יוחננית יקרה,
רק רוצה לספר לך שקראתי את הדף נהנתי ולמדתי המון, ותודה לך על הפתיחות והשיתוף ברגעים לא קלים שיש אותם לכל אמא,
וכמה זה עוזר לקרוא ולהבין שכשטוב לנו, נעשה טוב להם. ולכן, לדאוג לעצמינו שפשוט יהיה לנו טוב!...כמה זה חשוב מה שאנחנו משדרות להם בתוך החלב.
בנוסף הבנתי מדברייך בתחילת הדף שקימים אצלינו דפוסים שאת כאמא מותשת ומניקה הרבה, ממש רצית שיהיו ועבדת על זה.
ואצלינו איכשהוא זה קיים כבר, אז אני מברכת על זה כי לא ידעתי כמה ברת מזל אני עם ההנקה של איה שלי.
(היא בד"כ הולכת לישון בסביבות שש שבע בערב וקמה פעם ראשונה ב סביבות 10 ואפילו ב 11 לפעמים. ואז בלילה עוד כ פעמיים עד ארבע...עד שש שבע בבוקר, ויש לנו את כל הערב לבד, וזה ממש חשוב. בנוסף היא יונקת במשך היום רק במיטה לפני הרדמת צהריים, ולרוב רק בפעם הזו)
אז עכשיו שאני מבינה את תנאי המשופרים, אני ממש שמחה וממשיכה בהנקה הזו עד שיגמר לי או לה.
שימשיך להיות לכם כיף ונעים עם היוחננציק...

ליזה ליזה, תודה רבה על המחמאות ועל החיזוקים. ריגשת אותי מאוד. גם ממך אני לומדת הרבה, כי אני מאוד אוהבת איך שאת מגדלת את הבת שלך.
לפני כמה חודשים הייתה לי שיחה ארוכה ומבלבלת עם שכנות לא-באופנית על גידול ילדים, וכשחזרתי הביתה רצתי לטלפון וטלפנתי אליך ואמרתי לך שאני זקוקה לשעות ליזה!!! את זוכרת?

שמיכת טלאים, כתבנו את ההודעות שלנו בו-זמנית. רק עכשיו ראיתי אותה.
טרה, את היית מעשנת ?!?

הבן שלי כמעט בן שנה וחצי. הוא עדיין מתעורר פעם-פעמיים בלילה, אבל זה כבר לא 10 פעמים בלילה והוא גם הרבה פחות רגיש לרעשים כשהוא ישן. וגם מאוד קל להרדים אותו בחזרה, למרות בהנקה שהיה לוקח כל פעם המון זמן.

העניין הזה שתינוק שמתעורר הרבה פעמים במהלך הלילה לינוק, וברגע שגומלים אותו מהנקת לילה הוא מתחיל לישון שינה רצופה, חוזר בהרבה סיפורים.

טרה, יש הבדל בין גמילה מוחלטת לבין גמילת לילה.
אה, לא הבנתי שזה מה שהתכוונת. בתור מכורה שנגמלה מעישון סיגריות, אני ממש יכולה להבין איך גמילה מוחלטת קלה יותר מהפחתה בכמויות. כשניסיתי להפחית, כל הזמן הייתי עסוקה בשאלה מתי תהיה הסיגריה הבאה. כשהפסקתי בבת אחת לעשן, זה כבר לא היה אישו. פשוט אין, וזהו.

לאחר שיחה עם טרה רוסה החלטתי בכל זאת לספר כיצד גמלתי את היוחננציק. ואז נכנסתי שוב לדף הזה וראיתי את התגובות הנפלאות שלכן ומאוד התרגשתי |אייקון של התרגשות ושמחה|.
כבר כמה חודשים התלבטתי מה לעשות עם ההנקה, את זה בוודאי הבנתם מהדף הזה.
פעמיים ניסינו לגמול אותו מהנקת לילה, אבל זה ממש לא הלך. גם לא עמדתי בבכי וגם הרגשתי שהוא מבולבל ומגלה חרדות.
לפני כמה שבועות ביקרה אותי נגה שפרון. הנקתי את היוחננצ'יק ואמרתי לה תוך כדי "אני לא סובלת את זה". היא ענתה לי בעדינות שבכך אני מעבירה לילד שלי מסר כפול. מילים אלה השפיעו עלי מאוד, הרי שאני מוותרת על מה שטוב לי למען טובת בני, אבל בעצם אולי זה לא ממש לטובתו.
עכשיו אני מזכרת גם איך נראו הערבים שלנו כשגיא חזר מהעבודה: קיטורים, כעס, עצבים, ועוד קצת קיטורים. לשבת ולהניק אותו, שוב ושוב, כל רבע שעה במהלך הלילה, לא הצלחתי לעשות שום דבר (לקרוא, לעבוד על המחשב, לראות טלויזיה). פחדתי לזוז כדי לא להרעיש, לא להעיר אותו ושוב להצטרך להניק אותו. לא יכולתי לסבול להיות איתו במיטה להניק אותו כל הזמן כדי שיחזור לישון.
עברו עוד כמה ימים. באמצע לילה אחד הגעתי להחלטה שאני מפסיקה להניק, פשוט הגעתי להשלמה שזה מה שאני רוצה לעשות. קמנו בבוקר ואמרתי לגיא, זהו, אני גומלת אותו. לקחתי את אותו היום לתכנן את הגמילה ולגייס את התמיכה הדרושה.
קיבלתי כמה החלטות. קודם כל, ידעתי שבימים הראשונים של הגמילה אני לא יוצאת מהקיבוץ, לא נפגשת עם חברות, לא נוסעת למפגשים. הרגשתי שהילד זקוק לסביבה המוכרת והבטוחה שלו. וגם לא רציתי לשבת עם חברות ולהיות עסוקה בשיחה איתן במקום לתמוך בילד שלי שעובר כזה שינוי משמעותי בחייו. גם לא רציתי שהוא יבקש לינוק ואני אגיד לו "לא" ליד עוד אנשים, ליד ילדים אחרים באותו רגע כן יונקים.
החלטתי גם שאני זקוקה שיהיה איתי מישהו בכל שעות היממה, כדי לתמוך בי ולחזק אותי, וכדי לעזור לי ולבן שלי.
וכך יצאנו לדרך.
היום הראשון עבר יחסית בקלות. כדי להרדים אותו בצהריים, ולא בהנקה, יצאנו לסיבוב באוטו.
הלילה היה כבר קשה יותר. הרדמנו אותו בטיול בעגלה. במהלך הלילה בכל פעם שהוא התעורר יצאנו לעוד טיול, או שהחזקתי אותו על הידיים תוך כדי שאני הולכת הליכה איטית בחדר, או שדיברנו אליו. מאיתנו הוא לא הסכים לקחת בקבוק, אבל מדוד שלו כן (שהיה מדהים ובילה איתנו את ימי הגמילה הראשונים, וקם איתנו וטייל איתנו במהלך הלילות). בכל פעם היה פשוט צריך לראות מה מרגיע אותו.
לא היה מדובר בבכי ממושך. בדרך כלל, מספיק היה שהרמתי אותו לידיים והוא נרגע, גם אם הוא לא חזר מיד לישון.
פעמיים אני זוכרת שהוא המשיך לבכות אך גם היה עם עיניים סגורות, ואז הדלקנו אור בחדר סמוך או שקראתי לו בשם, ואז הוא פקח את עיניו והפסיק לבכות.
פעם אחת הוא התעורר משנת צהריים ולא הפסיק לבכות. יצאתי איתו החוצה אבל כלום לא עזר. ואז נזכרתי כמה הוא אוהב את הכיור במטבח. הכנסתי אותו לכיור ופתחתי את המים, ומיד הוא התחיל לשחק עם המים בשמחה רבה!
תוך כמה ימים הוא הפסיק לבקש לינוק בכלל והתחיל לישון הרבה יותר טוב. היום הוא מתעורר פעם או פעמיים בלילה, ונרדם חזרה כשאני מדברת אליו או מרימה אותו. היו לי גודש וכאבים במשך כשבוע, שאבתי כמה פעמים ושתיתי הרבה תה מרווה.

לגבי השיטה של ד"ר גורדון, ניסינו את זה לפני כמה חודשים וזה לא הצליח לנו. הרגשנו שהוא לא מבין מה זה יום ולילה ושזה רק מבלבל אותי.
אני גם לא הייתי מסוגלת לתת לו לבכות, אפילו אם היינו לידו. לא יכולתי לשכב לידו ולתת לו לבכות, הייתי מוכרחה להספיק את הבכי, ולא חשוב איך (מלבד להניק, כמובן).

אני שמחה שאני כבר לא מניקה. יש לי הרבה, הרבה יותר סבלנות לבן שלי, הימים שלנו ביחד הרבה יותר מאושרים, אני הרבה פחות עייפה ובסוף היום כשגיא חוזר מהעבודה, אני כבר לא מקטרת. כולנו הרווחנו.

