שבוע טוב. תודה לכולכם על התגובה בכלל ועל החיזוק בכלל.

אנחנו לא בחינוך ביתי, אבל אני חד משמעית חושבת שאם לילד לא טוב בגן, צריך להוציא אותו משם (ועדיף כמה שיותר מהר).
זה נכון גם לגבי בית ספר. אין סיבה שילד ילך לבית ספר שהוא לא אוהב ללכת אליו, לא אוהב את המורה שלו, וכו'.
זה כמו שאם יש לי תינוקת בת שנה אני לא אבחר לה מטפלת "מתעללת" (גם ברמות קטנות), או מטפלת שהיא לא אוהבת, רק כדי להרגיל אותה לחיים הבוגרים, האמיתיים (כביכול). למה פה ברור לכולם שהמטפלת חייבת להיות מצויינת?

סיפרתי לאישי את הסיפור שלך. והוא אמר "בריחה? זה בדיוק להיפך מבריחה. היא מתמודדת. לברוח מהמציאות זה להשלים איתה ולהכנע ולהמשיך לשלוח את הילדה לגן כזה."
שלא תגידי שהוא לא גאון הבחור.

אוף גוזל , אני כל כך מכירה את הטרמינולוגיה הזאת של "בריחה". לא חשוב מה קורה במסגרות, הדבר האחרון שהם רוצים הוא להודות שמשהו לא בסדר. במקום זה, תמיד הילד הוא זה שלא מסתדר ואם כבר קרה משהו באמת קיצוני, הרי שהילד שנפגע במסגרת, צריך לעבור חוויה מתקנת באותו מקום כדי שלא ירגיש שהוא לא מסוגל להתמודד או משהו כזה.
אני גננת מוסמכת והיה לי גן פרטי במשך עשר שנים ואני אומרת לך שזה קישקוש.
הדבר הכי חשוב לילד הוא להרגיש מוגן. הבת שלך לא הרגישה שם מוגנת ואת, כאמא שלה, חייבת קודם כל להגן עליה. אכן יש מצבים בהם צריך לברוח וזה אחד מהם.
אני מאוד מתחברת לאילה שכתבה:
_החלטתם, אבל דחיתם את הביצוע.
ולכן, המציאות החליטה בשבילכם את הזמן של הביצוע._
אתם ממילא בכיוון של חינוך ביתי, זה לא שאתם מוכרחים להסתדר במערכת הזאת בכל מקרה. פשוט תעזבי את זה מאחורייך ותצאו לדרך האישית שלכם בלי בקשות, אישורים ופסיכולוגים.

אני בשוק מהסיכום הזה...
הילד שלי הוא ילד שקט ולא אוהב חברה. מזל שאני לא שולחת אותו לגן!

אוף גוזל?, תומכת בך לחלוטין בהוצאת הילדה מהגן. וממליצה לך להיפטר מהר מ הלך רוח כנוע כלפי מתעללים למיניהם
כל מילה ,

סלעית
תודה על הקישור
יש לפרסמו ברבים , עתונות,אתרים ,טלויזיה
בכדי שהורים ידעו ויבחרו לפעול
גם להעלאת מעמדו/דה של המחנכת מטפלת
מהיבטים שונים גם היביטי שכר והכשרה
וגם ליצור שקיפות לגבי הבחירות שלנו לגבי ילדינו
אם בחרנו להתלבט לגבי ח"ב
מזעזע שהמקצוע החשוב ביותר (חינוך טיפול) נמצא בקצה שרשרת המזון מבחינת תגמול
אז למה בדיוק מצפים ? המחנכים עצמם נתונים בסד קרבני וזוהי נקודת מוצא חולה כמובן

מבלי לדעת שיש אלטרנטיבה.
ואיך ידעו, אל? אני חייתי שנים ארוכות בתחושה שמשהו אצלי לא בסדר שאני לא מסוגלת לסבול את התרבות הזאת.
לפני שש שנים נסענו לניו זילנד ופתאום קלטתי שהבעיה פשוט לא בי. לפני כחודשיים חזרנו משנה וחצי בארה"ב.
הבעיה בוודאות לא בי. בוודאות.
אבל איך ידעו? דגים לא רואים את המים.

סלעית, הקישור שהבאת מזעזע.
אלו הם הערכים של הישראלי הממוצע וזוהי תמונת מראה מדוייקת של החברה בה הישראלים חיים מבלי לדעת שיש אלטרנטיבה.
עצוב.
אוף גוזל, תומכת בך לחלוטין בהוצאת הילדה מהגן. וממליצה לך להיפטר מהר מ הלך רוח כנוע כלפי מתעללים למיניהם.
כל מילה.

