צמצום? האם הכוונה להתנזרות? פשטות מרצון מסתכלת על הדברים אחרת. אם תשימו לב תראו שהרבה דברים שאנו קונים אמורים לספק לנו הרגשה. מכונית- תעשה אותנו חופשיים. הסבון - יעשה אותנו לבעלי משפחה טובה. עם פלפון לא נהייה בודדים, עם הבגד הנכון בחורות (או בחורים) יסובבו את הראש כשנעבור ברחוב. כל אלו יוצרים אנשים שהפכו לצרכנים. היינו ההגדרה העצמית שלהם עוברת דרך משהו חיצוני שאינו בשליטתם.

יש אנשים שכדי להרגיש טוב שותים קפה. יש כאלו שכדי להרגיש טוב יצרכו סמים, או שיתנחמו בבן זוג שיש להם או בחברים הרבים, או בבית הגדול או באוטו המפואר או בהשכלה שיש להם. כל אלו הם צורות יותר ופחות לגיטמיות כדי שאנשים יקבלו משמעות לגבי חייהם. אבל כולם יכולים לגרום להתמכרות, לתלות בדבר חיצוני כדי להרגיש טוב. הם גורמים לנו להפוך לעבדים.

אם אתם באמת רוצים להרגיש טוב, צריך להבין ששעבוד למוצרים (כמו שיעבוד לסמים) אינו מוביל לשום מקום, רק למסע ארוך של עבודה ובזבוז ולהרבה הרגשה נוצצת אבל ללא תוכן.

השעבוד לקניות ולמוצרים גורם לזה שאנשים מבלבלים בין כסף לבין בטחון כלכלי. בין עושר לאושר. הפגיעה באנשים ובסביבה היא עצומה - עבודת יתר, הזנחת המשפחה, התדרדרות הערכים, עוני, אלימות, זיהום, בעיות בריאות ובעיות נפשיות - כל אלו הם תוצאות של תרבות הצריכה.

קשה אולי להאמין בכך ממבט ראשון. ויש לכתוב ולהגיד הרבה כדי לשכנע בכך. אתן דוגמא מדוע תרבות הצריכה גורמת לבעיות סביבה. - פשוט בגלל שהיא מעודדת אותנו לצרוך יותר - וכך אזרח ארה"ב שמהווים רק 6 אחוזים מאוכלוסיית העולם מזהמים ומכלים משאבים בהיקף של בין 30 ל25 אחוזים מכלל האונושות. ובאופן כללי - אוכלוסיית המערב שמונה כ שישית מאנושות בלבד מכלה 80 אחוזים ממשאבי הטבע של העולם (ועוד מטיפה להרס נוסף של הסביבה על ידי המנטרה של "צמיחה כלכלית".

כדי לדבר על תרבות הצריכה ולאפשר לאנשים לבחון מחדש את התרבות שלהם (מי מעצב אותה? - האם הם או שמה העיתונות הטלוויזה ומוסדות הכוח) הומצא יום חופשי מקניות. אין זה רק יום שבתון מקניה אלא יום של קרנבל ושל חשיבה מחדש על כל הסביבה התקשורתית האופפת אותנו 24 שעות ביממה ומשדרת לנו ללא הרף את המנטרה -
"קנו עוד"
www.bdidut.com

דרור, אהבתי כל מילה!
אבל, וזהו אבל גדול, כמה קשה להגיע לצמצום שאתה מדבר עליו בסביבה ובתרבות כ"כ לא מצומצמים, כ"כ נהנתנים, לא פשוטים* ששוטפים את המח ללא הרף בצורה מודעת ולא מודעת...
זה הרי כ"כ שואב...
מדובר, כנראה, על עבודה פנימית עצמית עמוקה מאד שתוכל להחזיר אותנו למקור לפשטות, להבנות שאושרנו אינו תלוי בכל הדברים החיצוניים שהזכרת, ושהכל בעצם מצוי בתוכנו...
אני מוצאת שהעבודה הזו עבורי היא הרבה פעמים קשה וכרוכה ממש במאבק בכל הסובב אותי, עד שאני מעדיפה להשתבלל בבועה שלי, ‏לא לשמוע, לא לראות"... ואז אומרים לי שאני בת יענה (זו שטומנת את ראשה בחול)
זה כמובן לא גורם לי להפסיק לנסות... להשתפר ו*להצטמצם
...

יונת שרון כתבה על כך ב"פילים לבנים ותרבות הצריכה‏... על הצורך לקבל *יותר* מכל דבר שאנו עושים...

לגבי עבודה קשה - אני לא יודע. יש אנשים שיותר קל להם ויש שיותר קשה. בל מקרה מניסיוני מדובר בתהליך.
המערכת של שטיפת המוח- היא גם עוזרת לאנשים לצאת לפעמים ממנה , כשרואים פתאום את המערכת מהצד או מבחוץ לפעמים חוטפים שוק שנותן נקודת מבט אחרת על כל הדברים, ואז כל לחץ נוסף של המערכת מתבהר ומשיג הרבה פעמים את ההפך. לדוגמא מי שיודע שמייקל גו'רדן קיבל מנייק יותר משכורת מסך המשכורת של כל שאר העובדים שלהם יחד - יסתכל אחרת על פרסומת כזו. ומי שיודע אילו טריקים נעשים בפרסום כדי לגרום לו לנסות לקנות רגשות (לדוגמא הפרסום האחרון של אסקייפ) - הפרסום גורם לו לפעול הפוך.

התקשורת המסחרית אכן עובדת כמערכת של שטיפת מוח (בעיקר על ידי הסתרה של תהליכים, התסכלות שיטחית וקביעת האג'נדה של "מה חשוב" - כלומר קביעת הדברים עליהם כדאי לדבר (ה"חדשות")). הפתרון לכך הוא כפול:
א. הסתגרות - לדעת לקחת את השקט שלך כדי לאפשר לך להסתכל לבד על העולם , בלי שמישהו מסיח את דעתך כל הזמן (כשיש רעש אי אפשר לחשוב).
ב. תקשרות לא מסחרית - לשוחח עם אנשים אחרים - לדוגמא הפורום הזה שלדעתי יש בו רעיון יפה - וצר לי שגיליתי אותו רק כעת. אינדימדיה ‏www.indymedia.org.il‏ מייצג גם הוא רעיון דומה - של מקום שבו החדשות ניתנות על ידי האנשים עצמם.

מעבר לכך - יש צורך לבנות קהילות - קהילה שתתמוך בערכים שבהם האנשים בה מאמינים יכולה להוות משקל נגד לתרבות הצריכה שמתבססת על שטיפת מוח המונית (טלוויזיה, פרסומות, עיתונים) ועל בידוד האנשים
(בגלל זה האתר קרוי ‏www.bdidut.com‏)

נכון, דרור גם אצלי מדובר בתהליך שקורה כבר כמה שנים, גם בלי להחשף ליותר מדיי "תורות" וגישות בענין, פשוט התגלגלנו לכך באופן טבעי אינטואיטיבי (אני ובנזוגי)
מה שקשה בעיניי, זה שאתה לא כל הזמן יכול להשאר בבועה שלך, אותה הסתגרות ושקט שדיברת עליהם ואותה תקשורת לא מסחרית, כלומר יש אינטראקציה עם אנשים אחרים שלא תמיד באותה פאזה ויש אינטראקציה בכלל עם עולם ותרבות ומציאות ש*בדר"כ* אינם באותה פאזה...
למרבה האירוניה, נדרש מאמץ כדי לחיות בפשטות... כח רצון, יכולת המנעות, ואיך שכחתי! שרירי הסברה והמון בטחון מול כל הצינים, המזלזלים והחושבים אותך למשוגע....
לבקשתה של ענת גביש אני אנסה לתאר איך צמצמנו את ההוצאות בחצי.
כמו אצל מור גם אצלנו זה תהליך של שנים.
אני באה מבועת ההייטק - כך שהיו שנים שכסף לא היה ממש בעיה - למרות שאף פעם לא הפרזנו יותר מדי.
אבל היה ועדיין יש מאיפה להוריד. אבל זה גם עניין של תפיסה . יש אנשים בעבודה שלא מבינים איך הייתי מוכנה "לוותר" על הדברים האלה.
זה התחיל לפני חמש שנים שהטלביזיה התקלקלה לנו (אני מכורה ל-צפיה_בטלביזיה? עד היום) לא היה זמן לתקן ואחרי חודש ראינו שאיכות חיינו השתפרה בצורה מדהימה - החלטנו לנסות להמשיך ואחרי מספר חודשים זה פשוט הפריע בעין ואז הוצאנו את הטלביזיה מהבית - עד היום.
זה כבר חסכון אדיר בכסף - מכיוון שלא חשופים כל הזמן לפרסומות ולגירויים של קניות (אני גם מכורה לקניות). כמובן שזה גם חוסך אגרת טלויזיה וכבלים (שלא היה לנו אף פעם).
אחרי מספר חודשים - כנראה מתוך קשב לגוף שלי ויותר מודעות לעצמי מאשר למשתתפים בסדרת היפים והאמיצים (מודה שהייתי מכורה) - החלטתי שנמאס לי לטייל בין רופאים שלא יודעים למה הגוף שלי כמו של בת שישים - הגעתי לספר של שרה חמו ולשיטת קינגסטון קליניק - והתחלתי לשנות את התזונה שלי.
שינוי התזונה חסך לי כסף רב - מכיוון שהלכתי לפחות מסעדות, וירקות ופירות עולים הרבה פחות ממעדנים, עוגות, גבינות שמנות וכו'.
אחר-כך התחלנו לחפש בית בשלב הזה של חיי כבר היה ברור שלא נמשיך לגור בתל-אביב התחלנו לחפש בצפון לבסוף נפלה לידינו הזדמנות לבנות בגדרה.
כבר בשלב הזה ידעתי שאני לא מתכוונת לחיות את חיי במירוץ אחר כסף. ולכן בנינו את הבית לבד - כשבנינו את הבית כל יום עברנו על ההוצאות שהיו ויהיו וכמה יש לנו וכמה אנחנו מוכנים להוציא - בנינו את הבית בערך בחצי מחיר ממה שבונים. עשינו סקר על כל הוצאה.
עדיין הוצאנו הרבה מאוד כספים על הנאות החיים.
כשעברנו לגדרה שוב ההוצאות הצטמצמו במידה ניכרת - כי כבר לא עוברים ליד חנויות - בשביל לקנות משהו צריך לקחת את הרכב - ולצאת לקניות.
השלב הבא המשמעותי היה כשתמר נולדה - ופתאום ההוצאות גדלו והכנסות קטנו - נגמרו הרזרבות, שנה שלישית ואחרונה שגבור למד, מטפלת, חיתולים, עגלה, מנשא וכו'. שוב הסתכלנו על ההוצאות והחלטנו לקצץ.
אז: אין כמעט מסעדות - עושים ארוחות גורמה עם חברים בבית.

לא קונים כמעט ספרים - נרשמנו לספריה.
מורידים את העוזרת לפעם בשבועיים. (עכשיו נפרדנו ממנה סופית)
כמעט ולא קונים בגדים.
ביטלנו מנוי לעיתון תמורת מנוי ל ADSL
צימצמנו בצורה משמעותית (שוב) את הקניות בסופר/מכלת/ירקן.
אני רוצה לציין שעברנו לאכול כמעט הכל אורגני - ועדיין ההוצאות על האוכל קטנו בצורה משמעותית.
קונים רק מה שצריך באוכל - וזה מדהים לגלות - כמה אוכל זרקנו.
לא רואים סרטים בקולנוע - אנחנו רואים DVD במחשב.
כשתמר היתה בת חצי שנה - שוב היינו צריכים לקצץ - ואז שוב עברנו על ההוצאות - וגילינו שאפשר להפסיק לקנות צעצועים לתמר - במילא רק אנחנו משחקים בזה. - ומסתבר שזה היה קיצוץ משמעותי. כנ"ל לגבי בגדים לתמר.
זה מדהים לגלות כמה סתם קונים - ואפשר להסתפק בהרבה פחות.
זה מדהים לגלות שככל שמוציאים פחות - מרגישים יותר.
העולם שלנו היום הרבה יותר עשיר.
כאשר עשינו גינה - אז עשינו גינה אורגנית - יש לנו שלוש ערוגות - כך שחלק מהתצרוכת הביתית אנחנו מספקים לעצמנו. זה גם חוסך כסף - וזה גם תענוג לעבוד בגינה - בשביל תמר זה גן משחקים.
חסכון עצום בתחום האוכל זה: קפה, תה וכל הדברים האלה. אנחנו שותים תה צמחים. יש לנו קפה במקרר בשביל חברים - אבל אפילו הם לא רוצים - כי כשבאים אלינו זה חגיגה מהטבע.
מתנות - אני כמעט ולא קונה מתנות (בעבר הייתי קונה הרבה, כל ביקור היה עם מתנה - וגם נותנת כסף למשפחה),היום אני נותנת זיתים שאני מכינה, פסיפלורה מהגינה, עגבניות, מנגולד - זה מדהים איך אנשים מתרגשים לקבל את המתנות האלה.

בקיצור, ועכשיו באמת בקיצור, כל הקיצוצים האלה - רק מקרבים אותי יותר אל עצמי ולמשפחה שלי. ןבאמת אני לא מרגישה שויתרתי על משהו - אלא קיבלתי קשת אפשרויות בלתי מוגבלות.
אני רוצה לציין שבאמת אנשים העבירו ביקרות על הדרך שבה אנו חיים - אבל היום הרבה פחות - ואפילו הרבה אנשים מתקשרים להתייעץ, ובלי הטפות עושים שינוי גם בדרך חיים שלהם.

איזה כיף לקרוא. התרחב לי הלב מזה.
גם אנחנו חיים ככה אבל לא לאחר תהליך פשוט ככה אנחנו, לא נכנסים לאובר דרפט כי ההוצאות פשוט נמוכות. חיינו גם בלי טלויזיה אבל ההורים של חגי החליפו טלויזיה ותקעו אותנו עם הישנה שלהם ועכשיו קשה לו להפרד ממנה ואני מכבדת את זה כי שי לו כל כך מעט דברים שהוא צורך. הצרכים שלו מסתכמים בשני זוגות מכנסיים לעונה וארבע חולצות ועוד שני סטים של בגדי עבודה. וכל מה שאני מנסה לקנות לו מעבר לזה מיותר באמת. אני גם חיה בצמצום מלבד כמה תחומים כמו בגדים שזה מעגל מחשבתי שאני לא מצליחה לצאת ממנו . אני עובדת בעבודה פיסית כך שצריכה בגדים ישנים ונוחים שאפשר ללכלך בלי שיהיה חבל, אבל האנשים סביבי לא עובדים באותה עבודה ואני כל הזמן מנסה להתאים את קוד הלבוש לסטנדרט שלהם ועם זאת שיהיה לי נוח לעבוד. התוצאה היא שאני כל הזמן קונה בגדים חדשים שלא מתאימים ומוסרת לפעמי ממש בלי ללבוש. וזה רק באג חשיבתי, של חוסר יכולת להתעלם מהסביבה כאילו למישהו אכפת איך אני מתלבשת או אם אכפת לו כאילו זה צריך להפריע לי.
אצלנו יש כלל חשוב - לא להכנס למינוס - ולכן הקיצוצים כל הזמן. אבל שוב הרווח כולו שלנו.
וגם לי היתה ועדיין יש בעיה עם קניות - אבל אני פשוט נמנעת (וגם אין הרבה זמן) ללכת למרכזי קניות - כך שיוצא שאני בעצם כמעט לא קונה.
ביטלנו כבלים על מנת לחסוך בהוצאות, כיום ניתן לאמר שאנו מכורים לשעבר, אין אנו צופים כלל בטלוויזיה,
ולעיתים כשהילד ישן אנו קוראים לסבא שלו, ויוצאים לסיבוב בחוף הים.
הילד לא צופה בנתיים בוידאו - כחלק מהחלטה שלי כשנולד, ומרבית צעצועיו לא זוכים לתשומת לב רבה.
קונה צעצועים לפי שלב התפתחותי, בתבונה ובשיקול דעת ( לעיתים לאחר ביקור אצל חברות אשר בתיהן מוצפות צעצועים למכביר אני נתקפת בגל רגשת אשמה שמא איני נותנת מספיק לבני ).

מסעדות, בגדים ( ממילא הכל מתלכלך עם ילד שאוכל עם הידיים ), אוכל (גיליתי שלקנות נקודתית לפי הצורך במקום לקנות על מנת לאגור חוסך משמעותית), בישולים (לבשל מגוון בכמות קטנה, מאשר סיר מסחרי לכמה ימים אשר בסופו של דבר נזרק).

פשטות מתוך אמונה בדרך, ויתור על מותרות למען אידיאל של גידול ילדים תוך ויתור על משכורת נוספת למשפחה, למלא ליבנו באהבה, להתבונן סביבנו ולראות כי ילדנו מוקפים בגירויים מן הנמצא.

יכול להיות שזה קשור לכך שאני טיפוס מתמכר. אבל גם בעניין הפשטות אני עכשיו קצת במין טירוף. וחושבת איך אפשר כל דבר בחצי. כלומר להחזיק פחות אוכל במקרר, לגור בבית יותר קטן, לחיות ממשכורת הרבה יותר קטנה, שיהיו פחות רהיטים בבית. אני כאילו במעין תחרות עם עצמי.
אולי זה לא טירוף - אבל אני רואה מה קורה סביבי ואיך אנשים מגיבים ל"תחרות" שלי - ונראה כאילו אני בטירוף.
ההסבר לעצמי - זה לראות איך אני מסדרת לעצמי את החיים כך שאני יוכל להיות יותר בבית.
וגם כי פשוט החיים עדיין נראים מסובכים, אמנם פחות אבל עדיין. ואולי אם אני יוריד מעצמי את כל החומר הזה - זה יהיה הרבה יותר קל.

כמה דברים אני לא מוכנה לותר - משפחה, גינה ושינה.

אהבתי מאוד את מה שדרור כתב, אבל אני חושב שהמילה צמצום והדוגמאות הקיצוניות יותר שנתתן פחות מתאימות לי.
אני חושב שלא נכון להשוות את תרבות הצריכה לסמים, אלא יותר כמו להתמכרות לאוכל, כי בניגוד לסמים האוכל הוא בבסיסו חיובי, טוב ובריא, והחוכמה היא לא להמנע או לצמצם למינימום אלא למצא את דרך המלך. זה לכן גם לדעתי הסוג היותר קשה ל"גמילה" כי אי אפשר להגיד פשוט די וזהו.
אני מסכים מאוד עם הבלבול שדרור הצביע עליו בחברה המערבית בין אושר ועושר. לדעתי אבל זה שאין בינהם קשר ישיר לא אומר שיש בינהם קשר הפוך. אני חושב שאפשר לשלב חיים מלאים וצרכניים על ידי איזון נכון. וכן, כמו שמור אמרה מדובר בהרבה התבוננות פנימית ושאיפה לגילוי ושיפור עצמי (המונח היפני הוא קאִיזֵן).
בדיאטה, החוכמה היא לא להגיד שויתרת על א',ב',ג'... אלא לשאול את עצמך בסוף כל יום מה לא היית אוכל. מה אכלת סתם בשביל להשביע רעב אחר (רגשי). אני חשב שזה מאוד דומה - אני מאוד נהנה מחלק מה"ביזבוזים" שלי. אני מוצא בחלקם הנאה צרופה כמו בחתיכת שוקולד טובה. אני מאמין בלא לקנות סתם, וזוכר תמיד שבהגזמה גומרים עם כאב בטן.

היופי האמיתי במציאת האיזון, היא שהאושר שם לא בא בכלל מתוך תחושה של ויתור! השאלה לא הופכת להיות למה ויתרת על X כי ברור לך (ולכן גם קל להסביר) שהמחיר של X הוא יציאה מהאיזון ולכן ערך האושר הכולל של X שלילי.

אני לא מרגישה שאני מוותרת על שום דבר . פשוט הצרכים שלי מראש לא מסופקים חומרית . וחגי עוד מסתפק בהרבה פחות . כל מה שאני רוצה יש לי ועדיין ההוצאות יחסית מאוד נמוכות . הבית פצפון , אני יכולה נגיד לקנות לי בבת אחת ארבעה ספרים או השבוע אין לי אוטו אז אני נוסעת רק במוניות ועדיין זה מתאזן . אני גם לא בודקת איפה יותר זול אני קונה לפי נוחות במכולת שבקיבוץ למרות שחלק מהמוצרים זולים יותר בשוק נגיד . הבעיה היחידה היא בגדים ופה הבעיה ריגשית כך שגם ההתמודדות שלי צריכה להיות רגשית .בכל מיקרה לשמוע על עוד אנשים שחיים פשוט מאוד מאוד מחמם את הלב.
ורד לא מכירה שלומית , אבל יש לי בעיה עם שמות אז אולי מכירה בפנים ולא יודעת שככה קוראים לה .
עוד משהו . חגי קוטף לי פירות . כל עונה הוא מוצא עצים שמניבים את הפרות האהובים עלי וקוטף לי . בעיני אין מתנה יותר יפה שמעידה על יותר תשומת לב , זה משהו שלא מיוחד ליומולדת או משהו כזה וזה רומנטי ומטריף . למרות זאת ביומולדת האחרון רציתי בושם מסויים והוא לא קנה לי במקום זה הביא משהו קטן ואני זלזלתי ורציתי את הבושם שלי וגם טרחתי לציין באוזני כל מיני מכרים שהוא לא הביא לי כלום ליומולדת . בסופו של דבר קיבלתי את הבושם אבל אחרי קצת מחשבה הרגשתי כל כך רע, הוא כל כך משקיע תשומת לב בפירות כל השנה והיחס שלי היה כל כך מזלזל שפשוט התביישתי בעצמי ואני מקווה לשלוט בעצמי יותר בעתיד . אני חייבת לומר שבעבודה שלי הבנות משוות יהלומים , דבר שלי ממש אין מה לעשות איתו , ומתנות יומולדת גרנדיוזיות כמו ג'יפ או מזגן מרכזי . ואם אומר להם על הפירות (עכשיו למשל יש לי משהו כמו 12 מנגו במקרר) יגרום להרמת גבה כזאת שאני שותקת .
האזרח דרור היקר, החיים שתיארת נשמעים כמו מספר של עיצוב פנים יוקרתי . ביננו מי לא רוצה לחיות בפשטות?!!
אבל כשאתה בוחר לגור רחוק מהמרכז כי שם צפוף לך מידי אז אתה צריך רכב?! ואם יש לך ילד אחד או שניים אז אתה צריך סלקל, או כיסא ואם אתה צאצא למשפחות מנוכרות אז אתה צריך לדאוג לעצמך , בסדר עושים צעצועים לבד , משתדלים לנסוע כמה שפחות , דואגים שיהיו 5 חולצות ו4 מכנסיים לעונה ועדיין גם אוכל אורגני יקר!! וצריך לכבס יותר כי יש פחות וזה מים? וצריך וצריך וצריך... איך להגיד לך את זה , תיאוריה קצת מתחסדת כשאתה גר במקום שהאנשים סביבך לא בראש שלך , אין קהילה אין עזרה הדדית ואתה נחשב למוקצה
אני מסכימה מאוד עם בועז חן.

לא כדאי להגיע למצב של צמצום יתר שייכול להביא למרירות או, אצל חלק מהאנשים להתקף בזבוזים.
בדיוק כמו אלה שעושים דיאטות רעב קיצונית- אבל אף פעם לא הופכים לרזים.

השינוי צריך לבוא מהראש.
אצלנו בזמן האחרון חושבים פעמים על כל הוצאה (גם כאלה של 20 ש"ח) ומגלים שבאמת אפשר לוותר על כל כך הרבה. גם דברים כמו ג'ימבורי לילד, צעצועים טיפשיים (שאחרי חמש דקות מונחים בצד), חפצים שאפשר לתקן, יציאה לבית קפה (לצאת זה כייף, וגם קפה טוב זה נחמד, אבל מי אמר שמוכרחים גם לאכול שם?) והכי נחמד- החלפות של חפצים עם חברים .

אבל עדיין- ההוצאות הגדולות באמת הן קשות לשינוי: שכ"ד או משכנתא, אחזקת רכב, חשבונות , גן לילד- וזה מה שמרכיב את עיקר ההוצאות של מרבית המשפחות. כדי לצמצם את ההוצאות האלה נדרש שינוי גדול יותר ולעיתים גם מהותי יותר באורח החיים. לא לכל אחד זה מתאים.

אז זהו , אפשר לוותר על משכנתא .
ארני, תספרי לחברות שלך שמשוות יהלומים על בעלך ותראי שהם יקנאו. (אני לא אתפלא אם הן מקבלות את היהלומים/ג'יפ/מזגן כפיצוי על חוסר ביחס חם או אפילו יחס רע מהבעלים)

אם רק היה אפשר לוותר על משכנתא.....


כל החישובים והדיונים בנושאי משכנתא וריבית הועברו ל לקנות_או_לשכור_בית‏ (ה_עוגיה‏)

אחד מהדברים הכי מדהימים שמגלים כשמטיילים ב "עולם השלישי" זה בכמה מעט ניתן לספק את הצרכים הפיסים ובאותו זמן לספק את הצרכים האנושיים האחרים - לחוות, לתקשר, לנוח, לחשוב. בכמה מאות שקלים בודדים לחודש ניתן לחיות טוב בכל המדינות שקרובות לקו המשווה. אם ככה - למה לא כולנו קמים ועוברים לשם? או לחליפין, עובדים קצת, נוסעים לשנתיים, וחוזר חלילה. אני חושב שיש משהו חזק יותר מ"תרבות הצריכה" שממסמר אותנו לשלט ולמשכנתא. נראה לי שיש לנו צורך עז ב"יש" ,בלדעת שיש רכוש ויש אוכל. מה שאני מתכוון זה שתרבות הצריכה נופלת על צורך חזק של אנשים.
אנחנו לא קמים ועוזבים או לפחות אני לא כי פה החיים שלי , פה מרוכזים רוב האנשים שאכפת לי מהם . פה השורשים שלי . פה השפה שלי .
לפעמים כיף להיות צופה במקום אחר אבל יש לי צורך בשייכות ובגלל זה אני פה . לעבוד ויסוע שוב ושוב זה מעייף . ממצא אחרי פעמים שלוש (לי לקח שלוש) אולי עוד כמה שנים יהיה לי שוב צורך כזה אבל הוא לא יהיה בגלל התעייפות מתרבות הצריכה .הוא יהיה מרצון להתאוורר. הסיבה שלי להשאר פה היא לא שום צורך חומרי, אפשר ואפשר לחיות פה ולא להיות חלק מפסטיבל הצריכה.
הצורך "לקנות" "לרכוש" וכאלה אכן קיים (אני מחפשת מישהו שיחקור יחד אתי אם הוא לא קשור ללידות בבית החולים) אבל מטפחים אותו ומנפחים אותו בכוח. אפילו רק שלטי החוצות, בלי רדיו וטלוויזיה, חודרים למוחנו ומשכנעים אותנו שאם נקנה עוד משהו יתגשמו כל משאלתנו.
אני בינתיים בקטע של "לשחרר" את הדברים המיותרים, אבל לפעמים יש לי רגרסיה. מה שכן, כאשר אני מביאה מתנה, אני תומכת ב"שיחרור" כללי של האנשים על ידי מתנה "מתכלה". פרחים, עוגיות, חלות, ממתק טבעי... השבת היינו אצל חברים מאוד טובים, שגם הם אוהבים להתפנק באוכל אורגני, עד כמה שאפשר. הבאנו להם תמרים אורגניים של הרדוף וצנצנת דבש אורגני מכוורן אחד בסביבה. לכבוד ראש השנה. הם כל-כך שמחו. פעם הייתי מביעה להם עוד אגרטל או משהו.
<חבצלת ברוח הודאה על החטא וחזרה בתשובהhappy>

המשך הדיון עבר ל מתנות_מתכלות‏

כשהייתי קטנה שנאתי שקנו לי מתנות.
הייתי משגעת את אמא שלי/סבתא שלי כשהייתי מעקמת פרצוף לנוכח בגד שלא בחרתי,צעצוע שלא רציתי.
הם לא הבינו למה.
עד היום מפריע לי שקונים לי משהוא,שאני לא צריכה ספציפית,מה אני יעשה עם זה?ואיפה אני אשים את זה?
פעמיים בשנה אני עושה "יום זריקה",זורקת בגדים,רהיטים,קופסאות,כלים,ומה שאפשר כדי שיהיה לי מקום לנשום.
כשהייתי רווקה והייתי נכנסת לגור עם שותפה הייתי מביאה מזרון,מזוודה עם בגדים,כסא ואת שולחן המחשב שעובר אתי כבר שנים.
את כול השאר הייתי מוצאת ברחוב במצב טוב או מקבלת מתנה,כשהייתי עוזבת את הדירה הייתי משאירה למטה הכול.
כמובן שהיום עם ילד זה קצת יותר מסובך,למרות שהצלחתי לתרום לגן צעצועים..
ובנושא ה : "יש לי חפצים ,יש לי בטחון",זה בולשיט בעיניי,אני מרגישה בטוחה בעצמי כשהבית שלי ריק ונקי,פונקציונלי.
חפצים חונקים אותי.
ארני- בסדר.
אוהבת לזרוק - אני מקנאה... אני שונאת לזרוק אבל יודעת שצריך.
אולי את נולדת בבית או משהו? היית ב"ביות"? את הורסת לי את הסטטיסטיקהhappy
ובנושא ה : "יש לי חפצים ,יש לי בטחון",זה בולשיט בעיניי,אני מרגישה בטוחה בעצמי כשהבית שלי ריק ונקי,פונקציונלי.
חפצים חונקים אותי.

גם אני, אבל לאו דוקא ממקום בריא. בלגן עושה לי רע בנשמה בגלל תחושת חוסר שליטה, וכך גם חפצים. הכל צריך להיות מסודר, נקי, במקום, כדי שארגיש שהעולם שלי לא מתפרק. האם אני עומדת בזה? לא. למדתי כבר לחיות עם בלגן, טוטלי או חלקי, אבל התחושה הפנימית הרעה קיימת. אני עובדת על זה - ראה פליי_ליידי‏.
חבצלת- לא ,לא הייתי ילדת בית,אבל עברנו המון דירות,ואולי בגלל שראיתי את אמא שלי אורזת,ומנפה,זה נקלט אצלי,
מה גם שלעבור דירה מצריך זריקה...
רחלי- את מה זה צודקת זה קשור לחוסר שליטה על הסביבה,כשהכול נקי ומסודר אז את יותר שולטת בבית.
אמא שלי היא דוקא מאלה שלא יכולים לזרוק ואני , וגם אחותי מהזרקנים . אני גרה בבית של 40 מ"ר ונהנית לארגן אותו קליל , לא אוגרת ואם יש משהו מיותר מוסרת . נעים לי שיש מקום אבל גם בבית גדול הייתי מאלה שנפטרים מעודפים (חבל שלא במשקל הגוףבכזו קלות )
אני יותר לא אוגרת מאשר זורקת פשוט לא קונה מה שלא צריך .בגלל זה מתנות הן העקה גדולה . לא מזמן מישהו לימד אותי את הפטאנט של "אוי נפל לי" ,לגבי ואזות ופסלונים שחמותי מרבה להביא אבל אין לי אומץ לשבור אז אני מניחה על הטלויזיה שתראה ותוך כמה חודשים למרפסת בתקוה שהחתולים יפילו ואם לא אז , ואין לזה דורש, זה כבר מספיק מאובק לעוף לפח.
אני הסבתי את _ואזות ופסלונים_ והקערות הדקורטיביות הרבות שיש לנו (מחברים טובים שהביאו בהזדמנויות שונות ומששיכים להביא..) לעציצים, צלחות לעציצים וקישוטים לגינה.

מידי פעם איזו אורחת אומרת לי "את יודעת שזו קערה משגעת לשים בה פרות ולהניח על השולחן בסלון", ומצביעה על אחת מהן.

אני מחייכת ושותקת.

<וחוץ מזה לאגליה אין שולחן בסלון, כי נתקעים בברכיים כשהולכים לידו, וילדים פותחים את הראש בפינות, עדיף לשים תינוק באמצע הסלון, הרבה יותר נחמד ונעים>

לנו יש שולחן קטן עליו אני יושבת ברגע זה כשאני במחשב הוא תקוע בפינה ולפעמים גוררים אותו למרכז הסלון כשישאורחים או משהו . חוץ מזה אין בסלון ספות יש שני מזרנים של מיטת נוער , ארבעה בעצם שניים בצורת ר ועליהם עוד שניים עטופים בסדינים רגילים עם גומי והמון כריות , את כל המצעים אני מחליפה פעם בשבוע שבועיים (אם צריך אז אחרי יום )וככה כולם יכולים לאכול בסלון ואני לא נבהלת מלכלוך וגם כולם נורא אוהביםלבוא אלינו לרבוץ כולל ההורים שלי כי זה זרוק ולא רשמי ונורא נוח.
אגב עציצים לא הולך לי , בבעלי חיים או ירקות אני אלופה , עציצים תמיד מתייבשים לי .
גם לי. לעציצים יש משהו נגדי, נראה לי.
עד לפני כמה שבועות היו יל שני באגים: עציצים ובצק שמרים. נשאר רק אחד, על נושא בצק שמרים השתלטתי בצורה מעולה, החלות יוצאות משגעות. אבל על העציצים אני עדיין צריכה לעבוד.

וסבתא שלי הייתה אומרת: "הריהוט הטוב ביותר בסלון הוא- מלא ילדים וסיר לילה באמצע החדר".


המשך הדיון הועבר לדף הוידיאו_של_החתונה?

אני מאד אוהבת את הגישה, ואוהבת את הדיון עליה.
יש עם מי לדבר!
עמדתי הרגע במטבח, אחרי שהתנתקתי מהאינטרנט, אחרי שהדלקתי את ה-TV, וגיליתי בערוץ היחיד שיש לי (תודה לאל) טלנובלה לילדים בספרדית.
אז עמדתי במטבח כשספרררררדית מתקתקה וילדותית מעטרת את אזני,
מסיימת להכין את סנדוויץ הבריאות ורק רוצה להזרק בזומביות על ספה מול מכשיר פגאני כמו TV.
אז חשבתי שוב לנתק את הTV, ומה יהיה אם לא תהיה לי.
אם לא טלוויזיה אז מחשב, ובעיקר אינטרנט.
אם לא אינטרנט אז טלפון, פלאפון.
אם לא אלו,
פתאום אין לי רעיון מה הממכר הבא. אוכל??

ברור שיש לי צורך באסקייפ כלשהו, ברור שיש חור לא ממולא, ברור שיש לי קווים התמכרותיים באישיותי.
יש אנשים שהם כל הזמן בחוץ, כל הזמן עם אנשים, כל הזמן פעילים.
זה לא נגמר בפלאפוןטלפוןמחבשאינטרנטלוויזיהאוכל.

כשטיילתי בחול בדר"כ לבד, ובהנאה גדולה, קראתי המון. זו לא היתה התמכרות ולא הרגשתי את הבריחה הזאת.
זאת היתה הפעילות הקבועה שלי, הדרך ללכת לישון, אולי אפילו חברים.
ההתמכרות היתה לאינטרנט, לקרוא אי-מייל. בכל מקום חיפשתי את זה כל הזמן.

דיברתי פעם עם חבר שעשה חודש בדידות.
בחדר ריק, עם אוכל פשוט, בלי חברת אנשים, בלי מכשירי חשמל.
לבדוק את חווית השיעמום עד הסוף, לראות את הפחד, את המחשבות, את הזעם שאין על מי לפרוק, ואת כל מה שאי אפשר לפרוק על מישהו-
(אם חושבים על זה, את רוב החוויות והתחושות והרצונות שלנו אנחנו בדר"כ מוציאים החוצה).
בא לי גם.

אז עכשיו, כשאין לי כמעט טלוויזיה, נעים לי שזה מוריד לי את זמני הישיבה הזומבית בחיים וזה גם לא משמר את ההתמכרות (אתם יודעים, כמה שצורכים יותר, סף הצורך יורד) אבל אני לא יודעת אם זה לטפל בעניין עצמו.
אני יודעת שלא, אבל זו כבר התחלה טובה.

הנה אתר קח-תן ישראלי לחפצים משומשים: ‏http://ten-li.ath.cx/
בעקבות שיחה עם רקפת שמככבת פה בדף, ובמקרה נתקלתי בדבר הבא, אני מצרפת לכם קישור.
"אני אהבתי"‏http://www.ima-adama.co.il/practical_spirit/practical_spirit_yael_arditi1_plenty.htm‏ .
זה כאילו הפוך, אבל זה אותו דבר. וטבעי.
אדם צריך בשביל לחיות בית אוכל לבוש
אהבתי את ה'שוטטות', אופציה שנשמעת כמו נעורים, חופש ורוקנ'רול. לא מוזכר בכתבה אבל בטח בספר כן - הקניון הוא מקום בטוח (יחסית) לנשים 'לשוטט' בו ובגלל זה, ובטח בגלל עוד סיבות בנות מיננו חוגגות בו. לשוטט בלי מטרה היא גם אופציה שמתרחקת מאתנו עם האמהות, כשאנחנו ממהרות 'כמו שראוי לגברת'. אני מאוד אוהבת לשוטט על חוף הים ובהרים שליד הבית שלי, אבל לא עושה את זה לבד sad
אני דווקא לא אהבתי את השוטטות. זה נראה לי ניהיליסטי. אני מעדיפה את הרעיונות של אנשי פרמקלצ'ר_אקולוגיה_מעשית‏ (לא רק בחקלאות, אלא גם בשאר תחומי החיים).
מענין, יונת, ידעתי שיש סיבה ל'שוטטות' שלי כאן באתר. מרתק לקרוא על העשיה הזו, בפרמלצ'ר. הבת המרכזית שלי כל הזמן 'מדברת את זה'. היא ממש מתארת עולם אלטרנטיבי שבו אנשים משתלבים וחיים בטבע, בלי לפגוע בו. אני מוצאת שזה 'מחבר' כל כך הרבה רעיונות נכונים, כולל תשובה למה שקראתי באחד הדפים 'מגפת הדכאון'.

מעשית שיניתי את חומרי הניקוי בבית לחומרים ידידותיים ואני אורזת מוצרים במכולת בארגזי קרטון. אחד הדברים המרגשים ביותר בשבילי, כרגע, הוא שינוי שאני עושה בבית, שמטרתו 'להכניס את החצר הביתה'. אני מקווה לבלות יותר בחצר, נדמה לי שמה שנכון עבורי הוא לעשות בעצמי דברים ולאפשר לילדי להצטרף ולהתענין במעשי. זו דינמיקה שנחשפתי אליה פה.

חיזקי אימצי .
קישור | העבר | מחק אלמונימית (26.08.2004 16:19):
.

עבר לכאן מדף להשיב_ימינו_כקדם_ומהר?
אני רוצה לדבר על הפשטות ,אני לא ממש מבינה את כל המעגל חיים המתסכל הזה של ללכת לעבוד שמונה שעות ביום בשביל לשלם המון שכר דירה או משכנתא,לשלם חשמל גז ועוד כמה רעלים שיוצאים לנו מהקירות, להיות במתח הזה ובלחץ הזה 24 שעות ביממה, להרגיש כל היום שחסר לך, כי זה מה שבעצם קורה כשמכריחים אותך לשלם כסף שבתכלס אין לך אותו כרגע, להרגיש כל היום בהשרדות ,לקום בבוקר ולא לרצות לקום בבוקר כשהראש רץ רק בכיוון של מה אני צריכה לעשות היום וכמה תורים אני צריכה לחכות וכמה חוקים יבשים אני צריכה לעבור.
לא בא לי לבזבז את החיים שלי על הדברים האלה.
זה לא נותן לי שום דבר חוץ מעייפות וחוסר רצון לחיות.
בתכל'ס לא צריך יותר מבית קטן או אהל כמה עיזים שמתרבות לבד ומקור מים .
אני בן אדם מה זה מאמין וכל החיים אני מחפשת את הדרך הנכונה להיות מאושרת באמת, ולעשות את רצון ה',וכשאני מסתכלת על החיים האלה, כשאתה עובד כ"כ הרבה בשביל כסף, ושהכסף בעצם מנהל לך את החיים ... אני משוכנעת שזאת לא הדרך.
כל החיים של המודרניזציה בנויים על חוסר אמונה .
חוסר אמונה באלוהים-אלוהיםבשמו האמיתי נקרא" הוויה "-הוויה זה הרגע ,הזמן הזה, אותו מומנט של עכשיו של ההווה ,ברגע הזה שאם תסתכל עליו תראה שתמיד טוב לך ויש מי שדואג לך לכל הצרכים, אם זה אוויר לנשימה, כסא לשבת,וגם דברים שכתובים בדיוק בשבילך.המודרניזציה גרמה לנו כל הזמן לחשוב על העתיד ולא על הרגע.היא לא נותנת לנו להנות מהחיים כמו שהם,למרות שאת ההוויה אי אפשר לנצח, היא טובה גם בתוך המודרניזציה, יש לנו מסך ותרבות מלחיצה על הראש.
חוסר אמונה באדם- מה זה כל החוקים האלה,וכל התקנות ,ולמה על הכל אני צריכה לשלם? אם היו יותר מאמינים באדם היו רואים שאנחנו די יודעים מה אנחנו עושים ולא על כל בולשיט צריך לקפוץ עליך שוטר מאיזה שיח.
חוסר אמונה בחיים עצמם- תפיסה שהחיים מפחידים וקשים ויש המון רע בעולם וחייבים מלא ביטוחים ובית מבטון ומפעלים ענקיים וכוח ושלטון יציב ובלה בלה בלה.
אני בסך הכל רוצה לקום בבוקר ולראות את העולם היפה שיש לנו כאן את כל מה שאלוהים עשה בשבילי ולא להיות עסוקה בלייצר דברים חדשים ,להשתמש בקיים,ולא להרוס אותו, לחיות את האהבה באמת לרעות צאן, להריח פרחים, לבשל על אש טבעית, ללכת לישון כשמחשיך ולהיות רגועה.................
אגב, מעבר לרומנטיקה, לחיות במשק אוטרקי (כזה שמקיים את עצמו) ועם מינימום טכנולוגיה, זה הרבה עבודה קשה. לא מספיק לרעות צאן ולהריח פרחים. לא שזה רע, רק שכדאי לזכור שגם זה חלק מהעניין. עבודה קשה ותובענית, שלא מאפשרת הרבה גמישות (אם לא תעשי, לא יהיה לך...).
ספרון מופלא, כתוב יפה, של נערה בת 19 שחיה חיים דומים למה שאת מתארת, עם אביה, במשך 5 שנים
"חיי אופוסום" ‏http://www.soilandhealth.org/03sov/0302hsted/030206possum/030206toc.html

הם חיים בארצות הברית, מגדלים ירקות, ארנבים, דגים דגים וחיים בפשטות מרצון. מוציאים מעט מאוד כסף, שאותו הם מרוויחים במעט עבודה מזדמנת.
מהספר נראה שהם נהנים מאוד מהחיים ולא עובדים קשה.
קשור גם לחינוך ביתי. מומלץ.

