יש לי בורקסים בפריזר, שרק מחכים שאפתח להם את בדלת, ויוכלו לזנק עליי במלוא הדרם.
א' לקח את המתוקה שלי למשחקיה,
ואני פה, בזירת הפורענות, לבד.
אין מי שיפריע..
אמרתי לעצמי, לפחות אכתוב קודם.. אולי יקרה נס בינתיים.
אני מדממת לי לאיטי כבר כמה ימים, בתוספת הורמונים משבחי כאבי מחזור ומחשבות פסיכוטיות..
תודה לאל, הצלחתי להעביר את היום רגוע ואפילו כמעט במנוחה.
אבל הרחמים העצמיים- באמת כל הכבוד להם! עבדו שעות נוספות!

חיפשתי באתר כל מיני כתבים בנושא, אבל לא היה לי כח לקרוא. אין בי שום מקום להכיל מישהו אחר חוץ ממני..
אמורה לצייר הערב, ולא בא לי.
איך ייצא מכל זה תינוק- אני לא יודעת.
לא רוצה את כל הבלגן הזה.
לא יכולה לדמיין זריקות והזרעות וריצות מרופא אחד לשני וכל מיני כאלה.
לא יודעת איך אחרות עמדו בזה.
ומאז הפגישה האחרונה עם הרופא, בה לא הניד עפעף לעברי, ורק אמר שאני צריכה לרדת עוד במשקל-
שוב נכנסתי ללחץ של דיאטה, ולא מפסיקה לחשוב על אוכל.
אני חושבת שאני צריכה להפסיק עם זה..
ומצד שני-
כשהקטנה שלי שואלת מתי תהיה לה כבר אחות קטנה, אני נקרעת מבפנים, ומתאפקת לא לפרוץ מולה בבכי.
אוף. לא יודעת.
צריכה לעזוב את זה, ולא יודעת איך.

הבהירות של הנקיון באוכל נעלמה לה. שוב אני במעין אובך כזה של מחשבות, בלי יכולת להבין את המציאות.. רבתי עם אחיותיי אתמול, והודעתי על ניתוק קשר. ברור לי שזה לא שפוי, אבל לא מצליחה לראות משהו חוץ מכמה שאני צודקת והן איומות ונוראות.
ייתכן שההורמון הזה משפיע לי על המוח.. והרי גם האוכל התגנב לו שוב, כתוספת חיזוק.. והנה אני שוב, באותו בור.
ביקשתי מרופא המשפחה הפנייה לבדיקת דם, כדי לראות אם מצב הסוכר שלי השתנה.
הבדיקה ביום חמישי, ואני מחפדת שאוכל סוכר ואהרוס הכל עד יום חמישי.

אני כל הזמן עוסקת בטשטוש מצבי האמיתי-
אין לי סכרת באמת, זה סתם, רק האוכל..
אין לי בעיות פוריות- זה סתם- האוכל וההשמנה- שטויות...
זה הכל סתם.

בקיצור.
מתפללת לנס שירים אותי מפה עכשיו, ושלא אוכל את הבורקסים האלה, ולא שום דבר אחר.
עוד שעה ארוחת ערב- מרק, ביצה, טחינה, פריכיות..
רק עוד שעה.
תודה שכתבתי, ושמחר יש פגישה.
לילה טוב בינתיים..

קוראת אותך. ובמרגיעון: כולנו זקוקים לחיבוק..

כבר כמה ימים האוכל מזדחל בחזרה..
לפני שלושה ימים התחלתי לקחת כדורי הורמונים כדי לסדר את המחזור ולעודד את הביוץ
קיבלתי לפני יומיים (זה הולך ביחד)
ואני הפוכה כבר שלושה ימים.
נכון, זה כנראה משפיע. כתוב גם בתופעות לוואי..

אני חסרת אונים מול זה.
האוכל חזק ממני.
והמחשבות האיומות שהיו לי ולא הצלחתי לגרש אותן.

אז אני מזכירה לעצמי שזאת מחלה, ואין לי שליטה על זה
ומתפללת שתהיה לי הקלה

ואלוהים.. אני כל כך רוצה תינוק...
זאת האמת
ופתאום זה נראה כל כך רחוק, למרות שהנה אני נוקטת בצעד ממשי..
קשה לי.
אני מוסרת את זה, ומתפללת שאלוהים יעזור לי. פשוט ככה.
ושלא אוכל אכילת יתר היום.
ארוחת ערב אצל אמאשלו , אקח איתי פריכיות וביצה.. אין לי כוח אליה ולתגובות שלה,
אבל , שיהיה..
שבוע טוב

חזרתי הביתה אחרי יומיים ארוכים ורחוקים
אני עייפה ומותשת
הייתי במתח, ואכלתי מרק ירקות ו3 פרוסות נקניק לפני שיצאתי לדרך..
לכאורה אוכל נקי ומותר לי
אבל זה היה בחמש ועשרים. לא קשור לכלום
חששתי מהנסיעה הארוכה ומהעייפות
והיה לי קשה אצל אמא שלי.
זהו . אני הולכת לישון עכשיו..
ראיתי הרבה אמהות ותינוקות היום.. ושוב מתגנבת לה הבעסה..
אני כל כך רוצה כבר גם..
מוסרת את זה..
מה שצריך לקרות קורה.
מזכירה את זה לעצמי עם סקפטיות קלה, ומנסה להתעלם ממנה
יאללה, למיטה, אמשיך מחר.
תודה על התכנית
על חברותיי
על משפחתי
על החופש והבחירות שבחיי
על הכשרונות שלי, ועל היכולת לאהוב ולקבל אהבה
ולהיות אסירת תודה
לילה טוב

בוקר טוב..
וואו, אילו ימים.. כמה הבנות.. פשוט קורים לי ניסים
תודה לאל על הנקיון באוכל שמאפשר לי לראות ולהתמודד..
אני ובנזוגי התחלנו לטפל בזוגיות שלנו בשבועות האחרונים. זה מופלא ומפחיד ומרגש. משנינו נדרשים הרבה אמונה ואומץ. ואהבה.
לאחרונה חלמתי מספר חלומות שהופיעו בהם כל מיני אקסים שלי,. מכל לילה כזה התעוררתי עם געגוע וריגוש מכל אחד מהם, ורצון לחפש אותו, או איזושהי תחושה נבואית שבטח נתראה כך במקרה בקרוב, או שהוא בטח גם חולם עליי ורצה בי וכו, וכו..
עכשיו, מדובר בקשרי בוסר שהיו לי לפני 15 ואפילו 20 שנה. וחשוב לציין שעוצמת הרגשות שלי בכל בוקר כזה היתה עצומה, וגם זהה בעוצמתה לחלומות האחרים על הגברים \ נערים האחרים.ומה עוד היה משותף לכולם?
אני רציתי באהבתם, והם לא רצו בי.
הם היו מבחינתי מתנת אלוהים לאנושות, ואני רק הייתי צריכה להשיג את אהבתם.
כמובן שהסתובבתי עם לב שבור במשך רוב שנותיי כנערה מתבגרת וגם אחכ. בעצם עד שהקשר עם בנזוגי התחיל, הייתי מעורבת במערכות יחסים הרסניות, מכאיבות, תלותיות ומועדות מראש לכישלון.
אתמול היתה תכנית על אביב גפן בטלוויזיה, ומיד נזכרתי איך כלכך אהבתי אותו, והייתי מלאת פנטזיות על איך אני פוגשת בו, ומסבירה לו למה אנחנו הכי מתאימים בעולם, ואיך הוא מתאהב בי בחזרה. ואפילו תוך כדי צפייה, שוב הרגשתי שאני נורא רוצה להכיר אותו ולספר לו כמה הוא מרגש אותי (למרות שבתכל'ס, לא עוקבת אחרי המוסיקה שלו מאז שהייתי בת 18 או משהו..)
התכנית הזאת היתה התוספת האחרונה להבנה שהתגבשה בי בימים האחרונים..
אז מה הבנתי?
ניקח בחור אחד לדוגמא, שאהבתי בגיל 17 ומאז עדיין חולמת עליו לפעמים:
למה אני עדיין חולמת עליו? מה יש בו? הרי אין בינינו כלום, וגם ממש לא היה אי פעם. אז למה הוא נחרט בי כל כך חזק?
הבחור הזה היה יפה, חכם, שנון וסוג של סלב.כל מה שרציתי זה שיכיר בקיומי, ויאהב אותי. למה? מה העניין?
והתשובה שלי לעצמי:
כי, אם מדהים כמוהו יאהב אותי, סימן שאני טובה כמוהו, ובעצמם- גם אני יפה, חכמה, שנונה ו מדהימה.
בעצם- זה בשביל עצמי- כדי שיאהבו אותי. כדי שאני אוהב את עצמי.
זה לא קשור אליו.
וזה נכון לגבי כל אותם בחורים בחלומותי לאחרונה.
יותר מזה- זה נכון לגבי כל מערכת יחסים שהיתה לי אי פעם, עד לזו הנוכחית.
זאת הבנה חשובה מאוד. השימוש שלי בפנטזיות בתוך כל מערכת יחסים היה משמעותי כל כך, שכמעט לא היה מקום למציאות- עד לרגע ההתרסקות שלי בכל פעם מחדש.
אתמול, אחרי שהתלוננתי באוזניו על הקשיים שלי בקשר שלנו, שיתפתי אותו בזה.
אמרתי לו כמה שהוא גדול בעיניי, ומופלא ונהדר. שרק בזכות שהוא כל כך אחר וכל כך כמו שהוא, אני יכולה להרשות לעצמי להתמודד איתו ולרצות לעצב איתו ביחד את המקום שלנו, והמסע שלנו.
שזה שאני "מתלוננת", זה אומר שאני מרגישה מספיק בטוחה לעשות את זה, בלי לפחד שהוא יברח.
זו התקדמות עצומה בשבילי. בשביל שנינו.
אני אסירת תודה על התכנית הזאת,
על הנקיון,
ועל אלהים בחיים שלי.
יש לי עוד לכתוב, אבל צריכה ללכת עכשיו. אמשיך אחכ..
שבת שלום

תודה לאל על עוד יום נקי
תודה שהיינו אצל חברים והיה יום טוב
התקשרתי אל אשתו היום.. פירגנתי על הנכדה החדשה.. זה לא מובן מאליו.
תודה גם על שפירגנתי לאחותי .. וגם שכשהייתי ביקורתית כלפיה, ופגעתי בה, ידעתי לזהות את זה ומיד התקשרתי להתנצל..
אני עייפה. יש מלא עבודות בית שאני צריכה לעשות, וויתרתי להיום.
גם מחר נימלט מהבית הדחוס להיפגש עם חברים.
א' נסע לשלושה ימים, ואני ממלאה את הימים עם חברים עד שעת התשה כללית, ומשתדלת ללכת לישון כדי לא לשים לב לחרדת הנטישה שלי,
ולחרדות בכלל..
אני מדמיינת את הסרטים הכי גרועים.. בסוף, אין לי ברירה אלא לדבר עם אלהים בקול רם
מה שצריך לקרות יקרה
אני שמה את רצוני וחיי בידייך
אין מקום לכלום חוץ מלהווה, לעכשיו
ועכשיו אני בוחרת שלא לחוות ולא להיות בחרדה
אלא בהודיה
על השפע שבחיי
על האהבה שבחיי
על האושר הגדול שבבני משפחתי
על שאני עושה מה שאני בוחרת, וחיה איך שאני בוחרת
על היצירה שבחיי
על הבית היפה שלי
על האוכל הבריא שלי
על התכנית ושיש לי תקווה
על שאני בריאה ופורייה
על הנקיון
על שאבא לא סובל יותר..
על הקשר עם סבתא.
על הגשם:-)
זהו הולכת לישון. מחר על הבוקר אבשל.
לילה טוב