זו הייתה יחסית גמילה "רכה".
טרה, יש הבדל בין גמילה מוחלטת לבין גמילת לילה. בגמילת לילה הבעיה היא שצריך להסביר לתינוק למה יש זמנים שאפשר לינוק, ויש זמנים שלא - לכן מומלץ לעשות את זה עם תינוק גדול יותר שיכול להבין מונחים כמו "אחר-כך" ויום ולילה (כאמור, לפחות בן שנה, ורצוי יותר) ; ולכן זה תהליך לא פשוט. ברוב המקרים מגיעים לגמילת לילה כשהברירה היא בין זה לבין לגמול בכלל. אני חיכיתי עם גמילת לילה לקטנצ'יק עד גיל שנתיים, כי לפני זה לא היה על מה לדבר בכלל. וגם בגיל שנתיים זה לקח שבוע של בכי (בלינה משפחתית, על הידיים של אמא/אבא/אח גדול), סיפורים וליטופים וקלטות וידיאו בשתיים בוקר. בכל לילה הבכי פחת, ומאז ועד עצם היום הזה (גיל שלוש וחצי), כשהוא נרדם הוא ישן לילה שלם (וקם עם סטופר בשש בבוקר להנקת הבוקר, כי "יש אור.") בפורום הנקה בתפוז היה פעם סיפור מקסים על אמא שעשתה גמלה לילה לבן שנה וחצי, והסבירה לו שבלילה ציצי ישן, והוא קם כשיש אור. הפעוט המקסים שלה גרר אותה למטבח, שהאור בו דלק, והודיע "יש אור."
וכן , יש מקרים שבהם הפעוט והאמא מגיעים לרוויה - או שהפעוט מגיע לרוויה. וגומל את אמא. בפורום הנקה בתפוז היו השבוע שתי הודעות של אמא שהתינוק גמל אותה, שמצד אחד זה מכמיר לב ומצד שני ממש מעורר קנאה, על הקלות והטעם הטוב שזה משאיר. הנה הודעה אחת, והודעה שנייה .
וגמני אשמח לשמוע את סיפור הגמילה של יוחננ ית .

אז, אולי יוחנני ת בכל זאת תפרט כיצד גמלה את בנה, כי ממה ששמעתי זו הייתה יחסית גמילה "רכה".

_אבל זה נשמע כמו שיטת החמש דקות לגמילה מהנקת לילה?...
לא שאני מבינה בגמילות, אבל אני בטוחה שיש שיטות גמילה נעימות יותר לשני הצדדים. בטח יש על זה מלא חומר כאן באתר._

כותבת באיחור אפנתי, אבל זה ממש לא כך. גמילה מהנקות לילה היא לא פיקניק - תינוקות הם לא פראיירים ולא מוותרים מרצון ובלי קרב על הנקות. גמילת לילה תהיה מלווה תמיד בבכי ובמחאות - שיימשכו על פני כמה לילות - אבל יש הבדל בין בכי חסר אונים לבד במיטה, לבין בכי על הידיים של אמא או אבא, שמלטפים ומדברים ומסבירים. הנה מאמר נפלא של דר' ג'יי גורדון, מומחה בעל שם עולמי בהנקה, שלא חשוד כמי שטובת התינוק אינה בראש מעייניו, שבו הוא מסביר כיצד גומלים תינוק גדול יותר (בדגש על תינוק גדול יותר - לפחות מעל גיל שנה, ורצוי יותר) מיניקה בלילות.

@}

אני שמחה שכתבת. כשאמרת לי שהפסקת להניק ממש התרגשתי, תגובה שבחיים לא הייתי מצפה לה מעצמי (בתור חסידת ההנקה לטווח ארוך). בהתחלה מתוך הזדהות, כי ידעתי שההנקה קשה לך ושמחתי לשמוע שהוקל לך, אבל אחר כך הבנתי שההתרגשות הזו באה גם ממני עצמי, כי ראיתי בך מין מודל לחינוך בלי גבולות ונתינה ללא פשרות לילד שלך, וזה שאת הגעת למקום בו הגמילה נחוצה לך בשביל לתת לו יותר מעצמך (שיהיה יותר מה לתת, כי ההנקה דרשה ממך כל כך הרבה), מאפשר גם לי לנשום עמוק ולהרגיש שמותר לי לרצות להקל על עצמי. מקווה שלא יצאתי מבולבלת.
בכל אופן, רוצה להגיד שאני לומדת ממך הרבה ומתחזקת ממך, אז רוצה גם לחזק אותך
זה שאת שלמה עם עצמך זה הכי חשוב בעיני. את אמא נהדרת @}

יש ימים כאלה שקורים בהם דברים חשובים ומשמעותיים אבל אין להם מילים מתאימות במילון אז איתך בלי מילים @}

נשיקות @}

הפסקנו את ההנקה. אני כבר לא מניקה והיוחננצ'יק כבר לא יונק. לקח לי זמן להבין, והרבה זמן, שאני ממש סובלת מההנקה. בשנה הראשונה מאוד נהניתי אבל אחר-כך כבר לא. היה לי מאוד קשה להגיע להחלטה להפסיק להניק, הרי תכננתי להניק אותו עד גיל 3. אבל זה כבר לא התאים לי. זה הגיע למצב שאם הוא היה נוגע בי ומלטף אותי בזמן ההנקה, זה ממש הגעיל אותי. לא קל לי לכתוב את המילים האלה, אבל זאת האמת.
הגמילה עברה בשלום, בלי בכי ממושך שלזה לא הייתי מוכנה בשום אופן. אני לא רוצה לפרט כדי לא לתת רושם של "פתרון קסם". מה שכן, גייסתי את בני המשפחה כך שתמיד היה איתי מישהו, גם ביום וגם בלילה. ועשינו המון, המון טיולים ברחבי הקיבוץ.
אני מאוד שלמה עם ההחלטה. עכשיו כשהבן שלי מלטף אותי אני נמסה. אני כל-כך נהנית מהחיבוקים שלנו ויש לי המון המון סבלות ואהבה אליו. וטוב לי. וטוב לנו.

בכך אני מסיימת את הבלוג

עירית לוי כתבה לי בדף הבית שלי:
יש לי תחושה שכרגע את מגששת באפלה

פרח! קלעת בול! אני באמת לא כל-כך יודעת מה אני רוצה. בהתחלה כשפתחתי את הדף הזה באמת לא היה לי כוח להניק. מאז הפחתתי משמעותית את מספר ההנקות במהלך היום. זה כבר לא הפתרון המיידי, כבר לא ברירת המחדל.
לפעמים אני דואגת לבן שלי כי הוא באמת לא אוכל הרבה. אבל לפעמים אני לא דואגת לו כי אני רואה שהוא נראה בסדר גמור והוא מתפתח יפה.
לפעמים אין לי כוח ללילות ללא שינה ואני רוצה לגמול אותו מהנקות לילה. (ניסינו פעמיים, ללא הצלחה). ולפעמים אין לי כוח גם להנקות ביום.
מה שכן, אני כבר לא מרגישה חלשה מבחינה פיסית מאז שפחתו הנקות היום.
אז פרח בר צודקת, אני מגששת באפלה. אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה.

(הממממ.... יוחננית הולכת לעשות חושבים >

אני בטוחה שיש שיטות גמילה נעימות יותר לשני הצדדים.
בדף איך מפסיקים הנקה לילית יש כמה שיטות לגמילה מהנקת לילה.
אני הגעתי להבנה שזה כנראה לא רק תלוי-שיטה אלא גם תלוי-ילד. כמו ש טרה רוסה אמרה לי, לכל ילד אופי משלו.
ואמא אוהבת אך מותשת, לא ממש הבנתי! תסבירי שוב, קצת יותר לאט... ונשמח לעזור!

וככה פשוט עברנו גמילה...זה היה נורא כמו "קריז" של נרקומן ואני לא מגזימה...היא היתה מתעוררת כרגיל ואני הייתי מחבקת אותה מלטפת אותה מדברת אליה והיא בהיסטריה מוחלטת בוכה מכחילה מבכי בועטת כועסת לא מוכנה שאגע בה...בלילה הראשון היו כמה קריזים ארוכים של 20 דקות...וזה הלך ופחת

אחרי שבוע היא ישנה רצוף למעט 3 פעמים שהיא קמה כדי שאניק אותה...היא גם למדה לשים את הראש ולהרדם לבד מה שאני הייתי בטוחה שלא יקרה לעולם.

סליחה...
אבל זה נשמע כמו שיטת החמש דקות לגמילה מהנקת לילה...
לא שאני מבינה בגמילות, אבל אני בטוחה שיש שיטות גמילה נעימות יותר לשני הצדדים. בטח יש על זה מלא חומר כאן באתר.

אני מציינת את זה לא כדי לבקר את כוסמת (למרות שזה בטח יוצא ככה, וסליחה), אלא כדי לציין שהתהליך שתואר כאן גרם לי תחושה ממש רעה, ושמי שרוצה לגמול, כדאי שיחפש דרכים אחרות. אני בטוחה שזה לא חייב להיות ככה.