}
דעתי היא כמו של רובכם:

לדעתי הדרך הכי טובה לאדם היא
לחיות בפשטות ובצניעות,
להתמקד בעיקר ולא בטפל,
לאכול אוכל מלא בחומרים חיוניים לגוף,
לדעת שהכל חולף ולתת לדברים לחלוף בקלילות,
לעסוק באמת,
לעסוק בטוב,
לדעת להתבודד מדי פעם כדי לסדר את המחשבות והרגשות,
לא להזיק לדבר,
להיות בטבע, להכיר בו,
לשמוח, לאהוב,
להיות כנה.

שמרו על עצמם - שמרו על זמנכם היקר - שמרו על האמת - שמרו על העיקר - שמרו על העולם.
התמקדו > זיכרו > בכו > ובנו עצמכם מחדש.
אל תגררו אחרי מה ש"החברה" מכתיבה - מטרתה כסף.

אני חושבת שרק אנשים שמרגישים שיש להם הכל יכולים להפסיק לרדוף אחרי מה שאין להם, אני כזו.
אני לא מחזיקה רכב. אני הולכת ברגל. בחורף, בקיץ, בהריון ועכשיו עם תינוק. מלכתחילה קנינו דירונת ליד העבודה שלי, יש לי הכל מסביב, אנ'לא צריכה מכונית בכלל. עד ש...אני מרגישה רע, או שיורד ברד. אז אני מקפיצה מישהו מהמשפחה שלי. אז אולי זו לא חוכמה, כי אני נעזרת בבעלי הרכב שמסביבי לא מעט כי יש גם הפתעות בחיים אבל ביום יום השגרתי אני הולכת רגל.
ככה אני גם לא נחשפת לתרבות הצריכה האינסופית, פשוט אני מסתובבת רק בשכונה שלי, ואני לא עוברת במרכז המסחרי, אלא אם יש דבר מה ייעודי שאני צריכה.
אנ'לא קונה אוכל מוכן בכלל. עוגיות, עוגות, שניצלים, ה-כ-ל אני מכינה לבד. חוץ מקרקרים. זה טירוף להכין קרקרים. אני לא קונה אוכל בעבודה אלא לוקחת מהבית. יותר הגייני, אישי, זול ועצמאי.
אני מקבלת בגדים מיד שניה ושלישית, לילד וגם לי לפעמים, אם נותנים לי. אני לא קונה בגדים אופנתיים ויקרים, אני מספרת את עצמי, אני סורגת בגדים וצעצועים לילד, אני גם ממציאה לו משחקים ביתיים.
אני רואה טלויזיה, אבל רק ערוצים ביזארים כמו תכניות בישול ומדע, וסדרות מטומטמות. ככה אני לא מרגישה חלק מהעדר של הערוצים המסחריים. רציתי לוותר על הטלויזיה אבל בעלי לא בשל לכך.
אני קמה עם הזריחה ומתחילה לפהק עם השקיעה...
ואני תמיד מחפשת דרכים נוספות לחיות פשוט יותר.
כה לחי לאמא של יו יו.
אנחנו משתדלים אל מול התנגדות נחרצת של סובבים רבים.
כל יום מתקדמים בצעדים קטנים, אבל פעמים רבות חוזרים לאחור במכה.
בהצלחה!!!
כתבתי כמה דברים בנושא בדף הבית שלי, אפשר להעביר לפה, לא יודע איך לעשות את זה.
כמה נחמד שיש דף שאפשר לחלוק בו את הפשטות:
כרגע אמנם בעיר, במשרה מלאה למדי, דירה שכורה וחשבונות.
כי ככה זה עכשיו, והפסקתי לשאול למה,
אני פשוט יודעת שהכל משתנה כל הזמן גם אם לפרקים נדמה שלא, זה רק למראית עין.
את אורח חיי הטבעי סיגלתי לי זה מכבר , יודעת לחיות ללא כסף, ללא בית, ללא "בטחונות"
(הבטחון היחיד הוא הבטחון עצמו- בטחון בנכונותם של דברים)- קל כ"כ , פשוט כ"כ, נכון כ"כ.
גם עכשיו בפרק האורבני- הוצאותי מינימליות אך איכות חיי גבוהה ובריאה.
בלי : רכב, טלוויזיה, ניר טואלט, מוצרי צריכה, מרכך שיער,תרופות/רופאים, קפה תה סיגריות, בשר, דגים, אלכוהול, ויטמינם , תוספי מזון מסעדות ואוכל בחוץ .
עם : אוכל אורגני מלא ונפלא, שמנים אתריים, אבנים, חברה טובה-Good Company . מחשב ואינטרנט happy, יוגה כל בוקר, חלונות ענק לזריחה וחלון קטן לשקיעה.
העונג שבפשטות מרצון הוא אדיר, התימהון על אורח חיים בזבזני, חולני, המפצה על חוסרים מנטליים הפך לחמלה,
אני מאמינה שחיים בפשטות (לכל אדם אמות המידה של פשטותו היא) הם חיים של אהבה - אהבה עצמית
תודה
בלי : רכב, טלוויזיה, ניר טואלט

בלי ניר טואלט? oh
אז.. מה במקום?

קישור | העבר | מחק *פשטותית* (07.03.2005 04:33):
בלי ניר טואלט?
אז.. מה במקום?

ספל מים + כף יד. מיליארד הודים לא טועים ! blink
ומה לדעתך עשו אבותינו בימי טרום-הנייר-טואלט ?

בלי טלוויזיה זה שחרור לא רגיל יותר זמן לקרוא, יותר זמן אכות עם המשפחה, ו....יותר זמן פשוט לישון-מומלץ ביותר!
על רכב לא הייתי מוותרת -רכב הוא כמו כנפיים, כלי להשגת חופש תנועה.
השארו בפשטות

  • לא יהיו שודדים
  • לא תצטרכו לעסוק בשמירה
  • לא תעלה בכם גאוה
  • לא תעלה חמדנות
  • תוכלו לנוח
  • תעסקו באוצר האמיתי שהוא "האין" ולא ה"יש"
  • תעסקו במהות ולא במיותר
  • לא תפרנסו חפצים
  • תקבלו ולא תשועבדו
בלי טלוויזיה זה שחרור לא רגיל יותר זמן לקרוא בבאופן happy
גם אנחנו בלי TV ואכן משפר את איכות החיים,
ואצלי התהליך התחיל קודם ומתעצם סביב התינוקת הבאה אלינו בקרוב - מסביב הרבה הרמות גבה, התבדחות על חשבוננו ובטח גם רכילות מאחורי הגב...
בנתיים עוד לא קנינו כלום הכל מחברים (וגם זה אנחנו לוקחים במתינות - לא לוקחים מה שלא צריך)
מצד שני אני שואלת עצמי לא פעם אם זה לא קצת "עבודה בעיניים" אני ב"פשטות" כי כולם סביבי מכורים לקניות... ואני יכולה להשתמש במה שהם קנו ממילא.
על אוטו אני לא מוותרת לעת עתה - הרבה יותר מידי איכות חיים בשבילי וגם די הכרחי לעניני עבודה.
שלום לכולם,
לגבי סוגיית נייר הטואלט- התחליף הם אכן מים , בריא יותר , נקי הרבה יותר,
מי שלא מומחה בשיטה ההודית יכול להתקין בידה על האסלה,
יותר פשוט יותר זול, איכות חיים הרבה יותר גבוהה, וגם העצים שמחים...happy
למה הכוונה בשיטה ההודית?
כוס מים מספיקה לניקוי טוב?
ואיך מסתדרת הפשטות עם מחשב ואינטרנט?
ואיך מסתדר ביזבוז המים עם בעיית המים בארץ?
אלון, לא מסתדר לי כל כך ענין הפשטות עם המנוחה. חיים בפשטות (מודה שאני לא שם) מאפשרים, כך נדמה לי, הנאה מדברים פשוטים אבל הם לוא דוקא חיים של מנוחה. אדם שאוהב את מה שהוא עושה זקוק פחות למנוחה מסוג מסוים, מנוחה של בריחה וחפוש תחליפים יקרים לדברים הפשוטים..
'שיא השיאים', בעיני, זה אורח חיים שבו אדם אוכל את מה שהוא מגדל. זה לא קל, אבל זה שלם, נכון. לכן, אולי, מעבר למחשבה על מה 'אני לא עושה', כדי לחיות פשוט, כדאי להוסיף 'מה אני כן עושה' כדי לחיות נכון.

'באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל'...

ב_דחילו?

'מה אני כן עושה' היא לדעתי פשטות פונקציונלית.
כלומר אם חיים בעיר אז

  • לא לחיות בבית גדול אם בית קטן מספיק - בית גדול מצריך טיפול מיותר.
  • לאכול אוכל מזין ובריא נקודה - בד"כ הוא נמצא בשוק. (לעתים רחוקות וחשובות "להתפנק" על קולה ווופלים)
  • ללבוש בגדים נוחים נעלים נוחות ותיק נוח.
כמה שפחות לסבך את החיים.

בתכלס אין מנוחה פיזית אם לא נלך לסופר ולשוק אז נגדל ונקטוף פירות וירקות.

חיים פשוטים מקנים מנוחה למוח, במצב שכזה יודעים איפה כל דבר נמצא, כל דבר הוא בעל חשיבות אמיתית ואין קשקושים וטשטושים שמרחיקים אדם מהדרך בה הוא רוצה ללכת.

וגם..

כשהעשירים לובשים יקר
וזוללים מטעמים
בזמן שהעם רעב
וחי בין קוצים
שלא יתפלאו העשירים
אם יש גנבים ושודדים

חיים של מנוחה -
בבית קטן , מנקים ציק צק ויש זמן לנוח ,
צריכים פחות כסף , כך שעובדים פחות שעות (ככה זה אצלי , אבל אני גם מרויחה הרבה כסף פר שעה, מה שעוזר...)
ולגדל ירקות - שותלים , משקים , רוב הזמן פשוט מחכים שיגדל , בתכל'ס אין המון מה לעשות אם זה לא גידול למטרות מסחר , אז העבודה עונתית ולא מאוד רבה.
אלון, גנבים יש גם בין העשירים..
אבל כשאתה רעב וחי בין קוצים הסבירות שתגנוב מעשירים יותר גבוהה happy
גניבה קשורה לחמדנות לא פחות מאשר למצוקה, בטח כשחושבים על פשטות_מרצון‏.

אבל משהו אחר הטריד אותי כשחשבתי על הדף הזה. למה אדם צעיר שואף לנוח? אני יכולה להבין אדם ששואף להיות פנוי ליצירה או ללמודים או לכל עסוק רוחני אחר, חוץ מדאגות פרנסה והישרדות. כל התרבות האנושית בערך נבנתה מהתשוקה הזאת. מנוחה כמטרה זו קצת הסתגרות, השתבללות וגם שמץ נצלנות.

אולי לא קשור לדף, אולי ימחק בקרוב, בכל מקרה happy

את צודקת במיליון אחוז! לא דייקתי! כשהתכוונתי למנוחה התכוונתי לזמן פנוי! לא התכוונתי לשאוף להיות ישנונים ועצלנים! hilarious
אנ רוצה לספר כמה שאני גאה בעצמי על שידרוגים פשוטים ומוצלחים, איך הפכתי זבל של מישהו אחר לזהב שלי:
יש לי קרובת משפחה (רחוקה מספיק למזלי) שהיא לא עלינו שופוהוליקית לא קטנה. ואע"פ שיש לי יותר כסף (או פחות חובות, תלוי איך מסתכלים על זה) ממנה, אני מקבלת ממנה פעמיים שלוש בשנה שקים שקים של בגדים ושאר מיטלטלין פשוט כי אין לה מקום בארונות.
מה שיש לו שימוש נשאר אצלי ומה שלא- יורד לבזאר השכונה.
אז קיבלתי לכבוד נקיון הפסח שלה כמה סדינים זוגיים. באיבחת מספריים הורדתי את הגומי והופ! הם הפכו למפות שולחן.
כמו כן את הסלון הישן שלהם קיבלתי, וציפוי העור המלאכותי שלו קצת התפורר, אז קניתי בד קטיפה מקומט בזול (10 ש"ח למטר) וציפיתי מחדש עם אקדח סיכות את הסלון, והופ! יש לי סלון חדש ב200 ש"ח (150 לבד, 50 לאקדח סיכות ונשאר המון בד לתחפושות לפורים...).
חוצמזה- בגדים לתינוק שאני לא אוהבת (מבד מגבת -יאחסי) הפכתי לבובות סמרטוטים,
טרניניגים שקיבלתי ממנה אימצתי מיד כי ככל שהטרנינג ישן יותר ככה הוא יותר ביתי,
ובכלל אני מאוד מרוצה מעצמי...
"איזהו העשיר ? - השמח בחלקו" - כך רבותנו אמרו לפני שנים ב"פרקי אבות".
תרבות הצריכה לה אנו עדים ומתקשים להיות לא שותפים מחדירה לנו בכוח ש"לקנות זה לחיות" או "אם לא גיהצת - משמע- אתה לא קיים"... ובכל הפסקת פרסומות בטלביזיה, שלטי חוצות, עתונים - מפוצצים לנו את הראש בפרסום צרכני מזיע ודוחה.
בסוף השבוע האחרון תכלתי בעתון "7 ימים" ולהפתעתי הגליון התחיל (כעתון) לאחר כמעט 30 עמודי פרסום ! כך שאפילו רפרוף על כותרות העתון (איני נמנת על קוראי הצהובונים לעומק, אם בכלל) התחיל בתשישות פרסומית כבדה. כמובן שגם בין הכתבות היו פרסומים נוספים...
אדם צריך לדעת מה להכניס לו לחיים. ויותר מזה לדעת מה לא להכניס ולא לאפשר כניסה לאותם דברים !
הבעיה לדעתי היא ההשפעה של העומס הזה על הילדים. מה ניתן לעשות ?
אני נכנסתי לאטרף של פשטות בקישוט הבית.
זה קרה כי עברנו פעם לדירה זמנית עם קירות מעץ שאי אפשר היה לשים עליהם כמעט אף אחד מהתמונות והקישוטים שלנו.
זה המשיך כשעברנו לארץ אחרת עם מינימום משקל.

וזה הולך ככה:
לוחות קיר ישנים או חדשים - יש לוחות שנה מדהימים עם תמונות מכל נושא שהוא, ציורים אמנותיים, מה שאת רק רוצה - 12 תמונות בקנייה אחת. אני קניתי לוח של ציפורים ופיזרתי על הקירות בבית.
אחר כך החלטתי שצריך לחבר בין התמונות - אז אני גוזרת מנייר "גבעולים", עושה מהם שיח גדול על רבע קיר, עוד מעט יגיע שלב העלים, וזה יחבר שתי ציפורים לקהילה...
אני גם צריכה לעשות אלמנטים של מים בשביל ברווז ושקנאי שיש לי - עוד לא החלטתי איך.
משפט מעורר השראה מאותיות נייר גזורות - על הקיר בסלון (מעל שחף לבן שנוסק אל השמיים).
ספירלה - לקחתי מהעבודה שארית של גיליון של סול, גזרתי בצורה כזאת בערך () (אבל ארוך יותר), השחלתי על חוט צמר עם קצת דבק בין החתיכות - יצאה ספירלה.
יש גם דבק מסטיק כחול - חברה חרדית שלי קראה לזה "דבק סמינריסטיות" - לשימוש רב פעמי, הוא נראה כמו גומי כחול, ואפשר להדביק אתו כל דבר במשקל קל (כלומר תמונות מנייר וקרטון), וגם להוריד אחר כך (ב-ע-ד-י-נ-ו-ת!).

בדים זולים מהשוק, חנויות בדים, וכל מיני פינות.
וכמובן - חנויות ויצ"ו, ורק שיתרחבו ויגדלו וירבו.
וכל הקחתן למיניהו, ואיסוף חפצים מהרחוב, בלי להתבייש (חצי דירה ריהטנו ככה).
החופש והיצירתיות שיש בזה משגעים אותי. זה לא כמו לקנות תמונה עם מסגרת - ואז להיתקע אתה לחמישים השנים הבאות. יש תנועה, קל לשנות.

ועוד דבר - לצייר על הקיר עצמו .
שיתוף מכוניות

מה דעתכם, אפשר ליישם את זה אצלנו?

חייבת לספר לכם על קהילה שלמה שחי חיי פשטות_מרצון‏.

אני בטוחה שזו לא אידיאולוגיה מנוסחת שהם דוגלים בה, אבל, כמעט כל מי שאני מכירה מקהילת יוצאי הודו בישראל חי ככה.
דירות פשוטות וקטנות. כמעט ללא רהיטים. עובדים בעבודות לא זוהרות במיוחד וחיים ממשכורות צנועות.
רובם נטולי תארים אקדמאיים (יש לי 3 דודות שקשורות לאקדמיה - עובדות נקיון באוניברסיטת בן גוריון)
אוכל ביתי, בישול יומיומי (הרבה אורז ועדשים, עוף פעם בשבוע ובשר ממש נדיר), נוסעים באוטובוסים, לא טסים לחופשות בחו"ל.
שלא תטעו - אני לא מדברת על המצב הסוציו-אקונומי של תושבי עיירות הפיתוח אלא על אנשים שחיים מצויין ולא מרגישים שחסר להם משהו
כל עוד יש להם מנוי בספריית הוידיאו המקומית וגישה לכל סרט הודי חדש שהגיע לארץ......
מעולם לא שמעתי מישהו מהם מתלונן על מצבו הכלכלי או מטריד את עצמו בדאגות לפנסיה, תוכניות חיסכון, הרחבת הבית, שופינג שופינג שופינג וכו' וכו'.

פשוט חיים באושר היומיומי ובשלווה שלהם. לא פחות מאושרים מכל אחד אחר.

>ובן זוגי אומר על זה: כל המשפחה שלך שאנטי שאנטי..<

קישור | העבר | מחק *פלונינוש* (25.07.2005 11:49):
אני מכירה כמה אתיופים כאלה.
קישור | העבר | מחק *טרוצקי* (19.08.2005 18:42):
*שולה* -אני די מסכים אם כל מה שאמרת ולדעתי כמו שזה נראה כיום הדרך היחידה לגונן על הילדים מפרסום בצורה חלקית (אך משמעותית) היא לעבור לפריפריה הנידחת (רמת הגולן, הערבה, אזורים בנגב, הבקעה וכו') וכך למנוע מהם את רדיפת האופנה ואת פרסום החוצות... לעומת זאת, לגבי עבודה באזורים האלו... זאת כבר בעיה אחרת.... =]

ההערה בקשר לאתיופים די מגעילה לדעתי כי הם לא בוחרים בדרך חיים זו אלה פשוט סובלים משבר אדיר בעדה, במסורת ובאורח בהחיים ובנוסף זוכים ברוב הפעמים לאפליה מצד האוכלוסיה המקומית ולכן נדחקים למציאות סציו-אקונומית נמוכה.

לעומת זאת יש חלקים נרחבים באוכלוסיה הבדואית שבהחלט בוחרת בדרך חיים של פשטות מבחירה. זה די מגניב לדעתי.

באוכלוסיה הבדואית שבהחלט בוחרת בדרך חיים של פשטות מבחירה.
או, אבל זו ראיה רומנטית / סטריוטיפית (מגעילה כלשונך happy ) של הבדואים בדיוק כמו זו שהובעה קודם כלפי האתיופים...

יש הבדל אדיר בין פשטות, לפשטות *מרצון* האחרונה משוייכת למי שיש להם האפשרות לצרוך ובוחרים שלא לעשות כן.
מי שחייהם פשוטים אבל הסיבה היא חוסר יכולת זה עניין אחר לגמרי, ובכלל לא בטוח שישמרו על סגנון שזה אם וכאשר תשתנה היכולת לצרוך.

אני לא בטוחה שזה מדויק כלפי הבדואים. אני מניחה שחלק מהם היו שמחים להשתלב בסגנון חיים עירוני יותר, אילו יכלו (בתנאים הוגנים - לא דחיסה בעיירות-נפל כמו שהיום מציעים להם), אבל חלק כן היו בוחרים להמשיך עם סגנון חיים נוודי - אם היתה להם אפשרות, והיה נשאר להם שטח הוגן לרעיית עדרים.

אבל היום זה לא בא לגמרי מבחירה. או יותר נכון - בחירה בין שתי אפשרויות די גרועות.

היי גם אנחנו חיים חיים של פשטות מרצון.
חוץ מפינת אוכל,ווילון(שעלה 70 שקל)לא קנינו כלום,והבית שלנו ממש מאובזר(אפילו יותר ממה שצריך לדעתי)והוא גם יפה יפה יש לנו רהיטים מקש,תמונות בשפע על הקירות(אני ציירת)ורהיטים שמצאנו גררנו ושיפצנו.
מעבר לסלידה שיש לי מתרבות הצריכה,יש לי גם אמונה גדולה,ואני מאמינה שלא צריך לעבוד קשה בשביל דברים ושאלוהים מספק לי מה שאני צריכה תמיד,וכל פעם זה מרגש אותי מחדש לראות איך בקשתי משהו והוא הביא לי(היום למשל קבלתי חמש שקיות עם בגדים לילדה,בקשתי בגדים קצת סתווים לעונה המתקרבת,אבל קבלתי בגדים לשלוש שנים הבאותhappy),וזה הרבה הרבה יותר מרגש מאשר ללכת ולקנות משהו
הדיון שהתפתח בדף יחס_של_ילדים_לפשטות_מרצון‏ מחזיר אותי לשאלה - מהי פשטות מרצון* בעיני.
עבורי מדובר ב:
  1. עצירה לרגע לפני רכישה / התחייבות כספית - לעצור לרגע ולחשוב: מה אני *באמת צריכה
  2. במילוי הזמן בפעילויות שאינן קשורות בקניה: פגישות עם חברים, טיולים בטבע, כתיבה בבאופן hilarious והימנעות מפעילות מעודדת רכישה: הסתובבות בקניון, מעקב אחרי מכירות חיסול, דיבורים מייגעים על "קניתי ועלה לי רק..." וכיו"ב)
  3. המנעות מצבירה של חפצים שאינם נחוצים עוד. (או שאינם נחוצים מכתחילה)
  4. מצידי יש פה גם יש איזה היבט של אחריות חברתית: אקולוגיה - שמירה על משאבי הכדור, העדפת כחול לבן, העדפת עסקים קטנים, העדפת חברות שנוהגות כבוד בקהילה (עובדים, ספקים, נזקקים) והחרמת חברות שהפירסומות שלהם מביאות לי תחלסטרה (TNT עם הפירסומות הפורנוגרפיות - פדופיליות, תפוזינה שמוכרים מיציצי ועוד) - לא בטוחה שסע' זה קשור עם פשטות מרצון אבל הוא חלק מהרגלי הצריכה שלי.

לא מדובר בסגפנות - אני לא חיה כמו איזה נזיר הודי. יש לי בבית חפצים, חלקם חפצי נוי לא "שימושיים", אני קונה דברים, אני מושפעת מפוסומות, מנסה מוצרים חדשים, ויש דברים שאני פשוט רוצה שיהיו לי (לפעמים אני מתגברת, לפעמים לא)

ובהרחבה:

  1. איך אני עוצרת וחושבת מה באמת צריך?
אדגים כי קשה לי להסביר: מחשב האם אני זקוקה למחשב חדש מהיר או שדי לי לצרכי במחשב פשוט כי אני משתמשת רק במעבד תמלילים? לפני כמה שנים התענינתי בנייד - כל הזמן ניסו לשכנע אותי לקנות את הכי משוכלל הזה או האחר את היותר קל / מהיר / מסך גדול / מסתובב (עושה לך קפה בבוקר). אבל אני נשארתי מפוקסת מה שהיה נחוץ לי זו מכונת כתיבה ניידת - לזה מספיק גם מחשב מיושן למדי.
אותו דבר לגבי התוכנות - האם נחוץ לי XP או אולי לצורכי ההדפסות שלי מספיקה לי גירסת 97? האם נחוץ לי סורק? צורב? מדפסת ואם כן איזו, וכו'. מדובר בזיהוי מה שאנחנו באמת צריכים, להמנע מקניה של דברים כי הם שם.
וזה קשה כי מיקרוסופט מנסים לשכנע אותנו שאנחנו באמת צריכים A B C. ואכן, כן XP יותר טוב מה 97 אבל אני לא זקוקה ליותר טוב הזה. וזה קשה כי תמיד יש עסקאות חבילה (מחשב מוכרים עם צורב סורך רמקולים משוכללים ויד שעושה מסאז' - מה? כזה דיל, לא תקנה?)

אותו הדבר עם מוצרים לתינוקות - הקטלוג של שילב הוא פלא שיווקי ממש - לא בצילומי המוצרים אלא באופן בו הוא מעצב את הצורך של הורים חדשים, באופן בו הוא מתפלל את החשיבה ויוצר את האמונה ש*צריך*.

אהבתי את דברי עודד_המחפש‏ - ללמד את הילד לבקר את הפירסומות. האם שמתם לב למשל איך שמים הרבה* - הרבה משחת שיניים על המברשת, הרבה גבינה / נקניק על הלחם, ז"א מעודדים אותנו באופן גלוי לצרוך את המוצר ובאופן סמוי - (תת מודע?) להשתמש *בהרבה*

גם בסופר - קני שנים קבלי שלישי, קני A קבלי B. לשמחתי הולכת ומשתכללת היכולת שלי לעצור ולשאול - האם אני צריכה 3? האם אני צריכה B?
אני משתדלת לא לקנות קניות אימפולסיביות - הללו בד"כ מופעלות ע"י מנגנון ה"צריך" של המשווקים ולא על פי מה שאני זקוקה לו. כלומר אני ממש באופן מעשי לגמרי עוצרת לחשוב - אחזור מחר לקנות אם אגלה שנחוץ לי.

אפשר לשאול ולא לקנות -
במיוחד מוצרים לתינוקות - ילדים. הריהוט שקיבלנו הוא כולו יד שניה, עגלה (האמת קיבלנו שתיים), שידה, טרמפולינה, מיטה (בסופו של דבר הפסקנו לגמרי השתמש בה ופרקנו אותה אחרי כמה חודשים). עשינו מנוי לספריית וידאו ועכשיו עשיתי מנוי לספריה העירונית.
חשוב לי להדגיש אני יכולה להרשות לעצמי לקנות הכל חדש, את הכי יקר ועוד ישאר לי עודף, אי הקניה לא נעשה מטעמי חסכון כספי בפני עצמו המוטיבציה היא להמנע מרכישה של מה שאפשר לא לקנות. וככה כמעט, כל הבגדים של הבת שלנו הם יד שניה למעט מס' פריטים שנתקבלו במתנה.
השאילה מעבר להיות ידידותית לכדורהארץ (ולכיס) מאפשרת לי להבין אם אני באמת צריכה משהו או שלא אם אצטרך, אקנה.

  1. מילוי הזמן בפעילויות שאינן קשורות ברכישה - טיולים, מפגשים עם חברות (כן, גם בבתי קפה happy), סרט, הצגה, מסאג' אני מוציאה שם כסף, אבל לא עבור חפצים אלא עבור חוויות. תמיד אעדיף שביום ההולדת שלי חברות יקדישו לי זמן ותשומת לב רגשית ולא חפץ. בכל עת אעדיף לבלות עם חברה בגינה מאשר ללכת איתה לקניון.
בהקשר של מתנות זה לא תמיד פשוט - בשנים האחרונות למדתי לבקש שלא יביאו לי מתנות לימי הולדת - חנוכת בית - לידה. ואני רואה שזה מייצר קושי עבור הסביבה - כי אני מבקשת במקום זה יחס רגשי, אני שוב ושוב מגלה שאנשים מתקשים - הרבה יותר פשוט להם לקנות ספר מאשר לכתוב ברכה. וצריך לחשוב גם על זה.

  1. המנעות מצבירה של חפצים לא נחוצים:
זה מתחיל *בלא להכניס* אותם הביתה מלכתחילה - לא לקנות מה שאין לי צורך בו. זה נכון גם לגבי דברים שאנשים רוצים לתת לנו אני לומדת לא לקחת מה שאני לא צריכה, (מאמא שלי זה מאוד קשה כי היא קנינית גדולה מאוד - "הנה מצעים מצויינים שקניתי במבצע" - פעם הייתי לוקחת כדי לא להעליבה היום אני אומרת "תודה, אבל אין לי צורך בזה" ואני לא לוקחת אלי הביתה שמיכה נוספת על ה 3 שיש לנו (כאמור, פעם לא אמרתי לא) רק כי אמא שלי קנתה במבצע.
כך גם עם, מתנות במיוחד עכשיו סביב הלידה - אני עוצרת לחשוב מה באמת אני צריכה כדי שהבית שלי לא יוצף בחפצים שתופסים את המרחב, וביקשתי שלא יקנו לנו מתנות ולא לקחתי בהשאלה דברים שלגמרי לא נחוצים לי (פח לחיתולים, מחמם בקבוקים, גם את הצעצועים האלו...)

החלק הנוסף הוא *בלהוציא* מהבית מה שאינו נחוץ עוד - כלי מטבח מפונפנים שבעבר מאוד אהבתי וכיום אני לא מגיעה בכלל לשימוש בהם נתתי לחברים שעדיין אוהבים מאוד מטבח משוכלל, ספרים העברתי הלאה, קלסרים של התואר - לא שמרתי אלא בסיום כל שנה הנחתי בלובי של הפקולטה לשימושם של אחרים (הם נחטפו כלחמניות חמות),

עוד נקודות

  • חשוב לי לא לכפות את האידיאולוגיה שלי על אחרים - יש לי חברה טובה שהיא החומרנות בהתגלמותה, ואני בשום אופן לא אתן לה ברכה ו מתנות_מתכלות‏ - היא רוצה: בגדים תכשיטים וכיו"ב וזה מה שאני נותנת לה. (מחברים קרובים אני מבקשת שלא יקנו מתנות או מתגברת על המבוכה ומנחה מה נחוץ לנו)
יד שניה,
לי אין בעיה לקבל מחברים דברים יד שניה לקנות בחנויות יד שניה מפריע לי (אולי זה השלב הבא happy)
  • שפע - בלאגן,
אצלי קרה איזה שינוי חשיבה מה שנראה לי פעם כמו שפע מהנה הפך עבורי לבלאגן דחוס ומלחיץ, היו לי 16 תבניות אפיה שונות, חילקתי אותן לחברים וחברות, כי הן הפסיקו להיות "איזה כיף יש לי הרבה תבניות" והפכו להיות "איזה קריזה אין לי מספיק מקום איחסון, הכל נופל כשפותחים את הארון וקשה להגיע לתבנית שאני רוצה" כשרואים את זה ככה נהיה הרבה יותר קל למסור הלאה את החפצים.
  • ביקרתי אתמול אצל חברה ולפני שבאתי עבר לה בראש: אוי מה P תגיד על ריבוי המשחקים שיש אצלנו, אז חשוב לי לומר שכמו תמיד יש פער בין האידיאולוגיה שלנו לבין היישום שלה ושאף אחד לא יעלה בדעתו שאני לא קונה כלום וחיה חיי צנע המבוססים רק על יד שניה, השאלה והשד יודע מה. מי שייכנס אלי הביתה לא ימצא שוני בינו לבין בתים אחרים של זוגות צעירים. (אולי יהיה לו מה לגיד על הטעם שלנו tongue אבל לא יראה לו שאני שונה מחבריו האחרים)
יותר מזה?! גם לי לפעמים "בא לי" כשאני הולכת לפגוש חברות ורואה את כל העגלות המודרניות - משוכללות נילוניות מעוצבות (מישהו אמר בוגבו/מקלרן happy) אני נהיית מודעת ליושנה של העגלה שקיבלתי אחרי ששימשה נאמנה שלושה ילדים, ובא לי שגם לי תהיה כזו יפה חדשה ואופנתית. אבל אז אני חוזרת ושואלת את השאלה בה פתחתי - מה באמת נחוץ לי?
מצידי יש פה גם יש איזה היבט של אחריות חברתית: אקולוגיה - שמירה על משאבי הכדור, העדפת כחול לבן, העדפת עסקים קטנים, העדפת חברות שנוהגות כבוד בקהילה (עובדים, ספקים, נזקקים) והחרמת חברות שהפירסומות שלהם מביאות לי תחלסטרה (TNT עם הפירסומות הפורנוגרפיות - פדופיליות, תפוזינה שמוכרים מיציצי ועוד) - לא בטוחה שסע' זה קשור עם פשטות מרצון אבל הוא חלק מהרגלי הצריכה שלי.
זה חלק אינטגרלי מהפשטות מרצון.

ואני רואה שזה מייצר קושי עבור הסביבה - כי אני מבקשת במקום זה יחס רגשי
אני לא מבקשת יחס רגשי במקום זה.
אני פשוט מבקשת שלא יביאו מתנות, ואני רואה שאנשים מתקשים פשוט בגלל החינוך שלהם והנורמות החברתיות. הם ירגישו שהם "לא מתנהגים יפה" אם הם לא יביאו משהו. "מה זה, איך אפשר לא להביא לך מתנה ללידה?" הם לא מרגישים נוח סתם ככה לבוא לבקר בלי מתנה.
וזה נורא, כי אצל כל האנשים האלה גם אני מרגישה לא נוח לבוא לבקר בלי מתנה!
משהו שאני לא ביקשתי ולא צריכה, אבל להם לא היה נעים.

לי אין בעיה לקבל מחברים דברים יד שניה לקנות בחנויות יד שניה מפריע לי
גם אצלי יש הבדל גדול בין יד שניה מאנשים שאני מכירה ואוהבת (שאז אני מאוד מאוד אוהבת לקבל וללבוש), לבין סתם בגדים משומשים.

הפסיקו להיות "איזה כיף יש לי הרבה תבניות" והפכו להיות "איזה קריזה אין לי מספיק מקום איחסון, הכל נופל כשפותחים את הארון וקשה להגיע לתבנית שאני רוצה"
קראת את פליי ליידי במקרה? blink

אני כבר שנים מפתיעה קופאיות בסופרמרקט כשאני מסרבת לקבל "מתנות". אני אומרת להן, שאני פשוט לא צריכה. אני מקבלת רק מה שאני צריכה. בזמן האחרון שמתי לב שפחות מופתעים מזה. אולי בשכונה שלנו יש הרבה שמסרבים לקחת מה שהם לא צריכים...

זה כל כך מפשט את החיים, כשאין הרבה חפצים, אין צורך בהרבה קניות, יש מרחב לנשימה.

קישור | העבר | מחק *פצפונת* (12.10.2005 18:49):
אני מרגישה שיש עוד כיוון ל-פשטות_מרצון‏. לפשט את החיים מבחינה חברתית. להיות בקשר עם מי שרוצים, ולא עם מי ש"חייבים". להתרחק מאנשים שיוצרים דרמות, עימותים, ו-סיבוכים_מרצון?.
קישור | העבר | מחק צוויליך (13.10.2005 11:21):
להיות בקשר עם מי שרוצים, ולא עם מי ש"חייבים".

אוה! זאת גדוּלה!!!!
לא קל לעשות את השינוי הזה.
אפילו קשה יותר מלהוציא את הטלוויזיה מהבית...

"אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה"...

דומני שזה קשור בתדמית העצמית שלנו. כשהיא לא משהו, אנו נוטים להיות בקשר עם אנשים שמקבעים אותה כך.

מי מעלה אותנו למעלה? מי מפקס אותנו? מי נותן לנו השראה? מי מקבל אותנו בלי שיפוט?
אך גם:
מי מושך אותנו לבינוניות? לתבניתיות? מי מבקר את בחירותינו כי רע לו בחייו שלו? מי הוא פשוט הרגל* ולא *צורך לנשמה ?

ועוד:
מה אנו עבור מכרינו.
זאת כמדומני, גדוּלה גדוֹלה אפילו יותר...

אני קוראת את הדף הזה ורואה שבעצם ככה אנחנו חיים כבר הרבה זמן (כן, עוד לפני שהכרנו את "באופן", תארו לכם).
היו תקופות שאולי הפשטות לא היתה לגמרי "מרצון"... אבל דווקא התקופות האלה באמת חידדו והבהירו לנו מה חשוב לנו ומה סדר העדיפויות שלנו. מאמינה שזה מחלחל ועובר גם לילדים.

ותודה לפצפונת ולצוויליך שנתנו "אישור" לדברים שאני מרגישה כבר תקופה ארוכה לגבי להיות בקשר עם מי שרוצים, ולא עם מי ש"חייבים". (אפילו כבר מתחילה ליישם).

_
פשטות_מרצון‏, כפי שאני מבינה את המושג, פירושה לנסות לחשוב בצלילות על *כל* תחומי החיים - מגורים, כספים, אוכל, בריאות, יחסים, פרנסה - ובכל אחד מהם לבחור את מה שעונה על צרכינו האמיתיים.
אם לקחת את האוכל כמשל לכל שאר תחומי החיים - להמיר את הג'אנק-פוד (הבחירה הקלה והאוטומטית, הזמינה, המהירה, התעשייתית, השטחית, שמתחזה לדבר שאנחנו זקוקים לו) באוכל מזין באמת.
בנוגע להוצאות כספיות - למיטב הבנתי, פשטות_מרצון‏ אינה זהה לגמרי להסתפקות במועט.
פירושה לקנות בתבונה את מה שבאמת נחוץ לנו. למשל - לקנות דבר אחד שמשמח אותי באמת, במקום עשרה דברים זולים שלא באמת נחוצים לי.

ועניין נוסף - אני חושבת ש-פשטות_מרצון‏ פירושה גם לנסות להתפרנס ממשהו שהוא "חלק מהפיתרון ולא חלק מהבעיה".

אני כבר שנים מפתיעה קופאיות בסופרמרקט כשאני מסרבת לקבל "מתנות". אני אומרת להן, שאני פשוט לא צריכה
אבא שלי היה עושה את זה וכילדה זה הביך אותי נורא, היום גם אני ככה - אוי, נהייתי אבא שלי?!
P ממחשב אחר
אגב -
נראה לי שאחת הסיבות לכך שקשה להיגמל מהרגלי הבזבוז נובעת מכך שבזבוז כסף מעניק תחושה טובה של שפע: "אם אני מבזבזת, כנראה שיש לי כסף ואני יכולה להרשות לעצמי".
זו גם הסיבה שקנייה בזבזנית אחת נוטה להוביל לקנייה בזבזנית נוספת. כשנכנסים להלך הרוח הבזבזני, היד קלה מאוד על הארנק.
אבא שלי היה עושה את זה וכילדה זה הביך אותי נורא
למה זה הביך אותך?
את זה ממש לא הבנתי. סיקרנת אותי!
אגב, אני גדלתי על הציטוט "שונא מתנות יחיה" כפתגם וכאמונת חיים. אבא שלי היה מצטט אותו בכל הזדמנות.
שונא מתנות יחיה

גם אני כזו , אבל בקיצוניות ,

היתה לילדה יומולדת ונלחצתי מכך שהבית יתמלא דברים מיותרים ,
אז כתבתי על ההזמנות :
מפאת חוסר מקום נא להביא רק מתנות סמליות או מתכלות .

מלבד כמה דברים מעצבנים באמת קיבלנו רק דברים סמליים ששמחו את ביתי מאוד .
(מבחינתה המתנות הכי משמחות היו סרט לשיער וחבילת טושים )

השארתי את המתנות בסל והיא מדי פעם שולפת משהו , בקצב שלה .

קישור | העבר | מחק *פלונית* (18.10.2005 15:13):
קיים בחיי דיסוננס בין הרצון לחיות חיים פשוטים לבין שפע כספי.

למרות שאני רוצה לחדד יותר את חיי הפשטות מרצון יש דברים שעוצרים אותנו והדברים שעוצרים אותנו הם דווקא הכסף והפרנסה שכובלת אותנו לאורך החיים הקיים.
אנחנו עושים דברים רבים ממה שהוזכר כאן (לא טלוויזה, לא עיתונים, רכב אחד, אוכל פשוט, בילוי בחיק הטבע וכו', מסרבים לקבל ציוד שלא צריכים, לא קנינו שום דדבר חדש לתינוקת) ואנו עושים זאת מגישה לחיים ולא מחסכנות, בשלב זה בחיינו הכסף שופע (דבר חדש לי ואני מתחייחסת לכך כמתנה חד פעמית שקיבלנו). אבל מקור השפע הוא הפרנסה של בן זוגי (שזו דרך אגב עבודה שהוא מאוד אוהב ואני פחות בגלל השעות הרבות). רוב הכסף נכנס מיד לכיסוי משכנתה ולחסכונות לפנציה ובכלל לא מורגש כי אין לנו צורך בו. אבל מכיוון שהעבודה כל כך מתגמלת מבחינה כלכלית אנחנו ממשיכים לגור בעיר במרכז (דרך אגב בעיקר כדי שנוכל להסתדר עם רכב אחד כי מהבית יש אוטובוס לעבודה) וגם כדי שאני לא אצטרך לעבוד ואוכל להיות עם ביתנו. אני רוצה לעבור לחיות במקום פשוט יותר ולגדל את מזוני בעצמי אבל יודעת שלא אוכל לוותר על הניידות שלי ולא רוצה להחזיק עוד רכב (כי זה ממש לא פשטות מרצון). כמו כן אני מרגישה עדיין שיש חשיבות ליצור ביטחונות לעתיד ולכן אנו בוחרים כרגע להמשיך ולהשתמש בשפע הכספי להבטחת עתידנו. הייתי רוצה לחיות חיים יותר פשוטים בבית על האדמה או באוהל ולגדל את מזוני בעצמי בקהילה נעימה ותומכת, אבל אם נעבור לאורך חיים שכזה בן זוגי יצטרך לעזוב את העבודה המתגמלת ואז באמת היינו צריכים להסתפק במועט בגלל חסכנות ולא רק מבחירה.
האמת היא שהיה לי קשה מאוד עם הקניה של הבית, לא רציתי לשלם חשבונות שיאלצו אותי לעבוד יותר ממה שמתאים לי אבל השתכנעתי לעשות זאת מהסיבה שעדיף לשלם שנים לבית משלי מאשר לשלם עבור בית שאינו שלי. מה שיוצא הוא שבזכות המתנות אנחנו נשלם פחות שנים ונקבל בית שלנו אבל אני משלמת בכך שאני חיה אורך חיים שונה ממה שהייתי רוצה. ואני שואלת את עצמי כל הזמן האם זה שווה את זה? וגם אם זה רק לארבע שנים ולא לכל החיים האם זה שווה שאחיה את חיי במקום שאינו מספק את הצרכים הסביביים שלי (שזה לחיות על האדמה ולא באוויר).
וגם מכיוון שאני מרגישה מוזר עם כל הנושא הכספי אני לא מרגישה נוח לדבר על הנושא הזה לא עם משפחה ולא עם חברים גם כדי שלא יקנאו וגם כי זה די מגוחך שמצד אחד אני רוצה לחיות בטבע אבל חיה בעיר כדי לסגור את המשכנתה כמה שיותר מהר.
אני מאמינה שאנו אורחים בעולם וצריכים להחזיק בכמה שפחות רכוש ובטח לא ברכוש של שטח (וזה המקום להמליץ על הספר 'ישמעאל'), אז איך זה שאני בעצמי לכודה בתוך הכלכלה המודרנית ולא יכולה להיפתר מהפרדיגמה שעל מנת להבטיח את עתידי אני צריכה נכסים וחסכונות?

