ראו גם בשמירת הריון, מדור הריון, קשירת צוואר הרחם

יש לי חברה הנמצאת בהריון בשבוע 18 עם צירים תכופים. זהו הריון שני. בהריון הראשון היא ילדה בשבוע 28 וגם אז החלו הצירים באותו שלב של ההריון אלא שאז היא עדיין לא ידעה שאלה צירים. כיום הילד בן שלוש חמוד להפליא.
הרופא בהריון הנוכחי אמר לה שאין מה לעשות עד שבוע 24 להריון .
שאלתי היא האם מישהי/ מישהו שמע או יודע על משהו שכן יכול לעזור ???
אציין שהיא מקבלת טיפול בדיקור סיני , זה קצת מרגיע את הצירים אך רק ליום יומיים.
תודה זה דחוף מאד!

טיפות Viburnum עוצרות את הצירים.

הרופא בהריון הנוכחי אמר לה שאין מה לעשות עד שבוע 24 להריון .
הוא מתכוון לא למניעה, אלא שאם תלד, התינוק ימות וזהו. שלא תתייחס בכלל לרופא.

אם דיקור סיני עובד ליומיים - שתקבל דיקור כל יומיים! אני רצינית. הרופא שלי בא לדקור אותי בבית. זו אחת הדרכים שבהן ניצלתי מלידה מוקדמת.
היא רוצה ללדת בבית? אם כן, אז שתדבר עם המיילדת שלה. לאילנה שמש (המיילדת שלי בלידה הראשונה שנעזרתי בה בשמירת ההריון לגבי הצירים) הרבה ידע.
לנוח. להקפיד לשתות. חלק מהצירים באים מהתייבשות. לשתות מים ולשכב.
לא להילחץ - זה מגביר את הצירים. שתשיג קלטות למדיטציה מכל סוג, תקשיב ותעשה מדיטציה.
שתדמיין את הצירים נחלשים.
לא לגעת בבטן ושלא ייגעו בה מדי בכל איזור הבטן ובטח לא בנרתיק וכו' - זה מעודד צירים.
לא זוכרת עוד כרגע. היא מוזמנת להתקשר אלי ברצון.

שתקבל דיקור כל יומיים! אני רצינית
אני רוצה להדגיש שהיא בסכנה ממשית ללדת מוקדם ואני בדעה שצריך לעשות הכל הכל הכל שלא ייוולד פג, וכל יום שאפשר לעצור - קובע. שווה כל פרוטה.

ד"א - זה לא ברור מאיליו אצל רופא שאומר שאין מה לעשות - האם החברה בשמירה? מנוחה מוחלטת?

בשמת - איפה כל מה שכתבת בזמן ההריון שלך? כל סיפורי השמירה, המאמץ, ספירת הימים?
(בטח העפת את זה באחד מסדרי פסח שעשית בדף שלך, לא?)
אני חושבת שיהיה לה מענין (ומחזק!) לקרוא את כל הסיפור שלך.

זה מפוזר על מליון דפים. בדרך כלל לא בדף שלי.

בשמת תודה רבה על ההיענות. העברתי את מספר הטלפון שלך אליה. תודה!

לפעמים, יש קשר בין לידה מוקדמת לנוכחות של חיידק בדם האם (GBS) .טיפול בשלב זה יכול לפתור את ההתכווצויות, ע"י ריפוי הזיהום.
יש מספר אפשרויות טיפול - החל אנטיביוטיקה, וכלה באלטרנטיבים.
כדאי לעשות תרבית ממשטח ווגינלי, ותרבית שתן.

ביום שישי היתה לנו תאונה, קלה יחסית. מישהו דהר לתוך הדלת שלי ברוורס עם טנדר מפלצתי. פונתי לבית חולים, קיבלתי חמצן בגלל קוצר נשימה וחוברתי למוניטור. המוניטור הראה ציר כל רבע שעה (למרות שבהתחשב בכישורי הרופא - אני קצת מטילה בכך ספק). כל החג נחתי והיום שבתי לעבודה. מדי פעם יש לי כאב קל בבטן התחתונה והיא מתקשה. הרופאה בחו"ל. זה צירים??? נראה לי שחצי מזה קורה מהלחץ. מה עושים? זה מסוכן? (אני בשובע 30)

שלום לכל המתענינים, אז אני בסדר. הכאבים כמעט חלפו לגמרי. לא הלכתי לעבודה, והבוס ממש לא אהב את זה...גיליתי שקשה יותר לתת הוראות מלעשות בעצמי. האיש מאוד השתדל. עדיין לא סיימתי את כל השיפוצים שתכננתי (צביעות וכד) ואני בונה על סוכות. אני גם לא מתאמצת יותר מדי - לא מרימה כבד, או מתרוצצת יותר מדי. מקווה שהדברים יסתדרו.

תרגישי טוב

גילית שקשה יותר לתת הוראות מלעשות בעצמי.
קבלי ממני טונה של הזדהות
זה היה החלק הכי קשה בשמירת ההריון שלי...

החל משבוע 20 התחלתי לסבול מכאבים רציניים בבטן תחתונה. הגעתי למצב שהתקשיתי ללכת אף כמה צעדים - הייתי במנוחה שבועיים והמצב הוקל, אם כי בכל זאת לא יכולתי ללכת ברגל אפילו למרחקים קצרים יחסית (למכולת וכו'). לאחרונה (אני בשבוע 28) הכאבים החמירו שוב והם מלווים בהתקשות של הרחם שנמשכת כדקה ואז עוברת. זה קורה לפעמים כל 20 - 30 דקות גם בשכיבה ואז לאחר כמה שעות עובר. אני מתקשה לסיים יום עבודה ובסוף היום זה קורה יותר. האם זה צירים? האם אני צריכה מנוחה? האם זה מסוכן?

אני חושבת שכדאי לך לטפל בזה, בכל דרך שנראית לך עפ"י השקפת עולמך, אבל כדאי לעצור את מה שנשמע כמו צירים, כי הם עלולים להתפתח ללידה מוקדמת.

לדעת כדאי לבדוק מה זה. (ע"י מי ?- כמו ששרהלה כתבה, לפי השקפת עולמך). לי היה בהריון קילה (שבר, הרניה) ובהתחלה הייתי בטוחה שאלו צירים. (הריון ראשון ולא ידעתי איך זה מרגיש). התיאור שכתבת יכול להתאים גם למה שהרגשתי עם ההרנייה.

מצטרפת לקודמותי, ומדגישה - לפי השקפת עולמך.
בדיקה (+אבחון, יעוץ) ע"י גורם שלא תרצי שיטפל בך (או ימליץ על טיפול) עלולה להיות מלחיצה.

מצטרפת לקודמותי, בתור אחת שעברה את זה. תתייחסי לזה בכל הרצינות.
תוודאי שאת שותה מספיק, כי זה עלול להיגרם גם מהתייבשות.