אתן יודעות מה, הוא לא יונק כל הלילה מרעב. אני לא חושבת שיש קשר. הוא פשוט מחפש אותי. רוצה לדעת שאני קרובה. יונק, יונק, יונק. הוא יכול לישון עלי כשהוא יונק שעה וגם שעתיים. (לי זה רק קשה לישון על הגב.)
ואני מבינה מכן שאצל כולן, פחות או יותר, זה ככה. רוב התינוקות מתעוררים בלילה לינוק. אולי זה הרגל. אולי זה לוודא שהאמא עדיין בסביבה.

טרה רוסה דיברה איתי על אופי התינוק. יכול להיות שהרבה דברים תלוים גם באופי התינוק, ונראה לי גם באופי ההורים. עובדה שיש סיפורי גמילה קלים ומהירים ויש סיפורי גמילה קשים וארוכים. יש תינוקות שישנים כל הלילה, יש תינוקות שיונקים רוב הלילה...

בכל מקרה, לא נראה שאמצא פתרון מהיר וקל. ובינתיים, שמחה לקרוא את תגובותיכן!


כיום הראל אוכל כ-5 ארוחות מסודרות ביום
איזה כיף לכם!!! L-)

אהלן יוחננית - רק עכשיו מצאתי את הדף הזה וכמובן שאני מזדהה על חלק ניכר ממנו.
המצב אצלנו היה מאוד דומה למה שתיארת בתחילת הבלוג (באותו הזמן, הכוונה). כיום הראל אוכל כ-5 ארוחות מסודרות ביום ושותה הרבה מים. יונק רק כשמבקש (וזה ממש לא הרבה). אני תמיד מצויידת באוכל ושתיה. בלילה יונק ללא הגבלה (2-3 פעמים בלילה טוב). הייתי רוצה לגמול מהנקת לילה, אבל מרגישה שעדיין לא רוצה את זה מספיק (מחשבה שמטרידה אותי לאחרונה 'למה אני צריכה להרגיש שהנקת לילה יצאה לי כבר מכל החורים בשביל להצליח בגמילה ממנה?'), בנוסף הוא מוציא הרבה שיניים יחד כך שזה זמן לא טוב עכשיו (זה מה שאני אומרת לעצמי בחודשיים האחרונים, מאז שהתחלתי לחשוב על גמילה לילית ).

הי
רציתי לספר לך על גמילת לילה שאנחנו עשינו...
היום אלה בת שנה ושמונה חודשים אבל לפני חצי שנה בערך החלטנו לגמול אותה מיניקת לילה כי היא התעוררה במשך חצי שנה בערך 20 פעם בלילה ואפילו יותר!!!
אני נהייתי משוגעת מעייפות ותוך כדי תמיכה של שיחות עם פסיכולוגית פשוט עשינו את זה...
אז החלטתי על מס מסויים של הנקות שאני מוכנה לעשות בזמנו זה היה 3 פעמים בלילה (אציין שביום היא יונקת בלי הגבלה...היא מבקשת מיליון פעם את הציצי ורוב הפעמים היא מקבלת )
וככה פשוט עברנו גמילה...זה היה נורא כמו "קריז" של נרקומן ואני לא מגזימה...היא היתה מתעוררת כרגיל ואני הייתי מחבקת אותה מלטפת אותה מדברת אליה והיא בהיסטריה מוחלטת בוכה מכחילה מבכי בועטת כועסת לא מוכנה שאגע בה...בלילה הראשון היו כמה קריזים ארוכים של 20 דקות...וזה הלך ופחת
כמו כן אציין כמובן שאנחנו בלינה משפחתית...
אחרי שבוע היא ישנה רצוף למעט 3 פעמים שהיא קמה כדי שאניק אותה...היא גם למדה לשים את הראש ולהרדם לבד מה שאני הייתי בטוחה שלא יקרה לעולם.
לפני 3 חודשים בערך החלטתי לגמול לחלוטין מהלילה פשוט לא היו לי כוחות אני כבר שנתיים לא ישנה רצוף לילות שלמים וממש קשה לי אז החלטתי להניק בבוקר רק כשאני שומעת ציפורים..וזה מה שקורה
למעט מיקרים בהם יצאו לה שיניים או שהיתה חולה,אין הנקה לילית...היא עדיין קמה נניח 3 פעמים בלילה ובוכה אני מדברת אליה מציעה לה לשתות והיא חוזרת לישון...עם אור ראשון ברור שהיא מתעוררת ואז יש לי המון חלב כי ישנתי יותר טוב היא יונקת וחוזרת לישון...
בכל מקרה אני עכשו מחפשת טיפים טובים להפחתת הנקה ביום גם כי אני רוצה שהיא תאכל יותר (היא ממש קטנה) וגם כי נמאס לי לה ניק 40 פעם ביום....

אולי הוא פשוט רעב.
יכול להיות שזה חלק מהעניין, הוא בטוח רעב כי המון ימים הוא לא אוכל.
אני צריכה לעשות מעקב צמוד יותר, אולי לרשום כאן מדי כמה ימים כמה הוא אכל וכמה הוא ישן. אני תוהה גם אם הוא ישן יותר מדי ביום או אם הוא לא פעיל מספיק במהלך היום.

הי יוחננ ית
אני רוצה לשתף אותך שהיום התחלתי טיפול ב שיטת ipec.
בהתחלה חשבתי בכלל לטפל רק בעצמי, בכמה עניינים שמטרידים אותי ולא מצאתי להם מענה בשום מקום אחר.
לא אלאה אותך בהשתלשלות העניינים, רק אספר לך שבסופו של דבר בתי (שנה וארבע) עברה גם היא אבחון.
זה לא היה ממש מתוכנן (מבחינתי) כי לא חשבתי שישנה איזו בעיה אצלה.
באמת התברר שמצבה הכללי ממש טוב, אבל יש כמה נקודות חלשות.

ולמה אני מתפרצת לך ככה לבלוג עם הסיפור הזה?

כי אחת הבעיות שאובחנו אצלה היתה שהשעון הביולוגי שלה משובש.
ובאמת השינה שלה די קטועה. היא גם הולכת לישון מאוחר בערב, ומתעוררת מאוחר בבוקר. חשבתי שזה קשור רק אלינו ולהרגלים שלנו. היא צמודה אלי 24 שעות ביממה וישנה איתנו במיטה.
אבל מסתבר שיש דבר כזה, שעון ביולוגי משובש! ומסתבר שאפשר לטפל בזה באייפק!

אני לא אומרת שזה בהכרח מה שיש לבן שלך, אבל מציעה לך לצד מה שאת כבר עושה (ההפתחה בהנקה) לעשות אבחון כללי, כדי לזהות את מכלול הגורמים.
אייפק נפלא לדעתי לצורך העניין. אולי הומאפותיה כמו שטרה הציעה.
אולי יימצא פיתרון שיקל עלייך.

הוא נשמע לי צמא או רעב. לי היה השבוע קטע מביך: אחרי שבוע שהילד מתהפך מזדחל מתבכיין ויונק בלי סוף במיטה, שמתי בקבוק מים ליד המיטה ובאחת ההתעוררויות נתתי לו לשתות. הוא לגם ולגם, הניח את הבקבוק, חייך הסתובב ונרדם! אז למה מביך? כי רק אז כמו מפגרת קלטתי שהילד לא רוצה בכלל ציצי הוא פשוט רוצה לשתות! מים! ומה האימא הנודניקית שלו קופצת עם הציצי שלה לכל מטרה, בסך הכל היה מצא המסכן, כל כך חם אצלנו...
טוב כמובן שבפעם אחרת זה כבר לא היה כל כך פשוט, הוא שתה קצת מים וביקש ציצי שוב.

לגבי אכילה: שמתי לב שכשאני שמה לו מזלג כף וסכין כמו הגדולים הוא ממש נהנה מעצם נעיצת המזלג באוכל וככה הוא אוכל לבד ובכיף ויוצא שהוא אוכל יותר. וככל שאני מניחה לו יש לו יותר חשק.

זהו, אז אולי זה יעבוד גם אצלכם, בקבוק מים ליד המיטה ולתת לו לשחק עם סכו"ם ואוכל כמה שבא לו בלי להתבעס שבישלת וכלום לא נכנס לפה ובלי להתבעס שהכל מתלכלך מסביב או שהכלבה זוכה בכל התבשילים הטעימים שהכנת...

דיברתי על זה עם אחותי, כי חשבתי שאולי אפשר לנסות לטפל בהומאופתיה בכך שהוא מתעורר כל שעה בלילה. (אני לא אומרת שתינוק לא אמור להתעורר לילה כלל, אבל ממש כל שעה זה נראה לי הרבה מדי בגיל שלו, לא? )
היא חושבת שצריך לבדוק סיבות אחרות, לדוגמה, אולי הוא פשוט רעב. מה מצב האכילה שלו? הוא גם חזר להנקה בלבד ללא מזון מוצק? כי אם הוא רק יונק, אולי זה מתעכל לו מהר מדי, והוא פשוט רעב? או צמא? האם יש אפשרות לתת לו לאכול משהו כבד לפני השינה, נגיד דייסה? האם אפשר לנסות לתת לו בקבוק מים בלילה? או להאכיל אותו? אלה סתם רעיונות, אולי זה בכלל לא רלוונטי.

