על ידי מאמאבל* » 27 ינואר 2004, 20:02
לפני הכל אני חייבת כמה מילות הקדמה - את האתר הזה מצאתי בהיותי בהריון כשחיפשתי חומר על ברית-מילה כן-או-לא, ופשוט נשאבתי פנימה לתוך עולם מרתק ולא נגמר של דיונים בנושאים כל כך מעניינים, חלקם מוכרים לי וחלקם חדשים שפשוט פתחו לי אופקים וכיווני מחשבה שלא ידעתי על קיומם. אז קודם כל תודה. חשבתי פעמים רבות להתחיל לכתוב כאן, אבל הוירטואליות לא הפחיתה את הביישנות שלי בחברה חדשה. עכשיו, שלושה וחצי חודשים אחרי שבני נולד אני מרגישה שאולי אוכל למצוא כאן עזרה אינטיליגנטית או עידוד מבעלי נסיון, ואולי גם להשתלב לאט לאט בדיונים אחרים.
ובכן בני היקר נולד שלושה וקצת שבועות לפני הזמן והוגדר כפג במשך יומיים...הוא נולד בבי"ח ומיד אחרי הלידה נלקח ממני לבדיקות מכיוון שלא הצליח לבכות (אוי איך הוא עבד על כולנו..). אני הושארתי בחדר הלידה במשך שעתיים לבד, ורק כ-5 שעות אחרי הורשיתי לקחת את תינוקי איתי ולהניק אותו. טוב לבי"ח הזה אני כבר לא חוזרת, אבל סיפרתי את זה כי אולי זה יכול להסביר איזה זכרון לידה שיש לו ומשפיע עליו עד היום (לא בטוחה שאני מאמינה לזה, אבל יתכן).
בלי הרבה הצהרות מראש עשינו בעלי ואני מה שנראה לנו הכי טבעי ונכון עבורנו עם התינוק. הוא ישן איתנו במיטה, יונק בלבד, אבא שלו לקח חודשיים חופש מהעבודה כדי שנהייה שנינו איתו כל הזמן, הוא נישא המון על הידיים, ועוד יותר במנשא.
אנחנו מנסים לעשות הכל שיהיה לו טוב, לא משאירים אותו לבד, אני תמיד נמצאת איתו, שרה לו מדברת איתו רוקדת איתו.
ועדיין התינוק בוכה כל הזמן.
היינו אצל רופאי ילדים, הלכנו להומאופט והם לא מצאו סיבה. לבסוף גיליתי אחרי שיטוטים רבים באינטרנט את תופעת הריפלוקס. כן, גם התינוק שלנו פולט המון ומקיא, כן הוא בוכה על הציצי, כן יש לו התקפי בכי נוראיים שבסופן פליטה/הקאה. אז הלכנו שוב לרופא והצענו שאולי יש לו ריפלוקס. טוב, אז עברנו אבחנה בגסטרואנטרולוג ילדים, והוא מקבל טיפול שאמור לבטל את החומציות הנוצרת מחזרת האוכל לוושט ויוצרת את "אי הנוחות" כפי שהגדיר הרופא (או צרחות נוראיות לפי המציאות). מצבו בנוגע לריפלוקס השתפר, יש לציין, אם כי יש ימים שנראה כאילו הכל חוזר עם התקפי בכי רציניים. (אגב, רופא המשפחה לא העלה על דעתו את הריפלוקס כי אין בעייה של אי עלייה במשקל - מה שאומר שלולא "אי הנוחות" לא היה צריך לתת טיפול, זה עובר לבד עם הגיל).
אבל התינוק שלי לא בוכה רק בגלל זה. הוא בוכה כל הזמן. כך זה לפחות נראה לי. הוא בוכה כשהוא עייף ואינו יכול להרדם אלא על הידיים (וזה בסדר) הוא בוכה כשהוא מתעורר, הוא בוכה כשמעבירים אותו ממצב למצב (למשל מהאמבטיה למיטה להתנגבות, מהידיים לשטיח, מהשטיח לידיים מהגב לבטן וכו'). הוא בוכה כשהוא אוכל. על הציצי! המקום שאמור להיות פתרון לכל מכאוב! למרות שגיליתי שכשהוא יונק מתוך שינה, בלילה, הוא אינו בוכה אלא נרדם עם הציצי בפה. רק כשהוא ער הוא באמצע מתחיל להתבלבל או לכעוס או לכאוב ומתחיל לבכות. ואז צריך להרגיע, לאכול עוד טיפה, לבכות, להרגיע...
הוא גם סבל מגזים. או עדיין סובל - אני כבר לא יודעת. מנסה להבחין בין סוגי בכי ולא מצליחה. האם עכשיו באמת כואב לו משהו או שהוא רק רוצה להתפנק? אולי הוא פשוט כזה: בכיין. אולי זה יעבור לו. אולי לא.
זה כבר הגיע למצב שאנחנו לא רוצים לצאת מהבית. כמה פעמים כבר ברחנו בבושת פנים מבתי קפה שהגענו אליהם איתו ואיך שהתיישבנו הוא התחיל לבכות ולא היה מוכן להפסיק. הוא תמיד במנשא ואולי בוכה כי עברנו ממצב של הליכה למצב סטטי. אבל אי אפשר להיות בתנועה כל הזמן. אני גם מפחדת להניק אותו בציבור בגלל הבכי.
לפני שלושה שבועות עברנו לחו"ל בעקבות העבודה של בעלי ואני נמצאת עם התינוק בבית כל היום. אני מרגישה חסרת אונים נוכח הבכי שלו. הוא בן שלושה חודשים עכשיו.