כן אלו צרות של עשירים, ממש הרגשה של "מה שיש לי הלוואי ולא היה לי ומה שאין לי את זה אני רוצה" (מתוך שיר של אריאל זילבר).

פלונית , יש פתגם כזה שכל עכבה לטובה , נראה לי שבאמת כרגע זה מה שמתאים לכם וזה בסדר תקבלי את זה , עוד יהיה זמן לגור בכפר ולגדל ירקות , תפיקי את המירב מהחיים שיש לך , ודרך אגב יש פה דף על סדרת ישמעל .
חבר'ה- זה בדיוק הדף בשבילי! happy

שנים אני מסבירה לבעלי (שגדל בשני חדרים וחצי, ונאלץ לחלוק חדר אחד עם אחותו
עד גיל 18...)
שלא צריך בית גדול- זו סתם הוצאה מיותרת.
צריך בית קטן, כל הילדים בחדר אחד,
גינה כדי שיהיה להם איפה להתרוצץ עם החברים,
קהילה
ואם אפשר (בירושלים זה קצת קשה אמנם) לנסוע באפניים לעבודה (אפשר להרכיב את הילדים).
אני למשל רוצה לקנות תלת אופן- בטוח להרכבת הילדים, ויש מקום גם למצרכים מהסופר...
תמיד אפשר לנסוע על המדרכות... וזה גם ספורט.

בקיצור- מודל הקיבוץ מתאים לי מאד- בתים קטנים, כשהמוקד הוא לא להיות בבית, אלא להיות בקהילה.

אני עדיין מסבירה לבעלי...
קשה לו לקלוט...

אז ככה:
ויתרנו על הטלויזיה. מראש. פשוט מעולם לא קנינו אחת...
מצד שני, אנחנו מחזיקים מחשב.

אנחנו חיים לא רע בבית קטן.
(אבל בדיוק עכשיו אנחנו מרחיבים קצת וקשה לי מאוד לחכות שנסיים)

אני לא קונה מוצרים יקרים, לא רהיטים, לא בגדים ולא צעצועים
אבל אני כן קונה משהו חדש מדי פעם רק בשביל להרגיש חדש.

אני אופה לחם בבית
אבל אני חייבת חבילת טבעול במקפיא, בשביל לדעת שהאופציה קיימת ולא חייבים לבשל כשאין כח.

בחרנו לגור בפריפריה
מה שהופך אותנו לתלותיים ברכב.

אין לנו כמעט רהיטים קנויים-חוץ ממיטה אחת את הכל קיבלנו או שחמי בנה
אבל אני חולמת לקנות ספה חדשה אחרי שנגמור את ההרחבה.

לא יודעת מה זאת פשטות מרצון.
נראה לי שעל כל דבר שויתרתי עליו יש דבר אחר שאני לא-יכולה-בלעדיו.
יכול להיות שבאמת יש דברים-שאי-אפשר-בלעדיהם או שהפכתי לתוצר של תרבות הצריכה שבה גדלתי?

לא נורא, לפחות זה מתקזז happy
אבל אני חייבת חבילת טבעול במקפיא, בשביל לדעת שהאופציה קיימת ולא חייבים לבשל כשאין כח.
hilarious
אני במשך כמה שנים הייתי מחזיקה במקפיא חבילת נקניקיות עוף, למקרה שכל האוכל בבית ייגמר, ואני אהיה בקריזה של רעב, ובזכות הגועל נפש התעשייתי הזה יימנע פיצוץ.
זה יעיל מאוד, ואני תומכת בזה. הייתי גומרת חבילה כזאת בחצי שנה או שנה. אני לא רואה בזה כל רע.
ותארו לכם איזה בידור היה לי לנסות לענות לסוקרת טלפונית שביקשה ממני להשתתף בסקר על הנקניקיות שאני קונה.

"מאיזו חברה את מעדיפה לקנות נקניקיות? פסטרממיה?"
לא
"זוגלובק?"
לא
"ירוחם נקניקים?"
לא
"בשר השפע?"
תשמעי, אין לי מושג. אני לא קונה לפי שם של חברה.

"לאיזו חברה יש את המחירים הכי טובים לדעתך? זוגלובק?"
לא
"דבש הבשן?"
לא
"ירוחם נקניקים?"
לא
וכולי...

"אז איזה נקניקיות הכי טעימות לך? בשר השפע?"
לא
"פסטרמה-אמו?"
לא

בשלב הזה נהייה לי לא נעים. מה היא אשמה שנפלה עלי. אמרתי לה:
תשמעי, אין לי מושג. באמת שאין. אני קונה חבילה, שוכחת במקפיא וזהו. אולי תשאלי אותי על קוטג'...?

יכול להיות שבאמת יש דברים-שאי-אפשר-בלעדיהם או שהפכתי לתוצר של תרבות הצריכה שבה גדלתי?
בתרבות שלנו, יש דברים שאי אפשר בלעדיהם לחיות. זו לא אשמת אף אחת ואחד..
לא במקרה השם הפופולרי הוא תרבות הצריכה.
פגשתי מישהו שחי במערה. זו כנראה בהחלט "פשטות מרצון". אבל אני לא בטוחה שהוא "נחשב" תרבותי happy
ומן הסתם גם במערה יש מוצרים.
אני במשך כמה שנים הייתי מחזיקה במקפיא חבילת נקניקיות עוף, למקרה שכל האוכל בבית ייגמר, ואני אהיה בקריזה של רעב, ובזכות הגועל נפש התעשייתי הזה יימנע פיצוץ.
הקטע הוא שאני עושה את זה גם עם אוכל שאני מכינה-מכינה כמויות ואז מקפיאה בשביל להקל על עצמי בימים הבאים, אבל האוכל שהכנתי בעצמי נגמר בצ'יק וטבעול מחזיק אצלי יותר זמן blink
מה שמביא אותי לעוד נקודה ששכחתי ברשימה:

אני מכינה מזון מהיר בעצמי (מכינה כמות ואז מקפיאה לעתיד)
מה שגורם לי לשקול ברצינות רכישה של מקפיא גדול יותר

איזה דברים מופלאים מדהים בכלל לראות שיש אנשים שחושבים ועושים את כל הדברים הללו.
גם אנחנו חיים בדילמה הזאת, לצאת או לא לצאת מהעיר, לקנות או לא לקנות, לסוע או לא לסוע, עבודה או לא עבודה, האמת שאנחנו חיים די בצמצום גם בגלל שאין לנו הרבה אמצעים וגם בגלל שכך יותר טוב לנו, בית קטן ואינטימי טלוויזיה לא משומשת (מלבד סרטי וידאו שבת זוגי נורא אוהב), מכונית אחת ישנה, מעט יציאות, משתדלים ללכת לדברים שמוסיפים דעת וחכמה, לדוגמא בית בהאוונה (מקום מומלץ לחובבי הויפאסנה), בגדים מעט רק שצריך הרי הבגדים הישנים והטובים הם הכי כיפיים (אפילו עם קצת כתמים וכאלה), עזבנו את מרכזי הקניות הגדולים וכדו' משתדלים על אוכל בריא ואורגני, בקיוסקים כמעט לא מסתובבים ועוד' ועוד'.

אבל כמו שאמרו פו בצורה מקסימה מספר אנשים, צריך גם לדעת להרגיש את הפשטות מבפנים, ואני מתכוון לתחושה הזו שאנו פשוט חלק מן העולם, מיוחד ונחמד וקטן, ולדעת להודות לאלוהים על כל מה שיש לנו וגם על מה שאין לנו עדיין, ולשמוח העיקר לשמוח ולאהוב.

כמה רעיונות שגיליתי שעוזרים לי לחיות בפשטות וחסכנות בלי להרגיש בעונש:
  1. 'שופינג זיכויים' - כשהבת הגדולה נולדה קיבלנו אין ספור מתנות שלא היינו צריכים אז את מה שיכולנו להחליף החלפנו בשוברי זיכוי. השוברים האלו מונחים לי בארנק בתא נפרד וכל פעם שבא לי ל'צאת לקניות' אני קונה בהם (ספרים, בגדים לילדים או כל דבר אחר בהתאם לזיכוי).
  2. לא בא לי לוותר על ישיבה בבתי קפה אז אני יוצאת לא מעט אבל מקפידה לשתות רק קפה ולפעמים עוגיה בודדת. בחישוב כללי זה לא מוסיף הרבה למאזן החודשי אבל בהחלט משפר את ההרגשה.
  3. לאחרונה התחלנו ברישום הוצאות, ממש ברמה של כל שקל שמוציאים וכך אפשר להתחיל לראות איפה אפשר לקצץ.
  4. בתור צרכנים אובססיביים של ספרים אנחנו עוברים פעם בכמה חודשים על הספריה ומוכרים את כל מה שאנחנו לא צריכים (או למעשה כל מה שאנחנו מסוגלים להיפרד ממנו). יש לנו חנות קבועה של ספרים משומשים בירושלים שמשלמת לנו במזומן והכסף הזה מיועד לקניית ספרים חדשים. (על אותו עקרון אפשר למכור גם דיסקים וכו')
  5. כל פעם שבא לי להרגיש בחו"ל אני לוקחת יום חופש בתל אביב ומסתובבת יום שלם בין גלריות. יש מיליון, התערוכות מתחלפות בתדירות גבוהה והכניסה בחינם. (הרעיון הזה עובד טוב במיוחד עבור ירושלמים שבקלות יכולים לראות את תל אביב כחו"ל).
  6. עוד לירושלמים - נפתחה בעמק רפאים (ממש ליד האוזן השלישית) חנות שנקראת "גלגול" - היא מוכרת צעצועים ובגדים לילדים במחירים גבוהים אבל מאחור, בחדרון קטן, יש אביזרים יד שנייה במחירים מגוחכים (2 ש"ח לחולצה).
  7. מסיבת בגדים - זה רעיון של חברה שלי שאחת לכמה חודשים מכנסת את כל חברותיה וכל אחת מגיעה עם שק של בגדים ואחרי ארוחת צהריים משותפת הן פורשות את כל הבגדים וכל אחת לוקחת מה שבא לה (את מה שנשאר תורמים).

זה כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו כרגע. אשמח לשמוע רעיונות נוספים.
לי יש שני דברים שמאוד עוזרים לי לחיות בפשטות:

א. חניויות צדקה, שפשוט ח י י ב י ם לפתח יותר מהן בישראל. פה יש כמעט בכל שכונה op-shop שמכבדת את עצמה, לפחות שני ארגוני צדקה גדולים הם בעניין, כך שהם גם מעבירים סחורה מחנות לחנות ויש מבחר עצום, והאנשים תורמים בגדים באיכות טובה. ולא רק בגדים - גם כלי בית, רהיטים, צעצועים, מה שבא. בחנות אחת אפילו ראיתי פסנתר. (אבל זה באמת נדיר).

ב. לאסוף מהרחוב. משום מה יש למילים האלה קונוטציה מאוד רעה, אפילו משפילה, אבל אם אנחנו כבר בעניין של השתחררות מתפיסות צרכניות ומ תפישות_שבי‏, אז למה לא, בעצם? בספירה האחרונה גיליתי שבשלוש שנים האחרונות הרווחנו מהרחוב את הדברים הבאים:

כוננית קש
שולחן קפה קטן
כסא עץ מלפני עשרים שנה, שיחזיק מעמד עוד עשרים שנה בלי למצמץ. חזק כזה. צבעתי אותו מחדש.
כוננית טלויזיה קטנה על גלגלים
שתי כריות גדולות של כורסה - אלתרנו מהן כורסה לסלון
שני כובעי צמר
שתי כיפות (בעלי חובב איסוף כיפות ברחוב. לא ברור לי למה)
בטוח שכחתי משהו.

ומאז שהגענו לאוסטרליה:
פוף (קנינו לו קצת מילוי חדש)
ילקוט מצוין
תיק שחור משובח
ז'קט שחור מאיכות מדהימה
כובע נגד שמש
וזה כשאנחנו לא ממש מנסים לצוד רהיטים, כי אנחנו גרים בדירה מרוהטת קומפלט. מי יודע מה נמצא כשבאמת ניכנס לעניין...


הדיון על איסוף אוצרות מג'נקיות לשם שידרוגם עבר לדף ג'נקי_אדה?
לאמא של הגר- מה שם החנות והרחוב(בירושלים) שאת מוכרת להם ספרים/דיסקים ('דני ספרים' במקרה?)? אני מנסה (מאד קשה לי) לנקות את מדף הספרים שלנו, שנמצאים בכל חור בבית. כמו כן יש לי (לבעלי) מלא מגזינים של "מכוניות", האם הם גם קונים חוברות?
אגב עיתונים/חוברות, מה עושים עם בעל שלא מסוגל להיפטר מעיתונים (גם כאלה של סוף שבוע) כי הוא חייב לעבור עליהם ולקרוא כל מה שכתוב שם או לשמור אותם למשל ליום כיפור שאז הוא מתפנה לקרוא מהבוקר עד הערב. (אני מדי פעם מוציאה אחד או שניים בלי שיראה אבל באופן כללי רוצה לשמור על "שלום בית" ואני לא מעיזה לחפף אותם)
על הפשטות
כה מסובך לפעמים לחיות "חיים פשוטים" - בלי חשמל, בלי מים זורמים, קרוב לטבע, כמעט בלי רכוש, עם מעט מאוד כסף והוצאות - בעולם מורכב ומודרני כמו זה של אירופה המערבית! עצם העובדה שאתה חריג כבר עושה אותך לתופעה, ולהיות "תופעה" זה לא דבר פשוט.
כמה פשוט לעשות מקלחת בבית ממוצע בצרפת, בגרמניה, באוסטריה או בישראל: נכנסים למקלחת, פותחים את הברז של המים החמים ומתקלחים. כשחיים בעגלה, זה מורכב הרבה יותר. צריך ללכת לחפש עצים ולנסר אותם כדי להבעיר אש. אחר כך צריך להביא מים במכלים, למלא סיר ולהציבו על חצובה, להמתין שהמים יתחממו, להוסיף מים קרים עד לטמפרטורה הרצויה, להתיישב בגיגית ולקחת משפך. עם זאת, בקיץ, כשעוברים ליד נחל או אגם, זה פשוט אפילו מהמקלחת המודרנית, כי לא צריך כלום, רק לקפוץ.

זהו קטע מתוך הכתבה "עגלת השלום"‏http://www.masa.co.il/MasaAcher/Mags2005/Mag166/peace/Default.asp‏ מיולי 2005. כתבה מרתקת ומעוררת מחשבה.
אמא_של_יונת‏
קראתי את הכתבה. היכן היא התפרסמה במקור?
הסיפור הזה מאשר את דברי המשורר שאול טשרניחובסקי "אאמינה גם באדם, גם ברוחו רוח עז".
רוח הדברים גורפת ומביאה שביב של תקווה בתוך הים של אי-השפיות והשנאה. hurray
חשבתי לקשר את הדף הזה עם הדף החדש
מהו_צורך_קיומי‏
קראתי קצת, ואין לי זמן להמשיך. מאוד אהבתי את החיים בפשטות מתוך בחירה. אצלי לא כ"כ בחרתי. איכשהו הגענו למחסור עצום בכסף לגווניו. כך נשארנו בלי טלפון, מחשב, חשמל (לפעמים), רכב, ומה לא.
נשארנו בבית הילדים ואני. בעלי ואני רבנו יותר, האשמנו. בשבתות כולנו בבית קטן עשיר ואוהב. כל הילדים אהבו להיות אצלינו. חוץ מאלה שהרגישו שאנחנו מסכנים...
את ילדי לימדתי ש"איזהו עשיר, השמח בחלקו"... בתי בטוחה שאנחנו העשירים בעולם! ב"ה.
למדתי לאפות יותר ויותר. לתפור בגדים לילדתי. לספר סיפורים ומה לא.
בסוף, יצאנו מהבית המושכר בו לא עמדנו בשכירות.
עכשיו אנחנו אצל הורי. טלויזיה בכל חדר דלוקות כל הזמן. מחשב ואינטרנט בכל חדר.
מקרר מלא בשטויות. דוד דולק גם בקיץ. השם יעזור!
כאן כל הזמן כועסים. כאן תמיד אין כסף...
מצאתי איזשהו דיוק, בעניין מתן צדקה.
בתשובה לשאלה - מה נחשב לצדקה, מה/כמה נותנים.
העקרון הוא שחוסר הוא דבר שהגדרתו תלויה בנזקק. למשל, מצווה לתת לאדם עשיר שירד מנכסיו דבר שנחשב ללוקסוס (בדוגמא המקורית - משרתים שירוצו לפני מרכבתו...) משום שזה החוסר שלו, שם כואב לו.

כשהבאתי דוגמאות לדברים שלא היו לי, קיבלתי תגובות כמו "אז היית עניה!" או "זה לא פשטות מרצון!"
אני לא חושבת שפשטות מרצון זה מצב שצריך לקבל על עצמך בצורה רציונלית, מתוך איזו אג'נדה. הרצון יכול להגיע בעקבות הפשטות...
כי כל חוסר קטן יכול להחשב כמו עניות, אם נתלים בו כמו במשרתים שרצים מלפני המרכבה...

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ

פרוש: עושר אמתי אינו תלוי בכסף או ברכוש אלא בהרגשה.
שוק החלפות בנהלל
השוק נולד במרץ 2005 במחשבה משותפת לי ולשתי חברות, היה אביב, היו סדרים בארונות וכל אחת מצאה מציאות אצל האחרת..."אולי נעשה שוק יותר גדול?" מאיה אמרה והשיחה המשיכה לנושאים אחרים אבל משהו נתקע אצלי בראש...החצר והדשא רחבי הידיים ועצם הימצאותי בין כה וכה בכל סופשבוע בחנות הקטנה שלי. הרמתי את הכובע מכאן גיליתי, השוק הפך ליצור חי. אני רק ילדתי אותו עם המון כוונה טובה....
רק אחרי השוק הראשון נפל לי האסימון, בתוקף היותי תחקירנית לסרטים דוקומנטאריים ותוכניות טלוויזיה ב-8 השנים האחרונות, הצטברו אצלי טלפונים ואי מיילים של עיתונאים ואנשי מפתח רבים. פתאום הבנתי שהשוק הוא אייטם אידיאלי. אירוע ללא מטרות רווח, פתוח לקהל הרחב ובצידו מחזור ועזרה לקהילה, שלחתי את לחמי על פני המים והתוצאות לא איחרו לבוא... מרגע הקמתו קיבל השוק חשיפה תקשורתית רחבה (והזרוע נטויה) הוא פורסם ב"רצוי מצוי", "כל העמק והגליל", המגזין "חיים אחרים", חוברת 100 הטיפים של "לאישה", הטור של ליהיא לפיד ברשת המקומונים בכל הארץ, ערוץ 3, רדיו קול רגע, בקול ישראל בתוכנית של איריס לביא ובשלל אתרי אינטרנט העוסקים באקולוגיה, מחזור, עיצוב, זכויות אדם, התנדבות, עזרה לנזקקים ועוד...

מידי חודש פרט לגרעין הקשה הקבוע מגיעים אנשים מכל רחבי הארץ ומביאים דברים שאין להם בהם עוד צורך, חלקם שכבו במחסן או עמוק בארון, מתנות לחג שאף אחד לא רוצה, ספרים, צעצועים ומכשירי חשמל, בגדים שנשמרו כי אולי נחזור למידה שלהם וחפצים רבים שאנו שומרים עליהם רק בשביל לשמור וללא תכלית אמיתית...
ומצד שני, כל מי שמביא וגם מי שלא הביא דבר יכול לקחת משלל הדברים שאחרים הביאו, המטרה היא למצוא שימוש מחודש לדברים טובים אני מצאתי לפחות שלוש חולצות כפתורים איתן אני מגישה את החדשות בימי חמישי ("HOT" בצפון ערוץ 3 18:15 למי שרוצה לדעת), מצאתי שטיחונים קטנים לנגב נעליים שכה הכרחיים בבוץ הנהללי, אהילים למנורות משנות ה- 70' שמחירם בשוק ביפו לא יורד מ- 150 שקל לאהיל ועוד אוצרות רבים. במהלך השוק מגיעים ארגזים ושקיות, חפצים מחליפים ידיים וכל מי שבא לעזור מסייע במיון. בפועל כל אחד מחלק את הדברים שהביא לקטגוריות (סביב הצעצועים תמיד תמצאו כמה ילדים קטנים...) ומתפנה לטייל בין השולחנות ולמצוא דברים שהוא צריך.
חשוב לציין כי פרט ל- 10 שקלים בכניסה למבוגר כל הדברים בשוק הם חינם אין כסף, אין אחד מול אחד ואין הגבלה מה שכמובן מביא לכך שסוחרים שלא מתנהגים יפה לא יכולים להיות בו.
בסוף היום מתחיל תהליך המיון לגמ"ח ביקנעם עילית, לבית התבשיל במגדל העמק, ל"מלביש", למרכז "במחשבה שנייה" בטבעון, לגן הילדים של נהלל, למחזור ברזל, וכו'... העודפים נמסרים והמחסן נערך לקראת דברים חדשים.

לכל שוק מגיעים 100-400 איש ואישה, ילד וילדה, הם מגיעים מרמת הגולן (קצרין, רמות) כפר מסריק, יגור, גבת, טבעון, אלון הגליל, הרדוף, מגדל העמק, יזרעאל, מרחביה, רמת גן, נירים, שריד, תל-עדשים, רמת ישי, בית שערים, תמרת, גבעת אלה, רמת דוד, בית לחם הגלילית, יקנעם, כפר יהושע, הרצלייה, גן יבנה, תל אביב והרשימה עוד ארוכה....

מטרת השוק לעודד תודעת שפע, להוציא את הנזקקות מהיד השנייה, להעלות את המודעות האקולוגית ובעיקר לעשות כייף!

לפעמים קשה להסתכל על שמינית הכוס המלאה, יש שם שבע שמיניות ריקות שמבקשות תשומת לב אך מרגע שהסתכלת בחלק המלא והנה הכוס עולה על גדותיה.

עיקר הפרסום לשוק מתבצע באמצעות שליחת דואר אלקטרוני, אם אתם מעוניינים לקבל עדכונים הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו במייל ‏[email protected]

כולכם מוזמנים

מירב כרמי

אנחנו חיים בטנגו- קדימה אחורה happy
היינו בלי טלוזיה מספר שנים, האמת לא ממש הפריע,
אבל סבא וסבתא עברו לגור עימנו וטלוזיה חזרה הביתה- האמת - שוב לא ממש מפריע.
(סביבנו יש לא מעט ילדים שגדלים בלי טלוזיה, דת, אידאולוגיה וכו....ולרוב הילדים מבקשים לצפות אצלנו יש תחושה שהם ממש רוצים )
מבחינתו סבבה שיראו פרסומות וילמדו בשיתופנו מה לא ישפיע אלינו, ואיך לחשוב נכון. לא מפחדים. בנזוגי עסק בתחום של טלוזיה כך שהילדים יודעים זו עריכה וכו....מגבילים מה כן ומה לא רואים.
בגדים קונים ביד שניה, מחליפים בין השכנים והחברים. כנ"ל משחקים, ספרים, כלי בית.
יחד אם זאת בתי בת 10 וחצי אמרה אמא אני רוצה בגדים חדשים לקנות בקניון.
הקצבנו סכום כספי בילינו ערב בקניות בצורה נעימה.(עבדתי על עצמי להית נינוחא ולא להתעצבן מהקניון והמון האדם)
מעדיפה לספק לה את הצורך מאשר תגדל אם הרגש שאף פעם לא קיבלה בגד חדש.
מנסה למצוא את האיזון.
שוטפים כלים בצורה אקולוגית.
חיים במינוס, חיים בבזבוז מתוך בחירה. אוהבת לאכול בחוץ, אוהבים לטייל בחיק הטבע ( דלק עולה לא מעט), צרכני תרבות תאטרון,הופעות - לא מוכנה לוותר על זה.
חלק גדול מהציוד בביתנו משומש ואין לנו בעיה אם זה. שומעים שמישהו מחליף מיד מתענינים ומבררים.
מכירים המון חניות יד שניה.
בחרנו מה שנכון לנו, הנכון משתנה עם גדילת הילדים.
מצד אחד חיים בצנוע- לי לבנזוגי קנינו בגדים המון זמן, ואין לנו בעיה אם זה.
מדברים ע מיחזור, על תרבות צריכה, על אקולוגיה , מיישמים- חלקית
דף נהדר! מילא אותי באיזשהו שקט נפשי שקשה להסביר happy תודה לכל מי ששיתף!
אני חיה לי טלויזיה כבר שנה, ולפני זה 3 שנים גם בקושי הסתכלתי...מה שכן הייתה תקופה שהייתי מכורה לאינטרנט בצורה מטורפת! הייתי יושבת עד הבוקר, כל יום...עד שידיד שלי לא עשה לי שטיפת מח happy עכשיו אני פחות מבלה מול המחשב, אבל זה גם בגלל לימודים+עבודה happy בשבילי אינטרנט זה בעיקר קשר עם הרבה אנשים, אנשים חדשיםת מעניינים ברובם...שלא לדבר על מידע הרב ניתן למצוא בעזרתו (שעות פעילות של מוסדות מסויימים, וכו'). כך שאולי באיזשהו מקום החלפתי טלויזיה באינטרנט happy אך אני עדיין מאמינה שאינטרנט עדיף.
עברתי לדירה עם דוד שמש, התחלתי לבשל הרבה יותר (בעצם למדתי לבשל סוף סוף), לא זורקת שאריות, אלא עושה אתם משהו (כמו הוספת ירקות ממרק לאורז מבושל), אני לא מחזיקה בבית מכונת כביסה (למרות שיש לי אחת, והיא אצל המשפחה), אלא מכבסת במכבסה בטכניון happy פעם ב 3 שבועות אורזים תיק, והולכים happy ובגדים תחתוניים גם ככה תמיד כיבסתי ביד.
תמיד, תמיד להיפטר מדברים היווה בשבילי כמעט טקס טיהור! ניירות, חשבונות ישנים, בגדים....שומרת כמה שפחות...
זהו, פחות או יותר...נשאר רק להיפטר מהרצון לקנות 2 זוגות מגפיים שבאופנה העונה, והכל יהיה אחלה happy

נ.ב: מאד מחברת לדברי מישהו שאמר כאן כי הבחירה עם מי להיות בקשר , מרצון, היא אחת הבחירות החשובות...כבר כמה שנים אני עושה סינונים. אין לי חבורה, אבל יש קומץ אנשים ש make me better

חשוב לי לכתוב את הדברים כדי שלא תעלה פה תמונה שפשטות מרצון זה איזה מודל של סגפנות / ויתור על כל הבלי העולם החומרי וגם שיהיה ברור שגם מי שמכמוני אוחזים בתפיסות פשטותיות ל אבהכרח חיים באוהל
רוב הכותבים כאן אינם גרים באוהל.... כידוע. וגם, אינך חייבת דין וחשבון לאף אחד... happy

לדעתי, רוב הכתבים כאן באתר חיים בפשטות. רוב האמירות כאן באתר נגד תרבות הצריכה והבזבוז
מופנות בעצם אל אותו סוג של מיינסטרים שלא קורא ולא כותב כאן..... happy

באופן_לייט‏. גם לי קרה תהליך דומה. ובשנה הראשונה של הילד השני ההוצאות הרקיעו שחקים מכיוון שכבר לא היה בא לי לחיות בפשטות. עכשיו לאט לאט זה חוזר אבל באיזון.
גם אני הרגשתי צורך להכנס לדף ולכתוב שוב -שאחרי שהשלכתי ממני המון הרגשתי צורך להתחדש ולא להרגיש מוזנחת. עדיין חיה בפשטות יחסית.. ומרצון.
דווקא אני לא חייתי עד עכשיו חיים שכאלה, אבל עכשיו לפני הלידה אני מגלה שאני חנוקה בדברים, שבחצי מהם אנחנו לא משתמשים, ואני מסתכלת על כל חבילות הלידה ולא מאמינה - מה, באמת צריך את כל הדברים האלה? קשה לי להבין למה.. אז החלטנו שלא נקנה את כל המוצרים, למשל:

אבקת כביסה לתינוק? למה זה טוב? יש את זו שלנו.
מד טמפרטורה למים? אני יכולה לדעת את זה לבד.
מחמם בקבוקים? נו באמת....

וגם לא יותר מידי צעצועים או בגדים...

רוצה להוציא כסף רק על דברים שעושים לי טוב בנשמה ולא על דברים שמישהו החליט שאני חייבת לקנות כדי להיות אמא מושלמת.
היוצא מן הכלל: בגדים. עושה לי טוב, מה לעשות, כיף לי, אז בזה אני דווקא נשארתי...

בגדים. עושה לי טוב, מה לעשות, כיף לי
happy
שמי נעה. אני מנחה ברשת הירוקה של מרכז השל. השנה אני עובדת עם שלושה בתי ספר בראש העין על נושא תרבות הצריכה. הילדים לומדים על אלטרנטיבות לחיים המודרניים של צרכנות יתר. הם עושים שוק חופשי ועוד ועוד. המורות שעובדות עם הילדים רצו להראות להם איך אנשים מסוימים בחרו לחיות אחרת- בלי טלויזיה, לגדל לבד את המזון שלהם, להשתמש בחיתולים רב פעמיים ועוד. חשבתי אולי אפשר להגיע לקהילה בה אנשים חיים קצת אחרים- בפרדס חנה יש קהילה כזאת ואולי בעוד מקומות ולבקר במספר בתים של אנשים מהקהילה. אשמח לדבר עם אנשים שישמחו לארח ביום אחד קבוצת ילדים כזו.
נעה 050-4823602
[email protected]
ביום בהיר אחד לפני יותר משנה,
הסתכלתי עלינו והנה הזדקרו לעיני העובדות הבאות:

אנחנו משפחה קטנה של אמא אבא וילדונת
בביתינו 3 חדרי שינה
והכל צפוףצפוףצפוףצפוף !!

אז מסרתי שקיות עם בגדים מלפני ההריון
ועוד שקיות ועוד שקיות ועוד
מסרתי מצעים ישנים וגם לא כל כך ישנים שאינם בשימוש
ועוד מצעים
ועוד מגבות
ודיסקים, וספרים, ועוד כל מיני פיצ'ווקעס כי הבית עמוס וגדוש.

ואני לא מבינה: מתי הספקתי לקנות ולאסוף ולאגור את כל זה?
מתי הקשיבו בפעם האחרונה לדיסקים האלה? או קראו בספרים האלה?

ולמה בעצם קניתי את כל זה רק כדי "שיהיה"???
והכי מעניין אותי: למה רק עכשיו אני רואה את זה?
ולמה אני יותר לא זקוקה להקיף את עצמי בל כך הרבה חפצים כדי להרגיש בטוחה?
happy
flower

ואני, כשאני מוקפת ביותר מדי חפצים אני מרגישה במצור.
היום אני בשלב שבו אני נוגעת בקו פשטות מרצון - חיים ללא שמחת -חיים.
ככל שחפשתי את הפשטות ברח לי ה"התלהבות" " והבכל-הכוח.".
לדוגמא :
כשאלתי את עצמי למה אני צריכה כך וכך כונניות וכל כך הרבה ספרים.
נפרדתי מהספרים ומ 2 כונניות. העדפתי את זו שפיזית תהיה הכי הרבה שימושית עבורי.
מה זה משנה שהיא לא לטעמי? מה זה משנה שהיא לא משתלבת בחדר?

וזו דוגמא שהופיעה כמעט בכל דבר בבבגדים באוכל בחפצים ובכלל.
.אט אט גילתי שהאוכל נעשה תפל יותר, שהכל אמנם מצומצם ומדויק ופרקטי אבל בחוסר תאום...אפילו המראה שלי לפעמים פשוט לי מידי...
נהייתי פשוטה בכיף ומרצון והדרך מרתקת לי אבל אופס ויתרתי על עצמי באיזשהו אופן.
איזה קו מעניין גיליתי.....

מיץ,
אולי הלכת רחוק מדי?
פשטות לא צריכה להיות דת. ואת לא צריכה לחיות בסביבה שהיא רק פונקציונלית. חיים כך כשאין ברירה (בתקופת החלוצים, המעברות וכו'), וגם אז משתדלים שיהיה יותר ממה שבאמת הכרחי. בעיקר בשביל הרוח. ובעיקר - את צריכה לחיות בבית שאת אוהבת להיות בו.
קראתי היום זכרונות של הסופר אמנון שמוש על החיים בקיבוץ בתחילתו. והם מתאימים גם לדברים שאני זוכרת מילדותי. הפשטות אז היתה גם מרצון אבל בעיקר מחוסר ברירה. אנשים חיו בעוני משווע, ובכל זאת מצאו דרך לקשט, לייפות ולהעשיר את הסביבה הפיזית והרוחנית. לא יכלו להשיג אגרטל לפרחים, אבל לא ויתרו על הפרחים ושמו אותם בתוך צנצנת. לא יכלו לקנות שטיחים לרגלי המיטה, אז השתמשו בשַׂקי-יוטה אבל קישטו אותם בריקמה משאריות של צמר (אמא שלי היתה אשפית בזה), אני יכולה להמשיך בלי סוף, אבל העקרון ברור.
מה זה משנה שהיא לא לטעמי? מה זה משנה שהיא לא משתלבת בחדר?
שכחת את פליי ליידי!
מה שנפטרים ממנו הוא מה ש לא אוהבים. מה שלא גורם לך לחייך כשאת מסתכלת בו. מה שמיותר.
לא מה שנחוץ, אהוב, ומשמח לב heart
השאלה איננה "למה אני צריכה כך וכך כונניות וכך וכך ספרים" -
השאלה היא: האם אני אוהבת את הספרים האלה? האם אני קוראת בהם? או שהם סתם שוכבים על המדף כבר עשר שנים ואין לי חשק לגעת בהם ואני מבינה שכבר לעולם לא אקרא בהם, לא אני ולא משפחתי?
אם הספרים אהובים ונקראים, אז הם נחוצים!
השאלה היא: האם אני אוהבת את הכוננית הזאת? או שאני ממש לא סובלת אותה, היא לא לטעמי ולא משתלבת בחדר?
מה שמסלקים הוא מה שלא סובלים, לא לטעמך, לא משתלב, עושה לך לא טוב.
מה ששומרים הוא מה שאהוב ומה שמשתמשים בו.
_אנשים חיו בעוני משווע, ובכל זאת מצאו דרך לקשט, לייפות ולהעשיר את הסביבה הפיזית והרוחנית. לא יכלו להשיג אגרטל לפרחים, אבל לא ויתרו על הפרחים ושמו אותם בתוך צנצנת. לא יכלו לקנות שטיחים לרגלי המיטה, אז השתמשו בשַׂקי-יוטה אבל קישטו אותם בריקמה משאריות של צמר_
אני זוכרת את זה מסבתא שלי, שחיה באוהל בקיבוץ כ- 10 שנים, חלקן עם 2 ילדות (לפני לידתי כמובן): הריהוט תמיד היה ישן ופשוט, אבל תמיד היו אגרטלים עם פרחים או צמחים מיובשים, תמונות, ריקמה, הבית היה קטנטן אבל מסודר, מצוחצח והקרין המון אהבה לאסטתיקה והיה מאד מאד נעים.
התפרסמה כתבה מוצלחת לאחרונה ב"חיים אחרים"

מחר יש שוק חופשישי בחצר סרגיי (בירושלים)!

כל טוף

נו, אז להחזיר ת'דף למה חדש?
למה לא.. אני מאד אוהבת את הדף הזה וחוזרת לקרוא בו כל כמה שנים...
(אני- קוראת אוהבת של אתר באופן שבד"כ לא כותבת)
אז למה נכנסתי שוב לדף פשטות מרצון וקראתי אותו עד תום במשך השעות האחרונות?אני חיה בחו"ל בקהילה אלטרנטיבית (המרגיעון שעלה לי אגב: בכל ויכוח- כולם צודקים. איזה קסם! זה כה רלוונטי, בכל קהילה, אבל נעזוב את זה) ואנחנו מחפשים דרכים להיות יותר ירוקים, ידידותיים לסביבה. (החווה- אורגנית, החקלאות- ביודינמית ובכלל- בשורה התחתונה אנחנו די בסדר, אבל תמיד אפשר עוד. בעיקר שמה שקשור לג'אנק האישי שאנשים אוספים איתם בחיים.
לקחתי על עצמי לקרוא איזה ספר בומבסטי וגדול שנקרא, לא פחות ולא יותר world changing. יש גם אתר באינטרנט. אני הייתי אמורה לעבור עליו ולמצוא דברים שמדברים אלי, בשביל לחלוק עם האנשים פה שמנהלים את הבתים שלנו, עצות ודברים שימושיים.
אפעס אחרי שניסיתי במשך כמה ימים, ודווקא אין לי בעיה עם האנגלית.. ובכל זאת העדפתי להניח אותו אחר כבוד ולחזור לבאופן, לאנשים פה שחולקים רעיונות כל כך יפים ונותנים עצות כל כך טובות. עם כל הכבוד לאמריקאים הקשקשנים האלה, פשטות מרצון לעתים פרושה גם לא להכביר יותר מדי מילים, לדבר לענין ולהיות ממוקד. בספר כל כך שמן שקורא לעצמו 'מדריך שימושי' לא הצלחתי להבין- איפה אני נכנסת לתמונה? מה אני יכולה לעשות?
חזרתי לעצות הבאופניות...
ועכשיו שאלה- האם באמת מישהו מכיר כזו רשימה קלה לקריאה של עצות לדברים שאפשר לעשות בבית לשם פישוט החיים, הקטנת הג'אנקיה ודאגה לכדור?
פעם ריכזתי עצות כאלו, יש המון רשימות כאלו באתרי אינטרנט באתרים של איכות סביבה. אפילו באתר של המשרד לאיכות הסביבה בכל פעם שלוחצים על העכבר יש עצה חדשה.
יש לי כמה עצות וזה מהצפון הרחוק של תל אביב, שם שמירה על פשטות דורשת הרבה רצון...
  1. ארונות, מגירות, שידות - ככל שיכילו מקום רב יותר כך יגררו צריכה גדולה יותר. בפרט ארון הבגדים... עצתי, מינימום נדרש. לכל אדם בבית כשתי מגירות לדברים אישיים, ארון בגדים לא גדול מדי, כנ"ל במטבח וכד'
  2. מצרכי מזון - לקנות מה שצריך לתקופת הזמן שעוברת עד לקנייה הבאה. לא צריך לאגור מזון ואז בהמשך ל-1 מספיק ארון קטן יותר במטבח...
  3. אם מכבסים לעיתים תכופות צריך פחות בגדים.
  4. להסתכל על הנייד ולהגיד לעצמי כל בוקר שאני מספיק ייצוגית (בעבודה) גם עם טלפון נייד/ אוטו מודל 2000.
  5. מתנות לימי הולדת במשפחה - אנחנו קונים לכל האחים והאחיינים באופן משותף מתנה אחת. סגרנו על 50 ש"ח לכל יומולדת, אבל אפשר כמובן גם פחות למי שזה קשה לו.
  6. מתנות לחברים - גם פשטידה תוצרת בית, או הזמנה לשעה בבית קפה זו מתנה. למדתי שגם חברים שחיים אחרת ממני אוהבים מתנות (זולות) שיש בהן השקעה רגשית.

יש לי עוד הרבה מה לפשט בחיי, ולאט לאט אני מתכוונת לשם...
רעיון לשמירה על חיים פשוטים וזולים-
להסתובב בחברה של אנשים פשוטים. סגנון חיים זה הרבה פעמים כתוצאה מהתאמה לסביבה.
יערת - צודקת במאת האחוזים!
אני עבדתי עד לפני כשנה בחברת אנשים לא פשוטים בלשון המעטה, שתמיד מקפידים להיות הכי הכי, עם תחרות סמויה בין
מי לובש הכי אופנתי ולמי עלה הכי יקר.
אמנם מעולם לא נשאבתי לזה, אבל כיום, אני לקראת מפגש איתם באירוע, ומוצאת את עצמי מהרהרת במה ללבוש.... מרגישה שכל מה שיש
לי בארון, לא מספיק...בטוחה שזה קשור לחברי לעבודה.
לכן באמת כדאי
להסתובב בחברה של אנשים פשוטים
פשטות מרצון לעתים פרושה גם לא להכביר יותר מדי מילים, לדבר לענין ולהיות ממוקד

וואלה!!!

(גם אני אוהבת את הדף הזה ומעיינת בו לעיתים)
flower

להסתובב בחברה של אנשים פשוטים
כמה פשוט, כמה חכם, כמה נכון.
יערת - צודקת במאת האחוזים!
אני עבדתי עד לפני כשנה בחברת אנשים לא פשוטים בלשון המעטה, שתמיד מקפידים להיות הכי הכי, עם תחרות סמויה בין
מי לובש הכי אופנתי ולמי עלה הכי יקר.
אמנם מעולם לא נשאבתי לזה, אבל כיום, אני לקראת מפגש איתם באירוע, ומוצאת את עצמי מהרהרת במה ללבוש.... מרגישה שכל מה שיש
לי בארון, לא מספיק...בטוחה שזה קשור לחברי לעבודה.

מסכימה ומחזקת.
היום למשל היתה כתבה בחדשות על נשפי הסיום של השמיניות. בנות קונות שמלות באלפי שקלים, הולכות למספרה כמו לפני חתונה, שוכרים לימוזינות, עורכים את זה באולמות אירועים. לאן הגענו? לאן נעלם הכיף הפשוט שבסיום התיכון? הכיף שבלהיות צעיר וחופשי?
להסתובב בחברה של אנשים פשוטים
ומה קורה כשהאנשים הלא פשוטים זה המשפחה שלך, תחליפי אותם?
המשפה שלי יחסית פשוטים אבל עדיין לא כמו שאני וזה גורר הוצאות, אני לא יכולה להגיע בלי מתנות ליום הולדת, למשל. אם כי כשאני חושבת על זה, את המתנה הכי עלובה השנה לבתי (וגם בשנה שעברה) קיבלנו ממי שיש לה הכי הרבה כסף. אני לא מדברת על מחיר אלא על עליבות מבחינת המחשבה או חוסר המחשבה שהשקיעו במתנה. אישית קניתי השבוע למישהו במשפחה (טרם נתתי) ספר שהיה לי מאד יקר יחסית למה שרציתי להוציא, פשוט כי לא מצאתי משהו אחר שיתאים לאיש הספציפי והעדפתי להביא מתנה מתאימה לאדם מאשר לקנות משהו שיעלה חצי אבל בטוח לא יתאים.

אבל בעצם נכנסתי הנה לכתוב על משהו אחר לגמרי.
צורך זה בריאות טובה, מקום מגורים, בגד ללבוש.
אז בגדים אני משיגה, לא קונה, חיה בקומבינה ולא מוציאה על שטויות.
אבל
בריאות שומרים על ידי אוכל איכותי, לא? ולהשיג אותו זה לא תמיד מעבר לפינה והוא יקר. אז מוציאים כספים על חנויות טבע, על מוצרים שאצל הרבה אנשים אין בבית.
ומה קורה כשהילדה חולה? אם זה וירוס, הוא יעבור כלעומת שבא. אם יותר מזה? הרי אינני מסתפקת במה שיש לקופת חולים להציע לי, אני מעוניינת בבריאות ולא בקופת חולים.
פשוט? מאד מסובך. רפואה משלימה הפכה לחלק מהעולם הצרכני עד כי אני לא יודעת באיזה מטפל לבחור, האם ללכת בכלל ואיך לעזאזל לשלם את כל זה.