אחותי בשבוע ה- 21 להריונה. זהו הריון ראשון שלה לאחר טיפולים קשים ביותר והפריה. היא חשה כאבים לפני כמה ימים, תחילה לא ייחסה לזה חשיבות, אולם כשהכאבים לא הרפו היא פנתה לבי"ח. מסתבר שהיו אלו צירים, עם פתיחה של 1 אצבע, וצוואר רחם קצר ביותר, אורך- 0.7 מ"מ. כעת היא שוכבת בבי"ח וצוואר הרחם התקצר ל- 0.5 מ"מ, אח"כ עלה ממשממש טיפונת. זה מסוכן ביותר, אנו חסרי אונים. היא מקבלת כדורים למניעת צירים (הזריקו לה מגנזיום אך היא חשה כאבים עזים בחזה ואסרו עליה לקבל עוד מהמגנזיום, כי זה סכנה עבורה. בבקשה, אם למישהו יש ידע בנושא, או שחווה דבר דומה ויש לו הצעות עבורה, אנא תשלחו לי. תודה!

עצות אין לי - רק הזדהות. מחזיקה לה ולכם אצבעות.

כמה קשה!
גם לי,לצערי, אין עצות, רק שליחת כח. אז קבלו

שלום שמי ענבל ואני בשבוע 34 לפני יומיים הופיעו לי כאבי גב ולחצים קלים בבטן התחתונה ניגשתי מיד לביה"ח שם חוברתי למוניטור שהראה כי אני נמצאת בציר כל 10 דקות מיד חוברתי לערוי נוזלים ונתנו לי לבלוע 3 כדורים על מנת להפסיק הצירים הרופא טען כי המצב אליו נקלעתי הינו מחוסר שתייה ברצוני לדעת האם אני נמצאת בסיכון של לידה מוקדמת או שמא לאחר טיפול שקיבלתי מבה"ח ובעזרת שתייה מרובה שאני מקפידה לעשות מרגע עזיבתי את ביה"ח תעזור ולא תגרום לצירים נוספים?

אני נמצאת בשבוע 32 להריון ובשבוע 29 התחילו לי כאבים בבטן התחתונה. אחרי שבדקתי מסתבר שאילו התכווצויות מוקדמות ולא צירים, אבל אם לא נחים ועוצרים זה יכול הלוביל לצירים. זה הריון שני ובהריון הראשון היה לי צירים מוקדמים ב-32 וילדתי ב-36. עכשיו אני נחה בבית ועדיין אני מריגישה מידי פעם כאבים חזקים בבטן התחתונה. הלכתי לרופא שנתן לי תרופה הומאופטית להרגעת המערכת.

לענבל, אני מקווה שעכשיו את נחה לפחות, כי גם עם נתנו לך כדורים, עדיין צריך להיזהר. טוב עכשיו את כבר בטח לקראת סוף ההריון או שכבר ילדת? אצלי בהריון הראשון גם היה משהו דומה ובסוך ילדתי בסוף 36. אז ההמלצה של היא לנו גם אם הכל כבר בסדר לפחות עד שבוע 37

האם יש סיכון בלקיחת כדורי הפרסולט עם שתי זריקות של סלסטון - מה בדיוק תפקיד הזריקות?

מה בדיוק תפקיד הזריקות?
זה חומר סטרואידי שגורם לריאות העובר "להבשיל". כך שאם מתרחשת לידה מוקדמת הסיכוי שהתינוק יזדקק להנשמה פוחת.

אין סיכון בלקיחת פרסולט בשילוב עם צלסטון, למרות שפרסולט הוא תרופה מאוד לא נעימה.

משבוע שעבר - שבוע 34 - צירים סדירים שהביאו לפתיחה של 1.5 ס"מ. כבר שבוע עם פרסולט (4X10 מ"ג ביום), מה שאומר שהצלחתי לסחוב עד שבוע 35 (יההה!!). בבדיקה האחרונה לא היתה התקדמות בפתיחה או באורך צוואר הרחם מלפני שבוע, והצירים פחתו אם כי עדיין מופיעים מידי פעם.
כרגע נחה בבית.

מה שמטריד אותי זה שלכל רופא שראה אותי היתה דעה אחרת לגבי המשך הטיפול.

אחד אמר לי להפסיק את הכדורים כשהגתי לשבוע 35 כי אחרי זה זה כבר לא נורא ללדת.
אחד אמר לי שאחרי שבוע 35 כבר לא עוצרים לידה.
אחד אמר לי להפחית את המינון בהדרגה.
(שלשתם במחלקת יולדות בבית החולים - כל יום ראה אותי רופא אחר...)
הגניקולוגית שלי אמרה לי להמשיך אפילו עד שבוע 38 (!), כי כמה שיותר - יותר טוב.
אחות אחת במחלקת היולדות אמרה שיש נשים שלוקחות פרסולט שבוע ובסוף יולדות רק בשבוע 42.
המיילדת שעשיתי אצלה קורס הכנה ללידה אמרה שיש תינוקות שיותר טוב להם בחוץ מאשר בפנים, למרות שכמובן שעדיף למשוך כמה שיותר...

בקיצור - כבר אין לי מושג.

אני רוצה לעשות את מה שהכי טוב לתינוק שלי.
האם יותר טוב לו להשאר עוד בבטן ולהתחזק ולגדול, בעזרת התרופה הזו?
או שלא לנסות לעצור אותו אם הוא רוצה כבר לצאת?
מה הסיכון אם הוא יוולד עכשיו?
אולי להמשיך עם התרופה עוד שבוע, עד שאתחיל תשיעי ואז להפסיק?
מה הסיכונים בלקחת את התרופה הזאת (חוץ מהירידה בלחץ הדם והסחרחורות הנלוות לה)?

מי שיודעת משהו בנושא - אשמח לשמוע.

תודה, ושנה טובה!

עוד מעט,
הייתי במצב מאוד דומה לשלך. צירים מוקדמים ופרסולאט וכו', וגם כל רופא אמר משהו אחר.
הפסקתי את הפרסולאט והמנוחה בשבוע 35 ואני ממשיכה לחכות שזה יגיע עכשיו באופן טבעי. אני בשבוע 38 עכשיו.
האמת שאחרי שבוע 35 משהו נרגע - עכשיו לא כל ציר מקפיץ אותי ואני פשוט מחכה שהצירים באמת יכאבו לפני שבכלל אלך למיון יולדות.
אני מאוד מזדהה עם הבלבול שכל רופא אומר משהו אחר. יש לי מוניטורים מכל החודש וחצי האחרונים שכל רופא אומר עליהם משהו אחר - "צירים מרשימים" מול "מזה לא יולדים" וכו'. בקיצור, היה בלבול רב ובאמת אחרי שהתחלתי תשיעי החלטתי (והרופאה שלי חיזקה אותי) שפשוט עכישו באמת אפשר לתת לזה לקרות לבד בלי להתערב, ובאמת אפשר לחכות שיהיו צירים אמיתיים לפני שבכלל עושים מוניטור.
וגם עשיתי הכנה בראש שזה יהיה בסדר אם אני אלד רק בסוף בסוף (אפילו 42) אז אני לא לחוצה "לגמור עם זה" כרגע. מתי שיגיע - שיהיה בטוב. אמן.
בהצלחה!!