סלעית, הקישור שהבאת מזעזע.

נורא.

היא החליטה שזו בריחה
נו, מה את רוצה שהיא תגיד?
היא מנהלת גן אלים קיצונית ואומרת שזה "לא נורא"?

פה זה העולם האמיתי, לא צפון ת"א. היא צריכה להתרגל
הא????
פה זה העולם האמיתי. אונסים, רוצחים ודורסים. היא צריכה להתרגל.
נראה לך?????!!!!!!!!!!!!

תומכת בך לחלוטין בהוצאת הילדה מהגן. וממליצה לך להיפטר מהר מ הלך רוח כנוע כלפי מתעללים למיניהם. גם לגבי ה"בקשה לחינוך ביתי". נראה לך שאת באה ממקום של "אני מתחננת שתרשו לי לגדל את הילדה שלי, האם תסכימו לתת לי אישור"?
ממליצה להבין שזו הילדה שלך, לא שלהם, ואת לא זקוקה לאישור שלהם כדי לדעת מה טוב לה. את רוצה חינוך ביתי, תעשי חינוך ביתי. זה לא פוסל לסדר לעצמכם אישור אם אתם רוצים, אבל את לא באמת חושבת שזה הם שיחליטו בשבילך מי יגדל לך את הילדה, נכון?

אפילו אם זו בריחה, לפעמים בריחה היא התנהגות נכונה
בדיוק! אם אריה ברח מגן חיות ורודף אחרי, בהחלט בריחה היא ההתנהגות הנכונה! P-:
הגן הזה בהחלט מחייב בריחה, ויפה שעה אחת קודם!

אולי יעניין אתכם סיכום מכנס האגודה הישראלית לגיל הרך שנערך לפני יותר מ 5 שנים.
שימו לב למשפטי המפתח בסוף. מהו הילד האידיאלי מבחינת המטפלת / הגננת ולאיזה כיוון היא מעודדת אותו.
הסיכום

אני חושבת שגם כאשר יש סביבה הטרוגנית וילדים שמביאים את זה מן הבית, אפשר ליצור נורמות התנהגות אחרת, מכבדת, במסגרת גן הילדים שבו הילדים מבלים שעות משמעותיות מהעירות שלהם. לכן, כן, כנראה שהגננת ומה שהיא תופסת כנורמטיבי, מה שהיא מאפשרת, מה שהיא לא גודעת באיבו, משפיעים מאד על התרבות ועל נורמות ההתנהגות בתוך הגן.

אני מסכימה עם כל מילה שאמרה ניצן (וזה לא דבר של מה בכך )
את צודקת והגננת טועה.
יש סיטואציות שהייתי אומרת שזה בעייתי להוציא את הילד מהגן [במובן של מסר שזה מעביר לילד] זו לא אחת מהן

אז מה אם היא חושבת שזו בריחה ? (אפילו אם זו בריחה, לפעמים בריחה היא התנהגות נכונה)

לשם הבהרה, הילדים שלי בגן, ואין לנו תכניות חנ"ב .

קודם כל, לכשיצאו, יהיו בוגרים ומגובשים יותר ובעלי יכולת התמודדות טובה יותר.
שנית, יש מין התבוסתנות בהנחה שהעולם רע הוא ואכזר ושאין כל ברירה אלא להטחן בו עד דק. אני מעדיפה גישה בונה יותר - בכוחו של כל אחד לברוא את המציאות שלו, ובהנתן סביבה וכלים להתפתחות אוהבת ובריאה, תברא מציאות אוהבת ובריאה שבה קל לא לקחת ללב את כל פגעי האנושות והתרבות העצובה והלוחמנית שלנו.
שלישית, וגם אם הכל כל כך רע שם בחוץ, ובאפשרותי לבחור כרגע בשנייה הזאת בלבד אם להעניק טוב ולהשפיע אהבה או לזרוק אל גוב האריות, מדוע שאבחר באפשרות השנייה?
רביעית, זה שיום אחד ייתקלו ברע, אינו אומר שכבר מהיום שומה עליי להכות אותם בשוטים רטובים על מנת להכין אותם לכך.
חמישית אחרונה, ישנם אפילו מחקרים שמראים שההיפך הוא הנכון - בעלי חיים בטוחים מסתדרים ומתמודדים טוב יותר עם מצוקה מאשר חבריהם שבשחיקה מתמדת. כך גם בני אדם.