יוחננ ית,
אני זוכרת שדיברנו על זה, אבל לא זוכרת מה יצא מזה. עשית בדיקת דם לגילוי חוסרים תזונתיים?

<הילד הבא, רק בקבוק... וישן בחדר נפרד כמובן...>

עבר כמעט חודש מאז הפעם האחרונה שכתבתי. זה מצחיק, חברות שואלות מה קורה עם ההנקה ואיך מתקדמת הגמילה.
אבל אין הפחתה ואין גמילה. חזרנו להנקה מלאה-מלאה, יומם וליל!
התחלנו בגמילה לילית אך כעבור כמה ימים ראינו שהילד בסטרס רציני, בחרדות. מיד הפסקנו עם הגמילה ומעניין היה שהוא התחיל לישון טוב יותר, חזק יותר בין הנקה להנקה.
לפני כמה שבועות כולנו חלינו (שפעת, כאב גרון), ולא היה לי כוח לכלום. אז הנקתי אותו כל הזמן. גם בלילה הוא חזר לינוק כל שעה בערך.
וכך חזרנו להנקה מלאה
היום בפעם הראשונה ניסיתי להגביל אותו קצת במהלך היום על-ידי הסחת דעתו.

<הילד הבא, רק בקבוק...>

אני מעתיקה לכאן משהו שכתבה ורד לב בדף _איך מפסיקים הנקת לילה:
_לדבריה של יעל זלאיט האנתרופוסופיה, כשהתינוק/ פעוט/ ילד נפרד מאמא/ החלב שלה יש הרבה פעמים מחלות חום. זאת כדי לעזור לו להתקרקע. משהו על כך שהאנתרופוסופים מאמינים שחום עוזר לקרקע, לרדת מהחיבור השמיימי לזה הארצי יותר.
אפשר לקרוא לה לפה ואולי גם ל נועה ברקת להסברים._
השבוע פעמיים במהלך הלילה היה לו חום. הרגשתי שזאת תגובה לאי-הנקה בלילה, שהוא כועס ומגיב עם חום. אולי בעצם יש כאן הסבר אחר.

עבר עלינו לילה ממש טוב ויום מאוד מוצלח. אחרי שכתבתי כאן בדף הרגשתי שחרור רציני. לפני-כן הייתי מאוד מוצפת ומבולבלת. כנראה שגם התינוק שלי הרגיש בדיוק כמוני. עד לשעה חצות הוא התוערר 4 פעמים וזה היה קצת מתיש - אני עוד לא הלכתי לישון. ואז בסביבות חצות הוא שוב התעורר, הרמתי אותו וחיבקתי אותו וטיילתי איתו בחדר, והוא בכלל לא בכה והמשיך לישון. כך היה פעמיים. בפעם השלישית שניסיתי, הוא בכה. אז מיד הנקתי אותו. ואז הוא ישן עד 4 בבוקר גם אז הנקתי אותו כשהוא התעורר.
במהלך היום הוא היה הרבה יותר רגוע ומאושר מאשר בימים האחרונים והוא ביקש לינוק מעט מאוד פעמים. בערב הוא ינק כמה וכמה פעמים והנקתי אותו בכיף כי הרגשתי שיש לי המון כוחות.

וסיפור נחמד - בדיוק אתמול כתבתי שהוא לא מוכן לנסוע לבד באוטו עם גיא. אז הערב ליווינו חברה לאוטו שלה ובדיוק גיא חזר מהעבודה. הילד הלך לאוטו של גיא וביקש להיכנס פנימה. הוא התיישב בכסא וביקש שגיא יקשור אותו. אני בשלב הזה כבר הייתי בבית, וגיא נסע איתו באוטו נסיעה קצרה, שהוא הילד המקסים שלנו יזם!

הלוואי שהיתה לי איזו עצה טובה.

<מתגעגעת>

אוי! זה נשמע כל כך קשה! אני ממש מזדהה, כי גם הבת שלי בעייתית בקטע של השינה, אבל לא עד כדי כך. איך את מצליחה להחזיק מעמד? כלהכבוד.

והנה דוגמה. הוא נרדם לפני כשעה. מאז התוערר כבר פעמיים. וזה לא יוצא דופן או קשור לשבוע הקשה הזה. ככה זה. וזה מעייף אותי כי אני לא מסוגלת לעשות שום דבר. גם ככה אני כמעט ולא עושה דברים כשהוא ישן (רחיצת כלים, שיחות טלפון...) כי הכל מעיר אותו. אבל סתם לשבת מול הטלוויזיה, או לאכול משהו, או לקרוא באתר. זה קשה לי. אני לא מצליחה לאגור כוחות.

ימים מאוד קשים עוברים עלינו. על כולנו. הפחתת ההנקה במהלך היום התקדמה מאוד יפה והתחלתי להרגיש חזקה ומאושרת. הגוף שלי התחזק ובכלל הרגשתי טוב יותר. השבוע ניסינו לגמול את הילד שלנו מהנקה בלילה. זה ממש בלגן ומסובך. אבל קודם אספר עליו כמה דברים. קודם כל הוא מקסים! ואני מאוד, מאוד אוהבת אותו. כמובן! אבל כשהוא ישן הוא מתעורר כל שעה לינוק. כן, היו כמה ימים שהוא התעורר רק פעם אחת וזה היה נפלא. אבל זה היה יוצא דופן וכבר מזמן לא קרה. אני לא יכולה להניק בשכיבה. התעייצתי עם יועצת הנקה, חברות הראו לי כיצד. לי זה כואב. זה לא נוח. ואם כבר יש כן תנוחה שאני מצליחה להניק בשכיבה, זאת לא תנוחה שאני יכולה לישון בה. וכך קורה שאני מתעוררת כמעט כל שעה במהלך כמעט כל לילה. (גם בשינה שלו במהלך היום הוא מתעורר לינוק לפחות פעם אחת אז גם אז אני לא מקבלת שינה רציפה של יותר משעה).
הילד שלי מאוד רגיש לרעשים. זה כך מאז שהוא נולד. כל רעש בבית מעיר אותו. כך, כשהוא הולך לישון, אנחנו מנתקים את כל הטלפונים. גם לשירותים לא הולכים, ואם כן - בוודאי שלא מורידים את המים. לא מפעילים את המיקרו. הכל פשוט מעיר אותו. ואז צריך שוב להרדים אותו, בהנקה...
הילד שלי גם לא מוכן לא להיות איתי. הוא משחק עם אבא שלו, מטייל איתו, הולך איתו לגן משחקים, אבל כשהוא מתעייף הוא רוצה רק אותי. כשהשתתפנו בחוג שחייה, גיא היה נכנס איתו למים ואני הייתי נוסעת לעשות סידורים. פעם אחת, אני נסעתי הביתה אבל הוא סירב להכנס לאוטו עם גיא. הוא שיחק איתו, אכל איתו, אבל לא רצה לנסוע איתו. בסוף חזרתי מהבית לבריכה כדי לקחת אותו. לא הייתה פעם אחת שהוא נסע באותו לבד עם גיא, בלעדיי.
הוא לא מוכן להישאר עם אנשים אחרים. ניסיתי ביביסיטר, חברות, שכנות. הוא בוכה בהיסטריה ואני לא מוכנה לזה. כך ששנה ורבע גם לא היה לי אף יום או חצי יום לעשות משהו שאני רוצה לעשות. לבד. אם אני הולכת לשירותים, הוא בוכה מאוד. לפעמים הוא בא איתי ומשחק לידי, ולפעמים הוא לא מוכן אפילו לרדת לי מהידיים. ואני מדברת על מצב מוכר, על הבית שלו.
לאחרונה הפסקתי לנסוע איתו. בשבועיים האחרונים הוא סיגל לעצמו סדר יום. הוא נרדם רק פעם אחת ביום, במקום פעמיים, באותה שעה, ואחר-כך בערב הולך לישון באותה שעה. זה מאוד נחמד. וראיתי שאם אני נוסעת איתו לכל מיני מקומות זה משבש לו את הכל ולא טוב לו. אז החלטתי לעת עתה להישאר איתו בבית. וזה בסדר גמור מבחינתי. טוב לנו בקיבוץ, יש לנו כאן הרבה חברים ותעסוקה, ולא חסר לי דבר.