בעיני אוכל אורגני ותרופות אלטרנטיביות זה חלק מתרבות הצריכה בדיוק כמ בגדי מעצבים.

מה שעולה הרבה כסף לא יכול להיות יותר בריא אפילו בחברה חולה .
אוכל אורגני זו אופנה ,
עוד מעט זה יצא מהאופנה ,
זו לא פשטות ולא רצון , זו שטיפת מוח !

אפשר להשתחרר מזה כדיוק כמו מהצורך בבגדים יקרים או חדשים .

נגיד שתלכי לשוק ותקני יקרות ופירות , תרחצי אותם טוב ותאכלי . מה יקרה לך ?
מה ?
למה לקנות אורגני שעולה פי חמש ?

מצטערת על ההתלהמות אני באמת לא מכירה אותך ואין לי שום דבר נגדך , רק נגד
תרבות הצריכה שמתחפשת לבריאות .

תרבות הצריכה שמתחפשת לבריאות .
או לרוחניות.
תמיד חורה לי איך בכל מפגש או הפנינג אלטרנטיבי-רוחני נראים ונמכרים מוצרי סמל הסטטוס של החברה הזאת.
כן. עשבים שרוואלים ודיג'ים מושכים אותי הרבה יותר מפלפונים ומותגים. כשקר לי ואני מתעטפת ברישול בבד הודי (ולא בסווצ'רט הפיז'מה מהצבא) אני מרגישה מה'זה טוב ומה'זה משוייכת.
גבירותי ורבותי- זוהי צרכנות!
תרבות הצריכה שמתחפשת לבריאות
יש בזה הרבה מאוד, אבל בהקשר של ירקות אורגנים זה פשוט לא מדויק. אי אפשר להיפטר מהריסוסים ע"י שטיפת הירקות כי חלק מהריסוסים הם סיסטמים, דהינו: עוברים בתוך* הצמח, בתוך צינורות ההובלה שלו ואין איך להיפטר מהם. מעבר לזה, מסכימה עם קודמותי לחלוטין שיש דבר כזה תרבות צריכה אלטרנטיבית, אבל הדף מדבר על *פשטות כלומר, על התקלפות גם ממנה (מתרבות הצריכה האלטרנטיבית).
בעיני אוכל אורגני ותרופות אלטרנטיביות זה חלק מתרבות הצריכה בדיוק כמ בגדי מעצבים

זו לא פשטות ולא רצון , זו שטיפת מוח !

אפשר להשתחרר מזה כדיוק כמו מהצורך בבגדים יקרים או חדשים .
נגיד שתלכי לשוק ותקני יקרות ופירות , תרחצי אותם טוב ותאכלי . מה יקרה לך ?
מה ?
למה לקנות אורגני שעולה פי חמש ?
מצטערת על ההתלהמות אני באמת לא מכירה אותך ואין לי שום דבר נגדך , רק נגד
תרבות הצריכה שמתחפשת לבריאות .

אמן ואמן.

או לרוחניות.
שוב אמן.

כן. עשבים שרוואלים ודיג'ים מושכים אותי הרבה יותר מפלפונים ומותגים. כשקר לי ואני מתעטפת ברישול בבד הודי (ולא בסווצ'רט הפיז'מה מהצבא) אני מרגישה מה'זה טוב ומה'זה משוייכת.
גבירותי ורבותי- זוהי צרכנות!

ושוב אמן.
וכן, רבותי יש דבר כזה פלצנות של באופן טבעי. יש דבר כזה צרכנות של באופן טבעי. ויש דבר כזה "מותגיות" של באופן טבעי כמו לדוגמא המנשא ה"נכון" או המזון האורגני שרק הוא "נכון". שטיפת מוח כדבעי.

וכן, רבותי יש דבר כזה פלצנות של באופן טבעי

hilarious

למה לקנות אורגני שעולה פי חמש ?
נכון להיום אפשר להשיג אוכל אורגני בכמעט או באותו מחיר של לא אורגני
פשטות מרצון זה לא כלכך קשה גם עם שמירה על איכות חיים,

אולי פה המקום לשים את הדיון שהתפתח על זה ב האם_אורגני_באמת_יותר_בריא?
כי כנראה נסחפנו שם מנושא לנושא והנה הדף המתאים לא?

להסתכל על הנייד ולהגיד לעצמי כל בוקר שאני מספיק ייצוגית (בעבודה) גם עם טלפון נייד/ אוטו מודל 2000.

מישהי הסתכלה פעם בהשתאות על הנייד שלי ואמרה "לא ידעתי שהדגם הזה עדיין קיים!"

למה לקנות אורגני שעולה פי חמש

כי אז לא זורקים שאריות, ולא קונים בכמויות. קונים כמה שצריך, ואם נשארו כמה עגבניות בשלות מידי - עושים שקשוקה או מוסיפים לתבשיל, ולא זורקים לפח.
כי אז אין כסף לקנות מיצים ושניצלים מעובדים, ומכינים הכל בבית.
כי אז קונים פירות וירקות בעונתם (פחות יקרים).
כי אז מתאמצים קצת, ומגלים מקומות פחות יקרים לקניה מרוכזת (באזה"ת של נתניה נפתח הסופר האורגני/טבעי השני בארץ, אשמח לדווח על מחירים).

כי אז משקיעים מחשבה בתפריט היומי/שבועי ולא מתנפלים על האוכל רק כי הוא שם (אלא: כי רעבים).

כי כדי לחסוך תמצאי את עצמך מכינה המון דברים במקום לקנות - חומוס, טחינה, לימונדה, כי זה בכלל לא קשה ולעומת עלות חומרי הגלם - גם המוכנים ה"רגילים" לא זולים!

בכלל - אין צורך להוציא פי 5, הקטניות לא כאלה יקרות.
בשר לא אוכלים כל יום (?), ובכלל יש עוף ללא אנטיביוטיקה, למי שלא מקפיד על טהרת האורגני, והוא לא יקר נורא.
בקר ממילא לא בריא בשבילך blink
דגים זה דבר יקר, אורגני או לא.

כדאי לנסות חודש אורגני. מסגלים כל מיני שיטות (וגם: בוחרים מה חשוב אורגני ומה לא).

(באזה"ת של נתניה נפתח הסופר האורגני/טבעי השני בארץ, אשמח לדווח על מחירים).

מזתומרת הסופר השני? רק בי-ם יש לפחות שניים! בלי לספור חנויות טבע שיש המון.

חוצמזה, מסכימה עם כל מה שאמרת.

מזתומרת הסופר השני?
סניף חדש וגדול הרבה יותר של עדן מרקט, הסופר האורגני הגדול באור יהודה. ככל הידוע לי - במתחם איקאה.
_בוחרים מה חשוב אורגני ומה לא_
איך בוחרים?
מישהי הסתכלה פעם בהשתאות על הנייד שלי ואמרה "לא ידעתי שהדגם הזה עדיין קיים!"
חחחח. זה מזכיר לי שפעם בכל פעם שהייתי באה לפלאפון לתקן את המכשיר הם היו מנסים לשכנע אותי לשדרג. אלא מה, היה לי מסלול מאוד משתלם ואמרתי אתם לא תוכלו להתעלות עליו. ולא רק זה למה שאני אזרים לכם כסף על מכשיר חדש? הישן בהחלט מספק אותי. אבל אז נגמרו לי הסוללות (זאת אומרת התיישנו ללא תקנה) וקיבלתי הצעת שדרוג זולה מאוד עם מסלול שהוזיל לי עוד יותר את השימוש למרות השדרוג והסכמתי.
שאני מספיק ייצוגית (בעבודה)
ללא ספק.
למה לקנות אורגני שעולה פי חמש

כי אז אין כסף לקנות מיצים ושניצלים מעובדים, ומכינים הכל בבית.

רק לי מפריעה התשובה הזאת?

רק לי מפריעה התשובה הזאת?
היא אולי לא מנוסחת טוב, אבל זה נכון שאיכשהו יחד עם המעבר לאורגני יש גם שינוי בדפוסי הצריכה. הרבה פחות מזון מעובד נכנס לסל. אצלי פתאום המון דברים שפעם הייתי שולפת מהמדף, עכשיו נעשים בבית: לחם, מאפים, ממרחים למיניהם, רטבים, סלטים...
זה יכול להיות קשור בהרבה גורמים (מודעות לתזונה בכלל, אורח חיים פשוט יותר וכולי) ולאו דווקא בזה ש"נגמר הכסף כי קנינו אורגני". אם כי גם זה שיקול blink
משהו שסיקרן אותי לאחרונה:

כמה כסף בחודש עולים חיים פשוטים?
מעניין אותי כמה הפשוטים_מרצון? שביניכם מוציאים בחודש... 300? 500? 2000? 15000?

הדף הזה מעורר השראה!

אני התעוררתי לא מזמן, בגיל 42, אחרי 19 שנים של עבודה מכניסה אבל מלחיצה בהייטק, והבנתי שאם הייתי חיה כל השנים האלה כמו שחיו ההורים שלי, היום כבר לא הייתי צריכה לעבוד. וזה לא שחייתי בצורה ראותנית, אנחנו אף פעם לא באוברדרפט, סיימתי לשלם את המשכנתא ואפילו שמתי קצת בצד. אבל לפרוש כעת אני לא יכולה...

לבכות על מה שהיה לא עוזר, אז החלטתי להתכונן פיננסית לפרישה בגיל 50 לכל היותר. זה גם תכנון הגיוני בהתחשב במצב העגום של מבוגרים בשוק העבודה המודרני.

מה עשיתי?

  • ויתרתי על מכונית שניה. מתמרנים עם אחת, עם כל ההסעות לבית ספר וחוגים. בהתחלה לקחתי קצת מוניות ואז גיליתי את האפשרות המרעישה לחזור ליסוע באוטובוסים.
  • ויתרתי על העוזרת. הבית יותר נקי וזה טוב לכושר.
  • חוסכים בחשמל: קיצצתי המון בשעות בוילר (היינו מדליקים בלי סוף), ויתרנו על המייבש, החלפתי נורות לנורות פלואורוסנטיות קטנות. כביסה בטמפ' נמוכה. חשבון החשמל ירד מבממוצע 1100 לחדשיים בקיץ בהתחלה ל 828 והחשבון הבא יהיה כ-500 ש"ח (בודקת מונה כל שבוע).
  • אנחנו רושמים כל הוצאה. זה עושה פלאות - הן מיד יורדות. עשיתי את זה בעבר כמה פעמים וזה תמיד עובד.
  • הורדנו את סכומי המתנות.
  • באופן כללי לא קונים מוצרי צריכה שלא מוכרחים. למשל: בשנים האחרונות היינו מוציאים בשבוע הספר בערך 1000 ש"ח על ספרים, השנה הודעתי לילדים שמי שרוצה יקנה בכסף הפרטי שלו. אני אתאפק.

מעניין אותי כמה הפשוטים_מרצון??‏ שביניכם מוציאים בחודש
אצלנו זה עדיין יוצא הרבה, בעיקר בגלל הוצאות שקשה לוותר: שכ"ל בתי ספר פרטיים ואוניברסיטה, ארנונה, שיעורי נגינה וחוג התעמלות, וטרינר, רופא שיניים ויישור שיניים. מתביישת להגיד כמה הרבה. אבל לעומת זאת- _הצרכים שלו מסתכמים בשני זוגות מכנסיים לעונה וארבע חולצות_ - זה נשמע לי המון. בעלי קונה 2 זוגות מכנסיים בערך פעם ב-3 שנים, כשהישנים מתחילים להתפורר, וגם לי יש כמה בגדים בני 15 שנה ויותר. אז אנחנו די פשוטים בחלק מהדברים.
גברת נוריס ברוכה הבאה לנתיב המוביל אל החופש.. אני אשמח לשמוע על עוד טריקים שמצאת ועשית.
אני אשמח לשמוע על עוד טריקים שמצאת ועשית
  • הפסקתי לאכול בקפטריה בעבודה, מביאה מהבית. החברה מממנת אבל זה חייב במס. חיסכון של כ-300 ש"ח בחודש. וכמובן יותר בריא.
  • עברתי על חשבון הטלפון. להוריד מהירות גלישה, להתחייב מחדש ל-12 חודש, לבטל תא קולי, להצטרף ל"קו קל" כי אנחנו מדברים די מעט - יוריד מ200 בחודש ל- 140 בחודש. מעבר להוט היה מוריד ל-130 אבל יש דמי התקנה, נשקול שוב כשיהיה ניוד מספרים.
  • בעלי הוא המכבס הראשי. החלטתי לבדוק כמה אבקת כביסה הוא שם. מסתבר שהוא השתמש בכף ישנה, ששייכת לאבקה לא קומפקטית, והיה שם 135 גרם במקום 44 המלצת יצרן. כשאני מכבסת, אני שמה אפילו חצי מזה, מכבסת בקרים לגמרי, ועדיין יוצא נקי. במרכך ממילא לא משתמשים, סתם כימיקלים מיותרים.
  • כנ"ל אבקה למדיח. אפשר לשים חצי - אפילו ניסיתי פעם בלי כלום ויצא נקי. חסכוני ואקולוגי. מלח בישול גס במקום מלח ייעודי למדיח (איפה ראיתי את הטיפ הזה - אולי פה בבאופן?)
  • הודעתי לשני הקטנים שאין קיטנות הקיץ. הם כבר לא כ"כ קטנים ואני לא צריכה קיטנה בשביל בייביסיטר. הבת עשתה קצת סצנות כי היא רצתה את קיטנת הספורט ב- 1650 ש"ח, לא נורא.
  • חיסון כלבת בקרוב - נלך לוטרינר העירוני ולא לפרטי, יחסוך 80 ש"ח.
  • ספרי לימוד נקנה כרגיל משומשים כל מה שאפשר
  • אמפולות נגד טפילים לכלבה: קונה את הכמות הכי גדולה ומודדת במזרק. לי זה חוסך 10 ש"ח לטיפול אבל לכלב קטן או לחתול החיסכון עצום
המלצה לאתר לניהול תקציב:
http://www.hayavim.co.il
פעם הייתי משתמשת באקסל אבל זה נוח שהאתר הזה נגיש ממחשבים שונים, לי ולבן הזוג, בבית ובעבודה. אני לא משתמשת בו לנהל תזרים (זה יש לי באתר של הבנק), אלא רק רישום הוצאות. למשל, אם אתה רושם הוצאה בכרטיס אשראי הוא מוסיף אותה לחודש הבא. אני מעדיפה לרשום אותה מייד בחודש הזה, אז אני רושמת אותה כמזומן. גם מפריע לי שאני לא יכולה לייצר רשימת קטגוריות משלי, אבל סה"כ נוח ושימושי.
מעניין אותי כמה הפשוטים_מרצון??‏?‏ שביניכם מוציאים בחודש
זה באמת מענין. אולי אנשים מוכנים לספר בעילום שם (אבל כן לציין גודל משפחה וגיל הילדים)
רשימה קלה לקריאה של עצות לדברים שאפשר לעשות בבית לשם פישוט החיים, הקטנת הג'אנקיה ודאגה לכדור?
פליי_ליידי‏, כמובן (לא לטובת הכדור אבל בהחלט לצמצום הג'אנקיה)
סוג של פשטות מרצון hilarious
כל כך מופרך שזה משעשע
"כתבבה" ‏http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/870887.html
גברת_האריס‏
ברכות על ההצטרפות לזרם happy
יחד עם זה רוצה להציע לשלב את הילדים בתהליך ולהסביר להם (לא יודעת אם עשית את זה) ילדים עלולים לחוות קושי גדול כששינוי כזה קורה להם בלי שיבינו זה עלול ליצר חרדות / התנגדות וחבל

את מכירה את יחס_של_ילדים_לפשטות_מרצון‏ ?!
(אם לא רלוונטי / מרגיש לך לא מתאים את מוזמנת למחוק)

גברת_האריס‏
ברכות על ההצטרפות לזרם

גברת נוריס זה מספרים אחרים, היא פחות חמודה מגברת האריס..happy (חוץ מרולינג יש גם את זו של אוסטן)

יחד עם זה רוצה להציע לשלב את הילדים בתהליך ולהסביר להם
למען האמת השינוי לא כזה דרמטי, כי אף פעם לא היינו טיפוסים של מותגים או בילויים, ותמיד ניהלתי את התקציב בצורה מחושבת והרבה פעמים הם שמעו ש"את זה לא קונים כי יקר מדי". בענין החשמל, למשל, דיברתי איתם, הסברתי ונתתי דוגמאות מיספריות, וגם הזכרתי את הנזק הסביבתי. הקיצוצים הגדולים רובם בדברים ששייכים אלי - המכונית, העוזרת. לטווח רחוק זה יהיה בצמצום בהוצאות על הבית - ריהוט, שיפוץ. כביסה ממש לא אכפת להם.

את מכירה את יחס_של_ילדים_לפשטות_מרצון‏‏ ?!
כן, קראתי גם אותו. הילדים שלי תמיד היו יחסית צנועים. כמעט לא דורשים מותגים - לא מזמן הבן בן ה-16 ביקש יפה שארשה לו לקנות נעלי ספורט קצת יותר טובות מ-200 ש"ח כי לא נוח לו, אז הסכמתי, והוא קנה ב-350. הם מקבלים דמי כיס של 50 ש"ח *לחודש* בגיל תיכון. הקטנים 5 ש"ח בשבוע. בגדים עוברים מאחד לשני אם הם במצב סביר. כל זה היה כבר קודם. בעיני צניעות והתנהלות פיננסית אחראית הם חלק חשוב מהחינוך.

עוד משהו על לשתף את הילדים. לא מתחשק לי לשתף אותם בתכניות הפרישה שלי. כשיגיע הזמן, אם אצליח ואם עדיין ארצה. אני גם לא נוהגת לדווח להם כמה אני מרויחה או מה התקציב המשפחתי. יש להם איזה מושג, מן הסתם, אם הם מחברים אחד לאחד.
2 מבוגרים, 1 ילד. מקסימום הוצאות - 6,000 ש"ח בחודש.

כמעט לא מוציאים על:
נסיעות לחו"ל, בתי מלון, מסעדות. הלבשה והנעלה. כרטיסי ברכה (כותבים בעצמנו). מנוי לחדר כושר. מספרה. מכשירי חשמל וגדג'טים. מיזוג אוויר. פעוטון/מעון.

לא חוסכים ולא מתקמצנים ולא מתפשרים בשום אופן על:
ספרים. צעצועים (איכות לא כמות). מנוי לעיתון. מנוי לספרית וידאו טובה. גלידת שמנת. מים מינרלים. מתנות שמתאימות בדיוק למקבליהן ומשמחות אותם. כניסה למופעים ואירועי תרבות מדי פעם.
כשקונים פעם ב, נעליים, בגדים, מכשירי חשמל, משקיעים כסף באיכות גבוהה (לאו דווקא מותגים) כדי ליהנות מהם לאורך זמן.

עיקר ההוצאות:
רכב: רכב אחד ישן, נאמן וחסכוני. דלק, ביטוח. שטיפת מכוניות רק כשהצבע אפור כהה וזרים גמורים שואלים "כמה כבר עולה לשטוף מכונית?". נסיעות קצרות עד בינוניות מהעבודה, ההורים, הקניות ובילויים. מתאמים זמני נסיעות - זה כייף, והשקעה בזוגיות.
מזון: עד 500 ש"ח (גג) בקניה שבועית כשאין אורחים.
משכנתא: קטנה יחסית. בערך כמו שכר דירה חודשי לדירה בגודל דומה (3 חדרים).

מה עושים עם העודף? חוסכים לקניות הגדולות של פעם ב, לרופא שיניים אם נצטרך.

צ, יש לכם עודף? אתם בטח לא גרים במרכז. אני מניחה שאתם גם לא קונים שום דבר לבית. אני מדברת על מקרר, מזגן וכו. הבעיה עם חיים מאוד מחושבים על הקצה כלומר, להרוויח מעט מאוד ולהוציא כמובן כמו שמרוויחים זה שמוגבלים בהחלט בצריכת תרבות. לי זה מאוד חסר. אני אוהבת מאוד תיאטרון, לצאת לתיאטרון מעבר למחיר הכרטיס שאפשר בדרך כלל להשיג בהנחה ואז זה 120 שקלים לזוג זה גם הוצאות הנסיעה ואיזה קפה או משהו להשלמת החוויה. בעיני פשטות מרצון (ואנחנו גם ככה אנשים מאוד מחושבים לא כמו אלרונד אבל מחושבים), משמעותה אי צריכה של תרבות. מאוד חסר לי. אנחנו גרים בעיר אז אין לנו את יתרונות הטבע.

(הערת עריכה בדיעבד: רוב הדיון על צריכת_תרבות_ופשטות_מרצון‏ עבר לשם)

דרך אגב, אין לי בעיה עם יד שניה, רק שגם בחנויות בגדים רגילות אני בקושי מוצאת בגדים אז ביד שניה אין לי סיכוי בכלל (וזה מניסיון) מה גם שבאיזור שלנו אין הרבה אופציות.

10000-11000שקלים. מבוגרת אחת + 2 ילדים.
למרות שיש דירה ואין משכנתא. למרות שאין מותרות, מסעדות סרטים, הצגות, רק לעיתים ממש נדירות.
גן פרטי: 2500 שקלים לחודש
ביביסיטר: 1000 שקלים לחודש
הרבה הוצאות על מזון, אורגני בעיקר: 2000 שקלים לחודש ולפעמים יותר. לא מתפשרת. מזון באיכות טובה בלבד. מים מינרליים.
מצמצמים מאוד הוצאות על חשמל, תקשורת וכו' אבל יש.
ארנונה: 400 שקלים בחודש
מכונית: לא נוסעים הרבה, בעיקר לעבודה וקצת בסוף השבוע. בכל זאת, 600 שקלים לחודש על דלק. לפעמים יש תיקונים, ביטוחים ועוד וזה המון כסף (אלפי שקלים שמתחלקים על כל השנה). מכונית עולה הרבה אבל כרגע לא רואה שום אפשרות לוותר עליה, כי במקרה שלנו הזמן יקר מאוד.
ויש הוצאות מסביב. תמיד יש משהו. שם נעלים לילד, פה בגדים. רופא שיניים, מכונת כביסה שהתקלקלה, אינטלטור. גם אני, כמו צ. לא מאמינה בזול. קונה איכותי (אבל לא יוקרתי בהכרח) בלבד.
שורה תחתונה: איכשהו נראה לי שאני חיה ממש בצמצמום ובכל זאת מוציאה המון כסף. אבל אנחנו כנראה מקרה לא מייצג כי כל סוג של עזרה אצלנו היא בתשלום מלא.
2 מבוגרים + 5 ילדים גדולים
שכר לימוד וחוגים 5,700
מזון 3,300 (לא אורגני, חוץ מדברים מזדמנים. בעיקר מזון גולמי - פירות, ירקות, דגנים מלאים, לחם מלא, מוצרי חלב, עוף וביצים. פעם בשבוע קניה של פרות וירקות בשוק)
ארנונה 900
חשמל 250 לחודש (היה 1100 בקיץ, 1400 בחורף!)
מים 250 לחודש (טעון שיפור sad )
טלפון ואינטרנט 170 (בזק +ספק)
טלפונים ניידים 120
תחבורה ציבורית 500
רכב: מהחברה, יורד מהמשכורת
הוצאות רפואיות (ביטוח משלים, רופאים ותרופות רופא שיניים, שיננית) 550
יישור שיניים - בקרוב מתחילים ילד רביעי, עלות לכל ילד 9000-15000
סולר לחימום 5000 לשנה
הוצאות על הכלבה 230 קבועות, מדי פעם עוד כמה מאות לוטרינר
מתנות, דמי כיס, ביגוד ואחזקת בית: מעריכה ש- 2000 בממוצע

להערכתי נוציא 16,000 בבמוצע לחודש בשנה הקרובה אם לא יהיו הפתעות רעות, כולל הוצאות שנתיות והוצאות "לא צפויות", לא כולל רכב.

חשמל 250 לחודש (היה 1100 בקיץ, 1400 בחורף!)
מה ?
וזה לא כולל חימום ?
2 מבוגרים וילד, הוצאות חודשיות של בין 4000 ל-5000 ש"ח.
כמעט לא משלמים על דיור, כי אנחנו גרים בבית פיצפון ומאוד מאוד מאוד פשוט (מרצון happy) שעולה לנו פחות מ-200$.
עיקר ההוצאות הן על דלק (כאלפייה בחודש) וגן (כנ"ל).
רכב 1. ביטוח חובה + ג' בלבד.
קניות בסופר - לא יותר מ-350 בשבוע (כשאין אורחים / חג. לא צורכים הרבה אורגני כרגע, לאו דווקא בגלל הכסף).
ביגוד - בעיקר יד 2. בערך פעמיים בעונה מוציאים עד 500 ש"ח על כל המשפחה יחד, כולל הנעלה.
משחקים לילד - יד 2 ומתנות. פה ושם קנינו משחקים זולים ומעולים.
תרבות - סרטים בדי-וי-די אצל סבתא כשבאים, ספרים שמסתובבים בין החברים בהשאלה, אינטרנט. ישיבה עם החבר'ה סביב מדורה.
נופש - בארץ, בטבע (לא היינו בחו"ל 7-8 שנים. לא ממש חסר).
חשמל - לא מצליחים לצרוך הרבה (טפו טפו), חימום_מים‏ על גז, ובכלל אין הרבה מכשירי חשמל בבית הפצפון שלנו (מחשב 1, יש תנור אפייה אין טוסטר, אין מיקרו, מקרר קטן).
סלולרי - מדברים מעט.
ת'אמת אני לא זוכרת מתי הגענו ל-5000, אולי ממש מזמן (לפני שביטלנו תכרטיס אשראי). אז כ-4000 ממוצע.
חשמל 250 לחודש (היה 1100 בקיץ, 1400 בחורף!)
מה ?
וזה לא כולל חימום ?

אופס, ה- 1100 ו-1400 זה לחשבון של חדשיים, לא לחודש, סליחה.
בחורף אנחנו מדליקים לפעמים את המזגן בסלון לחימום, אבל רוב החימום הוא בהסקה על סולר.

מה שהורדתי, והוריד 300 ש"ח לחודש, זה

  • 2.5 שעות בוילר ביום במקום 9 שעות ביום
  • לא משתשמשים יותר במייבש כביסה
  • החלפתי נורות מרגילות לנורות PL
יש לכם עודף? לא מ 6000 אלא ממה שמרוויחים. ההוצאות יותא קטנות מההכנסות.

אני מניחה שאתם גם לא קונים שום דבר לבית. אני מדברת על מקרר, מזגן וכו. קנינו פעם אחת, עם עזרה מהמשפחה, כשקנינו דירה. לא התפרשנו על איכות אז גם צריכת חשמל נמוכה כי הכל מדירגו אנרגיה A. מה שיותר חשוב זה ההוצאות השוטפות, לא אלה של פעם ב.

הולכת, נראה לי שמה שחשוב בפשטות מרצון זה שהיא מרצון, לא מכפיה או לחץ חברתי להיות באופני.
לא כל אחד רוצה לבחור בפשטות בכל תחום. אפילו לא בכל תחום חומרי.

גברת_נוריס? (הי, זו לא החתולה של השרת בהארי פוטר? happy ) - אין לכם דוד שמש?

קרוטונית - כל מילה, כרגיל. flower

הולכת, עוד דבר: אני חושבת שאף אחד כאן לא מתכוון ללחוץ עליך לחיות כמו נזירה במנזר. הכוונה רק לעשות סדרי עדיפויות. לך חשוב יותר תיאטרון? את חיה את זה? זה בנפשך? סבבה. תתפשרי בתחום חומרי יותר (למשל, ותרי על מייבש, אם יש לך, כמו שגב' נוריס הציעה). לא מנסה להיכנס לך לכיס או משו
מה שיותר חשוב זה ההוצאות השוטפות, לא אלה של פעם ב.
ההוצאות של פעם ב מאוד חשובות כי כשאין לך אז את פורסת וזה נכנס להרבה זמן לתקציב השוטף ואוכל ממנו נתחים.
פשוטה אתם גרים במקום מאוד זול. אנחנו לא יכולים בגלל המקצועות.
בקיצור כולכם למעשה אישרתם את מה שכתבתי כי ספרים גם אנחנו קוראים, אנטרנט לא נכלל בהגדרת תרבות, ישיבה סביב מדורה גם לא, תיאטרון, אופרה, חו"ל זה עדיין יקר ולמעשה עושה רושם שאנשים כאן חיים מהיד לפה וחריגה קטנה של הוצאה לא צפויה תהרוס את כל חישובי התקציב השוטף ולמעשה אין מקום לזוז.
אין לי מיבש, אנחנו מאוד צנועים אבל עדיין מוציאים יחסית הרבה בגלל שאנחנו זוג צעיר, היינו צריכים לקנות דברים לבית, האוטו שממש חובה אצלנו עולה כסף ובלי אוטו שוב אי אפשר לזוז בשבתות לשום מקום, גרים במרכז אז הדיור כאן יותר יקר, תחומי העיסוק שלנו ומיקום המשפחה המורחבת מחייבים אותנו לגור כאן. לא אמרתי שמישהו מכריח אותי לחיות כמו נזירה.
הוצאות חודשיות של בין 4000 ל-5000 ש"ח.
פשוטה_מרצון? - הסיכום של הפירוט שלך יוצא יותר מ-5000...

אני חושבת שהרבה אנשים שוכחים את ההוצאות השנתיות כשהם אומדים את ההוצאה החדשית שלהם. צריך לחלק אותם ב-12 ולהוסיף לרשימה. באותו אופן חובה להחשיב גם את ההוצאות ה-"חד פעמיות/לא צפויות", כי צפוי לגמרי שיהיו כאלה. אם מכונת הכביסה לא תתקלקל, זה יהיה הרכב, ואם לא מתקן תריסים אז אינסטלטור. ואם האח לא יתחתן, אז לגיסה יוולדו תאומים, ואולי פעם נרצה ביקור אצל רופא פרטי או אבחון פרטי לילד.

דרך אגב, דרך קלה לקבל מבט מלמעלה על ההוצאות האמיתיות במשך תקופה (לא האשליה), היא סיכומים שנתיים ורבעוניים באתרים של הבנק וחברות האשראי.

גברת_נוריס??‏ (הי, זו לא החתולה של השרת בהארי פוטר? ) - אין לכם דוד שמש?
גם היא. וגם גברת טרחנית וקמצנית בפארק מאנספלד של ג'יין אוסטן.
יש דוד שמש, אבל הוא נותן בערך מקלחת וחצי בקיץ. כנראה שהקולטים לא מכוונים טוב. אני גם מתכננת כמה זמן לשלוח את הבן לנקות אותם מאבק - זה קצת אקרובטיקה להגיע.
שוכנת מה שאת מדברת עליו כאן הוא לא פשטות מרצון הוא פשטות מחוסר בחירה מה שקרוי גם עוני

וזה אכן מצב מתסכל - כך נשמע לי לי יש קארמת כסף טובה
ההוצאות של פעם ב מאוד חשובות כי כשאין לך אז את פורסת וזה נכנס להרבה זמן לתקציב השוטף ואוכל ממנו נתחים
מסכימה!

אני חושבת שזה פשוט אשליה עצמית, לחשב רק את השוטף, וזו טעות שראיתי הרבה אנשים עושים.
למשל רכב - מחשבים רק דלק, ובמקרה הטוב זוכרים ביטוח ורישוי שנתי. מה עם טיפולים? ותיקונים?
ומה עם הוצאות מימון? קניתם את האוטו, עלה לפחות כמה עשרות אלפים, ואולי עוד ריבית אם לקחתם הלוואה, והפסד ריבית אם היה לכם הכסף. בעוד כמה שנים הוא יתיישן ויזדקק להחלפה - מאיפה יבוא הכסף?

חברת "חשב" שמפרסמת הערכות עלות שימוש ברכב, מעריכה שעולה 2,500 ש"ח בחודש להחזיק רכב ישן שנוסע 15K ק"מ בשנה, כולל הכל.

20 שקלים על קפה לשני אנשים, זה לא מה שיציל אותי

כלכלנים קוראים לזה ה- Latte Factor
אם, למשל, אדם בן 25 שקונה לעצמו כוס קפה ב-7 ש"ח ליום, יוותר על הקפה וישקיע את הכסף בבורסה במקום זה, עד גיל הפנסיה (67), בהנחת ריבית של 10% (התשואה הממוצעת בבורסה האמריקאית לאורך זמן), הוא יצבור מליון וחצי ש"ח. פי שניים מדירה ממוצעת. סכום שמבטיח פנסיה נאה עד סוף חייו.

הנה מחשבון:
http://www.finishrich.com/free_resources/lattecalculator.php

פשוטה_מרצון?‏ - הסיכום של הפירוט שלך יוצא יותר מ-5000...
מעניין אותי איך הגעת לזה. בכל אופן לסכום הכולל לא הגעתי דרך חיבור של ההוצאות השונות, אלא דרך חיסור של העודף הממוצע מההכנסה הממוצעת.
אגב, אצלינו - בגלל שההוצאות קטנות מההכנסות - ההוצאות החד"פ הגדולות לא מתחלקות לתשלומים אלא יוצאות מהעודף. כך שאת הביטוח של האוטו למשל אני לא מרגישה בשוטף.
פשוטה_מרצון??‏‏ - הסיכום של הפירוט שלך יוצא יותר מ-5000...
מעניין אותי איך הגעת לזה. בכל אופן לסכום הכולל לא הגעתי דרך חיבור של ההוצאות השונות, אלא דרך חיסור של העודף הממוצע מההכנסה הממוצעת.
אגב, אצלינו - בגלל שההוצאות קטנות מההכנסות - ההוצאות החד"פ הגדולות לא מתחלקות לתשלומים אלא יוצאות מהעודף. כך שאת הביטוח של האוטו למשל אני לא מרגישה בשוטף.

בבקשה:
דיור 840
דלק 1000
גן 1000
ביטוח חובה+ג' 2400/12
קניות בסופר 350*4.3 (כן, יש יותר מ-4 שבועות בחודש)
ביגוד 12/ 500*4
חשמל מים וגז 300 ?
סלולרי 50?
טלפון ואינטרנט 150?
צעצועים וסרטים?

יוצא 4711
בלי צעצועים וסרטים
בלי טסט, טיפולים ותיקונים לרכב

ההוצאות החד"פ הגדולות לא מתחלקות לתשלומים אלא יוצאות מהעודף
זאת אומרת שהעודף הוא לא באמת עודף

אולי נשאר עודף מהעודף? כלומר, אולי ההכנסות מכסות גם את ההוצאות השוטפות, גם את הח"פ, וגם נשאר עוד?
אולי נשאר עודף מהעודף? כלומר, אולי ההכנסות מכסות גם את ההוצאות השוטפות, גם את הח"פ, וגם נשאר עוד?
אכן כן.

בבקשה:
דיור 840
- פחות, פחות. לא רוצה להגיד כמה בדיוק כדי לא לעורר קנאה / עין רעה
דלק 1000 - גם כן, נגיד שקצת פחות
גן 1000
ביטוח חובה+ג' 2400/12 - כן, אבל שילמתי את זה בשני תשלומים, לא התייחסתי לזה בכלל כשכתבתי 3000-4000. מסכימה שהסכום גדל כשמתייחסים לזה.
קניות בסופר 350*4.3 (כן, יש יותר מ-4 שבועות בחודש) כתבתי שזה לא יותר מ-350 בשבוע, אבל נגיד.
ביגוד 12/ 500*4 - כן, אבל גם את זה אני משלמת בתשלום אחד, שוב - לא התייחסתי לזה בכלל כשכתבתי 3000-4000 ובהחלט מסכימה שהסכום גדל כשמתייחסים לזה. הכוונה היא שאני לא מרגישה את זה בשוטף.
חשמל מים וגז 300 ? אה... בואי נגיד שכן.
סלולרי 50? כ"א, יחד 100 נגיד.
טלפון ואינטרנט 150? כן.
צעצועים וסרטים? לא יותר מ-10 ש"ח לחודש.

ביגוד 12/ 500*4
בערך פעמיים בעונה מוציאים עד 500 ש"ח על כל המשפחה יחד, כולל הנעלה.

הכוונה היתה פעמיים בשנה ולא פעמיים בעונה (מה, השתגעתי? happy)

חסרים פה אנשים עם ילדים מעל גיל גן...
כשאנחנו היינו זוג צעיר + 1, חיינו משניים וחצי גרוש. מענין אותי לשמוע מאנשים שמצליחים להחזיק משפחה גדולה ומבוגרת, ולאורך זמן, בסכומים נמוכים.
אם אני קוראת אותך נכון, זה בכלל לא ערך שממוקם גבוה במערכת הערכים שלך.
את לא קוראת אותי נכון ואשמח אם לא תעשי לי ניתוח אישיות בטח לא בצורה הפטרונית והשיפוטית הזו.

דרך אגב, קרוטונית, רק חיזקת את מה שטענתי מלכתחילה.

גם אנחנו בתור סטודנטים בדירה חירבה, באיזור רע מאוד, בלי לקנות שום דבר עם מקרר נוזל ועם תקציב מאוד לחוץ לאוכל הוצאנו עד 2800 ש"ח לחודש לשני אנשים. סבבה. לא יכולנו לזוז. היינו חנוקים. הצלחנו לחיות ככה. לא הייתי רוצה לגדל ככה משפחה. רוצה לאפשר לילד שלי שיעורים פרטיים אם צריך, חוגים אם הוא רוצה, הצגות וסרטים. לא מדובר על מותגים בבגדים ונעליים, זה לא מעניין אותי. אבל, אם את רוצה לפתח את הילד כדי שיוכל להתמודד בעולם התחרותי של העתיד צריך לפתח אותו. אין מה לעשות. זו עובדה. וזה עולה כסף. גם בריאות עולה כסף, לפעמים צריך יעוצים פרטיים וכו'. אף אחד לא ישכנע אותי שמהגרושים שהוא חוסך כל חודש מזה שהוא לא קונה קפה הוא יכול לספק לילד את הדברים הללו.

ושוב, אנחנו אנשים מאוד צנועים, נוסעים באוטו ישן, בקושי קונים בגדים ולא מנקרים עיניים בשום תחום וזה גם לא מעניין אותנו.

אהלן - קצת לשים דברים בפרופורציה.. ממליץ על הספר ‏עולם רעב" - יש "כאן‏ 16 תמונות מהספר.
אני חושב שבכל מקום בעולם בתזונה כמו אלו במחנה הפליטים - שמתבססת על חומרי גלם מן הצומח - תהיה זולה מאד - ירקות, פירות העונה, דגנים וקטניות (מונבטים כמובן..).
ואני חושבת שכל עוד פשטות לא באה מרצון/בחירה היא תהיה תחת הגדרה של עוני.

יש אנשים שהמציאות מחייבת אותם לצמצם ואז הם תקועים בעוני/הרגשה של עוני, למרות שגם בשלב הזה אפשר להפוך זאת לרצון/בחירה.

מה המונח המקביל ל-"פשטות מרצון" באנגלית?
למרות שגם בשלב הזה אפשר להפוך זאת לרצון/בחירה
ולהימנע מתיסכולים על כל מה שנמנע ממך? הכיצד ?
לאהוב את מה שיש.
זאת המציאות כרגע, ויכול להיות שעושים משהו בכדי לשנות אבל עד אז או שנהיה מתוסכלים וממורמרים או שנראה את הדברים הטובים שבאו לנו מהמצב.

מודה שבתחום החומרי אין לי שום בעיה עם זה - כלומר בתחום החומרי מסוגלת לראות תמיד את חצי הכוס המלאה.
דווקא בתחומים אחרים יותר מתקשה בזה. כלומר מסרבת לקבל את המציאות.

ואם מדברים על תסכול. התסכול הכי גדול שלי זה להבין למה אני מונעת מעצמי דברים מסוימים (לאו דווקא חומרי). שום דבר לא נמנע ממני (כלומר מבחוץ) זה רק אני לעצמי.
ולמרות שאני מודעת לחוקי השפע: הכל זמין בשבילי ומה שלא כנראה לא נכון לי כרגע (בכל התחומים) ורוב הזמן גם מאמינה בהם - לפעמים יש תסכול.

Volunary Simplicity

יש הרבה ספרים (באנגלית, באנגלית) ואפילו היתה תכנית בערוץ שמונה (לפני לפחות 5 שנים - ראיתי כשעוד היתה לנו TV)

simple living או voluntary simplicity
"ויקיפדיה" ‏http://en.wikipedia.org/wiki/Simple_living
אני חושב שבכל מקום בעולם בתזונה כמו אלו במחנה הפליטים - שמתבססת על חומרי גלם מן הצומח - תהיה זולה מאד - ירקות, פירות העונה, דגנים וקטניות (מונבטים כמובן..).
יש לך טעות, במזרח אירופה זו תזונה מאוד יקרה.
אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות

ההולכת, נראה לי שאת המשפט הזה את יכולה להחזיר אלייך.
<אני לא יודעת איך לנסח את זה כך שתביני שזו לא בקורת>

יש הרבה אנשים שמתוך הכרח היו חייבים להצטמצם ואז גילו מתוך שימחה את הפשטות מרצון. מה רע בזה?