אני בלחץ נפשי גדול עקב סכסוכי גירושין וקשיים אובייקטיביים שונים.
בת ארבעים, שבוע שלושים.
בכל פעם שאני מתרגשת, וזה קורה המון, כואבת לי הבטן ומתקשה.
אני מקיאה המון - כמעט אחרי כל שיחת טלפון קשה, ולפני לחצים שונים
איך נרגעים, ואיך יודעים להבדיל בין תגובות לרגישות ובין צירים או מצוקה עוברית?
תודה

ממה שאת כותבת זה נשמע ממש כמו תגובה ללחצים שאת עוברת,כדי בכל זאת להיות רגועה בנוגע לעובר את יכולה לפנות לקופ"ח ולבקש מוניטור.
באופן כללי אני הייתי מציעה להימנע מראש משיחות הטלפון שמביאות אותך למצבים הקשים האלה, הגירושים יכולים לחכות עד אחרי הלידה, מה שחשוב כרגע זה שאת תרגישי טוב.
את יכולה לנסות להיעזר בפירחי באך או בהומיאופתיה.
הרבה בריאות ושלווה

תודה
איך אני אדע אם מה שיש לי עכשיו זה צירים או לא?
האם לחץ נפשי יכול לעורר צירים?

האם לחץ נפשי יכול לעורר צירים?
כן

איך לזהות את ההבדל - אני בהריון הראשון כשהייתי במצב נפשי קשה מאד ואחרי 24 שעות כאבי הבטן והלחצים לא הפסיקו נסענו למיון ועשו לי מוניטור ואלטרסאונד.
אצלי אלו באמת היו צירים [הייתי בחודש חמישי רק] שהפסיקו לגמרי אחרי מנוחה וללא שום טיפול תרופתי.
בהמשך הם חזרו מדי פעם אבל לא בצורה היסטרית כמו בפעם הראשונה.

אני מניחה שבדפים על הריון יש כל מיני עצות לזיהוי צירים - אני באופן אישי אם הייתי מודאגת הייתי הולכת לרופא או למוניטור.

הרבה בריאות...

תודה
העובר זז כל הזמן, נראה כאילו חולק אתי את הבהלה
תזוזות שונות, תזזיתיות, או שזה רק הדמיון שלי
קשה יהיה למצוא רופא עכשיו, וגם אני לא יודעת מה להגיד לו
הפרוד שלי עצבן אותי אז כואבת לי הבטן
בבקשה כיתבו לי עוד

היי פלונית יקרה,
חשוב להבדיל בעיקר בסוג הכאב, במשך הכאב, ובסימנים נוספים שמתרחשים או לא מתרחשים יחד איתו
את רוצה אולי לדבר איתי כדי שאוכל לנסות יחד איתך להבין מה קורה ואיך ממשיכים הלאה ?
<דה דה בדיוק מסיימת קורס תומכות לידה ומקווה שתוכל לעזור במשהו...>

דיקור מאוד עזר לי להתמודד עם תקופות של לחץ במהלך ההריון. אשמח לתת לך את הפרטים של המטפלת שלי אם תרצי.
בהצלחה

הי דה דה
אני לא יודעת איך לנסח את הכאב, הכי חשוב לי להשקיט אותו.
מה עשוי לגרום לעובר לזוז כל כך חזק והרבה? זה בסדר?

פלונית קודם כל חשוב לי להדגיש שאני באמת לא סמכות רפואית בשום צורה, כך שכל מה שאני אומרת לך כאן זה רק השערות שלי...
כמה זמן כרגע נמשכים הכאבים ? (דקות, שעות...?), הכאב נמשך כל הזמן או מופיע והולך כמו צירים? הופיע גם דימום או הקאות...?
בכל מקרה דבר ראשון כשמופיעים כאבים לשתות המון מים, לפחות ליטר, ולנוח. זה הדבר הראשון והכי חשוב שאת יכולה לעשות כדי לראות אם הכאבים חולפים מעצמם.

יש התפתחויות... ? מקווה שאת והקטנצ'יק בסדר... @}

מקווה שאת בטוב,
מציעה פשוט לגשת למוקד של קופ"ח או למיון ולעשות מוניטור, הכי בטוח והכי מרגיע.
ושוב

תודה על הדאגה
השכבתי את הילדים לישון, מקלחות סיפור וסשן של בכי איפה אבא
העובר עדין בועט בבטן. נדמה שלי שהכאבים שלי והתזוזות שלו הם רצוף מהבוקר, אבל לא בטוחה
הנשימה שלי לא תקינה, מרוב בכי היו לי כמה הפסקות נשימה, אני פוחדת שזה משפיע עליו
הולכת לנסות לישון, תודה שאתן כאן

פלונית אני חושבת שאם הכאבים לא עוברים כדאי באמת ללכת לעשות מוניטור, ולו רק כדי להרגיע את עצמך ולדעת שהכל בסדר...
בכל מקרה, את מוזמנת ליצור איתי קשר בדף בית או במייל (nowamko ב yahoo.com)
שיהיה לילה טוב ורגוע...

העובר עדין בועט בבטן. נדמה שלי שהכאבים שלי והתזוזות שלו הם רצוף מהבוקר,

גם תזוזות בלתי פוסקות צריך לבדוק, בדיוק כמו שבודקים ירידה בתנועות.
יכול להיות שזה ממתח, אבל שווה לבדוק.
תעדכני

פלונית יקרה, נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה בכלל .

מעבר להמלצות שקבלת כאן לגבי פניה למוניטור ודיקור, אני רוצה להציע לך גם לדבר עם העובר שלך. להסביר לו את המצב. לנסות ליצור סביבו מעטפת מגינה ובלתי חדירה עד כמה שניתן לתחושות הקשות שלך. להסביר לו שזה לא קשור אליו, זה לא שלו (כמו שהיית אולי מסבירה לאחד מילדייך אם היה עד למריבות שלך עם בן זוגך...). לנשום אל הרחם, להעביר אליו הרבה אהבה ותחושות טובות ולהבטיח לו שאתם תעברו את התקופה הזאת יחד !

בהצלחה

בלילה בו כתבתי היו צירים. בסך הכל שניים, אבל מספיק כדי לחדד. כל כך הרבה דברים לחדד.
מאז שקט. הגוף עוד סוער, אבל בשקט. חושבת איך להתכונן למשבר הבא, איך לא להגיב ככה שוב.
לפעמים נדרשים ממני דברים שאין לי מושג איך לעמוד בהם.
תודה על התמיכה והעצות, תודה.

מצטרפת לעצה של רסיסים של אור ...
בדיוק כמו שנראה הגיוני לדבר אליו כשהוא כבר נולד, למה לא לדבר אליו גם לפני... אם יש מישהו שיכול להרגיע אותו - זו את !