בראשון בלילה החלטתי שאני לא מניקה אותו יותר בלילה. עייפתי! חשבתי שנמשיך לינוק כמה פעמים ביום, ובלילה לא. עד 12 בלילה עוד הנקתי אותו אבל אז לא. שלושת הימים הראשונים עברו טוב מאוד. לא האמנתי. הייתי עירנית בלילה, חיבקתי אותו, שרתי לו, טיילנו בקיבוץ, ראינו קונצרט קלאסי בטלוויזיה. ובכל פעם הוא נרדם. לפעמים מהר, לפעמים אחרי יותר זמן.
בלילה הרביעי הוא כנראה הבין שאני רצינית בעניין. העייפות של לא לישון כבר ארבעה לילה כבר הצטברה, היה לי הרבה פחות כוח מאשר בהתחלה. הוא רצה לצאת החוצה לשחק, אבל לא נראה העניין של להמיר הנקה במשחקים בחוץ באמצע הלילה. אז חזרנו הביתה ואז והוא בכה ובכה ובכה. שום דבר לא עזר. כמובן שהנקתי אותו. זה פשוט שבר לי את הלב.
אתמול בלילה היה עוד יותר קשה. ב-2 בבוקר הנקתי אותו וב-4 בבוקר הצלחתי להרדים אותו שוב על הידיים שלי, בלי לינוק. ואז הכלבה שלנו נבחה, והילד כאמור מאוד רגיש לרעשים, הוא התעורר שוב ובכה! לשמחתנו ההורים של גיא התארחו אצלנו והם לקחו אותו ב-4 בבוקר, שיחקו אותו וטיילו איתו.
שכחתי לציין גם, שפעמיים השבוע היה לו חום בלילה, ובשתי הפעמים הרגשתי שזאת הדרך שלו להתנגד לגמילה! אוף!!! אם הוא רק היה ישן קצת יותר טוב בלילה ומתעורר קצת פחות פעמים לינוק - הייתי ממשיכה בכיף את שאר ההנקות!!! עייפתי מלהיות עייפה כל הזמן!

שאלתי את גיא אם הוא מתבאס שאני מניקה ילד גדול בציבור והוא אמר "מה פתאום, אני גאה בך". איזה פרגון!
קודם כל סטחתיין!
ושנית, הוא עדיין לא ילד גדול! הוא עדיין תינוק. זה מה שאני אומרת כששואלים אותי מתי אני מפסיקה להניק או משהו. "אותה? היא עדיין קטנה מדי לגמילה! היא עוד תינוקת!"

שאלתי את גיא אם הוא מתבאס שאני מניקה ילד גדול בציבור והוא אמר "מה פתאום, אני גאה בך".
איזה גבר!

שאלתי את גיא אם הוא מתבאס שאני מניקה ילד גדול בציבור והוא אמר "מה פתאום, אני גאה בך"
מקסים! בדיוק כמו שצריך!!!

אה כן, ועוד דבר. היום היינו במסעדה. הגענו מורעבים וכמובן שהילד היה רעב במיוחד. התיישבנו ועוד לא הזמנו, והוא רצה לינוק. ברגע הראשון מאוד נלחצתי כי לא רציתי להניק אותו באותו רגע, עוד לא ממש התארגנו ולא התאים לי באותו הרגע. היו כמה רגעים של בלבול, לחץ וחוסר שביעות רצון. ואז, פתאום, נזכרתי שתמיד יש לי אוכל בתיק מיד שלפתי את הקרקרים והפירות היבשים, והוא ישב על כסא של גדולים, עם קרקר ביד אח ותאנה ביד השניה, מאושר ורגוע.
אחר-כך, בסוף הארוחה, כשהוא כבר היה עייף, הוא ביקש לינוק והנקתי אותו בכיף! שאלתי את גיא אם הוא מתבאס שאני מניקה ילד גדול בציבור והוא אמר "מה פתאום, אני גאה בך". איזה פרגון!

וואו, המון תגובות תודה איזה כיף לי ואיזה פירגון!

אצלי זה בגלל העומס הגדול של פנים ומפגשים
יונת, הייתי בטוחה שאני כבר מכירה את כולם! ואז ראיתי כמה המון אנשים היו, וכמה הרבה פנים חדשות ושמות חדשים. וכמובן שלא הספקתי לדבר עם כולם.

אבל את אפרסקים ואת יעל כן פגשתי! איזה כיף לקרוא אתכן עכשיו שיש גם פנים לשמות שלכן.
התלבטתי אם לכתוב לך את זה בדף האישי או כאן. החלטתי כאן. וגם - היה נעים מאוד להכיר! יעל, שמחה שכתבת כאן. גם לנו היה נעים להכיר.
אפרסקים, אם לא בא לך - לפח וחסל מה פתאום?! בהחלט יכול להיות עניין הברזל או הויטמינים בכלל. אני אעשה בדיקת דם ואתייעץ. ואני אקרא קצת על תזונה מתאימה.

וחוץ מזה, יש כמה דברים ששכחתי לציין. קודם כל, בשבוע שעבר ביקרתי אצל יועצת הנקה. לקח לי כמה חודשים עד שאזרתי אומץ, כי הרגשתי דבילית (לא מצאתי מילה יותר מוצלחת) לפנות לקבלת עזרה כשהילד כבר בן שנה. חבל שחיכית וטוב שהלכתי. התקלבתי בברכה והעזרה הייתה עצומה. התפיסה של הילד המקסים שלי הייתה מאוד לא טובה וזה מאוד כאב לי. יש שיפור משמעותי בתחום הזה וזה כבר מקל. והייתה לי גם שיחה מאוד טובה עם היועצת, על דברים ספציפיים שמפריעים לי עם ההנקה וגם זה מאוד עזר.
ודבר שני, בעניין הקונפורמיות, חשבתי שיסקלו אותי בעניין, ואני שמחה מאוד שלא! אני חושבת שמה שאני מרגשיה זה כמו שהרגישו בדף עגלה כן או לא.

ורצוי להרכיב דיאטה מתאימה של תזונה טבעית (אגוזים, קטניות, בשר, רימונים וכו' וכו').
כמובן שאת צודקת ליזה.
התוספת היא במקרה שגם זה לא מספיק לגוף (ואז אולי כדאי לבדוק אם יש בעיה בספיגה של הברזל, ולפתור אותה. נדמה לי בשבשמת סיפרה ש שיטת ipec פתרה לה את בעיית ספיגת הברזל).

אני מרגישה שנהייתי קונפורמיסטית במסגרת נון-קונפורמיסטית
את?! הצחקתותי!

וחוץ מזה, מצטרפת ל סיגל ב בעניין חוסרים תזונתיים, מלבד הסתייגות אחת - לפי ההומאופטית שלי ברזל בטיפות הוא הרסני לגוף בטווח הארוך, ורצוי להרכיב דיאטה מתאימה של תזונה טבעית (אגוזים, קטניות, בשר, רימונים וכו' וכו').

הרגשתי שינקו ממני את כל האנרגיות. הייתי תשושה לחלוטין, עייפה מאוד, חסרת אנרגיות.
יוחננ ית יקרה
רציתי לבדוק איתך משהו - אם זה בסדר. אם לא בא לך - לפח וחסל .

אני מבינה שהסיבה שאת רוצה להפחית בהנקה היא כי את מרגישה שזה מתיש אותך. בתור מי שמניקה ילדה באותו גיל (אנחנו הרי בוגרות אותו מחזור ) אני רוצה לתהות בקול רם יחד איתך:
את בטוחה שמה שמתיש אותך זו ההנקה?

אני יכולה לספר לך למשל על מה ששמתי לב אצלי.
שמתי לב שאין לי מספיק ברזל לי ולבתי. אולי בכלל מאז ההריון יש לי חוסר בברזל. התחלתי לקחת ברזל באופן שוטף, וגיליתי כמה אנרגיות וחיוניות היו חסרות לי! פתאום התעוררתי לחיים והתמלאתי בעירות, מצב רוח טוב ומוטיבציה לעשייה.
קודם, הייתי קמה בבוקר עייפה! הייתי גם חסרת חשק לעשות משהו. זה ממש השפיע לי על מצב הרוח.

באופן כללי, ההנקה לוקחת מאיתנו ברזל וויטמינים לחלב האם. כך שילדינו מקבלים קודם כל. כעת נותר לדאוג שלנו נשאר די והותר. מה שמביא אותי לשאלה:
אולי הקושי שאת חווה הוא משהו שקשור בחוסר תזונתי כלשהו? זה יכול להיות ברזל, זה גם יכול להיות ויטמינים, B12 וכו'.
יכול להיות שאם באמת בכך מדובר, ברגע שתשלימי את החוסר הזה באופן שוטף - תרגישי שוב חיוניות ורעננות יחד עם ההנקה וללא שום קשר לכמות ההנקות.

מה דעתך?

קשה לי לכתוב כאן דברים שהם לא 100% באופן טבעי, יש לי תחושה שאני מאכזבת אנשים.
אני יודעת שאני לא קבוצת ההתייחסות של המשפט הזה, אבל זה נראה לי משפט חשוב, על הסטנדרטים הבלתי כתובים אבל הקיימים האלה..... ומוכרחה להוסיף שאני די בטוחה שאת לא מאכזבת אף אחד. @}

אני מרגישה שנהייתי קונפורמיסטית במסגרת נון-קונפורמיסטית. יודעים למה אני מתכוונת? בא לי לגריין....
זה מזכיר לי משפט שקראתי כאן באתר לפני כמה ימים, לא זוכרת איפה, לצערי.
"אנחנו כמו כולם.....רק בקבוצה אחרת" .