אני חייבת לשאול משהו אחרי שקראתי את הדף הזה.
אני לא באה מהגישה של חינוך ביתי, הילדים שלי הולכים לגן רגיל, אבל תמיד מעניין אותי לקרוא על סגנון החינוך הזה.
בכל מקרה, השאלה שלי - איך אתם חושבים תהיה ההתמודדות של הילדים שלכם, שחונכו בחינוך ביתי, עם החברה הרגילה בהמשך החיים? הרי בשלב כלשהו הם יצאו מהקן המגונן שלכם, או שזה יהיה לצבא או לאוניברסיטה או לתיכון או מה שלא יהיה, בשלב כלשהו הם יגיעו למקום בו לא יהיו להם ההגנות שאתם מספקים להם היום. מה אז? האם הם יגיעו מוכנים לדעתכם? האם יוכלו להתמודד בהצלחה עם החברה שחונכה בצורה המקובלת על רוב האנשים בימנו?

איך שאני רואה את זה:
החלטתם, אבל דחיתם את הביצוע.
ולכן, המציאות החליטה בשבילכם את הזמן של הביצוע.

זה דווקא נחמד שהמציאות לא כפתה עליכם משהו שממש סותר את הדרך שלכם,אולי רק מחזק.

אני מצידי ,חושבת שלו היו לי את תעצומות הנפש להתמודדות עם החויות של ילדיי בגן ,אולי הייתי שולחת אותם.
מודה שאין.

אוף גוזל, כדאי לך להסתכל בדף איך להתמודד עם אלימות בגן (הוא נכתב לאחרונה, והוספתי בו גם הפניה לדף שלך).

האלימות בגן המדובר היא שיחת היום בגן השעשועים לעיתים קרובות מידיי, אבל אף אחת לא חושבת שיש פה עניין של צוות. כולן חושבות שזה "בגלל שחלק מהילדים באים מבתים כאלה".
זה נכון שצריך לטפל בילדים האלימים, אבל עדיין במקביל הצוות צריך לשמור, להגן, לחנך ולטפח את הילדים האחרים, שסובלים מהאלימות.
זה לא מספיק רק לטפל ב"בעיה". לכל מצב יש "קהל", בין אם זה התור בבנק (בשעה שמטפלים בלקוח שתורו) או ילדים בגן (שאחד מהם מטופל לאור התנהגותו). וחוץ מזה כמו שבלה אמרה -
היא מעבירה מסר חזק שהאלימות - היא חלק מהחיים, היא נחוצה להתפתחות אולי, זה משהו שהילדים צריכים לחוות כהכנה לחיים וכו'
זה מקור הבעיה. תפיסת הגננת והצוות את האלימות כמשהו לא נורא במקרה הקל, עד משהו חיוני והכרחי שיתקיים במקרה הקשה. כל עוד התפיסה לא תשתנה - הצוות לא ישמור, יטפל, יגן וכו'. אני הייתי מעבירה את הבת שלי גן אם זו לא היתה השנה האחרונה לפני כתה א וברור לי שהוצאתה לגן אחר תגרום יותר נזק עבורה.
בהחלט פניתי לכל הגורמים האפשריים - פסיכולוגית הגן, מנהלת השרות במועצה, וכרגע אנחנו עובדים על החתמת עוד הורים למכתב שדורש טיפול בבעיית האלימות בגן וימוען למפקחת.
אז התשובה לזה -
האם חשבת שזה מצדיק מכתב לפיקוח?
היא בוודאי שכן. אם לא תדברו, לא יטפלו בזה.

אני חושבת שגם כאשר יש סביבה הטרוגנית וילדים שמביאים את זה מן הבית, אפשר ליצור נורמות התנהגות אחרת, מכבדת, במסגרת גן הילדים שבו הילדים מבלים שעות משמעותיות מהעירות שלהם. לכן, כן, כנראה שהגננת ומה שהיא תופסת כנורמטיבי, מה שהיא מאפשרת, מה שהיא לא גודעת באיבו, משפיעים מאד על התרבות ועל נורמות ההתנהגות בתוך הגן.

את כתבת את זה בעצמך -
הגננת ביקשה שנאמר לילדה לפנות אליה בסיטואציות קשות ואז אחרי שבוע היא אמרה לי "תרגיעי אותה._ [העברת האחריות לקורבן] _היא לוקחת את הדברים מאוד קשה. הוא בסך הכל אמר לה שהוא ידרוס אותה,_ [מתן לגיטימציה ברורה לאלימות מילולית] _הוא לא באמת הפעיל עליה אלימות"._ [עיוורון מוחלט] _בשיחה זו גם נאמר לי ש"פה זה העולם האמיתי, לא צפון ת"א._ [זלזול בנורמות אחרות. כאן זו אמת, שם זה פנפון.] _היא צריכה להתרגל". [שוב, העברת האחריות אל הקורבן]

ניצן אמ, גם אני לא חושבת כך על כל גני הילדים. יש לי עוד שני ילדים קטנים יותר במערכת (טרום חובה ופעוטון) שאנחנו מאוד מרוצים מהמקומות בהם הם נמצאים, וגם הגדולה היתה במערכת עד השנה ועברה את כל המסלול מפעוטון לגן עירוני לשביעות רצוננו הכמעט מלאה (אנחנו עדיין מאמינם בחינוך ביתי בכל זאת). זה באמת הגן הספציפי הזה. ותודה על החיזוק! עולם ומלואו, תודה גם לך על החיזוק וגם שאלה: כשנתקלת באלימות בגן, האם חשבת שזה מצדיק מכתב לפיקוח? האלימות בגן המדובר היא שיחת היום בגן השעשועים לעיתים קרובות מידיי, אבל אף אחת לא חושבת שיש פה עניין של צוות. כולן חושבות שזה "בגלל שחלק מהילדים באים מבתים כאלה". אנחנו חיים בסביבה מאוד הטרוגנית מבחינה סוציואקונומית וקל להאשים את הבתים. מצד שני הרגשתי בשיחות איתן שאני היחידה שחושבת שמשהו לא בסדר בצוות עצמו ולכן עד היום נמנעת מלהציף את הבעיה וכיום כשהילדה לא שם חושבת "למה לי?"

ועוד דבר: את מעבירה לבת שלך מסר שאת רואה כמה רע היה לה ואת דואגת שיהיה לה טוב. אם את מחזירה אותה לגן את לא רק מבלבלת אותה אלא גם מעבירה לה מסר שאת לא עושה כל שלאל ידך כדי לדאוג לבריאותה הנפשית. את מחזירה אותה למקום שהיה לה רע בו.
שבת שלום

בקצרה:
הגננת משדרת שזו בריחה כי אחרת היא צריכה להודות בפני עצמה ובפני כולם שיש בגן שלה בעיה קשה של אלימות מילולית ופיזית. אם היא משדרת שאתם בורחים היא מעבירה מסר חזק שהאלימות - או שתקרא לזה איך שהיא רוצה, כי אלימות זאת מילה קשה - היא חלק מהחיים, היא נחוצה להתפתחות אולי (איזו זוועה אני כותבת!), זה משהו שהילדים צריכים לחוות כהכנה לחיים וכו', וזה אתם שלא בסדר ומונעים מהילדה שלכם חוויה כל כך חיונית.


תתמקדי בזה. זה מה שחשוב. שאת שלמה ואת יודעת שאת עושה מה שטוב לילדה ולכם, והנה, תראי: היא חוזרת להיות עצמה. שמחה, אנרגתית, ישנה טוב


תמשיכי לכתוב ולשתף, אנחנו כאן בשבילך. חזקי ואמצי.

היא החלטיה שזו בריחה.
אז החליטה. שתקפוץ.
מחזקת אותך. אין שום סיבה לזרוק ילדה בריאה בנפשה לתוך ערימת התחלואים התרבותיים האלה. ממש מזעזע בעיניי.
<אני מתכוונת לגן ולילדים שמתנהגים באלימות מילולית קשה, ואל גננת שמתייחסת אל זה כאל נורמטיבי ואליה כעל בכיינית ואליכם כעל ברחנים. לא אל כל גן ילדים.>

אוי כמה שאני מבינה על מה את מדברת בעניין האלימות בגן. גם אני חוויתי את האלימות בגן בעוצמה רבה השנה עם הבת שלי.


קרה לכם פעם שהייתם מאוד מאוד שלמים ובטוחים עם החלטה שקיבלתם
תתמקדי בזה. זה מה שחשוב. שאת שלמה ואת יודעת שאת עושה מה שטוב לילדה ולכם, והנה, תראי: היא חוזרת להיות עצמה. שמחה, אנרגתית, ישנה טוב

זה מה שחשוב. חזקי ואמצי.