בוקר טוב..מתאים לי לכתוב כאן הבוקר
תכנית אוכל-
תפוח יוגורט וטחינה
מרק, עוף,ירקות מוקפצים ואטריות אורז מלא
קציצות ירק עם ביצים, פריכיות , טחינה, מרק, סלט
יופי
המאמנת שלי בחול.. אתקשר לחברה מהתכנית, ואמסור תכנית אוכל
היום אנחנו בבית. כל התכניות לסופש ירדו מהפרק עקב חום שעלה פתאום למתוקה שלי
אחרי שקיבלנו את ההחלטה להישאר, היתה הקלה גדולה
בתשע וחצי כבר היינו כולנו במיטה. החום שלה סימן גם לנו שאנחנו צריכים לנוח
גאון מי שהמציא את השבת..
אז יש לי קצת זמן לעבוד על החוברת שלי, ולקרוא קצת דברים ללימודים של מחר
ובערב יש פה מסיבונת אצל חברים.
מקווה שיהיה לי כח לזה, ושלא אלחץ מידי
זהו
קשה לי הבית המבולגן.. כשכולנו פה הרבה זמן אני מרגישה שהחפצים עולים עליי, ואין לי שקט
אסדר עכשיו קצת
חלמתי על אבא, ועל אשתו.. כל מיני דברים התערבבו לי. קמתי עם געגוע וקצת מועקה
לא דיברתי איתה הרבה זמן, ולא ממש בא לי. האזכרה מתקרבת, ואני לא יודעת מה יהיה
הבת שלה ילדה תינוקת, וקראה לה גם בשמו, שם שני..
זה עצבן אותי .
האחיות שלי רוצות שנעלה לקבר לבד, בלעדיהן.. וברור לי שאם נעשה את זה, נסגור את הדלת עליהן להרבה זמן אם לא לתמיד..
ומצד שני, היום רק אני בקשר עם אשתו, וגם זה דליל, ורק אם אני מתקשרת
ואני מתקשרת רק מתוך כבוד אליו, וגעגוע..אליו..
בא לי לבכות עכשיו
הוא כלכך חסר לי, זה מחניק אותי
החיבוק שלו, הריח שלו.. הבדיחות ואהבה שלו
זהו
אהובי שורף פה פנקייקים, ואני צריכה את ארוחת הבוקר שלי, לפני שיקפצו לי לצלחת דברים אחרים
אולי אצא להליכה, אם ייפסק הגשם
שבת שלום לכולם

או קי, תיקון
גם כשאני באוכל אני בשליטה וברגשות אשם והתערבויות והכל.. ובגדול
רק שאני לא רואה את זה, כי אני באוכל
טעים לי, נעים לי, כבד לי, רע לי, מתוק, פריך, חם , נוזלי, מוצק, עמוס, קליל, נשנוש, ארוחה..איפה, איך , מתי, עם מי.. בקיצור..
למי יש מקום או זמן להתעסק בדברים אחרים..
זהו, היה חשוב לי לדייק:-)

שבת שלום
תודה אלהים על הנקיון הזה, עוד יום אחד בנקיון
54 ימים נקיים
והעננות מתבהרת.. לאט לאט, כל יום קצת
היום הייתי בפגישה.. עלה עניין השליטה, הצורך בריצוי אחרים, הפחד לאכזב..
לעשות דברים עבור אחרים, ואז להבין שבעצם זה עבור עצמי, כדי שיאהבו אותי, כדי שאהיה הכי..
בניקיון דברים עולים, וצריך לטפל בהם
אני משתדלת להגיע לשלוש פגישות בשבוע, וזה עוזר מאוד. הרבה דברים עולים תוך כדי הפגישה

וקורים לי ניסים
הירידה במשקל ( מה שלא האמנתי שיגיע באמת)
השחרור מאכילה כפייתית ומחשבות סובבות אוכל כל היום
טיפול בזוגיות שלי באופן שלא העליתי על דעתי שאעשה מעולם..
בכלל לא חשבתי שיש לנו בעיות.. עד שניקיתי את האוכל והתחלתי לחלום על כל מיני דברים.. בשיחה עם המאמנת שלי מצאתי את עצמי בוכה
בחיי.. מי היה מאמין שזה שם בכלל?? פשוט לא הרגשתי את זה באוכל
ותודה לאל על הנכונות לטפל בזה
אני פשוט צריכה להרים ידיים, ודברים משתנים. כל עוד אני לא מנסה לנווט כל הזמן

הימים עוברים לי מהר,ואני אוהבת את החיים שלי
תודה על המשפחה שלי ועל האהבה שבחיי
תודה על החברות שלי
תודה על התכנית
תודה על שאני נוכחת יותר ויותר בחיי, כל יום עוד קצת
אני מבינה שכשאני לא בורחת לאוכל, אז אני בורחת לשליטה, להתערבויות בחיי אחרים, לרגשות אשם\רחמים עצמיים
ואסירת תודה על הבנה הזאת, כדי שאוכל לטפל בזה
תודה על השפע שבחיי
על שיש לי בית, ואוכל מזין
ושקניתי לי חזיות(!!!) אחרי ככ הרבה זמן וחורים באלו שלבשתי בשלוש שנים האחרונות
תודה על היצירה בחיי
ועל האהבה שאני מרשה לעצמי להרגיש ולקבל
ועל אלהים שבחיי, יותר ויותר בכל יום
ותודה תודה על הגשם הנפלא הזה
שתהיה שבת של שלווה ואהבה
אמן

מזדהה מאוד, בעיקר בענינים שמשתקפים בזוגיות, וכמובן בנטייה להשתיק עם אוכל...
מתרגשת מהרגשות שאת מרשה לעצמך להרגיש, יש לי הרגשה שמאחוריהם מסתתרת לה תחושת שלווה גדולה.
תודה רבה על השיתוף ועל שהינך

מישהי כתבה לי כאן הודעה, שעל אף הכוונות הטובות שאני בטוחה שהיו, הפריעה לי מאוד..
תוך כדי שימת דגש על לתת מקום לרצונות שלי,
הרשיתי לעצמי למחוק את ההודעה.
אני מתנצלת אם פגעתי, לא זו היתה כוונתי.
ושוב, לילה טוב

תודה לאל על יום נקי שעבר
על שהיתה פגישה הערב
על שהלכתי לרקוד
על החברה שפגשתי היום והתרגשתי מאוד
על שהאוכל שלי נקי ופשוט ומזין
על שלא אכלתי אתמול בלילה, למרות שבלי ספק הייתי בנפילה רגשית
הנקיון הזה מאיר לי על דברים שאני צריכה לטפל בהם
הרגשות שלי, הרצונות שלי, הזוגיות..
כל יום עוד משהו צץ.. ועל אף הנטייה שלי להיבהל,
אני מזכירה לעצמי שאני לא לבד. שיש מי שאיתי ועוזר לי לעבור דרך הקשיים, צעד צעד.
אני לא ממש יודעת איך עושים את זה, והמאמנת שלי עוזרת לי מאוד
תודה על ההקשבה שלה והשקט שלה, ויכולת הריכוז שלה
הרצונות שלי ממלאים אותי אשמה. איך אני מרשה לעצמי לרצות כך וכך,כשהוא עובד כל כך קשה וטרוד כל כך בקשיי היומיום שלנו??
אנחנו לא כל כך מדברים, על זה ובכלל... לא ככ נפגשים
אני יוצאת קצת אחרי שהוא מגיע, וכשחוזרת הוא כבר ישן\ מנקר\ בוהה באיזו תכנית או קורא ספר
ואני כל כך נזהרת שלא להבריח אותו עם השטויות שלי
וכך אני עוסקת בהשתקה עצמית..
אני מבקשת את אורח הרוח הנדרש ממני..(ככה כותבים את זה?)
מבקשת את השלווה לקבל את מה שאיני יכולה לשנות
ואת האומץ לשנות את אשר ביכלתי.. ואת התבונה להבחין מבין שניהם
מברכת על היצירה שבחיי, על החברות שלי, על הילדה המופלאה שלי.. וכמה שהיא מלמדת אותי
על השפע והאהבה שבחיי
על בנזוגי היקר שאני אוהבת מאוד מאוד
על הדרך שאני עושה
ושוב, על עוד יום נקי שעבר
לילה טוב

שבת שלום
מברכת על 7 ימים נקיים:)
בחסד אלוהים
תודה על שהלכתי לפגישה הבוקר, ושצעדתי אחר הצהריים
תודה על הטבע המהמם שמסביבי ועל הבית היפה שלנו
תודה על שיצרתי היום
תודה על החברים שבאו לבקר, ושלא נלחצתי

תיכף ארוחת ערב שישי משותפת עם שכנים
הכנתי אוכל בריא וטוב

תודה על השפע בחיי
תודה על החברות שלי

רוצה לכתוב עוד, אבל צריכה להתכונן עכשיו. אולי אח"כ

מלאת אהבה, עשית אותי מלאת התפעלות, מלאת גאווה ומלאת שמחה, המשיכי ככה!
אני אחת , אבל כולנו איתך

תודה על חמישה ימים נקיים
תודה על שניגשתי למבחן על אף החרדה העצומה
תודה שהיה אפילו בסדר בבחינה.. ישבתי כל השלוש שעות וכתבתי, חופשיה לחלוטין
כל זה אחרי מסירה ותפילות.. מה שצריך לקרות יקרה..
וואו
תודה שעוד הספקתי לצייר הערב, והצבעים יצאו בהירים ויפים
התמלאתי אנרגיה ושלווה
ואסירות תודה
תודה שדיברתי עם סבתי היום, והיא שמחה על כך, וגם אני
ותודה שעשיתי מה שהייתי צריכה, להיום
ועל הדרך בה אני הולכת
לילה טוב

יום רביעי נקי, עוד כמה שעות מסתיים
.. כן, אני סופרת את השעות, אבל בסדר בינתיים
נראה לי שבעיקר אני פוחדת מאוד מהבחינה מחר, שלא ממש הצלחתי ללמוד לקראתה
אז מזה אני במתח

אתמול הצלחתי להמנע מאכילה אצל חברה שהזמינה לארוחת ערב יומולדת.. באתי לומר מזל טוב, קצת שיחקתי עם הילדים, ופרשתי
חזרתי הביתה, ואכלתי מרק עדשים וירקות, ואחכ סלט חצילים שהכנתי עם עגבניות וחצי אבוקדו
הייתי בסטרס נורא וחיפשתי עוד אוכל
הצלחתי לעצור, והתפללתי- אלוהים, עזור לי להרגיש את השובע.. האם אני רעבה או שבעה?
מיד הרגשתי מלאות בבטן, והיה ברור שזה לא מרעב מה שקורה לי.
אמנם לא הצלחתי ללמוד, אבל תודה לאל, גם לא אכלתי.
יש לי שעה ועשר דקות עד שאני יוצאת מהבית, ואני מבוהלת מפאת כמות החומר שלא הספקתי לעבור עליה.
אני מתפללת לנס.
רק שאצליח להיות מפוקסת מחר, ושאצליח לעבור. זה הכל..
מדהים איך אחרי היום הראשון הנקי, סופרים את הימים, אבל לעבור את היום הראשון בנקיון, נראה כמו משימה בלתי אפשרית כמעט.
אני לא במיטבי, ובא לי לבכות.. זה בסדר, אני יכולה להרגיש את זה.
ועוד מעט פגישה, וזה יעזור לי.
יאללה, רק לעכשיו, ללמוד.

