דף_פתיחה‏ leaf מה_חדש‏ leaf מפתח_נושאים‏ leaf הוראות_שימוש‏ leaf חיפוש:
גם בת שלי בת כשנה אהבה חברת ילדים והענשנו אותה על כך, ושלחנו אותה לגן. (אלונה_רוטר?‏ מתוך לשכנע_לטובת_חינוך_ביתי‏)

ברוך בואך לאתר באופן_טבעי‏ flower

ביקור ראשון שלך?
מדור_בלי_חיתולים‏

מהי שביתת פשפושים?
שביתת פשפושים היא מצב שבו התינוק מסרב, באופן עקבי ועל פני תקופה (בין יום אחד לכמה חודשים), להצעות ההורה לפשפוש.

מניין השם "שביתת_פשפושים‏"?
זוהי בסך הכל שאילה מביטוי, הידוע בספרות ההנקה. בהנקה זה נקרא "שביתת_יניקה‏" או שביתת הנקה, ומתאר מצב שבו תינוק יונק מסרב לפתע לינוק, בכל מיני צורות. הסיבות יכולות להיות שונות ומגוונות, ולא מעט פעמים לא יודעים לעולם מה קרה ומדוע. כך גם בפשפושים, לפעמים התינוק מסרב לעשות, אף על פי שהוא צריך. לרוב יעשה מייד אחרי שלקחו אותו.

מדוע פורצת שביתה כזו?
בדרך כלל אין שום אפשרות לדעת. לפעמים זה בגלל שהתינוק לא אוהב את מקום הפשפוש שלו, לפעמים משהו מציק לו בגוף, לפעמים זה כתוצאה מטראומה כלשהי שקשורה בפשפושים, לפעמים, במיוחד בשביתות ארוכות, יש לזה קשר לציפיות של ההורה, או לאיזה לחץ סמוי שהוא משדר. לפעמים יש בה אלמנט של "מרד" והפגנת עצמאות, אבל לא תמיד. השביתות נוטות להתחיל בחצי השני של השנה הראשונה, בעיקר סביב גיל 9 חודשים, וזהו גם הגיל שבו מתפתחת "חרדת הנטישה" של התינוק והוא מתחיל לגלות את הנפרדות שלו מאמא, לגלות שהוא ואמא שני אנשים ולא אדם אחד.
שביתות קצרות יותר יכולות לקרות בעקבות מחלה או שינויים.
תחילת הזחילה מלווה לפעמים בשביתת פשפושים, כי התינוק מעדיף לזחול ולעשות דברים מעניינים ולא רוצה להפסיק בשביל להתפשפש, אם כי שלב הזחילה מלווה בכל מקרה בהרבה פיפי על הרצפה, מאחר שהלחץ על הבטן והמאמץ ללמוד מיומנות חדשה גורמים לתינוק לאיבוד שליטה בשלפוחית (בלי_חיתולים_בשלב_הזחילה‏).

מה עושים?

יצירתיות ושינוי: קודם כל כדאי לחפש מקום אחר לעשות את הצרכים. סוג השינוי הזה בדרך כלל פועל. לרוב התינוק יסכים יותר לשחרר בחיק הטבע מאשר בתוך הבית, כך שיציאה מהבית לחפש עץ יכולה להיות דרך הפעולה הראשונה. כמו כן, עוזר להיות יצירתיים, לספר לתינוק סיפור ("עכשיו נלך להשקות עץ, העץ אוהב שמשקים אותו, אם עושים עליו פיפי הוא גדל", דוגמא לסיפור בסיסי), להתנצל בפני התינוק שלא הבנו מה הוא צריך אם עשה עלינו רגע אחרי שסרב לעשות בכיור, ועוד.

  • הרפיה: כדאי לבדוק את עצמנו: האם אנחנו משדרים סוג של לחץ וציפיות? במקרה כזה, כדאי שההורה יעבוד על עצמו וישחרר לחץ. עדיף לתת לתינוק לעשות על הרצפה מאשר להלחיץ את התינוק בהרבה ניסיונות סרק. מומלץ לפרוש שכבת הגנה על כל הרהיטים שעלולים להינזק, או להניח את התינוק באזור "בטוח" (בלי שטיחים) כשרואים שהוא צריך. אם זה לא מתאפשר, כדאי לקרוא שוב את בלי_חיתולים_בשאיפה_לשלמות‏ happy
כדאי גם להרפות בזמן הפשפוש עצמו: לוודא שמחזיקים את התינוק בעדינות ובלי לחץ, שהשרירים בגוף לא דרוכים (במיוחד בעורף ובכתפיים) ושהנשימה רגועה. התינוק מרגיש את הדברים האלה.
אנחנו יכולים להיעזר בפתיחת ברז בזמן הפשפוש.

  • למידה: התינוקות שלנו גדלים ומשתנים, ודפוסי הפשפוש שלהם משתנים גם הם. שביתת פשפושים היא הזדמנות ללמוד מחדש את הדפוסים והסימנים של התינוק, כמו שעשינו בהתחלה כשרק הורדנו לו את החיתול. לפעמים מגלים שפשוט דפוסי היציאות שלו השתנו, ואנחנו צריכים לשנות את דפוסי הפשפוש שלנו בהתאם.

  • התאמה: לעתים השביתה קשורה בנסיבות לא רגילות שמלחיצות את התינוק, את ההורה או את שניהם: ביקור אורחים ממושך, נסיעה ארוכה, קרוב או חבר ש"יושבים על הראש". לברר מה הגורמים ולנסות להפחית מצבים מלחיצים או לחתל במצבים האלה.

  • מיקום: ייתכן שההתנגדות של התינוק נעוצה במקום הפשפוש - אולי מאס מסיבה מסוימת במקום הקבוע שלו. אפשר לנסות להציע לו מקומות חדשים ושונים לפשפוש: סיר, שירותים, מקלחת או אמבטיה, גינה, עציץ, חצר, עץ מסוים...

  • תנוחה: אולי תנוחת הפשפוש הרגילה נמאסה עליו; אפשר לנסות תנוחות_פשפוש‏ אחרות.

  • בידור: כדי שהתינוק לא יתנגד לפשפוש בגלל שעמום, אפשר לשים דברים מעניינים במקום הפשפוש (מובייל, מראה, תמונות, בובות, אחים גדולים...) או לפשפש במקום שיש בו דברים מעניינים (מול החלון, מראה).

  • אי-מירכוז: לפעמים השאלות של ההורה בנושא הפשפושים מעצבנות ומציקות ועשויות לגרום ל"מרד" בצורת שביתה. בכל מקרה, לא כדאי לשאול את התינוק "אתה צריך פיפי?" אם מנחשים או קולטים שהוא צריך, פשוט לוקחים אותו. לחלופין - שואלים אותו איפה הוא מעדיף לעשות, ומציעים שתי אופציות למיקום. כך הפוקוס עובר מן הציפייה של ההורה שהתינוק יעשה, אל מתן אפשרות בחירה לתינוק, והלחץ יורד.

  • עצמאות: כדאי לברר האם יש פה צורך של התינוק/פעוט בעצמאות. אם כן, מה הוא הדבר שהיה רוצה לקבוע בעצמו? עד כמה אפשר לתת לו עצמאות ואפשרות בחירה בתחום זה?

בכל מקרה, חשוב להבין, שהתינוק לא "רוצה" לעשות על עצמו, ולא "רוצה" חיתולים. זו התוצאה, ולפעמים העונש שהוא מעניש את עצמו. הגורם אחר - או משהו שאנחנו משדרים, או אי נעימות פיזית כלשהי. כדאי לגייס ביטחון ויצירתיות כדי להוציא אתכם מהשביתה.

תרמו: בשמת_א‏, תבשיל_קדרה‏, אם_פי_3‏, ירח_לבן‏, רקפת, קרוטונית_מהמרק_הגדול?, יונת_שרון‏.
עריכה: קרוטונית_מהמרק_הגדול? 2006-07-23, יונת_שרון‏ 2006-10-14


הבן שלי מתעצבן לפעמים כשמנסים לפשפש אותו בזמן לא נכון. לא תמיד, אבל נגיד אם הוא עייף ורוצה לישון ואנחנו חושבים שאולי אותות המצוקה הן רצון לפיפי, ומתחילים להפשיט אותו - חבל"ז! איזה עצבים הוא חוטף! כבר למדנו להבין אותו ואנחנו מייד מפסיקים להפשיט אותו ומתנצלים ("סליחה, סליחה, בסדר, אתה לא צריך, הנה, כבר הלבשתי לך"). אבל אנחנו יותר טיפשים ממנו - לקח לנו זמן להבין קטעים כאלה, והוא נאלץ למחות בתקיפות רבה כדי למנוע את אי ההבנות שלנו.
לגבי גיל חצי שנה:
אני עושה את הבלי חיתולים באופן מאד חלקי (משתנה בתקופות, כרגע - כמעט רק בלילה ובהחלפות). בסביבות גיל חצי שנה, גם אצלנו היה סירוב מוחלט לפשפושים. חלק מזה קשור כנראה לגיל. גם אחרים מתארים עלייה בפספוסים בסביבות גיל זה. הטענה היתה שבגלל הזחילה והלחץ על הבטן, אבל יכול להיות זה משהו אחר.
חלק מזה, קשור כנראה, לכך שמרווחי הזמן גדלו, ולכן היו לי המון פשפושי סרק ("לא יכול להיות שהוא עדיין לא צריך...") והוא כנראה התעצבן, ומרד. בהתאם - היו גם הרבה פספוסים (לפעמים רגע אחרי שסירב לפשפוש, כשהרגשתי שהוא צריך). הפתרון היה להמשיך לנסות, אבל להוריד לחץ. אז שיפספס (אני תמיד מזכירה לעצמי שגם בגמילה רגילה יש פספוסים). כמעט התייאשתי, ודווקא בעלי אמר לי שתמיד אפשר להחזיר טיטול - מה שעודד אותי להמשיך עוד קצת, אולי בלחץ מופחת, ולעבור את המשבר. בזמן האחרון - אין כמעט סירובים לפשפוש.
יש לנו מקרה קצת יותר מורכב ועדין מסתם שביתת פישפושים: למיכל יש צריבה במתן שתן וכל פיפי מלווה בבכי והתפתלות. לעומת זאת כשהיא עושה בחיתול/ טיטול אז אין בכי. יש לך הסבר לזה?
כשמדובר בצריבה במתן שתן, אני מניחה שהמגע עם האוויר מוסיף, בעוד שבחיתול אולי זה מהודק עליה והלחץ קצת מקל. בכל אופן, בזמן דלקת (מסכנה קטנה sad ) הייתי נמנעת מכל דבר שמכאיב לה, ומטפלת קודם כל בדלקת (אני נעזרתי בדיקור סיני ועוד).
בשמת - לא הבנתי - טיטול או חיתול מורידים את סף הכאב כשיש צריבה במתן שתן? האויר מגביר? סליחה על הבורות. אף פעם לא היתה לי דלקת בשלפוחית או משהו כזה. כמובן שאני מטפלת בזה (אייפק).
טיטול או חיתול מורידים את סף הכאב כשיש צריבה במתן שתן? האויר מגביר?
בעצמי לא יודעת. חייתי המון שנים עם דלקת שלפוחית, אבל מעולם לא עשיתי בטיטול עם דלקת... blink
אני כן יודעת שכשהאזור חשוף לאוויר, מרגישים היטב את הצריבה. לעומת זאת, אם שופכים מים תוך כדי (נגיד, בטוש כזה שמחובר לברז של האסלה) - זה מקל.
יכול להיות שכשהיא בחיתול, היא מוצאת תנוחה שבה היא מצליחה להקהות את הכאב. ובאויר אין הקהייה.
אני ממש מתלבטת עם להמשיך עם העניין הזה. מרגישה שזה מעמיס עליי עם כל ההתעסקות של הכביסה והנקיונות. את השעור שהכי חשוב ללמוד מזה- ההקשבה לילדה- למדתי. ואת זה לא נראה לי שאפשר לקחת ממני חזרה.

הילדה לא אוהבת להיות ערומה ועכשיו עם צריבה במתן שתן כבר יותר משבועיים ולא נעים לה כל ההתעסקות עם זה לפי התרשמותי. חשבתי שלמרות שקשה כדאי לי להשקיע השקעה לזמן קצר (עוד קצת, עד שתהיה בת חצי שנה ותדע לשבת ותהיה פחות תלויה בי אולי) כי לטווח הרחוק זה משתלם. אבל עכשיו אני קוראת שגם בגיל שנה+ יש עוד את התלות הזו בנו. בקיצור - קשה לי לקבל את העובדה שאני לא WONDERWOMAN אבל אני ממש מרגישה שזה גדול עלי כרגע. לא יודעת אם לחזור לטיטולים חלקית. אולי לתקופה ובגיל חצי שנה לבחון אם יותר קל לי לחזור לזה?
בקיצור- אני נורא צריכה תגובות...אנא!

אם את מרגישה שזה לא מתאים לך - אל תעשי את זה.
(בלי חיתולים, עם חיתולי בד)

לדעתי אחד הדברים הכי חשובים זה שאמא תהיה רגועה, שמחה ולא מתוסכלת.
אם המחיר הוא חיתולים חדפעמיים או להושיב את הילדים מדי פעם מול הטלויזיה בשביל לקבל שקט או לאכול קצת ג'אנק כדי לא להרגיש עבד של האוכל - שיהיה.

אין מדליה בסוף המסלול.
תעשי מה שמרגיש לך נכון.

<עוגיה מכירה כמה אמהות ממש מצוינות שמלבישות לילד שלהם חיתול חד פעמי. נשבעת!!!!>

את יכולה לנסות דרך ביניים. לא כל הזמן. רק כשאת יכולה. שעה, שעתיים ביום. או לקחת אותה לעשות פיפי רק כשאת מחליפה טיטול. אצלנו תקופה ארוכה היה רק לילה (שזה דורש הרבה פחות קשב, ולמרות שנשמע מסובך, זה מאפשר הרבה שעות בלי טיטול בקלות יחסית), ולפעמים גם זה לא.
מה שצריך לקחת בחשבון, זה שאם לא עושים מלא, אז גם התוצאות חלקיות. זה לא רע, רק צריך להתאים ציפיות.
אצלנו - רוב החורף היה מרד, לא רצה בכלל. ויתרתי והוא בעצם היה בחיתול כל הזמן, ורק לקחתי אותו לעשות פיפי בהחלפות ובהזדמנויות נוספות.
בשלב מסוים, פתאום הוא רצה תחתונים. בהדרגה הארכנו את שעות התחתונים, וכרגע הוא לגמרי בלי טיטול, כולל לילה - לפני יומיים ביקש לישון בלי חיתול, ומאז ישן יבש (אם כי הלילה יהיה המשמעותי, עפ"י חוק "היום השלישי").
הוא כמעט ולא יוזם, אבל נענה כשלוקחים אותו אם הוא צריך (בעיקר אם לא שואלים...). (29.3) בימים האחרונים יוזם יותר, כולל קקי. כך שכמו שצפיתי, זה עניין של זמן, ובאופן הדרגתי האחריות עוברת אליו. מאד עוזר לו גם שהשבוע עוד ילדה מהגן התחילה גמילה (גם היא היתה עם הרבה שעות איוורור מגיל צעיר, אפילו אם לא ממש בלי_חיתולים? ) - זה ממש הקפיץ אותו קדימה. מצד אחד הוא היה גאה שהוא היחיד, מצד שני, נראה לי שהיחוד קצת בלבל אותו.
השבוע יומולדת שנתיים, ויחסית לעובדה שהוא גדל רוב הזמן בטיטול, עם "בלי חיתולים" חלקי מאד מינקות, אני בהחלט מרוצה מהתוצאה.
בת חודשיים. אני מרגישה פיפי מובהק (הקקי נדיר במחוזותינו). היא לא רוצה לפשפש. רק אם היא צמודה אלי, פטמה בפה-יוצא לה. ניסיתי להחליף מקומות. כלום. מתלבטת אם לעשות הפסקה, לחזור לחיתול עד יעבור זעם. (ואיך בדיוק אדע שהוא עבר?)
תמר
תניחי אותה מעל חיתול ותני את הסימן ואחרי שהיא משתינה תסלקי לכביסה (או לפח אם ח"פ). ככה היא לא תתעצבן על שינוי התנוחה ועדיין תהיה התקשורת בינכן.
שינה טובה!
עשינו הפסקה לאותו יום וחזרנו למחרת במלוא המרץ. אנחנו כבר ימים שלמים בלי חיתול, פספוסים נדירים. והפספוסים תמיד שלי. אף פעם לא שלה. היא תמיד תמיד מודיעה/מסמנת. קוראת לי אפילו מחדר אחר.
זה לא מפסיק להפתיע אותנו. כ"כ פשוט ונורמלי, אבל מצד שני כזה קסם. כזאת תקשורת שלא תאמן.
הפעוט ( חודשיים וחצי ) בשביתת פשפושים כבר מס' ימים .
הוא מרופד בחיתול בד של מאדר איז ללא כיסוי , כך שכל פספוס מלווה בהחלפה מידית .
ברור לי שהוא מבין את הקשר של ההליכה לכיור , אך נראה לי שמעצבן אותו להתרוקן לפני שהוא ממש מוכן לכך ( בעוד שקודם הוא היה מתרוקן גם במצב של שלפוחית שאינה מלאה ) .
כמו כן , מרווחי הפיפי הולכים וגדלים , אך לא בדפוס קבוע .
פיפי אחרון בשעה שבע בערב , יבש עד 4 או 5 לפנות בוקר , ואז עושה פיפי עלי תוך כדי הנקה , מחליפים ( בעלי כבר מתורגל לגשת למייבש לשלוף חיתול נקי ) , וחוזרים לישון .

מעניין אם המרווחים הללו קשורים לשיטה או שזה נכון גם לילדי חיתולים רק שאנחנו לא מודעים לכך .

בכל מקרה , כיור בסירוב מוחלט , אמבטיה הצטרפה לסרבנות העיקשת , אין גינה , וסיר לא בשיקול מאחר ואנו בדירה מרופדת שטיח ורב הסיכויים שאני אפספס קליעה לסיר .

קקי רק בכיור , הוא מתחיל קצת בחיתול ומיד אני לוקחת אותו לכיור להמשיך .

מתי הם מתחילים לסמן ?
שלי מסמן אי נוחות שיכולה להיות קשורה להרבה סיבות אחרות .

החלטתי לפשפש פעם אחת אחרי קימה משינה , ואח"כ אחת לשעה , הפשפושים ( שבוודאי יהיו ) ילוו בהחלפה מידית , חיוך ואמירה " עשית פיפי , בפעם הבאה נעשה בכיור " .

זהו .
קצת מאכזב , כי קשה שלא לפתח ציפיות .
מצד שני אני שמחה על חיתולי הבד , על הקשב שלו לצרכיו ( כי מעצם הסירוב זה מעיד על מודעות שלו לעניין ) .

בשביתת פשפושים כבר מס' ימים .
יכול להיות שמאיזו שהיא סיבה כל חדר האמבטיה פתאום לא נעים לו, או שעובר עליו משהו אחר, או שיש איזה לחץ/ציפיה/משהו שמשדר מצדכם בלי שאתם מודעים לו.

נשמע לי רעיון טוב פשוט "להוריד הילוך" לכמה זמן.

מתי הם מתחילים לסמן ?
שלי מסמן אי נוחות שיכולה להיות קשורה להרבה סיבות אחרות_
זה בדיוק ככה.
אלה שמגדלים ככה כל הדורות, פשוט מחוברים לתינוק באינטואיציה. הם פשוט "יודעים" שהוא צריך פיפי עכשיו, בדיוק כמו שהם יודעים שהם צריכים פיפי עכשיו. לכן הם לא עסוקים בפיענוח סימנים.
אנחנו, לעומת זאת, ממציאים את הגלגל מחדש.
לא זו בלבד שאנחנו צריכות להמציא מחדש את כל הידע בהנקה, ולא מעט מהידע על "היחס לתינוק" בכלל (כזכור, אנחנו באות מתרבות הבקבוק - זה מה שראינו תמיד מסביב - ומתרבות ה"תינוקות הם יצורים חסרי דיעה שצריך להכריח אותם לעשות מה שנוח למבוגרים ואסור לתת להם את מה שהם מבקשים") - אלא עוד "הפלנו" blink על עצמנו את הבלי חיתולים הזה, שבתור יהודים אנחנו לא בקשר איתו (חוץ מאלה מאיתנו שיש להם הורים או סבים מאתיופיה או מקומות דומים) כבר אלפי שנים.
לכן, בשבילנו, התינוק כל הזמן "עושה סימנים של אי נוחות" ואנחנו אלה שצריכות לשבור את הראש: לינוק עכשיו? פיפי? קקי? גרעפס? ללכת הלוך ושוב? להסתכל על האורח בתנוחה אחרת? לשאוף קצת אוויר צח? מה? מה? מה? מה אתה רוצהההההההההה (איפה האייקון של "תולשת את שערות ראשי ולא מבינה איך מישהו יכול בכלל לפענח את השפה הזאת כשהם עוד לא למדו עברית לכל הרוחות"?)

_כמו כן , מרווחי הפיפי הולכים וגדלים , אך לא בדפוס קבוע .
פיפי אחרון בשעה שבע בערב , יבש עד 4 או 5 לפנות בוקר , ואז עושה פיפי עלי תוך כדי הנקה , מחליפים ( בעלי כבר מתורגל לגשת למייבש לשלוף חיתול נקי ) , וחוזרים לישון .
מעניין אם המרווחים הללו קשורים לשיטה או שזה נכון גם לילדי חיתולים רק שאנחנו לא מודעים לכך

גם וגם.
גם ילדים בחיתולים מגדילים בגיל הזה את המרווחים, ומתחילים להיות יבשים בלילה בדיוק בגיל הזה (רבים מהם) (שימי לב כמה שעות: משבע עד 4-5. אלה בדיוק שעות הלילה הביולוגיות. את לא כותבת שהוא יבש "כל הלילה" רק בגלל הקיבעון שלנו, בני החברה המערבית המודרנית - חוץ מאלה שקמים לחליבה - שכבר לא קמים בארבע לפנות בוקר ולכן אצלנו עדיין לילה.)
ההבדל הוא
א. בזה שאת מבחינה בזה, ובחיתולים לא מבחינים בזה (אצלי רשום שהבכורה קמה יבשה בחיתול בגיל הזה, אבל מתוך בורות וטימטום שלי, שהרי לא ידעתי אז כלום על הקשב לצרכי התינוק, חשבתי שאולי היא לא ינקה מספיק.
ב. בזה שאת מחזקת את זה, בעוד שהבשלות הזאת הולכת ומתנוונת בהמשך אצל ילדים בחיתול.

למה 4 החודשים הראשונים הם "חלון הזדמנויות"? כי בדיוק בתקופה הזאת יש התפתחות טבעית אצל התינוק לכיוון של הבשלה בשליטה בצרכים, גדילה של השלפוחית, יובש בלילה, כל זה בלי קשר לאיך שמגדלים אותו. התינוק עדיין מודע לחלוטין לצרכיו כל התקופה הזאת, וגם מבקש שיקחו אותו לעשות (חלק מהפעמים).
אבל, אם התינוק גדל בחיתולים, וההורים/המטפלים לא מודעים לצרכים שלו בכלל, אז הוא מפסיק לבקש, מפסיק לשים לב לצרכיו, ומתחיל היפוך של תהליך השליטה. למשל, זה מתבטא בזה שהוא חוזר להרטיב בלילה. אחר כך, כפי שהורים מסכנים רבים למדו מנסיונם בגמילת לילה, זה לוקח שנים להיפטר מהקלקול הזה.