קצת קשה לי להחליט מאיפה להתחיל...אבל צריך אז...במשך שנים תיכננו לעבור לחינוך ביתי וחיכינו עד שנרגיש שאנחנו והתנאים מסביבנו יבשילו.ההחלטה למהלך התקבלה לפני שנה אבל היות ובקיץ האחרון עברנו מת"א לצפון החלטנו שייטב אם הילדים יהיו שנה במערכת במקום מגורינו החדש על מנת שיוכלו להכיר את הילדים בקבוצות הגיל שלהם, ובינתיים אנחנו נוכל ללמוד ולהתארגן לקראת השינוי המיוחל, נגיש בקשה בצורה מסודרת וכו'...בגן של הגדולה (חובה) הוסבר לגננת שבשנה הבאה היא בבית וביקשנו ממנה לשדר שזה טוב ונכון בדיוק כמו לעלות לכיתה א' בביה"ס, כמו כן תואם שיום בשבוע הילדה לא תגיע לגן אלא תהיה בבית או במפגש ח"ב. אז איפה הבעיה? הבעיה היא שהילדה שלי, שבספטמבר המילים הכי נוראיות שהכירה היו "מילים של שירותים" חוותה הלם תרבות נוראי ועדיין חווה אותו. "אוצר המילים" שאיתו היא נפגשת בגן הוא איום ונורא והאלימות הפיזית ובעיקר המילולית קיצוניות למדיי. הילדה שלי שבמשך 5 שנות חייה למדה וידעה שאם אי הסכמות מתמודדים בשיחה מכבדת ומכובדת עם הצד השני גילתה פתאום שלניסיון להבין "מה את מצפה ממני במשחק" התשובה היא "אני אפוצץ אותך עם הבטריה" או "תעופי או שאני אהרוג אותך". הגננת ביקשה שנאמר לילדה לפנות אליה בסיטואציות קשות ואז אחרי שבוע היא אמרה לי "תרגיעי אותה. היא לוקחת את הדברים מאוד קשה. הוא בסך הכל אמר לה שהוא ידרוס אותה, הוא לא באמת הפעיל עליה אלימות". בשיחה זו גם נאמר לי ש"פה זה העולם האמיתי, לא צפון ת"א. היא צריכה להתרגל". ואני כמו אידיוטית אמרתי לילדתי המתוקה והטובה בדיוק את זה. שאם רק אומרים זה לא נורא. שתתעלם, שתתרחק...ובנתייםהילדה שלי הפכה לבכיינית של הגן. לזו שרצה לגננת כל הזמן והגננת חושבת שהיא סתם היסטרית ולא עושה עם זה כלום והילדים מבינים שהנה שק חבטות אז יאללה. ואחרי כמה זמן היא התחילה עם האלימות המילולית הזו בבית, אבל אני הרי זו שאמרה לה שאם רק אומרים זה לא נורא אז בילבלתי אותה לגמרי עם המסר הכפול הזה. כשלפני מספר שבועות היא התחילה להתעורר כמה פעמים בלילה ולבקש לישון איתנו הבנו שמדובר פה במצוקה אמיתית. הודענו בגן על מחלה והילדה נשארה בבית. התחיל תהליך שיקום שיימשך מן הסתם הרבה זמן אבל היא חוזרת להיות עצמה. שמחה, אנרגתית, ישנה טוב. נכון לעכשיו הבטחון העצמי שלה ביכולותיה החברתיות כל כך נפגע שהיא מפחדת ומסרבת להגיע גם למפגשי ח"ב אבל גם זה יסתדר. מה שכן - לגן היא לא חוזרת. הטלפונים מהגננת, שמבינה שמחלה כבר מזמן אין פה, לא איחרו להגיע. אני דוחה את השיחה איתה כל פעם מחדש. ניסיתי לומר לה בפעם האחרונה שהשנה הזו, שהיתה אמורה מלכתחילה להיות שנה מעצימה ומחזקת במקום חדש הפכה מבחינת בתי לשנה מעקרת ומסרסת ולכן בחרנו לעצור את ההתנסות האיומה הזו עבורה. היא החלטיה שזו בריחה. שאנחנו לא נותנים לילדה להתמודד ואנחנו מגוננים עליה ביתר, וכמובן שהפסיכולוגית של הגן שמחה מאוד להכנס לתמונה ולהציע חוויה מתקנת. מבחינתי החוויה המתקנת שלה היא בבית ונראה שגם מבחינתה אבל אין לי כח להסביר למי שלא רוצה להבין מחד ולהסתכסך עם המערכת שעוד לא הדפיסה את האישור המיוחל מאידך (ביקור הבית כבר היה כשהילדה היתה בבית והיה מצויין, אבל לא סיפקתי הסבר ללמה היא בבית). קרה לכם פעם שהייתם מאוד מאוד שלמים ובטוחים עם החלטה שקיבלתם ועדיין הרגשתם שאולי אתם לא בסדר? זה בדיוק המקום בו אני נמצאת. (בן זוגי לא דרך בו אפילו לרגע. גם דרך החלון הוא לא הסתכל. זו רק אני שמתבלבלת!)