הולכת, "רוצים ולא יכולים" זה כללי מדי. השאלה היא תמיד עד כמה רוצים ועד כמה לא יכולים.
אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות. האם בכל פעם שהחלטנו שאנו רוצים במשהו, אך לא מספיק כדי שהמאמץ להשגתו יהיה מוצדק, נכנסנו לקטגוריית "רוצים ולא יכולים" ולכן אנחנו נורא מתוסכלים?
רוצה להוסיף ביחס לטענה הזו אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות
לפעמים התפיסה הזו תוביל אותנו לבחור לעבוד פחות ואז הכנסותינו יקטנו.
*בעיני* , מי שאין לו אופציה אחרת - כלומר לא יכול לבחור לעבוד פחות / יותר [להרויח פחות/ יותר] הרי ששאלת הרצון מתבטלת. אז
מדובר אולי בחיים צנועים ואולי אפילו שביעות רצון מהם אבל במקרה זה אולי זה באמת לא מתאים להיכנס לכנפי פשטותמרצון.
אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות
יכול להיות
אבל אם אני בודק את השיקול ללכת להצגה
אז יש בהפשרותי ללכת להצגה פעם בחודש
או לקולנוע פעמיים בשבוע
אבל זה לא מושך אותי
אני לא מרגיש שזה מה שיעשה לי את זה
לא מבחינה תקציבית אין בעיה אם אני ממש רוצה
אולי זה מיותר ויכול לבוא על חשבון דברים אחרים
אני מעדיף תרבות קצת שונה
לפעמים התפיסה הזו תוביל אותנו לבחור לעבוד פחות ואז הכנסותינו יקטנו.
אכן
זה גם מה שאנחנו עשינו
לא שהמשכורת שנקבל בעבודה מלאה יותר תהיה הרבה יותר טובה
אבל כן אם נחליט על עבודה במשרה מלאה יותר אז נוכל גם יותר דברים
אבל מצד שני בחרנו להיות יותר בבית
אז בשבילנו זה שווה את הצימצום במשכורת.
כתבתי כאן לפני המון זמן ולא ראיתי שענו לי.
קצת עיצבנה אותי התשובה.
בקשר לאורגני, ענו יפה במקומי.
בקשר לבריאות אלטרנטיבית- הלו! אני לא מדברת על סדנה למדיטציה! אני מדברת על זה שלדעתי לרפואה המערבית אין תשובות אמיתיות לבעיות בריאותיות שיש לי או לילדה שלי. אפילו רופאת הילדים שלנו אמרה שחבל לטרטר את הילדה לרופאים מומחים שלא יעזרו לה בכלום ורק יכאיבו וישגעו אותה ואותי והפיתרונות היחידים שהיא מכירה לנושא הם אלטרנטיביים. לא הלכתי למי שהמליצה לי עליו כי נגמר הכסף אחרי טיפול קודם שלא עזר....
ובקשר לסדנאות וכו', אני מסכימה שזו אכן צריכה לשמה, ללא ספק, גם ללכת לרפלקסולוגיה "בשביל הכיף" זו צרכנות לשמה, אבל בעיני מזון , אויר ובריאות הם לא!!!! מותרות. אני אגיד גם שחינוך. אולי מי ששאלה אותי קודם מה יקרה לי אם אוכל לא אורגני (אגב, אני אוכלת לא אורגני די הרבה, ומתבאסת מזה) תשאל גם למה להשקיע בגן טוב לילדה שלי במקום לשלוח אותה לגן "רגיל" (עם אוכל רגיל וממתקים רגילים ומטפלות רגילות ומגעילות, יש אחד כזה ברחוב שלי) ואל תתחילו בכלל עם זה שלהשאיר אותה בבית זה זול יותר. לא אצלי בכל אופן.
בפשטות מרצון יש אלמנט של בחירה אחרת מדובר בסתם עוני.
אצלנו יש אחד שחשוב לו ללכת לכל מיני דברים כמו תיאטרון ולכן הוא הולך ואחד שחשוב לו לראות משחקים של ספורט בטלוזיה ולכן הוא מוצא חבר עם מכשיר והולך לראות אצלו . שניים שלא חשוב להם איך הבגדים שלהם ואחד שמאוד חשוב לו איך הנעליים .אחד שקורא שני ספרים בשבוע ואחד שיש לו ערימת קריאה ליד המיטה .ואנחנו משתדלים במסגרת הכסף שיש לנו לקנות מה שצריך ומה שחשוב לאחד או לכולם. וכן יש דברים שאנחנו מוותרים עליהם

למשל ה3 חודשים בטן גב בתאילנד שהיו נורא חשובים לי הועברו אחר כבוד ליום שבו נזכה בפיס (שמישהו כבר יקנה פה כרטיס) על חשבון זה שאנחנו רוצים לחסוך חלק מהכסף שלנו וזה בעיני שנינו יותר חשוב .
בקיצור יש דברים שויתרנו עליהם ויש דברים שלא חלק מהויתורים הם אילוצים, ראה תאילנד, וחלק הם בחירה בפשטות למשל ספרים משומשים או מהספריה .
הכל קשור לסדר עדיפויות ולהרגשה של בחירה.
יכול להיות שיש כאן המון אנשים שלא ראו הצגה 13 שנים ולא מרגישים שהם מפסידים משהו אשראי וטוב להם בדיוק כמו למישהו שהיה אתמול בתאטרון והיום כבר בודק מה מציג מחר. ולמעשה בעיני זה שלא הולך לתאטרון משוחרר מכבלי הצרכנות המבאסים יותר מזה שפשוט "אוהב" תאטרון. וזה אותו דבר לגבי כל דבר שהדרך היחידה לאהוב אותו היא לצרוך אותו . כי אני באופן אישי מנסה להמעיט בצרכנות.למעשה אני חולמת על היום שבו לא ארצה כלום ולא אצטרך כלום שהבור הזה יתמלא מאליו בי ובאנשים שמסביבי בלי להוציא טיפה אחת של כסף .
הכוח (כמו שאני מבינה אותו ) בפשטות מרצון הוא הבחירה במה חשוב ובמה חשוב מאוד .וזה כמובן משתנה מאדם לאדם .
הכל קשור לסדר עדיפויות ולהרגשה של בחירה.
ברור, וכתבת יפה. פשטות_מרצון‏ זה לא לגור באוהל ולאכול לחם יבש - זה לחסוך בסעיפים הנכונים (שנכונים לכל אחד קצת אחרת).
פלוני_אלמוני?,
נכון שזה עניין של בחירה, על מה להוציא את הכסף.
נכון, וזה כל מה שאמרתי. דברי היו מכוונים לכך שאפשר לצרוך תרבות גבוהה שנקנית בכסף ועדיין להיות "פשוטים מרצון" בצורת החשיבה ובאורח החיים.
על השאר – אני אענה לך במייל, אני מקווה שבקרוב.
כשאתה עני נקודת המיקוח שלך בעולם לא קיימת, אתה מקבל את מה שאחרים החליטו עבורך, מעמלות בבנק עד למחיר של עגבנייה. (ציטוט של אל_דנטה‏ מתוך האם_מזון_אורגני_סותר_פשטות_מרצון‏ )

אני מכירה אישית מישהי ללא השכלה רשמית (אבל עם יכולת ניתוח בהירה ונדירה והמון המון ידע) שגידלה לבד את ילדיה, עבדה חלק מהזמן כפועלת פשוטה, ובכל זאת ידעה להיות ענייה בצורה חכמה : הנקה ממושכת (חסכה פורמולה), סודה לשתייה וחומץ לניקוי כללי ולכביסה (חסכה חומרי ניקוי), ייצרה הרבה חפצים במו ידיה החכמות (חסכה המון), ועוד. אגב, היא לא בחרה פשטות_מרצון‏ - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי). ובכ"ז תמיד אני תוהה מה ההבדל בינה לבין עניים אחרים, שקונים את כל הלוקשים שמוכרים להם במחיר מופרז, ומשתמשים בחיתולים ח"פ, פורמולות, בקבוקים, וכו'. אולי היכולת להטיל ספק, לסמוך על עצמה, וחוכמת כפיים? אבל ודאי יש עניים אחרים שגם להם יכולות אלה?

אולי היכולת להטיל ספק, לסמוך על עצמה, וחוכמת כפיים
לא נראה לי שזה קשור בכלל. לדעתי זה קורבניות מול תושייה.
תושייה - תודה על המילה. זה מתמצת את כל מה שסיפרתי עליה - אישה מדהימה, בעלת תושייה ובעלת ספק.
אבל גם היא חשה מרירות רבה. נכון, היא פעלה ולא התפלשה בה. אולי זה הסוד?
אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות
ודאי.
טיולים בחו"ל ? מתקטננת אני מלהבין - כאילו דיל לאנטליה?)
הבנת למה התכוונתי, בטח לא לזה.
אבל הקביעה הנחרצת למישהו אחר (כמו שעשו פה) שפשטות מרצון אינה בסדר העדיפויות שלו מפני שהוא מרגיש בחסרונם של תיאטרון, מוסיקה ואופרה בשל חסרון כיס, או אינו רוצה לוותר עליהם מפני שהיעדרם מחייו יגרום לחסך שקשה לו לחיות איתו, תואמת בדיוק את הרוח הפנאטית-צדקנית שפשתה בבאותן והבריחה מפה רבים וטובים
תודה רבה. ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממני.
קרוטונית יקרה, נאה לך גסות הרוח, ואני שמחה לראות שבכל אשר תלכי, מפרדס ועד לשדות החרולים של באופן, את ממשיכה את המסורת המלבבת של אבחונים פסבדו-פסיכולוגיים בחינם, התנשאות, צדקנות וגרירת כל ויכוח אפשרי, מהנקה ועד לפשטות מרצון, למחוזות של תחרויות הטחת הרפש_

קרוטונית, אולי לא הייתי מתנסחת בצורה הזאת אבל את ממשיכה להתנשא ולהעליב, לא רואה את זה (או לא רוצה לראות) ומטיחה במישהו אחר שמשהו אצלו לא בסדר כי הוא חושב שאת מתנשאת.
_נא להגיב ולכתוב שאתם לא כאלה- אם רק תוכלו

לא זו היתה הכוונה. רציתי לראות מה אחרים חושבים ולספר איך זה נראה מהצד. וחוץ מזה ממתי אסור להתווכח בבאופן? וממתי דעת המיעוט צריכה לזכות לגידופים?
היה משהו קצת מחמם בשתי השאלות ששאלה ההולכת בדרכים
אולי, אולי, כי יש פה אנשים שלא פתוחים לדעות ומחשבות אחרות. אולי כל מה שהוא סטיה מהבאופניות כפי ש"צריכה להיות" מעורר אנטגוניזם? אולי קוראים לזה חוסר סובלנות?
ומגייסת צבא של פלוניות גועליות שיצעקו בשמי ויירדו על מי שרק אפשר, בניסוחים רהוטים יותר או פחות.
ברור, אני מגייסת צבא של פלוניות (תקראי שוב מה שכתבת ותבדקי אם זה לא הזוי קצת). את לא צריכה לגייס אף אחד, יש לך פה בשביל עשרה אנשים. ואת עדיין לא מבינה איפה את מתנשאת ומעליבה נכון? זה הכל בראש שלי?
שוב פספסתי, אני הפלונית מלמעלה.
אני מכירה אישית מישהי ללא השכלה רשמית (אבל עם יכולת ניתוח בהירה ונדירה והמון המון ידע) שגידלה לבד את ילדיה, עבדה חלק מהזמן כפועלת פשוטה, ובכל זאת ידעה להיות ענייה בצורה חכמה : הנקה ממושכת (חסכה פורמולה), סודה לשתייה וחומץ לניקוי כללי ולכביסה (חסכה חומרי ניקוי), ייצרה הרבה חפצים במו ידיה החכמות (חסכה המון), ועוד. אגב, היא לא בחרה פשטות_מרצון‏‏ - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי).
כל הכבוד לה, אשת חיל.
אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות
מכירה גם מכירה. וגם חייהם לא פיקניק (אבל מסיבות אחרות - לא כספיות). מישהו מעוניין בפירוט מה אינם נאלצים לחשב?
אולי כל מה שהוא סטיה מהבאופניות כפי ש"צריכה להיות" מעורר אנטגוניזם? אולי קוראים לזה חוסר סובלנות?
אצלי בטוח לא כי אני הרי רואה סרטים הולכת להצגות ואפילו לאופרה הזמינו אותיhappy אבל ההתנסחות לא היית המעודנת ובדף על הלבוש הייתה אפילו כמעט גסת רוח מה באמת חשבת שמישהי תענה לך כן אני לובשת סמרטוטים ?
אילה, לא היתה כוונה להיות גסת רוח. אני מצטערת אם פגעתי במישהו בצורת ההתנסחות. התנסחתי בצורה מוקצנת כדי לשקף את איך נראה מהצד לאדם הרגיל (לא באופני) הדף של נשים לבושות באופן טבעי. מה זה בכלל? ודרך אגב, אני הרבה פעמים לובשת סמרטוטים. למה לא?
אני, אני לובשת סמרטוטים.
מרצון, עוד הרבה לפני שהייתי חד הורית, גם בתקופות שהתפרנסתי בסדר. מעט מאד תקופות בחיים שלי אני זוכרת שאשכרה הלכתי וחיפשתי בגדים חדשים בחנויות. מה שבשביל מישהו אחר הוא סמרטוט, עבורי הוא בגד.
בנעליים אני מוכנה להשקיע כי אחרת כואבות לי הרגליים והגב אבל גם הקרוקס שלי בנות שנתיים כבר וזה הזוג האחרון שקניתי, מלבד איזה זוג יד שניה שהתפרק תוך חודש.

בתור אחת שהשתתפה ב"יום ללא קניות" כבר לפני כ 8 שנים, אחת שהנחתה לאנשים סדנאות על איך לחיות בפשטות וקידמה מאד את נושא סחר החליפין בארץ עוד לפני שאנשים חשבו על זה, בתור אחת שראיינו אותה בעיתונים והזמינו לטלויזיה (תמיד סירבתי למדיום הזה, מתוך עיקרון) בנושא סחר חליפין לסוגיו השונים, בתור אחת שראתה כל מיני דברים בנושא הזה של פשטות מרצון והכירה כל מיני סוגים של אנשים שתרבות הצריכה מטרידה אותם, אני חושבת שמה שבאמת חשוב כאן זה המודעות והדיון.

אולי זה נשמע דבילי, קצת כמו "השלום מתחיל בתוכי" של שרי אריסון שחושבת שאפשר לפטר 900 איש ולהגיד להם שיעשו מדיטציה וירגישו סבבה. אין ספק בעייני שמאד משמעותי גם מה *עושים* עם זה ולא רק להישאר בדיון.
עם זאת, לכל אחד יש צרכים שונים, אנחנו אנשים שונים עם יכולות שונות. אני זוכרת שנולדה לי ילדה בשנה הראשונה היו תקופות שאמרתי לעצמי תראי מה את עושה, לוקחת שקיות מהסופר (וקונה בסופר) מחתלת בחד פעמי, תראי כמה מים את מבזבזת ועוד כל מיני כאלה.
מצד שני, באותו רגע אלה הכוחות שהיו לי, אלה החיתולים שהיו לי נגישים ובתוך הסיטואציה הספציפית זה מה שהיה. אבל, חשבתי על זה, הייתי מודעת, זה הטריד אותי. עם הזמן, כשיכולתי, כשדברים השתנו, חזרתי לעשות שוב מה שאני יודעת בתחומים מסויימים. ועדיין בתחומים מסויימים אולי אני צורכת הרבה יותר מאחרים. אני לא חושבת שההשוואה הזו רלוונטית. אני גם יותר נמוכה מהרבה אנשים אחרים וגם צבע העיניים שלי אחר משל רוב האנשים שאני מכירה. אז מה? מה זה אומר?
הצרכים שלי הם הצרכים שלי. יש אנשים שמאד חשוב להם לצרוך תרבות ויש אנשים שיותר חשוב להם להתלבש בבגדים שהם היו הראשונים ללבוש. אני חושבת שכשיש דיון ולא עוצמים עיניים ולא הופכים את זה לטרנד חולף אלא חושבים על זה לעומק זה עושה את העבודה.

אני לא מבינה למה זה צריך להיות כלי לניגוח של מישהו.
אני יכולה לספר שאני לפני כמה שנים החלטתי שאני לא נוסעת יותר לחו"ל. לא לכל החיים, אבל לא נוסעת. מאז נסעתי רק לסיני. מטוסים זה מאד מאד מזהם. היו לי אז חברים הרבה יותר אקולוגיים ופשוטים ממני שכן נסעו , נניח לריינבו באיטליה, כי ככה בא להם. הם לא שפטו אותי על זה שיש לי (והיה לי גם אז) רכב- טוב הם נהנו מהטרמפים שהצעתי להם , ואני לא שפטתי אותם על הטיסה ההכרחית או לא לחו"ל.

אני חושבת שמודעות היא איכות שמתפשטת. היום אני מסתכלת בסיפוק רב על נושא סחר החליפין ובדרך כלל שוכחת להגיד לעצמי- יש לי חלק בזה.
לא מבינה מה זה הדיונים הקטנוניים של מי עושה מה ואם זה פשוט מספיק או לא. הק.ג.ב זה לא כאן ולא צריכה להיות משטרה כזו של מותר ואסור כי בעיני פשטות מרצון אמורה לעזור לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם ולא להפך. אני כן בעניין של לשאול את עצמי הרבה פעמים איך יוצאים מהמילכוד כשרוצים איכות חיים. כמו שאמרתי קודם איכות בעיני זה מזון, מים, אויר, בריאות. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים במלכוד כשאני חושבת על הנושאים האלה וגם על חינוך.

רוקדת, כל כך יפה כתבת, כל כך נהניתי לקרוא אותך, פשוט מקסים.
לא חשבתי אחרת. עוד אחת ממשני השם לצורך מריבות (לזכותך ייאמר שאת רבה גם בגלוי).
אני לא משנה את השם. אני רק הפלונית שמעל ההולכת. לא הפלונית שכתבה לך על עניין הפרדסים וההנקה ושאר ירקות. לא משנה שום שם. את ממשיכה להיות מעליבה ולא נעימה. כיוון שאת לא מוכנה לבדוק את עצמך ובאמת אין לי כוח להסביר את המובן מאליו אני פשוט אדלג על ההודעות שלך. כל טוב.
לא חשבתי אחרת. עוד אחת ממשני השם לצורך מריבות (לזכותך ייאמר שאת רבה גם בגלוי
דרך אגב, כתבתי כבר שפספסתי, את מתעקשת לטעון שאני משנה את השם בכוונה. עוד אחד מהאישומים ההזויים שלך.
מצטרפת:
רוקדת, כל כך יפה כתבת, כל כך נהניתי לקרוא אותך, פשוט מקסים.
תודה
קראתי לא מזמן את "לַיִש" של אהרן אפלפלד. המורה הרוחני הקשיש מלמד את הנער: "אל תלין פרוטה בכיסך". והנער בדרך כלל מצליח ליישם - אם נשאר לו כסף בסוף היום, הוא נותן אותו כצדקה לעיוור. לפעמים מתגבר עליו יצרו, ואז הוא תופר את הכסף במעיל.
היא כמו שפיטר זינגר (ייתכן ואני טועה בשם), פילוסוף, אומר שלקנות מכונית במאות אלפי דולרים זה חבל, כי אפשר לקנות מכונית שנוסעת ובשאר הכסף לעזור לאנושות (על רגל אחת אני כותבת מזיכרון עמום). וזה שונה בצורה קריטית מעוני, הכרח או חוסר.
יפה, אהבתי.
אגב, היא לא בחרה פשטות_מרצון‏‏‏ - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי).

חבל. התמודדה, אבל את הפואנטה "הפסידה".


עתיד הצרכנות (המאוד אופטימי שלי) הוא שאנשים יחזרו אט אט לצריכה מיצרנים קטנים בסביבת הבית (נגר, תופרת, אופה, יצרן צעצועים,קצב, מגדל פרחים וירקות). בדרך זו תוחזר פרנסה וכבוד לבעלי מקצוע אמיתיים, שבעולמינו המודרני מאבדים אותה לטובת חברות ענק שהשתלטו על עולמינו, מייצרות בעולם השלישי או באזורים טעוני טיפוח, מעסיקות בתנאי עבדות ומעשירות רק את העשירון העליון.
ראו אילו מוצרים אנחנו מקבלים בתמורה?רק כמה דוגמאות: צעצועים שמתקלקלים אחרי שבועיים, בגדים שמתרפטים אחרי כמה כביסות ואף פעם לא מתאימים לגופינו בדיוק, נקניקים מגעילים מלאים בכימיקלים, ירקות מרוססים.. ו...במקרה הקרוב אלי- מוצרי טיפוח מזיקים לבריאות האדם והסביבה.

לפעמים (לא מחויב) נצטרך לשלם יותר עבור המוצרים, אבל מצד שני, זה גם ילמד אותנו לצרוך בצניעות ולהעריך כל דבר שנקנה. ראו את ילדינו- כמה צעצועים הם מקבלים ואין להם טיפת ערך אליהם. אני אף פעם לא אשכח את הבובה שאמא שלי קנתה לי, בבית החרושת הזעיר לבובות ברחוב פינסקר בראשון לציון. אף פעם לא אשכח את הריח המדהים של בית החרושת. זו הייתה הבובה הראשונה והיחידה שלי ואני זוכרת אותה בזכרון מתוק.

חישבו על זה לכבוד השנה החדשה. ושתהיה לכם שנת טובה עם המון רגעים, שיהיה לכם כיף להזכר בהם בשנים הבאות.

עפרה_עדין‏ , בהחלט מסכימה עם מה שכתבת.
לאחרונה התפרסמו מס' כתבות על חזרה לצריכה מתוצרת מקומית, מגמה שהחלה בארה"ב ונקווה כי גם הישראלים יאמצו אותה במהרה...

אני משתדלת להקפיד על כך כבר שנים, בתחילה מטעמי לוקאל פטריוטיות ועם הזמן גם ממניעים סביבתיים.
(בסוף זה יוצא אותו דבר..אם אתה פטריוט ואכפת לך ממדינתך, הרי שתדאג לה גם בהיבט האקולוגי).

למשל: (וסליחה על הבחירה בתחום זניח כל כך)
למה לרכוש מוצרי איפור וטיפוח יקרים להחריד מתוצרת אירופית או אמריקאית כשיש כאלה, טובים ובעלות סבירה, מתוצרת ארצנו?
הלבשה והנעלה כנ"ל, למה לקנות ברשתות הזרות למיניהן, יש כאן שפע ולא חייבים להראות כמו חצי עולם (אבל ממש חצי עולם!) אפשר לקנות אצל מעצבים מקומיים בגדים איכותיים שיחזיקו יותר מעונה אחת..
את הנעליים אנחנו משתדלים לקנות מתוצרת גלי, והבגדים מדלתא פוקס וסריגמיש. מה רע?
אותו כלל ניתן ליישם לגבי מוצרי מזון, כלי בית חומרי בניין וכל מוצר צריכה אחר - צריך לבדוק בכל תחום מהי האופציה הישראלית ולבחור בה גם אם ישנו הפרש של כמה שקלים (בד"כ אין).

tree תלתל.

תלתל, הגם שהצדק עימך בנוגע ללוקאל פטריוטיזם, לתשומת ליבך שגם חברות ההלבשה וההנעלה הישראליות לא מייצרות בארץ אלא במזרח הרחוק, כך שהקנייה שלך עדין אינה תורמת לאיכות הסביבה או למאבק בכלכלת שוק גלובאלי. (לפחות לגבי סריגמיש אני יודעת את זה בודאות, אבל גם די בטוחה לגבי השאר).
לתלתל בתוך תלתל - גלי מיצרת את הנעליים בסין, האיכות לו משהו, בתור ילדה הינו נוסעים לראשון לציון למפעל גלי כדי לקנות סנדלים סוג ב' בזול. הם היו טובים יותר מנעלי סוג א' של גלי היום. פשוט גם הם עברו לגלובליזציה. לנעלים אין לי פתרון, אום אני קונה בחנות מקומית לפחות שבעל החנות ירוויח את לחמו ולא באיזה קניון מפלצתי.

קניה מקומית: הצטרפתי לקבוצה שנקראת קישורי אמהות, את כל המתנות והדברים שאני צריכה אני קונה מאמהות נפלאות אלו, בתור אישה/אמא עצמאית אני יודעת כמה קשה להרים עסק, ולכן חשוב לי לקנות מנשים החולמות על עסק משלהם.

אתם יודעים מה?

נראה לי שעדיף לרכוש מ*כל חברה ישראלית* המייצרת בסין / ירדן / הקוטב הצפוני
מאשר מהחברות הזרות המייצרות שם.

בין זארה מנגו וקסטרו (לא קונה באף אחת מהן)
להעדיף את קסטרו שמעסיקה עובדים ישראלים (גם אם לא בייצור).

בכל זאת.
flower

חברות ההלבשה וההנעלה הישראליות לא מייצרות בארץ אלא במזרח הרחוק,

בין זארה מנגו וקסטרו (לא קונה באף אחת מהן)
להעדיף את קסטרו שמעסיקה עובדים ישראלים

בתחום הזה כדאי אם כך לחלוטין לזנוח את הרשתות, ולהעדיף מעצבים צעירים (לא הסלבריטאים ביניהם שגובים מחירים גבוהים). הם תופרים בד"כ בארץ או אפילו בעצמם. יש המונים כאלה בערים הגדולות, ואפשר לתפוס מבצעים שלהם בירידים ובחנויות מפעל.

ואולי פשוט לקנות בגדים יד שניה (שלא נדבר על כמות הבגדים השווים שאפשר פשוט ללקט ברחובות, אם את/ה גר/ה בתל אביב).
כמובן happy ובאירועי החלפות למיניהם.
קישור | העבר | מחק *הבוסתנאי* (18.11.2007 05:35):
לדעתי, קל יותר לחיות בפשטות בסביבה כפרית
במחיר של דירה בעיר [כ200000דולר] ניתן לקנות משק באזור הדרום
ובמקום לשלם שכירות לשלם משכנתא
ובסופו של דבר לאחר 25 שנה המשק שלכם.
אם במקרה לא תעמדו בהחזרי המשכנתא
תוכלו להשכיר את הבית [זה יחזיר את המשכנתא] ואתם תשימו בשטח המשק
שלכם קרוון או אוהל .עד שירווח לכם.
לא הסלבריטאים ביניהם שגובים מחירים גבוהים
כמו מי למשל?
היום כל אחת עם מכונת תפירה גובה לפחות 100 ש"ח, אחרי הנחה, המחיר לא משקף את האיכות.

בכל אופן, אפשר לקנות גאפ שמיוצר בארץ, בעמק העודפים. בנתיים יש רק לילדים, והמחיר 20 ש"ח לפריט.

ספרון מופלא, כתוב יפה, של נערה בת 19 שחיה חיים דומים למה שאת מתארת, עם אביה, במשך 5 שנים
‏חיי אופוסום‏

מסכימה. חומר קריאה מרתק למי שמתעניין בחיים פשוטים. אזהרה לצמחונים: יש קטעים קשים לקריאה עבורכם.

שימו לב שהספרון נכתב ב-1978, לפני 30 שנה. יש להתיחס לסכומי הכסף המוזכרים בהתאם (לכפול ב- 3.42 למחירי 2008).

עוד דבר, הנערה הזו נעלמה - במקומות שונים במרחב הקיברנטי שואלים מה עלה בגורלה מאז, אני לא מצאתי כלום.

הי היום המיקרו שקנינו לפני 7 שני הלך לעולמו ושמחתי מאוד עכשיו יהיה לי קצת יותר מקום לחתוך ירקות ויכנס קצת יותר אור לבית.
אמרתי לבעלי בשימחה בבוקר המיקרו התקלקל ואני לא רוצה לטקן אותו ואני לא רוצה חדש.
אני רוצה להוציא עוד כמה דברים מהבית.
אני והבת שלי בת השש מסדרים את החדר וכל חודש בערך תורמים צעצועים שהיא לא רוצה יותר לגנים פה ונותנים לחברים.
וזה הרגשה כל כך טובה כשמשהו יוצא מהבית ויש יותר מקום בשביל כלום ושזה ילך לבית שכן צריכים את הדברים.
וזה הרגשה כל כך טובה כשמשהו יוצא מהבית ויש יותר מקום בשביל כלום ושזה ילך לבית שכן צריכים את הדברים. זה לא עוזר! tongue לפי איזו חוקיות קוסמית, כל פעם שאני מוציאה משהו מהבית - משהו אחר נכנס במקומו.

דיברתי עם הגננת של הצעירה, אשה מקסימה עם בן פעוט. שאלתי אותה אם היא מעוניינת בצעצוע גדול שהיה של הבנות וכבר אין להן צורך בו. היא הסכימה בשמחה ואמרה שבדיוק רצתה לקנות לו כזה, אבל חשבה פעמיים כי זה צעצוע יקר. באותו ערב (!!) צלצול בדלת. עצרה ליד הבית שלי מכרה מבית הספר ומסרה לי שקית בגדים שקטנים על הבת שלה. למחרת מודיעה לי חברה אחרת שגם לה מסרו שקית גדולה עבורי. מה יקרה אם אודיע שאני מוסרת את הספה? אני אקבל מכונית?

מה יקרה אם אודיע שאני מוסרת את הספה? אני אקבל מכונית?
hilarious
אורי, אשמח לדעת איך אתה חושב שמשפחה יכולה לחיות מ5000 ש"ח, וכן איך אתה מצליח להסתדר ב2500 ש"ח בלבד בת"א.
שלום,אני אנני בטוח כי רעיון זה לא הוצע על-ידי חכמים ממני,עקב מצוקת המים אני מציע לכרות תעלה מן הים-התיכון לכינרת.אם אפשר להתפיל מי-ים אני מקווה
כי לא תהיה בעיה להתפיל את מי-הים לפני כניסתם לכינרת.תודה בכבוד רב .
איזה דף מקסים!
אורי, אשמח לדעת איך אתה חושב שמשפחה יכולה לחיות מ5000 ש"ח, וכן איך אתה מצליח להסתדר ב2500 ש"ח בלבד בת"א.
יוני,
זה מאוד פשוט. מתקמצנים, חוסכים, או איך שלא תקרא לזה.
1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ועוד 900 ש"ח על אוכל. זה 2100 ש"ח בינתיים. עוד 400 שקל בחודש על בילויים, תחבורה, הוצאות "חד פעמיות" וכו'.

לגבי 5000 ש"ח למשפחה - זאת אמירה שבאה בעיקר מהבטן ולא מחישוב יבש. אין לי נסיון בניהול משק בית של משפחה, ולכן קשה לי לחשב.
אם זאת, לדעתי, כשחיים בלי שתי מכוניות, בלי תרופות ומטפלים, ובלי בילויים יקרים, ה- 12000 ש"ח שמשפחה מוציאה יכולים להצטמצם בהרבה.

קישור | העבר | מחק *רוזמרין* (02.11.2008 09:33):
1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ??????? בתל-אביב? שמעתי שעל דירת חדר של 20 מ' משלמים 2500 ש"ח בחודש ומה עם ארנונה, חשמל ומים?
דרום ת"א

אם עובדים זרים יכולים, גם אתם!
happy

אם עובדים זרים יכולים, גם אתם!
זה לא כזה פשוט כשאת עם ילדים, ולא רוצה שהילדים שלך ייתקלו במחטי מזרקים כל בוקר בחדר המדרגות, או שתחששי לחזור הביתה בחושך עם תינוק כי אין תאורה מתאימה והמדרכה רעועה.

ואני דווקא ביליתי חלק גדול מילדותי בדרום ת"א (המשפחה של אמי גרה בשכ' שפירא, היא עבדה שנים רבות בדרך שלמה וכולי). ממה שראיתי בשנים האחרונות, כאזור מגורים זה אזור קשה.

כנ"ל פלורנטין, אגב. לגור מעל נגרייה, להיות מחוץ לבית כל היום ולצאת לשתות בפאב למטה זה מגניב. עם ילדים בביית זה אחרת - לא רוצים שהם ינשמו את הנסורת ואדי הצבע, לא רוצים שהם יסבלו מרעש המסגריות בבוקר ומרעש המועדונים בערב.
ולעובדים הזרים אין ילדים?

צחוק צחוק, אבל זה עצוב.

נכון, זה עצוב. וגם הם היו יוצאים משם למקום נקי יותר לו היו יכולים.
ומה עם יד אליהו? שכונת התקווה? הדר יוסף?
נשארו עדיין שכונות זולות בתל אביב.

1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ??????? בתל-אביב? שמעתי שעל דירת חדר של 20 מ' משלמים 2500 ש"ח בחודש ומה עם ארנונה, חשמל ומים?
אני לא משתמש במזגן. יש לי דוד שמש שעובד יופי כל השנה חוץ מאיזה חודשיים בחורף, ואז אני עושה מקלחות קצרות. 1200 זה כולל חשמל מים וארנונה, וכן, אני גר עם שותפים.
כשהייתי ילד, היה לי חבר שגר בדירה ששתי משפחות חלקו בה יחדיו. לא נראה לי שהוא יצא מזה כלכך דפוק.

אז נניח שלא רוצים שכונה "גרועה" כמו שלי, אז זה עוד 500 שקל? 700 שקל? סבבה, מדובר על 3200 שקל בחודש. לא 4000 ולא 5000.

כנ"ל פלורנטין, אגב. לגור מעל נגרייה, להיות מחוץ לבית כל היום ולצאת לשתות בפאב למטה זה מגניב. עם ילדים בביית זה אחרת - לא רוצים שהם ינשמו את הנסורת ואדי הצבע, לא רוצים שהם יסבלו מרעש המסגריות בבוקר ומרעש המועדונים בערב.
לא יודע אם את מגיבה למה שאני כתבתי או למה שאחרים כתבו.
אם את מגיבה למה שאני טוען, אז אומר להגנתי את מה שכבר כתבתי:
לגבי 5000 ש"ח למשפחה - זאת אמירה שבאה בעיקר מהבטן ולא מחישוב יבש. אין לי נסיון בניהול משק בית של משפחה, ולכן קשה לי לחשב

אם זאת,
נראה לי שמעטים האנשים באתר הזה שמוכנים ללכת רחוק עם פשטות_מרצון‏ מבחינת צמצום ההוצאות החודשיות.
מהקצת שיצא לי לפגוש מהכותבים/ות באתר הזה,
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו. לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.
אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה, כדי לחסוך כסף, למה פשוטים-מרצון "צברים" לא יכולים? בגלל הבושה?

קישור | העבר | מחק *רוזמרין* (02.11.2008 13:51):
אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה,
זה בדרך כלל סבא וסבתא לא שתי משפחות זרות.
למה פשוטים-מרצון "צברים" לא יכולים?
שאלה מצויינת, אורי. זה תלוי גם מתי מתחילים עם זה. אם זה לפני הילדים והשותפות היא אמיתית אז אולי זה אפשרי אבל אני מנסה לדמיין לעצמי את הסיטואציה שעוד משפחה נכנסת לגור איתנו ואת המבטים של הילדים...לא, לא אקטואלי.
מצד שני, עם כל שאיפותי לחיות יחד עם חברים טובים, אני חושבת שיש צורך אמיתי גם בקן פרטי ששייך רק לנו. אני חושבת שזה לא טבעי ואצלי, מה שלא טבעי=לא הגיוני.
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו
אני חושבת שבעיר זה יותר פשוט כי יש אוטו בתשלום (מונית, אוטובוס) ויחסית הכל קרוב גם לאופניים. האח שלי ומשפחתו ויתרו על רכב לפני שנה וחוסכים הרבה כסף (שהולך על שטויות אחרות אבל זה מאמר מוסגר).
אכן מי שגר בעיר יכול להסתדר עם תחבורה ציבורית,בישובים רכב זה צורך בסיסי כדי להגיע לעבודה\קניות\רופא ועוד.
ולגבי שיתוף משפחה נוספת ביחידת דיור,סבבה שאתה רווק אבל משפחה שבוחרת בזה מתמודדת עם סבל_מרצון? ולא דווקא פשטות_מרצון‏.
אני חושבת שגם שיש שתי דורות בבית (כלומר סבא וסבתא ) זה יכול להביא להרבה מתח.יש מרחב אינטימיות שהוא הכרחי במשפחה וזה חשוב בדיוק כמו הצורך במזון,אהבה וחום.
אכן מי שגר בעיר יכול להסתדר עם תחבורה ציבורית,

בטח שאפשר, רק מאוד מאוד קשה
תחבורה ציבורית איננה אמינה, וכבר יצא לי להגיע מנק' א לנק' ב בעירי תוך למעלה משעה....זה לא ענין של חוסר פשטות,
זה ענין של שיקולי זמן. הזמן שלי מאוד יקר, ואם היתה לי אפשרות - הייתי קונה רכב.
וזה בלי לדבר על חווית הנסיעה בתחבורה הציבורית...ועוד עם מספר ילדים.

אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה
יכולים לגור גם 3 משפחות בדירה אחת (ראיתי) רק אז מה?
חיית כך? האם הם חיים כך מבחירה?
זה לא פשטות מרצון, זה סיבוכיות מזדון. אין סכום כסף ששווה את זה...גם כשמדובר בשתי משפחות שמתחברות על בסיס חברי ורעיוני. תמיד יהיו נקודות חיכוך ושוני, בד"כ אפשר לחיות איתם כשכל אחד חוזר חזרה הביתה בסופו של יום אבל כל הזמן יחד....יש גם בני זוג שלא מסוגלים לשאת את זה tongue

זה לא פשטות מרצון, זה סיבוכיות מזדון. hilarious
מהקצת שיצא לי לפגוש מהכותבים/ות באתר הזה,
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו. לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.

אני מכירה כמה וכמה משפחות חינוך ביתי שגרות "בחמולה" יחד עם ההורים/סבים. בנוסף, כמעט כל מי שגר בקיבוץ (ויש כאן כמה כאלה) מסתפק בבית קטנטן.
לגבי חיים לא מכונית – זה באמת קשה במציאות שלנו. אני משתדלת למעט בשימוש במכונית, אבל עדיין נוסעת פעם-פעמיים בשבוע. זה לא פשוט לחיות עם ילדים בלי אוטו.
אנחנו ויתרנו על האוטו לפני חודשיים (זוג+ילד) ואנחנו מברכים על כל רגע.
אנחנו אמנם גרים בעיר, אבל גם מרחקים יותר ארוכים למדנו לגמוע על אופניים - האיש לדוגמה רוכב על האופניים לעבודה בת"א 18 ק"מ הלוך-חזור.
הבעיה היא באמת להגיע לפעמים למקומות שממש דורשים מכונית - כמו חתונות שתקועות בחור בדרום. ואז צריך למצוא טרמפ, או לתרגל עוד אספקט של פשטות מרצון - (מוזמנת_לארוע_כסף_למתנה_אין‏) האם אנחנו באמת צריכים ללכת לאירוע של הבת החורגת של דודה בתיה...
קישור | העבר | מחק *רוזמרין* (03.11.2008 03:24):
_הבעיה היא באמת להגיע לפעמים למקומות שממש דורשים מכונית - כמו חתונות שתקועות בחור בדרום_
אם שוכרים פעם בכמה חודשים מכונית ליום-יומיים זה אפשרי וגם לא מבטל את החסכון.
אפשר גם לחלוק אוטו במקרים כאלה
למרות שקשה למצוא אנשים שירצו לחלוק אוטו (כך התברר לי )
לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.

דמיין לעצמך דירה סבירה, הכל טוב ונעים ויפה, אין מתחים על המטבח (כשרות, צמחונות, שעות הבישול), אין ריבים על פינת האוכל (מתי אוכלת כל משפחה), אין ריבים על שום דבר. אבל מה, בלילה התינוק של משפחת השותפים מתחיל לבכות. אולי יש לו קוליק וקשה להרגיע אותו, אולי יש לו תולעים שמדגדגות, אולי ההורים שלו מאמינים שהוא צריך לבכות כדי לפתח את הריאות. והוא בוכה. ובוכה. ואתה לא מצליח לישון. קם עייף, עצבני על אשתך והילדים, שגם מסתובבים טרוטי עיניים, מנקר בצהריים, לא עומד ביעדים בעבודה..
סתם דוגמה שיכולה להיות.
אני הייתי מעדיפה לגור בדירת חדר זעירה ושתהיה מרחב משפחתי פרטי, ולא לקבל שניים-שלושה חדרים בדירה גדולה, שווה ומשותפת. בתקופת המשפחתיות אנחנו כנראה פחות פתוחים לחבר'ה, זה פשוט קצת משתנה. גם הרצון להגן על הבית, גם הצורך העז, הביולוגי כמעט, לקנן.

אחותי גרה עכשיו בדירת שותפות עם תינוק של אחת מהן. בדירת השותפות ליד יש שני ילדים קטנים. זה מאד פופולרי בברלין (יחסית, כן? פופולרי בשוליים הסהרוריים tongue ). יש גם זוגות שחיים בקומונות כאלה, גם בישראל.

אני בכלל לא חושבת שזה צריך להיות סבל או הקרבה. חיים במחיצת המשפחה המורחבת היא מאד טבעית לנו, מה שלא טבעי לנו זה הקירות... בכל מקרה, כמו שנישואים יכולים להיות סבל או תענוג צרוף בתלות בקשר, אני מניחה שזה נכון גם לקבוצה יותר גדולה. מה שכן, למצוא בן-זוג טוב זה ממש לא קל, אז למצוא קבוצה שלמה? (רחל בררנית...)

החלום שלי זה לחיות בסידור-ביניים שכזה, שבו יש איזור פרטי לכל משפחה (שינה וסלון קטן), ואיזור משותף לכולם ביחד (סלון גדול, איזור משחקים, מטבח ואוכל). אבל הבתים הקיימים ממש לא קלים להמרה לסיטואציה כזו, ואני לא מתכוונת לבנות בית.


מה שכן, אם המצב הכלכלי יחמיר, אולי אני אצליח לשכנע את שאר התושבים בכפר העירוני הקטן והמקסים שלנו להשקיע קצת עבודה בהמרות כאלה. כבר העלתי את ההצעה "לגייס" קבוצה שרוצה לגור ביחד ולהתאים לה אחד או שניים מהבתים הקיימים. מי יודע, אולי זה ייתן השראה למישהו tongue


בקשר לתחבורה: אם אתם חיים בסיטואציה שבה אי אפשר בלי אוטו, ורוצים להתכונן לחיים במשבר כלכלי עם מחירי נפט גבוהים, הייתי מתחילה שם. בין אם זה אומר להשקיע באופניים טובים ובין אם זה אומר לדאוג שתהיה מכולת ביישוב (או גן ירק ליד הבית), כדאי מאד להיגמל עד כמה שניתן מהתלות במכונית. על הדרך הרווחתם גם תרומה לסביבה ולבטיחות שלכם.

אני כבר לא יודעת באיזה דף אני, המשבר_הכלכלי_העולמי_ואנחנו‏ או פה...

(להעביר? לפצל? להתחיל דף חדש?)

זה באמת קשה במציאות שלנו. אני משתדלת למעט בשימוש במכונית, אבל עדיין נוסעת פעם-פעמיים בשבוע. זה לא פשוט לחיות עם ילדים בלי אוטו.
אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום. אומנם אני מהרהרת איך אתנייד עם ילד ותינוק כשצריך להגיע לאנשהו מחוץ לעיר. אבל גם לקנות אוטו כדי להזיז אותו פעם בחודש, כשיבוא לנו לנסוע לטיול בשבת, זה לא הכי פרקטי, גם לא בשיתוף עם אחרים (לא שווה לי לשלם ביטוח, חניה וכולי בשביל נסיעות מזדמנות בלבד). אז נשארים כך בינתיים.
כן, לדעתי הכי מעשי זה שימוש במכוניות משותפות כמו שיש בקיבוצים (קרלוג). נכון שזה דורש לוגיסטיקה, אבל זה הרבה יותר יעיל.
אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום.
בתל אביב זו באמת לא בעיה. כאן אני צריכה אוטו לכל דבר קטן, ואין לי, אז אני ממש תקועה בבית. אבל יש לנו אוטו אחד, ואי אפשר בלעדיו.
רחל נראה לי שהמטבח הוא מקור למלחמות הכי גדול וכדאי גם אותו לעשות אישי לכל משפחה

>אילה נזכרת בשבועות הבודדים שגרה עם שותפים <
גם אנחנו חיים בלי אוטו, בישוב קטן שאין בו כלום (מבחינת- מכולת, מרפאה וכו') ועם שני ילדים קטנים (הקטנה בת חודש).
הבעל רוכב על אופניים לצומת הקרובה וממשיך בטרמפים ואני כמעט ולא יוצאת מהבית. כשאין ברירה- מתבססים על טרמפים (שקובעים איתם מראש) או על הקפצות. גם יצא לנו כמה פעמים לבקש רכב משכנים תמורת תשלום על הדלק.
ככה שמניסיוני זה בהחלט אפשרי- אבל זה דורש להיעזר הרבה באנשים מסביב, ובשלב מסוים החלטתי שזה לא הוגן שאנשים אחרים משלמים את המחיר של הבחירות שלנו (למשל ההורים שמקפיצים אותנו כי זה לא הגיוני (לדעתם) לסוע בטרמפים עם ילדה בת חודש...).
בקיצור- נשברנו, ואנחנו מתחילים לחפש רכב...