היום עברנו יום עם חיתולים חד פעמיים .הגיעה משפחה מדאלאס לבקר והחלטתי לנטרל לחלוטין את גורם הלחץ ולאפשר להם להנות בנחת מהתינוק .
לקחתי אותו לקקי ( יש גבול לרמת ההתעלמות שאוכל להגיע אליה ) , ולהפתעתי היו מס' פעמים של שיתוף פעולה עם פיפי .
כנראה שזה קשור להורדת ציפיות, לחברת אנשים מבוגרים תומכים , פחות תשומת לב ממרכזת כלפי התינוק .
אוף, מאז שקראתי את הדף הזה ינוקא שובת אחת ליומיים. כל שביתה כזו נורא מתסכלת אותי, אלף הוא לא מודיע לפני ופשוט עושה ובית- אם אני קולטת את ההבעה ולוקחתותו לשירותים- הוא מיישר רגליים ומתרגז ובוכה ומתאפק- עד החיתול. איך שהחיתול עוטף אותו- פשששש, הוא משחרר.
בן חמישה חודשים פחות יומיים, אבל עם דעות מאוד מוצקות על העולם.
כל פעם שהוא שובת אני מעלה השערות שבבסיסן אני אשמה. חיבת להפסיק להאשים בכלל. הדף הזה הוא הוכחה לכך שזה טבעי. <חייבת אבל לא מיישמת>
היתה לי מחשבה שבעצם זה אחד המקומות הבודדים בהם יש להם שליטה. ברגע שהם תופסים את העסק - הם יכולים לבחור אם לעשות או לא לעשות. הסירוב לעשות הוא הוצאה לפועל של השליטה הזו. זה לא התניה שברגע שהם בתנוחה מסויימת הם עושים מה שיש (ככה זה היה בהתחלה). זה אולי הניצנים הראשונים של תהליך הנפרדות והעצמאות שלהם.
היתה לי מחשבה שבעצם זה אחד המקומות הבודדים בהם יש להם שליטה
רק בתנאי שיש מאבק שליטה עם ההורה.
שביתת פשפושים היא ביטוי מובהק למאבק שליטה.
הפתרון הוא להפסיק לנסות לשלוט בתינוק.
כל העניין ב"בלי חיתולים" הוא לעזור לתינוק. אם נכנסנו ללחצים וחרדות סביב הנושא, ונושא "חשוב לנו" שלא יהיו פיספוסים - התינוק מרגיש ומתחיל להתקומם.
אני חושבת שזה פשוט הגיל - ראיתי את זה אצלי וגם אצל ילדים אחרים אחרי גיל שנה. התפתחות הרצון והעצמיות הנפרדת.

אצלנו היה מאבק שליטה לא קטן, ונטרלתי אותו ע"י שהורדתי ציפיות לאפס בתחום הפיפי (בקקי הוא משתף פעולה כמעט תמיד). הקיץ נראה לי זמן טוב להסתובב עם הטוסיק בחוץ, בבית או בגינה, ולהתעלם מהשלוליות (בשמת כתבה איפשהו שמגיל הליכה הם כבר עושים פיפי בעמידה, על "האדמה", רק שברצפה של בית מערבי זה לא נספג..).

גם אנחנו הגענו לשלב השביתות.
יש לי כמה מחשבות, כלליות ולגבי עצמי, אחרי הקריאה בדף הזה.

אני חושבת שיש שני חלקים נפרדים של שביתת_פשפושים‏ והם לא בהכרח קשורים:

  1. סירוב לפשפוש בכיור (או באופן כללי בתוך הבית) והעדפה ברורה, של רוב אם לא כל התינוקות, לעשות את צרכיהם בחוץ החל מגיל מסוים (5-6 חודשים?).
  2. אי שיתוף פעולה מצד התינוק (סירוב לפשפוש ו/או השתנה ללא סימון).

החלק הראשון נראה לי כשלב רלבנטי עבור כל תינוק- כנראה שטבוע בהם ידע אבולוציוני כלשהו על עשיית צרכים תחת כיפת השמיים happy ואין טעם להתרגש מזה (אם כי זה מקשה מאד על בלי חיתולים למי שלא גר בבית צמוד קרקע).

החלק השני הוא היותר בעייתי, ואני סבורה, מנסיוני הקט ומקריאה בדף הזה, שהסירוב קשור לאיזשהו מעגל קסמים של פספוסים-לחץ-יותר פשפושי סרק יזומים שמעצבנים את התינוק- יותר פספוסים-יותר לחץ וכן הלאה... הסירוב לכיור/סיר/אמבטיה וכדומה יכול להיות טריגר למעגל כזה: אמא לוקחת את התינוק לכיור- תינוק מסרב לעשות- אחרי דקה משתין על עצמו/אמא/בחיתול- אמא לחוצה יוזמת נסיונות פשפוש תכופים יותר ללא הצלחה ועד שהיא קולטת שהבעיה היא הכיור כבר נוצרת איזושהי התנגדות אצל התינוק.

אצלנו (5 חודשים) הוא התחיל לסרב לכיור, ועכשיו מסכים לעשות שם רק את הפיפי הראשון של הבוקר (ולא מאלץ אותי, תודה לאל, לצאת לגינה אפופת קורי שינה בפיג'מה happy). בימים האחרונים גם יש לנו יותר פספוסים. אני חושבת שזה קשור לכמה גורמים:

  1. מרווחים הולכים וגדלים בין היציאות (אם כי באופן לא ממש עקבי, כך שלפעמים אני חושבת שעכשיו לא יהיה שום פיפי X זמן, מכבה את הקשב ומופתעת כשפתאום הוא משתין עלי, או לחילופין אני חושבת שעכשיו הרגע חייב להיות פיפי אבל עוברת שעה יבשה שבמהלכה נסיתי לפשפש אותו לשווא פעמיים-שלוש);
  2. הוא נמצא יותר על הבטן- עדיין לא זוחל אבל משחק הרבה יותר על הרצפה והרבה יותר על הבטן;
  3. פשפושי הסרק שלי מעצבנים אותו;
  4. כל פספוס גורר פספוס נוסף, כי הוא לא מתרוקן לגמרי, ואז כל דפוס היציאות משתנה, קשה לי להעריך מתי יגיע הפיפי הבא (תוך 5 דקות או בהפרש הזמן הרגיל לאותו זמן ביום) ואני יוזמת פשפושים תכופים והוא לא עושה כלום ואחרי שאני מתיאשת ומחליטה שכנראה אין לו כלום הוא עושה עלי (ובכלל כשיש יותר פספוסים מהרגיל זה מלחיץ אותי, מערער את הביטחון שלי באינטואיציה שלי וביכולת שלי להבין אותו וגורם לי ליזום יותר מדי פשפושי סרק).
  5. הורדנו חיתול גם בלילה, מה שגרם לי להיות יותר לחוצה לגבי נושא הפספוסים באופן כללי.

הלחץ מהפספוסים לא נובע מהבעיה הלוגיסטית של פיפי עלי/על המיטה וכדומה. הוא נובע אצלי מחשש שמא התקשורת בינינו תשתבש, שהוא ילמד שלהשתין על המיטה שווה ערך ללהשתין בכיור/בסיר/בגינה וכדומה, שהוא יפסיק לשתף פעולה בכלל ולא תהיה ברירה אלא לחזור לחיתולים...
נראה לי שמה שהכי יעזור לי הוא לשמוע שהפחדים שלי מוגזמים happy, להוריד לחץ ולהשתדל להמנע כמה שיותר מפשפושי סרק מעצבנים.
אשמח לתובנות נוספות.
הדיון בשביתת הפשפושים אצל עץ_התמר‏ עבר לדף הבית שלה
בעקבות ה מעבר_מבלי_חיתולים_לגמילה‏ אצלנו, נפל לי אסימון לגבי הסיבה לשביתת_פשפושים?.
קראתי את הציטוט הבא של בשמת:
תינוקות אדם אמורים בגיל הזה להיות על אדמה ולעשות עליה ישירות. זה אמור להיספג.
לכן, כשהוא על "אדמה" הוא פשוט עושה [...]
אצל שלי ואצל אחרים ראינו שהם אפילו לומדים מהר מאוד להשאיר שלולית נקייה, שהם מצליחים להתרחק בלי לגעת בה. זאת אומרת שהם ממש מקפידים לעשות באופן שזה לא יהיה על עצמם.

ופתאום הבנתי שבעצם, בחברות שבטיות שחיות ישירות על האדמה, מרגע שהתינוק יודע להעמד ולזחול הוא כבר לא זקוק לעזרה כדי להתפשפש בלי להרטב. הבן שלי היה נעמד כבר בגיל 7 חודשים ומשתין כשהוא נשען על רהיט, ואחר כך מתרחק בלי להרטב (אלא אם כן התחשק לו לעשות פץ' פץ' בשלולית happy). לכן, בגיל הזה, פשפושים יזומים של האמא, החזקה מעל הכיור וכדומה, מעצבנים אותם, כי הם מצפים שיתנו להם לזחול ערומים על האדמה ולהתפשפש בעצמם, וזהו.
אני חושבת שאולי זה גם מסביר למה אצל בנים השביתות יותר קשות- אמהות לבנות מוזמנות לתקן אותי, אבל נראה לי שלבנים יותר קל להשתין בלי להרטב, לכן הם מצפים ליותר עצמאות ומתקוממים יותר בהעדרה.
תזמורת, בהמשך למה שכתבת לפני כמעט שנה....
אני לאחרונה שמתי לב שהוא ממש מעדיף לא לפשפש בגיגית... בהתחלה זה נראה לי כ שביתת_פשפושים‏, עד שחשבתי לנסות בכיור או בשירותים. זה עבד- בכיור אני פותחת זרם דק-דק של מים שגם מספק תעסוקה (זה נורא מעניין לנסות לתפוס את זה... כאילו- מרגישים את המים אבל זה לא נשאר ביד כדי להביא לפה.... blink ) , וגם מגרה לו את הפשפוש וההשתחררות. וגם הוא עושה כמו גדול- בשירותים בעיקר.
מה שמעניין, כי כשהתייעצתי עם רב (לא כועסת אם הפסיקו לקרוא....) הוא אמר שעד גיל 3/4 שנה הוא יכול לפשפש איפה שנוח לי, עם גיגית/סיר (ז"א סלון, חדר שינה, כו'..) אבל אז להתחיל בעיקר בשירותים-
מה שממש מתקשר לי עם זה שהוא הרבה יותר מודע, ואז- בשביל להרגיל, וגם הוא כבר מפשפש במרווחים יותר גדולים אז לא צריך להכנס איתו לשירותים כל 10 דקות (שזה אומר נטילת ידיים כל 10 דקות stam ), וגם הוא מתחיל עם מוצקים (מה שאומר ריח פחות סימפאטי, וגם מבחינה הלכתית כל עוד התינוק *רק* יונק אין טומאה בצרכים שלו.) , וגם הוא מתחיל עם עצמאות הולכת וגדלה, ומרגיש גדול שהוא הולך לשירותים כמו אמא ואבא...

שהסירוב קשור לאיזשהו מעגל קסמים של פספוסים-לחץ-יותר פשפושי סרק יזומים שמעצבנים את התינוק- יותר פספוסים-יותר לחץ וכן הלאה... הסירוב לכיור/סיר/אמבטיה וכדומה יכול להיות טריגר למעגל כזה: אמא לוקחת את התינוק לכיור- תינוק מסרב לעשות- אחרי דקה משתין על עצמו/אמא/בחיתול- אמא לחוצה יוזמת נסיונות פשפוש תכופים יותר ללא הצלחה ועד שהיא קולטת שהבעיה היא הכיור כבר נוצרת איזושהי התנגדות אצל התינוק.
למדתי להרפות. פשוט להרפות. לא הולך, אז לא וזהו. להרפות ליום אחד, זה לא מקלקל. להרגע (עם חיתול, או עם להחליף הרבה מכנסיים....) , ולא לרדוף אחרי הזנב של עצמך. כמו שאמרת- מעגל קסמים - אז לצאת ממנו.
מישהי כתבה כאן, או בדף אחר שהדביקה דגים על האסלה, אפשר לצייר משהו מעניין על ה"ניאגרה" , או להדביק ציורים/מדבקות וכל פעם לשנות שיהיה מעניין, אפשר לקנות סיר חדש מעניין, אפשר לעשות במיקום אחר לגמרי (אם עד עכשיו בכיור, אז למקלחון/אמבט, או לשירותים, או לתוך גיגית חדשה, וכו'....) .
נראה לי שחלק מהעניין הוא (אצלי לפחות, כך שמתי לב) שמעצבן אותו נורא שלקחתי אותו והוא בכלל לא צריך, והוא מתיישר לי בידיים במחאה.
אז אני מתנצלת, מציינת שחשבתי שהוא צריך ואני מצטערת שהפרעתי לו לשחק, ומחזירה אותו לענייניו.
שמתי לב שכשאני לא מנסה "להכריח" אותו להתרוקן, הוא לא עושה על עצמו/על הרצפה 27 שניות אחרי שהנחתי אותו (כי הוא בעצם כן הי'ה צריך אבל לא מוכן), אלא הוא עשה כשהוא באמת הי'ה צריך, כי הוא לא מתאפק בשביתה, ואז פחות ופחות מרטיב את עצמו תוך הזחילה וההתעסקויות שלו.... ואם הוא מרטיב, אני מתנצלת שלא שמתי לב שאותת לי, ומחליפה בבגד יבש. ולא עושה עניין.
ואם אני למדתי להרפות (תשאלו את בשמת_א‏ .......) אז כוווווולם יכולים! blink
flower
מה שאמר הרב נשמע לי הגיוני.
אני בהחלט מסכימה שכדאי להתחיל להציע את השירותים מוקדם ככל האפשר.
אני חושדת שאילו הייתי טורחת וקונה ישבנון כבר בגיל 7 חודשים, כשהברווז התיישב, יתכן שהייתי חוסכת לי חלק ניכר מהשביתה הממושכת של החורף, ומהקשיים של ה-מעבר_מבלי_חיתולים_לגמילה‏.
אני עוברת על מה שכתוב ומתחילה להבין כמה דברים. קודם כל תזמורת הים- בענין הגינה- אצלי זה לא שינה הרבה : כשהוא החליט שהוא לא מפשפש אז היציאה החוצה לא עזרה. קראתי על עניין הריכוז במשחק וירד לי אסימון (אחד לצערי ;) - בגלל זה הוא לא מודיע לי לפני אלא אחרי- הוא עסוק ורק כשהוא כבר הרגיש שעשה הוא מודיע. טוב, אבל מה לגבי הפעמים שאני יודעת שהוא צריך , פשוט ברור לי, או שהוא מודיע לי, ומסרב לפשפש ואז עם החזרה למגרש המשחקים שלו הוא מפשפש בגדול.(פפריקה- הסימנים זהים- הסתובבות אלי, ישור רגליים וכן הלאה) האמת- לא יודעת. אולי חלק מהכרזת העצמאות שלו, אולי נוצר מעגל הפשפוש וגורם לו לא לעשות איתי. אולי הוא פשוט כבר ילד גדול ורוצה לבד (למרות שהוא לא יושב אז בעיה). למען האמת התחושה שלי אומרת שיש לזה סיבה. יכול להיות שמתאים לו לפשפש כשהוא על הבטן וזהו.עזבתי- הפסקתי לכמה ימים , הורדתי לחץ וצפיות.
אבל אני כבר מחכה למחר להמשיך לדבר איתו על העניין...
ומשהו נוסף- פפריקה זה בעקבות קריאת הבלוג המרתק שלך: אני רוצה להתחיל בלי חיתול בלילה אבל הפחד הגדול שלי הוא אני- אני כל כך מותשת כי הוא יונק המון בלילה. מצד שני הוא גם עושה המון פיפי. אני תוהה אולי זה מעגל קסם- הוא מתעורר כי פיפי ואני מניקה (מוסיפה לחץ לשלפוחית) - לא מפשפשת כי אני עייפה כל כך- מתעורר שוב - מניקה (עוד לחץ לשלפוחית) וכן הלאה. אז הלילה...אולי הלילה ....בשעה 11 כשהוא קם שוב אולי אתחיל עם פשפוש. הפחד שלי הוא הסירוב הזה שלו- הבכי כשאני מתחילה להוריד את הבגד. הפחד שאני במקום לתת לו לאכול מנסה משהו מציק- וזה נובע מחוסר הבטחון שלי של קריאה נכונה של מה שהוא אומר. רגע- הרי אני מנסה לבדוק אם הוא מתעורר כי פיפי אז מה אני עושה עניין מכל זה- נחכה ונראה מה הוא אומר כשהוא יתעורר. אז אני אלך להיות לצידו כדי שלא אפשפס את המילה הראשונה.
איזה כיף שיש אתכן לחלוק את זה
לילה טוב
לא מפשפשת כי אני עייפה כל כך_ -לא יודעת איך חדר השינה שלכם... אולי יעזור לך לשים מגבת גדולה וסופגת ליד המיטה, לפרוש על הרצפה בלילה, ושפשוט יפשפש על המגבת- בלי לקום, בלי לכוון, רק תחזיקי אותו באוויר בצמוד למסגרת המיטה שלך, והוא כבר ידאג לשאר...?
גם פשושי מתעורר בלילה, אבל גיליתי שהוא לא רוצה לפשפש- הוא לא הי'ה מוכן- ואז הרפיתי מזה, וגיליתי שאת רוב הפשפוש הוא הי'ה עושה בבוקר, כשלא הייתי עדיין מסוגלת לזוז, והוא המשיך לינוק (כי מה רע... אמא צמודה, ומחבקת, אז מי רוצה לזוז בכלל.....) , ופשפש תוך כדי (את זה הבנתי אחרי שהייתי משתגעת שהוא בועט בי, ופתאום מפסיק, כי הוא פשפש.... ואז גם הבנתי שהבעיטות הן חלק מ סימני_פשפוש‏ )
אגב- מעניין מה יש ל בשמת_א‏ לאמר לך- האם להתחיל בלילה, אם יש שביתה יומית של פשפוש, או לסדר את השביתה קודם, או לזרום ולנסות ומה שיהיה יהיה.....
_הוא מתעורר כי פיפי ואני מניקה
זה יכול להיות....
נראה לי שבתוך מעגל הקסמים של פספוסי פשפוש יש מעגל של קומונוקצי'ה- או יותר נכון חוסר..... אמא לא לוקחת-תינוקי לא מודיע-עושה לבד-אמא לוקחת מאוחר מדי-תינוק מתעצבן-לא סומך על אמא שתיקח-לא מודיע-וכו'.... לא חייב להתחיל בפאשלה של אמא, יכול להתחיל בשלב שהוא עושה לבד מתוך עצמאות, ואז נוצר קצר בקשר.....
לדוגמא אצלנו, לדעתי הוא לא ממש מודיע, לא תמיד (אולי בגלל הזחילה), זה יותר מצליח כי אני יוזמת ולוקחת אותו, ובד"כ זה מצליח, והוא יבש, אבל לא תמיד... ויש לי הרגשה שזה בגלל שלזמן מה לא ממש תקשרתי איתו בנושא, הפסקתי כמעט לחלוטין, וזה יצר אצלו חוסר אמון שאמא לא מקשיבה, אז מה אני מתאמץ....
>פפרי הולכת לקרוא ל בשמת_א‏... נורא סקרנית למוצא פי'ה.....<
נכתבו פה הרבה דברים חכמים ואין לי הרבה להוסיף.
אכן נכון ששביתה מתחילה ממקרה אחד בעייתי, וממשיכה כי בתקשורת נוצר סוג של מעגל מילכוד.
אז לא חשוב מה עושים, העיקר - עושים שינוי כלשהו כדי לשבור את המעגל המסלים הזה.

הפחד שלי הוא הסירוב הזה שלו - הבכי כשאני מתחילה להוריד את הבגד. הפחד שאני במקום לתת לו לאכול מנסה משהו מציק - וזה נובע מחוסר הבטחון שלי של קריאה נכונה של מה שהוא אומר
דפנה, אני מפנה את תשומת לבך למשפט הזה שלך.
לדעתי, הוא המפתח לכל.
זה בסדר לקרוא לא נכון, זה בסדר לעשות טעויות. כולנו טועות עם התינוקות שלנו, בכל התחומים, כל הזמן.
הנקודה היא, שברגע שעולה אצלך הפחד, הפחד הזה נקלט אצלו, והוא הגורם הראשי להתנגדות.
חשוב להקרין ביטחון. להרגיש ביטחון.
כשאת יודעת שבעיקרון את עושה את זה לטובתו, שאת עוזרת לו, אז אם במקרה הוא לא צריך פה ושם - את מרפה. לא עושה עניין. בטח לא "לפחד מהסירוב שלו". זה לפחד מתינוק קטן! את האמא. את לא תינוקת קטנה וחסרת אונים עכשיו. את כבר בתפקיד האמא.
אנחנו סוחבות איתנו מטענים מהעבר, שאנחנו צריכות כל פעם לזהות ולנטרל, לזהות ולנטרל, כל אחת והמטענים שלה.
תנסי לשים לב לרגשות שלך, לשים לב כשעולה הפחד הזה, ואז במודע להגיד לעצמך: אה, אם הוא מסרב אז הוא לא רוצה משהו.
אם את בטוחה שהוא צריך פיפי, את יכולה להחליט

  • או שאת משחררת ואומרת לעצמך: טוב, או שהוא לא רוצה או שהוא רוצה אבל מתנגד. נו, מקסימום הוא יעשה במכנסיים (אבל רק אם את שלמה עם זה, ובמקרה שהוא כן יעשה, את תגידי לו בנחת "אופס, היית צריך פיפי ולא לקחתי אותך לסיר, סליחה, בוא נחליף לך").
  • או שאת בטוחה לחלוטין שהוא צריך, ואת מוכנה לברר מה בדיוק הוא "לא רוצה" - מה מפריע לו? המקום? האור? הצורך להפסיק באמצע? הפשטת המכנסיים? מה?
בעיקרון, לא יכול להיות שהוא רוצה לעשות על עצמו. את חייבת להבין שאין דבר כזה. יש משהו ש *מפריע* לו אבל עוד לא זיהית מה.

האם להתחיל בלילה, אם יש שביתה יומית של פשפוש, או לסדר את השביתה קודם, או לזרום ולנסות ומה שיהיה יהיה.....
את האמא. לך האינטואיציה. מה שנראה לך. אין פה פתרון בית ספר, זה איך שאת מרגישה שיתאים.

ויש לי הרגשה שזה בגלל שלזמן מה לא ממש תקשרתי איתו בנושא, הפסקתי כמעט לחלוטין, וזה יצר אצלו חוסר אמון שאמא לא מקשיבה, אז מה אני מתאמץ....
אני בטוחה שהאינטואיציות שלך הכי נכונות. והמסקנה היא, לבנות את האמון מחדש. בבטחון שזה יחזור.

חשבתי לעדכן. אחרי הפסקה של כמה ימים בהם הוא היה עם חיתול כל הזמן והנושא ירד מסדר היום חוץ מאולי פשפוש הבוקר הקבוע ,התחלתי לאט לאט לפשפש אותו ולהוריד חיתול כשהרגשתי שהזמן מתאים והיום זה כבר היה בלי חיתול עד שחמתי הגיעה(עבורה בלתי אפשרי לפשפש ). אני תוהה אם חלק מהעניין היה בשבילינו לללמוד איך מפשפשים יחד עם הזחילה והלחצים החדשים (גם פיסיים- לחצים על הבטן- וגם יש את הלחץ שלי של ללמוד לשחרר כי הוא יצא לדרכו במובן מסוים). בכל אופן תודות על כל הנכתב:)
בשמת- קלעת לנקודה- נדמה לי שכשהוא התחיל לסרב לפשפש אפילו אמרתי לבעלי משהו כמו שאולי זה לא טוב לו.כלומר בנקודה מסוימת הרגשתי שאם הוא לא מוכן לפשפש בסיר אז כנראה יש לזה סיבה וצריך להניח לו. ואז מן הסתם כשכן ניסיתי לקחת לפשפש הוא הרגיש שאני לחלוטין לא בטוחה בעניין. בכל אופן כשעזבתי הכל נרגע ועכשיו זה כמו קודם מבחינת התקשורת רק שיש איזה שינוי שקשה לי להגדיר במילים עדיין
מאחר והשיחות איתי היו סביב השביתה שהיתה חשבתי לעדכן פה לגבי הורדת החיתול בלילה. זה שיפר לנו את מצב השינה מאד. קודם כל עצם זה שאני מבינה סוף סוף מתי הוא מתעורר לפיפי ומתי לציצי ומתי לחיבוק. כשאני חושבת כמה זה פשוט ללמוד להבין אותו וכמה זמן נמנעתי מזה....אז הורדנו את החיתול והאמת שזה יותר פשוט ממה שחשבתי כי הוא מחכה עד שניקח אותו לעשות. לפני כן כל פעם כשהוא התעורר (מה שיכל לקרות כל שעתיים או פחות ) הייתי פשוט נותנת לו ציצי בלי לבדוק בכלל למה הוא התעורר...אני מוצאת שגם בלילה הדברים יותר פשוטים מביום. עוד דבר- הוא ממש מתעקש שאקח אותו לכיור ולא לסיר. יש לו שם מראה ואלי זה חלק מהעניין אבל בעיקר נראה לי שזה המקום המוכר שלו. הוא מוכן לפשפש בסיר רק בבוקר או אחרי שינה.
דפנה, אולי תפתחי בלוג?
אותי, אישית נורא מסקרנת כל השתלשלות העניינים מההתחלה, באיזה גיל התחלת.... וכל מני פרטים.
שמת לב, ש-
אני רוצה להתחיל בלי חיתול בלילה אבל הפחד הגדול שלי הוא אני- אני כל כך מותשת כי הוא יונק המון בלילה. מצד שני הוא גם עושה המון פיפי
התחלף ב-
קודם כל עצם זה שאני מבינה סוף סוף מתי הוא מתעורר לפיפי ומתי לציצי ומתי לחיבוק. כשאני חושבת כמה זה פשוט ללמוד להבין אותו וכמה זמן נמנעתי מזה....אז הורדנו את החיתול והאמת שזה יותר פשוט ממה שחשבתי כי הוא מחכה עד שניקח אותו לעשות. ?
כל הכבוד!

>פפרי מחכה עם קוצים בתוחעס לגלות מה שם הבלוג.....<

הי פפריקה,רעיון הבלוג נראה לי מפתה אבל אין לי כל כך זמן בשלב זה...לצערי.אולי בעתיד.בינתיים אני מתעדת במחברת. מה שחשוב לי לציין זה שהתחלנו לסרוגין מגיל חודש בערך אבל רק בארבעה חודשים , רגע לפני סגירת חלון ההזדמנויות התחלנו שוב ויותר בהתמדה ואז רק בסביבות חמישה חודשים ממש הורדתי חיתול במשך היום וכאמור את הלילה התחלנו בשישה וחצי חודשים ואני נדהמית עד כמה שהוא ממש מודע לזה ולא מרטיב כמעט את המיטה(אלא אם כן הוא לא מרגיש טוב )

הדברים הולכים ונעשים יותר ויותר מפתיעים ואתמול הוא אפילו לא קם בין 23:30 בלילה (הנקה ) ושש בבוקר ובעלי (כן,כן) לקח אותו לפשפש ב4 בבוקר כי הוא הרגיש שהוא צריך. בובוני פשפש ממש כמעט בלי להתעורר והמשיך לישון עד לעת הנשנוש הראשון בשש...עלתה במוחי מחשבה שזה קרה באותו יום בו הייתי בחוג בלי חיתולים ובובוני שלי השתעשע לו בחדר, איתנו הבנות, לזמן קצר, שמתי לב שהוא הקשיב קשב רב לבשמת כששאלתי על עניין המרווחים בלילה.... :)
למען האמת במשך היום אני כבר הבנתי שאם אני לא בסינכרוניזציה מלאה איתו מהתחלה ואני מפספסת מתחילה שרשרת פיספוסים (כבר יומיים שהקקי ממש מפספס אותי בכמה דקות....אבל יש לי מן פטנט שעוזר לי- אם פספסתי אני מחכה לשער ההזדמנויות הבא- אחרי התעוררות משינה, אחרי הנקה, וכן הלאה.
דפנה, בן כמה הוא עכשיו?
חוצמזה, את יכולה במקום כאן- לכתוב בבלוג.... אבל אני עדיין שמחה לקרוא גם כאן happy
הי פפריקה
את יכולה לתת לי טיפ איך פותחים בלוג? בינתיים אני מכינה את הטקסט בוורד...
את רושמת בחלון "דף" (מעל החלון שרשמת "דפנה") את השם שאת רוצה (דוגמא אישית - בלוג_פשושי_בלי_חיתולים‏ שלנו), שיהי'ה עם קווים תחתיים, כמובן, ויש עוד בלוגים מעניינים (כמו *בלוג_קיצקיצ_בלי_חיתול‏* , שאני אישית עוקבת אחריו) כדי להתרשם מהם, ולהתחיל לכתוב- עם הקדמה, בלי הקדמה, איך שבא לך... אולי כדאי גם, שתמצאי לך שם עם קווים תחתיים שיוכל להיות לך לדף בית ברגע שלוחצים עליו.... (אולי דפ_נע? ? blink ....)
ואם את רוצה לשאול עוד משהו, את מוזמנת לעשות זאת גם ב דף_בית? שלי (תלחצי על שמי... או על שם של מישהו אחר לצורך הענין....) flower
יומטוב happy
[מרגיעון- הכל חוזר עליך , ומעניין, כי לפני שנה בערך קרוטונית, אם אני לא טועה, הסבירה לי על השימוש באתר.....]
מוזר....עשיתי את הכל והדף עלה אבל הוא לא נמצא ברשימת הבלוגים....:( מה עושים? את יכולה למצוא בחיפוש תחת השם בלוג_בלי_חיתולים_התחלה_מאוחרת‏ ואת השם שיניתי לער_אציל?....
הבת שלי בת 9 חודשים, בלי חיתולים ובשבוע האחרון היא שובתת.
אני לוקחת אותה לשירותים, היא מסרבת (אם אני פותחת קצת את זרם המים "בורח" לה תוך כדי התנגדות נמרצת) ואחרי 10 שניות היא משתינה על הרצפה.
ניסיתי על האסלה, עם ובלי מקטין וגם על סיר. היא מתנגדת לחלוטין לכל רעיון שהוא לא רצפה.
אגב, רוב הקקי יוצא כן בכיור ולא על הרצפה. הבעיה העיקרית היא הפיפי.

היה מתח מסוים בבית בגלל נסיעה, אך הוא עבר, והשביתה נשארה.
מה עושים? אחרי שבוע שכזה אני מודה שאני הרוסה.

שכחתי לציין שהיא זוחלת כבר 4 חודשים והולכת כ 3-4 מטרים מזה כשבועיים-חודש.
אופס.. עוד משהו: בלילות אני לא לוקחת אותה להשתין כי היא גם ככה מתנגדת.
היא עם חיתול ואיך שהיא מסיימת להשתין - אני מחליפה לה...
יש פה מישהו? העניין די דחוף לי. אני כבר ממש מיואשת.
כרגע זה קרה שוב.
ראיתי שיש לה פיפי, ניסיתי מעל הכיור, הושבתי אותה בסיר, והכל לקולות "פששששש" רגועים מאוד. ישבתי מולה על הרצפה ונתתי לה יד.
היא קמה מהסיר, זחלה כמה פסיעות ו....
השתינה שלולית על הרצפה.

מה לעשות???

לקחת אותה לסיר כשהיא מתחילה להשתין על הרצפה ולקוות שהיא תמשיך להשתין שם?
עשיתי את זה פעמיים ויצא קצת מסוף הפיפי בסיר.
האם כך היא תלמד שהסיר הוא לצרכים?
או שכדאי לעשות משהו אחר?

לשחרר...פשוט לשחרר. אז יוצא פיפי על הרצפה, היא רוצה להיות בשליטה. אולי התנוחה לא מתאימה לה. נסי לתת לה לעמוד בעצמה באמבט או במקלחון, יכול להיות שלזה היא תסכים ולך יהיה קל לנקות...
מסכימה.
לשחרר.
יש פה מאבק כוחות. עלתה אצלה התנגדות. היא הרגישה לחץ ומתח. לא חשוב שזה היה סביב משהו אחר - זה מתבטא ביציאות, תמיד.
אז שחררי.
תנסי כמה שיותר בחוץ. תעשי כמה שיותר שינויי תנאים כרגע. שימי בתוך האמבטיה בלי חלק תחתון ותפתחי מים בכיור, אחר כך תשטפי אותה קלות ותוציאי. הכל בנעימות, בלי מלים. ושלוליות על הרצפה - תנקי. לא נורא. תשחררי, תהיי רכה ותרפי כל לחץ. זו תקופה כזאת, זה גיל כזה, וזה יעבור.
אם יש זמנים או מקומות שהיא אף פעם לא מפספסת בהם (במנשא עלייך בחוץ?) אז תשתדלי שהם יהיו יותר בחיים שלכן כרגע.
היא רוצה להיות בשליטה. אולי התנוחה לא מתאימה לה. נסי לתת לה לעמוד בעצמה באמבט או במקלחון, יכול להיות שלזה היא תסכים
yes
תינוקות הולכים מתחילים להתנגד לתנוחת פשפוש. פשוט תפשיטי אותה ותני לה להשתין לבד בלי להחזיק אותה, תכווני אותה לאיפה שמתאים לך בלי לעשות מזה אישיו ("בואי תעשי פיפי במקלחת!") וחכי בסבלנות עד שהיא תחזור לשתף פעולה.
לגבי בחוץ - יהיה קשה, כי אנחנו גרים בקומה שלישית ואין לי אפילו מרפסת עם איזו עציץ לתת לה להשתין בתוכו..
לגבי אמבט או מקלחון - הרעיון מוצא חן בעיניי מאוד. אנסה אותו!!

מס' שאלות:

  1. מה שקורה כשאנחנו יוצאות (עם מנשא), הוא שהיא מתאפקת עד שמגיעים למקום ה"חניה", שזה בדרך כלל חדר החתלה באיזה קניון, ושם היא מסרבת בכל תוקף להתפשפש, אפילו אם היא בדיוק התעוררה, ואז עושה על המנשא/עליי/על הרפצה. אז כרגע אנחנו יוצאות עם חיתול... ולא נראה שיש לה בעיה להשתין לתוכו. היא מסרבת לפשפוש, אני מלבישה לה חיתול ו... הופ! פיפי בחיתול! יש עצה בעניין?
כפי ששמי מעיד עליי אני גרה בסקוטלנד - ארץ החורף - ויהיה לי קשה מאוד לעשות תחנות במקומות פתוחים ולתת לה לזחול וללכת בלי חלק תחתון. הרוחות פה מקפיאות את העצמות. גם בחלק מימי ה"קיץ", ובכלל - האדמה כמעט תמיד רטובה לגמרי. איפה לשים את הדברים שלי? ואיך לתת לה להתפלש בבוץ ככה כשאין לי דרך לרחוץ אותה אחר כך? ובכלל - נראה לי שנעים יותר להשתין על אדמה יבשה אם כבר, הלא כן?
  1. איך להעמיד אותה במקלחון כשהיא מתעוררת וצריכה? כלומר כשהיא עדיין עייפה מהשינה ולא התעוררה לגמרי? היא תמיד רוצה על הידיים כשהיא מתעוררת.
  2. כאשר ייראה שמאבק הכוחות הסתיים, נאמר אחרי שבוע-שבועיים שהיא תשתין יופי באמבט. האם להתחיל במקביל להציע לה את הסיר או האסלה?

תודה רבה!
גם אני גרה בקומה שלישית, בלי מעלית.
כשהיתה שביתת פשפושים כזאת, אז כן, ירדתי שלוש קומות והקפתי את הבית עד שהגעתי לשיח או עץ נחמד, ושם הצעתי "להשקות עץ", וזה עבד. מאז ייעצתי את הטיפ הזה להרבה אמהות, ורבות חזרו אלי עם המשוב, שזה עבד.
לגבי חדר החתלה: הוא כנראה לא נעים לה, לא מוצא חן בעיניה. לכן היא קודם מחכה, אבל אחר כך מתנגדת. כמו כן, היא נכנסה למאבק כוחות איתך, ולכן השיחרור שלך חשוב. להוריד לחץ.
אם היא רוצה על הידיים כשהיא מתעוררת אז היא עושה עלייך כשהיא על הידיים? או שאת יכולה קצת להסתובב איתה על הידיים ואז להוריד אותה במקלחון לעשות?
לגבי השאלה האחרונה - רק את יכולה לדעת. פשוט תנסי לחוש אותה. כשתהיה לך הרגשה שאין שום מאבק כוחות, והיא חזרה להיות בתקשורת הדדית, אז את יכולה לנסות בעדינות, ולהמשיך לפי התגובה שלה.
מאוד עוזר לי מה שאתן כותבות כאן, אז אמשיך לשאול (ברשותכן)

  • מה עושים עם הפשפוש באמצע הלילה? - אצלינו צריך פעם אחת בלילה עד עכשיו. לעתים רחוקות פעמיים.
להרים אותה על הידיים ולנסות להעיר כך שאוכל להניח אותה באמבט והיא תוכל להשתין כאוות נפשה? קצת חבל לי להעיר אותה עד כדי כך, שתוכל לעמוד ולהשתין. וכן, היא מתנגדת גם בלילה.
אולי כשיסתיים מאבק הכוחות היא כן תסכים להתפשפש בלילה?
  • האדמה אצלינו רטובה כמעט כל הזמן. גם אם אחפש עץ, האדמה סביבו תהיה רטובה ובוצית. הגשם פה הוא דבר של מה בכך, בערך כמו השמש בארץ.
נא לא לצחוק, אבל חשבתי להכין לה כמו שירותים של חתולים - ארגז עם חול, בו היא יכולה להשתין.
  • לגבי חדר ההחתלה, יכול להיות שהיא לא אוהבת אותו. אבל נראה לי שאני מגיעה לתובנות די מייאשות, כי אם היא רוצה כרגע להשתין בעמידה, אז אין בעצם מקום בו אני יכולה לפשפש אותה מלבד האמבט/מקלחון בבית שלנו או בבוץ בחוץ. מיותר לציין שהיא כרגע רק עם גרביים ולא עם נעליים, כי היא רק בתחילת ההליכה, כך שהיא תחוש ברטיבות האדמה.
מה עושים כשהולכים לאנשים אחרים?? - שגם אצלם בוצי בחוץ כמובן?

סליחה על מטר השאלות והמון תודה על ההקשבה והעזרה!

בלי חיתולים בחורף (ולצורך הענין האקלים שאת מתארת הוא חורף ישראלי לכל דבר, רק יותר גרוע tongue) זה באמת יותר מאתגר.
אני מודה ומתוודה שלא עמדתי בזה בעצמי. בחורף התחילה אצלנו שביתת פשפושים ואני חזרתי לחיתולים ורק בתחילת האביב חזרתי להוריד חיתול.
מצד שני אני בהחלט חושבת שזה לא כורח המציאות ורק ענין של יותר יצירתיות מצד האמא.

לגבי הרעיון של ארגז החול- נשמע לי מצוין, רק בלי החול- אולי אפילו לפרוש מגבת גדולה וישנה באיזה פינה בבית וללמד אותה להשתין עליה?

לגבי פשפוש מחוץ לבית- הייתי בכל זאת הולכת על אופצית הבוץ.
אפשר לקנות לה נעלי טרום הליכה שקצת יגנו עליה.
אפשר גם לקנות נעליים ולהשתמש בהן אך ורק כשצריך ללכת בבוץ- כמה זה, כמה דקות כמה פעמים ביום? לדעתי נעילת נעליים לפרקי זמן כל כך קצרים לא מזיקה גם בתחילת ההליכה.
אפשר גם להלביש חיתול ולהגיד לה- פה אי אפשר להשתין בעמידה. רק בסיר/כיור/גיגית. ולראות מה תהיה התגובה. יתכן שאם בבית היא תוכל להשתין איך שנוח לה היא תשמח לשתף פעולה עם תנוחת פשפוש מחוץ לבית.
עוד אפשרות- לאחרונה טסתי עם הברווז לחו"ל ומיד ראיתי שאין מה לדבר איתו על שירותים ציבוריים בשדה התעופה ובסיר אף פעם לא השתמשנו, אז הלבשתי חיתול חד פעמי (שאלוהים יסלח לי) ומדי פעם הורדתי אותו והצעתי לו להשתין כשאני מחזיקה את החיתול ס"מ ספורים מתחתיו. זה עבד- הוא השתין בעמידה, החיתול שתה הכל בנאמנות ונזרק לפח בלי שלוליות.

לגבי הלילה- אני לא מפשפשת בלילה. את יכולה לשאול גם ב בלי_חיתולים_גם_בלילה‏.

מה עושים עם הפשפוש באמצע הלילה? - אצלינו צריך פעם אחת בלילה עד עכשיו. לעתים רחוקות פעמיים.
אני מתחילה בהנקה וככה לקראת סופה זוחלת איתה אל מעל הסיר, עדיין מחוברת, ועושה פששש (כשהיא עדיין יונקת). זה עובד. נראה לי שהיא אפילו לא ערה אבל ההתניה של הפשש גורמת לה להשתין. וגם הילדה שלי ב"שביתה" (או איך שלא לקור לזה).
אשר יגורתי בא לצערי...
יש שביתות פשפושים בגיל 4 חודשים?
אז ככה: הקטן בהחלט מודע לצרכיו. פספוסי קקי אין. פיפי הוא יכול להחזיק המון זמן, לפעמים אפילו שעה+, אבללללל....
כשהוא כבר רוצה לעשות, הוא רוצה לעשות על הבטן!
והסבר: כשהוא על הגב ואנחנו משחקים שרים וכו' - יכול להחזיק, כמו שאמרתי, המון זמן. אני מבחינה למשל שהבולבלון נכנס למצב הקשב ולוקחת אותו לכיור. איך ש*מתקרבים* לחדר האמבטיה הוא מתחיל לילל. אם אני בכל זאת מנסה לקרב לכיור - הוא מנסה לקפוץ לי בנג'י מהידיים. סירוב מוחלט.
חוזרים לשחק - הוא שוב ושוב מנסה להתהפך לבטן, ובשנייה שהתהפך - פיפי.
מתצפיות במשך כמעט שבוע כבר ברור שזה לא מקרי. זה כבר ממש מתסכל, כי הוא אוהב להיות על הבטן ואוהב לשחק ולהעסיק את עצמו, אבל לא אכפת לו לעשות פיפי ולא לסמן אפילו בסימן הקל שבקלים. אם הוא על הגב וצריך פיפי חולפת לו הבעה מוטרדת על הפנים והוא מוציא כמה קיטורים. על הבטן - נאדה.
בינתיים אנחנו מנסים להחליף מיקום ותנוחה, ללא הצלחה.
עוד עצות? משהו?...
הי פידג'ט. קראתי גם מה שכתבת ב לגדל_ילדים_בלי_חיתולים‏
ודבר אחד קפץ לי לעיניים וזה הם ממש בפניקה שהוא יעשה עליהם פיפי והם מלחיצים גם אותי
עכשיו, יכול להיות שזה לא קשור למה שקורה בבית אבל לחץ הוא לחץ הוא לחץ,
ואם יש איזשהוא לחץ סביב העניין אז הוא מרגיש.
מה שאני עשיתי בגיל הזה זה להחליט מה יותר חשוב לי - ביקור במקום מסוים או להישאר בלי חיתול.
לרוב הבלי חיתולים ניצחו.
בנסיעות או למקומות לא ידידותיים שבכל זאת רציתי ללכת - חיתלתי.
אם המשפחה היא הבעיה אז את יכולה לנסות להיפגש כמה שיותר אצלך או במקום פתוח,
ואם בכל זאת הולכים אליהם אז אולי לחתל ולנסות לפשפש כשנראה לך.
העיקר שלא יהיה לחץ סביב העניין.
מכיוון שאת רוצה (ואני מבינה אותך) שיהיה קצת עם תינוקות ואנשים אחרים ושיראה מקומות אחרים חוץ מהבית שלנו.
אז תנסי ללכת כמה שיותר למקומות פתוחים, מפגשים (צריך לארגן עוד אחד, לא?...), אנשים שמבינים וכו'.
כן, קל להגיד.
בכל אופן בעניין השביתה המדוברת...
מה שאני עשיתי כשנתקלתי במבוי סתום זה להניח לזה לזמן מה.
כשהיא עשתה פיפי על הרצפה וכו' אז או שניסיתי, בעדינות ובלי להבהיל, לקחת באמצע,
או שניגבתי ואמרתי "בפעם הבאה נעשה בשירותים" או משהו כזה.
ניסיתי מאד לשמור על מגוון של מקומות ותנוחות ולנסות כל פעם משהו אחר
(אם הוא מעדיף לעשות על הבטן, אולי תנסי להחזיק אותו נטוי כלפי מטה או משהו?... צריך יצירתיות,
אני לא חזקה בזה וגם אין לי נסיון עם בנים...).
היתה לה תקופה שרק הכניסה לחדר האמבטיה היתה מביאה לה את הסעיף, אז פשפשנו כמה שיותר בחוץ, בסיר וכו'.
מקווה שעזרתי במשהו.
תעדכני!
פידג'ט, מתצפיותי הסקתי שמה שקורה הוא שכשעוברים לבטן אז לחץ פתאומי על השלפוחית גורם ליציאת שתן אפילו בלתי נשלטת. כשהוא יעבור לשבת או לזחול על שש זה ישתפר (לבת שלי לקח יובלות להגיע לביצועים האלה אבל כשהם הגיעו סופסוף זה שיפר מאוד את מצב הפיפים ש"מתפלקים בטעות").
תודה בנות
פתאום שמתי לב שהוא מ א ו ד לחוץ אצל המשפחה שלי, להוציא את אמא שלי והסבא החורג שלו. כמה פעמים שהיינו אצלם היו לו פרצי בכי היסטריים כאלה, בייחוד אם מישהו החזיק אותו, והוא רצה רק על הידיים.
אני לא רוצה להוסיף ללחץ גם את הבלי חיתולים...
עכשיו סיפרנו לסבתא שלי (אני מניחה שיום אח"כ כל המשפחה כבר ידעה) והיא הגיבה בהלם קל ואמרה שקשה לה לעכל את זה.

ניסיתי לשאול אותה מה בזה לא מקובל עליה ולהזכיר לה את חיתולי הבד והגמילה המוקדמת בימיה, והיא נזכרה שאצלה היא התחילה לגמול בגיל 9 חודשים!!
יש תקווה.
בנוגע לשביתה - כאמור, הורדת חיתול גם בחוץ עזרה מאוד. לתנוחות שונות הוא משום מה לא מסכים - מתעניין בזוויות החדשות שהוא מקבל אבל לא עושה פיפי.
פידג'ט, יש לי תחושה שאת עצמך עושה דרמה מהעניין כשאת מספרת לאנשים. שימי לב לניסוח:
עכשיו סיפרנו לסבתא שלי (אני מניחה שיום אח"כ כל המשפחה כבר ידעה) והיא הגיבה בהלם קל ואמרה שקשה לה לעכל את זה.
כאילו המתקתם איזה טופ סיקרט. תשטיחי את העניין. תעשי מזה כלום. "כן, הוא בלי חיתול. לא בא לי לשים לו. מעדיפה אותו מאוורר". זהו. בלי לעשות מזה ביג אישו. הרבה פעמים אנשים מגיבים לצורת הדברים יותר מאשר לתוכן. אם תעשי מזה כלום זה יהיה כלום. אני גם חושבת שניסיונות להסתיר גורמים לסביבה לחשוב שבאמת יש כאן משהו לסתיר, כלומר, משהו שהוא אולי לא בסדר, רחמנא ליצלן.
צודקת 100% . רק עכשיו אני מבינה את זה. ובאמת לי קשה יותר עם עצמי בעניין של "מה יגידו". הרבה שיעורים לחיים הילד הזה מעביר לי...
אנחנו רק התחלנו את ה"בלי חיתולים" לפני כשלושה שבועות וכבר יש שביתה - האם זה הגיוני? היא בת 3.5 חודשים
גם לפני ה'שביתה' היינו בשלב די מתחיל - בערך 50% פיספוסים, אבל עכשיו זה כמעט 100%!!
זה נורא מוזר כל השביתות הללו וזה מזכיר לי שאיך שקראתי על נושא השביתה היא התחילה גם אצלינו....אולי זה מדבק?

טוב, אם זה יעזור אז מה שעבד אצלינו היה דבר ראשון להוריד לחץ, במקרה שלי היתה איזו התפתחות של צפיות בגלל הצלחות מסוימות ואז כנראה נכנסתי ללחץ כדי להמשיך להצליח.... מה שעזר היה להבין מה אני עושה איתו ולמה. כלומר שזה לא בשביל שאוכל להגיד שהילד שלי כזה קטן ובלי חיתול (כן, לצערי גם זו מחשבה שהיתה לי...) אלא שזה ללא מטרה. זו פשוט הדרך הנכונה והנעימה יותר לחיות ואין מטרה או איזה קו סיום שמגיעים אליו- זה כמו לינוק- כמה שהוא רוצה וכל עוד הוא רוצה זה ברור לי ומובן מאליו.

אז בתור התחלה הורדתי לחץ ואת זה כל אחת צריכה לבדוק איך היא עושה עם עצמה. אני באופן אישי שמתי חיתול לכמה ימים sad
משהו שמאד עזר לי להבין לגבי ענין השביתות, קרה דוקא לפני יומיים- היינו בסופר והוא רצה פיפי ואני הייתי ביום גרוע ובלחץ והיה עמוס ועם כל הלחץ הזה ניסיתי לפשפש אותו. ותוך כדי כשאני מחזיקה אותו והוא לא מתנגד אבל לא יוצא כלום אני קולטת שאין מצב שיצא לו פיפי עם כזה לחץ- מכירות את התחושה הזו שצריך לעשות פיפי אבל מרוב לחץ זה לא יוצא? אז זה בדיוק מה שהרגשתי כאילו אני צריכה עכשיו פיפי ומרוב לחץ אני לא מסוגלת. בקיצור תפסתי את עצמי ומיד חזרנו פנימה ומהמקום הזה כל אחת יכולה לעשות מה שיותר נכון לה- אפשר לתת לו לעשות בעגלה\מנשא או להחליט ללכת לנסות שוב אבל מה שחשוב בשבילי היה להבין שהכל מתחיל (ונגמר) בלחץ. כל עוד זה באויר יש שביתות ועניינים. הלחץ הכי קטן ישר עובר אליו.
ברגע שמשחררים אז הדברים נראים אחרת. לי לקח כמה חודשים טובים להבין את זה והיו הרבה רגעי משבר ותסכולים סביב הנושא (לצערי, כי שוב, זה רק מחריף את הבעיה)
אצלי הרבה פעמים התחיל לחץ דוקא אחרי שהכל הולך טוב- כי מתפתחת איזו רמת צפיות שנבנית ויוצרת לחץ מצידינו שהוא יצליח ולא יפספס.

ועוד הערה לגבי שלב של זחילה ופספוסים- מה שכותבים שיש לחץ על השלפוחית ואז יש שינוי ופספוסים נשמע לי נכון ממה שאנחנו גם עברנו. וגם יש לדעתי איזה צורך חדש בעצמאות שמוביל להתנגדות כשלוקחים למקומות שפעם עבדו. ולי עזר העצות שכבר נכתבו פה על ידי טובות ומנוסות ממני- לשנות מיקום, לא להתרגש מפספוסים על הריצפה, לגוון, לא להציע יותר מדי מתוך חשש לפספס ...

כן מירי, זה הגיוני. flower
אני יותר ויותר מבינה את זה מהבת שלי- בת כמעט שלושה חודשים, חודשיים בלי חיתול-
הקטנה מחליטה שהיא רוצה לעשות בטרמפולינה/עלי, לאמשנה איפה. אז היא תעשה, שניה אחרי שהרמתי לה ת'מכנסיים. כך יש 100% פספוסים.
יום למחרת, היא מסמנת ואני מתעלמת (לא בכוונה כמון) עד שהיא ממש ממש ממש מסמנת ואני מתעוררת. ואללה יש פיפי, יה אמחכה ומתאפקת. ככה כל היום הצלחה גדולה.
הי מירי....
כן, זה הגיוני...
אבל, זה גם יכול להיות פשוט חוסר הבנה.
תתני לה "לפספס" יום או יומיים- תנסי לראות אילו סימנים היא עושה /משדרת, כשכל פעם שאת לא קולטת, תתנצלי ותבקשי שתגיד לך שוב, ושאת תנסי להבין אותה ולקחת אותה, ותכתבי את הזמנים. יכול להיות שהיא פותחת למרווחים יותר גדולים בין הפשפושים, ואת מציקה לה, אז היא עושה כאילו דווקא.
בדיוק לפני שבוע בערך יצאנו משביתה (אמנם לא ארוכה, ב"ה!!!) ע"י מעקב של זמנים, ושמתי לב, שהוא צריך כל שעה וחצי ואפילו יותר, ולעומת זה, בבוקר הוא מפשפש בקימה, ואחרי חצי שעה, ושוב אחרי חצי שעה, ואז כל היום זה במרווחים הנ"ל, ולקחת אותו בהתאם למרווחים הקודמים- כל 30 דקות, מקסימום 40- זה חירפן אותו לגמרי....
נוצר אצלי מצב שעברו 30 דקות, והצעתי לו, והוא לא רצה. אז אחרי 10 ד' הצעתי שוב, כי מבחינתי הוא צריך, או שיצטרך כל רגע ממש, ואני רוצה "לתפוס" את זה, בקיצור שנינו השתגענו לגמרי....
אולי זו הסיבה, וכדאי לבדוק, כי 3 חודשים זה זמן לשינוי מכל כך הרבה כיוונים- היניקה משתנה, זמני השינה, הם פתאום יותר ערים ורגישים לסביבה, ועוד כאלה ונראה לי הגיוני שאולי גם זמני הפשפוש השתנו לך, בלי לשים לב.... blink
בהצלחה! flower
יש לי איזו מחשבה לגבי שביתות - שביתות קצרות כמו שעברנו לאחרונה. אני חושבת שהמרווח גדל ואנחנו לא הבנו את זה ואז המשכתי לקחת כמו קודם במקום להפסיק לנג'ס. אז אם הבנתי משהו זה כשמתחילה שביתה ללמוד את זמן הפשפושים החדש ולא להתקע על מה שהיה קודם. הפתרון השני שעבד מצוין הוא לעבור לפשפש בעמידה כי הוא כבר גדול. בקיצור- לגדול איתו ולזרום עם הדברים.
הולכות ומתרבות היטואציות בהן ביתי (כמעט שנה) לא מוכנה להתפשפש. בבתים של אחרים זה לא בא בחשבון, אבל גם איתי פחות ופחות כל הזמן. אבל מה, היא יודעת שהיא צריכה, ומוצאת את הדרך לעשות. למשל, היא היתה על הנדנדה ובקשה לרדת. שמתי אותה על הדשא ואחרי דקה רצתה לחזור לנדנדה ואז ראיתי שהמכנסיים רטובים. פשוט ביקשה לרדת כדי לעשות. אתמול הלכנו לטיול קטן כשבאמצע נזכרתי שלא הבאתי עוד זוג מכנסיים. מצאתי איזה ברז, הורדתי לה מכנסיים והיא שיחקה בכיף וגם שתתה ואחרי איזה 10 דקות הלבשתי אותה שוב. אחרי ההלבשה היא עזבה אותי, זחלה מהדשא למדרכה התיישבה ועשתה פיפי במכנסיים אגב חיוך רחב. וגם אחרי ההנקה של הערב זחלה לקצה המיטה, התיישבה והשתינה.
יופי, היא מודעת ורוצה לבד, אבל מה לעשות שזה לא יהיה במכנסיים. לא מתאים לי להשאיר אותה בלי, בטח לא בחוץ (הרבה אנשים חמים לה על הטוסיק). הסיר לא תופס בינתיים. יש רעיונות?
בקשר לפיפי בערב במיטה אחרי ההנקה, אמרתי לה שלא עושים פיפי במיטה. הבנזוג טוען שצריך להמנע מלומר לא. מה דעתכם? הילדה גדולה ואנחנו עושים את צעדינו הראשונים כמחנכים והדרך עוד מעורפלת.
אולי בכל זאת מישהו?
בקשר לפיפי בערב במיטה אחרי ההנקה, אמרתי לה שלא עושים פיפי במיטה. הבנזוג טוען שצריך להמנע מלומר לא. מה דעתכם?
מסכימה איתך, ומסכימה עם בעלך.
לגיטימי שהמיטה לא שירותים, וגם לגיטימי מבחינתו לא להגיד לא- אבל הכוונה שלי היא לא להשתמש במילה לא- ולא שזה בסדר במיטה.
אני מניחה, שהפשרה היא משהו בסגנון
"קיצקיצ, את צריכה לפשפש? בואי, נלך לאמבטיה. אנחנו לא עושים במיטה, נכון? רק בשירותים. הנה, אבא עושה רק בשירותים, ואמא עושה רק בשירותים, וגם קיצקיצ. בואי, את גדולה, ואת מבינה. אני יודעת. בואי, לאמבטיה..."
כאילו, לא להדגיש את מה שאסור, אלא מה שאפשר. תשדרי לה בטחון. שלא מתאים- כי גם- זה לא נעים, המיטה רטובה, ואת ואבא וקיצקיצ לא ישנים על רטוב, כי זה לא נעים. וגם לא מתאים, כי עושים בשירותים.
רוצה לבד? שתעשה לבד. אבל איפה שאפשר..
flower
אחרי חדשים רבים חזרתי לכתוב. (לא הפסקתי לעקוב ) הילדון בן שנה ו4 חדשים. מי שמכירה אותי מהבלוג שלי אז הפסקתי לכתוב אחרי שהכנסתי את הילדון למשפחתון. אני מקוה לקבל עצה:
כאמור הילדון נכנס למשפחתון בגיל שנה. עד אז היה כבר ממש בלי חיתול ועם אמא צמודה. מאחר והוא נכנס בלי חיתול המטפלת קיבלה את זה ונסתה כמיטב יכולתה לעזור לו לפשפש. בכל מקרה היא משאירה אותו בלי חיתול. מה שקורה היום הוא שכשהוא חוזר הביתה הוא ממש מפשפש במכנסיים בלי הכרה. זה יכול להיות 4-5 זוגות רק בין 5 ל7 בערב. אני כבר קיבלתי את העובדה שאולי כל מה יצרתי לו זה בלבול ואני פשוט צריכה לזרום עם זה אבל לפני שבוע נסענו לאילת ואיזה פלא- הוא לא הרטיב פעם אחת את מכנסיו במשך כל הטיול. ההבדל המהותי הוא החוץ מול הבית- הוא פשוט מסרב לפשפש באמבטיה. בחורף אין תמיד אפשרות לקחת אותו לגינה והאמת שאני גם מנסה שיבין שיש מקום לפשפוש והוא חלל האמבטיה הכולל את האמטיה עצמה. השירותים. הסיר שעליו הוא יושב ולא עושה בו פיפי למרות שפבהיותו תינוק כן עשה, והרצפה שאפשר לפשפש עליה. לפני הנסיעה קצת ירדתי מהענין וחשבתי שהוא פשוט לא רוצה לשתף פעולה ועכשיו אני מבינה שהמיקום והטבעיות שזה נעשה בחוץ היו מאפשרים לי את זה אבל מה עושים? חזרנו הביתה. אין לי אופציה לטייל כל היום בחוץ. כשאני יודעת שיש לו אני מורידה לו מכנסים ואם זה מצליח אז הוא עושה בחדר אמבטיה ואם לא אז איפה שבא לו...היום בבוקר הוא עשה קקי בחדר שלו על הריצפה. פשוט היכן שרצה לצייר אחרי שהורדתי לו מכנסיים. אז מה עושים?
בינתתיים אני אומרת לו שלא עושים על הריצפה בבית ומבקשת שבפעם הבאה יגיד לי ואני אקח אותו. למען האמת אני מרגישה שהוא מודע לכל הענין. אני מרגישה שהוא בהחלט היה כבר יכול להגיד לי כשיש לו כדי שאוריד לו מכנסיים מה שהוא לא יכול לבד אבל הוא מעדיף להישאר עם הבגדים ולעשות איפה שבא לו. היו קטעים שהבנתי שהוא רוצה ללכת לבד לאמבטיה ולעשות שם ואני רק צריכה להוריד לו את המכנסיים אבל מאז משהו השתנה והוא לא הולך לאמבטיה אלא עושה איפה שהוא רוצה.
אני תוהה איך פותרים את זה- אולי הוא לא רוצה שאני אגיד לו מתי שיש לו ואקח אותו מתי שאני רוצה. טוב, אז אני יכולה להתעלם ולחכות שהוא ירמוז או יגיד לי ,או יכולה ליזום בעצמי. משהו לא מסתדר לי....הוא רוצה לבד אבל לא ממש לוקח אחריות על עצמו. אולי אני דוחפת אותו יותר מדיי???
אני מקוה שזה לא נורא שכתבתי מגילה שלימה. אולי אעביר אותה לבלוג שלי בהמשך....
תראי, בגיל הזה זו כבר גמילה_מחיתולים_בגיל_צעיר‏ .
אני חושבת שהייתי מפרידה בין פיפי לבין קקי. פיפי הייתי מקבלת בגיל הזה שיעשה, ממש לא נורא לנגב שלוליות (למרות שחורף). שתהיה לך ערימה של חיתולי טטרה, מנגבים בחיתול רטוב והופ הכל נקי. אפשר לשתף אותו בניקיון, ברוח טובה "אה, עשית פיפי? בוא נלך לקחת מטלית ולנגב". היה כתוב איפשהו שהם "מתוכנתים" בשלב הזה לעשות על האדמה, רק שפתאום יש להם רצפה בבית, וזה לא מתאים לתוכנית happy

לגבי קקי הייתי יותר נחרצת - אם הוא מתחיל לעשות, מייד לקחת אותו כמו שהוא, להרים ולשים על השירותים/סיר. לא לכעוס למרות שזה מבאס, להתייחס כמובן מאליו שקקי עושים בשירותים.
אבל הוא מעדיף להישאר עם הבגדים ולעשות איפה שבא לו.
צריך לגרום לזה ש"לא ישתלם לו" לעשות איפה שבא לו. כלומר, שבכל מקרה תהיה לו "הפרעה" ברצף המשחק אם הוא צריך לעשות (כאמור הייתי מדגישה את זה רק לגבי קקי, אבל קראתי כאן אמהות שגמלו בגיל צעיר ועשו אותו דבר גם לגבי פיפי. זה עובד..).

בכלל להמעיט בכללים כמו אני אומרת לו שלא עושים על הריצפה בבית
להגיד *מה כן* ולא מה לא. סתם נותן הרגשה טובה יותר.
ולא להציק לו שיודיע, ולא כלום. גישה מעשית פשוטה ובלי הרבה הסברים. הוא מודע והוא יודע. הוא פשוט קטן מכדי להודיע בכל פעם ופעם. זו לקיחת אחריות, שגדולה עליו כרגע. זו הסיבה שבמיינסטרים לא גומלים מוקדם, כי במיינסטרים מצפים שהפעוט ייקח אחריות.. בגמילה מוקדמת את מראש מניחה שהאחריות משותפת לשניכם.

ולא להציק לו שיודיע, ולא כלום. גישה מעשית פשוטה ובלי הרבה הסברים. הוא מודע והוא יודע. הוא פשוט קטן מכדי להודיע בכל פעם ופעם. זו לקיחת אחריות, שגדולה עליו כרגע. זו הסיבה שבמיינסטרים לא גומלים מוקדם, כי במיינסטרים מצפים שהפעוט ייקח אחריות.. בגמילה מוקדמת את מראש מניחה שהאחריות משותפת לשניכם.
כל מה שכתבת כאן זו תמצית הדילמה והקושי שלי. אני מצפה באיזה מקום שיקח אחריות בגלל שהוא כבר די מסרב כשאני לוקחת אותו. זה מצב בו הוא לא רוצה יותר שישלטו לו בענין אבל ממש לא לוקח אחריות בעצמו אלא לעיתים. זה כן מפריע לי כי אני מרגישה שבאיזה מקום כל העניין לא ברור לי. הרי יש אמהות שבגיל שנה וחצי גומלות ילד אחרי שכל הזמן היה עם חיתול ואחרי תהליך של כמה שבועות זה מצליח. אצלינו התהליך נמשך כבר שנה וחמישה חדשים ואני מרגישה שהתקשורת כבר לא תלפאטית או שהוא מסרב כשאני יודעת שיש לו ומצד שני אין תקשורת אחרת: הוא לא ממש מודיע לי כשהוא רוצה אלא לעתים. נכון שזו אחריות משותפת ואני לא צריכה להפיל עליו את כל הענין מצד שני זה מאד מתסכל אותי שכשאני מנסה לקחת אותו הוא ממש מסרב ומה שקרוה שהוא פשוט עושה במכנסיים או אם הורדתי אותם כבר- איפה שהוא נמצא באותו הרגע.

היום הבנתי שאני כנראה יותר מדי מצפה ממנו להגיד ועדיף להניח לו וכמו שכתבת לא להציק לו שיודיע ולא כלום. אבל אני לא יכולה להגיד שנוח לי עם זה: אני אמורה פשוט לתת לו לעשות בכל מקום ולנגב אחריו ? הוא ממש , אבל ממש , לא מוכן להישאר על סיר או לשבת על האסלה. עכשיו הוא מוכן לפשפש רק במקום מסוים שהוא בחוץ כשהדלת פתוחה והוא משחק עם הידית - אני מרגישה שאנחנו הולכים לאיזו קיצוניות מוזרה כאן.

שוב, חייבת להדגיש שמה שבעיקר מפריע לי זה לא לנגב את הפיפי או הקקי אלא מה בעצם אני עושה בכל התהליך הזה והאם זה הולך לכיון טוב או רק מסבך לו ולי את החיים.

דרך אגב זה מן הסתם קשור למה שעובר עלי עם ההנקה: מצד אחד אני ממשיכה להניק ומצד שני אני מרגישה שזה הולך לאיזה מקוםמוזר שמזכיר לי התמכרות: אני מרגישה שכל הנסיון שלי לגדל אותו בצורה שהרגישה לי הכי נכונה וטבעית לא מוכיחה את עצמה בעולם בו אני והוא מתנהלים.
בקיצור- קשה לי ואני משחררת כאן איזה קיטור.