ותודה על התגובות, זה מחזק ונעים:-)
אוהבת..

בהצלחה.

ההתקדמות בדרך למטרה היא לפעמים בצעדים בלתי נראים
אבל קיימים.

תודה על היותך, אחת ויחידה, מלאת אהבה, מוקפת אהבה ומפיצה אהבה.
תודה על דרכך המיוחדת אשר את בוראת צעד צעד.
ותודה על הגשם

שבת שלום
תודה לאל, היום השלישי בנקיון התחיל הבוקר.
אסירת תודה על שהרמתי את עצמי ויצאתי להליכה..
אלוהים מדבר אליי דרך הגוף שלי, ואומר- אין ברירה- אם את רוצה לחיות, את חייבת לחיות במאה אחוז,
ולהיות נוכחת בכל רגע, בלי לברוח.
בלי להשתמש באוכל, בשליטה , בהתערבות בחייהם של אחרים
בתלות רגשית..
תכנית אוכל שקולה ומדודה
3 ארוחות בלי הסחות דעת ביניהן
מנוחה מהפחמימות לעת עתה..
ולהשתמש בכלים- 3 פגישות בשבוע( תודה לאל שיש לי באזור)
פעילות גופנית (ריקודי עם!! תודה לאל על זה!!)
לכתוב, להתחבר לעצמי..
לקרוא
מאמנת
ותכנית אוכל ופעולה להיום. רק להיום.

יש לי הרבה עבודה, וזה קצת מרתיע אותי, אבל אני לא לבד.
אכילה כפייתית זאת מחלה. אני יודעת שיש כאן הרבה שמסתדרות עם האוכל כך או אחרת.. אבל אני לא. זאת מחלה וזה גדול עליי.
סוכרת זאת מחלה. ועכשיו זה רשמי- אני במועדון..

אבל תודה לאל יש לי תכנית. ויש לי תקווה. אני יודעת את זה. הייתי שם כבר, ואני שם עכשיו.
פתאום הנתיב שלי מואר לפניי, ואני רואה את הדרך. צעד צעד, רק להיום , וזה מספיק.

אני מנסה ללמוד לקראת מבחן ביום שני, וקשה לי להתרכז.. כמות החומר מלחיצה אותי ואני נתקעת.
מזכירה לעצמי שאני כבר יודעת את החומר, ושאפשר לגשת למועד ב, ושאני לא לבד ויכולה לעשות את זה.
מוסרת את המתח על זה..

אסירת תודה על ששוחחתי עם בנזוגי, ושיתפתי
שעברנו את הקושי של התקופה האחרונה
על ילדתי המופלאה, והמשפחה המתוקה שלנו
ועל שאני יוצרת
ורוקדת
ומתפתחת

תודה על שכתבתי..
ותודה על הגשם:-)

כמעט חצי שנה עברה מאז שכתבתי.
התלבטתי אם לקרוא את הדף מתחילתו עכשיו ולהזכיר לעצמי, או לא.
והחלטתי שלא..
אין חדש תחת השמש.
עדיין שמנה.
רופא הנשים אמר שאני חייבת לרדת כדי להתחיל טיפולי פוריות (מה?? מתי?? מי?? אני???)
הלכתי אליו כדי לראות שהכל בסדר מכיוון שעברתי קיסרי, וחששתי שאולי החלמתי לא טוב ולכן יש בעיה להכנס להריון.
הכל שם בסדר..
וזה שאני צריכה לרדת במשקל, אני כבר יודעת.
גם יש לי תחושה וידיעה שכשזה יקרה, אז גם אכנס להריון .. ועם זאת..
סיימתי להניק לקראת הבדיקות שעשיתי.
בסך הכל כנראה שזה טוב שהפסקנו, היא כבר בת שלוש..
אבל עדיין קשה לי ( כנראה שיותר ממנה)
אני מתגעגעת לתחושה של ההנקה
לקרבה הנפלאה הזאת
להזנה של ילדתי
להזדקקות המוחלטת שלה ..
זה נשמע לי בעייתי, אני יודעת, ובכל זאת כותבת את זה כאן.
אני אדם תלותי. ולכן זה טוב שסיימנו עם ההנקה. אני כל הזמן חוששת שאגרום לה נזק..
שהיא תהיה כמוני.
כל פעם שהיא שמחה למשהו מתוק אני מתכווצת בתוכי
מציצה לראות אם היא סיימה את כל העוגה, וכשהיא משאירה בצלחת, נאנחת בהקלה..
ומפחדת לשדר לה את זה.
וברור לי שכל עוד אני בזה, היא סופגת הכל.
נכון , אני יודעת כבר את כל התשובות.. אני צריכה את זה בשביל עצמי, לטפל בעצמי ולאהוב את עצמי והכל.. ידה ידה ידה..
כמה חוסר אונים..

אני לא אופטימית הלילה
ושמחה על האנונימיות פה, כי לא נעים לי לשרוק כאן רוח מדכאת..
יש לי דברים טובים בחיי. אני צריכה לזכור את זה, ולהודות..
אין לי כח עכשיו גם לזה.

אולי מחר.
הכינוי שלי נראה לי דבילי עכשיו, אבל עוד יותר דבילי יהיה להחליף אותו..
שיהיה.
לילה טוב

חיבוק.

המון אהבה, חיזוקים והזדהות, ממני בגלות.

תודה לכן על ההשתתפות..
זה מחזק לראות שאני לא לבד..
בייחוד כשאני נכנסת באמצע הלילה לכאן, שניה לפני שאני הולכת לאוכל, מחפשת איזושהיא הצלה..
יש לי חצי עוגה בפריזר, שלא זרקתי אחרי שהאורחים הלכו ( ואני זו שאכלה את החצי הראשון, חמש דקות אחרי שהתרוקן הבית..) ואני רוצה את זה עכשיו.
אני עייפה. צריכה להכנס למיטה.. א' והקטנה כבר ישנים ממזמן, ובעוד תשע שעות יש לי שיחה עם המאמנת שלי, כפרה עליה.
3 ימים היינו מחוץ לבית, אצל אימי. אכלתי סוכר.
הבוקר כתבתי, הכנתי תכנית אוכל, לקחתי איתי מזון בקופסאות.
היום עבר יום נקי.
ועכשיו, כמה רגעים מפרידים ביני לבין מה שאומר מחר למאמנת שלי. עבר יום נקי, תודה לאל. ? . נפלתי?. אולי אתחמק מלהתקשר אליה בכלל?

הבנתי שהמחשבות על הריון נוסף הן כפיתיות. וזה חזק ממני.
אני חיה מחודש לחודש, בריתמוס קבוע של מחזור, מספר ימים מנוחה, הקראות לדגל הילודה בין 7-14 יום, (והתשה של א' כפרה עליו, שמי יודע מה הוא עדיין עושה איתי עם כל הטרפת הזאת),ואז תחושות עמומות של בחילה\ כאבים בשדיים\ עייפות.. ואז מיגרנה\ חצ'קונים\ השד יודע מה..ואז- כן? לא? האם? ואולי?.. כן בדיקה\ לא בדיקה.. ואז הוא מגיע שוב, ואני נוחחתת לאוכל. וחוזר חלילה.

עייפתי.

זה פשוט חזק ממני.
וברור לי שהרצון הזה להיות בהריון, הוא מעין תחפושת לרצון להיות רזה-
כשאהיה בהריון אהיה יפה, כולם יאהבו אותי, אוכל לעשות מה שאני רוצה, לישון כל היום, יהיה לגיטימי להיות בבית ולא לעבוד.. וכו, וכו..
והרי זה מנותק מהמציאות לחלוטין! חברה אמרה לי שההריון השני שלה, זה היה אטרף של לטפל בילד הבכור שיורד מהפסים, רק שיש לך בחילה כל הזמן.
בקיצור..
שוב הרצון הזה לברוח מהמציאות..
נזכרתי, שבימי בית הספר המוקדמים- בסביבות כתה ו\ז, הייתי חוזרת הביתה מבית הספר, נכנסת לחדר, סוגרת את החלונות ומפעילה מאוורר, והולכת לישון, על מנת לחלום. אני זוכרת שהסברתי את זה למטפלת שלי, ששאלה אותי מה אני עושה. מצאתי לי דרך לברוח לעולם אחר. פשוט ישנתי כדי לא להיות.
עצוב לי שאני נזכרת בזה, גם משום שאף אחד לא ראה את המצוקה שהייתי בה, ולא הגיש לי עזרה.

ומצד שני..
גם ההתבחבשות הזאת המי עשה לי מה ומתי.. הרחמים העצמיים האלה..

היום אני כבר אדם בוגר, ועברתי דרך ארוכה. אני לא חייבת להיות שם!
ואלהים עדי, כמה זה קשה לסרב, ולא ללכת לשם.
זה חזק ממני כל כך!
ועם זה, אני הולכת לישון עכשיו. אני מקווה. אני מתפללת שאלהים יעזור לי וייקח ממני את הכמיהה הזאת, ויעזור לי ללכת לישון בלי לאכול.
כל כך פשוט. ומופרע. ג'יזס..

תודה על האתר הזה, ושכתבתי.
ועל כל השאר..
על השפע בחיי, ומשפחתי המופלאה
והבית היפה והנעים שלי
ועל חבריי וחתוליי
ועל שכולנו בריאים
ועל הילדה המופלאה שלי
ועל היצירה שבחיי
ושאני עוד מוכנה ללמוד
רק להיום
ת ו ד ה
לילה טוב.

גמני פה איתך
ובא לי בזמן הדף הזה.. אז תודה!

גמני לפעמים נופלת שוב לאוכל לצערי..
ומרגישה שהטייס האוטומטי הזה, של ההרס העצמי
מחכה לי מעבר לפינה - תמיד!!
וכשאני מדברת בבקר עם המאמנת (המופלאה) שלי
היא מזכירה לי- שאני קודם כל אכלנית כפייתית!
מזכירה לי שהיום יום חדש תודה לאל
ושואלת אותי תמיד - מה למדתי מכל העניין..?

והלמידה הזאת (שלא תמיד קל לי למצוא אותה..)
היא זאת שבזכותהאני מרגישה שהיה שווה לעבור דרך הקושי והסבל.
לולא הלמידה והצמיחה, זה היה "לחינם"
ורואה כמה אני לומדת ממצבים ו"מעידות" כאלו
ולפעמים לוקח לי זמן עד שהלימוד נלמד..
(וזה כנראה קורה בזמן של אלוהים ולא בזמן שאני הייתי רוצה שיקרה..)

מודה על היום הזה. מודה על "רק להיום". מודה לך על הדף הזה.
לילטוב ושפוי

ואם לדייק....
אשה כתבה את זה ולצערי אין לי בשלוף את שמה
ונלסון מנדלה ציטט
והכבוד לו והכבוד לה
ובהחלט מילים שראוי לזכור

קוראת ומעריכה מאד את דרכך..
גם אני

ערב נפלא וחופשי

נזכרתי בקטע שנתקלתי בו (אני חושבת שמרטין לותר קינג אמר אותו בגוף זכר)
דווקא של נלסון מנדלה - סתם בשביל הכבוד, מגיע לו
וגם אני פה. קוראת ומעריכה מאד את דרכך..

תודה יקירה.. כלכך נכון, ויפה.
אני מרגישה הבוקר קצת יותר טוב..
הנה עוד יום מתחיל.. נשימה עמוקה
יומטוב ותודה

קודם כל קבלי חיבוק וירטואלי. (מקווה שבקרוב אצליח להגחי אליך ולתת לך אחד אמיתי)
חשבתי עליך היום, על כמה שאת מדהימה בדרך שלך מול האכילה וכמה שזה תורם לי להעלאת המודעות בנושא הזה.
בהקשר למה שכתבת מעלי נזכרתי בקטע שנתקלתי בו (אני חושבת שמרטין לותר קינג אמר אותו בגוף זכר)

הפחד העמוק ביותר שלנו
הוא לא שמא אנחנו חלשות מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא
שאנחנו בעלות עוצמה מעל לכל שיעור.
זה האור שבנו- לא האפלה שבתוכנו
שמפחיד אותנו יותר מכול.
אנחנו שואלות את עצמנו-
איזה זכות יש לי להיות מבריקה,
יפהפייה, מוכשרת ואהובה?
למען האמת- איזו זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק
כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
ככל שניתן לברק שלנו להאיר,
אנחנו מעניקות, בלי מודע,
רשות לאחרות לעשות כמונו.
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו,
נוכחותנו תשחרר אחרות מפחד.

אני מוצאת אותו מדוייק מאד לגבי. אני גם יודעת שאת מדהימה ונהדרת ומפזרת אור על הסביבה.

איזה כיף יהיה כשניתן לברק שלנו להאיר מבלי להסתתר מאחורי עוד עוגיית טחינה ושות'?

תודה @}@}@}@}@}@}

אתמול אכלתי סוכר.
וגם קודם.. 6 עוגיות טחינה שהכנתי כי "הגיעו אורחים". בסדר..
ושוב הכעס על עצמי, והאכזבה.. ותחושת הבדידות העצומה.. כמו נצח.
סיפרתי לחברה היום, שהבחירה \בריחה לאוכל באה כשאני לא רוצה להתמודד עם משהו שקשה לי. שיש בי מנגנון ששואף אל המוכר, גם אם הוא מחורבן, הוא עדין מוכר , ולכן טוב. ( משהו כמו לבחור שוב בביבי, למרות הכל..חחח)
החלטתי לכוון ללימודי תואר שני. אני צריכה המון השלמות, ולא בטוח שאני עומדת בתנאי הקבלה.. וחוצמזה, זה כמובן הון תועפות שאין לי.
עד לפני יומיים הייתי בטוב עם זה ומלאת מוטיבציה.. השבוע מתחילה קורס השלמה באוניברסיטה הפתוחה.
והנה, הגיע הפחד.. פיק ברכיים. כל הזכרונות הרעים מבית הספר.. ( את התואר הראשון עברתי במסגרת מאפשרת יותר..)
וכל תחושות הכשלון, והמחשבות המפילות.. חוסר ערך עצמי, רגשי נחיתות.. הפחד שיחשפו אותי בשקר שלי- שאני בעצם טיפשה וחסרת יכולת ולא ראויה.

שיחת טלפון אחת, ו..טראח! לאוכל!
ובכלל לא קישרתי בין הדברים. לקח לי כמה שעות כדי לעצור ולהבין למה. ואז לא היה לי כח להפסיק. תודה לאל שהיה לי חוג ציור בערב.
הבוקר התחיל טוב, בכתיבה ושיחה עם המאמנת.. ולפני שעה, שוב , אני והעוגיות.
לפני מספר ימים התעוררה בי ההכרה, שה"מחלה" הזאת, האכילה הכפייתית הזאת, או איך שלא אקרא לזה, היא בעצם מעין יצר מוות.. נדמה לי שקוראים לזה טנאטוס- מה שבא מול ה"ארוס"- יצר החיים..
זה מין כוח כזה שרק מושך אותי לרצות להתאיין.. לא להיות.. לאכול ולאכול, ואז לישון ואז לאכול ואז אולי להיעלם לתוך איזה ספר או סרט.. ואז שוב לישון ולאכול ו...
וזה כל הזמן שם! מחכה לי בפינה..
ויש ימים טובים, ועשייה ותקווה ונוכחות, אבל זה תמיד שם!
שיחת טלפון אחת, ו.. שוב.

אני עייפה מאוד, ורוצה להיעלם עכשיו. ויודעת שאפשר שיהיה גם אחרת, ובטח אם אקרא מה כתבתי בפעמים הקודמות אולי אתעודד.. אבל אין לי חשק, וגם הדיכוטומיה הזאת מפחידה אותי עכשיו.
ושוב התחצ'קנתי, ובטח המחזור תיכף יגיע
ובא לי לבכות עכשיו
ונמאס לי מזה כבר.
אני מרגישה שאני צריכה לסיים בנימה אופטימית, אבל ממש ממש אין לי חשק.
זהו.

תפילת השלווה

אלי
תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכלתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכלתי
והתבונה להבחין מבין השניים
אמן

נשאלתי, מה התפילה הזאת בשבילי?
זה האיזון המושלם .. מצד אחד קבלה של המציאות, של העולם שסביבי, של עצמי. מעין התבוננות והשלמה של מה שקיים. יחד עם ענווה גדולה, הדברים שאינם בשליטתי.. זה עוזר לי לראות את מקומי. אני לא אלוהים אני חלק מהתמונה.והכל בסדר, וכולם בסדר. גם מה שלא בסדר..
ומצד שני, אקטיביות. פעולה. התקדמות קדימה. לא באתי לעולם הזה כדי לקפוא על שמריי, רק כדי להתבונן. עליי להתקדם קדימה. לשנות את מה שביכלתי- להשתפר, לשאוף למעלה..
והכל בחסד אלהים
להתפלל לדעת את רצונו ממני
התבונה להבחין מבין השניים זה הקאץ' הכי גדול. כי איך יודעים איפה הגבול? הרי הנטייה שלי היא לחשוב שביכלתי לשנות הכל ואת כולם!
להתפלל לשפיות, לראות את מקומי ואת מגבלותיי..
יש הקלה גדולה בהבנה שאני לא צריכה לשנות את כל העולם- רק את עצמי. ובתוך זה , רק את מה שאני יכולה, רק להיום.
ולהתפלל לנכונות ואומץ באמת לעשות את השינוי שאני צריכה.

בצהריים הייתי ממש עייפה. ועם זאת, הסתובבתי במטבח כמעט כבסחרחורת, לקחת משהו לאכול, ולקרוא במיטה.
זה היה פשוט שיגעון .. קטן אמנם, אבל לא ברור לי עד עכשיו למה.
למה לא פשוט לשכב לנוח?
שאלתי את עצמי מה העניין.. נזכרתי בסיטואציה של לפני מספר ימים, שכתבתי עליה קודם.. ולא הצלחתי להבין.
הזכרתי לעצמי שאצטרך לדווח על כך למאמנת שלי, ושאלתי את עצמי איך אסביר לה את הנפילה הזאת.. לא היתה לי תשובה, וגם ממש לא היה לי חשק לחשוב על זה יותר מידי.
בסופו של דבר, אין לי מושג מאיפה הגיע הכח הזה שניתק אותי מהמקרר ושלח אותי למיטה.
ישנתי שלוש שעות!
זה אמנם לקח חמש דקות כל הסיפור הזה, אבל בתוכו נמשך כנצח.. ממש איבדתי תחושת זמן..

תודה אלהים שלקחת ממני את הכמיהה לאוכל באותו רגע
ותודה על עוד יום נקי
ותודה שציירתי היום
ושהקטנה נרדמה בלעדי הלילה
ותודה על השפע שבחיי
ועל כל הכלים והכשרונות שיש לי
ובעיקר על התכנית המופלאה הזאת,
ושאני כאן ועכשיו.
ליל מנוחה
באהבה גדולה

תודה שאתן קוראות וכותבות כאן:-) זה מחזק ובאמת מרגיש שאני לא לבד.
תודה לאל על סוף שבוע נקי ושפוי ..
היינו בבריתה המונית ביום שישי, ואני אסירת תודה על השפיות והבהירות שקיבלתי.
אני מניחה שמה שמאוד עזר לי להישאר נקייה, זה קרובה שממש היתה במצוקה(אני מצטערת בשבילה, כמובן), ושוחחנו חלק גדול מהאירוע. הרגשתי שאני ממש עושה צעד 12 איתה, וזה מה שהחזיק אותי נקייה ועזר לי לא להשתמש באוכל.
אני רוצה לשתף בהבנה שהתבהרה לי לפני מספר ימים:
חזרתי מפגישה בתשע וחצי בלילה.
הקטנה חיכתה לי ערה, ונכנסתי איתה למיטה. א' יצא לעיניין צשלו, ובדלת שאל: "תחכי לי ערה?"
"למה?" שאלתי
"סתם" ענה..
סבבה
הייתי ממש עייפה, וקראתי. לא נתתי לעצמי לישון.. תהיתי- אולי קרה משהו? אולי היתה לו שיחה קשה עם X והוא רוצה לספר לי.. אולי.. אולי..
בערך ב 1100 מצאתי את עצמי עם פיתה(קמח מלא) ושמנת (לא פחות) במיטה.
ניסיתי רגע לחשוב על זה, אבל הייתי ככ עייפה, שאמרתי לעצמי" יאללה יאללה" וחזרתי לספר.
בחצות הוא חזר.
שאלתי אם קרה משהו, ועל מה הוא רצה שנדבר, והוא אמר שלא, סתם היה יכול להיות נחמד להיות קצת יחד.
חמוד. יופי.
התלבטתי אם לספר על זה בבוקר למאמנת, ואמרתי לעצמי- יאללה, שטויות, גם ככה זה מקמח מלא וזה בסדר.. נרדמתי.
תודה לאל, בבוקר "זרקתי" למאמנת שלי, שהיה באמת בסדר אתמול, רק ש"בקטנה" נשנשתי משהו בלילה כשהייתי עייפה, לא חומרים, לא משהו רציני..
היא אמרה לי שכדאי לי לכתוב על זה, הרי זו לא פעם ראשונה שזה קורה, כשאני נשארת ערה כדי להיות איתו (מה שבהחלט נכון)
בחסד אלוהים, באמת כתבתי. מה שבדרך כלל לא קורה, כי "במקרה" קורה פתאום משהו..
וכתבתי.
ומה גיליתי?.. מה שעבר לי בראש זה ככה:
אני עייפה מאוד, אבל
הוא ביקש שאשאר ערה.
הוא צריך אותי.
זה התפקיד שלי.
הרי גם ככה, את תפקיד הרעיה המושכת, החתיכה והנחשקת אני לא ממלאת, כיוון שאני שמנה,
אז ברור שלפחות להיות אוזן קשבת אני חייבת.
אחרת מה הטעם בלהשאר איתי??
אם לא אהיה בשבילו.. הוא יעזוב אותי.

אז פלא שהלכתי לאכול?
איך אפשר לשאת מחשבות כאלה על עצמי , בלי לטשטש אותן?
יש בי משהו שכל כך נחרד מאיך שאני תופסת את עצמי, שהוא מהר מהר שולח אותי לאוכל, כדי שלא אשים לב שככה אני מתנהגת אל עצמי.

וזה קורה כל כך הרבה!
השימושים ה"קטנים" האלה, עם החומרים הלא חומרים..
אם כל פעם שהייתי משתמשת ככה באוכל, הייתי גם מבינה למה, מי יודע איפה הייתי היום?

תודה לאל,
סוף השבוע עבר נקי.
רציתי לנשנש, ככה בקטנה, עם החבר'ה, ונמנעתי. תודה לאל.
והחזקתי בהבנה הזאת, רק להיום.
מי יודע מה יהיה מחר.. אולי כבר אשכח מזה, זה קורה לי הרבה..
אני רק מתפללת לאלוהים שיתן לי לילה נקי, ויום נקי אחריו
ומודה מודה מודה
על התכנית מצלית החיים הזאת,
והחברות,
והמאמנת שלי
ואהובי היקר
וביתי המופלאה
ועל שאני בריאה ופורייה
ועל השפע בחיי
והכשרונות והיצירתיות שבי
ועל שאני מרגישה אהבה, ומסוגלת לתת אהבה
תודה שאתן פה.
לילה טוב.. הולכת לישון עכשיו. תודה לאל.

החלטתי לשנות את הניק.
תודה על הדף הזה!

תודה על הכתיבה והשיתוף והכנות.
תודה על היום הזה!
תודה על מי שאנחנו
תודה על מי שאנחנו צומחות להיות!

תודה על שאנחנו לא לבד. ועל תכנית מופלאה.
תודה על המנעות והחלמה - רק להיום.
תודה על אפשרות לסלוח לעצמנו, ולאחרים.

קראתי עכשיו את כל הדף!
תודה על עצם היותך!
ואכן היקום הזה מופלא!
תודה!

תודה תודה תודה..
רק עכשיו ראיתי את התגובות..תודה לכן
הנה עוד מחזור הגיע. יומיים של מיגרנה מטורפת, והנה הקלה סופסוף.
שוב קצת מבועסת, אבל לא נורא.. התחושה של "הכל בזמנו" מרחפת מסביבי, ואני מודה על כך.
חזרתי לצייר, ואני נהנית מאוד . מחר גם חוזרת ללמד פעם בשבוע, סדנת ציור במח ימין. זה מרגש אותי ממש, ואני מתרגשת גם לקראת ההתפתחות שלי בעקבות המפגש הזה עם החניכים.
תודה לאל, נקייה באוכל, רק להיום.. עדיין יש כמיהות, אבל הציור עוזר, וגם חברות מהתכנית. כל כך חשוב להיות בקשר!
מזכירה לעצמי להודות על השפע שבחיי,
על היצירה וההנאה, והצבע..
תודה על הבריאות של כולנו
ועל שאני פורייה
תודה על משפחתי
תודה על הנקיון והבהירות
והיקום המופלא הזה
חיבוק גדול לכווולם

יקירה ואהובה, את נהדרת ממש כמו שאת, בעליות ומורדות בחולשה ובחוזק. זו את ואת הבריאה בהתגלמותה .

היי
מעודדת אותך להתחיל בנקודה מסויימת, בפעולה אחת, רק לעכשיו.
לי בתקופה האחרונה יש נפילה כל כמה ימים, אתמול בלילה היתה, והיום חזרתי לדרך. כל רגע הוא הזמנה לחזור לדרך רק לעכשיו. אלהים ממתין בזרועות פתוחות תמיד, אוהב מבין ומתחשב.
חברה יקרה אוהבים אותך ! חזקי ואמצי !

כמוך.
קוראת..

והנה עוד מחזור הגיע..
קצת מסביר את האכילה העודפת ביומיים האחרונים.
בעסה. ובסדר.. גם ככה יש תכניות לקיץ, ולידה לא ממש הסתדרה בהן.
ועם זאת, כמו שכתבתי, בעסה.
אני מרגישה תקועה מאוד, וזה נמשך זמן ארוך. . חושבת אולי להרשם ללימודים, מתלבטת על זה..

סבתי חלתה, והיו הרבה עניינים סביב זה בחודש האחרון.
ניסיתי לשים גבולות, אבל נזרקתי אל תוך זה. שוב.
אתמול התחוור לי כמה זה "שימוש" בשבילי- להיות המטפלת, הטובה, המבינה.. הקדושה המעונה..
לעשות טוב כדי שיראו שאני עושה- זה לעשות טוב לעצמי. כדי שיאהבו אותי. שיחשבו עליי דברים טובים.
נרקיסיזם בהתגלמותו.
נזרקתי שוב למצב החוסר לגיטימציה להתקיים - אם אני לא מטפלת במישהו. גדלתי על זה.. להיות הבת ה"טובה", "הבוגרת", המבינה. בלי צרכים ואופי ומתאר משל עצמי.
והאם הבחירה להישאר עם המתוקה שלי בבית, זה לא וורסיה אחרת של אותו הדבר? טיפול תמידי? מצד אחד, באמת מאמינה בזה, זה נראה לי נכון וטוב. ומצד אחר אני חוששת שאני משתמשת בזה כתירוץ ללא לצאת החוצה ולעשות מה שמפחיד אותי.

הייתי בניחום אבלים אצל חברה השבוע, ובאתי לבד. תוך 5 דקות התינוק של החברה היה עליי, והייתי רגועה. לפני כן הרגשתי חשופה מאוד, כמעט שקופה.
בקיצור,
מאז ענייני הסבתא התחילו, חזרתי לאוכל, אחרי כמעט חצי שנה של נקיון ושחרור מאכילה כפייתית.
ולא בא לי לדבר עם אף אחד,ולא ללכת לפגישות. אני מתביישת להודות ששוב נפלתי לאוכל.
אני הולכת לאוכל, כאשר אני מזיזה את עצמי ואת הצרכים שלי מהמקום הראשון בחיי, ושמה דברים אחרים שאני לא רוצה בהם.
המנגנון הזה עד כדי כך פשוט.
שמתי את עצמי בידי הסבתא והדודה, ועכשיו אני מרגישה כמו לכודה בקורי עכביש..

אני מתפללת לנכונות להתחבר אל עצמי ואל מה שטוב לי מחדש,
ולכח להרגיש גם דברים שקשה לי.
ולאהוב את עצמי מאוד מאוד
ולהתקדם קצת.. בלי ביקורת עצמית..
לילה טוב

אין אפשרות להיות מבוגר מדי מכדי ליצור ולצייר.
לאומנות אין גיל והיא לא יכולה להעלם לעולם ואולי עכשיו את נוגעת במקומות שרצים מהר אל הסוכר ואל הנחמה.
מדהים איך עולה כל פעם עוד חלק מהשלם ואיך את נוצרת פה למען עצמך, אני בטוחה שבעזרת כוח התודה שלך את מגיעה ותגיעי למקומות מרתקים שישחררו אותך מהעיסוק באכילה, בריק ובאין.
מה שלום הקטנה שלך?
אני מקווה שהחום ירד, אני מקווה שהגוף שלה הצליח להתמודד עם המחלה, אשמח לשמוע.

גם אני נמצאת עכשיו לראשונה בחיי במעין חופש מוחלט, סוג קל של התקף פאניקה ומיד אחריו אושר צרוף, הזדמנות להעיר חלומות ישנים וליצור חדשים, הזדמנות לגלות את האיזון ואת המקומות הטובים, המכבדים, החלטתי לא להלחץ הפעם ובאמת לצמוח, אני מתרגשת בשבילך שיש לך כשרון מדהים ואת המנגנון לא כל כך קשה לשמן פשוט מודעות במקומות עם ילדים 2-3 עבודות בהתנדבות ואת שם בלב הענינים.
רק בהצלחה
רק בברכה ורק לצמיחה.

הו יקירה, תודה!
על המילים החמות, והקבלה..
אני מתגעגעת..

אתמול עבר יחסית שפוי.. הגענו הביתה בהקלה גדולה. אני צריכה להגביל בזמן את השהות שם, איכשהו אני תמיד נופלת בזה, ואחכ מופתעת איך זה קרה שוב..
הקטנה שלי חולה.. כל הלילה היננו עם החום שלה. נעתי בין לפחד ולנסות להוריד עם החום עם מגבת רטובה, לבין לקבל אותו ואת המחלה, ולהיות איתה ועם הגוף שלה במאבק שלו..
אני עיפה..
יש לי תכנית אוכל להיום, ודיברתי עם חברה על הבוקר..
תודה על שאתמול עבר יחסית נקי , למרות הקושי. ושהנה מגיע יום חדש..
וגם, הקטנצ'יק של השכנה עובר לפעוטון עוד מעט, ותחושת ה"חופש" הקרב ובא מרגשת אותי ומלחיצה אותי גם יחד. אני יודעת שאין לי כח לעוד ילד של מישהי אחרת, אבל מוטרדת מ א ו ד ממצבנו הכלכלי. החלטתי לחזור לצייר על קירות, אבל זה מנגנון שצריך לשמן אותו כדי שיתניע, ופתאום אני מרגישה כבדה ומבוגרת מידי בשביל זה..
אני מזכירה לעצמי, שתמיד בהתחלה זה קשה, אבל איזו הנאה זאת לעשות את זה ממש! כל כך נהיניתי מזה!

טוב, אמשיך אחכ..
תודה שכתבתי, ושנקראתי,
ועל האתר הזה:-) יום טוב

כמה לא פשוט לנסות ולהצליח בכל התחומים ומדהים איך למרות הקושי את מצליחה כל פעם לברך מחדש.
זה לא מובן מאליו שלמרות הקושי מצליח לך כל פעם להגיד תודה.
דיברת על הסוכרים שמסממים ולא מאפשרים להכיל ואולי להיפך, אולי הם מכסים על הריק קצת ממלאים ומאפשרים לך להמשיך הלאה, אולי פחות להיות נגדם אלא להחליף בתמרים, אגוזים ומיני מותרות שלא יפגעו בנפש.
אולי להכין את העוגה ממוצרים בריאים יותר (סילאן במקום סוכר,קמח מלא במקום קמח לבן וכדומה) ולא ליצור סתירה וניגוד בינך לבינך והכי מהכל לחבק אותך ולדעת שזה רק משהו שאולי אם תתבונני בו מספיק תצליחי למלא בתוכן אחר.
אני איתך ובשבילך.

יש לי מאכל מנחם ומפנק בשבילך - יוגורט (אפשר במתיקות מעודנת) עם קוביות קטנות מפרי אחד, כפית גרעיני סומסום מלא, כפית פשתן, ו- 3 כפיות קוואקר, לערבב היטב בקערית יפה ובתאבון.
עוזר לי תמיד ברגעים קשים.
בהצלחה

אנחנו אצל אמי, רחוקים מהבית זה היום השלישי. עוד כמה שעות נחזור..
היו חגיגות יומולדת לקטנה.
היה הלחיץ ומתיש ולא נעים. אחרי הסבב הראשון, נחנו בצהריים, ואז קמתי וזינקתי על העוגה שסבתא הביאה.אחר כך נפרץ הסכר.
ידעתי שבזה אני מסממת את עצמי, ולא אהיה רלוונטית לביתי או לסביבתי בשעות שאחרי. והמחשבה על מה שעתיד לבוא עד סוף היום פשוט הכניסה אותי יותר עמוק למקרר.
ולא דיברתי עם אף חברה, ולא התקשרתי ולא כתבתי.
בלילה היה לה חום והייתי ערה רוב הזמן..
ובכל מקרה, אני כאן עכשיו.. התכוונתי ללכת לפגישה, אבל לא קמתי בזמן.\
אז אתקשר לחברה תיכף.
..ומה היה לי קשה?
הצורך להציג את כולנו, או בעיקר את הקטנה שלי, כ"בסדר". ילדה טובה ומחונכת, יבשה ורגועה. הנה האמא לא פסיכית שהילדה לא הולכת לגן, זה באמת נכון וטוב.
לרצות את כולם. להיות נחמדה.
בשביל מה כל זה?
ועוד בערב, לשמוע מאמא שלי, שנתיים אחרי, שבעת מדורי גיהנום עד שפיצית התחילה לינוק בגיל 3 חודשים, שבעצם לא היתה בעיה בלשון, אלא שלי לא היה חלב, ולכן זה היה מיותר שחתכנו לה את הלשון.
ג'יזס!
ולמה אכפת לי מה אחרים חושבים?
ממש זרקתי את עצמי על כולם כדי שיגידו לי איך להרגיש.
חוסר אונים מוחלט. בלי שום כח להכיל את זה.
אני רוצה ה ביתה.

עכשיו תפוח יוגורט טחינה ופשתן
צהריים עוף סלט ושעועית
אבטיח
ערב- 2 לחם שיפון, סלט ביצה צזיקי

אלהים, תן לי כח לעבור את השעות הנותרות בצלילות ונקיון
וקבלה ושלווה
תודה שכתבתי

הנה שבתי.
תודה לאל, עדיין נקייה, רק להיום.
כתבתי את סיפור הלידה של קטנתי, שלי.. וזה עשה טוב. מצאתי את עצמי בוכה קצת בסוף, אז כנראה שזה היה לעניין. כתבתי לעצמי, בקשר לפחדים מהלידה הבאה, שתגיע, אם ירצה השם או היקום או כולם ביחד..
ומה שכתבתי היה ככה:
.. וגם הפחד, ממה שיקרה אם משהו ישתבש בלידה הבאה.. מאיפה למצוא את הבטחון בגוף שלי, ופשוט לסמוך על אלהים שיהיה בסדר..?והנה באה לי התשובה תוך כדי הכתיבה- פשוט לסמוך על אלהים שיהיה בסדר.

אני עובדת על החיבור הרוחני שלי הרבה, וזה עוזר לי להיות מפוקסת. אני יודעת שבמקום שאני מפחדת אני לא נותנת לאלהים להכנס..
(אני שומרת על אנונימיות יחסית בדף הזה כי אני לא דתיה.. מוזר לי ועדיין קצת מביך לי להתייחס בגלוי כל כך לקשר עם אלהים ככה. מוזר)
בכל מקרה, אני מאוד רוצה לקרוא על נסיון של אחרות בעניין זה, יש לי המון שאלות או בקשות להתחלקויות..
איך מחזקים את האמון בגוף שלי? את האמונה ביכלתי ללדת ללא התערבות?
איך לעבד את חווית הלידה הקודמת שלי באופן בונה?
ומישהי מכירה סיפורי לידה טבעית או לידת בית אחרי קיסרי? קראתי על כך בדפי האתר.. ויש מעט סיפורים. אני משתוקקת לעוד סיפורים וכח..

התלבטתי אם לפתוח דף חדש עם שם אחר, כי אני מרגישה קצת בודדה פה, אבל החלטתי להצמד לכנות שמובילה אותי פה.. למרות שאני מסתתרת מאחורי אנונימיותי פה..
מרגישה קצת עילגת, ובכל זאת
תודה שאתם פה, ועל האתר הנפלא והמחזק הזה.
תודה על הנקיון והבהירות שלי, רק להיום..
יום טוב

הנה שבתי, אחרי זמן..
תודה לאל, אני נקיה. מרגישה צלולה ובהירה.
עושה עבודה על עצמי, כותבת כל בוקר, האוכל מסודר.. בקשר קבוע עם מאמנת חדשה שפתאום נכנסה אל חיי ועוזרת לי לעשות קצת סדר.
רק להיום.. אפילו קמתי בזמן הבוקר ללכת ברגל לפני שכולם קמים.
כמה לא מובן מאליו..
כמה גדול הפער בין הימים בהם אני באוכל, ובין הימים הצלולים שלי.
ומה מעסיק אותי עכשיו?
כל חודש, שבוע לפני המחזור, אני בטוחה שאני בהריון.. כתבתי על זה כאן.
אני כל כך משתדלת למסור ולשחרר, אבל המחשבות טורדות ולא מניחות..
והפעם, זה התחיל קודם.. מכיוון שהמחזור שלי לא סדיר, ונע בין 28 ל40 יום, אני משערת מתי הביוץ, ולא יכולה להיות בטוחה.. כאילו שמישהו יכול.. וגם אני לא בטוחה שתמיד יש ביוץ.
בכל מקרה, לפני יומיים, שכבתי לישון, נשמתי לי, ופתאום הרגשתי דקירות קטנות בצד ימין של הבטן התחתונה. רטנתי קצת לעצמי, עד שפתאום הבליחה בי מחשבה שאולי אני מבייצת! מיד זינקתי על אהובי כפרה עליו, ופרינו ורבינו. על כל צרה שלא תבוא, גייסתי אותו למשימה גם אתמול.
יופי.
עכשיו מה?
המחשבות הטורדות מתחילות להן מעכשיו, ואני חסרת אונים מול זה. מוסרת מוסרת הלאה..
ומה טיבן?
עיסוק בלידה הראשונה, הקשה שנגמרה בקיסרי..
הרצון ללדת טבעי ובבית
החששות
ומי יילד אותי?
ומאיפה אמצא לזה כסף?
ומה יהיה עם הקטנה שלי?
ואיך נגיע לבי"ח אם יהיה צורך בעוד ניתוח?
ואיך אתמודד הפעם עם הכאבים?
וכו וכו..

הסכמתי עם עצמי בעבר, שרק אם אגיע בהריון הבא לשליש השלישי כשאני נקייה מאכילה כפייתית, ושימושים ממכרים אחרים, אז אשקול לידת בית, או טבעית או וואט אבר..
אמשיך אחכ..

בוקר טוב..
עבר המון זמן מאז כתבתי פה..
היו ימים שהרגשתי שאין לי הגיגים עמוקים מספיק כדי לבטא פה.. וימים שהרגשתי ריקה.
הזמן עובר, האוכל עדיין סביבי. מטשטש, מקהה.
חשבתי לעצמי לפני כמה ימים- מה רע לך כל כך?? יש לך בית יפה וילדה נפלאה וזוגיות טובה.. ואפילו קצת הכנסה. למה האוכל הזה?
אז נכון שכשאני מפסיקה לאכול ישר מגיע הבכי על אבא, והגעגוע הזה..
אבל חלאס! הוא לא סובל יותר, ואני יודעת ומרגישה שהוא בסדר ובמקום טוב.. אז די כבר!
ועוד פעם אני בוכה.
יופי. לא לזה התכוונתי כשהתחלתי לכתוב עכשיו..

השכנצ'יק תיכף מגיע, ופיצית שלי תיכף תתעורר..
להתאפס בבקשה..

תכנית אוכל להיום:
יוגורט תפוח פשתן וטחינה
עדשים, קינואה וירקות מבושלים
סלט ביצה 2 לחם שיפון טחינה
ארטיק אבטיח אחהצ. שיהיה.

רק להיום, מתפללת לשלווה,
שהיום יעבור בכייף
ושתהיה לי סבלנות לסובבים.
שאצליח לשדר אהבה
החוצה ופנימה.
יום טוב..

וואו! אחת:-), תודה..
באת לי בדיוק בזמן..
אני אחרי עוד 2 בדיקות..כן, כן.. ידעת שמוכרים אותם בזוגות כבר? כנראה עלו על זה שזה ממכר.. ממש כפייתי..
כל כך רוצה הריון.. אבל קבלי את זה:
כל היומיים בים אכלתי סוכר ושאר חומרים. למה?
נלחצתי מזה שאני שמנה מידי, ולא אוכל ללדת כמו שאני רוצה? ולהחזיק הריון?
אולי בכלל לא באמת מתאים לי עכשיו?
אולי זה החוסר ידיעה, כן? לא?
וזה שכבר שיתפתי כמה חברות, ועכשיו אצטרך לספר שזה לא זה?
וואו..
כמה מחשבות מיותרות. כל כך היה לי קשה למצוא את מקומי שם.. בקושי דיברנו, אני והים..
באמת אוציא את עניין המקלונים מחיי. זה רעיון טוב..
בכלל, להתאמן בסבלנות זה משהו שאני צריכה. זה בדיוק עונה על הצורך בלדעת מיד, ועכשיו, ולספק את הצורך בשליטה..
אלוהים, אלוהים.. מה יש לי??
למה אי אפשר להיות פשוט בשקט, ולחיות..?
היום אנחנו ממשיכים בהרפתקאות בטבע, וגם כאן יש מקום לשאת תפילה קטנה..
הלוואי שאצליח להנות, ולהיות נוכחת, להתחבר לטבע, למקום, לאנשים.. להיות בטוב..
אני מביאה לי אוכל שמתאים לי, וכתבתי תכנית. רק להיום..
אני מוסרת את רגשי הנחיתות, ומתפללת לאהוב את עצמי ואת הגוף שלי כמו שהוא
ולאכול שפוי
שפוי
שפוי
רק להיום
תודה שאתם פה..

חשבתי עלייך המון בלילה ורציתי לשתף בהרהורי, מוזמנת לקחת או לזרוק.
אז לגבי המקלון לזיהוי הריון, אני פסקתי להשתמש בהם ברגע שהרגשתי תלות, הרגשתי שהוא מעין סמן לתחילת הניכור מההריון, הוא בעצם אומר לי "את מרגישה חוסר וודאות? חוסר שליטה? אולי מבוכה?, בואי ואסדר את זה בוודאות של כתשעים ומשהו פסיק משהו אחוזים, אני יודע טוב ממך מה מתרחש הקשיבי לי ותדעי מה את מרגישה"
כשוויתרתי על המקלון ובחרתי בסבלנות זכיתי במה שניסה לגזול ממני, בטחון בעצמי , אמונה, קשב והתבוננות.
אני מרגישה שיש לנו המון דברים ללדת לפני התנוקות והנ"ל הם חלק נכבד בהם, ללדת את עצמינו .
תודה שאת משתפת, אחת שאוהבת

בוקר טוב..
משום מה השעון לא צלצל ולא קמתי בזמן..
חלמתי שהבדיקה מראה שאני בהריון.
אבל עשיתח את מול אחת והבוקר אחת.. ואין הריון אני יודעת שאני צריכה לחכות. אז אחכה. זה פשוט מטריף..
היה לי מאוד קשה להרדם הלילה, וגם קמתי כמה פעמים.. איפה נלך ללדת, מה נעשה עם פיצית.. איך אמצא רופא מתאים שלא יילחץ על עוד קיסרי, האם לקחת דולה..
את הלידה הקודמת התחלתי במרכז לידה, ולא עמדתי בכאבים.. אחרי 24 שעות ביקשתי אפידורל, וקיבלתי אחרי 8 שעות..
לקיסרי הגעתי אחרי 36 שעות מהרגע שהכל התחיל..
אני עדיין מלאת אשמה באיזשהו אופן.
אם הייתי רזה יותר, ובכושר.. אם הייתי יודעת יותר להכיל כאב בחיי ולא לברוח,אז.. אולי.. גם הניתוח היה טראומטי. הרגשתי שאני נחנקת ושהגרון מתייבש לי ושאני לא יכולה לנשום.. לפחות המרדים התייחס אליי והרטיב לי את השפתיים מידי פעם, כי כל השאר התעלמו ממני לחלוטין. כולל זה שאמר שהוא לא מוצא סכין קטנה, והם נלחצו שצריך לפתוח.. בסוף כשהוא מצא, הוא לא אמר כלום. אחרי כמה זמן שאלתי אותם אם זה נמצא, ואז הם צחקו: מה, שמעת את זה?
בחייאת.
אני כל כך רוצה להיות אחראית לגופי וגורלי (כמה שאפשר).. אבל חוששת.. נו נו, מה חדש?
זהו.
להיום:
תפוח יוגורט טחינה ופשתן
מג'דרה על אורז מלא סלט
ירקות מבושלים, עם עדשים כתומות, וכוסמת.

תודה על יום נקי ומלא אתמול
תודה על חברה טובה
תודה על הבריאות שלי
ועל משפחתי
ועל שחלמתי שאני בהריון..
אני מתפללת לשחרר את זה. מה שצריך לקרות יקרה.. בינתיים יש חג וניסע ליומיים לים.. אנצל את זה להתחבר לעצמי קצת..
שיהיה יום טוב, פשוט ונקי.

המון הצלחה בכל!
מחזיקים לך אצבעות

יום טוב:-)

בוקר טוב:-)
לא כתבתי המון זמן.. התאיינתי לי קצת..
אני חושבת שאני בהריון!!
אנחנו רוצים כבר כמה זמן.. ובחודש האחרון די "עבדנו בזה"..והנה עוד לא קיבלתי- המחזור שלי לא הכי סדיר, אבל no חצ'קונים ו NO עצבים שלפני..
אני כל כך מתרגשת!!
אני מרגישה שזה זה.. אם כי אומרת לעצמי לחכות עוד קצת, ולא להשתגע.. אקנה היום בדיקה.
ועם כל הכייף הזה מגיע המתח והפחד..
"אני חייבת לסדר את האוכל! ולהכנס לכושר! ולעשות יוגה!"
ואיך לעזאזל אצליח ללדת טבעי אחרי שפיצית יצאה לי בקיסרי????
אלהים אדירים, אני מוסרת את זה כאן.
להיום, אעשה כמיטב יכלתי.
בוקר: תפוח, יוגורט כבשים, פשתן וטחינה
צהרים: עדשים, כוסמת וסלט
ערב: מרק ירקות, 2 לחם, סלט , ביצה וטחינה

חוצמזה, התחלתי לטפל בעוד ילד, בבקרים. וזה לא פשוט. התמודדות חשובה לכולנו (ואם זאת הכנה לקראת הבאות- מה טוב..)

אני מרגישה מפוזרת, מתרגשת ולא מאופסת.
רק להיום.. יש לי תכנית.
חברה תבוא יותר מאוחר, ואחהצ אסע לסופרפארם.
אני מתפללת להריון...
מה שצריך לקרות, יקרה!

וואו..
חוצמזה, רציתי כבר מזמן לכתוב,
שאם למישהי יש הגיגים בעניין לנלק, ובכלל, הכל..אפשר להתחלק פה, אשמח לקרוא..

תודה על סופשבוע נעים,
ועל הבריאות של כולנו,
ושיש לי בית יפה
ואהבה גדולה
וילדה מדהימה
ושאני איתה ולא נכנעת לציפיות הסביבה
ושיש לי כל מה שאני צריכה
כולל אוכל בריא
ושרואים את הים מפה..

תודה שאתם פה:-)

בכל רגע אנחנו נבראים מחדש!

ומה עם קצת אהבה עצמית?
ראיתי עכשיו את התמונות מהחתונה של אחותי לא מזמן.
היא כל כך יפה. כולם כל כך יפים..
ואני כל כך שמנה.
בא לי לבכות. ולצרוח. ולאכול כל מה שאמא שלי מכינה עכשיו. ולישון לישון.. א' אמר לי שיותר יפה לי בלי איפור.. אמרתי לו שזה משפט מחורבן להגיד עכשיו. אז הוא אמר שהוא אוהב אותי.
לפחות זה. תודה על זה.
ואני כל כך .. אוף.. עצובה
היום עבר יחסית בסדר. ארגנתי לי אוכל מראש, והיה די נקי.. אחהצ מצאתי את עצמי מכרסמת משהו שלא התכוונתי, אבל אני מניחה לזה.
לא בא לי לצאת לסלון,ולא בא לי אנשים ..
לא יודעת מה יהיה עם זה. אני מתפללת לכך שהכמיהות לאוכל ילקחו עכשיו.
ולאהוב את עצמי.
אני ראויה לאהבה שלי.
הגוף שלי סוחב על עצמו את משקל הקרבות שלי עם עצמי ועם העולם.. את כל הפציעות והמשקעים שלי..
איזו מראה עגומה.
זה בסדר. ככה זה, וזה בסדר.
לארוחת ערב יש לי מרק וירקות ועוף וסלט. ואחר כך כוס תה.
ולישון בשעה סבירה..
אני חסרת אונים מול הרגשות האלה, והכמיהות האלה.. אני מוסרת את זה הלאה, ופשוט, מתפללת לשלווה.
זה גם בסדר להיות עייפה. היה יום ארוך היום.
אני מקווה שאני לא מבעסת אף אחד בשקיעות האלה.. אני כותבת בשבילי.. ומזכירה לעצמי שלא חשוב כמה נמוך נפלנו, תמיד נוכל לעזור לאחרים. אמן.

גם אני פה. את ממש לא לבד. חיבוק.

הרבה בריאות וימים טובים וקלים

תודה לאל שאני לא לבד:-)
וירוס אכזר תקף את מחוזותינו..
קודם הקטנה, עברה את זה די יפה.. תוך יומיים חזרה לעצמה,
ואילו אני, קיבלתי אותו בהפוכה.. אחסוך מכולם את התיאורים הפלסטיים, אבל אין ספק שזה היה מרשים.
אה מהמה.. אחרי 24 שעות בהן לא אכלתי כלום, והייתי "נורא חלשה".. הכנתי אורז לבן. הרי זה מה שאוכלים במקרים כאלה, לא? ואם כבר לבן, אז למה לא קצת עוגה? הרי אני צריכה קצת אנרגיה, לא? ואם כבר, אז גם אטריות במרק, רק קצת.. ו.. ו.. ו..
תודה לאל על הבחילה שמנעה ממני לדחוף לעצמי כל מה שהראש שלי רצה..
אין ספק שזה שלא כתבתי, גם תרם להתרופפות הכללית..
טוב.
תודה אלהים שהיום התחיל נקי.
שהכנתי לי ולבני ביתי אוכל בריא וטוב.
ושהעוגה נגמרה כבר.
והנה הבנה ביזרית מאותם רגעי משבר:
בשיא ההקאות, ביקשתי מא' שיזמין רופא או משהו, שייתן לי איזו זריקה להפסיק את זה..( באמת היה קשה נורא )
ואז אמרתי לעצמי:
נו , באמת, איך את מתכננת על לידה טבעית, אם אפילו את זה את לא מצליחה לעבור??
יופי של הלקאה עצמית, לא?
או הקאה עצמית..חחח..
כל מה שרציתי זה שמישהו יפסיק את הכאב הזה- בדיוק כמו שרציתי שמישהו יפסיק את הכאב ההוא, בלידה של החמודה שלי, שנגמרה, אגב , בקיסרי..
מאז אני לא משתמשת במשככי כאבים, וכמו שאפשר להבין, גם משתדלת להמנע מבריחות מכאב באופן כללי.. ועם זאת..
כל כך היה קשה להרפות ופשוט ללכת עם זה..
בסוף, איכשהו , עברתי את זה בלי עזרה חיצונית, אבל אין ספק שזה נתן לי חומר למחשבה.
על אילו אמונות אני "נתקעת" ולא משחררת?
ואיפה אלהים שלי במקומות הכי קשים האלה?
טוב, די לעכשיו..
מחכה ליום עיון הקרב ובא..
כייף להיות פה ולקרוא ולכתוב..
תודה על היום הזה, ועל המקום הזה,
ושכתבתי..
באהבה

מברכת אותך על הכתיבה פה
שומעת אותך "מדברת תכנית".. ומודה לך על הכנות והשיתוף.
אז שולחת לך חיבוק אמיתי דרך המחשב
ומזכירה לעצמי ולך, שתודה לאל אנחנו לא לבד..
רק להיום שיהיה יום מלא שקט שלווה ותקווה

תודה גם על המעידות, שמלמדות אותנו לעצור לרגע לפני שממשיכים.