אה, ויש כאן משפחה עם שישה ילדים (!) שחיים בלי. אבל הם מדהימים גם בלי קשר...

לא היה לי רכב כשהיייתי רווקה וסטודנטית, לא היה לנו רכב תקופה ממש ארוכה לפני שנולד הילד, אבל...

לחזור מהעבודה מתל אביב לגבעתיים היה לוקח לי בממוצע שעה עד שעה וחצי בערב בגלל שחיכיתי בתחנה,
וכנ"ל בבוקר - לצאת הרבה יותר מוקדם, ולפעמים הייתי לוקחת מונית, בגלל שאת הבוס זה לא ממש מעניין שיש לך אוטובוס בעוד רבע שעה ושאחר כך תצטרכי לחכות שעה נוספת בתחנה.

אז בלי ילדים זה אפשרי ולא כזה נורא.

אבל עם תינוק? פעוט? ילדים שאתה רוצה לראות? זמן שלך איתם?
מה גם שלהתנייד איתם, למשל סופר - בלי אוטו זה ממש קשה, לעלות לאוטובוס עם עגלת תינוק זה מאוד קשה,
יש דברים שרואים רק מכאן ולא משם.

קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן:

אליעזר -
זרח! מה יש? האין זה נהדר? עוד אנו בראשית המעשה והנה כבר יש לנו - האם פיללנו או מיללנו? לוקומוביל כזה --

זרח -
כבר יש לנו לא רק לוקומוביל. כבר יש לנו, אליעזר, אפילו חדר אוכל עם שעוונית על השולחן, ועם צלחת לכל איש ועם שתי עששיות, כאילו זה קזינו מונטקרלו. עוד מעט תהיה פה אפילו מדרכה כדי שלא ידבק חלילה הבוץ במגפיך ותוכל להתהלך בנעלי לכה... לא, אליעזר, לא. זה לא זה.

אליעזר -
מדוע זה לא זה? מה לא נאה לך?

זרח -
לא טוב לי פה, אליעזר. לא טוב. הלכתי הנה וקיוויתי להיות מתחיל דבר-מה, להרים עול חדש שלא הורם עדיין ולתתו עליי, עליי את כל כולו, את כל כובדו, להיות חלוץ, אליעזר, כן... להיות נותן, לא מקבל מן המוכן. והנה אני כאן ופה הכול כבר... אה... מוטב לא לדבר...

אליעזר -
לא, זרח - כך אסור. אמרתי לך כבר לא פעם - התבייש. לא כל אדם רשאי לדרוש את כל החולאים הראשונים, את כל הנגעים והפגעים כולם. אמנם אתה ראוי. איני אומר שלא.אבל מה לעשות? כל הקודם זוכה. ובעצם, זרח, לא הכול אבוד. ראה נא - כל הרוחב השמם הזה, כל ביצותיו, כל ההרים האלה, הכול, מן הקצה אל הקצה, שופע גופרית וסלע ואדי קדחת ויירקון ושידפון... אתה חושב שלא יספיק לך?

זרח -
אינך מבין, אליעזר... אינך רואה איך אתה חי. הגעת ומצאת חצר וצריף ופרד ופרה ותבשיל רותח על תבון מוכן ומקום לינה... להם, לראשונים, אשר הגיעו הנה עוד לפני החורף שעבר, להם לא נתנו כלום... אבל כיום, אליעזר - תאר לך: כיום חלוץ עולה להתיישבות ומקבל - חשוב נא! חושה עם חלון, עם תבן מעולה לישון עליו ועם ספסל, ועוד מעט, אני אומר לך, תהיה לך מחצלת מיוחדת לרצפה כמו להרג'ה! לא, אליעזר! עליי להימלט מזה, לברוח אל מקום שיש בו עוד קצת חלוציות ממש...

היום עשיתי משהו שהוא פשטות_מרצון‏ אבל דווקא יקר יותר, אז אני רצה לספר.
בתי קיבלה נעליים רכות יד שנייה במצב טוב, ורצה בהן כמה חודשים (כמו שהיתה אומרת קדיה מולודובסקי) עד שסולייתן נשחקה ונקרעה.
חדשות כאלה עולות 180 שקל בערך, אבל בשוק אפשר למצוא נעליים רכות חדשות ומספקות לגמרי בגרושים.
למרות הפיתוי המפוקפק, התכבדתי ולקחתי אותן לסנדלר, שתפר להן סוליות חדשות ואפילו ניקה אותן.
עלה 50 שקל, אבל עכשיו היא תוכל ללכת בגשם ואני אוכל להעביר אותן לעוד ילדה.
happy
yesflower
גם על הפרנסה שסיפקת לסנדלר.
כל פעם (והפעם הזו אינה יוצאת דופן) בה אני "כאילו" שוכחת מה חשוב, אני מוצאת את הדף הזה וקוראת בו.
כל פעם שאני מנסה לענות לעצמי על השאלה - איך אני לא נגררת לסחרור הזה שבו מצויים רבים, איך אצליח להמשיך לא לרצות את הדברים שאני לא רוצה וזאת שלא אצטרך לשלם את המחיר - אני באה לדף הזה, שיזכיר לי...את עצמי.

אז תודה לכל מי שכתב פה פעם, וממשיך להזכיר לי עכשיו! :)

אני רק בתחילת הקריאה אבל כבר רוצה להמליץ על ספרו השנון של טום הודג'קינסון, "אין מחיר לחופש" ‏http://www.text.org.il/index.php?book=0904011‏.
הספר יוצא נגד תרבות הצריכה ונגד התרבות הקפיטליסטית שהפכה את העבודה והקריירה לדת. הוא מציע אלטרנטיבה פשוטה, שמחה ואנרכיסטית: בטלנות. כפי שהפשטות מרצון היא לאו דווקא פשוטה, גם הבטלנות כרוכה בלא מעט עשייה, אבל קודם כל ובעיקר היא כרוכה במהפך מחשבתי.

הנה קישור ל-"ריאיון עם הודג'קינסון" ‏http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1063627.html‏.

ואשמח לפטפט כאן עם קוראים נוספים של הספר.

נוסעת_סמויה‏, איפה אפשר לרכוש את הספר? בעברית, או אנגלית?
בעברית, בכל חנות ספרים רגילה. אני קניתי בצומת ספרים.
...אגב, הסנדלר שתיקן את הנעליים העתיק את הגזרה, ועכשיו אפשר לקנות ברחוב שנקין נעליים דמויות שושוז בעבודת יד מקומית!
yes
(אני לא אקנה, כי זה מעור, אבל זה כבר סיפור אחר).
נחמד, לא?
אני לא אקנה, כי זה מעור,
סליחה, שושוז זה לא עשוי מעור (של קנגרו)?
מה שמקבלים יד שנייה לא אכפת לי.
(אני עצמי לא נועלת גם עור שניתן במתנה, מטעמי מוסר-סלידה-מראית עין. אבל בשביל הבת שלי זה סביר בעיני. תעשיית העור לא רואה מזה גרוש ושום זיהום לא נוסף לעולם בגלל הנעליים שלה).
כדי לסבר את האוזן: מאותה סיבה לא אכפת לי ללבוש בגד שיוצר בסין אם קניתי אותו בחנות יד שנייה. הנזק כבר נעשה, ולא הוספתי לו כלום.
בכל מקרה יותר כיף ללבוש תוצרת מקומית וטובה, אבל אני לא בודקת בציציות.
זקוקה לעזרת המומחים במציאת קטע ממקורות ישראל שעוסק ב פשטות_מרצון‏ ויכול להתאים להזמנה לחתונה (גם קטע ארוך זה בסדר). בני הזוג רוצים לתת למוזמנים להבין את יחסם לחתונה, את הסיבה לכך שהסעודה לא תהיה משהו מטורף, והחופש המוחלט שהם רוצים לאפשר לאנשים להגיע גם בלי מתנה / להביא מתנה שהיא סנטימנטלית וחסרת ערך חומרי / להביא מתנה חומרית צנועה. צריך איזה ציטוט יפה להביא מעל ההסבר. רעיונות?
אני חושבת שיש משפט כזה שונא מתנות יחיה
מרבה נכסים מרבה דאגות
יש איזה משפט שמוטב ארוחת ירק ושמחה בה, מאשר שור אבוס ומריבות. אולי אפשר להוסיף ש"אנו מזמינים אתכם לשמוח בארוחת הירק שלנו. שמחתנו תהיה שלמה בבואכם, אין צורך להביא שור אבוס".
תודה, תודה ותודה (לכל אחד מהשלושה). זהו, שלחתי להם ערֵמת מקורות, מקווה שיעשו בהם שימוש.
רק בשמחות!
אני צריכה עצה ומקווה שמישהו יכנס וירענן את הדף ויעוץ לי..

כבר חודשיים כמעט (תוך כדי חתונה והריון) שאנחנו מחפשים בית באיזור המושבים שצמודים לירושלים.
אנחנו חיים כרגע ממשכורת אחת וסמלית ביותר של בנזוגי
ועד שלא נעבור, לא אוכל להרוויח (עושה קייטרינג מהבית) וגם אז, יש רק חודשיים עד הלידה

חיפשנו וחיפשנו (חיפשתי וחיפשתי בזמן שאישי היקר פירנס)
ונראה שאין משהו שעומד בדרישות שלנו ובמחיר שנוכל להרשות לעצמינו

קשה לי לחשוב על מקום אחר לעבור אליו כי כאן המשפחה והחברים והלב
אבל נראה כאילו זו האופציה המתבקשת

הייתי רוצה למצוא משהו זול ולהצתנע ולהנמיך דרישות אך כנראה שזה קשה לי
מי יוכל לעזור?

ברעיונות של היכן לגור (שיהיה ליד עיר כדי לעבוד, ליד קהילה נעימה כדי להתחבר וליד קצת ירוק כדי לנשום)
או באיך להצתנע (עם תינוק בדרך ודרישה למטבח מרווח ומקום לאירוח נעים)
או אולי פשוט מישהו שמכיר משהו מתאים ( קרוון, לול, דיור תמורת עבודה או כל דירה זולה שעוברת מפה לאוזן)

גלי את מוזמנת להסתכל בדף של חיים בגיתה

הדיון שהתחילה ממונעת_רוצה_ברגל? עבר לדף בלי_מכונית_עם_ילדים‏ flower
ועוד פרט חשוב, יש לאיש קטנוע, כך שלא נהיה לגמרי בלתי ממונעים, ועדיין נשלם סכומי עתק לסוכנות הביטוח.
אכן, נטל משמעותי. אך בכל זאת, בחישוב יחד עם כל שאר המרכיבים באחזקת מכונית, שווה. את בעיית הסופר אפשר יופי לפתור עם קטנוע, בכלל חלק ניכר מהסידורים. אפשר גם לעשות הסעות לבני המשפחה, בשיטת הסלמי.
}שרק הוא "נכון". שטיפת מוח כדבעי.
וכן, רבותי יש דבר כזה פלצנות של באופן טבעי

hilarious

למה לקנות אורגני שעולה פי חמש ?
נכון להיום אפשר להשיג אוכל אורגני בכמעט או באותו מחיר של לא אורגני
פשטות מרצון זה לא כלכך קשה גם עם שמירה על איכות חיים,

אולי פה המקום לשים את הדיון שהתפתח על זה ב האם_אורגני_באמת_יותר_בריא?
כי כנראה נסחפנו שם מנושא לנושא והנה הדף המתאים לא?

להסתכל על הנייד ולהגיד לעצמי כל בוקר שאני מספיק ייצוגית (בעבודה) גם עם טלפון נייד/ אוטו מודל 2000.

מישהי הסתכלה פעם בהשתאות על הנייד שלי ואמרה "לא ידעתי שהדגם הזה עדיין קיים!"

למה לקנות אורגני שעולה פי חמש

כי אז לא זורקים שאריות, ולא קונים בכמויות. קונים כמה שצריך, ואם נשארו כמה עגבניות בשלות מידי - עושים שקשוקה או מוסיפים לתבשיל, ולא זורקים לפח.
כי אז אין כסף לקנות מיצים ושניצלים מעובדים, ומכינים הכל בבית.
כי אז קונים פירות וירקות בעונתם (פחות יקרים).
כי אז מתאמצים קצת, ומגלים מקומות פחות יקרים לקניה מרוכזת (באזה"ת של נתניה נפתח הסופר האורגני/טבעי השני בארץ, אשמח לדווח על מחירים).

כי אז משקיעים מחשבה בתפריט היומי/שבועי ולא מתנפלים על האוכל רק כי הוא שם (אלא: כי רעבים).

כי כדי לחסוך תמצאי את עצמך מכינה המון דברים במקום לקנות - חומוס, טחינה, לימונדה, כי זה בכלל לא קשה ולעומת עלות חומרי הגלם - גם המוכנים ה"רגילים" לא זולים!

בכלל - אין צורך להוציא פי 5, הקטניות לא כאלה יקרות.
בשר לא אוכלים כל יום (?), ובכלל יש עוף ללא אנטיביוטיקה, למי שלא מקפיד על טהרת האורגני, והוא לא יקר נורא.
בקר ממילא לא בריא בשבילך blink
דגים זה דבר יקר, אורגני או לא.

כדאי לנסות חודש אורגני. מסגלים כל מיני שיטות (וגם: בוחרים מה חשוב אורגני ומה לא).

(באזה"ת של נתניה נפתח הסופר האורגני/טבעי השני בארץ, אשמח לדווח על מחירים).

מזתומרת הסופר השני? רק בי-ם יש לפחות שניים! בלי לספור חנויות טבע שיש המון.

חוצמזה, מסכימה עם כל מה שאמרת.

מזתומרת הסופר השני?
סניף חדש וגדול הרבה יותר של עדן מרקט, הסופר האורגני הגדול באור יהודה. ככל הידוע לי - במתחם איקאה.
_בוחרים מה חשוב אורגני ומה לא_
איך בוחרים?
מישהי הסתכלה פעם בהשתאות על הנייד שלי ואמרה "לא ידעתי שהדגם הזה עדיין קיים!"
חחחח. זה מזכיר לי שפעם בכל פעם שהייתי באה לפלאפון לתקן את המכשיר הם היו מנסים לשכנע אותי לשדרג. אלא מה, היה לי מסלול מאוד משתלם ואמרתי אתם לא תוכלו להתעלות עליו. ולא רק זה למה שאני אזרים לכם כסף על מכשיר חדש? הישן בהחלט מספק אותי. אבל אז נגמרו לי הסוללות (זאת אומרת התיישנו ללא תקנה) וקיבלתי הצעת שדרוג זולה מאוד עם מסלול שהוזיל לי עוד יותר את השימוש למרות השדרוג והסכמתי.
שאני מספיק ייצוגית (בעבודה)
ללא ספק.
למה לקנות אורגני שעולה פי חמש

כי אז אין כסף לקנות מיצים ושניצלים מעובדים, ומכינים הכל בבית.

רק לי מפריעה התשובה הזאת?

רק לי מפריעה התשובה הזאת?
היא אולי לא מנוסחת טוב, אבל זה נכון שאיכשהו יחד עם המעבר לאורגני יש גם שינוי בדפוסי הצריכה. הרבה פחות מזון מעובד נכנס לסל. אצלי פתאום המון דברים שפעם הייתי שולפת מהמדף, עכשיו נעשים בבית: לחם, מאפים, ממרחים למיניהם, רטבים, סלטים...
זה יכול להיות קשור בהרבה גורמים (מודעות לתזונה בכלל, אורח חיים פשוט יותר וכולי) ולאו דווקא בזה ש"נגמר הכסף כי קנינו אורגני". אם כי גם זה שיקול blink
משהו שסיקרן אותי לאחרונה:

כמה כסף בחודש עולים חיים פשוטים?
מעניין אותי כמה הפשוטים_מרצון? שביניכם מוציאים בחודש... 300? 500? 2000? 15000?

הדף הזה מעורר השראה!

אני התעוררתי לא מזמן, בגיל 42, אחרי 19 שנים של עבודה מכניסה אבל מלחיצה בהייטק, והבנתי שאם הייתי חיה כל השנים האלה כמו שחיו ההורים שלי, היום כבר לא הייתי צריכה לעבוד. וזה לא שחייתי בצורה ראותנית, אנחנו אף פעם לא באוברדרפט, סיימתי לשלם את המשכנתא ואפילו שמתי קצת בצד. אבל לפרוש כעת אני לא יכולה...

לבכות על מה שהיה לא עוזר, אז החלטתי להתכונן פיננסית לפרישה בגיל 50 לכל היותר. זה גם תכנון הגיוני בהתחשב במצב העגום של מבוגרים בשוק העבודה המודרני.

מה עשיתי?

  • ויתרתי על מכונית שניה. מתמרנים עם אחת, עם כל ההסעות לבית ספר וחוגים. בהתחלה לקחתי קצת מוניות ואז גיליתי את האפשרות המרעישה לחזור ליסוע באוטובוסים.
  • ויתרתי על העוזרת. הבית יותר נקי וזה טוב לכושר.
  • חוסכים בחשמל: קיצצתי המון בשעות בוילר (היינו מדליקים בלי סוף), ויתרנו על המייבש, החלפתי נורות לנורות פלואורוסנטיות קטנות. כביסה בטמפ' נמוכה. חשבון החשמל ירד מבממוצע 1100 לחדשיים בקיץ בהתחלה ל 828 והחשבון הבא יהיה כ-500 ש"ח (בודקת מונה כל שבוע).
  • אנחנו רושמים כל הוצאה. זה עושה פלאות - הן מיד יורדות. עשיתי את זה בעבר כמה פעמים וזה תמיד עובד.
  • הורדנו את סכומי המתנות.
  • באופן כללי לא קונים מוצרי צריכה שלא מוכרחים. למשל: בשנים האחרונות היינו מוציאים בשבוע הספר בערך 1000 ש"ח על ספרים, השנה הודעתי לילדים שמי שרוצה יקנה בכסף הפרטי שלו. אני אתאפק.

מעניין אותי כמה הפשוטים_מרצון??‏ שביניכם מוציאים בחודש
אצלנו זה עדיין יוצא הרבה, בעיקר בגלל הוצאות שקשה לוותר: שכ"ל בתי ספר פרטיים ואוניברסיטה, ארנונה, שיעורי נגינה וחוג התעמלות, וטרינר, רופא שיניים ויישור שיניים. מתביישת להגיד כמה הרבה. אבל לעומת זאת- _הצרכים שלו מסתכמים בשני זוגות מכנסיים לעונה וארבע חולצות_ - זה נשמע לי המון. בעלי קונה 2 זוגות מכנסיים בערך פעם ב-3 שנים, כשהישנים מתחילים להתפורר, וגם לי יש כמה בגדים בני 15 שנה ויותר. אז אנחנו די פשוטים בחלק מהדברים.
גברת נוריס ברוכה הבאה לנתיב המוביל אל החופש.. אני אשמח לשמוע על עוד טריקים שמצאת ועשית.
אני אשמח לשמוע על עוד טריקים שמצאת ועשית
  • הפסקתי לאכול בקפטריה בעבודה, מביאה מהבית. החברה מממנת אבל זה חייב במס. חיסכון של כ-300 ש"ח בחודש. וכמובן יותר בריא.
  • עברתי על חשבון הטלפון. להוריד מהירות גלישה, להתחייב מחדש ל-12 חודש, לבטל תא קולי, להצטרף ל"קו קל" כי אנחנו מדברים די מעט - יוריד מ200 בחודש ל- 140 בחודש. מעבר להוט היה מוריד ל-130 אבל יש דמי התקנה, נשקול שוב כשיהיה ניוד מספרים.
  • בעלי הוא המכבס הראשי. החלטתי לבדוק כמה אבקת כביסה הוא שם. מסתבר שהוא השתמש בכף ישנה, ששייכת לאבקה לא קומפקטית, והיה שם 135 גרם במקום 44 המלצת יצרן. כשאני מכבסת, אני שמה אפילו חצי מזה, מכבסת בקרים לגמרי, ועדיין יוצא נקי. במרכך ממילא לא משתמשים, סתם כימיקלים מיותרים.
  • כנ"ל אבקה למדיח. אפשר לשים חצי - אפילו ניסיתי פעם בלי כלום ויצא נקי. חסכוני ואקולוגי. מלח בישול גס במקום מלח ייעודי למדיח (איפה ראיתי את הטיפ הזה - אולי פה בבאופן?)
  • הודעתי לשני הקטנים שאין קיטנות הקיץ. הם כבר לא כ"כ קטנים ואני לא צריכה קיטנה בשביל בייביסיטר. הבת עשתה קצת סצנות כי היא רצתה את קיטנת הספורט ב- 1650 ש"ח, לא נורא.
  • חיסון כלבת בקרוב - נלך לוטרינר העירוני ולא לפרטי, יחסוך 80 ש"ח.
  • ספרי לימוד נקנה כרגיל משומשים כל מה שאפשר
  • אמפולות נגד טפילים לכלבה: קונה את הכמות הכי גדולה ומודדת במזרק. לי זה חוסך 10 ש"ח לטיפול אבל לכלב קטן או לחתול החיסכון עצום
המלצה לאתר לניהול תקציב:
http://www.hayavim.co.il
פעם הייתי משתמשת באקסל אבל זה נוח שהאתר הזה נגיש ממחשבים שונים, לי ולבן הזוג, בבית ובעבודה. אני לא משתמשת בו לנהל תזרים (זה יש לי באתר של הבנק), אלא רק רישום הוצאות. למשל, אם אתה רושם הוצאה בכרטיס אשראי הוא מוסיף אותה לחודש הבא. אני מעדיפה לרשום אותה מייד בחודש הזה, אז אני רושמת אותה כמזומן. גם מפריע לי שאני לא יכולה לייצר רשימת קטגוריות משלי, אבל סה"כ נוח ושימושי.
מעניין אותי כמה הפשוטים_מרצון??‏?‏ שביניכם מוציאים בחודש
זה באמת מענין. אולי אנשים מוכנים לספר בעילום שם (אבל כן לציין גודל משפחה וגיל הילדים)
רשימה קלה לקריאה של עצות לדברים שאפשר לעשות בבית לשם פישוט החיים, הקטנת הג'אנקיה ודאגה לכדור?
פליי_ליידי‏, כמובן (לא לטובת הכדור אבל בהחלט לצמצום הג'אנקיה)
סוג של פשטות מרצון hilarious
כל כך מופרך שזה משעשע
"כתבבה" ‏http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/870887.html
גברת_האריס‏
ברכות על ההצטרפות לזרם happy
יחד עם זה רוצה להציע לשלב את הילדים בתהליך ולהסביר להם (לא יודעת אם עשית את זה) ילדים עלולים לחוות קושי גדול כששינוי כזה קורה להם בלי שיבינו זה עלול ליצר חרדות / התנגדות וחבל

את מכירה את יחס_של_ילדים_לפשטות_מרצון‏ ?!
(אם לא רלוונטי / מרגיש לך לא מתאים את מוזמנת למחוק)

גברת_האריס‏
ברכות על ההצטרפות לזרם

גברת נוריס זה מספרים אחרים, היא פחות חמודה מגברת האריס..happy (חוץ מרולינג יש גם את זו של אוסטן)

יחד עם זה רוצה להציע לשלב את הילדים בתהליך ולהסביר להם
למען האמת השינוי לא כזה דרמטי, כי אף פעם לא היינו טיפוסים של מותגים או בילויים, ותמיד ניהלתי את התקציב בצורה מחושבת והרבה פעמים הם שמעו ש"את זה לא קונים כי יקר מדי". בענין החשמל, למשל, דיברתי איתם, הסברתי ונתתי דוגמאות מיספריות, וגם הזכרתי את הנזק הסביבתי. הקיצוצים הגדולים רובם בדברים ששייכים אלי - המכונית, העוזרת. לטווח רחוק זה יהיה בצמצום בהוצאות על הבית - ריהוט, שיפוץ. כביסה ממש לא אכפת להם.

את מכירה את יחס_של_ילדים_לפשטות_מרצון‏‏ ?!
כן, קראתי גם אותו. הילדים שלי תמיד היו יחסית צנועים. כמעט לא דורשים מותגים - לא מזמן הבן בן ה-16 ביקש יפה שארשה לו לקנות נעלי ספורט קצת יותר טובות מ-200 ש"ח כי לא נוח לו, אז הסכמתי, והוא קנה ב-350. הם מקבלים דמי כיס של 50 ש"ח *לחודש* בגיל תיכון. הקטנים 5 ש"ח בשבוע. בגדים עוברים מאחד לשני אם הם במצב סביר. כל זה היה כבר קודם. בעיני צניעות והתנהלות פיננסית אחראית הם חלק חשוב מהחינוך.

עוד משהו על לשתף את הילדים. לא מתחשק לי לשתף אותם בתכניות הפרישה שלי. כשיגיע הזמן, אם אצליח ואם עדיין ארצה. אני גם לא נוהגת לדווח להם כמה אני מרויחה או מה התקציב המשפחתי. יש להם איזה מושג, מן הסתם, אם הם מחברים אחד לאחד.
2 מבוגרים, 1 ילד. מקסימום הוצאות - 6,000 ש"ח בחודש.

כמעט לא מוציאים על:
נסיעות לחו"ל, בתי מלון, מסעדות. הלבשה והנעלה. כרטיסי ברכה (כותבים בעצמנו). מנוי לחדר כושר. מספרה. מכשירי חשמל וגדג'טים. מיזוג אוויר. פעוטון/מעון.

לא חוסכים ולא מתקמצנים ולא מתפשרים בשום אופן על:
ספרים. צעצועים (איכות לא כמות). מנוי לעיתון. מנוי לספרית וידאו טובה. גלידת שמנת. מים מינרלים. מתנות שמתאימות בדיוק למקבליהן ומשמחות אותם. כניסה למופעים ואירועי תרבות מדי פעם.
כשקונים פעם ב, נעליים, בגדים, מכשירי חשמל, משקיעים כסף באיכות גבוהה (לאו דווקא מותגים) כדי ליהנות מהם לאורך זמן.

עיקר ההוצאות:
רכב: רכב אחד ישן, נאמן וחסכוני. דלק, ביטוח. שטיפת מכוניות רק כשהצבע אפור כהה וזרים גמורים שואלים "כמה כבר עולה לשטוף מכונית?". נסיעות קצרות עד בינוניות מהעבודה, ההורים, הקניות ובילויים. מתאמים זמני נסיעות - זה כייף, והשקעה בזוגיות.
מזון: עד 500 ש"ח (גג) בקניה שבועית כשאין אורחים.
משכנתא: קטנה יחסית. בערך כמו שכר דירה חודשי לדירה בגודל דומה (3 חדרים).

מה עושים עם העודף? חוסכים לקניות הגדולות של פעם ב, לרופא שיניים אם נצטרך.

צ, יש לכם עודף? אתם בטח לא גרים במרכז. אני מניחה שאתם גם לא קונים שום דבר לבית. אני מדברת על מקרר, מזגן וכו. הבעיה עם חיים מאוד מחושבים על הקצה כלומר, להרוויח מעט מאוד ולהוציא כמובן כמו שמרוויחים זה שמוגבלים בהחלט בצריכת תרבות. לי זה מאוד חסר. אני אוהבת מאוד תיאטרון, לצאת לתיאטרון מעבר למחיר הכרטיס שאפשר בדרך כלל להשיג בהנחה ואז זה 120 שקלים לזוג זה גם הוצאות הנסיעה ואיזה קפה או משהו להשלמת החוויה. בעיני פשטות מרצון (ואנחנו גם ככה אנשים מאוד מחושבים לא כמו אלרונד אבל מחושבים), משמעותה אי צריכה של תרבות. מאוד חסר לי. אנחנו גרים בעיר אז אין לנו את יתרונות הטבע.

(הערת עריכה בדיעבד: רוב הדיון על צריכת_תרבות_ופשטות_מרצון‏ עבר לשם)

דרך אגב, אין לי בעיה עם יד שניה, רק שגם בחנויות בגדים רגילות אני בקושי מוצאת בגדים אז ביד שניה אין לי סיכוי בכלל (וזה מניסיון) מה גם שבאיזור שלנו אין הרבה אופציות.

10000-11000שקלים. מבוגרת אחת + 2 ילדים.
למרות שיש דירה ואין משכנתא. למרות שאין מותרות, מסעדות סרטים, הצגות, רק לעיתים ממש נדירות.
גן פרטי: 2500 שקלים לחודש
ביביסיטר: 1000 שקלים לחודש
הרבה הוצאות על מזון, אורגני בעיקר: 2000 שקלים לחודש ולפעמים יותר. לא מתפשרת. מזון באיכות טובה בלבד. מים מינרליים.
מצמצמים מאוד הוצאות על חשמל, תקשורת וכו' אבל יש.
ארנונה: 400 שקלים בחודש
מכונית: לא נוסעים הרבה, בעיקר לעבודה וקצת בסוף השבוע. בכל זאת, 600 שקלים לחודש על דלק. לפעמים יש תיקונים, ביטוחים ועוד וזה המון כסף (אלפי שקלים שמתחלקים על כל השנה). מכונית עולה הרבה אבל כרגע לא רואה שום אפשרות לוותר עליה, כי במקרה שלנו הזמן יקר מאוד.
ויש הוצאות מסביב. תמיד יש משהו. שם נעלים לילד, פה בגדים. רופא שיניים, מכונת כביסה שהתקלקלה, אינטלטור. גם אני, כמו צ. לא מאמינה בזול. קונה איכותי (אבל לא יוקרתי בהכרח) בלבד.
שורה תחתונה: איכשהו נראה לי שאני חיה ממש בצמצמום ובכל זאת מוציאה המון כסף. אבל אנחנו כנראה מקרה לא מייצג כי כל סוג של עזרה אצלנו היא בתשלום מלא.
2 מבוגרים + 5 ילדים גדולים
שכר לימוד וחוגים 5,700
מזון 3,300 (לא אורגני, חוץ מדברים מזדמנים. בעיקר מזון גולמי - פירות, ירקות, דגנים מלאים, לחם מלא, מוצרי חלב, עוף וביצים. פעם בשבוע קניה של פרות וירקות בשוק)
ארנונה 900
חשמל 250 לחודש (היה 1100 בקיץ, 1400 בחורף!)
מים 250 לחודש (טעון שיפור sad )
טלפון ואינטרנט 170 (בזק +ספק)
טלפונים ניידים 120
תחבורה ציבורית 500
רכב: מהחברה, יורד מהמשכורת
הוצאות רפואיות (ביטוח משלים, רופאים ותרופות רופא שיניים, שיננית) 550
יישור שיניים - בקרוב מתחילים ילד רביעי, עלות לכל ילד 9000-15000
סולר לחימום 5000 לשנה
הוצאות על הכלבה 230 קבועות, מדי פעם עוד כמה מאות לוטרינר
מתנות, דמי כיס, ביגוד ואחזקת בית: מעריכה ש- 2000 בממוצע

להערכתי נוציא 16,000 בבמוצע לחודש בשנה הקרובה אם לא יהיו הפתעות רעות, כולל הוצאות שנתיות והוצאות "לא צפויות", לא כולל רכב.

חשמל 250 לחודש (היה 1100 בקיץ, 1400 בחורף!)
מה ?
וזה לא כולל חימום ?
2 מבוגרים וילד, הוצאות חודשיות של בין 4000 ל-5000 ש"ח.
כמעט לא משלמים על דיור, כי אנחנו גרים בבית פיצפון ומאוד מאוד מאוד פשוט (מרצון happy) שעולה לנו פחות מ-200$.
עיקר ההוצאות הן על דלק (כאלפייה בחודש) וגן (כנ"ל).
רכב 1. ביטוח חובה + ג' בלבד.
קניות בסופר - לא יותר מ-350 בשבוע (כשאין אורחים / חג. לא צורכים הרבה אורגני כרגע, לאו דווקא בגלל הכסף).
ביגוד - בעיקר יד 2. בערך פעמיים בעונה מוציאים עד 500 ש"ח על כל המשפחה יחד, כולל הנעלה.
משחקים לילד - יד 2 ומתנות. פה ושם קנינו משחקים זולים ומעולים.
תרבות - סרטים בדי-וי-די אצל סבתא כשבאים, ספרים שמסתובבים בין החברים בהשאלה, אינטרנט. ישיבה עם החבר'ה סביב מדורה.
נופש - בארץ, בטבע (לא היינו בחו"ל 7-8 שנים. לא ממש חסר).
חשמל - לא מצליחים לצרוך הרבה (טפו טפו), חימום_מים‏ על גז, ובכלל אין הרבה מכשירי חשמל בבית הפצפון שלנו (מחשב 1, יש תנור אפייה אין טוסטר, אין מיקרו, מקרר קטן).
סלולרי - מדברים מעט.
ת'אמת אני לא זוכרת מתי הגענו ל-5000, אולי ממש מזמן (לפני שביטלנו תכרטיס אשראי). אז כ-4000 ממוצע.
חשמל 250 לחודש (היה 1100 בקיץ, 1400 בחורף!)
מה ?
וזה לא כולל חימום ?

אופס, ה- 1100 ו-1400 זה לחשבון של חדשיים, לא לחודש, סליחה.
בחורף אנחנו מדליקים לפעמים את המזגן בסלון לחימום, אבל רוב החימום הוא בהסקה על סולר.

מה שהורדתי, והוריד 300 ש"ח לחודש, זה

  • 2.5 שעות בוילר ביום במקום 9 שעות ביום
  • לא משתשמשים יותר במייבש כביסה
  • החלפתי נורות מרגילות לנורות PL
יש לכם עודף? לא מ 6000 אלא ממה שמרוויחים. ההוצאות יותא קטנות מההכנסות.

אני מניחה שאתם גם לא קונים שום דבר לבית. אני מדברת על מקרר, מזגן וכו. קנינו פעם אחת, עם עזרה מהמשפחה, כשקנינו דירה. לא התפרשנו על איכות אז גם צריכת חשמל נמוכה כי הכל מדירגו אנרגיה A. מה שיותר חשוב זה ההוצאות השוטפות, לא אלה של פעם ב.

הולכת, נראה לי שמה שחשוב בפשטות מרצון זה שהיא מרצון, לא מכפיה או לחץ חברתי להיות באופני.
לא כל אחד רוצה לבחור בפשטות בכל תחום. אפילו לא בכל תחום חומרי.

גברת_נוריס? (הי, זו לא החתולה של השרת בהארי פוטר? happy ) - אין לכם דוד שמש?

קרוטונית - כל מילה, כרגיל. flower

הולכת, עוד דבר: אני חושבת שאף אחד כאן לא מתכוון ללחוץ עליך לחיות כמו נזירה במנזר. הכוונה רק לעשות סדרי עדיפויות. לך חשוב יותר תיאטרון? את חיה את זה? זה בנפשך? סבבה. תתפשרי בתחום חומרי יותר (למשל, ותרי על מייבש, אם יש לך, כמו שגב' נוריס הציעה). לא מנסה להיכנס לך לכיס או משו
מה שיותר חשוב זה ההוצאות השוטפות, לא אלה של פעם ב.
ההוצאות של פעם ב מאוד חשובות כי כשאין לך אז את פורסת וזה נכנס להרבה זמן לתקציב השוטף ואוכל ממנו נתחים.
פשוטה אתם גרים במקום מאוד זול. אנחנו לא יכולים בגלל המקצועות.
בקיצור כולכם למעשה אישרתם את מה שכתבתי כי ספרים גם אנחנו קוראים, אנטרנט לא נכלל בהגדרת תרבות, ישיבה סביב מדורה גם לא, תיאטרון, אופרה, חו"ל זה עדיין יקר ולמעשה עושה רושם שאנשים כאן חיים מהיד לפה וחריגה קטנה של הוצאה לא צפויה תהרוס את כל חישובי התקציב השוטף ולמעשה אין מקום לזוז.
אין לי מיבש, אנחנו מאוד צנועים אבל עדיין מוציאים יחסית הרבה בגלל שאנחנו זוג צעיר, היינו צריכים לקנות דברים לבית, האוטו שממש חובה אצלנו עולה כסף ובלי אוטו שוב אי אפשר לזוז בשבתות לשום מקום, גרים במרכז אז הדיור כאן יותר יקר, תחומי העיסוק שלנו ומיקום המשפחה המורחבת מחייבים אותנו לגור כאן. לא אמרתי שמישהו מכריח אותי לחיות כמו נזירה.
הוצאות חודשיות של בין 4000 ל-5000 ש"ח.
פשוטה_מרצון? - הסיכום של הפירוט שלך יוצא יותר מ-5000...

אני חושבת שהרבה אנשים שוכחים את ההוצאות השנתיות כשהם אומדים את ההוצאה החדשית שלהם. צריך לחלק אותם ב-12 ולהוסיף לרשימה. באותו אופן חובה להחשיב גם את ההוצאות ה-"חד פעמיות/לא צפויות", כי צפוי לגמרי שיהיו כאלה. אם מכונת הכביסה לא תתקלקל, זה יהיה הרכב, ואם לא מתקן תריסים אז אינסטלטור. ואם האח לא יתחתן, אז לגיסה יוולדו תאומים, ואולי פעם נרצה ביקור אצל רופא פרטי או אבחון פרטי לילד.

דרך אגב, דרך קלה לקבל מבט מלמעלה על ההוצאות האמיתיות במשך תקופה (לא האשליה), היא סיכומים שנתיים ורבעוניים באתרים של הבנק וחברות האשראי.

גברת_נוריס??‏ (הי, זו לא החתולה של השרת בהארי פוטר? ) - אין לכם דוד שמש?
גם היא. וגם גברת טרחנית וקמצנית בפארק מאנספלד של ג'יין אוסטן.
יש דוד שמש, אבל הוא נותן בערך מקלחת וחצי בקיץ. כנראה שהקולטים לא מכוונים טוב. אני גם מתכננת כמה זמן לשלוח את הבן לנקות אותם מאבק - זה קצת אקרובטיקה להגיע.
שוכנת מה שאת מדברת עליו כאן הוא לא פשטות מרצון הוא פשטות מחוסר בחירה מה שקרוי גם עוני

וזה אכן מצב מתסכל - כך נשמע לי לי יש קארמת כסף טובה
ההוצאות של פעם ב מאוד חשובות כי כשאין לך אז את פורסת וזה נכנס להרבה זמן לתקציב השוטף ואוכל ממנו נתחים
מסכימה!

אני חושבת שזה פשוט אשליה עצמית, לחשב רק את השוטף, וזו טעות שראיתי הרבה אנשים עושים.
למשל רכב - מחשבים רק דלק, ובמקרה הטוב זוכרים ביטוח ורישוי שנתי. מה עם טיפולים? ותיקונים?
ומה עם הוצאות מימון? קניתם את האוטו, עלה לפחות כמה עשרות אלפים, ואולי עוד ריבית אם לקחתם הלוואה, והפסד ריבית אם היה לכם הכסף. בעוד כמה שנים הוא יתיישן ויזדקק להחלפה - מאיפה יבוא הכסף?

חברת "חשב" שמפרסמת הערכות עלות שימוש ברכב, מעריכה שעולה 2,500 ש"ח בחודש להחזיק רכב ישן שנוסע 15K ק"מ בשנה, כולל הכל.

20 שקלים על קפה לשני אנשים, זה לא מה שיציל אותי

כלכלנים קוראים לזה ה- Latte Factor
אם, למשל, אדם בן 25 שקונה לעצמו כוס קפה ב-7 ש"ח ליום, יוותר על הקפה וישקיע את הכסף בבורסה במקום זה, עד גיל הפנסיה (67), בהנחת ריבית של 10% (התשואה הממוצעת בבורסה האמריקאית לאורך זמן), הוא יצבור מליון וחצי ש"ח. פי שניים מדירה ממוצעת. סכום שמבטיח פנסיה נאה עד סוף חייו.

הנה מחשבון:
http://www.finishrich.com/free_resources/lattecalculator.php

פשוטה_מרצון?‏ - הסיכום של הפירוט שלך יוצא יותר מ-5000...
מעניין אותי איך הגעת לזה. בכל אופן לסכום הכולל לא הגעתי דרך חיבור של ההוצאות השונות, אלא דרך חיסור של העודף הממוצע מההכנסה הממוצעת.
אגב, אצלינו - בגלל שההוצאות קטנות מההכנסות - ההוצאות החד"פ הגדולות לא מתחלקות לתשלומים אלא יוצאות מהעודף. כך שאת הביטוח של האוטו למשל אני לא מרגישה בשוטף.
פשוטה_מרצון??‏‏ - הסיכום של הפירוט שלך יוצא יותר מ-5000...
מעניין אותי איך הגעת לזה. בכל אופן לסכום הכולל לא הגעתי דרך חיבור של ההוצאות השונות, אלא דרך חיסור של העודף הממוצע מההכנסה הממוצעת.
אגב, אצלינו - בגלל שההוצאות קטנות מההכנסות - ההוצאות החד"פ הגדולות לא מתחלקות לתשלומים אלא יוצאות מהעודף. כך שאת הביטוח של האוטו למשל אני לא מרגישה בשוטף.

בבקשה:
דיור 840
דלק 1000
גן 1000
ביטוח חובה+ג' 2400/12
קניות בסופר 350*4.3 (כן, יש יותר מ-4 שבועות בחודש)
ביגוד 12/ 500*4
חשמל מים וגז 300 ?
סלולרי 50?
טלפון ואינטרנט 150?
צעצועים וסרטים?

יוצא 4711
בלי צעצועים וסרטים
בלי טסט, טיפולים ותיקונים לרכב

ההוצאות החד"פ הגדולות לא מתחלקות לתשלומים אלא יוצאות מהעודף
זאת אומרת שהעודף הוא לא באמת עודף

אולי נשאר עודף מהעודף? כלומר, אולי ההכנסות מכסות גם את ההוצאות השוטפות, גם את הח"פ, וגם נשאר עוד?
אולי נשאר עודף מהעודף? כלומר, אולי ההכנסות מכסות גם את ההוצאות השוטפות, גם את הח"פ, וגם נשאר עוד?
אכן כן.

בבקשה:
דיור 840
- פחות, פחות. לא רוצה להגיד כמה בדיוק כדי לא לעורר קנאה / עין רעה
דלק 1000 - גם כן, נגיד שקצת פחות
גן 1000
ביטוח חובה+ג' 2400/12 - כן, אבל שילמתי את זה בשני תשלומים, לא התייחסתי לזה בכלל כשכתבתי 3000-4000. מסכימה שהסכום גדל כשמתייחסים לזה.
קניות בסופר 350*4.3 (כן, יש יותר מ-4 שבועות בחודש) כתבתי שזה לא יותר מ-350 בשבוע, אבל נגיד.
ביגוד 12/ 500*4 - כן, אבל גם את זה אני משלמת בתשלום אחד, שוב - לא התייחסתי לזה בכלל כשכתבתי 3000-4000 ובהחלט מסכימה שהסכום גדל כשמתייחסים לזה. הכוונה היא שאני לא מרגישה את זה בשוטף.
חשמל מים וגז 300 ? אה... בואי נגיד שכן.
סלולרי 50? כ"א, יחד 100 נגיד.
טלפון ואינטרנט 150? כן.
צעצועים וסרטים? לא יותר מ-10 ש"ח לחודש.