לפעמים נדרשים ממני דברים שאין לי מושג איך לעמוד בהם
אני חושבת שאלה בדיוק הרגעים בחיים שבהם אנחנו מפתיעים את עצמנו ומגלים שאנחנו מסוגלים ליותר ממה שחשבנו... לפעמים פשוט כי אין ברירה אחרת - אז מסתדרים.. ובדיעבד את מגלה שיש בך הרבה יותר כוחות ממה שחשבת... ואני בטוחה שיש בך אותם !
תאמיני בעצמך, תאמיני בכוחות שלך, ותאמיני ביכולות שלך לשמור ולהגן על העובר הקטן שלך... @}
אני כאן אם תרצי לדבר...

אירועי השבוע...
התחלתי ללדת, בעזרת תרופות ועירויים עצרו את ההליך, ואחרי כמה ימים שחררו אותי הביתה.
ההנחיה - הדבר החשוב ביותר בחייך כרגע הוא לעכב את הלידה.
לוקחת תרופה בשם פרזולאט ומנסה להיות במנוחה.
אבל שוב יש לי צירים.

בבקשה עזרה -
איך משקיטים את הצירים?
איך משקיטים את הנפש, שעל כל שבב של ריגוש מגיבה בצירים?

וגם אם מישהו יודע ומוכן לשנות את שם הדף הזה לאיך עוצרים צירים או משהו כזה. תודה

יקירה, מעבר לכל מה שאמרו לך, את שותה מספיק?

פלונית יקרה,
מקווה שלא היו התפתחויות לא רצויות מאז אתמול...
קודם כל אני מסכימה עם קרוטונית - תקפידי לשתות המון נוזלים ! זה מאוד חשוב...
נשימות עמוקות אל הבטן (ולא אל החזה כמו שרובנו התרגלנו לנשום במהלך השנים) יכולות מאוד לעזור בהרגעה, נראה אולי טיפשי אבל באמת עובד...
תנסי כמה שיותר לנתק את עצמך מכל "ריגוש" מיותר, את יכולה וזו זכותך המלאה... קחי זמן לעצמך לנוח, לכבות את הפלאפון ולהתנתק מכל מה שמכביד עליך,
להתחבר שוב לעצמך ולכוחות השלווה שבתוכך...
תרגישו טוב ! @}
תעדכני אם תוכלי ותרצי...

תודה על ההתייחסות! שותה הרבה, נושמת לבטן, מנסה להרגע, כל מה שצריך...
כבר שבועיים וחצי עם צירים. מנסה להתרגל, להגיד הם פה וזהו, אבל זה לא פשוט.
כל הזמן כל הזמן האיום הזה, אם הצירים יתפתחו לכדי לידה יהיה לי פג. כמה מפחיד. פג.
כל הזמן מתנגדת. מתנגדת לגוף. הגוף רוצה ללדת כבר. אני מתנגדת לו. בכל דרך אפשרית. כי זה מה שההגיון אומר. והרופאים. והחברות. וכולם. להחזיק את העובר בכח בבטן. מרגישה ממש במאבק. אתו, עם הגוף. כל המהות, כל החושים, כל התחושות - הכל במטרה אחת. להתנגד למה שמנסה לקרות. למנוע.
והם כואבים לי, הצירים האלו. אמנם לא מאד, לא משהו שאי אפשר לעמוד בו. אבל גם בלי הפסקה כמעט. המון זמן.

אין לי משהו מיוחד להגיד, האמת. סתם, מקטרת.

תחזיקי מעמד!

הי פלונית באיזה שבוע את?

מנסיוני- אין הרבה שליטה על דברים כאלו.
יכול להיות הריון תקין להפליא כאשר האם נמצאת בחרדות אדירות, לחצים ואפילו חוסר החלטיות לגבי ההריון.
יכול להיות הריון עם צירים מוקדמים והאמא שלווה, רגועה, שלמה.
נשמע שאת עושה מה שצריך- הולכת לבדיקות כשכואב מדי, קיבלת תרופות, מנסה כן להרגע, לקבל.
כמה שזה נשמע פאטאלי וכמעט אכזרי- אין באמת שליטה על מהלך הריון וסופו. לא באמת....
למה אני כותבת לך כל זאת?
בין כל סבך המחשבות הלא מניחות, ההרגשות , בד"כ גם יש תחושת אשמה קשה.
שבגלל שאני לא עושה משהו בסדר, העניינים משובשים.
ככל שמרגישים ככה יותר- זה יותר משבש את מצב הרוח וזה מין גלגל ללא מוצא.

תניחי להכל. תנשמי כמה שאת יכולה, תהיי עם יד על הדופק לגבי הצורך בעזרה רפואית וזהו.
וככל שתוכלי לקבל את עצמך במצבך כפי שאת- מבולבלת, כאובה, חרדה, אשמה, כך יש אפשרות להכניס חמלה וחסד לתהליך.

מצטרפת ל:
תחזיקי מעמד!
זה באמת תהליך מורכב וקשה. אני מאחלת לך שתטפלי בעצמך בכמה שיותר עדינות ואהבה.