<התלבטתי אם לכתוב לך את זה בדף האישי או כאן. החלטתי כאן. וגם - היה נעים מאוד להכיר! @} >

הייתי תשושה לחלוטין, עייפה מאוד, חסרת אנרגיות.
גם אני חזרתי ככה מהיומיון. אצלי זה בגלל העומס הגדול של פנים ומפגשים, לא בגלל ההנקה...

ההפחתה בהנקה התקדמה ממש יפה. זה לא פשוט לא להניק כל הזמן - זה בהחלט הפתרון הקל, אך המתיש. אני צריכה להשקיע הרבה מחשבה בהלציע לו פתרונות חלופיים (אוכל, תעסוקה וכו'). אתמול הוא ממש התעקש לינוק, ופתאום קלטתי שהילד רעב. השעה הייתה 2 בצהריים ועוד לא אכלנו ארוחת צהריים.
בשבוע שעבר ההנקות בלילה פחתו באופן משמעותי, בדרך-כלל הנקה אחת או שתיים בלבד!
מאוד נהנינו ביום העיון, אבל בנסיעה הביתה הילד לא הצליח להירדם. נסיעה של שעה וחצי והוא בכה וצעק ולא היה מרוצה בכלל. עצרנו באמצע הדרך לאכול ולשחק, אבל הוא עדיין לא הצליח להירדם. הוא היה ממש מסכן. באותו הלילה, הוא ינק ללא הפסקה. ינק וינק וינק. למחרת במהלך היום גם. עד הערב אני הייתי תשושה לגמרי. הרגשתי שינקו ממני את כל האנרגיות. הייתי תשושה לחלוטין, עייפה מאוד, חסרת אנרגיות. הגיע לילה נוסף עם הרבה רצון לינוק. אבל לא יכולתי להניק. זאת לא הייתה החלטה שקיבלתי מראש, אלא הגעתי למצב של חוסר יכולת פיסית ונפשית להניק אותו עוד. וכך, מ-1:30 בלילה, במשך שעה, חיבקתי אותו ושרתי לו וגיא דיבר אליו והוא בכה קצת, ונרדם ושוב התעורר בוכה ושוב נרדם. ב-2:30 הוא חזר לישון במיטה וישן רצוף עד 5:30 - אז כבר התאוששתי ויכולתי להניק אותו שוב.
במקרה הזה לא היה לי קשה לסרב לו, למרות שהוא בכה וכעס, בגלל שלא הייתי מסוגלת. זה לא שלא רציתי, פשוט לא יכולתי. אבל עדיין קשה לי לכתוב את הדברים כאן באתר. אתמול כתבתי עדכון ארוך ובסוף מחקתי. קשה לי לכתוב כאן דברים שהם לא 100% באופן טבעי, יש לי תחושה שאני מאכזבת אנשים. אני מרגישה שנהייתי קונפורמיסטית במסגרת נון-קונפורמיסטית. יודעים למה אני מתכוונת?

יופי של תהליך את עוברת, נהדר.

את נפלאה

עבר עלינו לילה נפלא!!! היוחננצ'יק נרדם ב-9:30 בערב והתעורר רק ב-3:30 בבוקר!!! 6 שעות שינה רצופה, בלי חיבוקים ובלי הנקות!!! ואחר-כך, ישן רצוף עד 6:30, השעה שבה הוא מתעורר באופן די קבוע. הייתי המומה ומאושרת! לילה כזה מוצלח נותן לי המון כוח ללילות אחרים מלאים בהנקות.

קשה לי לא להציע לו לינוק. זה כמו שעוזרים לילד מבלי שהוא מבקש - רובינו עושים את זה הרבה. הוא אוהב מאוד להרים מקל ולקרוא לכלבה שתבוא ותקח את המקל. ואז הוא מוחה לה כפיים יש לו קריאה מיוחדת שמיועדת לכלבה. אבל לרוב הכלבה מתעלמת. וכואב לי הלב עליו. אז אני קוראת לכלבה, "בואי, יש לו מקל בשבילך", ואז היא לוקחת ממנו את המקל, הוא מאושר, אני מאושרת... אבל אני מבינה שבעצם אני מושיטה לו עזרה בלי שהוא מבקש.
אני אנסה לשים לב ולהתאפק. (אוף, אבל אני רוצה לפתור לו את כל הקשיים שלו ושיהיה לו רק טוב).
כך גיליתי שאני גם מניקה אותו מבלי שיבקש. כן כן, כשהוא בוכה ממכה שקיבל אני כבר יודעת להתאפק ורק לחבק אותו. אבל שמתי לב היום שאני עדיין מציעה לו לינוק כאופציה הראשונה. למשל, הוא שיחק להנאתו בכיור במטבח. כשהוצאתי אותו משם הוא כעס ונעלב וצעק ובכה. אז מיד הנקתי אותו. נלחצתי אז לא הצלחתי לחשוב על פתרון אחר. גיא מיד היה מציע לו לצאת לחפש חתולים, או לקרוא לכלבה שלנו.

אני עדיין לא מתורגלת לקחת איתי אוכל לכל מקום. אחר-הצהריים טיילנו בקיבוץ ולקחתי רק מים. במקרה הוא לא ביקש לינוק אבל חשוב לי שכן יהיה איתי אוכל כל הזמן. ובכלל אני עוד לא מקשרת בין אוכל והבן שלי. היום בכל-בו נתתי לו להחזיק חבילה סגורה של נקניק. הוא תמיד מחזיק משהו ביד (כדי שיהיה לו מה לזרוק על הרצפה), אלא שהיום הוא השמיע קולות. הבנתי שהוא רוצה משהו אבל לא הבנתי מה. חברה שעמדה לידנו אמרה שהוא רוצה מהנקניק. אמרתי שלא יכול להיות. לא חשבתי שהוא מזהה את התכולה שיש בחבילה (סליחה, ילד חכם שלי), התקמצנתי לפתוח את החבילה ולהציע לו משהו שהוא לא באמת יאכל...
פתחתי את החבילה, נתתי לו פרוסה, והוא אכל את כולה בהנאה רבה!

<יוחננית מצטערת שהם לא נולדים עם חוברת הפעלה/הסברה >

איזה יופי
עצות מצוינות !
מעוררת השראה!

<בקרוב אצלי>

מעוררת השראה!

איזה יופי @}

עצות מצוינות !

יש הקלה! הרבה פחות הנקות. אני כבר לא מבולבלת. מתברר שזה המצב שרציתי להגיע אליו. עכשיו אני מרגישה שאני בתחילתו של תהליך שהמתקדם לכיוון מסוים. אני מסכמת את השינויים שיישמתי.

הנקה:

• לא להציע. להניק רק כשהוא מבקש. לא שמתי לב קודם כמה פעמים ביום אני מניקה אותו מיוזמתי. בכל פעם שהוא היה בוכה, מיד הייתי מניקה אותו. אבל גיליתי שהרבה פעמים הוא רק רוצה שאני אחבק אותו.
• בלילה, כשהוא מתעורר לנסות להרדימו חזרה עם חיבוק, ליטוף, דיבור שקט. רק אם זה לא מצליח, אז להניק.
• בלילה, כשהוא מתהפך וזז ונראה לא רגוע - לא להניק אותו עד שהוא מבקש. (זה הכי קשה כי אני מתעוררת מתזוזותיו).
• להפחית בהנקות משעמום או מרעב - להציע משחק, לצאת החוצה, להציע אוכל.

אוכל:

• לאפשר לו לאכול לאט. גיליתי שיש לי יותר סבלנות ממה שחשבתי. לפעמים הוא אוכל במהלך חצי שעה.
• לאפשר לו לכלכלך את עצמו ואת כל הסובב את כסא האוכל שלו. לא נורא, אפשר לכבס או לנגב. (לקח לי הרבה זמן לשחרר).
• תמיד לקחת מים ואוכל (תפוח, פירות יבשים, סנדוויץ), גם אם יוצאים לטיול קצר ליד הבית.
• לאכול בחוץ, על הדשא, אצל השכנה. בערב אפשר להאכיל גם באמבטיה (הצליח לי פעם אחת כשלא רצה לאכול לפני כן ארוחת ערב).