ביגוד 12/ 500*4
בערך פעמיים בעונה מוציאים עד 500 ש"ח על כל המשפחה יחד, כולל הנעלה.

הכוונה היתה פעמיים בשנה ולא פעמיים בעונה (מה, השתגעתי? happy)

חסרים פה אנשים עם ילדים מעל גיל גן...
כשאנחנו היינו זוג צעיר + 1, חיינו משניים וחצי גרוש. מענין אותי לשמוע מאנשים שמצליחים להחזיק משפחה גדולה ומבוגרת, ולאורך זמן, בסכומים נמוכים.
אם אני קוראת אותך נכון, זה בכלל לא ערך שממוקם גבוה במערכת הערכים שלך.
את לא קוראת אותי נכון ואשמח אם לא תעשי לי ניתוח אישיות בטח לא בצורה הפטרונית והשיפוטית הזו.

דרך אגב, קרוטונית, רק חיזקת את מה שטענתי מלכתחילה.

גם אנחנו בתור סטודנטים בדירה חירבה, באיזור רע מאוד, בלי לקנות שום דבר עם מקרר נוזל ועם תקציב מאוד לחוץ לאוכל הוצאנו עד 2800 ש"ח לחודש לשני אנשים. סבבה. לא יכולנו לזוז. היינו חנוקים. הצלחנו לחיות ככה. לא הייתי רוצה לגדל ככה משפחה. רוצה לאפשר לילד שלי שיעורים פרטיים אם צריך, חוגים אם הוא רוצה, הצגות וסרטים. לא מדובר על מותגים בבגדים ונעליים, זה לא מעניין אותי. אבל, אם את רוצה לפתח את הילד כדי שיוכל להתמודד בעולם התחרותי של העתיד צריך לפתח אותו. אין מה לעשות. זו עובדה. וזה עולה כסף. גם בריאות עולה כסף, לפעמים צריך יעוצים פרטיים וכו'. אף אחד לא ישכנע אותי שמהגרושים שהוא חוסך כל חודש מזה שהוא לא קונה קפה הוא יכול לספק לילד את הדברים הללו.

ושוב, אנחנו אנשים מאוד צנועים, נוסעים באוטו ישן, בקושי קונים בגדים ולא מנקרים עיניים בשום תחום וזה גם לא מעניין אותנו.

אהלן - קצת לשים דברים בפרופורציה.. ממליץ על הספר ‏עולם רעב" - יש "כאן‏ 16 תמונות מהספר.
אני חושב שבכל מקום בעולם בתזונה כמו אלו במחנה הפליטים - שמתבססת על חומרי גלם מן הצומח - תהיה זולה מאד - ירקות, פירות העונה, דגנים וקטניות (מונבטים כמובן..).
ואני חושבת שכל עוד פשטות לא באה מרצון/בחירה היא תהיה תחת הגדרה של עוני.

יש אנשים שהמציאות מחייבת אותם לצמצם ואז הם תקועים בעוני/הרגשה של עוני, למרות שגם בשלב הזה אפשר להפוך זאת לרצון/בחירה.

מה המונח המקביל ל-"פשטות מרצון" באנגלית?
למרות שגם בשלב הזה אפשר להפוך זאת לרצון/בחירה
ולהימנע מתיסכולים על כל מה שנמנע ממך? הכיצד ?
לאהוב את מה שיש.
זאת המציאות כרגע, ויכול להיות שעושים משהו בכדי לשנות אבל עד אז או שנהיה מתוסכלים וממורמרים או שנראה את הדברים הטובים שבאו לנו מהמצב.

מודה שבתחום החומרי אין לי שום בעיה עם זה - כלומר בתחום החומרי מסוגלת לראות תמיד את חצי הכוס המלאה.
דווקא בתחומים אחרים יותר מתקשה בזה. כלומר מסרבת לקבל את המציאות.

ואם מדברים על תסכול. התסכול הכי גדול שלי זה להבין למה אני מונעת מעצמי דברים מסוימים (לאו דווקא חומרי). שום דבר לא נמנע ממני (כלומר מבחוץ) זה רק אני לעצמי.
ולמרות שאני מודעת לחוקי השפע: הכל זמין בשבילי ומה שלא כנראה לא נכון לי כרגע (בכל התחומים) ורוב הזמן גם מאמינה בהם - לפעמים יש תסכול.

Volunary Simplicity

יש הרבה ספרים (באנגלית, באנגלית) ואפילו היתה תכנית בערוץ שמונה (לפני לפחות 5 שנים - ראיתי כשעוד היתה לנו TV)

simple living או voluntary simplicity
"ויקיפדיה" ‏http://en.wikipedia.org/wiki/Simple_living
אני חושב שבכל מקום בעולם בתזונה כמו אלו במחנה הפליטים - שמתבססת על חומרי גלם מן הצומח - תהיה זולה מאד - ירקות, פירות העונה, דגנים וקטניות (מונבטים כמובן..).
יש לך טעות, במזרח אירופה זו תזונה מאוד יקרה.
אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות

ההולכת, נראה לי שאת המשפט הזה את יכולה להחזיר אלייך.
<אני לא יודעת איך לנסח את זה כך שתביני שזו לא בקורת>

יש הרבה אנשים שמתוך הכרח היו חייבים להצטמצם ואז גילו מתוך שימחה את הפשטות מרצון. מה רע בזה?

הולכת, "רוצים ולא יכולים" זה כללי מדי. השאלה היא תמיד עד כמה רוצים ועד כמה לא יכולים.
אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות. האם בכל פעם שהחלטנו שאנו רוצים במשהו, אך לא מספיק כדי שהמאמץ להשגתו יהיה מוצדק, נכנסנו לקטגוריית "רוצים ולא יכולים" ולכן אנחנו נורא מתוסכלים?
רוצה להוסיף ביחס לטענה הזו אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות
לפעמים התפיסה הזו תוביל אותנו לבחור לעבוד פחות ואז הכנסותינו יקטנו.
*בעיני* , מי שאין לו אופציה אחרת - כלומר לא יכול לבחור לעבוד פחות / יותר [להרויח פחות/ יותר] הרי ששאלת הרצון מתבטלת. אז
מדובר אולי בחיים צנועים ואולי אפילו שביעות רצון מהם אבל במקרה זה אולי זה באמת לא מתאים להיכנס לכנפי פשטותמרצון.
אני חושבת שבין האנשים כאן פשטות מרצון היא הרבה פעמים מסווה להכרח להצטמצם כי ההכנסות נמוכות
יכול להיות
אבל אם אני בודק את השיקול ללכת להצגה
אז יש בהפשרותי ללכת להצגה פעם בחודש
או לקולנוע פעמיים בשבוע
אבל זה לא מושך אותי
אני לא מרגיש שזה מה שיעשה לי את זה
לא מבחינה תקציבית אין בעיה אם אני ממש רוצה
אולי זה מיותר ויכול לבוא על חשבון דברים אחרים
אני מעדיף תרבות קצת שונה
לפעמים התפיסה הזו תוביל אותנו לבחור לעבוד פחות ואז הכנסותינו יקטנו.
אכן
זה גם מה שאנחנו עשינו
לא שהמשכורת שנקבל בעבודה מלאה יותר תהיה הרבה יותר טובה
אבל כן אם נחליט על עבודה במשרה מלאה יותר אז נוכל גם יותר דברים
אבל מצד שני בחרנו להיות יותר בבית
אז בשבילנו זה שווה את הצימצום במשכורת.
כתבתי כאן לפני המון זמן ולא ראיתי שענו לי.
קצת עיצבנה אותי התשובה.
בקשר לאורגני, ענו יפה במקומי.
בקשר לבריאות אלטרנטיבית- הלו! אני לא מדברת על סדנה למדיטציה! אני מדברת על זה שלדעתי לרפואה המערבית אין תשובות אמיתיות לבעיות בריאותיות שיש לי או לילדה שלי. אפילו רופאת הילדים שלנו אמרה שחבל לטרטר את הילדה לרופאים מומחים שלא יעזרו לה בכלום ורק יכאיבו וישגעו אותה ואותי והפיתרונות היחידים שהיא מכירה לנושא הם אלטרנטיביים. לא הלכתי למי שהמליצה לי עליו כי נגמר הכסף אחרי טיפול קודם שלא עזר....
ובקשר לסדנאות וכו', אני מסכימה שזו אכן צריכה לשמה, ללא ספק, גם ללכת לרפלקסולוגיה "בשביל הכיף" זו צרכנות לשמה, אבל בעיני מזון , אויר ובריאות הם לא!!!! מותרות. אני אגיד גם שחינוך. אולי מי ששאלה אותי קודם מה יקרה לי אם אוכל לא אורגני (אגב, אני אוכלת לא אורגני די הרבה, ומתבאסת מזה) תשאל גם למה להשקיע בגן טוב לילדה שלי במקום לשלוח אותה לגן "רגיל" (עם אוכל רגיל וממתקים רגילים ומטפלות רגילות ומגעילות, יש אחד כזה ברחוב שלי) ואל תתחילו בכלל עם זה שלהשאיר אותה בבית זה זול יותר. לא אצלי בכל אופן.
בפשטות מרצון יש אלמנט של בחירה אחרת מדובר בסתם עוני.
אצלנו יש אחד שחשוב לו ללכת לכל מיני דברים כמו תיאטרון ולכן הוא הולך ואחד שחשוב לו לראות משחקים של ספורט בטלוזיה ולכן הוא מוצא חבר עם מכשיר והולך לראות אצלו . שניים שלא חשוב להם איך הבגדים שלהם ואחד שמאוד חשוב לו איך הנעליים .אחד שקורא שני ספרים בשבוע ואחד שיש לו ערימת קריאה ליד המיטה .ואנחנו משתדלים במסגרת הכסף שיש לנו לקנות מה שצריך ומה שחשוב לאחד או לכולם. וכן יש דברים שאנחנו מוותרים עליהם

למשל ה3 חודשים בטן גב בתאילנד שהיו נורא חשובים לי הועברו אחר כבוד ליום שבו נזכה בפיס (שמישהו כבר יקנה פה כרטיס) על חשבון זה שאנחנו רוצים לחסוך חלק מהכסף שלנו וזה בעיני שנינו יותר חשוב .
בקיצור יש דברים שויתרנו עליהם ויש דברים שלא חלק מהויתורים הם אילוצים, ראה תאילנד, וחלק הם בחירה בפשטות למשל ספרים משומשים או מהספריה .
הכל קשור לסדר עדיפויות ולהרגשה של בחירה.
יכול להיות שיש כאן המון אנשים שלא ראו הצגה 13 שנים ולא מרגישים שהם מפסידים משהו אשראי וטוב להם בדיוק כמו למישהו שהיה אתמול בתאטרון והיום כבר בודק מה מציג מחר. ולמעשה בעיני זה שלא הולך לתאטרון משוחרר מכבלי הצרכנות המבאסים יותר מזה שפשוט "אוהב" תאטרון. וזה אותו דבר לגבי כל דבר שהדרך היחידה לאהוב אותו היא לצרוך אותו . כי אני באופן אישי מנסה להמעיט בצרכנות.למעשה אני חולמת על היום שבו לא ארצה כלום ולא אצטרך כלום שהבור הזה יתמלא מאליו בי ובאנשים שמסביבי בלי להוציא טיפה אחת של כסף .
הכוח (כמו שאני מבינה אותו ) בפשטות מרצון הוא הבחירה במה חשוב ובמה חשוב מאוד .וזה כמובן משתנה מאדם לאדם .
הכל קשור לסדר עדיפויות ולהרגשה של בחירה.
ברור, וכתבת יפה. פשטות_מרצון‏ זה לא לגור באוהל ולאכול לחם יבש - זה לחסוך בסעיפים הנכונים (שנכונים לכל אחד קצת אחרת).
פלוני_אלמוני?,
נכון שזה עניין של בחירה, על מה להוציא את הכסף.
נכון, וזה כל מה שאמרתי. דברי היו מכוונים לכך שאפשר לצרוך תרבות גבוהה שנקנית בכסף ועדיין להיות "פשוטים מרצון" בצורת החשיבה ובאורח החיים.
על השאר – אני אענה לך במייל, אני מקווה שבקרוב.
כשאתה עני נקודת המיקוח שלך בעולם לא קיימת, אתה מקבל את מה שאחרים החליטו עבורך, מעמלות בבנק עד למחיר של עגבנייה. (ציטוט של אל_דנטה‏ מתוך האם_מזון_אורגני_סותר_פשטות_מרצון‏ )

אני מכירה אישית מישהי ללא השכלה רשמית (אבל עם יכולת ניתוח בהירה ונדירה והמון המון ידע) שגידלה לבד את ילדיה, עבדה חלק מהזמן כפועלת פשוטה, ובכל זאת ידעה להיות ענייה בצורה חכמה : הנקה ממושכת (חסכה פורמולה), סודה לשתייה וחומץ לניקוי כללי ולכביסה (חסכה חומרי ניקוי), ייצרה הרבה חפצים במו ידיה החכמות (חסכה המון), ועוד. אגב, היא לא בחרה פשטות_מרצון‏ - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי). ובכ"ז תמיד אני תוהה מה ההבדל בינה לבין עניים אחרים, שקונים את כל הלוקשים שמוכרים להם במחיר מופרז, ומשתמשים בחיתולים ח"פ, פורמולות, בקבוקים, וכו'. אולי היכולת להטיל ספק, לסמוך על עצמה, וחוכמת כפיים? אבל ודאי יש עניים אחרים שגם להם יכולות אלה?

אולי היכולת להטיל ספק, לסמוך על עצמה, וחוכמת כפיים
לא נראה לי שזה קשור בכלל. לדעתי זה קורבניות מול תושייה.
תושייה - תודה על המילה. זה מתמצת את כל מה שסיפרתי עליה - אישה מדהימה, בעלת תושייה ובעלת ספק.
אבל גם היא חשה מרירות רבה. נכון, היא פעלה ולא התפלשה בה. אולי זה הסוד?
אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות
ודאי.
טיולים בחו"ל ? מתקטננת אני מלהבין - כאילו דיל לאנטליה?)
הבנת למה התכוונתי, בטח לא לזה.
אבל הקביעה הנחרצת למישהו אחר (כמו שעשו פה) שפשטות מרצון אינה בסדר העדיפויות שלו מפני שהוא מרגיש בחסרונם של תיאטרון, מוסיקה ואופרה בשל חסרון כיס, או אינו רוצה לוותר עליהם מפני שהיעדרם מחייו יגרום לחסך שקשה לו לחיות איתו, תואמת בדיוק את הרוח הפנאטית-צדקנית שפשתה בבאותן והבריחה מפה רבים וטובים
תודה רבה. ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממני.
קרוטונית יקרה, נאה לך גסות הרוח, ואני שמחה לראות שבכל אשר תלכי, מפרדס ועד לשדות החרולים של באופן, את ממשיכה את המסורת המלבבת של אבחונים פסבדו-פסיכולוגיים בחינם, התנשאות, צדקנות וגרירת כל ויכוח אפשרי, מהנקה ועד לפשטות מרצון, למחוזות של תחרויות הטחת הרפש_

קרוטונית, אולי לא הייתי מתנסחת בצורה הזאת אבל את ממשיכה להתנשא ולהעליב, לא רואה את זה (או לא רוצה לראות) ומטיחה במישהו אחר שמשהו אצלו לא בסדר כי הוא חושב שאת מתנשאת.
_נא להגיב ולכתוב שאתם לא כאלה- אם רק תוכלו

לא זו היתה הכוונה. רציתי לראות מה אחרים חושבים ולספר איך זה נראה מהצד. וחוץ מזה ממתי אסור להתווכח בבאופן? וממתי דעת המיעוט צריכה לזכות לגידופים?
היה משהו קצת מחמם בשתי השאלות ששאלה ההולכת בדרכים
אולי, אולי, כי יש פה אנשים שלא פתוחים לדעות ומחשבות אחרות. אולי כל מה שהוא סטיה מהבאופניות כפי ש"צריכה להיות" מעורר אנטגוניזם? אולי קוראים לזה חוסר סובלנות?
ומגייסת צבא של פלוניות גועליות שיצעקו בשמי ויירדו על מי שרק אפשר, בניסוחים רהוטים יותר או פחות.
ברור, אני מגייסת צבא של פלוניות (תקראי שוב מה שכתבת ותבדקי אם זה לא הזוי קצת). את לא צריכה לגייס אף אחד, יש לך פה בשביל עשרה אנשים. ואת עדיין לא מבינה איפה את מתנשאת ומעליבה נכון? זה הכל בראש שלי?
שוב פספסתי, אני הפלונית מלמעלה.
אני מכירה אישית מישהי ללא השכלה רשמית (אבל עם יכולת ניתוח בהירה ונדירה והמון המון ידע) שגידלה לבד את ילדיה, עבדה חלק מהזמן כפועלת פשוטה, ובכל זאת ידעה להיות ענייה בצורה חכמה : הנקה ממושכת (חסכה פורמולה), סודה לשתייה וחומץ לניקוי כללי ולכביסה (חסכה חומרי ניקוי), ייצרה הרבה חפצים במו ידיה החכמות (חסכה המון), ועוד. אגב, היא לא בחרה פשטות_מרצון‏‏ - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי).
כל הכבוד לה, אשת חיל.
אני לא מכירה אישית אף אדם – יחזיק או לא יחזיק באידיאולוגיית פשטות מרצון – שאינו נאלץ לחשב את הוצאותיו ולהחליט מה חשוב יותר ומה פחות
מכירה גם מכירה. וגם חייהם לא פיקניק (אבל מסיבות אחרות - לא כספיות). מישהו מעוניין בפירוט מה אינם נאלצים לחשב?
אולי כל מה שהוא סטיה מהבאופניות כפי ש"צריכה להיות" מעורר אנטגוניזם? אולי קוראים לזה חוסר סובלנות?
אצלי בטוח לא כי אני הרי רואה סרטים הולכת להצגות ואפילו לאופרה הזמינו אותיhappy אבל ההתנסחות לא היית המעודנת ובדף על הלבוש הייתה אפילו כמעט גסת רוח מה באמת חשבת שמישהי תענה לך כן אני לובשת סמרטוטים ?
אילה, לא היתה כוונה להיות גסת רוח. אני מצטערת אם פגעתי במישהו בצורת ההתנסחות. התנסחתי בצורה מוקצנת כדי לשקף את איך נראה מהצד לאדם הרגיל (לא באופני) הדף של נשים לבושות באופן טבעי. מה זה בכלל? ודרך אגב, אני הרבה פעמים לובשת סמרטוטים. למה לא?
אני, אני לובשת סמרטוטים.
מרצון, עוד הרבה לפני שהייתי חד הורית, גם בתקופות שהתפרנסתי בסדר. מעט מאד תקופות בחיים שלי אני זוכרת שאשכרה הלכתי וחיפשתי בגדים חדשים בחנויות. מה שבשביל מישהו אחר הוא סמרטוט, עבורי הוא בגד.
בנעליים אני מוכנה להשקיע כי אחרת כואבות לי הרגליים והגב אבל גם הקרוקס שלי בנות שנתיים כבר וזה הזוג האחרון שקניתי, מלבד איזה זוג יד שניה שהתפרק תוך חודש.

בתור אחת שהשתתפה ב"יום ללא קניות" כבר לפני כ 8 שנים, אחת שהנחתה לאנשים סדנאות על איך לחיות בפשטות וקידמה מאד את נושא סחר החליפין בארץ עוד לפני שאנשים חשבו על זה, בתור אחת שראיינו אותה בעיתונים והזמינו לטלויזיה (תמיד סירבתי למדיום הזה, מתוך עיקרון) בנושא סחר חליפין לסוגיו השונים, בתור אחת שראתה כל מיני דברים בנושא הזה של פשטות מרצון והכירה כל מיני סוגים של אנשים שתרבות הצריכה מטרידה אותם, אני חושבת שמה שבאמת חשוב כאן זה המודעות והדיון.

אולי זה נשמע דבילי, קצת כמו "השלום מתחיל בתוכי" של שרי אריסון שחושבת שאפשר לפטר 900 איש ולהגיד להם שיעשו מדיטציה וירגישו סבבה. אין ספק בעייני שמאד משמעותי גם מה *עושים* עם זה ולא רק להישאר בדיון.
עם זאת, לכל אחד יש צרכים שונים, אנחנו אנשים שונים עם יכולות שונות. אני זוכרת שנולדה לי ילדה בשנה הראשונה היו תקופות שאמרתי לעצמי תראי מה את עושה, לוקחת שקיות מהסופר (וקונה בסופר) מחתלת בחד פעמי, תראי כמה מים את מבזבזת ועוד כל מיני כאלה.
מצד שני, באותו רגע אלה הכוחות שהיו לי, אלה החיתולים שהיו לי נגישים ובתוך הסיטואציה הספציפית זה מה שהיה. אבל, חשבתי על זה, הייתי מודעת, זה הטריד אותי. עם הזמן, כשיכולתי, כשדברים השתנו, חזרתי לעשות שוב מה שאני יודעת בתחומים מסויימים. ועדיין בתחומים מסויימים אולי אני צורכת הרבה יותר מאחרים. אני לא חושבת שההשוואה הזו רלוונטית. אני גם יותר נמוכה מהרבה אנשים אחרים וגם צבע העיניים שלי אחר משל רוב האנשים שאני מכירה. אז מה? מה זה אומר?
הצרכים שלי הם הצרכים שלי. יש אנשים שמאד חשוב להם לצרוך תרבות ויש אנשים שיותר חשוב להם להתלבש בבגדים שהם היו הראשונים ללבוש. אני חושבת שכשיש דיון ולא עוצמים עיניים ולא הופכים את זה לטרנד חולף אלא חושבים על זה לעומק זה עושה את העבודה.

אני לא מבינה למה זה צריך להיות כלי לניגוח של מישהו.
אני יכולה לספר שאני לפני כמה שנים החלטתי שאני לא נוסעת יותר לחו"ל. לא לכל החיים, אבל לא נוסעת. מאז נסעתי רק לסיני. מטוסים זה מאד מאד מזהם. היו לי אז חברים הרבה יותר אקולוגיים ופשוטים ממני שכן נסעו , נניח לריינבו באיטליה, כי ככה בא להם. הם לא שפטו אותי על זה שיש לי (והיה לי גם אז) רכב- טוב הם נהנו מהטרמפים שהצעתי להם , ואני לא שפטתי אותם על הטיסה ההכרחית או לא לחו"ל.

אני חושבת שמודעות היא איכות שמתפשטת. היום אני מסתכלת בסיפוק רב על נושא סחר החליפין ובדרך כלל שוכחת להגיד לעצמי- יש לי חלק בזה.
לא מבינה מה זה הדיונים הקטנוניים של מי עושה מה ואם זה פשוט מספיק או לא. הק.ג.ב זה לא כאן ולא צריכה להיות משטרה כזו של מותר ואסור כי בעיני פשטות מרצון אמורה לעזור לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם ולא להפך. אני כן בעניין של לשאול את עצמי הרבה פעמים איך יוצאים מהמילכוד כשרוצים איכות חיים. כמו שאמרתי קודם איכות בעיני זה מזון, מים, אויר, בריאות. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים במלכוד כשאני חושבת על הנושאים האלה וגם על חינוך.

רוקדת, כל כך יפה כתבת, כל כך נהניתי לקרוא אותך, פשוט מקסים.
לא חשבתי אחרת. עוד אחת ממשני השם לצורך מריבות (לזכותך ייאמר שאת רבה גם בגלוי).
אני לא משנה את השם. אני רק הפלונית שמעל ההולכת. לא הפלונית שכתבה לך על עניין הפרדסים וההנקה ושאר ירקות. לא משנה שום שם. את ממשיכה להיות מעליבה ולא נעימה. כיוון שאת לא מוכנה לבדוק את עצמך ובאמת אין לי כוח להסביר את המובן מאליו אני פשוט אדלג על ההודעות שלך. כל טוב.
לא חשבתי אחרת. עוד אחת ממשני השם לצורך מריבות (לזכותך ייאמר שאת רבה גם בגלוי
דרך אגב, כתבתי כבר שפספסתי, את מתעקשת לטעון שאני משנה את השם בכוונה. עוד אחד מהאישומים ההזויים שלך.
מצטרפת:
רוקדת, כל כך יפה כתבת, כל כך נהניתי לקרוא אותך, פשוט מקסים.
תודה
קראתי לא מזמן את "לַיִש" של אהרן אפלפלד. המורה הרוחני הקשיש מלמד את הנער: "אל תלין פרוטה בכיסך". והנער בדרך כלל מצליח ליישם - אם נשאר לו כסף בסוף היום, הוא נותן אותו כצדקה לעיוור. לפעמים מתגבר עליו יצרו, ואז הוא תופר את הכסף במעיל.
היא כמו שפיטר זינגר (ייתכן ואני טועה בשם), פילוסוף, אומר שלקנות מכונית במאות אלפי דולרים זה חבל, כי אפשר לקנות מכונית שנוסעת ובשאר הכסף לעזור לאנושות (על רגל אחת אני כותבת מזיכרון עמום). וזה שונה בצורה קריטית מעוני, הכרח או חוסר.
יפה, אהבתי.
אגב, היא לא בחרה פשטות_מרצון‏‏‏ - פשוט התמודדה עם מה שהיה, והיא כן די מרירה לגבי זה (בלי להאשים אפחד ספציפי).

חבל. התמודדה, אבל את הפואנטה "הפסידה".


עתיד הצרכנות (המאוד אופטימי שלי) הוא שאנשים יחזרו אט אט לצריכה מיצרנים קטנים בסביבת הבית (נגר, תופרת, אופה, יצרן צעצועים,קצב, מגדל פרחים וירקות). בדרך זו תוחזר פרנסה וכבוד לבעלי מקצוע אמיתיים, שבעולמינו המודרני מאבדים אותה לטובת חברות ענק שהשתלטו על עולמינו, מייצרות בעולם השלישי או באזורים טעוני טיפוח, מעסיקות בתנאי עבדות ומעשירות רק את העשירון העליון.
ראו אילו מוצרים אנחנו מקבלים בתמורה?רק כמה דוגמאות: צעצועים שמתקלקלים אחרי שבועיים, בגדים שמתרפטים אחרי כמה כביסות ואף פעם לא מתאימים לגופינו בדיוק, נקניקים מגעילים מלאים בכימיקלים, ירקות מרוססים.. ו...במקרה הקרוב אלי- מוצרי טיפוח מזיקים לבריאות האדם והסביבה.

לפעמים (לא מחויב) נצטרך לשלם יותר עבור המוצרים, אבל מצד שני, זה גם ילמד אותנו לצרוך בצניעות ולהעריך כל דבר שנקנה. ראו את ילדינו- כמה צעצועים הם מקבלים ואין להם טיפת ערך אליהם. אני אף פעם לא אשכח את הבובה שאמא שלי קנתה לי, בבית החרושת הזעיר לבובות ברחוב פינסקר בראשון לציון. אף פעם לא אשכח את הריח המדהים של בית החרושת. זו הייתה הבובה הראשונה והיחידה שלי ואני זוכרת אותה בזכרון מתוק.

חישבו על זה לכבוד השנה החדשה. ושתהיה לכם שנת טובה עם המון רגעים, שיהיה לכם כיף להזכר בהם בשנים הבאות.

עפרה_עדין‏ , בהחלט מסכימה עם מה שכתבת.
לאחרונה התפרסמו מס' כתבות על חזרה לצריכה מתוצרת מקומית, מגמה שהחלה בארה"ב ונקווה כי גם הישראלים יאמצו אותה במהרה...

אני משתדלת להקפיד על כך כבר שנים, בתחילה מטעמי לוקאל פטריוטיות ועם הזמן גם ממניעים סביבתיים.
(בסוף זה יוצא אותו דבר..אם אתה פטריוט ואכפת לך ממדינתך, הרי שתדאג לה גם בהיבט האקולוגי).

למשל: (וסליחה על הבחירה בתחום זניח כל כך)
למה לרכוש מוצרי איפור וטיפוח יקרים להחריד מתוצרת אירופית או אמריקאית כשיש כאלה, טובים ובעלות סבירה, מתוצרת ארצנו?
הלבשה והנעלה כנ"ל, למה לקנות ברשתות הזרות למיניהן, יש כאן שפע ולא חייבים להראות כמו חצי עולם (אבל ממש חצי עולם!) אפשר לקנות אצל מעצבים מקומיים בגדים איכותיים שיחזיקו יותר מעונה אחת..
את הנעליים אנחנו משתדלים לקנות מתוצרת גלי, והבגדים מדלתא פוקס וסריגמיש. מה רע?
אותו כלל ניתן ליישם לגבי מוצרי מזון, כלי בית חומרי בניין וכל מוצר צריכה אחר - צריך לבדוק בכל תחום מהי האופציה הישראלית ולבחור בה גם אם ישנו הפרש של כמה שקלים (בד"כ אין).

tree תלתל.

תלתל, הגם שהצדק עימך בנוגע ללוקאל פטריוטיזם, לתשומת ליבך שגם חברות ההלבשה וההנעלה הישראליות לא מייצרות בארץ אלא במזרח הרחוק, כך שהקנייה שלך עדין אינה תורמת לאיכות הסביבה או למאבק בכלכלת שוק גלובאלי. (לפחות לגבי סריגמיש אני יודעת את זה בודאות, אבל גם די בטוחה לגבי השאר).
לתלתל בתוך תלתל - גלי מיצרת את הנעליים בסין, האיכות לו משהו, בתור ילדה הינו נוסעים לראשון לציון למפעל גלי כדי לקנות סנדלים סוג ב' בזול. הם היו טובים יותר מנעלי סוג א' של גלי היום. פשוט גם הם עברו לגלובליזציה. לנעלים אין לי פתרון, אום אני קונה בחנות מקומית לפחות שבעל החנות ירוויח את לחמו ולא באיזה קניון מפלצתי.

קניה מקומית: הצטרפתי לקבוצה שנקראת קישורי אמהות, את כל המתנות והדברים שאני צריכה אני קונה מאמהות נפלאות אלו, בתור אישה/אמא עצמאית אני יודעת כמה קשה להרים עסק, ולכן חשוב לי לקנות מנשים החולמות על עסק משלהם.

אתם יודעים מה?

נראה לי שעדיף לרכוש מ*כל חברה ישראלית* המייצרת בסין / ירדן / הקוטב הצפוני
מאשר מהחברות הזרות המייצרות שם.

בין זארה מנגו וקסטרו (לא קונה באף אחת מהן)
להעדיף את קסטרו שמעסיקה עובדים ישראלים (גם אם לא בייצור).

בכל זאת.
flower

חברות ההלבשה וההנעלה הישראליות לא מייצרות בארץ אלא במזרח הרחוק,

בין זארה מנגו וקסטרו (לא קונה באף אחת מהן)
להעדיף את קסטרו שמעסיקה עובדים ישראלים

בתחום הזה כדאי אם כך לחלוטין לזנוח את הרשתות, ולהעדיף מעצבים צעירים (לא הסלבריטאים ביניהם שגובים מחירים גבוהים). הם תופרים בד"כ בארץ או אפילו בעצמם. יש המונים כאלה בערים הגדולות, ואפשר לתפוס מבצעים שלהם בירידים ובחנויות מפעל.

ואולי פשוט לקנות בגדים יד שניה (שלא נדבר על כמות הבגדים השווים שאפשר פשוט ללקט ברחובות, אם את/ה גר/ה בתל אביב).
כמובן happy ובאירועי החלפות למיניהם.
קישור | העבר | מחק *הבוסתנאי* (18.11.2007 05:35):
לדעתי, קל יותר לחיות בפשטות בסביבה כפרית
במחיר של דירה בעיר [כ200000דולר] ניתן לקנות משק באזור הדרום
ובמקום לשלם שכירות לשלם משכנתא
ובסופו של דבר לאחר 25 שנה המשק שלכם.
אם במקרה לא תעמדו בהחזרי המשכנתא
תוכלו להשכיר את הבית [זה יחזיר את המשכנתא] ואתם תשימו בשטח המשק
שלכם קרוון או אוהל .עד שירווח לכם.
לא הסלבריטאים ביניהם שגובים מחירים גבוהים
כמו מי למשל?
היום כל אחת עם מכונת תפירה גובה לפחות 100 ש"ח, אחרי הנחה, המחיר לא משקף את האיכות.

בכל אופן, אפשר לקנות גאפ שמיוצר בארץ, בעמק העודפים. בנתיים יש רק לילדים, והמחיר 20 ש"ח לפריט.

ספרון מופלא, כתוב יפה, של נערה בת 19 שחיה חיים דומים למה שאת מתארת, עם אביה, במשך 5 שנים
‏חיי אופוסום‏

מסכימה. חומר קריאה מרתק למי שמתעניין בחיים פשוטים. אזהרה לצמחונים: יש קטעים קשים לקריאה עבורכם.

שימו לב שהספרון נכתב ב-1978, לפני 30 שנה. יש להתיחס לסכומי הכסף המוזכרים בהתאם (לכפול ב- 3.42 למחירי 2008).

עוד דבר, הנערה הזו נעלמה - במקומות שונים במרחב הקיברנטי שואלים מה עלה בגורלה מאז, אני לא מצאתי כלום.

הי היום המיקרו שקנינו לפני 7 שני הלך לעולמו ושמחתי מאוד עכשיו יהיה לי קצת יותר מקום לחתוך ירקות ויכנס קצת יותר אור לבית.
אמרתי לבעלי בשימחה בבוקר המיקרו התקלקל ואני לא רוצה לטקן אותו ואני לא רוצה חדש.
אני רוצה להוציא עוד כמה דברים מהבית.
אני והבת שלי בת השש מסדרים את החדר וכל חודש בערך תורמים צעצועים שהיא לא רוצה יותר לגנים פה ונותנים לחברים.
וזה הרגשה כל כך טובה כשמשהו יוצא מהבית ויש יותר מקום בשביל כלום ושזה ילך לבית שכן צריכים את הדברים.
וזה הרגשה כל כך טובה כשמשהו יוצא מהבית ויש יותר מקום בשביל כלום ושזה ילך לבית שכן צריכים את הדברים. זה לא עוזר! tongue לפי איזו חוקיות קוסמית, כל פעם שאני מוציאה משהו מהבית - משהו אחר נכנס במקומו.

דיברתי עם הגננת של הצעירה, אשה מקסימה עם בן פעוט. שאלתי אותה אם היא מעוניינת בצעצוע גדול שהיה של הבנות וכבר אין להן צורך בו. היא הסכימה בשמחה ואמרה שבדיוק רצתה לקנות לו כזה, אבל חשבה פעמיים כי זה צעצוע יקר. באותו ערב (!!) צלצול בדלת. עצרה ליד הבית שלי מכרה מבית הספר ומסרה לי שקית בגדים שקטנים על הבת שלה. למחרת מודיעה לי חברה אחרת שגם לה מסרו שקית גדולה עבורי. מה יקרה אם אודיע שאני מוסרת את הספה? אני אקבל מכונית?

מה יקרה אם אודיע שאני מוסרת את הספה? אני אקבל מכונית?
hilarious
אורי, אשמח לדעת איך אתה חושב שמשפחה יכולה לחיות מ5000 ש"ח, וכן איך אתה מצליח להסתדר ב2500 ש"ח בלבד בת"א.
שלום,אני אנני בטוח כי רעיון זה לא הוצע על-ידי חכמים ממני,עקב מצוקת המים אני מציע לכרות תעלה מן הים-התיכון לכינרת.אם אפשר להתפיל מי-ים אני מקווה
כי לא תהיה בעיה להתפיל את מי-הים לפני כניסתם לכינרת.תודה בכבוד רב .
איזה דף מקסים!
אורי, אשמח לדעת איך אתה חושב שמשפחה יכולה לחיות מ5000 ש"ח, וכן איך אתה מצליח להסתדר ב2500 ש"ח בלבד בת"א.
יוני,
זה מאוד פשוט. מתקמצנים, חוסכים, או איך שלא תקרא לזה.
1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ועוד 900 ש"ח על אוכל. זה 2100 ש"ח בינתיים. עוד 400 שקל בחודש על בילויים, תחבורה, הוצאות "חד פעמיות" וכו'.

לגבי 5000 ש"ח למשפחה - זאת אמירה שבאה בעיקר מהבטן ולא מחישוב יבש. אין לי נסיון בניהול משק בית של משפחה, ולכן קשה לי לחשב.
אם זאת, לדעתי, כשחיים בלי שתי מכוניות, בלי תרופות ומטפלים, ובלי בילויים יקרים, ה- 12000 ש"ח שמשפחה מוציאה יכולים להצטמצם בהרבה.

קישור | העבר | מחק *רוזמרין* (02.11.2008 09:33):
1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ??????? בתל-אביב? שמעתי שעל דירת חדר של 20 מ' משלמים 2500 ש"ח בחודש ומה עם ארנונה, חשמל ומים?
דרום ת"א

אם עובדים זרים יכולים, גם אתם!
happy

אם עובדים זרים יכולים, גם אתם!
זה לא כזה פשוט כשאת עם ילדים, ולא רוצה שהילדים שלך ייתקלו במחטי מזרקים כל בוקר בחדר המדרגות, או שתחששי לחזור הביתה בחושך עם תינוק כי אין תאורה מתאימה והמדרכה רעועה.

ואני דווקא ביליתי חלק גדול מילדותי בדרום ת"א (המשפחה של אמי גרה בשכ' שפירא, היא עבדה שנים רבות בדרך שלמה וכולי). ממה שראיתי בשנים האחרונות, כאזור מגורים זה אזור קשה.

כנ"ל פלורנטין, אגב. לגור מעל נגרייה, להיות מחוץ לבית כל היום ולצאת לשתות בפאב למטה זה מגניב. עם ילדים בביית זה אחרת - לא רוצים שהם ינשמו את הנסורת ואדי הצבע, לא רוצים שהם יסבלו מרעש המסגריות בבוקר ומרעש המועדונים בערב.
ולעובדים הזרים אין ילדים?

צחוק צחוק, אבל זה עצוב.

נכון, זה עצוב. וגם הם היו יוצאים משם למקום נקי יותר לו היו יכולים.
ומה עם יד אליהו? שכונת התקווה? הדר יוסף?
נשארו עדיין שכונות זולות בתל אביב.

1200 ש"ח על שכירות+חשבונות, ??????? בתל-אביב? שמעתי שעל דירת חדר של 20 מ' משלמים 2500 ש"ח בחודש ומה עם ארנונה, חשמל ומים?
אני לא משתמש במזגן. יש לי דוד שמש שעובד יופי כל השנה חוץ מאיזה חודשיים בחורף, ואז אני עושה מקלחות קצרות. 1200 זה כולל חשמל מים וארנונה, וכן, אני גר עם שותפים.
כשהייתי ילד, היה לי חבר שגר בדירה ששתי משפחות חלקו בה יחדיו. לא נראה לי שהוא יצא מזה כלכך דפוק.

אז נניח שלא רוצים שכונה "גרועה" כמו שלי, אז זה עוד 500 שקל? 700 שקל? סבבה, מדובר על 3200 שקל בחודש. לא 4000 ולא 5000.

כנ"ל פלורנטין, אגב. לגור מעל נגרייה, להיות מחוץ לבית כל היום ולצאת לשתות בפאב למטה זה מגניב. עם ילדים בביית זה אחרת - לא רוצים שהם ינשמו את הנסורת ואדי הצבע, לא רוצים שהם יסבלו מרעש המסגריות בבוקר ומרעש המועדונים בערב.
לא יודע אם את מגיבה למה שאני כתבתי או למה שאחרים כתבו.
אם את מגיבה למה שאני טוען, אז אומר להגנתי את מה שכבר כתבתי:
לגבי 5000 ש"ח למשפחה - זאת אמירה שבאה בעיקר מהבטן ולא מחישוב יבש. אין לי נסיון בניהול משק בית של משפחה, ולכן קשה לי לחשב

אם זאת,
נראה לי שמעטים האנשים באתר הזה שמוכנים ללכת רחוק עם פשטות_מרצון‏ מבחינת צמצום ההוצאות החודשיות.
מהקצת שיצא לי לפגוש מהכותבים/ות באתר הזה,
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו. לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.
אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה, כדי לחסוך כסף, למה פשוטים-מרצון "צברים" לא יכולים? בגלל הבושה?

קישור | העבר | מחק *רוזמרין* (02.11.2008 13:51):
אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה,
זה בדרך כלל סבא וסבתא לא שתי משפחות זרות.
למה פשוטים-מרצון "צברים" לא יכולים?
שאלה מצויינת, אורי. זה תלוי גם מתי מתחילים עם זה. אם זה לפני הילדים והשותפות היא אמיתית אז אולי זה אפשרי אבל אני מנסה לדמיין לעצמי את הסיטואציה שעוד משפחה נכנסת לגור איתנו ואת המבטים של הילדים...לא, לא אקטואלי.
מצד שני, עם כל שאיפותי לחיות יחד עם חברים טובים, אני חושבת שיש צורך אמיתי גם בקן פרטי ששייך רק לנו. אני חושבת שזה לא טבעי ואצלי, מה שלא טבעי=לא הגיוני.
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו
אני חושבת שבעיר זה יותר פשוט כי יש אוטו בתשלום (מונית, אוטובוס) ויחסית הכל קרוב גם לאופניים. האח שלי ומשפחתו ויתרו על רכב לפני שנה וחוסכים הרבה כסף (שהולך על שטויות אחרות אבל זה מאמר מוסגר).
אכן מי שגר בעיר יכול להסתדר עם תחבורה ציבורית,בישובים רכב זה צורך בסיסי כדי להגיע לעבודה\קניות\רופא ועוד.
ולגבי שיתוף משפחה נוספת ביחידת דיור,סבבה שאתה רווק אבל משפחה שבוחרת בזה מתמודדת עם סבל_מרצון? ולא דווקא פשטות_מרצון‏.
אני חושבת שגם שיש שתי דורות בבית (כלומר סבא וסבתא ) זה יכול להביא להרבה מתח.יש מרחב אינטימיות שהוא הכרחי במשפחה וזה חשוב בדיוק כמו הצורך במזון,אהבה וחום.
אכן מי שגר בעיר יכול להסתדר עם תחבורה ציבורית,

בטח שאפשר, רק מאוד מאוד קשה
תחבורה ציבורית איננה אמינה, וכבר יצא לי להגיע מנק' א לנק' ב בעירי תוך למעלה משעה....זה לא ענין של חוסר פשטות,
זה ענין של שיקולי זמן. הזמן שלי מאוד יקר, ואם היתה לי אפשרות - הייתי קונה רכב.
וזה בלי לדבר על חווית הנסיעה בתחבורה הציבורית...ועוד עם מספר ילדים.