שלום לכולם
שמי יערה, תחילת שבוע 33 עם צירים מוקדמים מזה עשרה שבועות, שוכבת תשעים ותשעה אחוז מהזמן, מקבלת פרסולט וזריקות פרוגסטרון, ובעיקר מחפשת דרכים יצירתיות להפחית חרדה, לחשוב מחשבות חיוביות ולהתפלל להגיע למועד.
כהרגלי בקודש, מתוך ריבוי המחשבות או סיבות נעלות אחרות שלא בהכרח נהירות לי, מצאתי את עצמי גם הבוקר, שבת נעימה וחורפית, עירנית מתמיד בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר. את האתר הזה גיליתי רק שלשום וכשנכנסתי הבוקר לאתר, במהלך שלבי הלימוד וההכרות עם מדוריו השונים מצאתי את הדף המוקדש לצירים מוקדמים. הרגשתי מצד אחד תחושה של "חבל" על שרק עכשיו אחרי השבועות הקשים אשר בהם הרגשתי בעיקר בדידות, חוסר אונים וחוסר יכולת של הסביבה להבין בדיוק מה עובר עליי, מצאתי פינה מזדהה מנחמת ומעודדת, אבל מצד שני הקלה עצומה לגלות עד כמה הנושא הוא מנת חלקן של רבות רבות ולהנות מתחושת השיתוף, ההזדהות וההבנה שכדאי להשאר אופטימית.
אני מרגישה שאמנם עברו רק עשרה שבועות, אך מבחינה פיזית ונפשית אני מרגישה כי מדובר בתקופה ארוכה בהרבה. כל כך קשה להסביר לאדם מבחוץ על הפחדים והקושי. באיזשהוא שלב הבנתי שלמרות שאנשים באמת רוצים בטובתי ומנסים לעזור לי, מי שלא היה שם (ולא חלילה מתוך התנשאות) פשוט לא מסוגל לשים עצמו במקומי. מצאתי ש"העצות" של אנשים רק בלבלו או אפילו פגעו בי. הזדהיתי מאד עם תחושת הבלבול מןול דעות אנשי המקצוע, מצאתי את עצמי בוכה אחרי כל ביקורת אצל רופאת הנשים שלי שכל פעם מחדש שידרה חוסר שקט וחוסר בטחון עד שהבנתי שחלק גדול מזה בכלל "שלה" וולא בהכרח קשור למצב שלי, וככל שהימים עברו הבנתי שמה שהיה הכי נכון בשבילי הוא לשתף בעניין, להתייעץ או לקחת מאד ברצינות חברות קרובות שהיו באותו מצב כמוני ולדלל או לסנן את השאר. משפטים כמו "הייתי מתה להתחלף אתך, לשבת כל היום בבית ולקרוא" או "תנוחי עכשיו ותהני לך מהשקט כי אחר כך לא תוכלי" רק פגעו בי והרגיזו אותי כי הם רק הדגישו עד כמה הסביבה לא מסוגלת הייתה להבין את סערת הרגשות, את המערבולת המפחידה הזו שמאיימת בכל רגע לשבור את האיזון הנפשי העדין שאני עומלת כל כך קשה ליצור על מנת להשאר שפוייה עבורי ועבור הפיצית שבבטן.
מה אוכל להגיד, שמחתי במידה מסויימת לגלות את ההתכתבות האמורה הבוקר ולשמוע קצת מחוויותיהין של אחרות, היום אני יודעת יותר מתמיד להעריך זאת. אבל עכשיו הרבה יותר מפעם אני מבינה את חשיבותו של השיתוף ושל הצורך לנסות ולהקל על אחרות שנמצאות באותה נקודה מפחידה וקשה.
עד כה לא הכרתי את הטיפות שהוזכרו ואשמח לברר ולהתנסות. מה שאני עושה בעיקר הוא מנוחה, שתייה ובעיקר מדיטציה, התרגעות ודמיון מודרך שאני מוצאת שמאד מרגיעים אותי ותורמים לי. אני מדברת עם הקטנה, מתנסחת במשפטים חיוביים גם במחשבות וגם בדיבורים ובהמלצתה של חברה משדרת לה מסר שכאמה לעתיד אני זו שאקבע מתי היא תצא, ובינתיים היא בפנים עד להודעה חדשה כי שם הכי טוב לה, בתקווה שהיא אכן מפנימה.
אם אוכל להיות לעזר למי מכן אשמח, מנסיוני זה לעתים חיוני ופעמים לא מעטות מצאתי עצמי מול שוקת שבורה כשכה הזדקקתי לאותה תמיכה. מאחלת לכולכן שתעבור התקופה הזו בבריאות שלמה נפשית ופיזית, שתמצאו את הכוחות והאמונה בכן ובגוף שלכן. בהצלחה, יערה

את נשמעת מטפלת היטב בעצמך ושאת עוברת תקופה מאד מטלטלת.
אכן
מי שלא היה שם (ולא חלילה מתוך התנשאות) פשוט לא מסוגל לשים עצמו במקומי
מסכימה עם כל מילה.
בעיקר כשמצפים ממך להיות זורחת כל היום כי הפלא קרה ואת בהריון...

מנסיוני עם חרדות- לקבל אותן. לא לנסות להתנגד להן.
לדעת שיש אותך ויש את החרדות. כלומר החרדות הן לא מי שאת.
זה שהן לא מי שאת, זה לא אומר שהן לא ממשיכות להגיע. אבל כשאת מאפשרת להן להיות , לא מתנגדת להן בכעס או חוסר אונים, פשוט מתבוננת בהן : הנה הן כאן...והנה אני..... נוצר סביבן רווח והרווח הזה מתמלא בחסד.

לא יודעת אם מעניין אותך אבל ממליצה בחום על אחד מספריו של אקהרט טול. במיוחד: ארץ חדשה.
לא בטוח שיש לך עכשיו ראש לקרוא, אבל הבנתי שיש לך הרבה זמן להעביר...

ושיהיה בהצלחה @}

הי לאלמונית.

מאחורי שני סיפורי היריון עם צירים מוקדמים.
בראשון צירים משבוע 24 עד לידה בשבוע 30 (הילדה כבר בת 3 ומדהימה ביותר).
ובשני צירים משבוע 29 ולידה מדהימה בשבוע 37 (תינוקת מדהימה בת 9 ח').

אני בהחלט מבינה מה את עוברת ורוצה רק לחזק אותך, כי פשוט נשמע שאת עושה הכל כדי לשמור על האוצר שלך.
אני בהריון הראשון לא שמרתי מספיק, גם כי הוטעתי על ידי הרופאים לגבי רמת השמירה הנדרשת וגם כי בעצמי לא קלטתי את חומרת המצב ולכן לדעתי ילדתי לפני הזמן.
לעומת זאת בהריון השני שמרתי כבר הרבה יותר ומראש עוד לפני הופעת הצירים הפסקתי להרים דברים כבדים (כולל את ביתי הבכורה) והשתדלתי לנוח ולשמור. ואחרי הופעת הצירים נסעתי לחודש וחצי להורי יחד עם ביתי שהייתה איתי בבית וגם שם למרות הכל נזכרתי לכמה תיזכורותעל מנת להפסיק להתבייש לבקש עזרה ופשוט לשמור מכל משמר על האוצרית. וזה עבד!!!

ובנוסף גם קיבלתי פרסולט וגם את הטיפות הטבעיות שמוזכרות בתחילת הדף.

אני חייבת לסיים אז בקיצור מה שרציתי לכתוב לך זה שתמשיכי כך. תמשיכי לשמור, תמשיכילהתחבר למה שנותן לך כוח,
אל תפחדי לפחד וכמו שכבר אמרו לך תראי את החרדה שמופיעה תגידי לה שלום, תתבונני בה, ותשחררי אותה.
החרדה והפחד הם לא את.

בהצלחה
והנה עוד יום עבר.

בשמת שלום!
אני נמצאת כרגע בהיריון שלישי שבוע 29 ושוב כמו בהריונות הקודמים אני עם צירים מוקדמים. בשניהם אושפזתי וקיבלתי טיפול בפרזולט ובקורס צלסטון וגם נוזלים בעירוי. ממש לא מעוניינת להתאשפז שוב עד שבוע 34, הפעם הייתי רוצה לנסות משהו אחר שיעזור להפסיק את הפעילות הרחמית. קראתי על הטיפות שהמלצת עליהן. האם את יכולה לתת לי אינפורמציה עליהן ואיך להשיג אותן?

לעצור צירים מוקדמים:
טיפות VIBURNUM אבל חשוב לקבל ליווי והסבר. את הטיפות משיגים בבתי מרקחת הומיאופתיים. מאוד יכול להיות שמוריס מבית המרקחת ההומיאופתי נצח ישראל בת"א (רח' נצח ישראל) יידע בדיוק מה צריך.
מה עוד עשיתי שעזר?

• עבדתי הרבה עם דימיון מודרך.
• נעזרתי בדיקור סיני אצל רני אייל (03-6431222). הוא ממש עצר כל שבוע את המהלך של הגוף שלי להוציא את העובר.
• הייתי בשמירת הריון בבית, כלומר שכבתי במיטה... בשום אופן לא הייתי פעילה, כי מאמצים גופניים הגבירו אצלי את הצירים. כל מאמץ גופני.
• הקפדתי על שתייה, כמויות קטנות כל הזמן, כי הבנתי שההתייבשות מעוררת צירים מוקדמים. כמו כן אם את יכולה - חשוב להקפיד על תזונה.