למדתי להכיר את הבן שלי עוד יותר טוב. אני יותר קשובה לו ולצרכים שלו. ואני פחות עייפה בעקבות פחות הנקות. אז שנינו מרוויחים

ימים מבלבלים עברו עלינו, כל כמה שעות קיבלתי החלטה חדשה. בינתיים יוחננצ'יק התחיל לאכול וזה ממש נחמד. ביום העצמאות היינו במפגש עם הרבה חברים וילדים, הוא ישב בכסא קטן ואכל ה-מ-ו-ן. הוא גם ינק ה-מ-ו-ן, כנראה מהמבוכה. מאז הוא ממשיך לאכול, לפעמים בכסא שלו, לפעמים עלי, או בעמידה. בשבת אכלנו ארוחת בוקר בחוץ על הדשא, בהמשך להמלצתה של ב דחילו. אתמול הוא לא רצה לאכול ארוחת ערב, אז כשהוא היה באמבטיה ניסיתי שוב, והוא אכל הרבה.
כשאנחנו בבית, אני מנסה להניק אותו רק במיטה. הוא לא מתנגד, ולי זה מכניס איזשהו סדר.
לילה אחד ניסיתי לגמול אותו מהנקת לילה. החלטתי לתת לו לבכות עד שירדם, כי שמעתי שאחרי לילה אחד כזה, תינוקות ישנים רצוף מבלי להתעורר לינוק. כמובן שלא עמדתי בזה, כעבור כמה דקות של בכי אמרתי שלא אסלח לעצמי אם אעשה את זה ושזה נוגד את כל מה שאני מאמינה בו.
גיא בינתיים קרא המון באינטרנט, בכל מיני אתרים. כנראה שאנחנו לא לבד וקיבלנו כל מיני רעיונות.
שמתי לב שבימים האחרונים הוא יונק פחות. הוא עדיין יונק כדי להירדם, או כשהוא עייף, ולפעמים גם כשהוא מתעורר (שבסך הכל זה לא מעט פעמים ביום). אבל בין לבין הוא כמעט ולא מבקש לינוק. אני הפסקתי להציע לו לינוק - כנראה שהייתי עושה את זה הרבה בלי לשים לב. ובלילה אני מנסה לחבק אותו ולהרגיע אותו ולא מיד מציעה לו לינוק. מספיק פעם אחת בלילה שזה מצליח כדי שאקבל המון כוחות לשאר ההנקות בלילה. אני גם לא מניקה אותו מיד כשהוא מתחיל לזוז מתוך שינה. אני אמנם מתעוררת מזה, אבל אני לומדת להתאפק ולחכות לראות אם הוא רוצה לינוק בכלל.
כרגע טוב לי עם הכיוון שנושא ההנקה תופס אצלנו. יש לי עוד כמה תוכניות ותכנונים, עליהם אדווח בהמשך.
לילה טוב.

אתמול הכנתי לו דייסת קוואקר עם ריבה והוא סירב לאכול. בדיוק הגיעה שכנה, ופתאום הוא התחיל לאכול במרץ! לא קראתי את כל הדף, אז סליחה אם כבר שמעת. ניסית לתת לו לאכול מחוץ לבית - בגן השעשועים, על הספסל, בפיקניק - כשהאוכל הוא חלק מההרפתקאה. אצלנו הלך טוב (ועד היום) בייגלה טבול בגבינה, מלפפון חתוך. אני לא יודעת איך את עם טולויזיה/וידאו, אני זוכרת שאכילה מול קלטת אהובה היתה חוויה מוצלחת לילד (ולי). ובטח כתבו לך להושיב אותו איתכם לשולחן, לנשנש דברים מענינים שלכם.

בהצלחה @}

איזה ילד חכם

אגב, גם:
בלילה הוא כל הזמן ינק והיה ער וזז
זה משהו שקורה לפעמים גם אצל ילדים גדולים שכבר מזמן לא יונקים. וגם אצל מבוגרים...

זה קורה גם עם ילדים גדולים יותר שכבר מזמן לא יונקים...
לא ידעתי. נרגעתי קצת.
אתמול הכנתי לו דייסת קוואקר עם ריבה והוא סירב לאכול. בדיוק הגיעה שכנה, ופתאום הוא התחיל לאכול במרץ! (ברגע שהיא הלכה, הוא הפסיק לאכול).
בלילה הוא כל הזמן ינק והיה ער וזז. אולי הוא כועס על הניסיון להפחית בהנקות?
מה שכן, היה קטע ממש נחמד. הוא ינק עלי ערום ואמרתי לו שלא יעשה פיפי על אמא. פתאום באמצע ההנקה הוא הפסיק, ירד מהספה, עשה פיפי, וחזר לישון. איזה נסיך

יש ימים שהוא אוכל הרבה ויש ימים שהוא כמעט ולא אוכל דבר.
זה קורה גם עם ילדים גדולים יותר שכבר מזמן לא יונקים...

אני ממש ב-down, מרגישה עייפה מאוד, מאוד. לא מצליחה להשתחרר מזה כבר כמה ימים. והיום הזה כל-כך עצוב ומדכא ומבאס. ואני לא יכולה לצפות בכל התוכניות שאני בדרך-כלל רואה ביום הזכרון, על החיילים שנהרגו, על משפחותיהם. כי יש לי ילד קטן איתי בבית שדורש את תשומת ליבי. וזה חסר לי.

אני ממשיכה בניסיונות להפחית בהנקה. קשה לי להניק ילד בן שנה וחודשיים כשזה מהווה עבורו את כמעט כל המזון שלו. עברו עלינו ימים מאוד מבלבלים, עם כל מיני מחשבות וניסיונות. אבל יש הצלחות והן מחזקות אותי.
באחד הלילות, בחלק מהפעמים שהוא התעורר, רק חיבקתי אותו והשכבתי אותו עלי, והוא מיד חזר לישון. בלילה אחר, הייתי מותשת וכואבת, אז הפסקתי אותו באמצע ההנקה. הוא כעס אבל לא בכה, והמשכתי לחבק אותו עד שנרדם חזרה. אתמול בלילה, לעומת זאת, הוא לא הפסיק לינוק והתקשה לישון.
יש ימים שהוא אוכל הרבה ויש ימים שהוא כמעט ולא אוכל דבר.
כשגיא נמצא איתנו, הרבה יותר קל לי לא להניק – ולילד הרבה יותר קל לא לינוק. השבוע הלכנו לחוג שחיה ביחד, והוא לא ינק מ-3 בצהריים עד 10 בלילה: 7 שעות בלי הנקה! איזה כיף היה לי! קודם כל, הכנתי לו סנדוויץ' לאחרי השיעור, במקום להניק אותו, ואחר-כך גיא הרדים אותו במנשא תוך כדי טיול, במקום שאני ארדים אותו בהנקה. בכל 7 השעות האלה, הוא לא ביקש לינוק, אפילו לא פעם אחת.
עכשיו יש לנו 3 ימים ביחד עם גיא, ננסה לתת לגיא להרדים אותו במנשא כמה שיותר. נראה.

זאת אני כמובן, מהמחשב של אחותי!

אוי, איזה כיף להיכנס לדף הזה ולקרוא את תגובותיכן
אני באמת לומדת את הבן שלי. אתמול בלילה הוא לא נרדם טוב, הוא לא נרדם רגוע, וכל הלילה הוא התהפך וזז ובכה. לילה קשה עבר על כוחותינו, אבל למדנו מזה: חשוב שהוא ירדם טוב, שבע ורגוע. החלטתי בינתיים להניח להנקות בלילה כמו שהן ולהתמקד בהנקות יום. היום הוא לא ינק מ-6.30 בבוקר ועד 14.30 - שזה ממש שיא. הוא בכלל לא ביקש. כמה וכמה פעמים הייתי צריכה לעצור את עצמי מלהציע.
כמובן שעכשיו שהוא יונק פחות, הוא אוכל יותר. אתמול רשמתי את הכל. שעות, מזון, הנקות, שינה. זה מאוד הקל עלי לראות את התמונה השלמה. זה גם מנע ממני להספיק לדחוף לו אוכל כל הזמן: בבוקר הוא אכל חביתה ונקניק אז רציתי להציע לו גם חומוס ומלפפון. אבל זה סתם מבלבל אותו ומעיק עליו. אז התאפקתי והוא אכל מאוד יפה. בצהריים הוא לא רצה לאכול בכלל אבל אחר-צהריים הוא אכל אורז אצל השכנה.
הוא גם שותה הרבה מים ולפעמים גם תה - גם כשהוא צמא וגם כשהוא רואה אותי שותה. זה נחמד, הוא פתאום גדל והפך מתינוק לילד, בעיני לפחות!

זה לא יהיה קל

לא, זה לא קל כל הערבוביה הזאת של רגשות ועייפות פיזית.

עכשיו אני חושבת שאני בעצם צריכה להחליט מה אני רוצה

ואחרי שתחליטי, תזכרי כל הזמן שאת בטוח גם תצליחי, בין כל סימני השאלה שיהיו בדרך.

ממחר אנסה להקפיד לא להציע הנקה אלא להניק רק כשמבקש - זה לא יהיה קל, אני רגילה להציע הנקה בכמעט כל זמן ומצב.
נראה לי שזה הבדל משמעותי. אחרי ש טללית עבור אמרה לי את זה שמתי לב שאני מניקה אותה הרבה יותר ממה שהיא מבקשת לינוק, לפעמים היא סתם רעבה או צמאה או אפילו משועממת, ומלפפון או כוס מים או סיפור פותרים את הבעיה.

