קראתי את הדף השני
התרשמתי מאוד מהכוחות שנובעים ממך
ההיפרדות היא תהליך כואב ולא ליאנרי (יש נסיגות) והמשפחה המורחבת תמיד לוחצת לחזור לסטטו-קוו כמו שכבר כתבו לך
אניח פשוט רוצה לחזק אותך
לי היה תהליך דומה עם דוד קרוב ורודני
(מדהים איך כולם לחצו עלי להתנצל - להשלים וכו'
מדהים עד כמה דומה היתה צגובת הדודה שלי לתגובה של אמך (היא (הן?) כל כך רגילה לצעקות שלו שלא שמה לב שהוא צעק)
לקח לי כמה חודשים טובים עד שויתרתי עליו כליל
כעת נפגשים רק באירועים משפחתיים ואני לא "משחקת" לפי הכללים שלו
זה אמנם דוד ובכ"ז יותר קל יחד עם זה גם אצלי זה לקח 30 + שנים של
הלך רוח כנוע באבו-אבוה
אין לי מושג מה כתבה בשמת אבל אהבתי תגובתך המתונה והבהירה בינכן היה דיאלוג מאוד יפה על אי ההסכמה.
בכל מקרה רציתי לחזק
לייט