לעניין השימוש בתזונה כדי להמנע מלידה מוקדמת אני ממליצה להתייעץ עם התזונאית טובה קראוזה. איזור חיוג 09 ואם מגגלים אז מגיעים לאתר שלה עם טלפונים והכל.
מי שעזרה לי היתה המיילדת שלי מהלידה הראשונה אילנה שמש (בלידה השנייה היא היתה בדיוק בחו"ל, וגם העדיפה להעביר אותי למיילדת יותר קרובה כי ידענו שאלד יותר מהר ממה שהיא תספיק להגיע...), שהייתי איתה בקשר והיו לה המון עצות. האם יש לך אפשרות להיות בקשר עם מיילדת בית מנוסה?

"אל ציר" נגד צירים מוקדמים להשיג אצל יחזקאל היימליך (מטפל טבעי) בירושלים רח המ"ג 30 5376414 (באיזור של מד"א בכניסה לעיר)
לי זה לא הפסיק לגמרי, אך יצר רווחים משמעותיים והקל על הכאב. ילדתי באמצע 39.
יש לי חברות שזה ממש הפסיק להן לגמרי תוך יום יומיים.
50 ש"ח ל 40 מ"ל ואת חוסכת פגיה!!!!
בהצלחה ושנזכה ללדת תמיד רק בשעה טובה....

אהלן, אני בשבוע 27, עברתי ניתוח הסרת תוספתן לפני כמעט שבועיים. לפני הניתוח היו לי צירים ולאחריו אני מקבלת פרסולאט ונרות ואגינלים לעצירת צירים. ואמורה להיות במנוחה חודש. היום עשיתי ככל הנראה מאמצים מיותרים ואני מרגישה כאבים בגב התחתון והתכווצויות ברחם כבר כמה שעות. חוששת להיבדק ולהתאשפז. נמצאת בירושלים אצל אימי ואנסה את מרפאת היימליך מחר. מקווה לעבור את הלילה בשלום. עוד רעיונות? תודה נועה 052-4609881

שלום, אני חדשה כאן. אני לא בהריון. עדיין. ילדתי את בני הבכור המקסים לפני שנתיים וחצי בשבוע ה- 39 בתום ארבעה חודשים של שמירת הריון עקב צירים מוקדמים חזקים מאוד ונטילת ניפדיפין. זה היה מאוד קשה. הייתי מאוד בודדה ורוב בני המשפחה והחברים לא הבינו מה עובר עלי וחשבו שאני מתפנקת. לפני חצי שנה נכנסתי להריון ועברתי הפלה טבעית. אני חוששת שחלק מהעניין היה שהרגשתי שהגוף שלי לא מספיק חזק בשביל לעבור את זה שוב ונחרדתי כשגיליתי שאני בהריון. עד עכשיו הדחקתי את מה שעבר עלי ועברתי הלאה. עכשיו כל פעם כשאני מנסה לחשוב על הריון נוסף אני פורצת בבכי כי הרופא אמר לי שרוב הסיכויים הם שהריון נוסף יהיה דומה להריון הקודם. אני מאוד רוצה עוד הריון אבל בינתיים לא מנסה להכנס שוב להריון - איך מתחזקים נפשית ופיזית?

אלמונית חדשה, יש לי חברה שעברה שמירת הריון עם הילד השני החל מהחודש השלישי (!) ואחר כך ילדה עוד 3 ילדים בהריונות רגילים ואני בטוחה שיש עוד המון סיפורים כאלה.
כל הריון מביא אותי עולם חדש של למידה והתפתחות כמו שאנחנו לא אותו אדם משנייה לשנייה. מזדהה מאוד עם הקטע של יחס אנשים מסביב. חברה שבקרה אותי הבוקר וקפצה בערב לקחת משהו ששכחה, נכנסה לבית ואמרה "באותה פוזה".. כאילו שבא לי להסתלבט ולא שאני חרדה ללדת תינוק ששוקל 1.300 בשבוע 28 ואפשר להוסיף לזה את זה שאני גרה בערבה עם בית חולים במרחק שעה פלוס ולא קבלתי זריקה להבשלת ריאות. נשמעת לעצמי כמו קוטרית אבל מרגישה שאין לי איפה לקטר כי גם בן הזוג שלי עושה טובה שהוא עושה משהו בבית ויש לנו 2 בנות שרגילות לאמא פול פאוור מתפקדת ועושה הכל. אז המאמץ הכי גדול שלי הוא בלהצדיק את כל המצב הזה בלי להבין למה נמנעת מהבנות שלי אמא שרוצה להעניק להן ולא מסוגלת והן מוקפות בעצלנים אגואיסטים?

תודה רבה נועה! תיהי חזקה, הם לא מבינים אבל זה ממש דיני נפשות. כל יום שעובר זה ניצחון אמיתי. כל יום הוא בעל משמעות ומקור לגאווה. במבט לאחור חלק ממה שעבר עלי היה שהרופא כל הזמן אמר לי רק עוד שבוע ואז תוכלי לתפקד כרגיל (וככה ארבעה חודשים) אז אף פעם הוא לא אמר לי שזה הריון מאוד מסוכן ואני צריכה לקחת הכל ברצינות ולא הייתה לי גושפנקא לעמוד מול כולם ורק התנצלתי כל הזמן שרק עוד שבוע ורק עוד שבוע. אז חלק מהאנשים אמרו לי שהם היו "מתים" להתחלף איתי (בעיקר גברים) וחברה שלי הגדילה לעשות כשהתארחה אצלי לשבוע שבמהלכו העוזרת שלי התפטרה ואני נשברתי ובכיתי כי לא יכולתי לעשות כלום - ואז היא אמרה לי "אל תביני את זה לא נכון אבל - אולי תמליטי כבר?" ואח"כ הבכי שלי הפריע לה להתרכז בלימודים של קורס שהיא לקחה אז היא הלכה ללמוד במקום אחר. מיותר לציין שחברות אנחנו כבר לא. ולגבי הקיטורים - כל אדם זקוק לפורקן. זה צורך לגיטימי. העובדה שלא מתאפשר לנו הפורקן הזה עם האנשים הכי קרובים לנו היא מאוד בעייתית. מצד שני, המצב כל כך קשה ולא כל אחד יכול להתמודד איתו חזיתית באופן אינטנסיבי...לפחות אפשר לקטר כאן

נועה- אני מציעה לך כן! ללכת לבית חולים ולבדוק- כדי להיות שקטה ורגועה- שבת שלום- תעשי את זה, כאילו את עובדת עכשיו, והעבודה שלך, עכשיו, זה ללכת לבית חולים, ולבדוק שההריון שלך ממשיך כהלכה... בהצלחה

