...כל מיני שבילים הוגדרו בדפוסים הגדולים יותר - טיילת (31), רחוב_קניות? (32), רשת_שבילים_ומכוניות (52), מדרכה_מוגבהת? (55), רחוב_להולכי_רגל? (100), ושבילים_ויעדים (120). הדפוס הנוכחי מגדיר את צורתם; והוא יכול גם לעזור ליצור בהדרגה את הדפוסים הגדולים האלה, בעצם תהליך העיצוב של מקטעים בשביל.
מנקודת מבט סביבתית, מהות הבעיה היא זו: רחובות הם "צנטרפוגליים" ולא "צנטרפטליים": הם דוחפים אנשים החוצה במקום למשוך אותם פנימה. כדי להאבק בתופעה זו, יש להפוך את הסביבה שמחוץ לבתים למקום מהסוג שמתאים לשהיה ולא רק למעבר. בקיצור, יש להפוך אותה למעין חדר חוץ ציבורי, שנותן תחושת סגירות גדולה יותר מאשר רחוב.
אפשר להשיג את זה אם מתכננים את הרחובות שמשרתים הולכי רגל כך שיהיו בעלי צורה קמורה במקצת ומציבים בשוליהם מושבים ומעקות, ולפעמים אפילו בונים להם קירוי בקשתות או סבכות.
הנה שתי דוגמאות לדפוס הזה, בשני סדרי גודל שונים. הדוגמה הראשונה היא תוכנית שעשינו לארבעה עשר בתים בפרו. צורת השביל מעוצבת באמצעות הסטה אחרונית הדרגתית של מיקום הבתים בתוכנית השטח. התוצאה היא רחוב עם צורה חיובית, דומה לאליפסה. אנחנו מקווים שזה מקום שיעודד אנשים להאט ולבלות בו.
צורת השביל שנוצרה מארבעה עשר הבתים
הדוגמה השניה היא של שביל קטן מאוד העובר דרך שכונה בגבעות ברקלי. שוב, הצורה תופחת במקצת במקומות שטוב לעצור ולשבת.
נקודה לאורך השביל בגבעות ברקלי
לכן: