אני, היו לי כמה בדיקות כאלה שהיו מגעילות אחת-אחת. אז באמת התחלתי לחפף ולרווח אותן הרבה יותר ממה שמומלץ.
ואז נפלתי על רופאה טובה שהסתכלה לי יום אחד בתיק, אמרה "תשמעי, אני רואה שעבר הזמן, אם את רוצה אני יכולה לעשות את זה עכשיו, על הדרך", ופתאום גיליתי חווייה אחרת לגמרי. הרבה יותר נעימה, קלה וזורמת.
הצרה היא, שזמן קצר אחר כך הרופאה הזאת עברה לחו"ל
אז נברתי מסביב עד שמצאתי רופא טוב יותר (אצלנו בשכונה, גם רופאי משפחה עושים בדיקות צוואר הרחם. מאוד נוח).
ואז קיבלתי מכתב תזכורת שאני צריכה לעשות את זה. זכרתי את זה, אבל בדיוק זה נתח עלי בתקופה ממש לא מתאימה, אז החלטתי לדחות אותה בכמה חודשים, שלא יעיק.
רק שהבירוקרטים של המכתבים שלחו לי תזכורת.
וזה באמת עלה לי על העצבים, הפטרונות הזאת. כאילו, אתם חושבים שאני מטומטמת ולא יכולה לרשום תאריך ביומן? יאללה, צאו לי מהוואגינה.
אז דבר ראשון הלכתי לרופא שלי (במקרה יצא שהיה לי תור אתו באותו שבוע, איזה מזל) והוצאתי קיטור וקיללתי את האמ-אמא שלהם.
מאוד חשוב
והוא אמר: אז תשלחי מייל לבירוקרטים שיוציאו אותך ממערכת התזכורות, ותיפטרי מהפטרונות.
גם זה היה מאוד חשוב
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]")
ואז יכולנו לגשת לגופו של עניין. והוא אמר: תראי, אני חושב שזו בדיקה חשובה, אבל במצבך, עם ההיטוריה שלך, הסיכון נמוך ואין לחץ. אז אם זה יעזור לך בתקופה הזאת, תדחי אותה בשנה, זה בסדר.
תוך כמה חודשים הלחץ ירד ויכולתי ללכת אליו ולעשות את זה, בעדינות ובכבוד.
דברים שעזרו לי:
א. להשתמש בספקולום מתברג מפלסטיק ולא הענתיקה ממתכת. אני לא מבינה בדיוק איך הוא בנוי, אבל הוא מאוד דק כמצב בסיס, ורק אחרי שמכניסים אותו פנימה מסובבים איזה בורג והוא מתרחב בהדרגה ומרחיב את פתח הנרתיק. אז ההבדל בחווייה הוא של שמיים וארץ.
ב. לעשות את זה עם רופאים שהם בני אדם, לדבר על זה לפני כן ולא להתפשר.
במקרה שלך, כיוון שאת לא לחוצה על העניין, אני הייתי מנסה למצוא רופא/ה טובה, לשבת אצלו/ה לדיון מקדים ולהגיד דוגרי: קשה לי עם בדיקת צוואר הרחם. איך אנחנו יכולים להקל עלי?
ואז מהתגובה את ישר תדעי אם יש לך עסק עם פרעוש או עם מענטש.
"מה הבעיה כבר?" זו תגובה פרעושית. כנ"ל "את חייבת לעשות פאפ! חוסר אחריות!", כנ"ל "זה לא סיפור גדול, ייגמר תוך דקה" וכו' וכו'. אבל אם הבנאדם אומר לך "באמת היתה לי פציינטית שהיה לה קשה עם זה, ועשינו א'ב'ג'ד' וד' עזר" - את יודעת שנפלת טוב.
ואם את מקבלת תגובה פרעושית, אז תגידי תודה ושלום, בלי להתווכח, תחכי בכיף שלושה חודשים (כי ממילא לא לעשות כלום זה הדיפולט שלך כרגע) וברבעון הבא תנסי מישהי אחרת.
כמו שכתבו פה פעם למישהי, בהקשר של פיזיותראפיה של רצפת אגן: את הולכת לשם לא כדי שיבדקו אותך אלא כדי לבדוק אותם. בכפוף לתוצאות הבדיקה הזאת את מחליטה אם לעלות על המיטה או לא.
ג. לחשוב על דברים שעוזרים לך להרגיש נוח במהלך הבדיקה.
אני חשבתי בזמנו לשים לי מוסיקה בטלפון, עם אזניות. בסוף גם שמתי אזניות וגם הבאתי ספר לקריאה. נדמה לי שזה היה "שתי שלגיות" שתמיד מצחיק אותי.
זה יכול להיות נר ריחני, זה יכול להיות מדיטציה כלשהי, זה יכול להיות לזמזם או לשיר שיר שאת אוהבת (מאוד מרפה את השרירים ומפיג כאבים ואי נוחות) - מה שבא.
עוד משהו: בארץ עדיין עושים פאפ כל שנתיים? שווה לברר על אלטרנטיבה, כי אני יודעת שבארצות אחרות עברו לבדיקה שונה, שמבחינת הפרוצדורה היא אותו דבר, אבל היא בודקת משהו אחר אז אפשר לעשות אותה רק כל 5 שנים. הבדל משמעותי
אני, היו לי כמה בדיקות כאלה שהיו מגעילות אחת-אחת. אז באמת התחלתי לחפף ולרווח אותן הרבה יותר ממה שמומלץ.
ואז נפלתי על רופאה טובה שהסתכלה לי יום אחד בתיק, אמרה "תשמעי, אני רואה שעבר הזמן, אם את רוצה אני יכולה לעשות את זה עכשיו, על הדרך", ופתאום גיליתי חווייה אחרת לגמרי. הרבה יותר נעימה, קלה וזורמת.
הצרה היא, שזמן קצר אחר כך הרופאה הזאת עברה לחו"ל :-P :-P
אז נברתי מסביב עד שמצאתי רופא טוב יותר (אצלנו בשכונה, גם רופאי משפחה עושים בדיקות צוואר הרחם. מאוד נוח).
ואז קיבלתי מכתב תזכורת שאני צריכה לעשות את זה. זכרתי את זה, אבל בדיוק זה נתח עלי בתקופה ממש לא מתאימה, אז החלטתי לדחות אותה בכמה חודשים, שלא יעיק.
רק שהבירוקרטים של המכתבים שלחו לי תזכורת.
וזה באמת עלה לי על העצבים, הפטרונות הזאת. כאילו, אתם חושבים שאני מטומטמת ולא יכולה לרשום תאריך ביומן? יאללה, צאו לי מהוואגינה.
אז דבר ראשון הלכתי לרופא שלי (במקרה יצא שהיה לי תור אתו באותו שבוע, איזה מזל) והוצאתי קיטור וקיללתי את האמ-אמא שלהם.
מאוד חשוב :-D
והוא אמר: אז תשלחי מייל לבירוקרטים שיוציאו אותך ממערכת התזכורות, ותיפטרי מהפטרונות.
גם זה היה מאוד חשוב :-]
ואז יכולנו לגשת לגופו של עניין. והוא אמר: תראי, אני חושב שזו בדיקה חשובה, אבל במצבך, עם ההיטוריה שלך, הסיכון נמוך ואין לחץ. אז אם זה יעזור לך בתקופה הזאת, תדחי אותה בשנה, זה בסדר.
תוך כמה חודשים הלחץ ירד ויכולתי ללכת אליו ולעשות את זה, בעדינות ובכבוד.
דברים שעזרו לי:
א. להשתמש בספקולום מתברג מפלסטיק ולא הענתיקה ממתכת. אני לא מבינה בדיוק איך הוא בנוי, אבל הוא מאוד דק כמצב בסיס, ורק אחרי שמכניסים אותו פנימה מסובבים איזה בורג והוא מתרחב בהדרגה ומרחיב את פתח הנרתיק. אז ההבדל בחווייה הוא של שמיים וארץ.
ב. לעשות את זה עם רופאים שהם בני אדם, לדבר על זה לפני כן ולא להתפשר.
במקרה שלך, כיוון שאת לא לחוצה על העניין, אני הייתי מנסה למצוא רופא/ה טובה, לשבת אצלו/ה לדיון מקדים ולהגיד דוגרי: קשה לי עם בדיקת צוואר הרחם. איך אנחנו יכולים להקל עלי?
ואז מהתגובה את ישר תדעי אם יש לך עסק עם פרעוש או עם מענטש.
"מה הבעיה כבר?" זו תגובה פרעושית. כנ"ל "את חייבת לעשות פאפ! חוסר אחריות!", כנ"ל "זה לא סיפור גדול, ייגמר תוך דקה" וכו' וכו'. אבל אם הבנאדם אומר לך "באמת היתה לי פציינטית שהיה לה קשה עם זה, ועשינו א'ב'ג'ד' וד' עזר" - את יודעת שנפלת טוב.
ואם את מקבלת תגובה פרעושית, אז תגידי תודה ושלום, בלי להתווכח, תחכי בכיף שלושה חודשים (כי ממילא לא לעשות כלום זה הדיפולט שלך כרגע) וברבעון הבא תנסי מישהי אחרת.
כמו שכתבו פה פעם למישהי, בהקשר של פיזיותראפיה של רצפת אגן: את הולכת לשם לא כדי שיבדקו אותך אלא כדי לבדוק אותם. בכפוף לתוצאות הבדיקה הזאת את מחליטה אם לעלות על המיטה או לא.
ג. לחשוב על דברים שעוזרים לך להרגיש נוח במהלך הבדיקה.
אני חשבתי בזמנו לשים לי מוסיקה בטלפון, עם אזניות. בסוף גם שמתי אזניות וגם הבאתי ספר לקריאה. נדמה לי שזה היה "שתי שלגיות" שתמיד מצחיק אותי.
זה יכול להיות נר ריחני, זה יכול להיות מדיטציה כלשהי, זה יכול להיות לזמזם או לשיר שיר שאת אוהבת (מאוד מרפה את השרירים ומפיג כאבים ואי נוחות) - מה שבא.
עוד משהו: בארץ עדיין עושים פאפ כל שנתיים? שווה לברר על אלטרנטיבה, כי אני יודעת שבארצות אחרות עברו לבדיקה שונה, שמבחינת הפרוצדורה היא אותו דבר, אבל היא בודקת משהו אחר אז אפשר לעשות אותה רק כל 5 שנים. הבדל משמעותי ;-)