מלים_מחוברות_בקו_תחתי הן קישורים לדפים בתוך האתר. אתם מוזמנים ללכת בעקבותיהן, וגם להוסיף מלים משלכם בתחתית הדף.
נקודות מרכזיות באתר:
שלום לכולם.
אני בת 36 ובקשר עם מישהו מזה 5 חודשים.
קשר שמלכתחילא לא יודעת למה נכנסתי אליו אבל הכרתי אותו מאוד שטחי ופתאום במסגרת עזרה שנתן לי הוא היה ככ נחמד וככה זה התפתח ונהייתה התכתבות נחמדה ומרתקת.
הוא התלהב מידית.היה שולח נאומי התלהבות עליי. התכתבנו המון. וככה נפגשנו והגיעו הנשיקות ועוד.
אחרי חודש החלטנו להפגש נורמאלי ולנסוע לצימר . היה כיף. מיד כשחזרתי הרגשתי שהוא לא אותו דבר.
אחרי כמה ימים העלתי על השולחן והוא התחיל לתקוף אותי שהוא צריך שיחרור ומעצבן אותו שאני שמה לב להכל.(אני טיפוס מאוד חלק ומאפשר) ואמר כל מיני מילים מעליבות והחלטתי לחתוך בצורה עדינה.יש לציין שבמהלך התיקשורת בנינו זיהיתי מורכבות מטורפת אצלו. והוא בעצמו גם שיתף בזה ובדברים אישיים, על נכות רגשית ופחד מאינטימיות
ומאז שלקחתי צעדים אחורה הוא התחיל לחזר שוב ללא הפסקה ואחכ אמר שמצטער על מה שהיה ולמד מהטעות ועם הזמן אמר שלמד להכיר אותי ואני מיוחדת ואין כמוני וכו.
(אציין שאני בחורה אינטלגנטית ,איכותית, יפה, מצליחה, עוצמתית וגם רכה ונשית
ובהחלט אהובה ומחוזרת על ידי המון גברים)
בהתחלה לא נעניתי לחזוריו אבל הוא התמיד והתמיד חודשיים כך שעם הזמן נהיינו ידידים מבחינתי. הוא כל הזמן רצה להפגש והתגעגע ולא נתתי לזה
עד שיצא ששוב הצטרכנו להפגש במסגרת עזרתו לי שאני מאוד הערכתי ומעריכה . והוא ביקש לנשק וככה שוב חזר קשר אבל יותר חזק ועוצמתי. חשבתי עליו דברים טובים. והתחלתי לראות בו הרבה טוב. הוא התחנן שאפתח אליו. לא רציתי להפגע ואמרתי לו שזה גם לא טוב לו. אבל הוא אמר שכן . ומאוד רוצה אותי וככה נפתחתי ונפתחתי. היה חודש כיף. משוחרר ותחושה שהקשר בריא ויציב. ואז הוא מאוד ביקש שנצא ליום כיף.
יצאנו. היה מושלם. והוא היה בעננים.
ושוב מאז שחזרנו הוא נהיה משהו שונה.
ככה כבר שבועיים.
ניסיתי לדבר איתו. קפצתי אלייפתחתי את זה בפניו .
הוא אמר שלא יודע על מה אני מדברת. אבל החושים שלי והמציאות הראתה אחרת.
הוא מאוד התלהב ונדלק שהגעתי ובאותו יום היה מולהב.
פתאום מיום מחרת שוב השתנה. וככה יום כן יומיים לא. יום אחד הוא שואל מה איתי ומה אני מתרחקת ויום אחר יבש לגמריי.
אני מבינה שהבעיה היא לא בי.
הייתי תמיד שם בשבילו. אוזן קשבת. חברה. כייפית. הכלל!שיחררתי כשהיה צריך.נתתי. הייתי שם בשבילו תמיד. גם כשהחלטתי בפעם הראשונה להתרחק. תמיד עניתי לו וכיבדתי אותו.
ואני מבינה שמשהו אצלו לא יציב ולא ברור.אני גם יודעת שעבר ילדות קשה רגשית והמון פגיעות.
אני טיפוס מאוד מכיל ומבין . אבל כבר זה נראה לי מוגזם.
למרות שאני קצת תמימה וחושבת שכולם טובים.
אני מאוד רוצה להוציא אותו מהראש ולחתוך ולא מצליחה.
מתסכל אותי שבחור שהאישיות שלו לא כזה קוסמת לי ולא כזה מוערכת בעיניי נתפסה בתוכי.
בהתבוננות בתוך עצמי אני מרגישה שמעליב אותי או רע לי שהוא משחק איתי.שאני לא רצוייה.
וזה לא נותן לי לשחרר.
כמובן שאני לא הולכת לדבר איתו שוב. זה מיותר ולא יעיל.
מה לדעתכן הסיפור שלו?
ובכלל מה הסיפור שלי? למה לי לרצות ולהיות בתוך קשר מורכב עם אדם מורכב שלא עושה לי את זה חוץ מכיף להתכתב ולשתף.
מתסכל אותי שאחת כמוני בכזה לופ..
כאילו משהו בי נתקע במחשבות אובססיביות שירצה אותי אפילו שאני לא מתלהבת ממנו.
מה עליי לעשות? איך לצאת מזה?
מקווה שסיפרתי ברור במסגרת התימצות.
אודה לעצה טובה והכוונה!
ערב-לילה טוב, רציתי לשאול מה ההבדל בין האתר הזה לאתר באופן_טבעי? ולמה הם בנפרד?
את בתי לא הספקתי לחסן נגד אבעבועות. היא היתה מצוננת אז לקחתי אותה לרופא הילדים כדי להתיעץ האם לחסן כשהיא מצוננת. הוא המליץ לחכות שבועיים עד שהצינון יעבור. אבל בזמן הזה היא חלתה באבעבועות שנדבקה בהן ממישהו במרפאתו של הרופא באותו ביקור (היו שם מלאאא הורים לילדים). היא לא היתה המגע עם אף אחד אחר מאז הביקור ועד שהופיעו התסמינים, וגם לא לפני כן, כי היתה רק איתי בבית כל הזמן. המחלה אצלה מאוד הסתבכה, אחד הפצעים בחזה הזדהם והזיהום כמעט הגיע ללב. חייה היו ממש בסכנה. רק אנטיביוטיקה במינון גבוה ורציף הצליחה לעצור את הזיהום. היום היא בריאה אבל זאת היתה לי ולכל המשפחה טראומה קשה. הכי עצוב זה שהאמא של הילד/ה שהדביקה את בתי, שסביר שאצל הילד שלה המחלה היתה קלה (כי סטטיסטית רוב מקרי המחלה קלים) עד היום חושבת איזה סבבה היא וחכמה שלא חיסנה את הילד שלה, וכמה שלא צריך חיסונים, ואינה מודעת כלל שבתי כמעט מתה בגלל הבחירה שלה לא לחסן. והכי עצוב ילדים ומבוגרים מדוכאי חיסון שכן מתו בגלל מקרים כאלה. ואותה אמא לא יודעת.