לפני הכל אני חייבת כמה מילות הקדמה - את האתר הזה מצאתי בהיותי בהריון כשחיפשתי חומר על ברית-מילה כן-או-לא, ופשוט נשאבתי פנימה לתוך עולם מרתק ולא נגמר של דיונים בנושאים כל כך מעניינים, חלקם מוכרים לי וחלקם חדשים שפשוט פתחו לי אופקים וכיווני מחשבה שלא ידעתי על קיומם. אז קודם כל תודה. חשבתי פעמים רבות להתחיל לכתוב כאן, אבל הוירטואליות לא הפחיתה את הביישנות שלי בחברה חדשה. עכשיו, שלושה וחצי חודשים אחרי שבני נולד אני מרגישה שאולי אוכל למצוא כאן עזרה אינטיליגנטית או עידוד מבעלי נסיון, ואולי גם להשתלב לאט לאט בדיונים אחרים.
ובכן בני היקר נולד שלושה וקצת שבועות לפני הזמן והוגדר כפג במשך יומיים...הוא נולד בבי"ח ומיד אחרי הלידה נלקח ממני לבדיקות מכיוון שלא הצליח לבכות (אוי איך הוא עבד על כולנו..). אני הושארתי בחדר הלידה במשך שעתיים לבד, ורק כ-5 שעות אחרי הורשיתי לקחת את תינוקי איתי ולהניק אותו. טוב לבי"ח הזה אני כבר לא חוזרת, אבל סיפרתי את זה כי אולי זה יכול להסביר איזה זכרון לידה שיש לו ומשפיע עליו עד היום (לא בטוחה שאני מאמינה לזה, אבל יתכן).
בלי הרבה הצהרות מראש עשינו בעלי ואני מה שנראה לנו הכי טבעי ונכון עבורנו עם התינוק. הוא ישן איתנו במיטה, יונק בלבד, אבא שלו לקח חודשיים חופש מהעבודה כדי שנהייה שנינו איתו כל הזמן, הוא נישא המון על הידיים, ועוד יותר במנשא.
אנחנו מנסים לעשות הכל שיהיה לו טוב, לא משאירים אותו לבד, אני תמיד נמצאת איתו, שרה לו מדברת איתו רוקדת איתו.
ועדיין התינוק בוכה כל הזמן.
היינו אצל רופאי ילדים, הלכנו להומאופט והם לא מצאו סיבה. לבסוף גיליתי אחרי שיטוטים רבים באינטרנט את תופעת הריפלוקס. כן, גם התינוק שלנו פולט המון ומקיא, כן הוא בוכה על הציצי, כן יש לו התקפי בכי נוראיים שבסופן פליטה/הקאה. אז הלכנו שוב לרופא והצענו שאולי יש לו ריפלוקס. טוב, אז עברנו אבחנה בגסטרואנטרולוג ילדים, והוא מקבל טיפול שאמור לבטל את החומציות הנוצרת מחזרת האוכל לוושט ויוצרת את "אי הנוחות" כפי שהגדיר הרופא (או צרחות נוראיות לפי המציאות). מצבו בנוגע לריפלוקס השתפר, יש לציין, אם כי יש ימים שנראה כאילו הכל חוזר עם התקפי בכי רציניים. (אגב, רופא המשפחה לא העלה על דעתו את הריפלוקס כי אין בעייה של אי עלייה במשקל - מה שאומר שלולא "אי הנוחות" לא היה צריך לתת טיפול, זה עובר לבד עם הגיל).
אבל התינוק שלי לא בוכה רק בגלל זה. הוא בוכה כל הזמן. כך זה לפחות נראה לי. הוא בוכה כשהוא עייף ואינו יכול להרדם אלא על הידיים (וזה בסדר) הוא בוכה כשהוא מתעורר, הוא בוכה כשמעבירים אותו ממצב למצב (למשל מהאמבטיה למיטה להתנגבות, מהידיים לשטיח, מהשטיח לידיים מהגב לבטן וכו'). הוא בוכה כשהוא אוכל. על הציצי! המקום שאמור להיות פתרון לכל מכאוב! למרות שגיליתי שכשהוא יונק מתוך שינה, בלילה, הוא אינו בוכה אלא נרדם עם הציצי בפה. רק כשהוא ער הוא באמצע מתחיל להתבלבל או לכעוס או לכאוב ומתחיל לבכות. ואז צריך להרגיע, לאכול עוד טיפה, לבכות, להרגיע...
הוא גם סבל מגזים. או עדיין סובל - אני כבר לא יודעת. מנסה להבחין בין סוגי בכי ולא מצליחה. האם עכשיו באמת כואב לו משהו או שהוא רק רוצה להתפנק? אולי הוא פשוט כזה: בכיין. אולי זה יעבור לו. אולי לא.
זה כבר הגיע למצב שאנחנו לא רוצים לצאת מהבית. כמה פעמים כבר ברחנו בבושת פנים מבתי קפה שהגענו אליהם איתו ואיך שהתיישבנו הוא התחיל לבכות ולא היה מוכן להפסיק. הוא תמיד במנשא ואולי בוכה כי עברנו ממצב של הליכה למצב סטטי. אבל אי אפשר להיות בתנועה כל הזמן. אני גם מפחדת להניק אותו בציבור בגלל הבכי.
לפני שלושה שבועות עברנו לחו"ל בעקבות העבודה של בעלי ואני נמצאת עם התינוק בבית כל היום. אני מרגישה חסרת אונים נוכח הבכי שלו. הוא בן שלושה חודשים עכשיו.