בכל אופן קרוטונית תודה על ההתיחסות - אני בכל מקרה הולכת להוריד הילוך השבוע

תראי, בגיל הזה זו כבר גמילה_מחיתולים_בגיל_צעיר‏‏ .
בדיעבד זה המשפט שהכי עזר לי: עברתי לקרוא שם ויצאתי עם תובנה מאד טובה: גם אתמול בלילה וגם היום בבוקר קקי בסיר....איזה כיף
קרוטונית אם את שם אשמח לאיזה משפט עידוד אם כי כבר קראתי את רוב הטקסטים בבאופן על גמילה מכל סוג שהיא!
אולי זה אני שלוחצת יותר מדי או שהוא לא ממש רוצה לקחת אחריות אז מה עושים- נותנים לו לעשות פיפי ומחכים שיתחיל ללכת לסיר עצמאית? כי לפעמים הוא עושה בסיר אבל נראה לי שאני פשוט יותר מדי בלחץ מהענין וזה גורר אצלו אנטי. אתמול היו לו שני פספוסים עלי....
אני כבר עייפה מכל ההתעסקות הזו סביב קקי פיפי כל היום ונראה לי שגם הוא...
יש אור בקצה המנהרה?
ועוד שאלה : אני פשוט תוהה אם להכניס את הסיר גם למשפחתון או לחכות עם זה כי אני לא רוצה שיכנס אלמנט של לחץ כלפיו ומצד שני אולי דוקא ביחד איתן זה יכול לעבוד. כרגע היא מציעה לו לעשות וברור לי שכמו איתי הוא לא ממש רוצה שיגידו לו כשהוא צריך אבל עוד לא אומר להן מיוזמתו.
הבת שלי מקשיתה את הגב בכול פשפוש, שיניתי תנוחה, שיניתי מיקום (עוברת מהאסלה לכיור) - חברה שראתה אותי אבחנה את העניין כשביתת פשפושים. היא לא בוכה או מקטרת, לפעמים אפילו צוחקת ומחייכת אלי אבל לא מתפשפת אחרי תקופה של 3 שבועות בלי חיתולים.
לפעמים מסכימה להתפשפש בליילה, כשאני שולחת אותה עם זוגי היקר.
כרגע, אני מניחה מתחתיה מגבת או מלבישה במכנס או מחתלת בחיתול בד.
מה עושים? איך חוזרים לתלם, להמשיך להציע כשאני חושבת שצריכה (מתפתלת בהנקה לדוג' וכו') פעמים רבות אחרי שאני מנסה לפשפש היא באמת עושה עלי...או לרדת מהעניין בכלל ולנסות שוב מאוחר יותר.
היא בת ארבעה חדשים וחצי.
תודה flower
רק להוסיף - גם אם אבא בליילה כבר לא מוכנה להתפשפש,
ומצד שני מתקשה לעשות בחיתול
הפתרון בנתיים להרטיב את אמא והמגבת שמתחתיה...
חוזרת על השאלה
לאן פנינו מכאן?
אני דבר ראשון בודקת שהתוסיק לא אדום. כששורף יש התנגדות עזה. גם בחיתול... הם גם מתחילים ואז עוצרים מיד בגלל ששורף ואז יש פיפי בתשלומים.
קלנדולה מאד עוזרת.
עוד אפשרויות - בגינה, תוך כדי הנקה, ולהיות רגועה hug
תוסיק ורדרד וענוג, חלק למשעי...
פיפי מלא, בזרימה קולחת,
כשמתחילה, לדוג', בהנקה על מגבת, זורמת בלי בעיה,
בהנקה על האסלה, לא רוצה
אוקיי, אני מדברת על איזור פי הטבעת לא על משהו ברמת תפרחת חיתולים full blown. האם יותר אדום מהרגיל?
אני חושבת ששווה לנסות לפשפש אותה על מגבת או מעל קערה? אצלנו שנאה מהרגע הראשון לעשות בכיורים ובאסלות, היום לגמרי משתפת איתם פעולה. (האמת שגם אני לא ממש אהבתי את זה. תמיד היה לי יותר קר והרבה פחות נוח בגב ובידיים להחזיק אותה ככה.)
ואגב נוחות, אחד הדברים שהייתי אומרת לבן זוגי כשראיתי שהיא מתנגדת לאיך שהוא מחזיק אותה זה "תחזיק אותה ככה שלך יהיה נוח!" כשלא נוח לנו, לא נוח להם. יש תמיד איזו נקודה שבה יש יותר לחץ ופחות תשומת לב... אז לשבת או לעמוד בנוחות, גוף רפוי ומשוחרר, להשעין אותה עלייך בנוחות, בלי מאמץ מצידה (להחזיק ראש או גב) ולעשות קולות.
מסכימה עם ניצן_אמ‏.
מה שעוזר זה לשנות מקומות,לשנות תנוחות, להמציא סיפורים (הם מבינים עברית) כמו "בואי נשקה את העץ הזה". להיות יצירתיים מצד אחד, ומתמידים מצד שני. גם לנסות להקשיב: מה היא מנסה להגיד? מה מפריע לה? מה מציק לה? זה לא קורה סתם ככה בלי סיבה. הבעיה שקשה לעלות על הסיבה. יכול להיות משהו פיזי שלא נעים לה, ויכול להיות חרדה או מצוקה שאת משדרת או שאת אפילו לא יודעת שיש לך...
ער_אציל‏, רק עכשיו ראיתי.
אז מה עושים- נותנים לו לעשות פיפי ומחכים שיתחיל ללכת לסיר עצמאית?
כך אני עשיתי. לא מכירה דרך אחרת... (ואולי יש).
תודה למשיבות flower
רוצה לשתף, היום בליילה, אחרי יום וחצי ללא יציאות, אחרי הנקה, הרגיש לי נכון לנסות שוב, ואז בנינוחות עברנו לאסלה, השענתי אותה ברכות עלי, וזה הצליח, ובהתעוררות שאחריה שוב... אז אני מקווה שזה מאחורינו.
כשאני יושבת הפוכה על האסלה, ומשעינה אותה עלי, זה מרגיש נוח, כנראה שגם לה...
מקריאה מדוקדקת נוספת של החומר, יכול להיות שגם התלהבנו יותר מידי מהפלא וגם זה שיבש את ההתנהלות.
חברה יועצת הנקה שמה לב שהלשון שלה קשורה, ואמרה שזה יכול לגרום לעצירויות, למרות שבהנקה זה לא מאוד מפריע - יכול להיות שגם זה קשור בעקיפין?
מתקנת ליום וחצי בלי קקי, רק עם פיפי בחיתול הרב פעמי ועל המגבת (שלא יתפרש כאילו הילדה התייבשה או משהו בסגנון)
המרגיעון שלי: "כשהדעת נחה, עולה נחת רוח - מה יניח את דעתך?"
...
שלום לכולן,
קראתי את הדף והחכמתי,
משלמת את המחיר על שלא לקחתי בגיל צעיר לפיפי כל הזמן
ועכשיו אנחנו בשביתה עם תינוקת בת 5+ חודשים
הבעיות התחילו כשסרבה לכיור,
ניסיתי בדשא החזיק מעמד זמן קצר
עכשיו היא עושה פיפי בשירותים (אני יושבת מאחוריה)
עדיין לא הולך עם הקקי
אתמול "ארבתי" לה וברח לה קצת קקי בחיתול הושבתי אותה על האסלה והיא עשתה קקי עצום
אחרי כן הייתי באירוע שלא אפשר לי לשים לה חיתול, כשחזרנו עשתה פיפי בלי בעיות אבל אח,כ קמה בבכי עשתה פיפי,
ומאז מאוד קשה עם הפיפי, לפעמים בוכה ולפעמים עושה בלי בעיות, לפעמים מנסים שוב ושוב ובסוף בורח על הרצפה
בלילה בכתה והיה לה קשה להרגע (לא אופייני) קמה הרבה פעמים אבל פספסה רק פעמיים
מריירת המון אבל אין סימן לשיניים
בלילה לפעמים יבש לפעמים עצום לאחרונה מעט
אולי דלקת?
האם ניתן לחכות עד יום א' לבדיקת שתן או לרוץ למוקד מחר?
תודה וחג שמח!
כן
שכחתי שקיים גם עומס בשבועות האחרונים על רקע נסיעות לחו"ל של האבא מטעם העבודה
(מצד שני בחיים הססגוניים שלנו עם עוד ילדים בחינוך ביתי תמיד יש לחץ כזה או אחר...)
עוד משהו שרציתי לשאול
האחים הנחמדים תמיד מנסים לשעשע תוך כדי שהיא על האסלה - ייתכן שזה מפריע לה?
בשמת שאלה אחרונה
סליחה על הבורות אבל אם זו אכן דלקת בדרכי השתן
יש המלצה על מדקר?
ניתן לבצע דיקור לתינוקת בגיל 5-6 חודשים?
האמת, לא נשמע כמו דלקת.
נשמע כמו קצת בלבול. קשה לה להתרגל לשינויים שאת עושה happy אבל לא נורא, כשתמשיכי אז היא תתרגל!
המדקר המומלץ שלי: רני אייל 03-6431222. וכן, ניתן לבצע דיקור מלידה, להיפך, בתינוקות זה קצרצר ועובד יותר טוב ויותר מהר.
אבל שוב, לא נשמע כמו דלקת.
אפשר גם לקחת פיפי לבדיקת שתן, אצל תינוקות שעושים בסיר זה יותר קל happy

מריירת - זה בול הגיל. השיניים מציקות להם שבועות לפני שהן בוקעות. גם זה גורם לפספוסים ולבכי.

מציעה לסלק מהראש מחשבות כמו "משלמת את המחיר" וכאלה. גם לא נשמע שהיא "בשביתה", רק קצת מבולבלת. לא נורא, תתחילי לקחת, תגידי "פיפי" "קקי" כל פעם שהיא עושה, בשמחה כשהיא עושה במקום המתאים, ותתחילי עכשיו. תראי, היה חורף, היית אחרי לידה, לא היה לך ממש כוח לזה. עכשיו יש לך. עכשיו מתחשק לך להשקיע בזה - אז יופי! זה הזמן!

האחים הנחמדים תמיד מנסים לשעשע תוך כדי שהיא על האסלה - ייתכן שזה מפריע לה?
לזה יש שתי תשובות:
א. אין סיבה שזה יפריע לה. זה דווקא נחמד מאוד והופך את הפישפוש לכיף.
ב. במקום לשאול אותי, עדיף להסתכל עליה: זה מפריע לה?
(שמת לב שהתשובות סותרות זו את זו? happy )

בהצלחה!

אנחנו בלי חיתולים באופן חלקי מגיל די מאוחר (7-8 חודשים)- עד אז היינו עם חיתולים ר"פ.
לאט- לאט למדתי את הזמנים האופיניים שבהם היא מתרוקנת וגם סימנים מקדימים. בתי שיתפה פעולה מאד יפה, עשתה פיפי וקקי בסיר, באסלה ובחוץ. בבית היא הרבה בלי חיתול אבל בחוץ ובזמן שינה היא עם חיתול בד.
כשמזג האויר התחיל להתחמם התחלתי לתת לה מים (עד אז היא רק ינקה ואכלה אוכל "רגיל") והיא התחילה לעשות פיפי בתדירות הרבה יותר גבוהה. עד אז היא הייתה קמה יבשה בבוקר ומאז שהיא גם שותה מים (היא מאד אוהבת לשתות ומבקשת לשתות גם בימים לא כ"כ חמים) היא עושה פיפי אחד גדול בסביבות השעה 11 בלילה (ניסיתי לפשפש אותה כשהיא מתחילה לרטון אבל היא ממש זעמה כשהוצאתי אותה מהמיטה) וכשאני רוצה להחליף לה (בחושך במיטה) היא מתנגדת בתוקף- הודפת אותי וצורחת, בדרך כלל אני מדברת אליה ומרגיעה אותה ומחליפה לה בכל זאת, אבל יצא כמה פעמים שהיא עשתה אחרי שנרדמתי והמשיכה לישון בנחת עם חיתול רטוב (ידעתי שהיא עשתה את הפיפי מזמן כי החיתול היה קר ומסריח נורא). ביום פיפי כן מפריע לה אם זה יוצא בחיתול.
כיום היא בת שנה וחצי ובשבועיים האחרונים מסרבת לעשות בסיר ומעדיפה מקומות שהיא בוחרת ואלו הם: ספות, אמא וכסא האוכל שלה שהוא המקום המועדף לקקי- במקומות האלה היא עושה בישיבה נינוחה. על הרצפה היא עושה בעמידה.
עוד דבר מעניין שהיא אוהבת להיות "עטופה"- או לעשות על משהו רך ונעים או להישען על משהו רך- היא עושה לפעמים תוך כדי שהיא מחבקת אותי או מתרפקת עלי.
ואפילו כשהיא ממש חייבת פיפי ואני רואה את זה בבירור היא לא מסכימה בעד שום הון שבעולם לעשות בסיר וגם לא באסלה וגם לא בחוץ בתנוחת פישפוש- היא מעדיפה לחכות טיפה (עד שאני אפסיק להציע כל מיני סירים מעוסים) ולשחרר במקום שהיא בוחרת מיד אחר כך.ניסיתי להעביר אותה באמצע: אני אומרת לה "חכי רגע, בואי נלך לסיר" ואז היא מפסיקה, יושבת על הסיר ולא עושה כלום, יורדת מהסיר, מוצאת מקום וממשיכה לעשות פיפי (או קקי).
החלטתי לא להציע לה סיר ואסלה אלה לשים כמה סירים בהישג ידה (היא יודעת להתישב לבד על סיר) כי אולי היא רוצה "לבד" ולאו דוקא שונאת את הסיר- בינתיים זה לא עבד. אז בינתיים אני מנקה שלוליות.
לגבי קקי בכסא אוכל אני חושבת שאשים לה חיתול כשהיא שם כי השילוב בין קקי לאוכל בסמיכות כזו נראה לי לא שייך בכלל.
אני מתלבטת לגבי הלילה- אם היא לא מוכנה לעשות בסיר ולא מוכנה שאחליף לה האם זה נורא להשאיר אותה עם חיתול רטוב? (הטוסיק שלה אחרי לילה עם חיתול רטוב אמנם מסריח אבל לא אדום ואחרי רחצה הוא "כמו חדש".)
לא היה לנו איזה שינוי דרסטי בחיינו, היא נמצאת אתי בבית וכמה שלוליות לא מרגשות אותי בכלל. מעניין אותי איזה סיבות יכולות להיות להתנהגות שלה.
ערכתי את הפתיח לדף, מפני שהיו שם כמה דברים שממש לא הסכמתי איתם וחבל להלחיץ ולהטעות הורים מפשפשים.
אהבתי מאד את השינויים happy
קראתי את הדף די מזמן אז סליחה מראש אם אני חוזרת...
אצלי עזר לשיר או לזמזם כדי להיות יותר רפויה...כשהרגשתי שאני קצת לחוצה למשל לפני יציאה מהבית שמאד רציתי שהיא תעשה פיפי.
ובמקומות זרים כשהיא לא תמיד רצתה לעשות אבל ידעתי שהיא צריכה, פשוט הייתי יושבת איתה מעל השירותים ומניקה אותה מעל השירותים וזה תמיד עבד.
אני לא יודעת אם לקרוא לזה שביתת_פשפושים‏ או סתם פספוסים, אבל אצלי הבעיה הפוכה: כשאני מציעה לה היא דווקא משתפת פעולה, אבל אם אני לא מציעה לה - היא פשוט משתינה בלי להודיע. וזה מחמיר מיום ליום!
(למזלי על קקי היא עדיין מודיעה, אחרת בטח הייתי מתרגזת).
אחיה הגדול אומר שמעניין לה מדי מסביב אז אין לה חשק להודיע. והיא באמת מתעסקת כל הזמן במשהו, זוחלת, אוכלת חפצים ומטפסת עליהם...
מה עושים? החלפתי הבוקר כבר שלושה זוגות מכנסיים (ועוד שני פספוסים עירומים)!
הי קלמנטינה
צאי מנקודת הנחה שהיא לא אמורה להודיע לך ותנסי להרגיש מתי בא לה.
יש תקופות ארוכות שזה עובד מעולה!
בהצלחה
flower
מה יהיה?

הקטנה בת שנה וחמישה חודשים. מגיל חודש בלי חיתול. יודעת היטב, מכירה את הסיר ומיודדת איתו בכל הקשור לקקי ועד לא מזמן גם עם פיפי.
אבל בזמן האחרון כבר כמה שבועות, אם לא יותר, לא עושה כמעט פיפי בסיר. עושה כמעט רק כשמתעוררת משינה. בשאר הפעמים או שמסרבת, או שמבקשת לשבת על הסיר, יושבת, משחקת ולא עושה כלום ואחרי שקמה עושה על הריצפה. בשאר הפעמים פשוט עושה על הרצפה בלי לבקש קודם ומייד מכריזה "הנה טטי!" (בעמידה או בישיבה או בכריעה). חשוב לציין שהיא מכריזה "טטי" פעמים רבות, כי המילה כוללת את כל מה שקשור לנושא-פיפי, קקי, סיר, שירותים, האיברים הקשוריים בפעולות וכו'. כך שכשהיא נתקלת למשל בסיר בשירותים היא מייד אומרת "טטי". אני פשוט מחשבת האם הגיוני שעכשיו היא צריכה פיפי, לפי הזמנים שאני מכירה ולפי זה מחליטה אם להציע לה או לא.
עוד דבר שחשוב לציין, שאני כלל וכלל לא מפעילה עליה לחץ. לא כועסת כשהיא עושה על הרצפה, רק אומרת לה "פיפי עושים בסיר, לא על הרצפה, פעם הבאה תעשי בסיר". האמת שתקופה ארוכה לא שמתי לב בכלל לשביתה הזו, כי פשוט לא התרגשתי מהשלוליות, שבימים האחרונים נמאס לי לנגב.
ניסיתי להציע לה לעשות במקומות אחרים - בחוץ על הדשא, בעמידה, במקלחון בעמידה, בישבנון בשירותים או בתנוחת פישפוש של פעם, שהיום כמעט תמיד נתקלת ב"לא" החלטי ביותר. לכל ההצעות היא מסרבת.
קקי עושה תמיד בסיר ולרוב מקפידה לבקש ואם לא שמנו לב, אפילו להתעקש.

מה עושים??

מדהים, נכנסתי לשאול שאלה וראיתי שיעל כתבה כמעט את השאלה שלי מילה במילה
(אבל לא קיבלה תשובה :(
גם שאצלי אותה בעיה וגיל דומה (כמעט 16 חודשים) רק שאני כן מתעצבנת לפעמים כשהיא עושה במכנסיים... אני יודעת שאמורים "לשחרר לחץ" אבל זה מטריף אותי כי זה כאילו היא עושה לי דווקא.
היא דואגת שאני אדע שיש לה פיפי ואז עושה מילימטר מהסיר - רק לא בסיר - כאילו בשביל לעצבן אותי בכוונה! אני יודעת שבטח יש כאן צורך אחר גם שלא עליתי עליו עדיין אבל לא מצליחה לא להתעצבן מזה.
אם למישהי יש תובנות בנושא אשמח לשמוע
אנחנו בשביתה כבר חודש (פוצ' בת שבעה וחצי חודשים).
בן הזוג שלי כבר כופר בעיקרון כולו. עכשיו נראה לו שכל הבלי חיתולים הזה מתאים רק לגיל צעיר שבו הפיפי לוחץ ולמעשה מעולם לא היה פה דיאלוג.
אני ממש נבוכה. אין סימונים, יש עוד ועוד פיפי על הרצפה, ובלילה ארבע פעמים פיפי!! (לפני חודש כבר קמנו יבשות לא מעט).
פוצ' זוחלת ונעמדת, לעתים קרובות משתינה בעמידה או בעמידת ארבע, אבל לפעמים סתם יושבת בשלולית.
מה עושים?
מה עושים?
הממ... מנגבים? מחכים שזה יעבור?
אנחנו בשביתה כבר קרוב לחודשיים לדעתי (בת שישה וחצי חודשים). אני חושבת שכל ההתפתחות המוטורית עושה כל כך הרבה שינויים פיסיים במערכת שפשוט יש אובדן זמני של שליטה רצונית על הסוגרים ואין מה לעשות חוץ מלחכות לה שהיא תחזור (השליטה).
אצלנו יש הרבה מאד פעמים שאני יודעת* שיש לה, אני לוקחת אותה לכיור ואני רואה שהיא מנסה לעשות אבל זה לא יוצא, ורגע אחר כך זה יוצא על השטיח בשכיבה או בעמידת ארבע (ממש דקה או שתיים אחר כך).
הפתרון שלי הוא לחתל בבד, בעיני כל עוד ממשיכים להציע ובמקביל להתייחס לחיתול כמו אל בגד שנרטב אז אין סיבה שזה יבלבל אותם, והאלטרנטיבה היא פיפי וקקי על השטיח... באופן פרדוקסלי אני דווקא בקשב יחסית גבוה, אני יודעת מתי יש לה ואני קולטת בשנייה שהיא משחררת, ואז פשוט מחליפה לה מייד.

אני ממש נבוכה
זה בדיוק החלק שהשביתה עוזרת לי לשחרר. וגם, דווקא עכשיו כשהיא לא מתקשרת באופן ברור, אני מבינה כמה זה טוב *שאני
קשובה, שאני יודעת מתי היא צריכה ומייד כשהיא עושה, שאני יכולה לשים לב איך זה משפיע ומושפע מדברים אחרים שקורים לה ולדעת מה הדפוסים הרגילים ומתי קורה משהו חריג. עם הבת הבכורה שלי לא היה לי מושג חוץ מאשר במקרים ממש חריגים, ורק בתהליך הגמילה מחיתולים פיתחתי קשב יותר ברור להפרשות שלה. זה נראה לי נורא משמעותי, וזה שכרגע הפיפי לא מגיע לסיר הפך להיות חלק יותר שולי מהעניין.

גם אצלנו היה בדיוק כך, מגיל חצי שנה ועכשיו אפשר להגיד שהרבה יותר יבש במחוזותנו - 8 וחצי חודשים. כך שקבלי ניחום, את לא טובעת לבד!
מה שמאוד מאוד עזר היה שהיציאות יצאו באופן מוחלט החוצה (מחוץ לבית).. הסיר, השירותים והכיור הוחרמו ויצאו מחוץ לתחום, והעצים בגינה נהנים מהשקיה אקסטרה ומהרבה שירים. כנראה שהקטנה האקולוגית יודעת מה היא עושה, אנחנו משתפים פעולה ובאופן מפתיע כולם הרבה יותר מרוצים. גם אם יש קיטור קטן לפני, הפיפי תמיד על האדמה והבית נשאר יבש. ודבר נוסף שאולי יכול לעזור - התחלנו ללבוש תחתונים או מכנסים קצרים, ולמרות שהרבה יותר כיף ערומים, עם מכנסיים היא כנראה יותר מודעת לתוצאות (בעיקר החלפת הבגדים, הדבר השנוא עליה) ולכן נוטה יותר לשתף פעולה עם הפשפושים. ככה או ככה -תהני מזהשעוד חם והכל מתיבש מהר - תזכירי לעצמך שהדרך היא שחשובה ולא התוצאות, גם אם הסביבה לא מסוגלת לראות את זה, ושהכל משתנה כל הזמן. גם אם עכשיו הכל משתנה אחת גדולה. שיבואו ימים טובים.
תודה, זה באמת מנחם.
קצת.
אצלנו, בהעדר טבע זמין, היא יוצאת הרבה למרפסת (כמו כלבלב!!).
נראה כמה אורך רוח יהיה לאבא שלה.
אני באמת לא יודעת מה להגיד על שביתות פשפושים בגיל שנה וכמה חודשים.
צריך לחפש קשר למה שקורה בבית וביחסים עם ההורים: האם יש מאבקי כוחות סביב רצונות? כלומר, יש הרבה מצבים שהילד מרגיש שהוא לא עושה את מה שהוא רוצה ומנסה "לקבוע" לפחות במה שבאמת תלוי בו?
האם הילד פשוט לא אוהב את הסיר? הצבע? הריח? משהו אחר? משהו בתנוחה? משהו במקום? משהו בניגוב? העדפה של כריעה על פני ישיבה?
תודה בשמת על התגובה,

אני לא חושבת שיש הרבה מאבקי כוחות איתה, לא יותר מה"רגיל" שיש כאשר ילדה רוצה לגעת בשקע חשמל ואנחנו לא נותנים לה וכדומה
אנחנו יחסית נותנים לה המון חופש
ניסיתי להעביר אותה ל"שירותים של הגדולים" זה עוזר לפעמים אבל לרוב גם זה לא. מדובר בכבר משהו כמו 3 חודשים שביתה! זה נראה לי נורא משונה כי היא הרי כבר גדולה וממש מבינה איפה "אמורים" לעשות. כמו כן, ברור שזה לא נעים לה להשתין על עצמה והיא מיידעת אותנו כל פעם כדי שנחליף לה מכנסיים (למרות שלפעמים ממשיכה פשוט לשחק רטובה)

בקיצור, אין לי מושג. אשמח אם יש לך(או למישהי אחרת) עוד רעיונות

ווייי! לא ידעתי שכבר הגעתי לשלב! חשבתי שזה מתחיל רק בגיל 10 חודשים או משהו!
(ושדניאל עדיין בן ששה וחצי חודשים כבר חודש hilarious. איך שהזמן רץ)

אנחנו כרגע במצב מורכב שכולל, כנראה, שינוי בתקשורת ובסימנים שלו...
("שלום, הגעתם למערכת ניתוב שיחות החדשה של דניאל. אם ברצונכם לדעת אם זה קקי, לחצו 2. אם ברצונכם לדעת אם זה פיפי, לחצו 5 5. אם ברצונכם להניק, לחצו 3. בקשר למוצקים, לחצו 4 ואחר כך כוכבית. אם זה בקשר לצעצוע חדש שכבר שבוע לא קיבלתי ואני מחפש בנרות, תנו לי סוף סוף את השפופרת. אם ברצונכם לפשפש אותי בזמן - אבוד לכם, כבר פספסתם. ביִיִיִיִפ!")
(עוד סוגריים: הצרכים כל כך משתנים בגיל הזה והוא נהיה כל כך מגוון* עם תחומי העניין שלו, שזה מבלבל. היום אפילו פספסתי אותות ברורים ביותר של *רעב*)
...וגם, כנראה, עייפות רגשית שלי שהובילה לירידה בקשב, וגם כנראה שביתת_סירים? של דניאל - אתמול והיום היו לנו פספוסים מפה ועד מחרתיים, ומיליון ואחד פשפושי סרק (שכללו, באופן חריג אצלו, גם התפתלויות-התנגדות נמרצות על הסיר), שכבמטה קסם נהפכו לפנות ערב לפשפושי-אמת ברגע שיצאתי אתו החוצה להרטיב איזה שיח.
אתן יודעות, העצה הזאת על לפשפש בחוץ היא כל כך אמיתית... זה הרבה יותר כיף גם בשבילי. ישר הלב מתרחב והסילון מזנק לו בעזוז ובחדווה קדימה, ותחושת ההקלה והשחרור כל כך הרבה יותר גדולה בחוץ!
אני תוהה אם השביתה תתרכך קצת אם אני אוציא אותו החוצה רק לחצי מהפעמים... לרוץ למטה בשביל כולם די ישבור וישחק אותי, ונראה לי שהוא פתוח למחוות פשרה כאלה.
לא רוצה עצה ספציפית כרגע, אבל אשמח מאוד למחוות תמיכה למיניהן. היום היה יום מגעיל במיוחד.