איזה כיף לי שמצאתי את הדף הזה!
יוחננית, אני מאד נהנת לקרוא אותך. אהבתי את שם הבלוג, המרמז על התהליך שבו נשמע שאת מלקטת תובנות ולומדת את בנך.
בהצלחה לך, לאן שזה לא יוביל אותך

דקל - אחלה טיפ!

הערב התחיל רע, נגמר טוב. כל מה שאני חשבתי לעשות, גיא חשב אחרת. ולהיפך. הילד רק נהיה עירני יותר ויותר. ואני מבולבלת יותר ויותר. בסוף יצאנו לטיול. בטיול נזכרתי שכל כמה זמן אנחנו אומרים, ממחר כל ערב נטייל. הילד בעגלה, על הידיים, שוב בעגלה, על הידיים...
החלטתי לרשום את כל מה שאני רוצה/מרגישה/חושבת בעניין. דיברנו על המון דברים בדרך וקשה לעקוב, קשה לזכור.
החלפתי לו חיתול בסלון והלכנו למיטה. הוא רצה לינוק והקראתי לו סיפור. באמצע הסיפור הוא הפסיק לינוק ונשכב על המיטה, זז ומחפש תנוחה נוחה, זז וזז וזז. המשכתי להקריא לו את הסיפור. לאחר פעמיים, שרתי לו שירים. והוא נרדם.
זה נתן לי המון כוח. אני חושבת שכהתחלה אני פשוט רוצה להפחית בהנקות. כמו שיונת כתבה, להניק רק כשזה מתאים.
והכי חשוב, אני צריכה להבין שזהו תהליך איטי, איטי. לאט, לאט - עם הרבה סבלנות. להכניס קצת יותר סדר בימים שלנו, בערבים שלנו. ברור לי שאני יכולה לתת לו לבכות כמה פעמים ואז הוא כבר לא יבקש יותר / ישן טוב יותר וכו'. אבל אני לא מסוגלת לתת לו לבכות. אני לא מרגישה שזה נכון עבורי. גם גיא לא. אולי בהמשך זה ישתנה, אבל בינתיים אני מנסה בדרכים אחרות.
ממחר אנסה להקפיד לא להציע הנקה אלא להניק רק כשמבקש - זה לא יהיה קל, אני רגילה להציע הנקה בכמעט כל זמן ומצב. לנסות לתת מים ואוכל גם כשהוא מבקש לינוק.

המון אהבה לכם


לגבי המרק שהוא לא רצה, טיפ של ורד לב: להקפיא את המרק במגש שמיועד לקוביות קרח (או בכלים ממש קטנים) וכך תוכלי להפשיר לו מדי פעם שניים-שלושה ביסים ולא להתבעס כשאת משקיעה בבישול והוא לא מתעניין.

יש עוד אופציות?
להניק רק כשזה מתאים לך, בלילה או ביום.

עכשיו אני חושבת שאני בעצם צריכה להחליט מה אני רוצה, מה המטרה שלי:
להניק רק בלילה
להניק רק ביום
להניק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב
יש עוד אופציות? משהו מזה ריאלי בכלל?

תודה שאתן קוראת, כותבות ומייעצות.

הלילה הראשון עבר נ-פ-ל-א - התעורר רק פעמיים לינוק. אבל למחרת (אתמול) - לא אכל כלום! רק ינק וינק וינק. בצהריים פלט קצת ואז הבנו שאולי כמויות גדולות של אוכל באופן פתאומי זה לא כל-כך מוצלח. הנחנו לו.
בלילה הרדמנו אותו בלי הנקה. הוא מאוד לא היה מאושר, אבל שכבנו לידו במיטה ושרנו לו וליטפנו אותו והוא נרדם די מהר. במהלך הלילה התעורר 5 פעמים לינוק (לילה ממוצע אצלנו).
בבוקר הבנו שהתהליך לא יהיה פשוט, והחלטנו להמתין עד אחרי פסח, אחרי שכל האורחים יסעו ואנחנו נפסיק לנסוע.
היום הכנתי לו מרק עם בטטות וגזר. הוא לא נגע. בצהריים פתאום הוא ראה בננה, לקח בעצמו וביקש שאפתח לו. הוא אכל 2/3 - שזה ה-מ-ו-ן בשבילו. ינק היום המון.

היום יוחננצ'יק ינק כדי להירגע, להירדם, להתנחם ולהתפנק, ולא בגלל שהוא רעב וצמא כל הזמן
נראה לי שעלית על דרך המלך. איזה יופי!

אוי, סליחה.. רציתי לגריין..

יוחננית, בהצלחה לכם..

_הילד לא הפסיק לאכול היום!
איזה בזבוז, כזה דבר על שני הורים לא פולנים._

יוחננ ית
גם אני פה מקשיבה ועוקבת אחריכם במקביל לנסיונות משלי להפחתת הנקה,
אם תספרי יותר אולי אוכל להציע מנסיוני הצנוע ובכל מקרה תמשיכי לעדכן,
אנחנו פה מקשיבות (לפחות אני, היא מדחיקה בנתיים..)

המון אהבה לכם.

<מקשיבה>

הילד לא הפסיק לאכול היום!

איזה בזבוז, כזה דבר על שני הורים לא פולנים.

<דקל עם פטמות כואבות>

אולי קצת יותר לאט?
נונוש, אל תדאגי - כמו שאת מכירה אותי, ההרגלים לא יחזיקו מעמד הרבה זמן. אבל התחלתי בשוונג! ואחרי שהוא ישב על הספה והעיף את היוגורט לכל עבר, החלטתי אולי בכל זאת להתעקש על ישיבה בכסא שלו

הילד לא הפסיק לאכול היום! בערב הוא אכל ארוחת ערב, אורז ועוף, והתפעלתי מהכמות שהוא אוכל. ניסיתי להשכיב אותו לישון אבל אז הגיעו אורחים. כעבור שעתיים אכלנו כולנו ארוחת ערב, והוא פשוט אכל כמויות כדורי בשר, פשטידה, תפ"א, סלטים... ואחר-כך: כמה עוגיות. והוא כל הזמן שתה מים מכוס של גדולים. איזה אושר - גיא ואני עדיין בהלם.
אין לי הסבר לזה, ואני מחכה לראות אם זה חד פעמי או לא. אבל בכל מקרה, ההנקות היום היו הרבה יותר נעימות לי, לא הרגשתי סחיטה אין-סופית את כל האנרגיות שלי. היום יוחננצ'יק ינק כדי להירגע, להירדם, להתנחם ולהתפנק, ולא בגלל שהוא רעב וצמא כל הזמן

המון הרגלים חדשים - מעייף מאוד
ממממ... אולי קצת יותר לאט? בקצב כזה שיהיה לך נעים ופחות מעייף,
הרי זו הכוונה בהפחתת ההנקה, לא?

בהצלחה

בהצלחה @}

הוא הפסיק לשתות את הברזל - כבר שבועיים בערך. היום ערבבתי עם גמדים והעברתי לכוס. כוס פלסטיק רגילה, של גדולים. הוא לא הסכים לטעום. זרקתי לפח. יצאנו לטיול וכשחזרנו הוא הוציא את הכוס מהפח ושתה - את הכל!
אחר-כך הוא שוב רצה טיול. הוא רוצה להיות בעגלה. לא רוצה על הידיים - רק בעגלה (קטע חדש מהיום בבוקר - בטח יעבור לו). עשינו שוב טיול. הגענו לבית של שכנים והוא רצה לינוק. הסחתי את דעתו ושיחקנו במשחקים של השכנים. הוא גם שתה מים מבקבוק של גדולים.
כשחזרנו הביתה הוא ישב בכסא האוכל שלו ואכל אורז ועוף. מעכתי לו את העוף, מה שאני לא אוהבת לעשות. אני רוצה שיאכל כמונו - שונאת לעשות מה שכולם עושים. אבל בעצם כשאני נותנת לו חתיכת עוף, לוקח לו המון זמן ללעוס ולבלוע, ואז הוא עסוק בזה במקום בלאכול. מעכתי לו, הוא אכל מאוד יפה. את הכלבה הושבתי בסל - משימה לא פשוטה - כדי למנוע את המשחק: אני זורק את כל האוכל שלי לכלבה והיא אוכלת את הכל...
בתום הארוחה, שטפנו ידיים, עשינו פיפי במקלחת, חיתול נקי, הנקה במיטה ולישון. (המון הרגלים חדשים - מעייף מאוד).

קצת עייפתי מההנקה האין-סופית והבלעדית של ילדי המקסים בן השנה וחודשיים. אני מנסה לעשות סדר ולשנות קצת עניינים, אולי אפילו להכניס קצת הרגלים (אח, שונאת את המילה הזאת). אולי הכתיבה כאן תעזור לי. נראה. אם לא - אמחוק.