תודה על החיזוקים. למחרת אותו יום בו חששתי הלכתי למרכז לבריאות האישה בירושלים (אגריפס - מכב"י) והרגיעו אותי שהכל בסדר. כך נסעתי שקטה לדרום חזרה לביתי בערבה. (קבלתי יחס נפלא ומקצועי שם וזה היה מהיר יותר כמובן מאישפוז, מומלץ מאוד לחברות מכב"י). לשמחתי בן זוגי ואני שוחחנו אתמול בלילה והסברתי לו שעבורי לשכב ללא מעש זה מאמץ לא פחות מהמאמץ שהוא חש בעשייה הרבה יותר שלו והחלטנו להתחיל מחדש. לפעמים חייבים לעבור את הנאחס כדי לצאת ממנו לנעימות. אני מגדלת את בנותיי בחינוך ביתי ורגילה לעשות הכל - לבשל לנקות לכבס ולהשקיע בהן בכל תחומי האומנויות. מרגישה שהחוויה הנוכחית מלמדת אותי להוריד הילוך באופן קבוע. גם כשאחזור לתפקד. קודם כל לא להתייחס להריון בנון-שלנטיות (כמובן שמהעדר רצון לעסוק בחששות הנלווים) הייתי באובר- עשייה החוצה. כנראה שכן יכולה לשכב ולתפור לתינוק כל מיני מתנות ופשוט להתחבר אליו יותר. חוץ מזה ניקח מנקה הביתה שילווה כבר עד הלידה. ולמצוא איזה סידור של פעם בשבוע איוורור מהבנות - גם הוא חשוב.
בריאות לכולנו ואופטימיות, נועה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום!
אני בחודש השמיני.. והכל די בסדר ברוך ה'
חוץ מזה שאני עייפה ברמות היסטריות..אני בנ"א שרגיל כל היום לעבוד ולהיות על הרגליים והיום אני כל הזמן עייפה ואין לי כח לכלום! הרופא נתן לי הוראה לקחת 2 כדורי ברזל כל יום, אבל אני לא מסוגלת! אפילו אחד עושה לי רע..בחילות והקאות..סחרחורות..הרגשה כללית מאוד קשה! על 2 אין מה לדבר! עושה לי שלשולים!
בנוספ בשבועיים האחרונים כל הזמן יש לי צירים..הבטן נהיית אבן וכואבת! זהו הריוני החמישי..ובאפ אחד מהקודמים לא הרגשתי כך
איך עוצרים ומתגברים על זה?

חשוב להבין שהגוף מבקש ממך להיות קשובה אליו.

הריון חמישי, האם יש בבית ילדים קטנים שזקוקים לתשומת לב??

חשוב להפריד בין שתי התופעות שאת מדברת עליהן: הראשונה רמת המוגלובין נמוך שמצריכה תוספת של ברזל מעבר לקיים בתזונה. אם הכדורים שהרופא נתן לא מתאימים לך, דברי איתו ותבקשי שיחליף לסוג אחר. בד"כ פותר את הבעייה. בכל מקרה כדאי לבדוק איך להעשיר את התזונה בברזל.
הבעייה השנייה צירים. האם אלו באמת צירים או התכווצויות בקסטון היקס של הרחם?? אם מדובר בצירים של ממש שיש להם השפעה על העובר ועל הרחם, יש להרבות במנוחה ובשתייה ולהוריד הילוך ואף להפסיק חלק מהפעילויות. אם מדובר רק בהתכווציות רגילות של סוף הריון ממומלץ לנוח ולשתות מספיק.
בכל מקרה לא להזניח ולא להתעלם מאף אחת מהבעיות.

יכוך להיות שלשלשולים יש השפעה גם.
בקשי מהרופא להחליף סוג ברזל, אולי לברזל נוזלי, שלמיטב זכרוני לא עושה צרות בבטן וגם נספג יותר טוב.
ואולי באמת להוריד הילוך ולנוח...

אני לא מצליחה לכתוב ולשלוח

תודה פאולינה!
האמת שהכי קטנה היא בת 6 כך שאין כאלה שממש דורשים תשומת לב...למרות שעד גיל 120 כולנו זקוקים לזה..אבל זאת הבעיה הקטנה..
אני טיפוס פרפקציוניסטי! ועד שהכל לא מושלם ועל הצד הטוב ביותר אז אני לא נחה בין אם זה בעבודה ובין אם זה בבית..
יש לציין שאני טיפוס מאוד לחוץ ולא רגוע..
והאמת אני ממש לא אוכלת הרבה וכמעט לא שותה..ולא לוקחת ברזל..הכל עושה לי רע
יכול להיות לכל אלה השפעה בלידה ואחריה?
באמת השבוע קניתי ברזל נוזלי והוא יותר טוב..אני משתדלת לקחת מידי פעם

ברור שלכל אלה השפעה.

כדי להתפתח העובר זקוק לנוזלים, מינרלים (ברזל וסידן) שומנים פחמימות ועוד... את כולם הוא מקבל דרך השילייה מגוף האם.
במידה והאם אינה מקבלת מספיק מכל אלו בתזונתה, העובר ידלדל מאגרי גופה על מנת להתפתח. ואילו בריאות האם לטווח ארוך וקצר תפגע.

במידה והמת ההמוגלובין שלך (מושפעת מהברזל) תרד לרמות נמוכות מידי, גופך לא יוכל להמשיך ולתפקד כיוון שאין לו מספיק חמצן. ההמוגלובין קושר את החמצן בריאות ומוביל אותו לגוף.
במידה וההמוגלובין נמוך יש סיכוי שתאלצי לקבל לאחר הלידה עירויי דם...
חשיבות השתייה היא רבה ביותר. גופנו עשוי רובו מים!!!!! לכל התהליכים המתרחשים בגוף צורך במים. על מנת לשמור על תפקוד תקין של הגוף עלינו לצרוך לפחות 1.5 ליטר נוזלים (לא קפה תה ומשקאות המכילים קופאין) ביום. בהריון יש כמעט להכפיל הכמות הזו כיוון שנפח הדם עולה והעובר עצמו זקוק לנוזלים ליצירת מי השפיר.

אני לא מצליחה לשתות כמעט..חוץ מאשר תוקף אותי צמאון רציני
אני שותה בערך 4 כוסות קפה במשך היום
מה יהיה איתי?

אני לא מצליחה לשתות כמעט..חוץ מאשר תוקף אותי צמאון רציני
אני שותה בערך 4 כוסות קפה במשך היום
מה יהיה איתי?
אני מרגישה שאני עומדת ללדת עוד לפני התשיעי
לא סוחבת כבר

אני לא מצליחה לשתות כמעט..חוץ מאשר תוקף אותי צמאון רציני
אני שותה בערך 4 כוסות קפה במשך היום
מה יהיה איתי?
אני מרגישה שאני עומדת ללדת עוד לפני התשיעי
לא סוחבת כבר אין לי כח יותר לעייפות..עצבים..בחילות וצרבות איומות!!

תנסי להוסיף גם כוס תה סרפד ביום (חליטה של עלי ספרד) - מחזק את הדם
לשתות כל שעה קצת (אולי סודה עם לימון?)
לאכול כל זמן קצר משהו קטן
לשתות ברזל נוזלי כל יום
לקחת פרנטל לפחות פעם ביום (להשלים חסרים בויטמינים)
לנוח אם אפשר

מה זה תה סרפד?
ומאיפה קונים פרנטל?
ותודה לכולכן!!