תודה על הדברים שאת כותבת
יש לך תובנות וחניות עמוקות
אולי יעזור לי הדף שלך להפרד מחדש מהסוכר
אחרי שנתיים של הפסקה...
מחכה לשמוע עוד

איכסה.
עכשיו אני אחרי סוכר ופחמימות ובא לי להקיא.
איך שוב הגעתי לכאן?
ממה ניסיתי להתחמק הפעם?
מזה שא' שוב חוזר מאוחר מחר?
מזה שלא באמת בא לי לעשות מה שלקחתי על עצמי עבור שכר?
מזה שאין לי אומץ ללכת על מה שאני באמת רוצה?
ולמה הכל צריך להיות גדול ככ? הרי אפשר להתחיל בקטן, למה אני ככ נעצרת? מה מפחיד אותי ככ? שאצליח בסוף?

סיימתי לקרוא היום את "מאה החושים הנעלמים" של אמי טאן.. ומצאתי את עצמי מהרהרת במוות שלי.
פתאום נחתה עליי ההבנה, שיום אחד, מתישהו, זה יקרה גם לי. ורק לי. ואהיה שם אני עם עצמי לבדי לגמרי. ונבהלתי נורא.
ויש לי תפיסה רוחנית נאה, עם השגות לגבי ה"אחר כך", וזה לא חדש לי בכלל.. ליוויתי את אבי דרך שבעת מדורי סרטן עד שנפרדנו. לא מפחידים יונה ביין, מה שנקרא.. אבל לא יודעת איך להסביר את זה,פתאום נבהלתי.
מה יהיה, ואיך ומתי.. ומה יהיה עם הקטנה שלי, והאם זה יכאב..
מאיפה זה בא לי עכשיו, לעזאזל??
ואולי זו בעצם מחשבה , לראשונה, מפוקחת על המוות, ולא עוד פנטזיה לשעשע בה את עצמי על נשמות ועולמות עליונים ויקום וכו' וכו'..
אם זאת התחברות למציאות, אז יופי.
אבל מה קשור עכשיו?
והנה אני בסוכר, אחרי שלושה שבועות נקיים.. אפילו יותר..
מדהים איך כשה"פילטר" של הסוכר נעלם, הכל חי יותר וחזק יותר.. ואפרנטלי מפחיד יותר..
אני יודעת שהתשובה לפחד היא אמונה. הרי כשאני יודעת ששומרים עליי, אין לי ממה לפחד.. אז מה שנותר לי זה רק להתפלל לשחרור מהצורך שלי בשליטה, ולנכונות לסמוך על היקום ולהאמין שמה שהכי טוב ונכון עבורי, יקרה..

אני מרימה ידיים, ומוסרת את עצמי ליקום, או לאיך שלא נקרא לזה..
לילה טוב שיהיה..
תודה שכתבתי.

תודה שאת משתפת ומזכירה כמה צלול ונקי הוא יום שאינו ממוסך ע"י סוכרים וחבריהם

ניסית לברוח מהרגשות שלי אתמול בלילה.
התבעסתי מזה שא' אמור להגיע מאוחר.. החלטתי ללכת לישון למרות שלא הייתי עייפה. לא נרדמתי.
מחשבות טרדות התחילו להציק ולהתגבר.
בסוף מצאתי את עצמי אוכלת ליד השיש. בחושך. בגניבה.
מהר מהר, כדי שגם אני לא אשים לב שזה קורה.
לא כתבתי, לא דיברתי עם חברה על מה שקורה לי, לא כלום. פשוט ניסיתי לברוח, ולשם זה הגיע..
כמה מפתיע באמת..
תודה לאל שזה נגמר שם.
תודה שקמתי הבוקר בסדר, וכתבתי,ושטיפלתי במשהו שהציק נורא, וזה נפתר בקלות.
גם ללכת לישון כשלא בא לי להיות ערה, זה לברוח.
מדהים איך מגלים עוד ועוד דברים לברוח אליהם. זה משתכלל עם הזמן.. ובהירות המחשבה..
כתבתי לי תכנית אוכל להיום, ועכשיו נכין א.בוקר.
תכניותיי השתנו היום, ונראה לי שנצא לטייל.. איזה כייף שאפשר, ושהכל יפה כל כך בחוץ..וגם בפנים:)
תודה על היום הזה,
והבוקר החדש והטוב הזה,
ושהיקום מביא פתרונות איפה שאני מוותרת על שליטה..
ותודה שהנפילה היתה קצרה ומלמדת.. רק להיום
תודה על התגובות שמפתיעות אותי, ונעימות לי מאוד..
שיהיה יום טוב ונקי.
באהבה

תודה על כל היופי הזה.

מקסים..הצלחה רבה. יופי של רעיון ..לכתוב כדי להתגבר על הרגעים הקשים.

באמת רק ליום אחד:) תודה על התזכורת!
תודה על עוד יום נקי
תודה על שיחות חשובות שקרו היום
תודה שהעוגה עברה ממני והלאה
תודה על שהיקום נותן לי מה שאני צריכה
תודה על השפע והיצירתיות בחיי
תודה על חברויות חדשות
תודה על משפחתי וחבריי
וביתי ואהובי
ועל שאני בריאה
ויכולה לפרנס את עצמי
תודה על בהירות המחשבה
והבחירה להיות נוכחת בחיי
רק להיום
תודה על האתר הזה,
ולילה טוב

תודה על השיתוף ובהצלחה. רק ליום אחד...

שבוע חדש.
יום חדש.
קמתי מוקדם הבוקר וארגנתי את הבית, אני שמחה שמצאתי כח לעשות את זה כתבתי לי תכנית אוכל להיום.. רק שאני אמורה להיות באיזה מקום בשתים עשרה, וזה עולה על זמן א הצהריים שלי. אני מעדיפה לאכול מסודר בבית, ולא לנשנש דברים סתם. אצטרך לצאת משם הכי מאוחר באחת וחצי. אקח לי תפוח, על כל מקרה.
לא נגעתי בעוגה אתמול, תודה לאל.. נשאר לעמוד מולה היום..
עזר לי לכתוב פה, תודה:)
יום טוב נקי ושפוי לכולנו

החלפתי לך את הכינוי בהתחלה, ומחקתי את הדיון בנושא. מקווה שזה בסדר.

ברוכה הבאה! שבוע טוב ומקסים.

אמן!
שבוע טוב ומבורך

הנה עברו עוד כמה שעות נקיות.
תודה לאל. באמת!
בבוקר בנזוגי הכין פנקייקס עם הילדה.הם אכלו את זה לארוחת בוקר, ואני עם התפוח והיוגורט שלי. לא הרגשתי מסכנה, אבל כן התחלתי לדבר עם הפנקייק.. והשיחה הזאת נמשכה די הרבה זמן. בסוף אמרתי לו ,או שיאכל את זה או שיזרוק את זה, אני לא רוצה את זה מולי. אין ספק שמדובר פה בחוסר שפיות קל, אבל זה ככה, ואני מקבלת את זה כמו שזה.
נשאר לנו היום א.ערב.. הוריו מגיעים, והפשרתי דגים. מושטים בתנור וירקות גם. ויש מג'דרה מאתמול.
יופי, עם זה אני מסודרת..
חוצמזה, יש לי שיחה נוספת בראש.. עם עוגה שאני צריכה להכין למחר.. הבטחתי שאביא למפגש חברים מחר..וכבר קניתי את המצרכים.
אז אני מוסרת את זה פה.
זה לא שלי, ולא בשבילי.
אין לי צורך לטעום.
אני מתפללת לשלווה, ולשחרור מזה.
היה יום ככ יפה היום, והיה לי נעים בבית..
תודה על השפע שבחיי
על החברות שלי ומשפחתי
ועל שאני אוהבת ונאהבת
ועל החתולים.
שיהיה שבוע טוב:)

לילה טוב,
עבר ערב עמוס, המון חברים וילדים מתרוצצים ושמחים.
אסירת תודה על ארוחה נקיה ובריאה ומספקת.
וגם על זה שהצלחתי להרים את עצמי מהבהייה המסורתית בטלוויזיה, וקמתי לכתוב כאן.. שמחתי גם לראות תגובות, זה עשה לי כייף בלב.
אני מבינה פתאום כמה אני עייפה, וזה בדיוק הזמן להכנס למיטה, ולא למרוח את זה בעוד שעה שעתיים מבוזבזות על מח בניוטרל.
לילה טוב

(מעניין, זה הדף השלישי בעניין התמודדות עם אכילה שנפתח בחודש האחרון).

פסח?

תחדשי . את כותבת יפה. שבת שלום

ברוכה הבאה. תתחדשי !

(מעניין, זה הדף השלישי בעניין התמודדות עם אכילה שנפתח בחודש האחרון).

שיהיו ימים טובים וברוכים!

שלום, ברוכה הבאה @}
תתחדשי על המחשב ועל ה{{}}דף בלוג

לקח לי קצת זמן להחליט לפתוח לעצמי דף.. והקטנטונת בדיוק קוראת לי ..
כמה דקות לעצמי?
ערב שישי.
אהובי מבשל, ואני מתענגת על המחשב החדש.. סופסוף חיבור לעולם החיצון!
שטפתי כבר את הבית, למעשה, כבר הבוקר, לפני שפיצית התעוררה.
תודה לאל, עברתי עוד יום נקי בלי סוכר ופחמימות.
יש ארוחה עם חברים הערב, ולא ככ בא לי לבשל. א' מכין משהו, אבל זה לא מספיק.. אכניס תבנית ירקות חתוכים לתנור. מהיר ומתאים לי.
קשה לי לפקס את המחשבות ואין לי עוד הרבה זמן.. הוא הולך לכדורגל, ותיכף אצטרך להיות עם הקטנה.
אז מה עוד להיום? לארגן את המטבח, ולסדר שיהיה יפה לכבוד שבת.
ללכת לטייל עם פיצית קצת, ואז מקלחת.
ארוחה נעימה, ואז שיחה עם חברה על אפשרות הכנסה עתידית.
ואז כבר לילה.
לארוחת הערב אני מתכננת עבורי:
מרק
ירקות בתנור ושעועית ברוטב
חלבון.. מה שיהיה.. אולי אכין תבשיל עדשים וירקות במקום? כך אדע על בטוח שאני מסודרת. יש לי כרובית ובצל. אכין עדשים כתומות ברוטב הודי . סבבה.
ואז כבר לילה.
תודה ליקום או אלוהים או ווט אבר
על אהובי היקר, שאיתי גם היום
וביתי המופלאה
ועל זה שאני איתה בבית, למרות הקשיים. שאני מאפשרת את זה לעצמי
תודה על עוד יום נקי מאכילה כפייתית ומחומרים שלא טובים לי
תודה על האומץ לכתוב
תודה על הבית היפה שלי
ועל שיש לי כל מה שאני צריכה
על האהבה והבריאות של כולנו..
ועל האתר הזה.
שבת שלום