(וסתם פרספקטיבה: כשהשכבתי אותו לישון סופסוף, עם כל היום המגעיל הזה מאחורי, אמרתי לעצמי: לא נורא. מחר יום חדש. ולכל מחר יש גם מחרתיים. והכל יעבור. גם השביתה, וגם הפשפושים עצמם יעברו אי פעם, והוא ייגמל, ויגדל, ויתבגר, ויזדקן, וימות בשיבה טובה, וגם אני אמות בינתיים, ואז אף אחד, *אף אחד, כבר לא יזכור את היומיים המזעזעים האלה.
איזה כיף!)
<תתפלאו, זה עודד אותי>

<תתפלאו, זה עודד אותי>
לא מתפלאת בכלל. זה יסוד הבודהיזם.

וגם - כשאני נתקלת בשביתה אין לי חשק לרדת למטה, אז אני (שימו לב והזעיקו מיד את המועצה לשלום הילד)...
מחזיקה אותה היטב *מהמרפסת* ואנחנו משקות את שיח הפיטנגו של השכנה מלמטה
או את האדנית.
happy

hilarious
הצרה שהמרפסת אצלנו פונה לחנייה, ובקומה ראשונה, ואני חוששת שהשכנים ייראו ויוציאו עלי חוזה.
חוצמזה הייתי מפחדת לשמוט אותו למטה. לא מעזה.
תמרוש_רוש‏,
אצלינו ביומיים האחרונים זוועה. פתאום. היא עושה מלא פעמים פיפי על אבא. אההההההה
לרב זה קשור לשיניים. ממש אחד לאחד. ניראה.
אגב, בת שנה וחמישה חודשים.

היום היא ממש סימנה באמבטיה. חצי דקה אחרי שהכנסתי אותה. אני הייתי עסוקה וחשבתי שהמים חמים לה ושהיא לא רוצה לשבת.
אז הינהנתי ואמרתי לה שזה בסדר... כן מי האמבט התמלאו להם קקי.

אם הקטן על הסיר אז אולי כדי לגוון את יכולה ללכת איתו לשירותים.

האפרוח בן שנה בדיוק. בלי חיתולים לסירוגין מאז שנולד והורדנו חיתול סופית בגיל 4-5 חודשים. בלילה עם ר"פ.
הכל התחיל כשעברנו דירה, נניח לפני חודשיים. פתאום פספוסים על ימין ועל שמאל, ממש ברמה שהוא לא מודיע, או מסרב כשלוקחים אותו ואחרי שניה עושה. קישרתי את זה לשינוי אבל אנחנו כבר יותר מחודשיים פה וזה לא נפסק.
במקביל הוא התחיל להיות יותר דעתן, אם עושים משהו שלא מוצא חן בעיניו (מוציאים אותו מהמקלחת, מלבישים כשלא בא לו, מנקים לו את הנזלת וכו' וכו') הוא חוטף עצבים וצורח. לפעמים הוא מקשית את כל הגוף וממש מתעצבן. זה עובר לו אחרי חצי דקה.
קראתי בדף הזה ובעוד דפים ועשיתי כמה שינויים, כמו למשל שינוי תנוחת פשפוש מקלאסית לפשפוש בעמידה (פיפי) ובכריעה (קקי), יותר תשומת לב (באיזשהו שלב הבנתי שהקשב שלי נהיה גרוע, לא יודעת מה קדם למה- הפספוסים שלו או חוסר תשומת לב שלי).
החלטתי גם לא 'לכפות' עליו שום דבר שאינו קריטי, לא להגיד לו הרבה 'לא'. להשתדל שלא יהיו מאבקי כוחות.
אבל זה לא עוזר הרבה.

במקביל לכל זה, נאלצתי להוריד לו גם את החיתול בלילה, כי נהיתה לו פריחה מגרדת איומה מהחיתולים (ר"פ). אני מתעוררת 8 פעמים בלילה כדי להחליף לו בגדים, לפעמים כל הסט כי הוא נרטב לחלוטין. כמה וכמה פשפושי סרק באמצע הלילה כי גם שם הוא מסרב הרבה פעמים. אחרי כל התעוררות כזאת הוא צריך להירדם חזרה עם ציצי.
וזה תינוק שקודם הינו מפספסים פעם פעמיים ביום וישנים רצוף עד חמש בבוקר, ציצי וממשיכים לישון בכיף.

אני ממש מתמוטטת, אשמח לעצותיכן.

הילדה שלי בת 9 חודשים כמעט,
בחודשיים האחרונים היא עושה קקי בשירותים (רק קקי),
מאז שהתחלנו היא הייתה עושה קצת בחיתול ובוכה הייתי לוקחת לשירותים והיא הייתה עושה שם בזמן האחרון היא התחילה לבכות ליפני שהיא עושה ואני לוקחת לשירותים.
בשבוע האחרון היא הייתה חולה היה לה שלשול ועדיין היא הייתה בוכה ליפני שאני אקח אותה לשרותים
הבעיה היא שאם השלשול היינו כמה דקות טובות מעל האסלה זה היה לוקח לה זמן עד שהייתה מסיימת (בפעם הראשונה קמתי לפני הזמן והיא השפריצה על כווווווול השרותים כל האסלה והקירות!) בשבוע האחרון אנחנו חזרנו להנקה בלבד והיא מרגישה יותר טוב רק שאני שכחתי שהקקי בהנקה נוזלי וחשבתי שזה עדיין שלשול ונשארתי איתה מעל האסלה היא בכתה מאוד ואני חשבתי שהיא מתאמצת לעשות (כי ככה היה בימים האחרונים אם השלשול) אבל מסתבר שהיא בכתה כי היא רצתה לצאת משם לצערי לא הבנתי אותה טוב ואני יודעת שעשיתי לה טראומה כי אחרי זה נכנסנו לשרותים להוריד את המים היא בדרך כלל אוהבת לראות את זה היא תפסה אותי חזק חזק שאני לא אסובב אותה לפשפוש tilted
עכשיו כמובן שהיא מסרבת להתפשפש היום היא בכתה ובסוף נעמדה עליי ועשתה עליי בעמידה (היא עדיין עם חיתול..)
יש למישהי איזשהן תובנות/עיצות בשבילי מה עושים במצב כזה?
יש למישהי איזשהן תובנות/עיצות בשבילי מה עושים במצב כזה?

  1. להחליף מקום פשפוש- כיור, סיר וכדומה.
  2. להירגע happy , יש ימים\זמנים כאלה ולא תמיד זה קשור לטראומה.
הילדה שלי ישבה לעשות קקי בשירותים מגיל 11 חודשים ולפעמים היו לה את הסיבות שלה לסרב. נדמה לנו שאנחנו תמיד יודעים למה זה אבל אנחנו בעצם רק מנחשים.
הייתי מקריאה לה סיפור כדי שלא יהיה לה משעמם לשבת שם ושאני לא אהיה עסוקה בכך ש"תעשה כבר".

בהצלחה.

גיל 9 חודשים.
אנחנו בשביתה של החיים. לא היתה שביתה כזאת במחוזותנו מעולם!
הוא מסרב לעשות פיפי.
מוכן לפעמים להיות מוחזק מעל הקערה הקבועה שלו, מוכן לשבת כל הסיר או על השירותים אבל לא עושה.
הוא יכול לרדת משם ושניות אחרי לעשות על הרצפה\מזרון\בחיתול בד\בתחתונים.
הוא לא מסמן יותר בכלל או שמסמן אבל לא עושה.

את רוב הקקי הוא כן יעשה בסיר אבל לא יודיע לפני, את זה אני יודעת בטלפתיה happy .

הוא היה מאד חולה ואיבד את זה לגמרי במחלה, עשה פיפי על עצמו כל הזמן ושלשל, עד שחיתלתי אותו עם חיתול ח"פ (אקולוגי). המשכתי כל הזמן הזה לנסות לפשפש אותו אבל לשוא.
אני יכולה לספור על כף יד אחת את כל הפעמים שהוא עשה פיפי בסיר בשבוע האחרון (פיפי כזה שלא בא עם קקי באותו פשפוש).

חשבתי שזה בגלל שהוא עם חיתולי בד, למרות שהוא תמיד מפושפש כרגיל ומתלונן כשהוא מפספס ורטוב.
עברתי לתחתונים ומכנסים בלבד. בנתים זה לא שינה כלום, הקטנטון לא מודיע ולא עושה פיפי בשום מקום מלבד על עצמו ועל הרצפה.

מה לעשות? להמשיך לפשפש כרגיל? זה מפסיק מתישהו? זה בגלל המחלה ויעבור בסוף?
אומרים לי שזה הגיל sad מתי זה נגמר?

אני די באותו מצב.
הפשוש 10 חודשים אתמול.
שכחנו מה זה לסמן, שכחנו מה זה לשבת על סירים, הוא צווח ברגע שרואה סיר או ברגע שאני מתחילה להפשיט ולפעמים ברגע שאנחנו נכנסים לשירותים או אומרים "פיפי".
בחוץ הוא מפשפש יפה מאוד, וגם בשירותים של תחנת הרכבת. כנראה הוא מבין שפה אין מקום להתגמש hilarious.
אני מניחה שזה יעבור... אני חושבת שלראות את הדברים דרך המשקפיים של תיאוריית העיסוק המשמעותי, יעזור לנו להבין אותם. תזכירי לי לכתוב משהו על זה... hilarious tongue
(אניייי???? אני כבר שכחתי בכלל מה זה זמן גלישה. איך שאני פוזלת לכיוון המחשב, בא יויו גם ומטפס לי על הברכיים ולמחיל להקיש על המקלדת ברוב חשיבות)

טוב, נו, יויו בטיול עם אבא, אז אני אכתוב, אבל בקצרה:

הפשפוש כעיסוק משמעותי

עיסוק משמעותי זה מרכיב יסוד בפרספקטיבה של מרפאות בעיסוק.
אם זה לא משמעותי (לבנאדם) - זה לא שווה שידברו עליו.
לכל אדם יש תפיסה פרטית לחלוטין על מה זה "משמעותי" בשבילו, אבל יש מאפיינים משותפים פה ושם, ויש לגיטימציות תרבותיות.
באשר לתינוקות: בהתחלה, העיסוק המשמעותי שלהם זה להיות על אמא או אבא. וזהו.
אז כשהוא מפושפש בגיל הזה - הוא בידיים שלך, זה משמעותי, וזה מספיק.
אחר כך הם משתכללים, והם רוצים להיות על אמא בזמן *שהיא* עושה משהו משמעותי, או לפחות משהו שנראה משמעותי: ללכת, לזוז, להתעסק בחפצים, להיות באינטראקציה עם אנשים אחרים - you name it.
אז בשלב הזה, כשהוא מפושפש הוא מרגיש את תחושת המשמעות שלך כשאת עושה את זה, וזה מספיק לו.
אבל אחר כך הוא מתחיל לזחול ולהיות במגע ישיר עם העולם, ולהתחיל למוד איך דברים עובדים, ולהיות מאוד עסוק בללמוד איזסה מניפולציות אפשר להפעיל על העולם הפיזי ("מניפולציה" במשמעות הנקייה שלה, כן? בלי משמעות לוואי צורמת!!) ומה קורה לחפצים כשדוחפים, מושכים, מתקרבים, מתרחקים, זורקים וכן הלאה.
ואז מה קורה? אמא באה ולוקחת לפשפוש באמצע העיסוק המשמעותי, וגם לא מרשה להפוך את הסיר!! בלשון לא-נקייה, התגובה שלו היא: זובי.
אז אני משתדלת להכניס משמעות לפשפוש: אני לוקחת אותו עם צעצוע ביד (פעם זה היה מסננת מטבח, וכמובן שהוא הוריד אותה למטה בדיוק ברגע הלא נכון. מאוד משעשע לראות אותו משתין דרך מסננת...), לפעמים מול החלון, ויש לי כבשת צעצוע תלויה מעל האסלה. להגיד לך שזה מצליח? לפעמים, לפעמים.....

ככל הנראה, "להיות בחוץ" זה בשבילם מאוד משמעותי בפני עצמו, ומאוד מתגמל מכל הכיוונים (גם ויזואלי, גם חוש הריח, השמיעה, גם המגע של אויר, הימצאות ליד עולם הצומח), אז בחוץ ההתנגדות הכי פחותה, או שכמעט איננה.
אבל לפעמים, החוץ פשוט לא זמין.

שלא לדבר על, נגיד, סלידה מחדר האמבטיה, או סלידה מהתחושה הפלסטיקית של הסיר או האסלה על הישבן (לדעתי אצלנו זה משמעותי!!! ועוד לא ארגנתי פתרון מתאים, כיסוי אסלה מבד, או משהו), או שפעם אחרי הקשקוש שטפת אותו במים קצת קרים מדי וזה לא מצא חן בעיניו, או כל דבר אחר שקשה להבין ולפענח, ועוד יותר מזה קשה להמציא תגובה נאותה בזמן אמת.

בעיני, מאוד מאוד קשה בתקופה הזאת לייצר את הפתרונות המתאימים. אני פשוט לא ערוכה לזה, פיזית. וגם לא מחשבתית.

אני לא יכולה להמשיך לפשפש כרגיל, כי כמו שאמרתי, כשזה לא מתאים לו הוא צווח ונאבק. אין עם מי לדבר. אז אני מפשפשת פחות. ככה זה. פשוט ככה זה וזהו זה.
וגם אני משננת: "זה יעבור, זה יעבור". כי מה עוד אפשר להגיד? בסף זה יעבור. עד החתונה, בטוח hilarious

אכן.
זה יעבור.
בעיקר עוזרים:
  • יצירתיות (כן, להשתדל לצאת החוצה לפשפש, זה כמעט תמיד עובד, כולל יצירתיות. עם בנים, למשל, במיוחד עובד "בוא נקלע על האבן הזאת", "בוא נשקה את העץ, הוא אוהב שמשקים אותו, הוא רוצה שיעשו עליו פיפי", "בוא נקלע לחור הזה". פעם גם קלענו על נמלה sad מחוסר פריט מעודד אחר).
  • נשימה עמוקה, להוריד לחץ, להוריד מתח, להוריד ציפיות - הכל משודר לתינוק והוא מגיב בענק.
  • מה שתמרוש רוש עושה: לקחת עם צעצוע, להזיז את הסיר למקום כיפי, לעשות דברים נחמדים תוך כדי, ספר שקוראים בו רק על הסיר, וכדומה.
אבל הבעיה היא לא הסיר. הוא יכול לשבת "שעות" ולא לעשות כלום, לרדת וזמן קצר א"כ לעשות על הרצפה sad .
העוזרת הרומניה שלי, מומחית בנושא, אמרה לי שהוא עושה בכונה.
שזה הגיל, שהוא מפתח עצמאות.
שאני אומר לו שלא עושים על הרצפה אלא בסיר ובסוף הוא יבין.

בנתים יש הפוגות קצרות והוא מסכים לפעמים, מעודד אותי להמשיך.

תודה על התשובות flower .

תודה על התשובה,
היא עדיין לא יושבת לבד אז אני מחזיקה אותה מעל האסלה ככה שאני לא יכולה לקרוא לה שם..
החלפנו מקום עכשיו אני מחזיקה אותה מעל קערה מול מראה אז היא מסכימה לפעמים להיות שם אבל מאז היא הפסיקה להודיעה היא עושה בחיתול וזהו גם לא אכפת לה להשאר ככה היא ממשיכה לשחק רגיל כאילו שזה לא מפריעה לה tilted
אבל הבעיה היא לא הסיר. הוא יכול לשבת "שעות" ולא לעשות כלום, לרדת וזמן קצר א"כ לעשות על הרצפה_
אז כן הסיר.
תראי, או שתעזבי, וכל פעם תזכירי שעושים בשירותים ולא על הרצפה, או שתעשי שינוי. לעשות שינוי אומר: לא בסיר. לא להושיב. לקחת אותו ולהחזיק, למשל. למטה למשל.
העוזרת שלך בטח מכירה היטב את השיטה. אולי גם היא יכולה לקחת אותו?

_אבל מאז היא הפסיקה להודיע היא עושה בחיתול וזהו גם לא אכפת לה להשאר ככה היא ממשיכה לשחק רגיל כאילו שזה לא מפריע לה
תראי, זאת התרגלות לחיתול. מפה תצטרכי לעשות גמילה_מחיתולים‏. איך זה נראה לך? האם מתאים לך? האם את רוצה לעשות שינוי? צריך לחשוב על זה, יש השתמעויות לכל כיוון.
היא קלטה שהחיתול מקובל עלייך בתור "בית שימוש". (איפה כתבתי על זה בהרחבה?) והיא מצייתת למה ששידרת לה.
אם את רוצה שינוי, זה צריך להתחיל בכך שתפסיקי לראות בחיתול "מקום מתאים לעשות בו את הצרכים". ואולי כדי להיפטר מזה עדיף להלביש לה רק מכנסיים ולסלק את החיתולים. כי *את* מתייחסת אחרת למכנסיים ולחיתול, ואז גם היא תקלוט את זה ותעשה שינוי.

אני מעדכנת:
הוא שמח מאד לשבת על הישבנון בשירותים.
את רוב ה"תוצרת שלו" הוא מעדיף לעשות שם.
עשה גם כמה פעמים בסירים "רגילים" (שעד לפני מספר ימים סירב לשבת עליהם) ולפעמים אפילו מוכן בקערה הרגילה שלו.
שוב, הישבנון המקום הכי מועדף. יש לו גם צעצועים שם וספרים עם תמונות שאנחנו קוראים.
מזכיר לי נשכחות את אחותו שהייתי מושיבה בבקרים על ישבנון, בערך בגילו.

תגלית חדשה שלי: הוא מסמן אחרת. יש לו שפה אחרת.
עכשיו אני צריכה ללמוד אותה כמו שצריך, כי אני עדין לא מבינה הכל.

ועדין, מידי פעם הוא קופץ מהסיר\ישבנון\קערה ושניה אחרי זה עושה פיפי.
הלילה קפץ לי מהסיר, נשכב על הצד והשתין עלי בקשת.
מפתח אישיות, הא? hilarious .

אני תוהה מה קורה עם הבן שלי, אם אפשר בכלל לקרוא לזה שביתה, או משהו אחר, ולאן אנחנו הולכים מכאן...

הוא בן שנה happy
יש ימים מצוינים, שבהם הוא מפספס רק כי אני מפספסת.
יש ימים של סירוב-פשפושים - עכשיו יצאה לו שן שמינית, והיא היתה מלווה בסירוב מוחלט. מוחלט. די הבנתי אותו, האמת.
ויש ימים של שביתה חלקית מטעמי עניין מקצועי... הוא נראה לי פשוט עסוק מדי בדברים אחרים, חוקר את העולם, מנסה להדליק את האור וכו' וכו' וכו', ולא בא לו על הפרעות.
לפחות ככה זה נראה לי.
אבל מה שמתחיל לשבור אותי זה שגם בימים הטובים הוא מסתמך על טלפתיה, ולא על סימנים קצת יותר, אה, קולניים.
נמאס לי. מעייף אותי. מתי הוא יגיד לי את זה במילים ברורות?
או שהסימן שלו זה לבוא אלי ולהרים ידיים (יעני "תרימי אותי") וכשאני מרימה אותו הוא מתלבש על מפסק החשמל, ואז או משתין תוך כדי, או מתעצבן כשאני מרחיקה אותו משם ולוקחת אותו לשירותים.
מה אתה רוצה???
(האמת, אני נורא מבינה אותו. העולם פשוט מרתק מדי)

בינתיים אני מלבישה אותו חיתולי טטרה פשוטים כמו אזור חלציים (תפוסים על המותניים בסרט צבעוני לשיער), זה הכי נוח, הכי קל לזהות פיפי ולהחליף מיד, והכי קל ומהיר להחליף.
ואני מחליפה מיד.
מצד שני, יש ימים שבהם הוא עם חדפעמיים, כי אבא שלו שומר עליו, או כי הוא היה בשביתה מאסיבית ואני הייתי בחיפושי עבודה מאסיביים וכבר לא היה כוח להחלפה כל שתי דקות.
ומצד שלישי, הוא נכנס עוד מעט למעון ליומיים בשבוע. דיברתי עם המטפלות ונראה לי שאחרי שיכירו אותו, יש סיכוי לא רע שיפשפשו אותו לפחות פעם אחת כשהוא מתעורר. השאר - מן אללה... ולפחות בהתחלה הוא יהיה עם חד פעמי. (אחת מהן שאלה אותי ביוזמתה אם אני רוצה שהוא יהיה עם רב פעמיים, אמרתי לה שקודם חשוב לי שיכירו אותו ושיתאקלם וירגיש שם טוב, ושיפשפשו אותו כשהוא מתעורר, ואחר כך, אחרי שהם יתרגלו זה לזו, אני מאוד אשמח אם הן יוכלו לקחת על עצמן רב פעמיים. (וגם, יותר חשוב לי שהן יקבלו את השגעונות שלי בנוגע לאוכל sad ושלא יתנו לו דברים מתוקים. אני עוד עובדת על האסרטיביות שלי בעניין הזה)
אז אני לא יודעת למה כל זה יוביל.

מה גם שהוא תמיד היה תינוק מהסוג הבלתי מתעקש, בתחום הזה: מפשפשים אותו בזמן? יופי, הוא בסבבה עם זה. לא מפשפשים אותו בזמן? אז הוא לא מתעקש וכן עושה בחיתול. ואז, בתקופות מסוימות בוכה לי שאחליף לו, ובזמנים אחרים לא.