אם עולים חדשים יכולים לגור שתי משפחות באותה הדירה
יכולים לגור גם 3 משפחות בדירה אחת (ראיתי) רק אז מה?
חיית כך? האם הם חיים כך מבחירה?
זה לא פשטות מרצון, זה סיבוכיות מזדון. אין סכום כסף ששווה את זה...גם כשמדובר בשתי משפחות שמתחברות על בסיס חברי ורעיוני. תמיד יהיו נקודות חיכוך ושוני, בד"כ אפשר לחיות איתם כשכל אחד חוזר חזרה הביתה בסופו של יום אבל כל הזמן יחד....יש גם בני זוג שלא מסוגלים לשאת את זה tongue

זה לא פשטות מרצון, זה סיבוכיות מזדון. hilarious
מהקצת שיצא לי לפגוש מהכותבים/ות באתר הזה,
כמעט ולא נתקלתי במשפחה בלי אוטו. לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.

אני מכירה כמה וכמה משפחות חינוך ביתי שגרות "בחמולה" יחד עם ההורים/סבים. בנוסף, כמעט כל מי שגר בקיבוץ (ויש כאן כמה כאלה) מסתפק בבית קטנטן.
לגבי חיים לא מכונית – זה באמת קשה במציאות שלנו. אני משתדלת למעט בשימוש במכונית, אבל עדיין נוסעת פעם-פעמיים בשבוע. זה לא פשוט לחיות עם ילדים בלי אוטו.
אנחנו ויתרנו על האוטו לפני חודשיים (זוג+ילד) ואנחנו מברכים על כל רגע.
אנחנו אמנם גרים בעיר, אבל גם מרחקים יותר ארוכים למדנו לגמוע על אופניים - האיש לדוגמה רוכב על האופניים לעבודה בת"א 18 ק"מ הלוך-חזור.
הבעיה היא באמת להגיע לפעמים למקומות שממש דורשים מכונית - כמו חתונות שתקועות בחור בדרום. ואז צריך למצוא טרמפ, או לתרגל עוד אספקט של פשטות מרצון - (מוזמנת_לארוע_כסף_למתנה_אין‏) האם אנחנו באמת צריכים ללכת לאירוע של הבת החורגת של דודה בתיה...
קישור | העבר | מחק *רוזמרין* (03.11.2008 03:24):
_הבעיה היא באמת להגיע לפעמים למקומות שממש דורשים מכונית - כמו חתונות שתקועות בחור בדרום_
אם שוכרים פעם בכמה חודשים מכונית ליום-יומיים זה אפשרי וגם לא מבטל את החסכון.
אפשר גם לחלוק אוטו במקרים כאלה
למרות שקשה למצוא אנשים שירצו לחלוק אוטו (כך התברר לי )
לא נתקלתי בשתי משפחות שחולקות דירה, או משפחה בחינוך ביתי שגרה עם שותפים.

דמיין לעצמך דירה סבירה, הכל טוב ונעים ויפה, אין מתחים על המטבח (כשרות, צמחונות, שעות הבישול), אין ריבים על פינת האוכל (מתי אוכלת כל משפחה), אין ריבים על שום דבר. אבל מה, בלילה התינוק של משפחת השותפים מתחיל לבכות. אולי יש לו קוליק וקשה להרגיע אותו, אולי יש לו תולעים שמדגדגות, אולי ההורים שלו מאמינים שהוא צריך לבכות כדי לפתח את הריאות. והוא בוכה. ובוכה. ואתה לא מצליח לישון. קם עייף, עצבני על אשתך והילדים, שגם מסתובבים טרוטי עיניים, מנקר בצהריים, לא עומד ביעדים בעבודה..
סתם דוגמה שיכולה להיות.
אני הייתי מעדיפה לגור בדירת חדר זעירה ושתהיה מרחב משפחתי פרטי, ולא לקבל שניים-שלושה חדרים בדירה גדולה, שווה ומשותפת. בתקופת המשפחתיות אנחנו כנראה פחות פתוחים לחבר'ה, זה פשוט קצת משתנה. גם הרצון להגן על הבית, גם הצורך העז, הביולוגי כמעט, לקנן.

אחותי גרה עכשיו בדירת שותפות עם תינוק של אחת מהן. בדירת השותפות ליד יש שני ילדים קטנים. זה מאד פופולרי בברלין (יחסית, כן? פופולרי בשוליים הסהרוריים tongue ). יש גם זוגות שחיים בקומונות כאלה, גם בישראל.

אני בכלל לא חושבת שזה צריך להיות סבל או הקרבה. חיים במחיצת המשפחה המורחבת היא מאד טבעית לנו, מה שלא טבעי לנו זה הקירות... בכל מקרה, כמו שנישואים יכולים להיות סבל או תענוג צרוף בתלות בקשר, אני מניחה שזה נכון גם לקבוצה יותר גדולה. מה שכן, למצוא בן-זוג טוב זה ממש לא קל, אז למצוא קבוצה שלמה? (רחל בררנית...)

החלום שלי זה לחיות בסידור-ביניים שכזה, שבו יש איזור פרטי לכל משפחה (שינה וסלון קטן), ואיזור משותף לכולם ביחד (סלון גדול, איזור משחקים, מטבח ואוכל). אבל הבתים הקיימים ממש לא קלים להמרה לסיטואציה כזו, ואני לא מתכוונת לבנות בית.


מה שכן, אם המצב הכלכלי יחמיר, אולי אני אצליח לשכנע את שאר התושבים בכפר העירוני הקטן והמקסים שלנו להשקיע קצת עבודה בהמרות כאלה. כבר העלתי את ההצעה "לגייס" קבוצה שרוצה לגור ביחד ולהתאים לה אחד או שניים מהבתים הקיימים. מי יודע, אולי זה ייתן השראה למישהו tongue


בקשר לתחבורה: אם אתם חיים בסיטואציה שבה אי אפשר בלי אוטו, ורוצים להתכונן לחיים במשבר כלכלי עם מחירי נפט גבוהים, הייתי מתחילה שם. בין אם זה אומר להשקיע באופניים טובים ובין אם זה אומר לדאוג שתהיה מכולת ביישוב (או גן ירק ליד הבית), כדאי מאד להיגמל עד כמה שניתן מהתלות במכונית. על הדרך הרווחתם גם תרומה לסביבה ולבטיחות שלכם.

אני כבר לא יודעת באיזה דף אני, המשבר_הכלכלי_העולמי_ואנחנו‏ או פה...

(להעביר? לפצל? להתחיל דף חדש?)

זה באמת קשה במציאות שלנו. אני משתדלת למעט בשימוש במכונית, אבל עדיין נוסעת פעם-פעמיים בשבוע. זה לא פשוט לחיות עם ילדים בלי אוטו.
אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום. אומנם אני מהרהרת איך אתנייד עם ילד ותינוק כשצריך להגיע לאנשהו מחוץ לעיר. אבל גם לקנות אוטו כדי להזיז אותו פעם בחודש, כשיבוא לנו לנסוע לטיול בשבת, זה לא הכי פרקטי, גם לא בשיתוף עם אחרים (לא שווה לי לשלם ביטוח, חניה וכולי בשביל נסיעות מזדמנות בלבד). אז נשארים כך בינתיים.
כן, לדעתי הכי מעשי זה שימוש במכוניות משותפות כמו שיש בקיבוצים (קרלוג). נכון שזה דורש לוגיסטיקה, אבל זה הרבה יותר יעיל.
אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום.
בתל אביב זו באמת לא בעיה. כאן אני צריכה אוטו לכל דבר קטן, ואין לי, אז אני ממש תקועה בבית. אבל יש לנו אוטו אחד, ואי אפשר בלעדיו.
רחל נראה לי שהמטבח הוא מקור למלחמות הכי גדול וכדאי גם אותו לעשות אישי לכל משפחה

>אילה נזכרת בשבועות הבודדים שגרה עם שותפים <
גם אנחנו חיים בלי אוטו, בישוב קטן שאין בו כלום (מבחינת- מכולת, מרפאה וכו') ועם שני ילדים קטנים (הקטנה בת חודש).
הבעל רוכב על אופניים לצומת הקרובה וממשיך בטרמפים ואני כמעט ולא יוצאת מהבית. כשאין ברירה- מתבססים על טרמפים (שקובעים איתם מראש) או על הקפצות. גם יצא לנו כמה פעמים לבקש רכב משכנים תמורת תשלום על הדלק.
ככה שמניסיוני זה בהחלט אפשרי- אבל זה דורש להיעזר הרבה באנשים מסביב, ובשלב מסוים החלטתי שזה לא הוגן שאנשים אחרים משלמים את המחיר של הבחירות שלנו (למשל ההורים שמקפיצים אותנו כי זה לא הגיוני (לדעתם) לסוע בטרמפים עם ילדה בת חודש...).
בקיצור- נשברנו, ואנחנו מתחילים לחפש רכב...

אה, ויש כאן משפחה עם שישה ילדים (!) שחיים בלי. אבל הם מדהימים גם בלי קשר...

לא היה לי רכב כשהיייתי רווקה וסטודנטית, לא היה לנו רכב תקופה ממש ארוכה לפני שנולד הילד, אבל...

לחזור מהעבודה מתל אביב לגבעתיים היה לוקח לי בממוצע שעה עד שעה וחצי בערב בגלל שחיכיתי בתחנה,
וכנ"ל בבוקר - לצאת הרבה יותר מוקדם, ולפעמים הייתי לוקחת מונית, בגלל שאת הבוס זה לא ממש מעניין שיש לך אוטובוס בעוד רבע שעה ושאחר כך תצטרכי לחכות שעה נוספת בתחנה.

אז בלי ילדים זה אפשרי ולא כזה נורא.

אבל עם תינוק? פעוט? ילדים שאתה רוצה לראות? זמן שלך איתם?
מה גם שלהתנייד איתם, למשל סופר - בלי אוטו זה ממש קשה, לעלות לאוטובוס עם עגלת תינוק זה מאוד קשה,
יש דברים שרואים רק מכאן ולא משם.

קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן:

אליעזר -
זרח! מה יש? האין זה נהדר? עוד אנו בראשית המעשה והנה כבר יש לנו - האם פיללנו או מיללנו? לוקומוביל כזה --

זרח -
כבר יש לנו לא רק לוקומוביל. כבר יש לנו, אליעזר, אפילו חדר אוכל עם שעוונית על השולחן, ועם צלחת לכל איש ועם שתי עששיות, כאילו זה קזינו מונטקרלו. עוד מעט תהיה פה אפילו מדרכה כדי שלא ידבק חלילה הבוץ במגפיך ותוכל להתהלך בנעלי לכה... לא, אליעזר, לא. זה לא זה.

אליעזר -
מדוע זה לא זה? מה לא נאה לך?

זרח -
לא טוב לי פה, אליעזר. לא טוב. הלכתי הנה וקיוויתי להיות מתחיל דבר-מה, להרים עול חדש שלא הורם עדיין ולתתו עליי, עליי את כל כולו, את כל כובדו, להיות חלוץ, אליעזר, כן... להיות נותן, לא מקבל מן המוכן. והנה אני כאן ופה הכול כבר... אה... מוטב לא לדבר...

אליעזר -
לא, זרח - כך אסור. אמרתי לך כבר לא פעם - התבייש. לא כל אדם רשאי לדרוש את כל החולאים הראשונים, את כל הנגעים והפגעים כולם. אמנם אתה ראוי. איני אומר שלא.אבל מה לעשות? כל הקודם זוכה. ובעצם, זרח, לא הכול אבוד. ראה נא - כל הרוחב השמם הזה, כל ביצותיו, כל ההרים האלה, הכול, מן הקצה אל הקצה, שופע גופרית וסלע ואדי קדחת ויירקון ושידפון... אתה חושב שלא יספיק לך?

זרח -
אינך מבין, אליעזר... אינך רואה איך אתה חי. הגעת ומצאת חצר וצריף ופרד ופרה ותבשיל רותח על תבון מוכן ומקום לינה... להם, לראשונים, אשר הגיעו הנה עוד לפני החורף שעבר, להם לא נתנו כלום... אבל כיום, אליעזר - תאר לך: כיום חלוץ עולה להתיישבות ומקבל - חשוב נא! חושה עם חלון, עם תבן מעולה לישון עליו ועם ספסל, ועוד מעט, אני אומר לך, תהיה לך מחצלת מיוחדת לרצפה כמו להרג'ה! לא, אליעזר! עליי להימלט מזה, לברוח אל מקום שיש בו עוד קצת חלוציות ממש...

היום עשיתי משהו שהוא פשטות_מרצון‏ אבל דווקא יקר יותר, אז אני רצה לספר.
בתי קיבלה נעליים רכות יד שנייה במצב טוב, ורצה בהן כמה חודשים (כמו שהיתה אומרת קדיה מולודובסקי) עד שסולייתן נשחקה ונקרעה.
חדשות כאלה עולות 180 שקל בערך, אבל בשוק אפשר למצוא נעליים רכות חדשות ומספקות לגמרי בגרושים.
למרות הפיתוי המפוקפק, התכבדתי ולקחתי אותן לסנדלר, שתפר להן סוליות חדשות ואפילו ניקה אותן.
עלה 50 שקל, אבל עכשיו היא תוכל ללכת בגשם ואני אוכל להעביר אותן לעוד ילדה.
happy
yesflower
גם על הפרנסה שסיפקת לסנדלר.
כל פעם (והפעם הזו אינה יוצאת דופן) בה אני "כאילו" שוכחת מה חשוב, אני מוצאת את הדף הזה וקוראת בו.
כל פעם שאני מנסה לענות לעצמי על השאלה - איך אני לא נגררת לסחרור הזה שבו מצויים רבים, איך אצליח להמשיך לא לרצות את הדברים שאני לא רוצה וזאת שלא אצטרך לשלם את המחיר - אני באה לדף הזה, שיזכיר לי...את עצמי.

אז תודה לכל מי שכתב פה פעם, וממשיך להזכיר לי עכשיו! :)

אני רק בתחילת הקריאה אבל כבר רוצה להמליץ על ספרו השנון של טום הודג'קינסון, "אין מחיר לחופש" ‏http://www.text.org.il/index.php?book=0904011‏.
הספר יוצא נגד תרבות הצריכה ונגד התרבות הקפיטליסטית שהפכה את העבודה והקריירה לדת. הוא מציע אלטרנטיבה פשוטה, שמחה ואנרכיסטית: בטלנות. כפי שהפשטות מרצון היא לאו דווקא פשוטה, גם הבטלנות כרוכה בלא מעט עשייה, אבל קודם כל ובעיקר היא כרוכה במהפך מחשבתי.

הנה קישור ל-"ריאיון עם הודג'קינסון" ‏http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1063627.html‏.

ואשמח לפטפט כאן עם קוראים נוספים של הספר.

נוסעת_סמויה‏, איפה אפשר לרכוש את הספר? בעברית, או אנגלית?
בעברית, בכל חנות ספרים רגילה. אני קניתי בצומת ספרים.
...אגב, הסנדלר שתיקן את הנעליים העתיק את הגזרה, ועכשיו אפשר לקנות ברחוב שנקין נעליים דמויות שושוז בעבודת יד מקומית!
yes
(אני לא אקנה, כי זה מעור, אבל זה כבר סיפור אחר).
נחמד, לא?
אני לא אקנה, כי זה מעור,
סליחה, שושוז זה לא עשוי מעור (של קנגרו)?
מה שמקבלים יד שנייה לא אכפת לי.
(אני עצמי לא נועלת גם עור שניתן במתנה, מטעמי מוסר-סלידה-מראית עין. אבל בשביל הבת שלי זה סביר בעיני. תעשיית העור לא רואה מזה גרוש ושום זיהום לא נוסף לעולם בגלל הנעליים שלה).
כדי לסבר את האוזן: מאותה סיבה לא אכפת לי ללבוש בגד שיוצר בסין אם קניתי אותו בחנות יד שנייה. הנזק כבר נעשה, ולא הוספתי לו כלום.
בכל מקרה יותר כיף ללבוש תוצרת מקומית וטובה, אבל אני לא בודקת בציציות.
זקוקה לעזרת המומחים במציאת קטע ממקורות ישראל שעוסק ב פשטות_מרצון‏ ויכול להתאים להזמנה לחתונה (גם קטע ארוך זה בסדר). בני הזוג רוצים לתת למוזמנים להבין את יחסם לחתונה, את הסיבה לכך שהסעודה לא תהיה משהו מטורף, והחופש המוחלט שהם רוצים לאפשר לאנשים להגיע גם בלי מתנה / להביא מתנה שהיא סנטימנטלית וחסרת ערך חומרי / להביא מתנה חומרית צנועה. צריך איזה ציטוט יפה להביא מעל ההסבר. רעיונות?
אני חושבת שיש משפט כזה שונא מתנות יחיה
מרבה נכסים מרבה דאגות
יש איזה משפט שמוטב ארוחת ירק ושמחה בה, מאשר שור אבוס ומריבות. אולי אפשר להוסיף ש"אנו מזמינים אתכם לשמוח בארוחת הירק שלנו. שמחתנו תהיה שלמה בבואכם, אין צורך להביא שור אבוס".
תודה, תודה ותודה (לכל אחד מהשלושה). זהו, שלחתי להם ערֵמת מקורות, מקווה שיעשו בהם שימוש.
רק בשמחות!
אני צריכה עצה ומקווה שמישהו יכנס וירענן את הדף ויעוץ לי..

כבר חודשיים כמעט (תוך כדי חתונה והריון) שאנחנו מחפשים בית באיזור המושבים שצמודים לירושלים.
אנחנו חיים כרגע ממשכורת אחת וסמלית ביותר של בנזוגי
ועד שלא נעבור, לא אוכל להרוויח (עושה קייטרינג מהבית) וגם אז, יש רק חודשיים עד הלידה

חיפשנו וחיפשנו (חיפשתי וחיפשתי בזמן שאישי היקר פירנס)
ונראה שאין משהו שעומד בדרישות שלנו ובמחיר שנוכל להרשות לעצמינו

קשה לי לחשוב על מקום אחר לעבור אליו כי כאן המשפחה והחברים והלב
אבל נראה כאילו זו האופציה המתבקשת

הייתי רוצה למצוא משהו זול ולהצתנע ולהנמיך דרישות אך כנראה שזה קשה לי
מי יוכל לעזור?

ברעיונות של היכן לגור (שיהיה ליד עיר כדי לעבוד, ליד קהילה נעימה כדי להתחבר וליד קצת ירוק כדי לנשום)
או באיך להצתנע (עם תינוק בדרך ודרישה למטבח מרווח ומקום לאירוח נעים)
או אולי פשוט מישהו שמכיר משהו מתאים ( קרוון, לול, דיור תמורת עבודה או כל דירה זולה שעוברת מפה לאוזן)

גלי את מוזמנת להסתכל בדף של חיים בגיתה

הדיון שהתחילה ממונעת_רוצה_ברגל? עבר לדף בלי_מכונית_עם_ילדים‏ flower
ועוד פרט חשוב, יש לאיש קטנוע, כך שלא נהיה לגמרי בלתי ממונעים, ועדיין נשלם סכומי עתק לסוכנות הביטוח.
אכן, נטל משמעותי. אך בכל זאת, בחישוב יחד עם כל שאר המרכיבים באחזקת מכונית, שווה. את בעיית הסופר אפשר יופי לפתור עם קטנוע, בכלל חלק ניכר מהסידורים. אפשר גם לעשות הסעות לבני המשפחה, בשיטת הסלמי.
שלום לאזרח דרור* אהבתי את המאמר שלך בראש הדף. גם לדעתי צריך להתמקד בצמצום הצריכה, ובהבאת המודעות לאורח חיים מאוזן שבין האדם למקום ולטבע. " וקצת אמונה " בהחלט שלא תזיק פה. יש לחשוב על המהות ועל המשמעות ולהביט "לסוף דבר בקדמותו".*לדעת למצוא את האושר בפשטות
קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן

קטע גדול, אני עדיין צוחק...

מעתיקה לכאן התכתבות מהדף שלי שקשורה לחיי פשטות:

איך מסתדרים כלכלית עם העניין הזה שיש רק מפרנס אחד? הייתי מאד רוצה לקחת חלק בחינוך ביתי, ובן הזוג (עובד סוציאלי השם ישמור...) ומשכורתו לא תצליח להחזיק אותנו אם ראש למעלה...

הנחת היסוד שאת חייבת את המשכורת כדי לכסות עלויות הכרחיות-איננה הכרחית.
הנחת היסוד שאם הילדים במסגרות חינוך חוץ ביתיות עלות החיים זולה יותר- גם היא אינה הכרחית
כל משכורת שהייתי מקבלת בחוץ (ואינני אשת קריירה בהייטק...),לא היתה מצליחה לממן את עלות המסגרות (שחייבות להיות איכותיות כדי להתחרות באיכות החינוך הביתי)

יש הרבה הוצאות שאפשר להימנע מהן כשאת בחינוך ביתי
למשל:
לחפש מענים לצרכים המשפחתיים בסביבה הקרובה,ואם אין כאלו-אז לעבור דירה.
לחפש יישוב שבו הדיור זול ,להתפשר על בית קטן, ויש אנשים ידידותיים כלבבך
אני מפעילה קח-תן,וכך חוסכת הוצאת ביגוד,צעצועים,כלים,ועוד...
אני יוזמת הפעלת בנק זמן במושב שבו אני חיה. עזרה הדדית בין שכנים יכולה לחסוך הרבה עלויות
אני רוצה להפעיל חוגים ללא תשלום בעצמי וכך לחסוך עלויות. למשל: חוג בישול לילדות ונערות,חוג ריקוד למבוגרים בסגנון "ריו אביירטו"
לא יוצאת לבילויים שעולים הרבה כסף: לא בתי מלון,לא מסעדות,לא מופעי בידור. בעיקר טיולים בטבע וביקורים אצל חברים,פעילויות חברתיות לא פורמליות
קונה מזון בקואופ ומכינה הרבה לבד
לומדת לבקש עזרה במקום לשלם לשירות מקצועי בתשלום
ממחזרת,אוספת גרוטאות,מכינה מתנות בעצמי-ממה שיש
לומדת באמצעות האינטרנט במקום לשלם לסדנאות /ספרים/מטפלים
אמונה באיכות הפשטות והסתפקות במועט יכולה לעזור לדחות סיפוקים מיידיים
מקבצת משימות מחוץ לבית למעט יציאות כדי לחסוך בדלק וזמן נסיעה
מזמנים לסבא וסבתא לעשות יותר ביביסיטרים (ולוקחים בדרך עודפי אוכל מהמקרר של אמא... אין,אין כמו אמא)

נראה לי שכדי לחיות בחינוך ביתי לא צריך עוד משכורת אלא יצירתיות , יוזמה ואמונה בדרך. השמיים הם הגבול כשיש לך חופש בחירה

תודה

תודה tאמא קישור נהדר!!
נעמה, רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת. תודה
רוצה להחיות את הדף

נוסעת_סמויה‏ כתבה:
פשטות_מרצון‏‏, כפי שאני מבינה את המושג, פירושה לנסות לחשוב בצלילות על כל תחומי החיים - מגורים, כספים, אוכל, בריאות, יחסים, פרנסה - ובכל אחד מהם לבחור את מה שעונה על צרכינו האמיתיים.
אם לקחת את האוכל כמשל לכל שאר תחומי החיים - להמיר את הג'אנק-פוד (הבחירה הקלה והאוטומטית, הזמינה, המהירה, התעשייתית, השטחית, שמתחזה לדבר שאנחנו זקוקים לו) באוכל מזין באמת.
בנוגע להוצאות כספיות - למיטב הבנתי, פשטות_מרצון‏‏ אינה זהה לגמרי להסתפקות במועט.
פירושה לקנות בתבונה את מה שבאמת נחוץ לנו. למשל - לקנות דבר אחד שמשמח אותי באמת, במקום עשרה דברים זולים שלא באמת נחוצים לי.
ועניין נוסף - אני חושבת ש-פשטות_מרצון‏‏ פירושה גם לנסות להתפרנס ממשהו שהוא "חלק מהפיתרון ולא חלק מהבעיה".

סקר קטן -
מהי פשטות_מרצון‏ עבורך? האם זה קשור בהכרח לחסכון כספי?

פשטות מרצון עבורי זה לנהוג בחסכנות במשאבים, להנות ממה שזמין וקרוב על פני לחפש רחוק ומסובך.
להנות ממה שיש, מהאנשים בחיי ומיחסי איתם, מהסביבה הקרובה, מההזדמנויות הנקרות בחיי. לומר כן ולקבל את המתדפק על דלתי.
פשטות מרצון הלכה למעשה*
חודשי הקיץ משופעים באירועים (כן ירבו) מסיבות, שמחות משפחתיות ואחרות
עם השנים גיבשתי מס' עקרונות לשרוד תקופות כאלה במינימום הוצאות מיותרות.

  1. באופן עקרוני *הולכים רק לארועים חשובים ביותר של קרובים נבחרים מדרגה ראשונה, או של חברים אהובים במיוחד - ה"סינון" הזה מאפשר לנו לתת מתנות נדיבות מכל הלב ולא מתוך תחושת מחוייבות.
  2. בגדים/ נעליים/ תכשיטים לארוע אני משאילה לרוב מחברות/ אחותי וכיו"ב כי אני לא קונה יותר מידי מאלה, גם אני משאילה בשמחה כל מה שאפשר.
  3. משתדלת לא לקחת את הילדים לארועים, מה שיסביל אותם (מה יש לקטנים האלה לעשות בארוע המוני ורועש מסוג זה) ויכריח אותנו לתת צ'ק גדול יותר.
  4. *משקיעה רק בדבר אחד בהופעה* כגון תסרוקת אצל ספר, איפור אצל מאפרת מקצועית, או מניקור פדיקור. בחתונה של אח שלי שילמתי סכום חד פעמי ושכרתי סט תכשיטים מאוד יחודי שלא היה שום טעם לרכוש אותו עבור שמלה שידעתי שאלבש רק פעם אחת.

happy flower
פשטות מרצון זה לחגוג ארועים משמחים בצניעות. רק עם הקרובים מאד. בלי מסיבות עם מוזמנים, נצנוצים, הליקופטרים , זיקוקי דינור..happy
משקיעה רק בדבר אחד בהופעה כגון תסרוקת אצל ספר, איפור אצל מאפרת מקצועית, או מניקור פדיקור.
וואו. מעולם לא עשיתי זאת. איפור ושיער וציפורניים רק בחתונה שלי עצמי. לא בחתונות של אחרים. וגם אז זה היה בביתה של מישהי (שיער ואיפור) בשיא הצניעות ובזול.
מסכימה עם יפה ש-
_פשטות מרצון זה לחגוג ארועים משמחים בצניעות. רק עם הקרובים מאד. בלי מסיבות עם מוזמנים, נצנוצים, הליקופטרים , זיקוקי דינור..
עבורי פשטות מרצון הינה לקחת, או ליתר דיוק, לקבל בדיוק את מה שאנו צריכים מהעולם, לא יותר, אבל גם לא פחות.
זאת התאוריה, וברור שבפרקטיקה זה הרבה יותר מסובך, ודורש תרגול והקשבה.
לרוב זה יהיה קשור בחסכון כספי - לא נקנה איזה מוצר חדש רק כי ראינו פרסומת מרהיבה למוצר, או כי החבר שלנו קנה בדיוק משהו כזה. אולם זה לא חייב להיות תמיד ככה - לדוגמא יותר זול לקנות ירקות רגילים ולא אורגניים, אך זה משפיע לרעה על כדור הארץ (ועלינו) כך שיכול להיות שנוציא יותר כסף עבור משהו ‏פשוט" יותר. כמובן - ניתן להתגבר על הבעיה גם בדרך יצירתית יותר - כמו גידול הירקות בגינה הביתית (או בגינה קהילתית אם אין לנו שטח אדמה זמין לידנו), או ללקט (שזה הכי זול, וגם הכי בריא).
המקרה של ירקות אורגניים הינו כמובן רק דוגמא, ובכל החלטה שאנו עושים בחיינו חשוב וכדאי להתבונן ולבחור בדרך שנראית לנו הכי נכונה.
וחשוב לא פחות לזכור שאנו כולנו חלק מהמארג של העולם, ולא לשכוח להנות מהחיים.
עוד כמה ממחשבותי בנידון ניתן לקרוא בבלוג שלי על "חיים פשוטים
שוב קראתי את הדף מתחילתו ועד סופו הזמני, איזה תענוג :)

מחפש קצת דיון על פשטות במובן של רעיונות פשוטים, חשיבה פשוטה, לא לסבך את החיים. פשטות לעומת סירבול.
לא יודע מאיפה להתחיל, מה לומר או לשאול.

טוב, אז הנה, התחלתי
חיפשתי באנגלית בגוגל simple people והגעתי בין היתר ‏לבלוג הזה
מצטט את המשפט הראשון:
Hi Everyone, I’m John Sherry and I think life has become too complicated
האיש החמוד הזה פתח בלוג שבו הוא מחפש אחר חיים פשוטים יותר.

בלוג מלא דפים מעניינים שהספקתי רק לרפרף בהם, ובמיוחד משך אותי הדף הזה - "ראיון עם אדם פשוט - כריס ג'יימס" ‏http://realsimplepeople.com/2010/08/13/real-simple-people-chris-james/

לא יודע מאיפה להתחיל, מה לומר או לשאול.

הנה המקום הכי טוב <לדעתי> להתחיל.

לראות שקיעות כל יום, להסתכל ולעמוד לפעמים ולא לחפש משהו, לחיות את היום. באהבה.

קצת ממשיכה, לפעמים הרצון הזה לחיות בפשטות מסבך את המחשבה שלנו כי אנחנו טרודים באיך נחייה פשוט יותר ואז הכל כבר הרבה פחות פשוט.

לפנות מקום .

להנות ממה שזמין וקרוב על פני לחפש רחוק ומסובך.
להנות ממה שיש, מהאנשים בחיי ומיחסי איתם, מהסביבה הקרובה, מההזדמנויות הנקרות בחיי. לומר כן ולקבל את המתדפק על דלתי.

yes
עוד לפני שאני צוללת לקרוא - הגעתי לכאן כי נראה לי שכך חייתי תמיד, כך חונכתי וכך התרגלתי. לא נהנית מצריכה, נהנית מכל מה שהפוך לצריכה.
מה הפוך לצריכה?
קישור | העבר | מחק *פלומית* (08.05.2011 16:09):
הכירצ
יצירה, בריאה. לעתים קרובות אני פשוט חושבת על מה אני צריכה ומחכה שהוא יופיע, אם הוא לא מופיע אני מניחה שהוא לא כל כך נחוץ.
מה הפוך לצריכה?
קיום שלם.
קישור | העבר | מחק אנונאימא (09.05.2011 16:04):
מה הפוך לצריכה?

לכישה blink

מה הפוך לצריכה?
הסתפקות. או אולי סיפוק.
נהנית מכל מה שהפוך לצריכה
מעניין לקרוא את הפרשנויות.
הכוונה שלי היתה - מיצוי, ניצול יעיל של משאבים קיימים.
מה הפוך לצריכה?
יצור או יצירה אולי
מה הפוך לצריכה?
נתינה

היידמרי שוורמר, בת 70, בחרה לפני 16 שנה לחיות בלי כסף, בלי ארנק, בלי חשבון בנק, בלי פנסיה. ומאז היא חיה טוב.
כתבה מעניינת ומעוררת השראה.

אני מפעילה קח-תן,וכך חוסכת הוצאת ביגוד,צעצועים,כלים,ועוד...
אני יוזמת הפעלת בנק זמן במושב שבו אני חיה. עזרה הדדית בין שכנים יכולה לחסוך הרבה עלויות
לא יוצאת לבילויים שעולים הרבה כסף: לא בתי מלון,לא מסעדות,לא מופעי בידור. בעיקר טיולים בטבע וביקורים אצל חברים,פעילויות חברתיות לא פורמליות
קונה מזון בקואופ ומכינה הרבה לבד
לומדת לבקש עזרה במקום לשלם לשירות מקצועי בתשלום
ממחזרת,אוספת גרוטאות,מכינה מתנות בעצמי-ממה שיש
לומדת באמצעות האינטרנט במקום לשלם לסדנאות /ספרים/מטפלים
אמונה באיכות הפשטות והסתפקות במועט יכולה לעזור לדחות סיפוקים מיידיים
מקבצת משימות מחוץ לבית למעט יציאות כדי לחסוך בדלק וזמן נסיעה
מזמנים לסבא וסבתא לעשות יותר ביביסיטרים (ולוקחים בדרך עודפי אוכל מהמקרר של אמא... אין,אין כמו אמא)

חיסכון כספי זה לא פשטות. מבחינתי אין קשר ישיר ביו השניים. התעסקות בחיסכון כספי רחוק מלהיות פשטות.
יותר קל לי להגיד מה היא לא פשטות, פשטות מבחינתי זה משהו הרבה יותר עמוק, צניעות פנימית. ומתחלקת לחומרית ורגשית.
אני בקלות הגעתי לפשטות חומרית, לפחות איך שאני מבינה אותה (מסתפקים במעט אבל איכותי). מאוד רוצה להגיע לפשטות רגשית (להיות בן אדם פשוט ושמח וטוב לב כמה שרק ילדים יכולים להיות...)

בעיני פשטות היא משהו שאני שואף אליו בכל הרמות של חיי, החל בפיזי, והמשך בנפשי ורוחני.
אין ספק שפשטות פיזית היא לא חזות הכל. אולם עבורי זהו מקום "פשוט" וקל להתחיל ממנו. להוריד את רמת הצריכה, למחזר, לתקן (כל הRים של הפרמהקלצ'ר: Refuse, Reduce, Reuse, Repair, Recycle ובטח אפשר להוסיף עוד). אלה גם דברים שיותר קל למדוד ולהבחין בהם - אני מסתכל על חשבון הנייד שלי ורואה שהורדתי בשימוש בו, מסתכל על החשבונות מהמכולת או סופר ורואה איפה וכמה שיניתי בהרגלים. אלו גם דברים שטובים לנו וטובים לעולם.
אולם כמו שהמטרה של חיים בריאים היא לא רק לחיות חיים ארוכים, אלא גם לחיות חיים בעלי משמעות, בעלי תרומה לעולם, כך גם בפשטות צריך לדעת (להבנתי כמובן) לעבור בשלב כלשהו מעבר לפיזי, ולשאוך לחיים פשוטים בכל הרמות, בהרמוניה עם העולם.
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

צמצום ופשטות במידה שמתאימה לכל אחד היא דבר נפלא!
קראתי כאן ונהניתי מאד, יש כמה דברים שגם אצלנו עושים, וכמה שאוכל לאמץ מעכשיו, וכמובן שגם כמה שקיצוניים מדי בשבילי... אבל כמו שכתבתי - שכל אחד ימצא מה שמתאים בשבילו וזה כבר עושה הבדל!

אשמח מ-א-ד אם תשתפו בטיפים שלכם בדף הפייסבוק שלנו - אוסף הנקודות הירוקות של פרויקט אסיף (חפשו שקיות אסיף בגוגל כדי לדעת עוד על הפרויקט)
כבר קיבלתי פידבקים שמישהו נכנס להוסיף טיפ, ואימץ טיפ שקרא, לדעתי זה דבר נפלא!

אולי זה הדף המתאים לשתף במשהו שכתבתי?

נגה, מסכימה עם כל מילה
קיוויתי שהמחאה החברתית הבאה תהיה נגד הבנקים, אחת הפרסומות שהכי עצבנו אותי במשך תקופה ארוכה זו של בנק לאומי : " עד 60000 שקלים ואתה מאושר", ולשם מה הם מציעים לקחת הלוואה ? מילא אם היה מדובר בקניית בית, לפעמים גם אוטו איננו בגדר מותרות, אבל הפרסומת דיברה על נסיעה לחו"ל. ואני חשבתי על האנשים שמשעבדים את החיים שלהם לעוד ועוד הלוואות חסרות תכלית, הפרסומת כמובן איננה מזכירה במילה את הריבית הגבוהה המתלווה להלוואה החביבה.
כל שיחת טלפון לבנק, בכל פעם שהכנסתי את הכספומט שלי למשיכת מזומן, קפצה אליי ההצעה הכביכול נדיבה לקחת הלוואה, שלש פעמים הם שלחו לי צ'ק הלוואה הביתה, לכבוד יום ההולדת או אני לא יודעת מה, רק לחתום מאחור ואני אהיה "מאושרת" כמובן. בשיחות טלפון אני מבקשת מראש מהפקיד שלא יציע לי הלוואות ומוסיפה בהתגרות שהסיבה שהחשבון שלנו מנוהל כל-כך יפה הינה כי מעולם לא הקשבנו לשטויות שלהם. השיטה שלהם היא לשכנע אותנו לשים כסף בחיסכון עם ריבית של 0.00 משהו בסוף, ואז כשניתקע בלי כסף הם מיד מציעים את ההלוואות המדהימות שלהם עם ריבית של רק 10% .
מאד מתחבר לעקרונות האלה אבל לא מבין איך אפשר לחיות כך מבלי להצטייר כמוזר בקהילה בה אני חי (בגלל זה אני מעדיף להישאר פלוני_אלמוני?...), האם יש למישהוא מושג לגבי קהילות, ישובים ומקומות החיות בארץ לפי העקרונות של פשוטות מרצון. כל מידע ממש יעזור לתהליך שאני רוצה לעבור.
בד״כ בערים יש מקום לשונות בין האנשים, להתארגנויות וליוזמות אקולוגיות.
_לא מבין איך אפשר לחיות כך מבלי להצטייר כמוזר בקהילה בה אני חי_
תראה, אתה לא חייב להחצין את זה.
אתה גם לא חייב להגדיר בקול רם את מה שאתה עושה כ"עיקרון הפשטות מרצון".
למשל:
הרבה מהבילויים האהובים עלי הם מאוד פשוטים: פיקניקים עם אוכל פשוט, רכיבה על אופניים, הליכות והסתובבויות בטבע, ולפעמים קמפינג.
וכולם סביבי יודעים שזה מה שאני אוהבת, אבל אני תוהה כמה מהחברים שלי מחברים את זה לשאיפה שלי לפשטות מרצון. זה פשוט מה שאני אוהבת.
אפשר להיות משתמש נלהב של אתר אגורה, יד-שניה ודומיהם, בלי לעשות מזה איזה עניין גדול לשום צד. ומי ישים לב, או יידע, או יהיה לו אכפת, מאיפה הכורסה השניה שלך? או הכוננית? או הבגדים?
_האם יש למישהוא מושג לגבי קהילות, ישובים ומקומות החיות בארץ לפי העקרונות של פשוטות מרצון_

הייתי ממליצה על הקהילה שלי אבל סיכויים טובים שהיא לא תתאים לך (דתית ובהתנחלות)

לי מאוד נוח כאן כי כמה שאנחנו בפשטות יש כאן אנשים שהם הרבה יותר. יש לבנות שלי חברות שבחופש לא עושות כלום, ממש כלום, כך שאני מרגישה ממש עשירה שאני רושמת אותן לבריכה בישוב הסמוך וכנראה גם ניסע ליומיים עד ארבעה ימים חופש בצפון או בירושליים. חופשות כאן למשל נעות בין משפחות שלא נוסעות לשום מקום אף פעם לבין משפחות שנוסעות לכמה ימים עם הילדים לצפון (לינה בחוץ או חדרי אירוח) או זוג שהולך לצימר בצפון ללילה או שניים - זה החופשות הכי יוקרתיות. על חו"ל כמובן אין מה לדבר (שילוב נהדר של אידיאולוגיה ואין כסף cool )
יום הולדת כולם מביאים מתנות בגרושים, כמובן שאין תוכנית מיוחדת שעולה הון, קניות כאן כולם עושים ביד שנייה, שני רכבים לאף אחד כמעט אין, הרבה משפחות בלי רכב בכלל, מעט מאוד וילות ומשפחות שגרות 6 נפשות ב-48 מ"ר .

מאוד נוח כי אין גם על מי להסתכל ולילדים אין כמעט דרישות כי הם לא מכירים סגנון אחר.

למה זה נשמע לי מעורר קנאה? happy
ומי ישים לב, או יידע, או יהיה לו אכפת, מאיפה הכורסה השניה שלך? או הכוננית? או הבגדים?

תלוי איפה הבנאדם גר ועם איזה אנשים הוא מסתובב.
תמרוש, נראה לי שאת לא יודעת איזה חלק ענקי באוכלוסייה חי ברמת חיים גבוהה בטירוף (בלי קשר להכנסה בפועל) בשם ה"שופוני".

_לא מבין איך אפשר לחיות כך מבלי להצטייר כמוזר בקהילה בה אני חי_

מלבד מה שאמרו קודם, שבאמת לא חייבים להחצין את השאיפה לחיות פשוט יותר ופחות במרדף אחרי החומרי, תופתע לדעת שאתה לא לבד. יש הרבה (א)נשים בקבוצות פייסבוק שמתלבטים ומתלבטות באותן שאלות בדיוק. אני מכירה את הדף הזה, שהוא יחסית טרי וחדש, ומקדם את אותם ערכים בצורה גלויה ועם פידבקים טובים: ‏https://www.facebook.com/haisha.shehifsika

מעוניינת לספר לכם על מיזם חדש שפתחנו בנושא פשטות מרצון.
היננו בעלי נגריה בשם רימון נגרות אישית מייצרים בעיקר ארונות מטבח אך לא רק. רב סוגי עבודות הנגרות.
תמיד הפריע לנו שהעץ בו אנו משתמשים הוא אינו 100 אחוז טבעי.
העץ תמיד מעורב בהרבה מאוד דבקים מסוגים שונים.
כך שטבעי הוא לא.
אך מה לעשות עקב התדלדלות במשאבים, עץ הפך להיות משאב שהולך וחסר יותר ויותר בעולם.
עם כל הרצון הטוב זו מציאות שלא ניתן להתעלם ממנה.
לכן התחלנו לבנות "ארונות מטבח"‏http://www.rimononline.com/%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%97%D7%99%D7%9D/‏ מעץ ממוחזר.
האמת...שאריות של משטחי עץ ישנים ומשומשים.
אשר מקבלים הרבה חום ואהבה.
עבודת שיוף מאסיבית ושכבות הגנה.
והתוצאה- יפה באופן בלתי רגיל.
נראים משמעותית הרבה יותר טוב מכל הארונות מטבח שראיתי.
דווקא העץ הישן מקבל גוונים שונים לחלוטין.
החיבור בין הגוונים השונים ניתנים רק בעקבות הזמן והשנים ובעיקר בעקבות השמש.
אחרי שיוף והורדת השכבה החיצונית השרופה מקבלים מראה יפה במיוחד ואפילו נדיר.
לכן אם אתם מחפשים מראה פשוט ואקולוגי לארונות מטבח שלכם כדאי לקחת זאת בתור אופציה.
תודה
צאלה סבן
יש לך מה להוסיף? עריכת כל הדף
אפשר לפתוח דף_חדש, או לכתוב כאן בדף פשטות_מרצון:
כאשר אתה בז לעצמך, זה לא מפליא שיונת השלום האפשרי בינך ובין עצמך - מסרבת לעוף.

מאת:

כדאי לקרוא שוב את מה שכתבת לפני ההוספה.