עלי סרפד לחליטה ניתן לקנות בכל בית טבע
פרנטל הוא מולטי ויטמין יעודי לנשים בהריון ומניקות, ניתן לקבל מרשם אצל רופא הנשים או המשפחה
4 כוסות קפה שאת שותה ביום אינן שתייה!!!!!!!!!!! קפאין הוא חומר משתן ולכן את מוציאה עוד נוזלים מהגוף.. בכלל כמות כזו של קפאין אינה טובה לעובר

אם אני לא קותה קפה אני סובלת מכאבי ראש נוראיים!
בכלל אני מרגישה במצוקה כל ההריון הזה:-(
הברזל הנוזלי החדש כבר גם גורם לי להקיא:'(
אני לא מסוגלת יותר!! העייפות! הכבדות! לא מכחרה את עצמי בחיים כזאת ואין לי דרך להתגבר

אם אני לא קותה קפה אני סובלת מכאבי ראש נוראיים!
זה סימן קלאסי שהגוף עובר סוג של גמילה.
תורידי לאט או תכיני כוס קפה אחת ותשתי אותה לאורך כל היום. (נסי לא כוס קפה בגודל של ליטר (-;
בהצלחה.

הי אני חדשה בעינין אני לא גרה בישראל ואני בהריון בשבוע 20 אתמול הגעתי לבית החולים לעשות אוטרסון וגילוו שיש לי פתיחהה של 2 וצירים מוקדמים שיחררו אותי לבית ואמרו לי לשתות הרבה ולנוח אבל יש לי כאבי גב היומים מה אני עושה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אני בחודש חמישי ויש לי לחצים וכאבים כמו צירים זה הריון שבעי בה מה אפשר לעשות כדי להרגיע נב אני שותה הרבה

לנוחחחחחחחח
לעשות כמה שפחות ולשכב כמה שיותר, כמובן לבדוק עם הרופא

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

<a href="http://www.spywareremovaltoolkit.com">Spyware Removal</a>A B C NX

שלום לכולם אני חדשה כאן ודי מבוהלת אני בשבוע 23+4 מאתמול בלילה כתם חום בתחתונים וכאבי בטן תחתונה בדומה לכאבי מחזור אני מפוחדת כ״כ לא יודעת מה לעשות רק שבוע שעבר ירדתי מאשפוז בבית חולים בגלל קיצור צוואר האם מישהי יודעת מה כדאי לעשות????? האם יש עצה בנוגע לקיצור הצוואר??? בבקשה תעזרו לי אני חסרת אונים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הזדהות לכל מילה:
הריון ראשון: ילדתי לפני כשנתיים ילדה מתוקה בשבוע 25, 700 גרם, כל דקה הייתה נצח בפגייה במשך שלושה חודשים (וגם לאחר מכן בבית...) ברוך השם בניסי- ניסים היא מוגדרת כנס רפואי ממש ילדה רגילה (חיצונית ופנימית) לחלוטיןןן!!!
ישתבח שמו לעד!
השאלה שלי היא: הרגשתי מחודש רביעי צירים (לא הייתי מודעת כלל שאלו הם צירים...) וכרגע אני ממש בתחילת הריון שני בעזרת השם, אני אישית מרגישה שצוואר הרחם חלש, לא "מרים" את העובר..כלומר ממש בקושי יכולה ללכת כי יש מין לחץ על הבטן התחתונה.
מה עלי לעשות??? הבנתי שתפירת צוואר הרחם יכול לגרום לזיהומים וכו' (היה לי כבר דלקת באגן בעקבות התקן תוך רחמי..) אשמח לעצות מכן, שנשמע רק בשורות טובות.

תשובה ל אמא מאושרת ומפוחדת : אם את מרגישה כך כדאי לך לעשות תרגילי רצפת אגן ולחזק את שרירי הבטן הפנימיים, ובקיצור - לכי לפילאטיס.. עם מורה טובה ומנוסה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לדסי דולה צפונית -
תודה רבה על העצה!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דסי בוקר טוב!
רציתי לשאול שאלה נוספת: את שיעורי הפילאטיס ותרגילי רצפת האגן אפשר לעשות בהריון עצמו??

תודה לכל הכותבות, כיף לקרוא ולקבל כל כך הרבה אינפורמציה ולהחכים מניסיונן של אחרות,
ממש עזר לי להיתקל בפורום הזה שהגעתי אליו, דרך אגב, כתוצאה מכך שגילו לי בסקירת מערכות התקצרות של הצוואר ל22
הופניתי למיון בדחיפות ו"ביליתי " שם משבע בערב עד ארבע ( ! ) לפנות בוקר ( לדעתי אפשר להינצל מגיהנום במידה מרובה אם נקברים עם טופס השיחרור...)
ואפילו לא חידשו לי כלום, המליצו על מנוחה, שתייה ונתנו פתילות של פרוגסטרון.... בינתיים אני סובלת מתחושות של לחץ כלפי מטה
בזמן הליכה, לחץ שמזכיר לי בדיוק את הלחץ שהרגשתי ימים ספורים לפני לידת הבן הקטן שלי.... אימא'לה!!!
למדתי מכן, בנות, שני חידושים במהלך העיון בפורום;

1. דיקור סיני יכול לעזור
2. מרפאת היימליך בירושלים

האם פיספסתי משהו? אשמח לשמוע פרטים נוספים ממי שמכירה דרכים נוספות לשמור על ההריון תקין....
ושוב תודה על קיומכן ועל המלצותיכן, ממש תודה.

שלום לכולם אני בשבוע 28 בהריון רביעי למי שמעוניינת אני מעוניינת למכור כרית לברית חדשה בניילון

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני בשבוע 31 ויש לי כאבי מחזור (התחילו לאחר קיום יחסים ) רק שאני שותה מלא מים זה עובר אבל כל הלילה היו לי כאבים (אני משערת כי רק כשקמתי לשירותים הרגשתי את הכאבים). האם יש צורך ללכת להיבדק?

היי בנות. אני בשבוע 21 לפני יומיים הרגשתי כאבים בבטן תחתונה והלכתי למיון לאחר בדיקה שוחררתי הביתה עם אקמול. אתמול הכאבים החריפו והקרינו גם לגב לא יכולתי ללכת כמעט היה לי מאוד קשה לקום ולשבת הלכתי שוב למיון ומסתבר שאלו היו צירים מוקדמים!!! קיבלתי עירוי נוזלים +נר ועירוי תרופתי להרגעה שעזרו לי מאוד עכשיו אני מתחילה שוב להרגיש קצת כאבים ומאוד מפחדת שזה יחזור !!! אשמח לכל עצה או נסיון קודם של מישהי שחוותה משהו דומה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הרבה מים (2-3 ליטר ביממה) ומנוחה מוחלטת. מוחלטת= לשכב. לקום רק לשירותים. הרפיה ומדיטציה יכולות לעזור.
21 זה שבוע מאוד מוקדם, אין הרבה מה לעשות רק להתפלל ולדבר עם העובר שיחכה.