אז מה דעתכן?
מתי תינוקות מתחילים לפתח סדר עדיפויות של קודם-כל-פיפי ויכולים לדחות טיפונת את המשחק שלהם?
ומתי הם עוברים לתקשורת ורבלית, ולא מסתמכים על טלפתיה?
ומתי הם מתחילים להגיד "אמא, פיפי"?
ומה עשוי לקרות לו עם כל הקטע הזה של המעון? למה אני יכולה לצפות?
ומה כדאי לי, באופן כללי, לעשות עכשיו?
ומה כשהוא שובת? כן לנסות לקחת אותו בכל זאת או לא לקחת, לוותר מראש? (לפעמים אני לוקחת והוא מוחה כבר בכניזה לאמבטיה, אז אנחנו עושים רוורס מיידי)
והאם כל העסק עם המעון יבלבל אותו? האם הוא מבולבל כבר עכשיו, כשהוא לפעמים עם חיתולים (=קולטי שתן) ולפעמים עם אזור-חלציים?

אה, כן, אני עדיין מפשפשת אותו בשירותים כשאני מחזיקה אותו. אין תגובות חיוביות לסיר (הוא נורא אוהב להפוך אותו לראות אותו מתנדנד, זה כן), והוא עדין לא יכול לעמוד עצמאית או לכרוע עצמאית או כמעט עצמאית. כדאי לי לנסות ישבנון?

ועוד לא התחלתי לדבר על הלילות... (כרגע: סירוב מוחלט, וויתור כמעט מוחלט שלי בעניין)

?????

אין אף מפשפשת שיכולה לעזור?
או שבאמת מה_חדש‏ עמוס מדי...

תבקשי ממנו שיסמן לך. תסתכלי עליו ותבקשי.
תאמרי לו גם שפיפי עושים ב- סיר\שירותים\קערה\whatever ולא על הרצפה או בחיתול כשהוא עושה.

אני הייתי מבקשת מיותם שוב ושוב ושוב שיאמר לי מתי הוא צריך פיפיקקי ואני אקח אותו לעשות.
זה קצת שיפר את המצב happy .
עכשיו בעלי במסע בקשות ממנו כי הוא טוען שממני הוא מבקש וממנו לא.

ניסית ישבנון בשירותים? אולי תנסי ותראי כמה מתאים לכם.
אצלנו זה ממש פתר את השביתה (והיום הוא עושה בעיקר שם)

ומה כשהוא שובת? כן לנסות לקחת אותו בכל זאת או לא לקחת, לוותר מראש?
להיות מקוריים ולמצוא מקום אחר לגמרי.
וכמובן להסביר- בוא תעשה פיפי ב-X , יהיה לך נעים לעשות שם ולא תצטרך לעשות על עצמך.

ומה כדאי לי, באופן כללי, לעשות עכשיו?
לדעתי כדאי לך לקרוא שוב את העמוד אמא_רגועה_או_אמא_מפשפשת‏ blink
ואחר כך להפסיק עם הציפייה המתסכלת לעתיד טוב יותר.
כשזה יבוא - זה יבוא.

ומה כשהוא שובת?
תלוי בסבלנות שלך. מהתיאור שלך עולה בדעתי ש את* בשביתה, ולא הוא (מה שכינית פעם באופן קולע "שביתת פשפושים אמהית"). את טרודה מדי, ואין סיכוי שתצליחי לפנות קשב לפיפי הטלפתי שלו בתקופה כל כך לחוצה.
תעזבי את זה ליום יומיים, ואז תחזרי עם ראש נקי, ויהיה טוב יותר.

לא הייתי מצפה לבקשה ורבלית בקרוב, אבל אני לא מדברת מניסיון. גם הבת שלי בת שנה, ופיפי *אינה אחת המלים שלה (אבל "נד-נד" כן. לכי תביני...).

בהצלחה!! flower

להיות מקוריים ולמצוא מקום אחר לגמרי.
אז זה רק ישבנון. אין לי שום רעיון אחר.
(כל השאר מוצו, כולל הבחוץ)
ותודה על התזכורת בדבר הדיבור והבקשות. כאילו שלא ידעתי את זה קודם... אבל זה מחדד.

תעזבי את זה ליום יומיים, ואז תחזרי עם ראש נקי, ויהיה טוב יותר.
אני הולכת לעזוב את זה *לשבוע* שבועיים.
(לא כולל פשפושי דבר-ראשון-בבוקר שהולכים יופי, פשפושים כשאנחנו בחוץ ובתנועה שהולכים בדרך כלל יופי (כשאני קשובה), ופשפושי אבא מדי פעם שגם הם הולכים די יופי. הוא אף פעם לא היה בקטע של שביתה מוחלטת)

אז זה רק ישבנון. אין לי שום רעיון אחר
בכיור כמו בימים vישנים והטובים, בקערה בתנוחה כמו בכיור, מעל האמבטיה בתנוחה כמו מעל הכיור, מעל האמבטיה מוחזק נטוי כשכל הגוף שלו ישר (אצלנו זה עבד כמה פעמים), בישיבה באמבטיה, בישיבה בחוץ, עם ספרון על הישבנון..... אני מזמינה עוד אנשים שייתנו רעיונות.

לא כולל פשפושי דבר-ראשון-בבוקר שהולכים יופי, פשפושים כשאנחנו בחוץ ובתנועה שהולכים בדרך כלל יופי (כשאני קשובה), ופשפושי אבא מדי פעם שגם הם הולכים די יופי. הוא אף פעם לא היה בקטע של שביתה מוחלטת
אז מה את בוכה blink

אז מה דעתכן?
מתי תינוקות מתחילים לפתח סדר עדיפויות של קודם-כל-פיפי ויכולים לדחות טיפונת את המשחק שלהם?
ומתי הם עוברים לתקשורת ורבלית, ולא מסתמכים על טלפתיה?
ומתי הם מתחילים להגיד "אמא, פיפי"?

את מחפשת פקטור של "לקחת אחריות" שאינו רלוונטי לשיטת הקשב אלא לגמילה מיינסטרימית - שם גומלים ילדים בני 2.5-3 ולכן הציפיות מהם אחרות (בצדק או שלא בצדק).
באמת העולם נפלא, והוא רוצה ללמוד ולראות ולגעת ולמשש וללעוס. hilarious
תזרמי איתו.
שלי אומנם מסמן כשהוא צריך (פיפי בדר'כ הוא מסמן כשהוא רטוב, אבל קקי כל הזמן הוא מסמן), אבל לפעמים הוא מסמן, ולא מרשה לי לקחת אותו.
עסוק מדי הבחור. hilarious
קחי אוויר, תפשפשי כשאת פנויה נפשית לפשפש, והעולם יאיר לכם פנים. happy
<לא התכוונתי להישמע כל כך פלצנית>
_את מחפשת פקטור של "לקחת אחריות" שאינו רלוונטי לשיטת הקשב_
אי רוצה לדעת מתי הפקטור הזה רלוונטי לשלב התפתחותי בו הוא נמצא, והאם ריאלי לצפות לזה בגיל 1 או 2 או 22.
קחי אוויר, תפשפשי כשאת פנויה נפשית לפשפש, והעולם יאיר לכם פנים
למה פלצנות? שירה במיטבה happy
(וגם אמת במיטבה)
מתי הפקטור הזה רלוונטי לשלב התפתחותי בו הוא נמצא
כל ילד לעצמו. אבל נדמה לי שבין שנה וחצי לשנתיים.

גם אצלינו שביתה חלקית. אנחנו מפשפשים עם חיתולי בד, ולאחרונה יש הרבה סרובים להתפשפש. התפתלויות מעל הכיור/קערה, התפתלויות גם בהלבשה, כך שאני לא לוקחת את זה אישית בכיוון ההתפשפשות, אלא מן שלב כזה. בת 9חודשים, זוחלת-עומדת-לא-נחה-לרגע. אבל אם ברור לי שהיא צריכה ומסרבת, אני לא מוותרת. מביאה איזה צעצוע, שרה שיר... זה לא תמיד עובד, אבל שווה את ההתעקשות (ואפשר להריח למה).

אצלנו שביתה כמעט מלאה tongue
בת שנה. הדבר היחיד שקבוע זה קקי בשירותים, וגם עליו היא לא ממש מסמנת ברוב הפעמים. אבל היא כן מתחילה לעשות בהפגנתיות, ואז אני מייד לוקחת אותה להמשיך בשירותים.
על פיפי היא לא מודיעה, וכמעט לא מסכימה לעשות. מחותלת בבד. כשהתחיל להיות מצב שבו היא לא מסכימה בכלל, וכל פשפוש דורש הפשטה רב שלבית (מאד קר פה), הפסקתי לנסות. הרגשתי שזה הולך לכיוון של מאבק בינינו שחררתי את זה. לפעמים היא מודיעה לי על פיפי סתם כך, ואני לוקחת אותה. אבל לרוב ממש לא.
נראה מה יהיה עם בוא ההליכה והאביב.
מה גם שהוא תמיד היה תינוק מהסוג הבלתי מתעקש, בתחום הזה: מפשפשים אותו בזמן? יופי, הוא בסבבה עם זה. לא מפשפשים אותו בזמן? אז הוא לא מתעקש וכן עושה בחיתול. ואז, בתקופות מסוימות בוכה לי שאחליף לו, ובזמנים אחרים לא.
גם מאיה בדיוק ככה, ואני חושבת שזה גורם שמאד מאד משפיע על התנהלות הפשפושים. יש תינוקות שזה פחות מפריע להם כל הסיפור הזה, ו(אי) התקשורת בהתאם. העיקר שיהיה בכיף ובנחת happy
אני הפסקתי עם הבד, ועברתי לחד פעמי.
משום מה, הבד לא עשה לו טוב, וכל הזמן היתה לו מעין כוויה באיזור החלציים. כל הפיפי הזה, שהוא לא מודיע, שרף לו.
דווקא בימים האחרונים חשבתי שהוא כבר מודיע גם על פיפי, אז כקונטרה, הוא לא הודיע לי על קקי, ופשוט עשה.
אני כל יום חושבת, איך אני פותחת את התיקשורת גם לפיפי? זה קצת מתסכל שהוא לא מודיע, עד שהוא כבר רטוב (או חיתול מלא).
ואז אני מזכירה לעצמי להרפות. (לפעמים זה עוזר ולפעמים לא hilarious )
עוד מעט קיץ, ואז נראה איך הדברים יתנהלו. (אני מקווה שהכל ישתפר פלאים, ברגע שאני לא אחשוש מהרטבת יתר של הבגדים).
יצא לי מרגיעון: "החסרונות הם היתרונות"
צריך לזכור את זה. blink
מישהו יכול לעזור לי עם זה?
תינוקי בן חצי שנה, בדיוק מתחילות שיניים. מאז כאבי השיניים ממש לא מסכים לכל פישפוש בכיור, מאבד סבלנות ברגע. האם זה קשור לשיניים? האם זו שביתת פישפושים? מה אפשר לעשות או פשוט לתת לזה לעבור בקצב שלו? (ברור...)
גם אצלנו בדיוק יוצאות שיניים והוא ממש הפסיק לסמן!
איזה 4-5 חיתולים עם קקי ביום, שניה אחרי שמנסים לפשפש (ואז הוא צורח).
נראה לי שזו מעיין שביתה, אבל כפי שבשמת אמרה פעם (אני חושבת)-
כשיש להם קפיצת גדילה, או שיניים או גם וגם, הם נוטים לא להתפשפש.
רק טוב לכולם.
happy
עוד קושיות... כל כמה זמן (בערך כמובן) ילד בן חצי שנה אמור לעשות פיפי? לפני זמן לא רב היינו על רבע שעה עשרים דקות בערך.. בימים האחרונים עוברת לה שעה ואין סימן אפילו בכאילו וגם לא עושה על השמיכה.. זה סביר לדעתכם?? אולי משהו לא טוב לו? אולי זה רק אני רוצה שהוא יהיה חופשי אבל הוא מעדיף חיתול ואת הנעימות של הפיפי החם??? כמה פיפי אמור לעשות ביום? איך יודעים שהכל בסדר?
זה סביר לדעתכם?
כן, ממש סביר.
בטח גם יש הבדלים בשעות - יש שעות רטובות ושעות יבשות, לא?
לדעתי אם מבחינות אחרות הילד נראה שמח וטוב לב, בריא ויונק טוב - אין סיבה לדאגה.
אולי זה רק אני רוצה שהוא יהיה חופשי אבל הוא מעדיף חיתול ואת הנעימות של הפיפי החם???
סליחה, אבל לא הבנתי את המשפט הזה. תוכלי בבקשה להסביר אותו שוב?
לא מסכים לכל פישפוש בכיור
אני חושבת שכבר כתבתי את זה במעלה הדף, אבל נראה לי שווה להזכיר: סרבנות לפשפוש בכיור אינה בהכרח שביתה.
שני הילדים שלי סירבו לפשפוש בכיור בערך בגיל חמישה-שישה חודשים, אבל שמחו לפשפוש בחוץ (גם בקור ובגשם). ויש עוד סוגים של שינויים שיכולים לעודד פשפוש. אצל הקטנה שלי, למשל, (שכבר חזרה לפשפש גם בכיור) הפיפי יוצא עכשיו רק אם יש לה חפץ ביד. אם אנחנו בחוץ, אני מושיטה לה ענף/מקל/אבן/עלה. בכיור, אני נותנת לה להחזיק את משחת השיניים או אחד ממשחקי האמבטיה. מיד כשהיא מחזיקה את החפץ, היא מוכנה לשחרר. בלי תעסוקה, היא פשוט מתנגדת וצורחת.
לכן, שווה לעשות ניסיונות של שינוי מקום/תנוחה/תעסוקה לפני שמכריזים על שביתה.
בהצלחה.
האם מישהי יודעת איך קוראים באנגלית לשביתת פשפושים, או היכן ניתן למצוא חומר באנגלית?
אפשר לנסות ‏כאן
זה אתר חמוד שיש בו הרבה מידע על EC, והיא נותנת שם קישור גם לאיזה מדריך להתמודדות עם שביתות פשפושים, שהוא בתשלום.
_האם מישהי יודעת איך קוראים באנגלית לשביתת פשפושים_
Potty Pause

נסי גם ‏כאן

תודה
(הפלונית שלמעלה)
יוטי לונדון, זה לקח קצת זמן ואני מתנצלת... הכוונה היא שאני מאוד שמחה להפשיט ושיהיה ערום ועם טוסיק חופשי כמה שיותר, נראה לי שלא נעים חיתול רטוב.. אבל יש את העיניין של להתעסק עם הקקי והפיפי ופתאום חשבתי שאולי הוא מעדיף להיות עם חיתול ??
טוב, אז שביתת הפשפושים הגיעה גם אלינו, בעיקרון יותר שביתת קקי מאשר פיפי. התפוד מוכן להתפשפש לפיפי (קצר יותר) אבל לקקי הוא מאבד את הסבלנות, מתחיל לצעוק (ויש לו ווליום שעושה לי צלצולים באזניים), וממש קצת אחרי זה הוא הולך ועושה קקי על הרצפה. היום הוא ינק וזז, ידעתי שהוא צריך, אבל הוא סרב לפשפוש ואז ירד ממני, עשה על הרצפה וחזר. לפחות הוא מספיק אדיב כדי לא לעשות עלי. מה עושים? איך מלמדים אותו שעושים בסיר? ניסיתי להושיב אותו על הסיר עם משחק, אבל הוא לא קלט שזה לקקי ואחר כך ירד ממנו ועשה על הרצפה.
אוף. רק התחלנו, והוא שובת.
כנראה בגלל הלחץ שלי, שלא משתחרר. זה לא שאכפת לי מפספוסים, אבל... לא יודעת. בלי חיתולים עושה לי סטרס.

הוא עושה קקי כל בוקר כשהוא קם, אבל לרוב מסרב לעשות פיפי. לא בכיור, לא במקלחון, אפילו לא בכיור של המטבח אליו הגעתי בייאושי כי רב. happy
אני יודעת שהוא צריך, אבל הוא מתנגד ובסוף יעשה עליי או על המזרן פעילות.
גם בחוץ, אגב, הוא סלטיבי לגבי העצים שהוא מפשפש עליהם.

איך מתרככים...?

הי ג'וניפר.
יש לכם חצר? אתם הרבה בחוץ?
אולי תנסי לצאת החוצה עם ערימה של מכנסיים להחלפה ובהתחלה לא להציע בכלל,
רק להחליף אחרי שהוא מפשפש.
תתייחסי לזה כאל החלפת חיתולים ממש.
ככה הוא ירגיש את הרטיבות, את אולי תגלי איתותים חדשים
ואחרי כמה זמן תחזרי להציע לו.
אגב, לדעתי לחץ הוא אכן גורם מכריע...
אבל חשוב לזכור שבגיל שבו הם מתחילים לזחול ולהתנייד הם באופן_טבעי‏ הרבה פעמים מסרבים לפשפוש. זה גיל שבו, מבחינתם, הם כבר "יכולים לבד".
הבת שלי, למשל, התחילה עכשיו לזחול.
כשהיא רוצה פיפי היא לפעמים מתפתלת, שאוריד אותה מהידיים, ואז נעמדת ומפשפשת.
אני מרגישה כאילו היא אומרת לי "אמא, תעזבי אותי, אני צריכה פיפי" happy
זה פשוט שלב חדש בתקשורת.
מה עושים עם גוזל שמתנגד להתפשפש בכל תוקף?
זו שביתה ארוכת טווח... כמה חודשים אני חושבת, והקטן בסה"כ בן 9 חודשים. אנחנו לא בקשב "מלא" אבל בהחלט בלי חיתולים בכל/רוב שעות היום (כלומר - בלילה יש חיתול בגלל שאבא שלו מתנגד בכל תוקף לכל אופציה אחרת במיטה, בנסיעות יש חיתול בגלל שהוא נוהג לעשות קקי בכיסא שלו, ובשאר הזמן הוא לרוב ללא חיתול אלא אם כן עצביי מרוטים מאוד ובנותיי מוציאות אותי מכליי ואני מרגישה שעוד פשפוש אחד ואני מתפרקת. יש גם ימים כאלה...). מה שקורה זה שהוא מתנגד להתפשפש בכל מקום ובכל תנוחה אפשרית, אלא אם כן הוא יונק תו"כ וגם אז לא תמיד מוכן, מתקשת, מתמתח, דוחף כועס צועק ורוטן.

זו אני הבעיה פה? מה קורה לנו? למה הוא לא מוכן לפשפש? רוב הפיפי והקקי יוצא במכנסיים. כן, גם הקקי. מה הקטע הזה? מכל מה שאני קוראת, רוב הילדים בלי חיתולים מפספסים בעיקר פיפי אבל לא קקי... אולי לא כולם עושים קקי 7 פעמים ביום yummy... אצל הקטן שלי קקי הוא אחד מתחביביו היומיים והוא נוהג לעשות פעמים מספר בכל יום, גם בגילו המתקדם.

אשמח לחוות דעת של מנוסות ממני... אגב, אנחנו בלי חיתולים מגיל חודש וחצי לערך, אם זה משנה משהו. עד אז היינו ב"קשב עם חיתול".

אצלנו גם היה ככה תקופה ארוכה. הוא פשוט היה עם חיתולים יחסית הרבה עד שהוא הסכים להתפשפש. מה שעזר היה לשבת בשירותים עם ספר של פינוקי (כזה שאפשר להפוך דברים) או כשהמכונה פעלה. ישבתי איתו בשירותים (מאחוריו). היו הרבה הרבה פספוסי קקי.
פעם ראשונה שאני כותבת פה...
אנחנו בשביתת פשפושים רצינית כבר קרוב לחודש, הקטנטונת בת שמונה חודשים ובקשב חלקי מגיל חודש וחצי , יש תקופות שיותר ותקופות שפחות מחותלת אבל בכלליות אם הייתה מחותלת יחסית הרבה, אני סבלנית לפיספוסים וזה לוקח בדרך כלל יום יומיים וזה מתאזן, עכשיו התחילה לזחול ופשוט מסרבת וגם לא עושה שום סימן, היום בבוקר , נחושה לתפוס לפחות את הקקי של הבוקר השכמתי איתה , הורדתי חיתול ופשפשתי (ידעתי שיש לה כי הפליצה) לא עשתה, הנחתי על המזרן והתבוננתי בתשומת לב, פתאום היה ריח, הסתכלתי וכלום, עוד ריח הסתכלתי ו...קקי ענק על המזרן.. היה לכך סימן מקדים, סימנון , מין אנחה קטנה של מאמץ שכמוה יש לא מעט ובלי שומדבר ...אני מתחילה לתהות ...אף פעם לא הייתי מוצלחת במיוחד בנושא, כלומר.. יש ימים טובים יותר ופחות אבל כבר חודש שאני מפספסת כמעט לגמרי, פה ושם יש איזה פיפי בגיגית
אשמח לכלעצה או תובנה בנושא... תודה
כבר חודש שאני מפספסת כמעט לגמרי
הי קאלה,
קודם כל, זו לא את, זו היא happy
וזו אפילו לא היא, באופן אינדיווידואלי, אלא היא כתינוקת בת שמונה חודשים. קלאסה.
המוני תינוקות היו בסרט הזה לפניה וגם אחריה.

אני חושבת, שכל העצות שבתחילת הדף יפות ויישומיות, תלוי במשפחה הספציפית.
אבל העצה שנראית לי מעל הכל היא: להגמיש סטנדרטים, להנמיך ציפיות, לוותר, לשחרר.
להבין שלתינוקות יש סדרי עדיפות משלהם. שאם בהתחלה הם עבדו על אוטומט ופלטו באופן די אינסטינקטיבי כשהם היו בתנוחת פשפוש, אפילו בלי לחשוב על זה - עכשיו הם כן יכולים לחשוב על זה.
והם חושבים על זה, ולפעמים מחליטים שלא.
יותר חשוב להם לזחול, לחקור, לשחק, מה שלא יהיה.
הם יותר בררניים בקשר למתי, איך, איפה, עם מי, ובאמצע איזו פעילות אחרת עוצרים והולכים להתפשפש.
זכותם!
כמו כן, לפעמים הם באמת מרגישים פחות. עם כל ההתפתחויות הענקיות שהם עושים (לזחול, להתיישב, לעמוד, ללכת) הם בעצם צריכים להכיר את הגוף שלהם מחדש. כל התחושות משתנות. ותחושת המלאות והצורך לעשות צרכים קצת הולכות להם לאיבוד בתוך כל התחושות החדשות.
וכמו כן, גם התקשורת שלהם משתנה. הבן שלי, בערך בגיל הזה, הפסיק לחלוטין לסמן בקולות האופייניים, ועבר (לגמרי) לטלפתיה. ואם אני לא זיהיתי נכון את התחושה העדינה בגוף *שלי*, או את המחשבה הנכונה שאני חשבתי, בתור סימן לפשפוש - BAD LUCK. הוא לא התכוון לעשות במקומי את העבודה.

בקיצור - עולם חדש. למידה מחדש. תני לעצמכן זמן ומקום ללמידה, תנמיכי ציפיות, תעשי מה שנכון לך בינתיים כדי לא להילחץ ולהתעצבן, ויהיה בסדר happy. מתישהו hilarious

להבין שלתינוקות יש סדרי עדיפות משלהם. שאם בהתחלה הם עבדו על אוטומט ופלטו באופן די אינסטינקטיבי כשהם היו בתנוחת פשפוש, אפילו בלי לחשוב על זה - עכשיו הם כן יכולים לחשוב על זה.
והם חושבים על זה, ולפעמים מחליטים שלא.
יותר חשוב להם לזחול, לחקור, לשחק, מה שלא יהיה.
הם יותר בררניים בקשר למתי, איך, איפה, עם מי, ובאמצע איזו פעילות אחרת עוצרים והולכים להתפשפש.
זכותם!

אהבתי.
בנתיים המצב השתפר. היו איזה כמה פשפושים ספורים בגיגית, כמה סימונים שקלטתי רק בדיעבד וגם, מה לעשות, קצת חיתולים... תודה על ההתייחסות , זה לא פשוט העניין הזה אבל הטוסיק החשוף...

שלום לכולן! אני רוצה קודם כל להביע תודה עמוקה על האכפתיות ועל השיתוף הנפלא שקורה כאן, זה מאגר ידע עצום ומבורך-בזכותכן קל יותר לפשפש , תודה:)

ועכשיו לשאלה: הבת שלי כעט בת 6.5 חודשים מפושפשת מגיל 3 שבועות, וזה כייף גדול שהיא בלי חיתול כמעט תמיד- אני רק שמה לה כריפוד בסלקל, וחיתול בד אם אנחנו אצל חברים או משהו ואני לא רוצה לדאוג שבמקרה של פיספוס מישהו ירטב...
די מהתחלה יש לה קטע כזה של כאילו שהיא מתבאסת להתפשפש בלילה

  • אני יודעת בוודאות שיש לה פיפי, אני מחזיקה אותה מעל תבנית הסיליקון שלה, היא מתחילה לבכות וליישר רגליים , אם אני ממשיכה להחזיק (ולפעמים מסבירה שכדאי לעשות פיפי כי זה מפריע לה וכו") -היא עושה תוך כדי בכי, אם אני מניחה אותה עושה על עצמה...
עכשיו מסרבת בכלל לתבנית ואני לוקחת אותה לכיור- ושם זה או אותו דבר או לפעמים עובר בלי בכי...
אני מרגישה קצת לא נעים עם זה שהיא בוכה ואני כאילו מכריחה אותה...

אהה ועוד נקודה מעניינת: באיזשהו שלב בערב היא מפסיקה להתפשפש- פשוט לא מוכנה ואז זה מפריע לה להירדם (יונקת המון לפני השינה) ואז עד שהיא לא מתרוקנת בכמה "פיספוסים" בד"כ היא לא נרדמת ובוכה כי זה מציק (אפשר להבין אותה:)

מה אתן חושבות שכדאי לעשות- ללכת על "להתעקש" כשאני יודעת בוודאות שהיא צריכה או פשוט עם סימן ראשון להתנגדות להרפות ..?(ולהציע נגיד עוד דקה..?)
זה קורה לעתים יותר רחוקות גם ביום- אני לוקחת אותה היא מיישרת רגליים כמה פעמים ואז עושה על עצמה..

זה לא שביתה מוחלטת אבל זו בהחלט מחאה happy
אשמח אם למישהי יהיו רעיונות/ תובנות וכולי

הי אנה. שני הסנט שלי - אני התחלתי לפשפש גם בלילה בערך בגיל הזה וגם אצלי היא היתה בלי חיתול כמעט מלידה למעט בלילה. עד אז הייתי שמה חיתול בד כי היה חורף ולא רציתי להתעסק עם לילות רטובים בקור. מאז שהתחלתי לפשפש בלילה התחלתי להשתמש בפשפוש תוך כדי הנקה. פשוט נראה לי די הגיוני שקשה לה לקום באמצע הלילה לפשפוש (גם אני לא אוהבת הרבה פעמים לצאת מהמיטה החמימה גם כשאני צריכה) והנקה זו הדרך שלי לרכך את המעבר. לרוב זה עובד.
קרן שמש, תודה על תגובתך המהירה:)
זה כל כך נכון, גם אני מתבאסת לצאת מהמיטה לעשות פיפי בלילה...הפלת לי אסימון.
ניסיתי היום - כדי שנהיה מתורגלים ללילה- זה עבד יפה, למרות שלוגיסטית זה קצת מורכב...
ננסה ונדווח.
תודה
ועוד תהיות על פישפושים:

גם אצלכם זה קשור תהומית להנקה? - ציפורי שלי רוצה לינוק ברוב הפעמים לפני פישפוש-פיפי (אולי בגלל זה לאחרים, כמו בעלי ואימי, היא עושה סירובים)
שלא נדבר על פישפוש-קקי

מדווחת: יש שיפור ניכר - הייתה מין רגרסיה כי ציפורי הוציאה שןhappy וגם העצה של קרן שמש - לפשפש תוך כדי הנקה בלילה עזרה! תודה. כמו כן עליתי על תנוחה פשוט גאונית כתוצאה מזה, שלא כלכך מוציאה מהפוזיציה של השינה כמו תנוחת הפישפוש הקלאסית : מערסלים את התינוקי בידיים( מעל הכיור) , מורידים מכנסיים ומקפלים טיפה את הרגליים, ואפשר להניק תוך כדי כי הראש קרוב לציץ..
לקח לי שלושה ילדים לקלוט טריק. משתפת. כשהוא מסרב להתפשפש מכל מיני סיבות (מקום זר, לילה,הסחי דעת כאלו ואחרים) אני פשוט נותנת לו משהו למצוץ, זה יכול להיות צעצוע או מוצץ, זה פועל כמו קסם בשני רבדים, האחד-התמרכזות, התינוק מתרכז במשהו אחד ולא בסביבה או בסיטואציה והשני, שרירים טבעתיים.
אנחנו משתמשים במוצץ, יש אחד מתחת לכרית ללילה, הוא הגיע לשלב הזה שלא מתאים לו להתפשפש בלילה, הייתי שם עם שני אחיו הגדולים, מישר רגליים וצועק כשברור לשנינו שהוא צריך פיפי כדי לחזור לישון. אני מיד שולפת את המוצץ ותוך שניה הפיפי בגיגית, המוצץ חוזר למתחת לכרית ואנחנו חוזרים לישון. הוא לא יודע בכלל למצוץ מוצץ, זה לא מצליח לו אבל עצם העובדה שהוא לועס אותו עושה את הפעולה והוא שוכח להתנגד ומשחרר.
חבקנית. מגניב. אצלי זה כאמור הציצי. אין אצלנו מוצץ ואכן אני מניחה שמה שעוזר זה האפקט המרגיע/הסחת הדעת של ציצי + העניין של הפעלת השרירים הטבעתיים ששכחתי לציין. אגב, אנחנו מפשפשים לתוך אמבטיית תינוק קטנה יחסית שהוסבה לגיגית פשפוש. מאוד נוח בלילה כשהפוטנציאל לפספס את המטרה גדל (כי אני לא מפוקסת, כן?) ואז אני פשוט יושבת בנוחות על כסא האסלה, מניקה ומחזיקה מעל הגיגית ומשמיעה את הפשששששש.... שלי. בגילאים המתקדמים יותר נראה לי יותר נוח מלהחזיק מעל כיור.
גם אצלנו אין מוצץ יש מוצץ קקי happy נקנה מוצץ לצורך נסיעות שקטות מה שלא הצליח בדיוק בגלל שזה עשה לו לשחרר פיפי או לרצות קקי ורק גרם לו לצרוח יותר לצאת מהכסא, ככה בעצם גיליתי את הטריק. אגב, ציצי לא עושה את אותו הטריק, זה עזר בגיל צעיר יותר (עכשיו כמעט 7 חודשים) אבל הפסיק, הוא לא מוכן לינוק כשהוא צריך לעשות ואם הוא בסירוב לעשות אז רק שניה של לעיסת מוצץ עובדת (ואז המוצץ מאופסן לבטחה מתחת למזרן כי אחרת כלב אוכל לו אותו...).
תמיד חשבתי על מוצץ אבל משום מה לא ניסיתי כי נראה לי שהיא לא תהיה בעניין , דברים אחרים להתעסק איתם גם עובד אצלינו אבל לא בלילה. קרן שמש, את חכמה לגבי הישיבה שלך כי זה שומר על הגב:). האם יש איזו בעייתיות בפישפוש תוך הנקה לטווח רחוק ( נגיד שזה התניה או הסחת דעת , או שלא מלמד אותם להפסיק את הפעילות שלהם למען עשיית צרכים וכו׳) ?
אנה אצלי אני לא יכולה להגיד שזו התניה אבל בהחלט במצבים שבהם ממש לא בא לה לפשפש (כמו בלילה לצאת מהמיטה החמה בשביל זה), ציצי הוא בהחלט "נשק יום הדין" ועוזר. יוצא שגם בשעות היום אני צריכה לפעמים להשתמש בזה אבל זה לא הכלל, כלומר לרוב מפשפשת בלי ואבא שלה מצליח לפשפש אותה גם בלי כמובן. היא בת יותר משנה ואני לא חושבת שזה בלבל אותה מבחינת העובדה שכשיש לה פיפי היא מודעת. מודעת אבל לא תמיד בא לה..
קרן שמש, תודה על השיתוף, באמת מאוד עזרת לנו, עכשיו כמעט ואין סירובים בלילה... אבל בעקבות צינון, והתחלת זחילה פתחנו בשביתה יומית מאוד רצינית.... מקווה שזה יעבור ולא יהרוס את מה שבנינו כל כך יפה עד כה:)
אין אפס, יש פספוסים ויש שהילד מסרב. הרבה סירובים קשורים לקקי... לא עוזר להביא אותו לאיזה מקום הוא לא עושה הוא לא מודיע לפני או תוך כדי שהוא עושה, ואחרי הקקי הוא נרגע וחוזר לסמן/לשתף פעולה.
אבל יש לי שאלה הוא בן חודשיים וחצי... כמה זה נחשב נורמאלי לא לעשות פיפי, הוא יכול להתאפק שעוווות, לישון לינוק בין לבין ועדיין לא יוצא פיפי- לא פספסוס ולא במקום.
(אני שמה לב לצבע כשיוצא משהו, הוא נראה בהיר למדי לרוב שקוף אבל הכמות לא תואמת למשך ההתאפקות)
האם הוא לא יונק מספיק או בגלל שהוא ישן הרבה החילוף חומרים איטי יותר או שהוא מסלק נוזלים בזיעה...
אני לא מבינה כל כך מה קורה עם הקטנצ'יק.
בן שנה ושלושה, התחיל ללכת ממש בשבוע שבועיים האחרונים ובמקביל התחיל להשתין בכל מקום. אבל ממש!
כשאני לוקחת אז עושה חצי וזהו, לא מתרוקן. לפעמים אפילו מסרב.
אתמול הגדיל לעשות ועשה קקי על הרצפה! זה מעולם לא קרה בעבר!
מילא פיפי, אבל קקי?
ושניה לפני זה הוא היה על הסיר, ממנו פשוט קם והלך.
מה לעשות?!?!
היום שמתי לו חיתול, היו לנו יומיים מטורפים, פיפי בכל מקום כל חצי שעה.
אפילו כשיצאנו מהבית, בכיסא תינוק ובעגלה, זה חדש לגמרי ולא מתאים בכלל
מה עושים?
אני אשמח לעצה ממישהי מנוסה.
היום לקחתי אותו לעשות בעמידה כשהוא עומד על דרגש מול האסלה. הוא היה ממש מבסוט, אבל לא מנסה ללכת לבדו וגם לא סימן שיש לו בפעם הבאה שהיה צריך אלא פשוט הרטיב את המכנסיים, וזה היה אולי 20 דקות אחרי שהיה נראה כי התרוקן כראוי באסלה.
היום לקחתי אותו לעשות בעמידה כשהוא עומד על דרגש מול האסלה. הוא היה ממש מבסוט, אבל לא מנסה ללכת לבדו וגם לא סימן שיש לו בפעם הבאה שהיה צריך אלא פשוט הרטיב את המכנסיים, וזה היה אולי 20 דקות אחרי שהיה נראה כי התרוקן כראוי באסלה.

אורלי יקרה.
פטנט שלמדתי מסבתי :
צריך לרוקן את הפישפוש עד הסוף ע"י כך שאוחזים את הבולבולון ומנדנדים ואומרים פששש, פששששש , פשששששש
וזה מהים כיצד זה עובד נפלא.
הילד מרוקן את עצמו לחלוטין וזה מבטיח כמה שעות של יובש.
אחרי כמה זמן שאת מחליטה את לוקחת את הילד וחוזרת על אותו תהליך ולא מפסיקה עד שהוא משתין שוב ומתרוקן.

לאחר זמן ראיתי סבתא אחת עושה זאת לנכד שלה בגן השעשועים ושאלתי אותה על כך והיא אמרה שכל הזמן היו נוהגים כך וז תמיד עבד.
תנסי ,תראי ועדכני לטובת כולן.
בהצלחה

תודה נעמה אני אנסה היום. הבוקר יש שוס חדש : כל בוקר כשהוא מתעורר הוא יושב על הסיר לקקי. הבוקר הוא ישב כמה דקות, קם ממנו, הלך הצידה ועשה קקי על הרצפה בעמידה! מה הקטע של לעשות בעמידה פתאום? הוא עומד לבדו כבר מעל לחודש, רק לאחרונה התחיל ללכת. שלא יתחיל לעשות תוך כדי הליכה happy ואיך אני יוצאת איתו מהבית ככה? בלתי אפשרי עם כל הכוונות הטובות לא לחתל. מתסכל מאוד!
שלום אורלי,
נשמע לי שהמון דברים חדשים ומשמחים עוברים על הקטנצ'יק בשבוע שבועיים האחרונים.
התחיל לעמוד לא מכבר, מתחיל ללכת - הדברים האלו הופכים את העולם לאחר: נקודת ההסתכלות אחרת, פתאום אפשר להזדקף, צריך להתרכז, לאזן, לחתור לכל מני מטרות...

זה חדש לגמרי ולא מתאים בכלל
מה עושים?

הכל חדש.
אז יש גם תקופת הסתגלות של המערכת.
אם הבן שלך מפשפש היטב, פשוט לקחת נשימה, אורך רוח, ולתמוך ולפרגן על התהליכים המקסימים שהוא עובר. זוהי קפיצה ענקית!

שלא יתחיל לעשות תוך כדי הליכה
ילדים או מבוגרים לא עושים תוך כדי הליכה.
אירוע אחד של קקי על הרצפה לא מעיד על הרגל לחיים... happy.

ואיך אני יוצאת איתו מהבית ככה?
סומכת על עצמך, ועליו, וגם מספרת לו (ולעצמך, כן?) את זה בקול רם: אנחנו יוצאים עכשיו מהבית. אם יש לך קקי, תסמן לי ואקח אותך לעשות. (או כל נוסח אחר שמקובל או מתאים עבורכם).

מנסיוני, מאמינה שעם אמון, בטחון ותמיכה מצדך, מדובר בימי הסתגלות, שלאחריהם יתחיל משהו חדש.
בהצלחה!

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

תודה נעמה אני אנסה היום. הבוקר יש שוס חדש : כל בוקר כשהוא מתעורר הוא יושב על הסיר לקקי. הבוקר הוא ישב כמה דקות, קם ממנו, הלך הצידה ועשה קקי על הרצפה בעמידה! מה הקטע של לעשות בעמידה פתאום?

לדעתי ונסיוני,לא צריך לאמן אותו גם על פיפי וגם קי ביחד.
זה יותר מדי בשבילו והוא יתמרד ויעשה דווקה.
תתאמני עליו כפי שאמרתי רק על הפיפי בהתחלה.
וכשזה כבר יתפוס, תעברי לאמן אותו על הפסקת הקקי המפוזרת.

אגב, איך מתקדם עם אימון הפישפוש לעצור את הפיפי ?

אני אתן רקע עליו: מגיל חודשיים התחלתי, בחודשיים וחצי הורדתי חיתול לחלוטין. הוא מאומן להפליא. נסענו הלוך חזור לאילת בלי פספוס אחד. פיפי הוא עושה בכמה מקומות, קקי אני משתדלת שרק בסיר. בבוקר קקי קבוע כשמתעורר מגיל חודשיים,מגיל שבעה חודשים זה על סיר.

היום הפיפי היה יותר טוב. ניסיתי את העניין עם הבולבול, קצת היה לי מוזר ככה להתערב לו בעניינים (לא לגעת, עם זה אין לי דעות נוקשות בכלל) אבל לא ראיתי משהו מיוחד, מחר אני אמשיך לנסות.

היון הוא עשה קקי בסיר בבוקר, ופעמיים קקי בזמן פשפוש במקומות שלא הכי נוח לעשות בהם קקי.

לדעתי ונסיוני,לא צריך לאמן אותו גם על פיפי וגם קי ביחד.
זה יותר מדי בשבילו והוא יתמרד ויעשה דווקה.


לא הבנתי.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

לדעתי ונסיוני,לא צריך לאמן אותו גם על פיפי וגם קקי ביחד.
זה יותר מדי בשבילו והוא יתמרד ויעשה דווקה.

הכוונה היא כי אם לוחצים עליו לחדול גם מפיפי וגם מקקי ביחד אז הוא עלול להילחץ ולהתמרד
ואז הוא עושה דווקה ומפזר פיפי וקקי בכל מקום.

אבל זה לא משהו חדש שאני מלמדת אותו, זה ככה מגיל חודשיים. הוא בן שנה ושלוש.
פשוט כבר היתה שגרה. לא היתה התעסקות בזה, בכלל.
בדמיוני (וכנראה רק שם) זה היה עניין של אוטוטו הוא אחראי לזה לבד. במיוחד כשהוא הולך בכוחות עצמו.
ממש מפתיע.
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

זהו שכעת הוא בגיל ההתמרדות ועשיית דווקה, להיפך.

אבל למה, בעצם?
אחרי שגידלתי שני ילדים בחיתולים, אחת עם גמילה מעפנה מאין כמוה, הגישה הזו וההצלחה הפשוטה שלה (באמת, אם לוקחים פרופורציות נכונות ולא מחפשים שלמות מגיל אפס זה באמת לא כזה ביג דיל) זה נראה לי באמת הכי טבעי, הכי בריא, הכי ברור מאליו.
למשל, אני לא יכולה לדמיין מצב שילד באיזה שבט בגיל הזה שיש לו שליטה והכל ימרוד פתאום באיזשהו אופן. אז למה אצלנו?
אנחנו עושות משהו שונה?
הרי באופן טבעי נראה לי שהשלב הבא הוא שהם הופכים יותר ויותר עצמאיים, לא?
אולי בעצם במקום פתוח היתה לו אפשרות לעשות איפה שבא לו. מצד שני מי נותן לילד כל כך קטן לשוטט לבדו? הן עדיין נושאות אותם המון בגיל הזה אני מניחה.... סתם, חושבת עם המקלדת, תוך כדי happy

אז מה, בשלב הזה נכנסים מאבקי כוח לפעמים? חבל שאין באתר התייחסות יותר מעמיקה לשלב הזה.
אני מניחה שזה פשוט שלב שמצריך הסתגלות מחדש. אני אשתדל לא להתפתות לחתל, מצד שני, לפני חצי שעה הוא קם מהסיר למרות שידעתי שיש לו קקי, ואז עשה קקי בלול.
נו, איזה מן דבר זה. מוזר.

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

לפני חצי שעה הוא קם מהסיר למרות שידעתי שיש לו קקי, ואז עשה קקי בלול.
נו, איזה מן דבר זה. מוזר.

כלל לא מוזר נעמה ואפילו מאוד נורמלי.
הוא פשוט עושה דווקה כמו שאר בני גילו.
זה משהו אינסטנקטיבי וזה לא קשור לחינוך או משו כזה

הקטנצ'יק בן שנה ו5, מאז שהתחיל הקיץ הוא כמעט בלי חיתול בבית (חוץ מבלילה), והיה עושה צליל מאוד ברור לפני פיפי או קקי, מעיין "אהה!" כזה. אבל בשבועיים-שלושה האחרונים הוא כבר לא עושה שום צליל, ושלוליות מסתוריות מופיעות בבית בתדירות גבוהה...מה גם שהרבה פעמים מסרב לעשות קקי למרות שאני יודעת שיש לו (ואחרי כמה דקות יכול לעשות בחיתול או סתם על הרצפה)...
מה עושים?....
מה עושים?....
מתאזרים בהמון בהמון סבלנות hug
לוקחים נשימה עמוקה.
לומדים להסתדר עם שלוליות בלי להתרגש.
משתמשים בחיתול אם וכאשר מרגישים צורך בכך.
ובסוף זה עובר!

<ממש לפני שבועיים נגמרה סופסוף שביתת הפשפושים המתמשכת של הקטנצ'יק שלי, בן שנתיים ורבע, שנמשכה קרוב לשנה>

טוב, אז אני מקווה שהדף עוד פעיל ויענו לי פה כי אני מרגישה שאני ממש צריכה תמיכה.
הבת שלי אוטוטו תהיה בת 8 חודשים, התחלנו מאוחר, לקראת גיל 6 חודשים הורדנו לגמרי טיטול ביום, בלילה הורדנו לגמרי לקראת 7 חודשים, כבר היו ימים ולילות נטולי פספוסים. נראה שהיא 'שובתת' כבר כשבוע וחצי. התיישבה לפני כשבועיים והתחילה לזחול לפני שבוע, אני מבינה שזהו זמן מוכר לשביתה אבל בכל זאת מחפשת עצות כי אנחנן לא כ"כ מצליחים לשבור את השביתה. אם אנחנו בבית יש יותר פספוסים כי היא יותר על הרצפה וגם כאשר אני מזהה שצריכה ולוקחת אותה היא מיישרת רגליים, מסרבת בכל תוקף להתפשפש ובד"כ רגע אח"כ תעשה איפה שהיתה. לפעמים פשוט תתגלגל מהנקודה הזו הלאה. מהרגע שהתחילה לזחול התחלנו להלביש אותה בפלג גוף תחתון (עד כה היינו משאירים חשוף) ועכשיו היא יותר מרגישה את הרטיבות ולא יכולה לברוח ממנה. בכל זאת, אני לא יכולה להשאיר ברטוב וישר אחרי שעושה אני מחליפה לה. ניסיתי לשנות מיקומים, ניסיתי משחק, ניסיתי בגינה, לא ממש עוזר.
בלילה שביתה מוחלטת! עד כה הייתי מפשפשת ישר כשהיתה מתעוררת והייתי מזהה שצריכה (לא בכל התעוררות ) והיה שיתוף פעולה, אח"כ יונקת ונרדמת. עכשיו לא מסכימה להתפשפש לפני יניקה וגם לא תוך כדי, מיישרת רגליים ולא מאפשרת. רק כאשר חוזרות למיטה וממשיכה לינוק אז משחררת במיטה. כבר נמאס לי לישון בשתן :( מיותר לציין שאנחנו בלינה משותפת ובד"כ היא עושה באיזור שלי ומתגלגלת ליבש (חכמה הקטנה :)). לפני 2 לילות היה דווקא לילה שהצלחנו לשמור על המיטה יבשה וגם היתה תחושה שאנחנו לכיוון לילה יבש כי פסחה על פשפוש אחד באמצע הלילה אבל לצערי אתמול לא היה כך וגם הלילה הנוכחי התחיל עם פיפי במיטה.
זקוקה לתמיכה ועצה, לא מסוגלים לחשוב בכלל על לחתל. תודה רבה!
יש לך מה להוסיף? עריכת כל הדף
אפשר לפתוח דף_חדש, או לכתוב כאן בדף שביתת_פשפושים:
הכבוד - מכביד

מאת:

כדאי לקרוא שוב את מה שכתבת לפני ההוספה.